רק כועס על הכלב ועל בעל הכלב ומחפש אבן גדולה לסגור איתו (עם מי?  ) חשבון.

עדיין לא התקשרת...

לו היית רץ במהירות.. ותוך כדי כך צווח "אווווווי אווווווי אווווווי אוווווי אווווווי אוווווויי..." ביחד עם הכלב.

זה נשמע מוזר,  לא צעקות רגילות...

חוצמיזה כשאתה עם חולצה לבנה, וסוודר אברכי, הכל נראה גרוע יותר..

כמו באוטובוסים..

איכשהו יוצא תמיד שרק חרדים רצים באמת לאוטובוס..

עם המגבעת ביד אחת, הילד בשנייה, יד על הכיפה, האשה מנסה לגרור ת'מזוודה, מוצץ נופל, עוד ילד בוכה..

|מתקשר תיכף ממש|

אבל לדעתך, מוטי יקר----- הם "טבעיים", ו"למה שלא יישארו?"....

הא? הא?הא?

יש דברים סתם מגעילים..

או שיש יוצאי דופן?..

זו לא צורת העולם.

אז לפי שיטתך,זה דבר לגיטימי ו"טבעי",לא?

תרדי עליו עוד, עוד קצת.... שיוציא דברים ברורים...

|בצחוק|

כאילו אני לא מספיק בדיכאון גם ככה...

!!!

בדבריך אתה לא סותר את התאוריה שלך לגבי"צורת העולם".....

הסבר בבקשה?!...

לא להשלים עם הפחד הזה, אלא ללכת לטיפול ולהתמודד איתו!

מכיר את הפחד הזה לצערי מקרוב, סיוט של החיים, מגביל משפיל וגם מסוכן.

עד גיל לא צעיר במיוחד סבלתי ממנו עד שהחלטתי שאי אפשר יותר והלכתי לטיפול, אחת ההחלטות והמעשים שאני יותר שמח עליהם בחיים שלי. הגעתי לסיטואציות שבחיים לא האמנתי שאני מסוגל (להכנס למכלאה מלאה כלבים למשל), אני זוכר את ההרגשה אחרי המפגש הראשון כאחד מרגעי האושר בחיים שלי. לא שהיום אני מסתחבק עם כלבי אמסטף ודוברמן ולפעמים אני עדיין צריך בראש שלי לשלוט בתגובות שלי, אבל בהחלט יכול לחלק את החיים ללפני ואחרי.

היום היינו עם הילדים בטיול בחוות חי, ואני לא רוצה לדמיין את ההשפלה והבושה בפני הצוות להיות אחד שמפחד, לעומת זאת כל מי שראה אותי לא העלה בדעתו שפעם פחדתי מכלבים, הרגשתי שם בנוח, וגם שיחקתי עם אחד הכלבים שם ביחד עם הילדים בכדור, וניסיתי לגרום להם וללמד אותם לא לפחד.

ממליץ בחום לכל מי שעדיין באותו מצב לטפל בזה, ויפה שעה אחת קודם.

אני מצטערת שאין לי אקדח

הכלב הזה תכנן לינשוך אותו....

לק"י

אבל חושבני שכוונתו הייתה למישו, שיש לו פחד מוגזם מכלבים (רואה כלב קשור/ במרחק של קילומטרים ומתחיל לצרוח בלי שליטה).

ולסיפור דלך- ממש לא נעים לברוח ולצרוח ככה ברחוב..

מן הסתם שהייתי מתפדחת נוראות.

ד"א, הזכרת לי..מקרה שקרה כך היה:

בשבת אחת הלכנו לבקר את החניכים לשעבר.
לחניכים הללו היתה כלבה קטנה ולא מזיקה למראה.[לא חשדתי....]

לאחר שנרגעו מההתלהבות של הביקור המפתיע,
החליטו החניכים המתוקים להפתיע אותנו בכפל כפליים ולרדוף אחרינו עם הכלבה ה"תמימה"[פה לגמרי חשדתי! ]

מכיוון שא' ואנוכי היינו מאוד לא מיודדות עם הזן הכלבי, התפצלנו משם לארבע קצוות תבל.[אל תשאלו אותי איך..]

וכמובן, שלאחר כמה זמן הכלבה והילד הגיעו יותר מדי קרוב אליי, כך שנאלצתי להיכנס למבנה בסביבה.
כמעט ונשמתי לרווחה,אך בטרם הספקתי, שמתי לב שפתאום יש מולי קבוצה של גברים שבוהים בי בבלבול ותמיהה. (מסמיק)
ככה זה כשמתפרצים להם באמצע שיעור תורה..  

כמובן שלמדתי את הלקח.
לא לבקר אותם יותר

מזכיר לי סיפור מפעם פעם.. בפתח תקווה, בגינה שם, (אוי, הבית של סבא וסבתא, נוסטלגיה, מי היה מאמין ששניהם כבר לא חיים) עברתי ליד משפחה עם כלבים, אחד מהם בגודל של גור קטנטן של חתולים.. פה שבקושי יכול לנשוך אגודל. קטנטן ממש...

הייתי בן 7.. משהו כזה.

פתאום הוא זינק וקפץ לי לרגליים.. התחלתי לרוץ כמו מטורף ( בזיונות)

והוא הגביר מהירות וכל הזמן הוא היה תחת הרגליים שלי...

בסוף החלקתי על הדשא והוא קיפצץ לי ליד הראש...

כמו צרצר.. איזו השפלה...

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…