ככה זה אצלי:
לפני שאני יוצאת לפגישה עם עוד בחור,
אני חושבת עם עצמי מה אני ממש רוצה בו,
מה אני באמת חושבת שראוי שיהיה בבעל ובאבא.
לאחר שאני נפגשת איתו אני חושבת עם עצמי:
האם הבנאדם הזה יכול להיות בעלי (עדיין תיאורטית בלבד)
כי זה בסה"כ כמה פגישות ולא בדיוק מכירים את הבנאדם,
אבל בכל זאת אפשר ללמוד קצת על המידות שלו, התנהגות,
וגם דברים חיצוניים כמו יופי, לבוש, סוג פלאפון ועוד..
מכאן אני מתחילה לעשות את הסינון מה טוב לי ומה לא בא בחשבון.
אם מה שלא בא בחשבון מתגמד לעומת מה שטוב בו אז אנסה שוב,
אם לא, "אז יאללה לך הביתה מוטי.."
סתאם.
קיצר, לכל אחד יש את הקריטריונים שלו,
לא צריך לחפש קריטריונים,
הם נמצאים לנו מול העיניים פשוט צריך למיין אותם.
איך?
כל אחד לפי סדר העדיפויות שלו.
לפי איך שהוא רואה את המשפחה שלו, את הבית שלו.
ונראה לי שמתי שזה זה אז זה זה
(יותר מידיי זה)
ה' נותן לנו את האפשרות לראות ולהרגיש את זה.
נראלי זה מעין משיכה לחצי השני שלך, משהו טבעי אבל מאוד עמוק.
אני אולי הייתי מחזקת את השאלה בצורה שכזו:
אם יש לי את הקריטריונים שבחרתי בהם,
איך אני יודעת שאחרי הפגישה הם לא ישתנו,
ואם הם כן השתנו אז איך אני אדע אם זה משהו
שנגרם מעודף רגש (שזה שלילי, אני עיוורת, לא רואה מה טוב לי ועוד)
או משכל (אני יודעת שהוא טוב לי)..
טוב התפלספתי...
י
בהצלחה