לק"י

ובאיזה טווח גילאים הם?

אולי תצאי עם גדולים יותר?..

מהו טווח הגילאים הרצוי?

לק"י

למען האמת, שלא כ"כ נוח להתחתן עם מישו שעוד לא עשה צבא.

אלא אם כן הוא יעשה צבא במסגרת שהוא יחזור הביתה הרבה ובשעות סבירות..

21-22 בדר"כ יורד, כי הם בטוח לפני/ באמצע צבא (בטוח לא לקראת הסוף). כך שנשאר לי רק 23-26.

אוף, הלוואי והייתי עם יותר כחות כדי להיות מסוגלת להתמודד עם בעל בצבא, ובכלל עם מציאות שבה "כל הבית עליי". אוף, אין לי כוח לפרט.

ובגיל 24-5 כבר רוב מוחלט של האנשים אחרי צבא..

בעזהי"ת.

במעלה אדומים למשל, החבר'ה מתחילים לצאת יחסית מאוחר (שיעור ה'), כך שיוצא שיש הרבה מצויינים שמסיימים ת'הסדר רווקים.

[אם מישהי בעניין, בואי לאישי]

לק"י

כשאני חושבת על זוגיות- אני חושבת על מישו שאני רואה יותר מפעם בשבוע..

המדד נשאר אותו דבר

ביום שדוס נעלם, נעלמת יחד איתו גם דוסה

כך המדד נשאר יציב

אני מכיר הרבה חבר'ה אחרי צבא

רובם כבר באמצע תואר

חלקם כבר אחרי

כמובן,

מדובר בטווח גיאלים שאת מדברת ומדובר בדוסים.

אני לא רואה בזה בעיה..

ובמיוחד אם מתגייס למשהו במסגרת נוחה לבעל עם משפחה.

או שהם מתקלקלים קצת בצבא, ואז הם פחות דוסים, או שהם דוסים ואז די מהר הם מתחתנים.

וחוץ מזה שבכללית יש מחסור בבנים דוסים לא משנה אם הם לפני צבא או אחרי..  כמות הבנות שמחפשות בעל דוס הרבה יותר גדול מה שיש באמת..

שדווקא הבחורים שלומדים יותר מאשר הבנות,

לא משנה באיזה ישיבה- לומדים יותר מבנות.

ועדיין יש יותר בנות שמחפשות בעל דוס.

להוציא לעז על בנות ישראל...

בעזהי"ת.

מי אתה שתחליט מה יותר קל?

אף אחד לא באמת יכול להחליט דבר כזה, כל אחד נוגע בדבר...

[אלא אם כן תמצא איזה אנדרוגינוס נחמד שיסכים לעשות על זה סמינריונית.]

וכמובן שהטיעון ממש לא מתבסס עליה. ואפשר להרחיב בכך עוד הרבה (אם יש לך טענות יותר מעמיקות)

וגם להיות בן דוס לא 'זכיתי'

וכתבתי כבר שאני לא שופט אף אחד.

אז בואי נפתח את הדברים:

מה בחורה צריכה לעשות כדי להחשב דוסית מוצלחת לפי המקובל בחברה:

1. ללכת עם שרוול מתחת המרפק

2. לשמור נגיעה

3. להתפלל תפילה ביום

4. ש"ל במקום דוסי (לא חובה שנתיים)

5. ללמוד חנ"מ, הוראה או משהו בסגנון

ואז בגיל 20 היא מוכנה מבחינת החברה להנשא לבחור צדיק וירא שמיים <צ>

לא יותר מידי

מה בחור צריך לעשות כדי להחשב דוס מוצלח כנ"ל?

1. ללמוד חמש שנים (לפחות) בישיבה יומם ולילה

2. לעשות צבא קרבי (עדיף בהסדר, ואז להשאר שיעור ו')

3. ללמוד מקצוע או להתכונן לחיות כאברך

4. 3 תפילות, שמירת עיניים וכו'

5. לשלם את המחיר הנפשי של ההסתגרות בין כותלי בית המדרש

בקיצור תקופה ארוכה ומורכבת יותר בהרבה מאשר אצל הבנות

חיזוק לטיעונים האלו ניתן לקרוא כאן

בואו נשים את הקלפים על השולחן - לקראת נישואין וזוגיות

בואו נשים את ככככלללל הקלפים.

בנות צריכות ה ר ב ה יותר ממה שכתבתם ( גם בקישור שהבאת) כדי להחשב דוסיות.

או באמת להיות דוסיות.

בוא נתחיל מיזה שהיא לא צריכה, ברמה הטכנית, לשים שרוול מיתחת למרפק אלא גם

• צאוורון מספיק סגור.
• חצאית שמגיעה עד אחרי הברך ( גם בישיבה!!!)
• עדיף שלא יראו את הטייץ שיש לה מתחת לחצאית (כי זה מידי אופנתי בשביל שזה יקרא ״צנוע״ בלשון הדוס הממוצע)
• כמובן עדיף גרביים.
• שיער אסוף (ברמה כזו או אחרת)

ואחרי ה כ ל היא צריכה לדאוג שהיא תיראה יפה ומכובד יכאה לבת של מלך, אך לא צעקני במיוחד ולא פשוט במיוחד....

בנים, תנסו את זה בוקר אחד, נראה אתכם יוצאים מיזה בשלום.

ועוד אני לא מדברת על זה שכן, לפעמים יש לבת גם יצר הרע, וכן היא כן רוצה להתלבש בצורה אחרת...

ובנים, עם כל הכבוד לצניעות שאתם מקפידים בה ( וזה יפה מאוד בעיני ומדהים) אין לכם סביב זה יצה״ר...

תחשבו שהיצ״ר שיש לכם סביב שמירת עיניים זה היצר הרע שיש לנו סביב התנהלות בצניעות..... אוקי, הבנתם??

ונעבור לעוד דברים שבנות צריכות לעשות

• מישום מה מישהו אמר מתישהו בפורום שרק לבנים יש את העניין של לשמור על כבוד של רבנים (אפילו אם הם רק לפני 5 שנים חזרו בתשובה) אז אלף, גם אנחנו מחויבות בכבוד רבנים!!! בית, תנסה עכשיו לשמור על כבוד של ר ב נ י ת שחזרה בתשובה לפני 7 שנים.... שכל מה שהיא יודעת מסתכם בידע שלך מהיסודי.... ו׳ אח״כ תדבר!!
• לדעתי, בת שבאמת רוצה לשמור על עצמה כדאי שגם היא תשמור עניים.
• כיבוד הורים ועזרה בבית- נופל הרבה יותר על הבנות (בזמן שאתם בבית הכנסת הן מכינות הכל...בד״כ)
• שמירת הדיבור מצחוק וקלות ראש גם עם בנים דוסים...
• עם בנות, ב״ה עדיין, יותר מתחילים מאשר עם בנים... (גם בחורים חילוניים מתחילים איתנו) תנסו אתם להדוף כל שני וחמישי בנות שהיו מעונינות בכן (ולפעמים באמת יש התאמה באופי) ואתם מעיפים אותם רק בגלל שהן חילוניות...
• כשאת יוצאת לדייט, אסור לך יותר מידי להראות שאת יודעת פילוסופיה גויית רח״ל ל״ע כי גם את מראה שאת יודעת יותר מהגבר (ברוב המוחלט של המיקרים) וגם מה נסגר איתך?! אישה שדעתה קלה, לעסוק בדברים כאלה... תוך שניה את תתפתי לזה....

וחברה, יש עוד!!! פשוט אינלי כח לחפור כבר.

אה, ועדיין אני חושבת שיותר קשר להיות גבר דוס, אבל לא בגלל ריבוי ה״מטלות״ אלא בגלל חוסר מענה רגישי לקשיים שקיימים, ודווקא את זה יש לנשים בנפשן ולכן הרבה יותר קל להן.

אז הטובים לדוייס???

אבל אין מה לריב..

כל אחד עם התיק שלו...

ובעז"ה והשתדלותנו ואהבתנו זה אמור להיות נועם..

נועם עול מצוות כמו שכולנו יודעים לצטט..

אני פשוט לא אוהבת שלא מתיחסים אליהם ... המצוות שלי נעלבות

חמש שנים בישיבה מינימום??

שנה וחצי - צבא שנה וארבע - שנתיים וחצי שאחרי.

(כשבחלק האחרון הרבה משלבים עם לימודי הוראה-פסיכומטרי-השלמת כלמיני.

בלי להרחיב - לא אצל כולם השנים שאחרי הצבא עד סוף ההסדר כאלה אינטנסיביות...)

קרבי? ואם הפרופיל לא מאפשר? הוא כבר לא דוס?

להישאר שיעור ו'?? אם הוא יוצא לעוד דברים כמו מ"כ - אולי...

הסדרניק ממוצע לא משלם "מחיר נפשי כבד" על הסתגרות כלשהיא.

דבר ראשון,

אני חושבת שאין בכלל מקום להשוואה בין בנים לבנות ובכלל בין רמת דוסיות,

ואני האחרונה שהשוואות כאלה ואחרות יעסיקו אותה,

אבל אם כבר זה הוצף- אביע את עמדתי.

כנראה מבחינתך להיות דוסי זה רק עניינים חיצוניים וזה נמדד לפי מס' תפילות או מס' שנים.

בעיניי זה ממש, אבל ממש ממש לא ככה!

אני דוסית (נראלי) בטח לא בגלל הלבוש ובטח לא בגלל התפילות.

אני דוסית בגלל ההשתדלות, הרצון, השאיפות, ההשקעה, המאמצים, האכפתיות.

אני דוסית, כי התורה הקדושה (וכל מה שיוצא ממנה) יקרה לי ואני רוצה להיות חלק ממנה ושהיא תהיה חלק ממני,

אני דוסית כי בתוך חיי מופיע דיבור עם ה', תפילה, הודיה, הכרת הטוב, הכנעה, בקשה, הכרה שיש לעולם בורא וכוח עליון.

ועוד הרבה הרבה דברים שצריך להפקיד עליהם:

לשון הרע, גזל, כעס, הקפדה על מצוות, תפילות, ברכות, לימוד תורה (כן, גם בנות צריכות ללמוד כדי להתחבר לקודש) וכו' וכו' ועוד ועוד.

אני לא צריכה להסביר לך את גודל העבודה שבזה ושזה העיקר ו"המלחמה" היומיומית..

מניחה שידוע ומוכר, גם לך.

ומכל זה דווקא לאותם סממנים חיצוניים אתה נתפס?!

שהם בסה"כ ביטוי לפְנים, שהוא המשמעותי והמהותי?!

בנים מתמודדים עם לא מעט 'סממנים חיצוניים',

אך יש לי וידוי- גם בנות, ואתה אפילו לא מודע להכל:

לא פשוט לא לשיר ולרקוד בפני גברים.

לא פשוט לחשוב מאה אלף פעם על כל בגד אם צנוע או לא,

ועל כל פעולה אם צנועה- ריצה, ישיבה, דיבור וכו'

לא פשוט לטייל או לעשות ג'וגינג עם חצאית.

לא פשוט לא ליפול בשמירת נגיעה.

לא פשוט לוותר על לא מעט מקצועות ותחומי עבודה - רק בגלל שזה לא בהכרח מתאים לאישה, לאמא. (ולכן אולי נראה לך כלפי חוץ שכולן מורות, אם כי זה כבר ממש השתנה).

לא פשוט להתפלל, לקיים מצוות, להמשיך להיות "דוסית"- כשלא נמצאים במסגרת תורנית עוטפת ומחבקת כמו ישיבה.

ואני יכולה עוד להמשיך ולהמשיך..

כי זה פשוט לא פשוט.

אבל דווקא הוויתור על אותם דברים "קשים" -

זה העונג.

זוהי עבודת ה'.

שנזכה.

תודה שהצלחת לבטא ככ יפה מה שאני התכוונתי לכתוב

לא בציניות. באמת. אני מתנצלת מעומק לבי. רק עכשיו, אחרי שקראתי את הסברך, הבנתי למה התכוונת במשפט שכתבת.

באמת קשה להיות בחור דוס, אך אל תחשוב שחיי הבנות הם גן של שושנים. גם להיות אשה דוסית זה דבר לא פשוט. חבל לי ששוב שרשור תמים מתפתח לוויכוחים ותחרויות "למי קשה יותר?".

שיש הרבה בנים דוסים (=שלומדים הרבה יותר מבנות) והבנות לא שמות לב אליהם, אלא מציבות דרישות גבוהות לדוסיוּת, בעוד הן אינן דוסיות (=לומדות הרבה)? בקיצור: שהן דורשות רף שהן בעצמן לא עומדות בו/ ראויות לו?

אח"כ הם כבר נשואים!!

צרי קשרים עם ישיבות ותראי כמה כאלה יש.

איכותיים...

רמת השרון, שבח"ר, מרכז

רוב החבר'ה נשואים כבר עד גיל 23.

אפילו באלון מורה שההוראה היא להתחיל להפיגש רק משיעור ד'.

שבי חברון- אין לי מושג, פחות בקיאה..

תעשה בדיקה ותראה.

ב' אומנם רוב החבר'ה נשואים אבל יש מספיק חבר'ה כמוני למשל שהם עוד לא נשואים ולצערי עוד לא חטפו אותם!!

ואל תדאג עוד תחטוף אותך מישהי כלבבך..

תתכונן!!

רק תציין שם ישיבה, שהיא תדע איפה לצוד אותך.

מספיק רק אחד

ויש בהחלט הרבה חבר'ה בישיבות הנ"ל שעוד לא מצאו את בחירת ליבם

ולכן לא צריך להתלונן על כך

אלא רק לדעת איפה לחפש ובאמת למצוא אותו

בס"ד

אני בעז"ה מישתחרר ליפני ה20 (בייניש) ובתקווה להיתחתן ליפני השחרור!

בהצלחה!

תתנפלו עליו!

שחוזרים אח"כ לישיבה או לבוגרצים,פשוט צריך לקשור קשרים טובים..למשל עם רבנים מעלי

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי