למי לשא הבין- הכונה לתרגיל כתיבה, כשמישהו כותב הוא ממש ממש רוצה לקבל תגובה אז זה יהיה ממש נחמד מצידכם לענות.
ואנונימים-זה קצת מטריד. זה ממש מפריע לכם שידעו מי אתם?
למי לשא הבין- הכונה לתרגיל כתיבה, כשמישהו כותב הוא ממש ממש רוצה לקבל תגובה אז זה יהיה ממש נחמד מצידכם לענות.
ואנונימים-זה קצת מטריד. זה ממש מפריע לכם שידעו מי אתם?
אני רוצה פשוט לערוך אותו קצת לפני.
כמעט כולם עשו כך עד אלי וזרמתי עם זה...
אם יחשפו פה מוכנה להיחשף גם כן
...
ו..צודק לגבי תגובות. אשתדל כשאוכל...
אפשר לומר שהתחברתי מאוד לקטע של "מוקדש לחולים".
הפריע לי טיפי שילוב של מילים במשלב נמוך או בכלל ממקום אחר תוך כדי משפט (לדוג' - "לא שזה מונע ממני להיות מיסיס איחור"...), למרות שאפשר לומר שזה דווקא הבליט את הסגנון. אז בעצם אם טוב לך אם זה אז סבבה
בכל מקרה זה טוב. קראתי שוב ושוב. (אפשר רק לשאול איך זה קשור לכותרת?)
L ענק - טוב, אז כמובן שזה מעלה חיוך וגם דיי אותנטי לאתר ולמכורים
והכי אהבתי את הסוף, לי אישית נמאס מסיום ורוד-הפי-אנד כזה, ואפשר לומר שהצלחת לסיים בטוב אבל לא ורוד מידי, ממש טוב 
עכבר הכפר - גם את כך. סיימת אופטימי אבל לא בטוב מאכזב (---) כזה, כך שממש אהבתי 
כל השאר - או שתחליפו כותרת או שתורידו את האנונימי. זה באמת היה משמעותי עבורי, מצטערת ![]()
לאופטימים- הכאב שמועבר במילים הקצרות עם הנקודה בסוף, המכניות שבלתת פשוט נהדרת.
אבל ממש אהבתי אם זה את המסומם, את הנסיון התאבדות.
השורה אני אישה קצת מוזרה ולא קשורה אבל באמת זה נהדר.
הציניות שיש פה, המלנכוליות, זה כיף לקרוא אותם.
לעכבר הכפר-יש מין תרגיל כזה, שבו לוקחים משהו מהמציאות ומסיפים עליו בדיון. לא חלליות או מפלצות אלא לוקחים סיטואציה וכותבים לה המשך. ויצא לך מאוד מעניין. דו-שיח שיהיה ממש כיף להיות בו צד בשיחה. בכל מקרה בתור נסיון יצא לך משמ מוצלח.
לאנונימית שחייה בפיצול- הקטע השני שלך בסדר גמור, בקטע הראשון יצרת הרגשה מוזרה. כאילו..במקום לתאר לנו את המציאות בבית, והמצב הנפשי שלה-פשוט סיפרת לנו מה המצב הנפשי שלה! גם אין שום "קש ששובר את גב הגמל" לא קרה משהו מיוחד. וזה קצת גורע מתחושת האמינות. כלומר על כולנו צועקים בבית אבל אנחנו לא הולכים להתאבד בגלל זה. תצטרכי לאמלל לה עוד קצת את החיים. בנוסף הסוף טיפלה קיצ'י. אם את אוהבת את זה זה בסדר גמור, אבל יש כאלו שיעדיפו סוף פחות חמוד.
אבל קראתי את הסיפרו שלך לפני שבוע וכל השבוע הוא הסתובב לי בראש, הוא ממש תפס אותי, זה בהחלט מעיד עליו שהוא טוב.
ו... לאנונימי שהתחפש לפרח- נהדר. אין לי מילים. הביצוע מדויק, מעניין סיום קיצ'י אבל לא מטריד.
זה פשוט קטע קטן וחביב.
נמו- יקירתי דבר ראשון אני מאוד מודה לך שפירסמת את השם שלך.זה חשוב לכולנו.
ובנוגע לסיפור שלך. לקחת אותו כל כך רחוק שאני פשוט שמח שבגללי (בגללי נכון?) יצא לך קטע כזה. אני מתנצל שלכולם נתתי הערות ולך לא ממש. אבל אני אצטרך לחשוב על זה עוד קצת בסדר?
תודה לך.
לאוטיסטים- קחי את התגובה שלי בעירבון מוגבל, כי בתור אחד שקרא את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ולא אהב אותו, אני אל יודע בתור אחד שמצליח להסתדר עם הסגנון הזה. אבל עדיין יצא לך ממש חמוד. יש משהו בתיאור העניני הזה שעושה אותו נורא כיף לקרוא. אבל..בתור תרגיל. בא לך לנסות לכתוב את הסיפרו מהצד של נועם?
כנסי...L-אנסה.צהלת החייםמושמוש-תודה
זה ככ טוב לדעת ש...מי שיודע יודע,ומזדהה.הממ פירוט בפרטי,אני מניחה
אנונימי (פותח)קודם כל תודה ענקית על התגובה. התייחסת לנקודות חשובות שבאמת עוררו מחשבה...
(אם יש לעוד מישהו הערות והארות - אשמח מאוד!
אני רק רוצה להבהיר - הסיפור היה מאוד אותנטי לגביי. (עד כדי כך שחברה ממש טובה ששלחתי לה תוך כדי קריאה הייתה חייבת לברר אם זה קרה באמת, כי כזו אני...). אולי הפתרון כדי להיות אמינה יותר בעייני האחרים הוא לאמלל עוד קצת, טוב, נראה.. 
ולגבי הסוף? נכון. מודה באשמת הקיצ'יות וכמות הצבע הוורוד שבו. לא הצלחתי לסיים אחרת באותו רגע כך שלא אלך נגד דעותיי.
ואגב לסיום, נכנסתי ממש לתוך הסיפור כשכתבתי, עד כדי שהרגשתי אח"כ שעברתי טלטלה פנימית כזו. לא וויתרתי בדו-שיח ביניהן, התעקשתי על דעתי. אולי דווקא משום שכ"כ נכנסתי לזה הוא יצא טוב למרות החורים בעלילה...
תודה 
תגיבו על יצירות של אחרים. יהה לכם כיף לקבל תגובה? תגיבו גם לאחרים.
צהלת-דבר ראשון כל הכבוד לך שהקשבתי לי. הלוואי ואני הייתי עושה זאת לעיתם קרובות יותר
אני עדייןלא כול למר בוודאות אם אהבתי או לא.
משהו בבלבול הזה, היה י יותר קשה לקריאה אפילו מיאיר.
קראתי פעמים ועדין לא הבנתי ממש מה התאור של המחשבה, מה תאור של נוף ומה של זיכרונות כלורמ הכל שם כלכ ך מבולבל.
נגיד מה זה כתב אלכסוני?
גם, לא ממש הייתה פה התרחשות פשוט נכנס למוח של האדם למשך כמה רגעים. הקטע הזה פשוט יקצת ותר מדי עמוס.
נגיד אם היית לוקחת התלבטות מסוימת מפרקת אותה נותנת לה יותר זמן, נותנת לקוראים יותר זמן לעקל אותה, יכול להיות שההייתי מצליח לעקוב אחריה. אבל זה רק אני. אאינ מרגיש כאילו זה כמעט מובן ורק לא הבנתי כמה דברים.
קצת כאילו ז ספרות מתורגמת שלמתרגם היה ברור הסיפור בראש והיה לו קצת קשה ללהעביר לנו את הרעיון.
אבל פתחת כל כך הרבה כיווני מחשבה שהיה יכול להיות משמ מגניב להיות לידך כשכתבת את זה, כלומר פשוט פירקת את הרעיון לגורמים. זה ממש נהדר. הקטע האחרון נהדר. ממש.
פיתה- זה לא קצת מגמתי מדי? קצת פחות מדי תיאורי? כלומר את משמ מספרת לנו מה עבר לך באש. אין פה סיפור זה יותר מין פעולה כזאת. תנסי אולי בקטעים הבאים יותר לתאר, יותר להבליע את המסר ככה שהוא לא יוגש על מגש של כסף לקוראים, אם יש מסר כדאי שהוא יתחבא אחרת אין משמ הנאה בלמצוא אותו. מבינה?
-ביפ- י]ה לך על ההשקעה. הגניב אותי שלקחת את הקטע של צהלת ופיתחת ואותו לאורך הסיפור היו כמה קטעים שהיו צריכים שיפור אבל בסך הכל הוא ממש טוב. תנסה קצת פחות לדחוף לקוראים מה הגיבור מרגיש.
לדוגמא אם אתה רוצה לתאר בדידות מספקי "ישבתי בקרון מכונס בעצמי" או "הבטתי בכוכבים, בלילה זה גם הם נראו בודדים" הרעיון הוא כמה שפחות לתת הסברים לדוגמאות. תסמוך עלינו, אנחנו נבין איך מרגיש הגיבור. עוד דבר כדי להוסיף עו תיאורי רקע. ופחות תיאורי רגש, זה ממש חסר.ביחוד לעומת העושר בתמונות הרגש.
הכל כשיהיה זמן תעקוב..תודה..
והכתב האלכונסי-כל מה שהוא איבד כשעזב.זה כולל כשרונות,מחשבות יצירתיות,זכרונות.
שוב,אשפר.
CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.
כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.."
"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?"
"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."
"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"
"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."
"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"
"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."
מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.
"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.
ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".
"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"
ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.
"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"
באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.
ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.
הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.
ובאמת מעורר השראה
תודה על זה
היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..
אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש
תודה
כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית
עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)
ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...
בס"ד
חודש המודעות הגיע ככה אומרים,
לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,
אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,
על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,
בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,
פתאום את המוות פוגשים,
עברו 5 שנים מאז,
רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,
יפת תואר שקשה לתאר,
זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,
בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,
אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,
לא חטאתם בכלל ככה אומרים,
אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,
הרי הוא סבך,
הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,
והלכתי להדליק נרות לשבת,
אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,
ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,
שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,
אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,
לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,
לחבק את האמונה בבכי של שמחה,
את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,
אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,
ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,
אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,
מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,
תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,
ותודה אבא, תודה שבחרת בי .
כמה עוצמות יש בך.
נגעת בי ממש.
ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.
🤍
אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!
מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!
🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה
בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!
האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?
האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?
האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת?
איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?
איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?
איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?
תם, ועוד אשלים עם זה.