מעולם לא חשבתי שאני יכול להיות רע כל כך.
היה בינינו קשר מדהים, כבר חשבנו שאנחנו הולכים לקראת חתונה.
פגשתי כבר את ההורים שלה והתחושות היו מעולות.
אצלי.
כמה ימים אח"כ, לגמרי בהפתעה,
היא החליטה שהיא רוצה לחתוך (כן, כמעט כמו הסיפור של "מודים אנחנו לך").
לקחתי את זה קשה מאוד. הייתי שבור, הרגשתי מרומה.
מעולם לא הייתי עצוב כמו באותם ימים.
אבל עברה מאז כבר חצי שנה.
לפני שבועיים היא התארסה.
אני יודע שאם אוהבים מישהו רוצים את מה שטוב לו.
אני יודע שכנראה היא לא מי שמיועדת לי.
אני יודע שהקב"ה נמצא שם כל הזמן, וגם הוא שותף מלא בתהליך.
ולמרות שאני יודע את כל זה,
זה לא רציונלי -
אני כל כך רוצה שהם יבטלו את האירוסין.
מעולם לא הרגשתי בתוכי רוע כזה.
