ובכן..
אני עומד לי ליד תחנת הרכבת בגב"צ, מחכה לאוטובוס ללימודים, כשמאחורי נשמעות זעקות בהלה:
"..אאוווווי אווווווי!! אוווווי!! אוווווי!! אווווי!! אוווווי!!....."
אני פונה לאחור, ואני רואה מעבר לכביש.. בין העצים והסלעים שם.. בחור חרדי..
דוהר במהירות אדירה., מדלג על הסלעים, ותו"כ פולט את הצווחות הנ"ל..
אחרי שנייה הופיעה הסיבה למהומה.. כלב גדול שרודף אחריו במלוא המרץ.. בנביחות ...
עכשיו, זה יכול היה להיות משעשע למדי (לאחר מעשה), ללא ספק יש צד משעשע לסיפור
אבל כשהבחור הגיע לגדר ותיכנן לקפוץ מעליה, הוא שלח מבט לאחור וגילה שהכלב כבר נטש את המרדף.
אז הוא נעמד שם מתנשף, סמוק כולו...
בזמנים כאלה של פאדיחות, אתה מחפש מישהו שיצחק איתך, כדי להרגיש קצת יותר בנוח-
אבל לא היה שם אף אחד שיצחק איתו, ז"א.... היו שם כמה אנשים, חילונים, שהביטו בו באטימות..
הייתי קצת רחוק, אבל אני די בטוח שראיתי אותו מחפש לחייך עם מישהו, לא מוצא ומסמיק בשקט...
לא נעים..
(כן, אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל הקטע בעצם מדבר על הפערים וההפרדה בין חילונים וחרדים, (בין כלבים ובני אדם גם, יש לציין..) זה שלא נשאר משהו משותף בשביל מצבים כאלה... (אולי אני נחיתי - אבל אני הייתי צוחק עם כל אחד במקרה כזה))
עוד עניין, סתם מביך לראות כלב, על ארבע רגליים, כשכל מה שיש לו בראש זו חתיכת בשר או עצם.. רודף אחרי אדם מכובד, ומשפיל אותו ככה... בן אדם, רגשות, מחשבות.. בן אדם.
נו ב'מת.... בצלם אלוקים וזה...![]()





) עברתי ליד משפחה עם כלבים, אחד מהם בגודל של גור קטנטן של חתולים.. פה שבקושי יכול לנשוך אגודל. קטנטן ממש...