זה לא נראה שיש לי יובש או משהו...

זה מגרד וזה סיוט

הדבר היחיד שעוזר באמת 

זה

ללדת!

אבל תשתדלי כמה שפחות לגרד כי זה מחמיר את התופעה ולא באמת עוזר

עשיתי בדיקות והכל היה תקין...

וללדת אני מקווה לחכות עד הקיץ בשביל לעשות את זה... עד אז נגזר עלי לסבול?

תבקשי. זה חשב. אם הבדיקה תשלול בעיה - אז יהיה הזמן לעבור לנסות קרמים ושות'.

(אצלי גיליתי שגירוד הרבה פעמים מצביע על שתייה לא מספיקה)

קשה לי מאוד לשתות אני שותה יותר מבעבר אבל עדיין מגיעה במק' לליטר וחצי ליום...

מגרד לי גם במקומות שאי אפשר לגרד בציבור...  

ככה זה כל הריון אצלי בשבוע הזה +- אז גם עכשיו (גם שבוע 13)

אם זה מעודד אותך, אצלי זה עובר עוד שבוע שבועיים..

עוזר למרוח קרמים/שמנים, אמנם אין יובש, אך זה מרגיע את הגירוד

שיהיה לנו בהצלחה 

הפתרון הטוב ביותר הוא ללדת אבל עד אז אפשר לעשות כמה דברים:

1. לא לגרד- ככל שתתגרדי פחות כך יגרד לך פחות!

2. לא להשתמש בסבון- במקום זה להתקלח עם שמן מיוחד שנקרא בלנאום הרמל פורטה ונין להשיג אותו בכל בית מרקחת.

3. לעשות אמבטיה עם קוואקר (לשים קוואקר בתוך גרב ואפשר להכניס את זה למים של האמבטיה או אפילו להעביר את הגרב על הגוף). אפשר לטפטף לאמבטיה גם כמה טיפות של שמן לבנדר.

4. אחרי האמבטיה למרוח משחת קלנדולה טבעית או משחת טראומיל הומאופתית.

5. לבקש מהרופא בדיקת תפקודי כבד כדי לשלול בעיה.

6. אם שום דבר לא עוזר- ללכת לרופא עור.

במקביל מקלחות,שמן זית,או לקחת קוואקר בגרב ניילון ולסבן את הגוף.

זה לא היה דלקת בכלל אבל גם לא היה חום

היו המון ליחות ושיעולים עד הקאות

היא קיבלה אינהלציה וזה מאוד עזר

השבת זה קרה לה שוב

ועכשיו היא לא מפסיקה להשתעל

והפעם כן יש חום

אני קובעת תור למחר אבל מה יכול לעזור בלילה שתצליח לישון???

וזה לא עזר

היא מתגלשת מהכרית כשהיא מחפשת תנוחה

עכשיו נרדמה בעגלה כשזה על מצב לא שוכב לגמרי

אבל מידי פעם משתעלת ובוכה מהשיעול

סיוטטט

אבל אם השיעול והליחה מציקים זה גורם מעיר בפני עצמו

לכן לפעמים העדפתי ללכת לטרם כדי לקבל טיפול מיידי (אם כי טרם במוצש זה סיוט גדול)

אני גם ככה בלחץ

ובעלי יצא עם הרכב

אין מצב טרם עכשיו 😓

אני יושבת ולומדת ותוך כדי מנדנדת את העגלה

ה' יעזור

אנטיביוטיקה/ אינהלציה

אצלי 2 ילדים היו רגישים בריאות

כל שיעול וליחה משמעותיים היו מתפתחים לדלקת ריאות/ ברונכיטיס 

שהיתה אומרת קודם כל וירוס ורק אם ימשיך כמה ימים היתה בודקת יותר..  הציעה להקשיב לנשימה שלנו אם אנחנו מרגישים צורך אבל הנשימה שלו נשמעת לגמרי בסדר

אז נחכה למחר לראות מה קורה. תודה לכולכן 

אני חושבת שזה מצריך בדיקה.

אגב, החום יורד עם אקמוח/נורופן? ואיך הילד מתנהג כשהחום יורד?

זה גם מדד לבדוק מה המצב.

לחלוט טימין במים רותחים עם דבש ולתת לו לשתות.

עובד כמו קסם.

שתהיתי בזה גם

כי בהריון האחרון הגעתי פעם ראשונה לתאריך

אז החלטתי שהגיוני לחכות ליום למחרת

בסוף הלידה התחילה באותו יום

רציתי לבוא יום אחרי אבל התעקשו שההמלצה היא לבוא בתאריך

ות'כלס זה לא נשמע לי כזה משנה🤷‍♀️

לק"י

ובידיים מלאות ובריאות!!

בתאריך פחות נוח לי.. אבל אז השאלה האם צריך ללכת כל יומיים ואז עדיף בתאריך ויומיים אח"כ מבחינת ימי השבוע.. או יום אחרי התאריך ואז יוצא שצריך מעקב ביום שישי כי רווח מרביעי עד ראשון זה גדול מידי.. 

לפני יותר מחודש היא שאלה על לידת מים, והשבוע פתאום גילו שזה תאומים.

אני לא אוהבת לשפוט כל כך מהר, אבל מייד כשקראתי לא היה נשמע לי אמין.

אולי זה טרול ואולי לא אבל אם לא אז ממש לא נעים לקבל תגובה כזאת בפורום, ויכול להיות מישהי שבתחילת הריון וכבר חושבת על איך היא רוצה ללדת, זה לא שאלה מאוד מוזרה, וגם אין פה שום דבר מטריד או אינטימי בשרשורים שלה...

מצד שני יש גנטיקה

ואולי זה לא אמיתי? 

לשאלות ודיווחים אנחנו זמינות באישי.

בבריאות ושמחה.

וידיים מלאות בע"ה.

אולי יש מישהו בסביבתם שאפשר להשאיל ממנו?

מישהו שכרגע לא צריך את העגלה.

כל כך מורכב

ואיזו אחות טובה את

מתפללת שה' ישלח לו את האחת בקרוב ובקלות

לבעלי היה חבר צעיר מהישיבה שגם מישהו לכלך עליו בשידוכים ואמר שהוא בכלל לא יושב ולומד.

היום הבחור הזה נשוי באושר ואפילו משמש בתפקיד כלשהו של רב...

באמת מזעזע איך אנשים מרשים לעצמם להרוס לאחרים את החיים בלי הסתייגויות

מתפללת בשביל אחיך (וגם בשבילך) שהוא ימצא את האנשים המתאימים שימליצו עליו ויראו את המכלול שלו, ובעזרת ה' שימצא את הרעיה המתאימה שלו שביחד איתה יצמח❤️

וואי זה פשוט נורא שאנשים מרשים לעצמם ללכלך בלי לחשוב על ההשלכות.

ותודה על התקווה!

כי פוסט טראומה זה גם לא דבר שקל להתמודד איתו,

והשאלה גם מה זה "השאיר את זה מאחוריו".

אני מבינה את התחושות והסערה שלך,

אבל מצד שני הייתי רוצה שאם אני מבררת על בחור עבור הבת שלי יאמרו לי דבר כזה.

זו חתיכת התמודדות.

בעזרת ה' שישלח לו את המדויקת והטןבה עבורו!!!

תחשבי שברגע שאומרים "פוסט טראומה " עוד לפני פגישה ראשונה, רוב האנשים יחשבו שזה סתם להכניס ראש בריא למיטה חולה וישללו מראש.

אני לא יודעת מה המצב של הבחור הנ''ל, אבל בהנחה והוא במצב טוב, זה ממש לסגור לו את האופציות...

כמובן זה לא משהו שמסתירים, אבל עדיף שהוא יספר במהלך ההיכרות 

אף אחד לא חושב להסתיר

זה ברור שמציגים

והוא גם התייעץ עם סמכות רבנית על זה

מכאן ועד להציג את זה כמו שהוצג- הדרך רחוקה

להגיד שזה קיים, להביא איך זה בא לידי ביטוי בפועל סה"כ, ולתת לה להחליט אם בא לה.

אם היו אומרים לי "תתרחקי" הייתי מתרחקת בוודאות.

אם היו אומרים- הוא מקסים וחכם אבל… ולהציג דברים שנגיד החבר רואה (מתקשה לשבת בנחת, וואטאבר), אז אולי הייתי מחליטה שלא ואולי שכן 

ואמן!

אם היו פונים אלי לברר על בחור/בחורה והייתי עומדת בפני דילמה אם לספר או לא לספר
 

יש לי אחין שגם עבר התמודדות לא פשוטה

הוא מהמם ומי שתתחתן איתו תזכה בלוטו

אבל אי אפשר להתעלם גם מהמציאות
 

העצה שלי בשבילו היתה להכיר בלי תיווך...

או קבוצות היכרויות, חברה מעורבת

מפגשים דרך חברים, אתרי היכרויות

משהו שיתן לבחורה הזדמנות להכיר אותו עוד לפני התווית

ואז לספר לה בהקדם... לא להסתיר

התחתנתי מאוחר

אבא שלי תמיד אמר לי שבניגוד להרבה דברים בחיים פה הדרך לא באמת משנה..  המסע שעוברים לא משנה

להשיג את המטרה - זה מה שחשוב (למצוא בן זוג טוב)
 

אנחנו צריכים ליצור את ההזדמנויות לתת לקבה לעשות את שלו... הוא כבר יודע את העבודה😉

ולכן קשה לי להציע לו.

אבל יש דרכים לומר דברים...

ונתת רעיון אל דרך להכיר, תודה!

גם לי היה סיפור דומה, על עצמי...

מעצבן שאהשים שלא קשורים סתם דוחפים את האף

אני הכרתי את בעלי כשגם היה לו רקע כלשהו. נפשי.

ידעתי על הרקע הזה הוא לא הסתיר ממני כלום.

יודעת שבחורה אחת לפני הרב שלו אמר לה להתרחק ממנו.

גיליתי את זה אם אני לא טועה לפני החתונה.

אבל איזה כיף שאמר לה להתרחק ממנו.

הרווחתי בעל מושלם.

יש לו קטעים כמו כל גבר.

אבל הוא עם מידות מצויינות ותמיד בעבודה עצמית לבדוק איפה הוא יכול להשתפר.

הוא מעריץ אותי ותמיד דואג לי ומראה אהבה.

יש לנו כמה ילדים ובאמת תודה לאל.

הרב היה שליח להרחיק מישהי שלא מתאימה לו.

ושינסה להכיר בדרכים אחרות ולא בצורה כזו שיש לרב או לחברים אפשרות לדבר עם הבחורה.

מנחם.

ומה לעשות שזה חלק מההסטוריה שלו? היא פשוט ניגשה לאיזה רב שם, בלי קשר אליו

הוא לא יסתיר את זה שלמד מספר שנים מכובדות בישיבה מסויימת

הרב שליח.

גם לא כל אחת תלך ותברר יותר מדי.

הקב"ה מזווג זיווגים. בסוף הוא יתחתן בע"ה עם זו שמתאימה לו בדיוק.

🩷

ובזכותך החכמתי כי מי שקורא פה עד הסוף מבין שפוסטראומה כשלעצמה אם עברה טיפול מוצלח דווקא מחזקת ובונה, ובטח לא נושאת בהקשרי שידוכים "סיכון" גבוה מסיכונים אחרים, וחייבת לציין שנשמע לי סביר שנפוצה גם אצל נפגעי טרור שנישאו, אלמנות מלחמה שנישאו, ולא מעט אחרים שלפעמים בגילאים צעירים (כמו שנשמע אחיך) רוחשים להם סוג של הילה:

"זו שאלה עמוקה שנוגעת בליבה של חוויית ההחלמה. התשובה הקצרה היא כן, אבל ה"השלכות" הללו לא חייבות להיות שליליות או מגבילות כפי שהיו בזמן הפוסט-טראומה הפעילה.

חשוב להבחין בין "צלקת" לבין "פצע פתוח". טיפול מוצלח הופך את הפצע הפתוח לצלקת – היא קיימת, היא חלק מהגוף, אבל היא כבר לא מדממת או כואבת באותה עוצמה בכל מגע.

הנה כמה מהדרכים שבהן הטראומה ממשיכה להשפיע, לצד נקודת מבט אופטימית יותר:

1. השפעות נוירולוגיות ופיזיולוגיות

גם אחרי טיפול מוצלח, המוח "למד" דפוסים מסוימים.

* רגישות מוגברת: מערכת העצבים עשויה להישאר מעט יותר דרוכה (Hypervigilance) במצבי לחץ קיצוניים בהשוואה לאדם שלא חווה טראומה.

* זיכרון גופני: לעיתים הגוף מגיב לגירויים (ריח, צליל, תאריך בשנה) עוד לפני שהמודעות מבינה למה. ההבדל הוא שבזכות הטיפול, האדם יודע לזהות זאת ולהרגיע את המערכת במהירות.

2. "ניהול תחזוקה" לכל החיים

החלמה מפוסט-טראומה היא לעיתים קרובות תהליך מתמשך ולא "זבנג וגמרנו".

* טריגרים חדשים: שינויי חיים משמעותיים (לידה, אובדן, מלחמה חדשה) עלולים להציף תחושות ישנות.

* ארגז הכלים: מי שעבר טיפול מוצלח לא נבהל מהצפות אלו; יש לו את הכלים לווסת את עצמו ולמנוע מהן להפוך שוב להפרעה תפקודית.

3. צמיחה פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Growth)

זהו הצד החיובי שלעיתים קרובות שוכחים להזכיר. מחקרים מראים שאנשים שעברו טראומה ועיבדו אותה בהצלחה מפתחים לעיתים קרובות:

* חוסן נפשי גבוה: הבנה עמוקה של הכוחות הפנימיים שלהם.

* פרספקטיבה: סדר עדיפויות חדש והערכה רבה יותר לחיים ולקשרים אנושיים.

* אמפתיה: יכולת יוצאת דופן להבין ולעזור לאחרים הנמצאים במצוקה.

לסיכום: האם זה נעלם לגמרי?

הזיכרון של האירוע נשאר, וההשפעה שלו על עיצוב האישיות היא לצמיתות. עם זאת, הסבל הכרוני והפגיעה בתפקוד בהחלט יכולים להיעלם. אדם אחרי טיפול מוצלח הוא לא "פגום", הוא פשוט אדם עם היסטוריה מורכבת יותר, ולעיתים קרובות גם עם חוכמת חיים עמוקה יותר.

> הערה חשובה: אם אתה או מישהו קרוב אליך חווים חזרה של סימפטומים, זה לא אומר שהטיפול נכשל. זה פשוט אומר שהנפש זקוקה ל"כיוונון" נוסף מול אתגרי ההווה.

>

תרצה שאפרט על שיטות טיפול ספציפיות שעוזרות לשמר את תוצאות הטיפול לטווח ארוך?"

ושמעתי על הרבה כאלו

ולכן זה מכעיס שאנשים תוקעים את האף והורסים

ועוד אנשים שאתה מצפה מהם להרבה יותר

יש סיפור על אחד מגדולי ישראל, לא זוכרת מי, שבאו אלי שיש שכן שתמיד הורס לו שידוכים והרב אמר לו שכשיהיה השידוך הנכון אז הם לא ישאלו את השכנים האלה ההורסים.

בעזרת השם כשתבוא הבחורה הנכונה היא לא תשאל את הרב ההוא

ותודה על הסיפור, מחזק!

לק"י

בעיני מה שלא יפה זה, שהמליצו לבחורה להתרחק, במקום לתאר לה את המצב, ולתת לה לעשות את השיקולים שלה בעצמה.

תחשבי גם שאם הוא נפגש עם מישהי, ומספר לה רק אחרי פגישה אחת או יותר, יכול להיות שהיא תחליט שלא להמשיך בגלל זה. ואז זה גם כואב וגם סתם פגישה מיותרת.

בעיני עדיף שידעו מראש.

יצאתי פעם עם מישהו עם רקע נפשי.

אבל זה מישהו שהכרתי לפני זה, אז ראיתי גם דברים טובים

אם הייתי יודעת קודם את הנפשי ואחר כך הייתי מכירה- לא יודעת כמה הייתי נותנת צאנס אמיתי

אני באמת מתלבטת מה הנכון לעשות. 

בתור מתמודדת ocd בעצמי...

נפתחה עכשיו קבוצה של שידוכים למתמודדי נפש (אני אחת המנהלות...) 

מוזמנת לפנות בפרטי. 

יש קבוצה לדתיים ויש קבוצה נפרדת לציבור הכללי.

השאיפה היא גם לקיים זומים של סדנאות ו/או מפגש פרונטלי בעז"ה. 

כולל שניים ממשפחה קרובה שלי (שניהם נשואים היום עם ילדים)

דווקא הם, שעברו קושי וכיום מתפקדים כרגיל

אומר שהם אנשים מדהימים ושכל מה שיבוא להם בחיים יקחו בפרופורציה וזה דווקא חיזק אותם וזה לטובה וזה ממש נראה לעין באיך הם מקבלים סיטואציות

מקווה שימצא את האחת שלו בקרוב ובדרך קלילה בעז"ה.

אנשים תמיד ידברו…

ואת אחות מהממת.

חבר של בעלי הוא בן של איזה רב

ויש מישהו שממש מתנגד להשקפה שלו

והוא פשוט הרס לחבר הזה שידוך

אחרי שהוא כבר התארס

הלך וסיפר דברים שלא היו מעולם למשפחה של הכלה

והם הורידו

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות?

רק בריאות!

אולי כדאי שבאחת השיחות פעם, תגידי את זה שרגישות זו ברכה, ולא חיסרון.

ושידעו לשים לב בפעם הבאה.

זה ההפך מהם.

וגם לא נראה לי שאני רגישה במיוחד, אבל אצלם בן אדם שמרגיש משהו הוא כבר רגיש מדי.

נסעתי, והאמת היא שהייתי עצבנית נורא גם עליהם וגם על בעלי על עניין אחר, אז היה לא כל כך מוצלח עד שהחלטתי לשנות ראש ולהנות, ואז נהיה כן כיף ב"ה

מורכב ממש כשיש פערים כאלה

מזכיר חע את החוויה שלי מול המשפחה של בעלי בתחילת חיינו, מאז ב"ה זה השתפר לרוב

ואחרי כמה זמן?

אני נשואה שבע שנים, ועדיין לא התרגלתי...

אני חושבת שבהתחלה הייתי מאויימת מהם, הייתי הכלה הראשונה במשך לא מעט זמן ולקח להם זמן להתרגל לזה שמישהו אחר עם תפיסת עולם שונה הצטרף, וגם לי היה קשה להצטרף למשפחה שפחות הרגשתי שמעוניינת בי. הייתה פעם די מיד אחרי החתונה שחזרתי מהם ממש בוכה ברמה שהחלטתי שאני יותר לא חוזרת לשם, דווקא בעלי לא נבהל וקיבל את זה וזה הקל וגם איפשר לי לחזור אחרי.

אני חושבת שעם הזמן אני קצת התרככתי, לא נעלבתי מכל הערה, הבנתי שלא הכל זו הערה שהיא נגדי אישית אלא שזה פשוט דרך חיים (מוזרה, כן) אבל זה פער שכנראה לא ישתנה, גם הם לאט לאט למדו לקבל אותי בד"כ. קרה לא זמן שהיינו אצל חמותי והיא העליבה אותי ופשוט הלכתי לבכות בחדר, אבל זה ממש כבר נדיר.

גם מצד שני עם הזמן אני כבר לא כ"כ פוגשת אותם טכנית. יש לי כבר ילדים גדולים ממש, ורוב השבתות אני בבית, ואם אני פוגשת אותם יש לי מספיק התעסקות עם הילדים שלי שחלקם כבר בוגרים, אז זה גם מקל.

מקווה שהצלחתי לעזור