א. אחת לארבע שנים מעלין ישראל קורבן חגיגה לדמוקרטיה, הוא חג הבחירות של אנשי כנסת הגדולה. וכיוון שזריזין מקדימין למצוות נהגו להקדים הבחירות ולקיימן כל שנתיים, בבחינת כל המרבה הרי זה משובח, ועל כן נקראנו "עם הבחירה" ובנו בחר הקב"ה מכל העמים בבחירות מקדימות.
ב. עם בוא יום הבוחר הגדול והנורא נהגו מפלגות ישראל לנקות את האורוות, ולהחליף את המצעים מדי שבוע כמנהג קהילות קדימה. וכיוון שעושים זאת בחיפזון, לא מספיק מצעם להבשיל ויוצא כמצע של מכונה, מחורר ובלתי אכיל, הוא הקרוי: מצע מנותק מהעם.
ג. שלושים יום קודם החג עושין פרסומי ניסא ומציבים דיוקנאות המתמודדים על שלטי חוצות ותחת כל רמזור רענן, וכל כיס הגדול מחברו – שלטו גדול הימנו. מצווה מן המובחר להציב בכל סמארטפון דמות איקונין של משיח צדקנו נפתלי שבע רצון ומלא ברכת האקזיט, הפוקד להצביע ל"טב" לחיים ולאיילת שקד.
ד. ארבעה-עשר יום קודם החג מתחילין בשידורי התעמולה, שהיא מצווה שאין לה לא טעם ולא ריח, ולא בכדי
עולה "תעמולה" בגימטרייה כדי "תעלומה". ועוד נהגו להשמיע בת קול בטלפון שלוש פעמים ביום, כדכתיב: "היי, זאת שלי", ומנהג נאה להשיב לבת הקול: "טוב, ביי". ועוד שמועה נוראה שמעתי שמלאה הארץ סמס של מדגמים שהם כעבדים המסמסים את הרב על מנת לקבל כלום.
ה. מנהג נאה נהגו הפרסומאים לקשר את כל סלוגניהם אל החג, ומלאו עיתוני ישראל בפרסומות "השנה בוחרין מזרן פלוני" או "העם החליט – רכב פלמוני". והמפרסם והתקציבאי ישבו לשתות, ומחלקת הקריאייטיב נבוכה.
ו. אין ימים טובים לישראל כימי הבחירות, שהם אסורים בעבודה ובכל מלאכת מחשבת, שבכך מידמים הבוחרים לנבחריהם – ודי לח"כימא ברמיזא. ובזה היום זוכים הדתיים לשבת של חילוניים, ויוצאים לטייל בקניונים ובאאוטלטים כדי לקיים מצוות השופינג בכל דקדוקיה ופרטותיה ותרי"ג שקיות התלויות על הבעל, ועורכות הרשתות מבצעים על שארה, כסותה וסוף עונתה של האישה, והן הנקראים הסכמי עודפים.
ז. מאימתי מצביעין? משיבחין בין תכלת של לבני ללבן של לפיד. המהדרין משכימין באשמורת הבוקר כדי לילך לבית הבחירה ראשונים ולהקדים התור. וכיוון שעמך כולם צדיקים מגיעים כולם יחד, ובתור ישראלי אחד ישלֶשוּן, ומתנשאים ברעש גדול כדכתיב: "קול התור נשמע בארצנו". מנהג נאה לברך איש את רעהו בברכת "פתקא טבא".
ח. כיצד מצביעין? נכנס אל לשכת הקלפידרין ובית דין של שלושה משביעין אותו: "אישי בוחר גדול – הכנס פתק אחד בלבד שמא יארע בך פסול". הוא פורש ובוכה שחשדוהו, והן בוכין שלא יכולים לפרוש עד הלילה. יטול המעטפה ויילך אל מאחורי הפרגוד, שאין הברכה שורה אלא בקלפי הסמוי מן העין, ויאמר: "יהי רצון מלפניך בפיסת נייר זו עם אותיות שמך המיוחד תשפיע שפע ברכות למכון בית נבחרינו". משנחתם גזר הדין במעטפה, יעבור לפני התיבה וישלשלה לקלפי וטוב שיברך "אשר יצר".
ט. רשעים מצאצאי לבן הארמי נוהגים לשלשל לקלפי פתק לבן, ומסתמכים על מאמר "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו". ובעיניי עדיף שיישבו בשב ואל תעשה, מאשר בקום עשה כלום, שהוא כעבד שבא למזוג לרבו ושפך עליו קנקן ריק.
י. נס נעשה להם לישראל שבבוקרו של חג זוכים לתחיית המתים, ונוהרים אל הקלפיות כאגודה אחת, עד שמתרוקנים קברות התאווה לשלטון. וכדי שלא לפגוע בגדרי הצניעות טוב להציב בכל קלפי דרישה אל המתים: אל נא תהלכו בקלפיותינו בתכריך לא צנוע. מת שלא החליט למי להצביע לא יקום לתחייה, כאותה גולגולת שראה הלל צפה על פני המים, שהיא בבחינת קול צף.
ב. עם בוא יום הבוחר הגדול והנורא נהגו מפלגות ישראל לנקות את האורוות, ולהחליף את המצעים מדי שבוע כמנהג קהילות קדימה. וכיוון שעושים זאת בחיפזון, לא מספיק מצעם להבשיל ויוצא כמצע של מכונה, מחורר ובלתי אכיל, הוא הקרוי: מצע מנותק מהעם.
ג. שלושים יום קודם החג עושין פרסומי ניסא ומציבים דיוקנאות המתמודדים על שלטי חוצות ותחת כל רמזור רענן, וכל כיס הגדול מחברו – שלטו גדול הימנו. מצווה מן המובחר להציב בכל סמארטפון דמות איקונין של משיח צדקנו נפתלי שבע רצון ומלא ברכת האקזיט, הפוקד להצביע ל"טב" לחיים ולאיילת שקד.
ד. ארבעה-עשר יום קודם החג מתחילין בשידורי התעמולה, שהיא מצווה שאין לה לא טעם ולא ריח, ולא בכדי
עולה "תעמולה" בגימטרייה כדי "תעלומה". ועוד נהגו להשמיע בת קול בטלפון שלוש פעמים ביום, כדכתיב: "היי, זאת שלי", ומנהג נאה להשיב לבת הקול: "טוב, ביי". ועוד שמועה נוראה שמעתי שמלאה הארץ סמס של מדגמים שהם כעבדים המסמסים את הרב על מנת לקבל כלום.
ה. מנהג נאה נהגו הפרסומאים לקשר את כל סלוגניהם אל החג, ומלאו עיתוני ישראל בפרסומות "השנה בוחרין מזרן פלוני" או "העם החליט – רכב פלמוני". והמפרסם והתקציבאי ישבו לשתות, ומחלקת הקריאייטיב נבוכה.
ו. אין ימים טובים לישראל כימי הבחירות, שהם אסורים בעבודה ובכל מלאכת מחשבת, שבכך מידמים הבוחרים לנבחריהם – ודי לח"כימא ברמיזא. ובזה היום זוכים הדתיים לשבת של חילוניים, ויוצאים לטייל בקניונים ובאאוטלטים כדי לקיים מצוות השופינג בכל דקדוקיה ופרטותיה ותרי"ג שקיות התלויות על הבעל, ועורכות הרשתות מבצעים על שארה, כסותה וסוף עונתה של האישה, והן הנקראים הסכמי עודפים.
ז. מאימתי מצביעין? משיבחין בין תכלת של לבני ללבן של לפיד. המהדרין משכימין באשמורת הבוקר כדי לילך לבית הבחירה ראשונים ולהקדים התור. וכיוון שעמך כולם צדיקים מגיעים כולם יחד, ובתור ישראלי אחד ישלֶשוּן, ומתנשאים ברעש גדול כדכתיב: "קול התור נשמע בארצנו". מנהג נאה לברך איש את רעהו בברכת "פתקא טבא".
ח. כיצד מצביעין? נכנס אל לשכת הקלפידרין ובית דין של שלושה משביעין אותו: "אישי בוחר גדול – הכנס פתק אחד בלבד שמא יארע בך פסול". הוא פורש ובוכה שחשדוהו, והן בוכין שלא יכולים לפרוש עד הלילה. יטול המעטפה ויילך אל מאחורי הפרגוד, שאין הברכה שורה אלא בקלפי הסמוי מן העין, ויאמר: "יהי רצון מלפניך בפיסת נייר זו עם אותיות שמך המיוחד תשפיע שפע ברכות למכון בית נבחרינו". משנחתם גזר הדין במעטפה, יעבור לפני התיבה וישלשלה לקלפי וטוב שיברך "אשר יצר".
ט. רשעים מצאצאי לבן הארמי נוהגים לשלשל לקלפי פתק לבן, ומסתמכים על מאמר "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו". ובעיניי עדיף שיישבו בשב ואל תעשה, מאשר בקום עשה כלום, שהוא כעבד שבא למזוג לרבו ושפך עליו קנקן ריק.
י. נס נעשה להם לישראל שבבוקרו של חג זוכים לתחיית המתים, ונוהרים אל הקלפיות כאגודה אחת, עד שמתרוקנים קברות התאווה לשלטון. וכדי שלא לפגוע בגדרי הצניעות טוב להציב בכל קלפי דרישה אל המתים: אל נא תהלכו בקלפיותינו בתכריך לא צנוע. מת שלא החליט למי להצביע לא יקום לתחייה, כאותה גולגולת שראה הלל צפה על פני המים, שהיא בבחינת קול צף.
ברור שבכך יש איסור חמור