לק"י

ובאיזה טווח גילאים הם?

אולי תצאי עם גדולים יותר?..

מהו טווח הגילאים הרצוי?

לק"י

למען האמת, שלא כ"כ נוח להתחתן עם מישו שעוד לא עשה צבא.

אלא אם כן הוא יעשה צבא במסגרת שהוא יחזור הביתה הרבה ובשעות סבירות..

21-22 בדר"כ יורד, כי הם בטוח לפני/ באמצע צבא (בטוח לא לקראת הסוף). כך שנשאר לי רק 23-26.

אוף, הלוואי והייתי עם יותר כחות כדי להיות מסוגלת להתמודד עם בעל בצבא, ובכלל עם מציאות שבה "כל הבית עליי". אוף, אין לי כוח לפרט.

ובגיל 24-5 כבר רוב מוחלט של האנשים אחרי צבא..

בעזהי"ת.

במעלה אדומים למשל, החבר'ה מתחילים לצאת יחסית מאוחר (שיעור ה'), כך שיוצא שיש הרבה מצויינים שמסיימים ת'הסדר רווקים.

[אם מישהי בעניין, בואי לאישי]

לק"י

כשאני חושבת על זוגיות- אני חושבת על מישו שאני רואה יותר מפעם בשבוע..

המדד נשאר אותו דבר

ביום שדוס נעלם, נעלמת יחד איתו גם דוסה

כך המדד נשאר יציב

אני מכיר הרבה חבר'ה אחרי צבא

רובם כבר באמצע תואר

חלקם כבר אחרי

כמובן,

מדובר בטווח גיאלים שאת מדברת ומדובר בדוסים.

אני לא רואה בזה בעיה..

ובמיוחד אם מתגייס למשהו במסגרת נוחה לבעל עם משפחה.

או שהם מתקלקלים קצת בצבא, ואז הם פחות דוסים, או שהם דוסים ואז די מהר הם מתחתנים.

וחוץ מזה שבכללית יש מחסור בבנים דוסים לא משנה אם הם לפני צבא או אחרי..  כמות הבנות שמחפשות בעל דוס הרבה יותר גדול מה שיש באמת..

שדווקא הבחורים שלומדים יותר מאשר הבנות,

לא משנה באיזה ישיבה- לומדים יותר מבנות.

ועדיין יש יותר בנות שמחפשות בעל דוס.

להוציא לעז על בנות ישראל...

בעזהי"ת.

מי אתה שתחליט מה יותר קל?

אף אחד לא באמת יכול להחליט דבר כזה, כל אחד נוגע בדבר...

[אלא אם כן תמצא איזה אנדרוגינוס נחמד שיסכים לעשות על זה סמינריונית.]

וכמובן שהטיעון ממש לא מתבסס עליה. ואפשר להרחיב בכך עוד הרבה (אם יש לך טענות יותר מעמיקות)

וגם להיות בן דוס לא 'זכיתי'

וכתבתי כבר שאני לא שופט אף אחד.

אז בואי נפתח את הדברים:

מה בחורה צריכה לעשות כדי להחשב דוסית מוצלחת לפי המקובל בחברה:

1. ללכת עם שרוול מתחת המרפק

2. לשמור נגיעה

3. להתפלל תפילה ביום

4. ש"ל במקום דוסי (לא חובה שנתיים)

5. ללמוד חנ"מ, הוראה או משהו בסגנון

ואז בגיל 20 היא מוכנה מבחינת החברה להנשא לבחור צדיק וירא שמיים <צ>

לא יותר מידי

מה בחור צריך לעשות כדי להחשב דוס מוצלח כנ"ל?

1. ללמוד חמש שנים (לפחות) בישיבה יומם ולילה

2. לעשות צבא קרבי (עדיף בהסדר, ואז להשאר שיעור ו')

3. ללמוד מקצוע או להתכונן לחיות כאברך

4. 3 תפילות, שמירת עיניים וכו'

5. לשלם את המחיר הנפשי של ההסתגרות בין כותלי בית המדרש

בקיצור תקופה ארוכה ומורכבת יותר בהרבה מאשר אצל הבנות

חיזוק לטיעונים האלו ניתן לקרוא כאן

בואו נשים את הקלפים על השולחן - לקראת נישואין וזוגיות

בואו נשים את ככככלללל הקלפים.

בנות צריכות ה ר ב ה יותר ממה שכתבתם ( גם בקישור שהבאת) כדי להחשב דוסיות.

או באמת להיות דוסיות.

בוא נתחיל מיזה שהיא לא צריכה, ברמה הטכנית, לשים שרוול מיתחת למרפק אלא גם

• צאוורון מספיק סגור.
• חצאית שמגיעה עד אחרי הברך ( גם בישיבה!!!)
• עדיף שלא יראו את הטייץ שיש לה מתחת לחצאית (כי זה מידי אופנתי בשביל שזה יקרא ״צנוע״ בלשון הדוס הממוצע)
• כמובן עדיף גרביים.
• שיער אסוף (ברמה כזו או אחרת)

ואחרי ה כ ל היא צריכה לדאוג שהיא תיראה יפה ומכובד יכאה לבת של מלך, אך לא צעקני במיוחד ולא פשוט במיוחד....

בנים, תנסו את זה בוקר אחד, נראה אתכם יוצאים מיזה בשלום.

ועוד אני לא מדברת על זה שכן, לפעמים יש לבת גם יצר הרע, וכן היא כן רוצה להתלבש בצורה אחרת...

ובנים, עם כל הכבוד לצניעות שאתם מקפידים בה ( וזה יפה מאוד בעיני ומדהים) אין לכם סביב זה יצה״ר...

תחשבו שהיצ״ר שיש לכם סביב שמירת עיניים זה היצר הרע שיש לנו סביב התנהלות בצניעות..... אוקי, הבנתם??

ונעבור לעוד דברים שבנות צריכות לעשות

• מישום מה מישהו אמר מתישהו בפורום שרק לבנים יש את העניין של לשמור על כבוד של רבנים (אפילו אם הם רק לפני 5 שנים חזרו בתשובה) אז אלף, גם אנחנו מחויבות בכבוד רבנים!!! בית, תנסה עכשיו לשמור על כבוד של ר ב נ י ת שחזרה בתשובה לפני 7 שנים.... שכל מה שהיא יודעת מסתכם בידע שלך מהיסודי.... ו׳ אח״כ תדבר!!
• לדעתי, בת שבאמת רוצה לשמור על עצמה כדאי שגם היא תשמור עניים.
• כיבוד הורים ועזרה בבית- נופל הרבה יותר על הבנות (בזמן שאתם בבית הכנסת הן מכינות הכל...בד״כ)
• שמירת הדיבור מצחוק וקלות ראש גם עם בנים דוסים...
• עם בנות, ב״ה עדיין, יותר מתחילים מאשר עם בנים... (גם בחורים חילוניים מתחילים איתנו) תנסו אתם להדוף כל שני וחמישי בנות שהיו מעונינות בכן (ולפעמים באמת יש התאמה באופי) ואתם מעיפים אותם רק בגלל שהן חילוניות...
• כשאת יוצאת לדייט, אסור לך יותר מידי להראות שאת יודעת פילוסופיה גויית רח״ל ל״ע כי גם את מראה שאת יודעת יותר מהגבר (ברוב המוחלט של המיקרים) וגם מה נסגר איתך?! אישה שדעתה קלה, לעסוק בדברים כאלה... תוך שניה את תתפתי לזה....

וחברה, יש עוד!!! פשוט אינלי כח לחפור כבר.

אה, ועדיין אני חושבת שיותר קשר להיות גבר דוס, אבל לא בגלל ריבוי ה״מטלות״ אלא בגלל חוסר מענה רגישי לקשיים שקיימים, ודווקא את זה יש לנשים בנפשן ולכן הרבה יותר קל להן.

אז הטובים לדוייס???

אבל אין מה לריב..

כל אחד עם התיק שלו...

ובעז"ה והשתדלותנו ואהבתנו זה אמור להיות נועם..

נועם עול מצוות כמו שכולנו יודעים לצטט..

אני פשוט לא אוהבת שלא מתיחסים אליהם ... המצוות שלי נעלבות

חמש שנים בישיבה מינימום??

שנה וחצי - צבא שנה וארבע - שנתיים וחצי שאחרי.

(כשבחלק האחרון הרבה משלבים עם לימודי הוראה-פסיכומטרי-השלמת כלמיני.

בלי להרחיב - לא אצל כולם השנים שאחרי הצבא עד סוף ההסדר כאלה אינטנסיביות...)

קרבי? ואם הפרופיל לא מאפשר? הוא כבר לא דוס?

להישאר שיעור ו'?? אם הוא יוצא לעוד דברים כמו מ"כ - אולי...

הסדרניק ממוצע לא משלם "מחיר נפשי כבד" על הסתגרות כלשהיא.

דבר ראשון,

אני חושבת שאין בכלל מקום להשוואה בין בנים לבנות ובכלל בין רמת דוסיות,

ואני האחרונה שהשוואות כאלה ואחרות יעסיקו אותה,

אבל אם כבר זה הוצף- אביע את עמדתי.

כנראה מבחינתך להיות דוסי זה רק עניינים חיצוניים וזה נמדד לפי מס' תפילות או מס' שנים.

בעיניי זה ממש, אבל ממש ממש לא ככה!

אני דוסית (נראלי) בטח לא בגלל הלבוש ובטח לא בגלל התפילות.

אני דוסית בגלל ההשתדלות, הרצון, השאיפות, ההשקעה, המאמצים, האכפתיות.

אני דוסית, כי התורה הקדושה (וכל מה שיוצא ממנה) יקרה לי ואני רוצה להיות חלק ממנה ושהיא תהיה חלק ממני,

אני דוסית כי בתוך חיי מופיע דיבור עם ה', תפילה, הודיה, הכרת הטוב, הכנעה, בקשה, הכרה שיש לעולם בורא וכוח עליון.

ועוד הרבה הרבה דברים שצריך להפקיד עליהם:

לשון הרע, גזל, כעס, הקפדה על מצוות, תפילות, ברכות, לימוד תורה (כן, גם בנות צריכות ללמוד כדי להתחבר לקודש) וכו' וכו' ועוד ועוד.

אני לא צריכה להסביר לך את גודל העבודה שבזה ושזה העיקר ו"המלחמה" היומיומית..

מניחה שידוע ומוכר, גם לך.

ומכל זה דווקא לאותם סממנים חיצוניים אתה נתפס?!

שהם בסה"כ ביטוי לפְנים, שהוא המשמעותי והמהותי?!

בנים מתמודדים עם לא מעט 'סממנים חיצוניים',

אך יש לי וידוי- גם בנות, ואתה אפילו לא מודע להכל:

לא פשוט לא לשיר ולרקוד בפני גברים.

לא פשוט לחשוב מאה אלף פעם על כל בגד אם צנוע או לא,

ועל כל פעולה אם צנועה- ריצה, ישיבה, דיבור וכו'

לא פשוט לטייל או לעשות ג'וגינג עם חצאית.

לא פשוט לא ליפול בשמירת נגיעה.

לא פשוט לוותר על לא מעט מקצועות ותחומי עבודה - רק בגלל שזה לא בהכרח מתאים לאישה, לאמא. (ולכן אולי נראה לך כלפי חוץ שכולן מורות, אם כי זה כבר ממש השתנה).

לא פשוט להתפלל, לקיים מצוות, להמשיך להיות "דוסית"- כשלא נמצאים במסגרת תורנית עוטפת ומחבקת כמו ישיבה.

ואני יכולה עוד להמשיך ולהמשיך..

כי זה פשוט לא פשוט.

אבל דווקא הוויתור על אותם דברים "קשים" -

זה העונג.

זוהי עבודת ה'.

שנזכה.

תודה שהצלחת לבטא ככ יפה מה שאני התכוונתי לכתוב

לא בציניות. באמת. אני מתנצלת מעומק לבי. רק עכשיו, אחרי שקראתי את הסברך, הבנתי למה התכוונת במשפט שכתבת.

באמת קשה להיות בחור דוס, אך אל תחשוב שחיי הבנות הם גן של שושנים. גם להיות אשה דוסית זה דבר לא פשוט. חבל לי ששוב שרשור תמים מתפתח לוויכוחים ותחרויות "למי קשה יותר?".

שיש הרבה בנים דוסים (=שלומדים הרבה יותר מבנות) והבנות לא שמות לב אליהם, אלא מציבות דרישות גבוהות לדוסיוּת, בעוד הן אינן דוסיות (=לומדות הרבה)? בקיצור: שהן דורשות רף שהן בעצמן לא עומדות בו/ ראויות לו?

אח"כ הם כבר נשואים!!

צרי קשרים עם ישיבות ותראי כמה כאלה יש.

איכותיים...

רמת השרון, שבח"ר, מרכז

רוב החבר'ה נשואים כבר עד גיל 23.

אפילו באלון מורה שההוראה היא להתחיל להפיגש רק משיעור ד'.

שבי חברון- אין לי מושג, פחות בקיאה..

תעשה בדיקה ותראה.

ב' אומנם רוב החבר'ה נשואים אבל יש מספיק חבר'ה כמוני למשל שהם עוד לא נשואים ולצערי עוד לא חטפו אותם!!

ואל תדאג עוד תחטוף אותך מישהי כלבבך..

תתכונן!!

רק תציין שם ישיבה, שהיא תדע איפה לצוד אותך.

מספיק רק אחד

ויש בהחלט הרבה חבר'ה בישיבות הנ"ל שעוד לא מצאו את בחירת ליבם

ולכן לא צריך להתלונן על כך

אלא רק לדעת איפה לחפש ובאמת למצוא אותו

בס"ד

אני בעז"ה מישתחרר ליפני ה20 (בייניש) ובתקווה להיתחתן ליפני השחרור!

בהצלחה!

תתנפלו עליו!

שחוזרים אח"כ לישיבה או לבוגרצים,פשוט צריך לקשור קשרים טובים..למשל עם רבנים מעלי

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך