היי.
אני רוני.
החיים שלי הזויים מאוד. עברתי דברים ועשיתי דברים שאני לא גאה בהם ולא שמחה מהם.
גם בין חברי המשפחה קרו אירועים או מחלות שמוטטו את המשפחה לאט אבל בטוח.
הייתי בכל חיי במסגרות רגילות, נורמטיביות.
החברות היו לוחשות האימה על סיפורים קשים ואני שתקתי. לא מספרת ולא משתפת כמה אני מכירה סיפורים כאלה מקרוב.
לאט לאט עם השנים היו לי הסתבכויות רפואיות רבות. המגרנות התחילו בכיתה ד' ומאז הכל רק מחמיר.
בשנים האחרונות אני סובלת ממחלה חדשה, נפוצה יחסית, שדובר בה לא מזמן כאן בפורום.
למה אני מספרת את כל זה..?
ובכן, ראשית כדי לפרוק.
לספר ולומר כן, זה החיים שלי. לומר שקשה לי. מאוד.
אני לא מרגישה שאלוקים זכר להביא לי את הכוחות הנכונים להתמודד עם החיים שהביא לי.
ואני גם רוצה לומר, שהצטרפתי לפורום מתוך הכרה במצב שלי ובקשה מרכזית-
אני זקוקה לאוזניים קשובות, לאנשים בוגרים שמסוגלים לראות את הקושי שלי ולהיות ידידים קרובים למרות מי שאני ומה שעובר עליי.
_צונזר_
זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי.
הידידות הזאת, הוירטואלית, היא ברכה בשבילי. כי במציאות, אף אחד לא יודע ולא רואה.
רק פה מותר להתלונן.. ולהיות אנונימית...ולומר כשקשה בלי לסבול מבטי רחמים שעושים לי רע.
משפחה וזוגיות הם לא משהו שאני רואה בעתיד שלי. אני לא אופטימית.
אבל תיארתי לי שאנשים שרואים עצמם בשלים להקמת משפחה וקשר זוגי, הם בוודאי בוגרים, קשובים וטובים..
זהו, אני חושבת..
רוני.
