מה הייתם שואלים אותו/ה ? 
אם הייתם פוגשים סופר/ת שאתם מאוד מעריכים -עכבר הכפר
"תגיד, איך הצלחת לעבוד על כולם?"מפוספס
אתה חולה נפש. לסטיבן קינגL ענק
למה לא יכולת לכתוב בשפה יומיומית ומובנת? לטולקין.
למירה קדר- עפר אני לרגליך.
וליאיר לפיד-למה הלכת להיות חבר כנסת, אם אתה יכול לכתוב ספרים שיגלגלו את המדינה מצחוק?
אם זה ג'יי קי רולינגיוסלה קמצן (קדוש?)
הייתי שואל למה אין ספרי המשך שנעשים באותו עולם של הארי פוטר
למה???????
ג'ודי פיקו - את מטוורפת
עכבר הכפר
ג'יי קיי רולינג - תוודה (::
את ג'יימס הריוטמוטיז
מבקש לגעת ביד היורקשיירית, מן הסתם צרובה כזאת...
אבל הוא כבר מת.
בברכה - ועד פעילים למען יורקשייר וג'יימס הריוט





כל פעם שאני מציץ בתמונות האלה..מוטיז
אני מרגיש שאני עומד להתפקע מרוב..... לא יודע מרוב מה... כאילו אין מספיק מקום בריאות שלי או משהו, לחבק את זה, ליפול לתוך זה....
אני מרגיש שאני עומד להתפקע מרוב קנאהההוא משם
מה ת'ה אומר
ישבנו בחצר הבית שלו באנגליה, בית לבנים שלושה קומות, וצמח גדול שמטפס עיילו עד לגג, עוד תוספת של בית מחובר מסויד לבד שמתעגל בפינה, ולמעלה בגג רעפים היו שלושה ארובות קטנות, בחצר האחורית רעו חזירים בשקט, והנענע הרפואית שבכוסות שלנו התחילה לתת את הטעם החזק של תה חלוט, את הנענע הוא לקח מגינת התבלינים הגדולה שלו, "מתחיל להיות קר" הוא אמר "ואני חושב שעוד מעט ירד גשם, רוצה להיכנס הביתה?" הסכמתי, האוויר היורקשרי היה קר מאוד, נכנסנו אל הבית שלו, גברת המילטון העוזרת (הוא קרא לה סוכנת בית) הדליקה אש, והוא נתן לי סוודר חום וכבד מצמר עיזים שהיה שייך לבן שלו, שנסע ללמוד בלונדון ווטרינריה " ו'או ממש כמו אבא שלו" ככה הוא אמר והתיישב על הספה המשובצת, התיישבתי מולו על ספה חומה ורכה, שנינו נאנחנו קצת ולקחנו שלוק מהתה, הכלב הזקן שלו סם רבץ מתחתו על השטיח, "קום סמי" הוא צעק בחיבה "יש לי נעלי בית גם בלעדיך, זוז כלב טיפש" סם פלט נביחה עצלנית הלך צעד קדימה ונשען על השטיח, הזקן הרים את נעליו הרכות(את נעלי העבודה הוא פשט שנכנסנו) והניח אותם על הכלב.
"אז אני מבין שבאת לשמוע סיפורים" הוא אמר אחרי שסיימנו את התה "אני מניח שיש לנו שעה עד שאישתי תחזור מן העיר , אנחנו מאוד אוהבים לעשות סיבוב במכונית שלנו לראות את הנוף" והצביע על החלון הרחב שממנו נשקף הנוף הררי הכפרי והפראי של יורקישר,
הוא הצית מקטרת וסיפר על העבודה שלו כווטרינר, על המלטות, ומחלות של חיות בכפרים, טלפונים בשעות לא שעות (יכולתי לדמיין לעצמי טלפון מחוגה ,שיושב על שולחן עגול) התמודדות עם סוסים בועטים, ועל יורקישר עם החוות היפות והפראיות שלה, "קצת כמו האנשים פה" הבטתי על הזקן עם מעיל הצמר הכחול שלו, וניסיתי לדמיין את הווטרינר הצעיר שיצא "לחווה של ג'ים ווקר ש'יה לו שם איז'ה סוס עצום עם פטרת רצינית ברגל" או על "הקולי הזקן של גברת נלסון ש'וא היה קטן אבל נהנה נורא להפחיד אותי תמיד" או על "מר בארג' ש'יה לו את הרפת אולי הכי גדולה בכל יורקישר אבל בחיים 'ני לא ראיתי ממנו פני שחוק אחד"
ואז אחרי כמה סיפורים כאלה הוא קרא לגברת המילטון שתביא עוד קצת עוגות שמרים, ושאל אותי באדיבות בריטית אם אני רוצה לספר על הארץ שלי.
ניסיתי באמת שניסיתי, אבל שרציתי להתחיל לתאר לו את הגליל היפה והשקט שלנו, ראיתי בחלון מאחוריו את יורקישר עם משטחי העשב הענקיים שלה, וכל מה שיצא לי מהפה זה תיאור של כמה שנלחמנו עלייה, מימי העלייה הראשונה ועד ימנו, המון דם ועצב ושכול היו בסיפורים שלי, והוא שפותח רדיו רק בשביל לדעת מה מזג האוויר מחר הביט בי ושאל אותי "וקצת שקט יש לכם שם?" הבטתי עיילו יושב רגוע עם צעיף על חצי מהפנים עם אישה ילדים נכדים ובית יפה, ובלי שום דאגות "לא אין לנו שקט" הודתי, "אבל אני מאוד אוהב אותה" "הוא הנהן אבל ידעתי שהוא לא יבין
והאמת גם אני לא מבין עד הסוף- אבל אני באמת אוהב את הארץ שלי
(קראתי את זה כבר פעם.. נראה לי..)מוטיז
נהניתי, אבל היום אני חושב שיש יופי מיחד לארץ שלנו, לא רק כי נלחמנו עליה, אם כי עדיין התמונות האלה מדהימות ולא קיימות אצלנו..
אבל רגע.. שאני אבין...
אתה רוצה להצטרף לועד למען יורקשייר וג'יימס הריוט?
ו... הסיפור מדבר על הריוט?
ו... הוא לא קרה באמת, נכון?
ובקשר לשקט..מוטיז
נו טוב, אנחנו לא עם שנועד לשבת בשקט.
ג'ודי פיקו- תלמדי אותי! בבקשה!חיוכים תשע"ג
ונתן יונתן- הייתי מבקשת חתימה, ואז מבקשת לגעת בו, ואז שוב פעם. הוא פשוט ה-איש.
^^ זו הייתי אני, ששכחהניגונים
להתנתק. |מסמיק|
סליחה. 
' ג'יזס קרייסט! אתה אמיתי!'בקטנה
ג'יי.קיי.רולינג- את ה-ו-ר-ס-ת, תוודה !!רוש לילה.
ריק ריירדן- אתה מוכשר בטירוף, באלך ללמד אותי קצת..?
כריסטופר פאוליני- באמאשך כתוב בשפה קצת יותר פשוטה..!! 
את DNA הייתי שואלת אם הוא מצחיק את עצמו,הרהוראחרונה
באותה הצורה שהוא מצליח להצחיק את הקיום.
אבל עם DNA נשמע שיותר כיף לשבת פשוט לשיחה חופשית, ולא לדבר אליו כאל סופר.
את אר"ס היקר, הייתי שואלת איך הוא מרגיש (!!! ולא בגלל הנימוס)
אז, אם לא אמצא דברים טובים יותר לשאול, אם הוא אוהב את פיטר, ומי זאת ולנטיין. והאם הוא מסוגל לקרוא את "המשחק" כיום. האם הוא מוצא בו בפגמים, ואם כן, מהם? מה הוא חושב על שמוציאים על הספר סרט, האם הוא אמביוולנטי לגבי הצפייה בסרט?
נשמע שהיה שווה פה פעםאני הנני כאינני
CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn
CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
האמת.אנונימי (פותח)
זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.
כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.."
"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?"
"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."
"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"
"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."
"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"
"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."
מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.
"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.
ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".
"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"
ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.
"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"
באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.
ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.
הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.
העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם
ובאמת מעורר השראה
תודה על זה
היושעלמת חן
היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..
אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש
תודה
את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית
לאעלמת חן
יש את זה:כי קרוב.
הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה
עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)
ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...
תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה
בס"ד
חודש המודעות הגיע ככה אומרים,
לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,
אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,
על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,
בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,
פתאום את המוות פוגשים,
עברו 5 שנים מאז,
רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,
יפת תואר שקשה לתאר,
זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,
בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,
אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,
לא חטאתם בכלל ככה אומרים,
אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,
הרי הוא סבך,
הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,
והלכתי להדליק נרות לשבת,
אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,
ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,
שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,
אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,
לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,
לחבק את האמונה בבכי של שמחה,
את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,
אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,
ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,
אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,
מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,
תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,
ותודה אבא, תודה שבחרת בי .
...אילת השחראחרונה
כמה עוצמות יש בך.
נגעת בי ממש.
ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.
🤍
טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני
אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!
מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!
🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה
בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!
ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני
האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?
האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?
האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת?
איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?
איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?
איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?
תם, ועוד אשלים עם זה.