אני יצאתי עם חברה לאכול,

ו-2 בחורים שלחו לנו

שמות ומספרי טלפון עם המלצר...

נראה לך שנתקשר?

אין מצב...

אולי איכשהו היה מצב,

אבל לשלוח לנו ככה עם המלצר???

כאילו,זה אפילו לא משנה מה למי?

יש דרך לעשות דברים.

אפשר לעשות כמעט הכל-רק תלוי איך.

אבל אם הם כן הספיקו למצוא חן מסיבות כאלה ואחרות -

הם היו נענים בשלילה? בוודאות?

שאם הם היו ניגשים אלינו

ועושים את זה בצורה מכובדת,

אז לא בטוח לגמרי שהם היו נענים בשלילה.

רק מה שלא נראה לי שמישו היה מספיק

למצוא חן בעיני כ"כ מהר

חבל מאוד.

פעם הבאה שיחשבו שוב

ברור שבמקרה הזה ש "כאילו,זה אפילו לא משנה מה למי? "  זה לא שייך ולא לעניין...

אבל באופן כללי, אם בחור רואה מישהי שמוצאת חן בעיניו, מה רע בזה שהוא מתחיל איתה?

הרי היא אמורה למצוא חן בעיניו, גם מבחינה חיצונית.

גם ברור, שזה לא רק החיצוניות נטו, עובדה שלמשל, עם מישהי שכן נראית לו מבחינה חיצונית, אבל לא נראית  ברמה הדתית שלו, הוא לא יתחיל..

(אגב, גם צורה בסיסית של התנהגות, אפשר לראות, לדוג', אפשר לראות האם היא רועשת/ שקטה/זורמת, איך היא בסביבה הטבעית שלה, שזה גם דבר שלא רואים בדייטים...) 

(זה גם נאמר כאן באחת התגובות, שאם זה היה דרך מכר/שכן/ ואפ' שדכן, אז היו שומעים את השבלונה הקבועה של אולפנה, ש"ל, מידות טובות, תורנית/דוסית, או משהו...) 

הרי הרבה דייטים נופלים על מראה חיצוני, אז למה לא לחסוך את זה מהתחלה..?

אני חושב, שמראה חיצוני ונשיאת חן יכול להיות נקודה טובה להתחיל ממנה, ברור שזה לא נגמר כאן (הרי לא מדובר כאן במישהו שמציע נישואין למישהי שראה ברחוב...) אבל זה מקום טוב להתחיל ממנו...

אני חושב שהדבר הכי טיבעי, זה שבחור מתחיל עם בחורה.

 אני מוגדר כבחור תורני פלוס, [ כך שאני צריך לעבוד על זה... ] ואני חושב שקצת הרגילו אותנו, לאיזו שהיא כביכול צניעות יתר, יחס לא נכון לחיצוניות, וחוסר טבעיות בכל הנושא הזה... צריך לחשוב איך להגדיר את זה... 

אמרתי את זה לאחרונה הרבה (מדי?)..

האמרה הזאת של: "נו מ'כפת לך? כולה ערב.. מקס' זה לא זה.. העיקר שתנסי/ה"

אז אני לא מסכימה איתה בכלל...

כשמתחילים ככה ברחוב, זה כזה נדיר שהבחור ראה איזה ניצוץ ושהלך לפי תחושת הבטן שלו...

אז למען הסיכוי הנמוך הזה- אולי, אולי הייתי מסכימה לשמוע אם היה פונה אלי ומציג בדרך חמודה וכו'...

אולי...

בעיקרון, מאיפה שאני באה- מתחילים עם בנות ברחוב מסיבות אחרות.....

אז מה יש להפסיד?

שכמעט בטוח שזה לא זה, וגם- למה לשחוק את עצמי עוד בדרך לבעלי?

ואגב, במקרה הנ"ל עם המלצר וזה- אני לא בטוחה שלבנות היתה אפשרות להתרשם מהם.. אלא רק קיבלו לפתע מס'...

אני מתאר לעצמי שזה משתנה מאדם לאדם ותלוי במה מחפשים בבן הזוג.

וממילא אם מתרשמים מההזדמנות הזו שיש בזה את מה שהם מחפשים -

אז ממילא זו לא עוד סתם שחיקה מיותרת...

זו התנסות מושכלת שעשויה לשאת פירות.

מה שבעייתי בעיניי עם הנ"ל - הוא הסגנון של ה"להתחיל",

שהוא ממש לא לטעמי...

חוץ מהאיך להתחיל הכל בסדר? (שברור שזה לכשעצמו עניין חשוב מאוד)

מה עם זה שמהם באמת הסיכויים לראות במישהי ב.. בוא נגיד- 20 דקות (ג-ג) שקלטו אותה, את הקריטריונים שמחפשים?

באמת, אני ממש רוצה לדעת...!

אני לא חושב שאני מכיר הרבה אנשים שהיו מסתייעים בדרך הזו...

שוב, השאלה היא מה מחפשים בבן הזוג.

וממילא, לעיתים זה עשוי להשתקף או להירמז בהזדמנות הזו.

(בהרבה מובנים זה יותר יעיל וקולע מאשר מה ששדכנים מקצועיים

עשויים לחשוב שמתאים למשתדך [שגם אותו הכירו בפגישת היכרות

קצרה הרבה פעמים])

חוץ מחיצוניות לא עולה לי

שום דבר שאפשר לראות במישו

במשך רבע שעה מקרית

שראית אותו.

כמה כבר אפשר לקלוט על מישו

מעמידה 10 דקות בתחנה?

או קנייה בחנות?

וגם רוב הבחורים שעושים את זה

לא יודעים לעשות את זה כמו שצריך,

כי...טוב,בד"כ הבחורים הדוסים פשוט לא עושים

את זה,ואלה שכן עושים את זה...עזבי.

את צודקת שחיצוניות מעידה על פנימיות,

זה באמת נכון,אבל שוב,לא נראה לי שאפשר לקלוט הרבה

מעבר לזה.

כשאת יוצאת לדייט מסודר, מה את חושבת שאומרים המציעים בטלפון מעבר ל:"היא צדיקה, טובת לב, מידות מקסימות, עשתה ש"ל שנה/שנתיים, בוגרת אולפנא כזו וכזו, מצחיקה, חכמה, לומדת חנ"מ, אידאליסטית, ואוהבת לטייל".

את מרגישה שיש יותר מידע מאשר אדם שרואה אותך סתם כך, ויכול לשער את הדברים הנ"ל לו רק היו מציעים אותך דרך חברה?

אז למה לא לנסות בדרך הזו, הרי המידע שהוא מקבל מהופעתך הכללית, לא שונה מאד....

לפתוח בשיחה באלגנטיות כדי ליצור קשר ראשוני.

גם ככה היא כנראה מבינה שהוא מתחיל איתה,אז לעשות את זה מצחיק. (מניסיוני העשיר בהתחלות (אני רציני) )

הגישה שלך מאוד מצערת כי זה קצת ראש קטן, "מה כבר אפשר לקלוט על מישהו ב10 דק'"... 

פשוט יש מלא הזדמנויות שהשם מביא להכיר אחד את השני ואת עסוקה בלהסתפק שאי אפשר להכיר כל כך מהר.. אולי תנסי במקום לשלול הזדמנויות?... חבל ממש!

הדרך הזו אינה דרך שמוצעת לכתחילה אבל אם השם זימן לבחור בחורה שמצאה חן בעיניו והיה רוצה לנסות כדאי ושווה לנסות כמובן בדך ארץ וצניעות והשם ישלים השאר...

תראי,אני לא פוסלת לגמרי אפשרות

של לפנות למישי בצורה צנועה ובעדינות,

אם עושים את זה ממש ממש עדין אז אולי

כן יש מצב.

עזבי את המסעדה,סתם פרקתי

גמני סתם פרקתי

זהו בהחלט מהלך שמונע אי נעימות ישירה. מאפשר לסרב מבלי לפגוע או להפגע וגם שומר על הפרטיות והכבוד של הבחורה שתוכל לענות כרצונה מבלי להרגיש אי נעימות. לו יצוייר שההצעה הייתה יכולה להשקל בחיוב ניתן להשיב פתק בסגנון- אשמח לברר עליך פרטים אם תמסור קצת פרטים עליך. תשאיר מספר דרכו אפשר יהיה להחזיר תשובה. אולי עדיף אפילו מספר של גוף שלישי....חבל למנוע את האפשרות במידה ומישהו נראה רלוונטי... בהצלחה לכל הרווקים-קות...

כשאומרים את האמת לעצמך - אין שום בעיה.

ואפשר לראות הרבה יותר דברים מרק חיצוניות בראיה של אדם אפילו רק 10 דק.

נצלש לגמרי..., מה עם ב נ ו ת שמתחילות עם בנים??- בנים, זה מרתיע אתכם??

אני פשוט שואלת אם בחורה תתחיל איתכם ברחוב (בצורה מציאותית...) האם זה ירתיע אתכם??

הגיע הזמן לבטל המצאות של החמרות

שבכל מקרה בנות לא יעשו את זה כי "הוא צריך להוביל את הקשר" ו"הוא זה שצריך לחזר אבידתו, לא?!", כך שגם אם זה לא מרתיע, לא נראה לי שזה יקרה..

לגוף השאלה: אותי לא ירתיע. דווקא האומץ יהיה פלוס מבחינתי.

ראה ערך שאלת פתיחת השירשור...

ולכן לפעמים אני שוקלת מה עדיף?!? לחכות לו ולהתאכזב או פשוט ליזום...

רק השאלה אם עצם היוזמה לא תעיף אותי ממנו בבעיטה

בקדושה ובטהרה

או סתם בדרך לא משהו

כל עוד שזה לשם שמים לדעתי אין שום בעיה עם זה

עם האצבע מונחת על הדף שיראה שאת בלי טבעת (התחלה קדושה וטהורה )

נשוי!

(כשהייתי יותר קטנה ויותר פעורה המדריכה שלנו הגיעה לגיל המופלג - 20, והחליטה שהיא רוצה לצאת אבל אף אחד לא מציעה לה. אני וחברות שלי לקחנו את העניינים לידיים והסתובבנו בתחנה המרכזית בירושלים לחפש לה חתן... איתרנו בחור פוטנציאלי ושאלנו אותו לגילו, אחרי שביררנו את הפרט המשמעותי הזה שאלנו אם הוא בעניין להכיר מישהי, הוא מסתכל עלינו בהלם ואנחנו אומרות לו " נו, תזרום..." הבחור הנחמד מרים יד עם טבעת ואומר "אני זורם, השאלה אם אשתי תזרום עם זה.........." אאוץ')

כולם רוצים להתחתן בסופו של דבר... אז מה זה משנה אם הוא בא אלייך עם פניה של שדכנית או בלי? ומה זה משנה אם את רואה אותו או הוא רואה אותך?

סתם סיטואציה- את ברכבת, ואת רואה מישהו שעוזר לילד בוכה למצוא את אמא שלו. הוא נראה אחלה, ממש מתוק, מקסים, ירא שמיים וכו. למה לא ללכת ולהביא לו מספר טלפון? תצרפו לזה מספר של חברה או אחות שיוכל לעשות בירור קצר (כמו רצוי שגם הבנים הדוסים יעשו) ו-מה הבעיה??
לא פלא יש ככ הרבה "רווקות מאוחרת"!

אני די מאד חדש כאן... זו אותה תגובה מלמעלה, אבל אולי תגובות חדשות אמורות לבוא בסוף השירשור..? לא חשוב..

אז:

ברור שבסיפור של המסעדה כש "כיאלו, זה אפילו לא משנה מה למי?" זה לא שייך ולא לעניין בכלל...

אבל באופן כללי, אם בחור רואה מישהי שמוצאת חן בעיניו, מה רע בזה שהוא מתחיל איתה?

הרי היא אמורה למצוא חן בעיניו, גם מבחינה חיצונית.

גם ברור, שזה לא רק החיצוניות נטו, עובדה שלמשל, עם מישהי שכן נראית לו מבחינה חיצונית, אבל לא נראית  ברמה הדתית שלו, הוא לא יתחיל..

(אגב, גם צורה בסיסית של התנהגות, אפשר לראות, לדוג', אפשר לראות האם היא רועשת/ שקטה/זורמת, איך היא בסביבה הטבעית שלה, שזה גם דבר שלא רואים בדייטים...) 

(זה גם נאמר כאן באחת התגובות, שאם זה היה דרך מכר/שכן/ ואפ' שדכן, אז היו שומעים את השבלונה הקבועה של אולפנה, ש"ל, מידות טובות, תורנית/דוסית, או משהו...) 

הרי הרבה דייטים נופלים על מראה חיצוני, אז למה לא לחסוך את זה מהתחלה..?

אני חושב, שמראה חיצוני ונשיאת חן יכול להיות נקודה טובה להתחיל ממנה, ברור שזה לא נגמר כאן (הרי לא מדובר כאן במישהו שמציע נישואין למישהי שראה ברחוב...) אבל זה מקום טוב להתחיל ממנו...

אני חושב שהדבר הכי טיבעי, זה שבחור מתחיל עם בחורה.

 אני מוגדר כבחור תורני פלוס, [ כך שאני צריך לעבוד על זה...  ] ואני חושב שקצת הרגילו אותנו, לאיזו שהיא כביכול צניעות יתר, יחס לא נכון לחיצוניות, וחוסר טבעיות בכל הנושא הזה... צריך לחשוב איך להגדיר את זה... 

זה הפוך על הפוך... חחחח גדול!

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.