נובעת מהאפליה שהתרבות עצמה מייצרת בשימוש במושגים שלה.
הפלורליזם יכול לקבל רק את עצמו
שוויון קיים רק כלפי ערבים,חלילה כלפי יהודים דתיים
וכו' וכו'.
ה' ברא את העולם בעשר ספירות (מידות)
שתיים מהן מרכזיות מאוד-חסד וגבורה.
היהדות היא האיזון המושלם בינהן.חסד דקדושה וגבורה (או עזות) דקדושה.
מה שנקרא-עדינו העצני.
המידות האלה מתבטאות בכל דבר שאנו עושים,ככלל וכפרט.
התרבות המערבית כרגע מקדשת את החסד,שאצלה הוא חסד נפול.
הכל מותר,הכל נכון,כולם שווים,אין אמת או שקר,כולם אוהבים את כולם,כולם נוגעים בכולם.
ישנם פלגים ביהדות (מעטים מאוד שרובם נמצאים בשוליים) ובעולם בכלל,שמקדשים את הגבורה והופכים אותה לגבורה נפולה.
המון אסור,המון "לא",המון שנאה.העולם מחולק לשחור ולבן באופן מאוד דיכוטומי וקיצוני,וכו וכו.
ואיפה האמת נמצאת?
איפשהו באמצע.
התרבות המערבית לא אוהבת את הגישה של היהדות,כי היא גם אומרת לה שאסור.היהדות אומרת שצריך לעצור באדום ולנסוע בירוק,ושהעולם הוא לא כביש 6.....
היא אומרת לה שיש כללים.אין פלורליזם,אין דמוקרטיה,אין שוויון במשמעות שהם מכירים.
אין גם חופש ביטוי כפי שהוא בא לידי ביטוי היום.
"התרבות הזאת לא לנו,כי בליבנו אש" (אושפיזין,שם,שם.)
נשמע נוראי? זה רק כי אנחנו שבויים של התרבות הזו,שלא באמת זכינו לטעום מהאמת,שאנחנו לא יודעים עד כמה היהדות היא לא נבערת,לא חשוכה,לא פרימיטיבית.לא זכינו להרגיש את האור האמיתי של התורה עדיין.לא זכינו לתורה שלמה ואמיתית,ליהדות של משיח.
התנגדויות גם קיימות מהצד השני של המתרס.
וורט קצר לפורים,ששמעתי מרב שיכור קדוש בפורים הקודם-
יש לעמ"י שלושה אבות-אברהם,יצחק ויעקב.
אברהם כידוע הוא מידת החסד.חסד נפול זה זנות,פזרנות,נתינה ללא גבולות,חניקה מרוב אהבה.
יצחק כידוע הוא מידת הגבורה.גבורה נפולה היא כעס,קנאה,שנאה,תגרנות.
יעקב הוא התפארת,הוא השלמות והאיזון בין החסד והגבורה.
אז מה בעצם הצד הנפול של זה?
(כאן בא הקשר לפורים...)
הצד הנפול של התפארת הוא "אוזן המן"
כשהעולם אומר (ואלו קולות שיכולים לבוא גם מתוך העולם הדתי) :"למה אתה כל כך קיצוני? לא מתערב בתרבות,מנותק מהעולם,לא נותן לנשים להתלבש איך שהן רוצות וכו'.תהיה מאוזן,תהיה באמצע.שים כיפה קטנה,תתלבש כמונו,מה אתה צריך את כל הכובע הענקי הזה ואת הפיאות והזקן? לא צריך להיות כל כך קיצוני ופנאט כל הזמן.."
ולמה בעצם סיפרתי את כל זה?
אנחנו צריכים לראות רק את ה' מול העיניים.
להיות מאוזנים רק אליו
לראות רק את האמת שלו
את התפארת שלו
את הגזענות-כמו שהוא יתברך מגדיר אותה
את השוויון-כמו שהוא בא לידי ביטוי בצורה הכי מתוקה שלו בתורה הקדושה.
את היופי-כמו שהתורה רואה אותו,ולא יופי יווני ופרוץ (יש לרב גינזבורג מאמר על היופי היווני בהקשר של חג החנוכה,מתוק מדבש)
וכך גם עם כל מושג אחר,שאומץ על ידי התרבות המערבית הנאורה ועוות לבלי הכר.
(הדוגמא הכי מעוותת בעייני היא השימוש הדוחה שעושים במילה "שלום" כיום.)
הדיון הזה בעצם מראה עד כמה גם אנחנו יכולים להיות שבויים של העלמא דשיקרא הארור הזה על שלל מושגיו.
שלום הוא מה שהיהדות מגדירה כשלום,ולא מה ששמעון פרס חושב שזה אומר.
פלורליזם לא קיים ביהדות (וגם לא בעולם בכלל.....)
ליברליות היא (לרוב,לעניות דעתי) דרך יפה ומלוקקת להכשיר כל מיני שרצים (ובאחרונה גם יש קולות שמתיימרים לבוא מתוך עולם התורה ולייצג איזשהו קול כזה...)
כשאנחנו מפרסמים את עצמנו בתור "יהדות מתונה",או "אני דתי שפוי" (כי אני שומרת שבת והולכת עם חצאית אבל לא שומרת נגיעה....) אנחנו בעצם מראים עד כמה לא הכנסנו את התורה אלינו למוח וללב.
עד כמה יש לתרבות המערב ולמושגיה נגיעה בנו
עד כמה אנחנו חסרים בהכנסת שם ה' לכל מקום ומקום בחיים שלנו,
עד כמה אנחנו צריכים תפילות....
(סליחה על הסרבול ועל הדברים שאולי לא קשורים,היה לי יום ארוך ומייגע,ורק רציתי לשפוך את הכל על המקלדת..)