בפורום אחר מתנהל דיון שנסוב בעיקרו על ענייני צניעות ולבוש.
ישנה טענה מוכרת, לפיה ׳החיצוניות לא מעידה על האדם׳, ועל כן אין לייחס חשיבות רבה מדי לנושא הלבוש.
ישנה טענה דומה, הבאה להתנגד בתוקף לפסילת אנשים
בגלל ׳נטייתם השונה׳ (אני מדבר על נטייה שגם ממומשת).
כבר המון זמן אני פועל על מנת להפריך את טענות השקר והכזב הללו, שמקורם ברשעות והמשכם בטיפשות.
אלו טענות חסרות שחר, ואסביר מדוע.
מי שחשוב לו למשל שבת זוגו תלך בצניעות, אינו מייחס
חשיבות לנושא החיצוניות, אלא לנושא הצניעות.
הרי לפי אותה שיטה, ניתן לטעון גם שמי שנאבק
בתאונות הדרכים עושה זאת בשל התעניינות מוגברת
בתחבורה ובמכוניות, בעוד שברור שמה שמניע אדם
כזה הוא הרצון להציל חיים,
זה שתאונות הדרכים קורות בכביש, לא אומר שמי שנאבק
בהם שונא מכוניות או חולם בלילה על כבישים.
מי שחשובה לו ארץ ישראל, האם נאמר עליו שהוא
יותר מדי מקדש רגבי עפר, או שהאקלים בארץ הוא
זה שגורם לו להעדיפה על פני אוגנדה, החמה כל כך?
הטענה הזו היא היא המייחסת חשיבות מופרזת לחיצוניות,
ומתחמקת במכוון מהמכנה המשותף הרחב ביותר של הדברים.
צניעות כוללת גם צורת לבוש, לא ניתן להתכחש לזה.
מי שחשובה לו הצניעות, לא אמור לוותר על ערכיו רק
כי חלקם מתייחסים ללבוש, שהוא חיצוני לגופו של אדם.
אותו הדבר בדיוק ביחס לשקר על כך שמתנגדים לנטיות
שונות של אנשים.
אם מעשה מסויים מוגדר כתועבה, האם שם הקוד
׳נטייה שונה׳ אמור להכשיר את התועבה הזו?
במילים אחרות, לאנשי תורה, או בעצם ליהודים,
יש סמכות אחת המנחה אותם, והיא ה׳, שדבריו
מיוצגים בתורה.
מי שהתורה חשובה לו, מתייחס לכל דבר שיש
לו השקה עם התורה בדרך בה התורה מכוונת
להתייחס לאותו עניין, ועל כן, אין הוא אמור לסטות
מדרכו בשל סיבותאו הגדרות חיצוניות כאלו או אחרות.
לא מעניין אותו פנימיות או חיצוניות, נטיות כאלו ונטיות
אחרות.
מעניינת אותו התורה, ללא קשר לאיך שדברים מוגדרים
ע״י ההמון או מעצבי דעת הקהל בזמן כזה או אחר.
אני מסבירן גרוע וכותב בינוני, אבל חושב שדבריי הובנו.
ישנה טענה מוכרת, לפיה ׳החיצוניות לא מעידה על האדם׳, ועל כן אין לייחס חשיבות רבה מדי לנושא הלבוש.
ישנה טענה דומה, הבאה להתנגד בתוקף לפסילת אנשים
בגלל ׳נטייתם השונה׳ (אני מדבר על נטייה שגם ממומשת).
כבר המון זמן אני פועל על מנת להפריך את טענות השקר והכזב הללו, שמקורם ברשעות והמשכם בטיפשות.
אלו טענות חסרות שחר, ואסביר מדוע.
מי שחשוב לו למשל שבת זוגו תלך בצניעות, אינו מייחס
חשיבות לנושא החיצוניות, אלא לנושא הצניעות.
הרי לפי אותה שיטה, ניתן לטעון גם שמי שנאבק
בתאונות הדרכים עושה זאת בשל התעניינות מוגברת
בתחבורה ובמכוניות, בעוד שברור שמה שמניע אדם
כזה הוא הרצון להציל חיים,
זה שתאונות הדרכים קורות בכביש, לא אומר שמי שנאבק
בהם שונא מכוניות או חולם בלילה על כבישים.
מי שחשובה לו ארץ ישראל, האם נאמר עליו שהוא
יותר מדי מקדש רגבי עפר, או שהאקלים בארץ הוא
זה שגורם לו להעדיפה על פני אוגנדה, החמה כל כך?
הטענה הזו היא היא המייחסת חשיבות מופרזת לחיצוניות,
ומתחמקת במכוון מהמכנה המשותף הרחב ביותר של הדברים.
צניעות כוללת גם צורת לבוש, לא ניתן להתכחש לזה.
מי שחשובה לו הצניעות, לא אמור לוותר על ערכיו רק
כי חלקם מתייחסים ללבוש, שהוא חיצוני לגופו של אדם.
אותו הדבר בדיוק ביחס לשקר על כך שמתנגדים לנטיות
שונות של אנשים.
אם מעשה מסויים מוגדר כתועבה, האם שם הקוד
׳נטייה שונה׳ אמור להכשיר את התועבה הזו?
במילים אחרות, לאנשי תורה, או בעצם ליהודים,
יש סמכות אחת המנחה אותם, והיא ה׳, שדבריו
מיוצגים בתורה.
מי שהתורה חשובה לו, מתייחס לכל דבר שיש
לו השקה עם התורה בדרך בה התורה מכוונת
להתייחס לאותו עניין, ועל כן, אין הוא אמור לסטות
מדרכו בשל סיבותאו הגדרות חיצוניות כאלו או אחרות.
לא מעניין אותו פנימיות או חיצוניות, נטיות כאלו ונטיות
אחרות.
מעניינת אותו התורה, ללא קשר לאיך שדברים מוגדרים
ע״י ההמון או מעצבי דעת הקהל בזמן כזה או אחר.
אני מסבירן גרוע וכותב בינוני, אבל חושב שדבריי הובנו.
