הגעתי היום למסקנה. לא משהו חדש, אבל פתאום זה ממש התיישב לי על הלב..
בכולנו יש טוב אינסופי שרוצה להתגלות.
לא כולנו קיבלנו הזדמנות לחשוף הרבה מהטוב הזה (מכל מיני סיבות..).
ואז כשאנחנו גדלים ונעשים מודעים יותר ואחראיים לעצמינו, יש לנו הזדמנות לגדל את עצמינו מחדש בדרך שאנחנו בוחרים.
והבחירה לא פשוטה בכלל, כי כבר שכחנו שאנחנו ככ' טובים.
וכבר שכחנו מה הדרך ושכחנו מה אנחנו...
ומאמינים למה שמאכילים אותנו.
שרק אם נתנהג ככה, נחשוב ככה, נראה ככה ונתאים את עצמינו למה שרוצים שנהיה,
אז ורק אז,
יהיה לנו מקום.
תהיה לנו זכות קיום.
אבל האמת היא, שיש לנו מקום.
ויש לנו קיום.
עובדה, אנחנו כאן.
ויש אחד שמאמין בנו יותר משאי פעם האמינו יאמינו בנו.
יותר משנצליח להאמין בעצמינו..
ואנחנו חלק ממנו. והוא הכל.
נכון, יש בנו עוד צדדים.. אבל בבסיס,
הבסיס- טוב, יופי ואור אינסופיים.
שמסוגלים להאיר את הכל.
אז יש מאבק של לרכוש מחדש את האמון הזה בעצמינו. בעולם.
כדי שנוכל לתת לאור שלנו להיחשף במלוא הדרו.. ולהאיר.
להאיר ככ' הרבה...
להאמין בכל הכוח שאפשר להשתנות לטובה!
להיות נאמנים למי שאנחנו באמת.
להוריד את המסך.
לזכור שהתשובה, קדמה לעולם...
(עכשיו אני מבינה שיותר משזה הגיג, זאת תפילה..)
)