מזל שכבר לפני כמה חודשים הבנת שחלום הילדות הזה לא באמת שייך.

לפעמים "ברגע הראשון" זה כך - בגלל תחושה של כביכול "פוטנציאל" שאינו קיים.

טוב שהתבוננת למה זה לא שייך.

עם הזמן, תזכה בעז"ה לראות שזה אכן כך. בפרט כשתמצא מי שאכן מתאימה.

תתחזק..

באמת קשה,

אבל לפחות המחשבות עלייה כבר לא ירדפו אותך, תוכל לפתוח דף חדש ולמצוא את האחת והיחידה שלך!!

שיהיה בקרוב ממש!!!

בהצלחה רבה!

הסיפור שלי דומה בחלק לא מבוטל מהדברים,אבל היא עדיין לא התארסה..

וכל עוד אני לא מרגיש מוכן להתחתן,לא אעשה שום דבר בנידון..

(כן,אני יודע,יש מצב שאצטער על זה..)

לא הבנתי שאתה טרם יוצא...

בזמנו ובעיתו!

אני לא ככ מבינה ( קטונתי) למה בנים שלא יוצאים עדין נמצאים פה בפורום?

@שואלת מתמימות@

בהתחלה נכנסתי להציץ..תכלס-מסקרנות.

עכשיו אני פה כי אני באמת "לקראת"-זה שאני לא התחלתי ממש לצאת לא סותר את העובדה..

ותכלס-אני מרגיש שאני מקבל הרבה כלים מהשהות פה ב"ה.

(במיוחד בנוגע למה שלא מומלץ לעשות)

שהיא תתארס???

ואם היא תתארס-הרי שכנראה -במבט לאחור-היא לא זאת שהייתה צריכה להתחתן איתי..

אני פועל מתוך היגיון ובצורה מושכלת ,מה שקורה מפה-כבר לא בשליטתי.

(זה ד"א מה שאני מגדיר כאמונה-אחרי שעשית את שלך-כל מה שקורה-היה צריך לקרות)

בכללי כל הסיפור הזה הוא שיעור אחד ארוך באמונה.

אתה בטוח שההרגשה זאת לא הגיעה כבר...? אולי תנסה בכל זאת לזרום...?

אני לא אתעצבן..

*הצעת חוק-להגביל את התגובות הציניות לשרשורים מסוימים/

לעד 20% מסך התגובות...

אבל עכשיו כשתצא עם מישהי אחרת לא יהיו לך בראש את המחשבות שמקסימום יש מישהי אחרת שאולי מחכה...

תתחיל דף חדש ושבעז"ה ילך בקלות ובמהירות. בהצלחה 

עצוב בשבילך  

מבחינתי קצת הזוי, השגוחה לראות פריקה כזו בדיוק עכשיו..

כי הסיפור שלי גם ממש דומה (ולא התארסה עדיין... אבל כבר נפגשת)

אבל היא כן בסגנון וכיוון רוחני דומה לשלי. ובימים הקרובים ממש אני מתלבט אם באמת לצאת איתה

כי למרות שכרגע אני עדיין לא יוצא, אבל בשבילה...

וזה מפחיד! גם להתחיל לצאת (אני די צעיר, אבל לא ממש- איפשהו באמצע)

וגם האפשרות השנייה ממש ממש מלחיצה- שעכשיו כשהיא נפגשת באמת תפגוש מישהו אחר, והתחושות וההפסד שיהיו לי אח"כ..

(ואני מסתובב פה הרבה, כינוי ממוצא כי כנראה מסתובבים פה אנשים שמכירים אותי וכו')

כן, כן. לא, לא.... ( עם כל הכאב) אבל עדיף כבר לדעת מאשר סתם להתחשב עם האופציה שאולי גם היא מחכה לך ואולי ממש לא...

ואני מדברת מניסיון א י ש י

סביר להניח שאז הכל היה פשוט יותר. כמה שעות או ימים של אוזניות היו יכולים להקל מאוד.

עכשיו אתה במצב מסובך יחסית.

קרה לי סיפור ממש דומה..

ובמקרה שלנו אני באמת חושב שאנחנו מתאימים...

אבל.. הודיעו לי שהיא עומדת להתארס...

בימים הראשונים- פשוט דיכאון...

אבל לאט לאט מתגברים, מבינים שכנראה שהקב"ה החליט שזה לא זה, וממשיכים הלאה..

(וגם אם לפעמים נזכרים בכל החלומות והתקוות, מתחזקים וממשיכים הלאה..)

[ואולי עדיף שיקרה ככה, ולא שהייתי יוצא ואז היא הייתה זורקת אותי\ך או משהו...נק' למחשבה..] 

בהצלחה אחי!! 

אין לך ככ מה לעשות.. בעצם יש!!_ להתפלל!!

מזל שבשכל לא חשבת עליה ככ כאופציה בתקופה האחרונה..

זה יעזור לך כל פעם שתבוא לך מחשבה עליה.. עליהם... שאולי אתה מרגיש שמישו לקח את המקום שלך...

ב"ה שטרקו לך דלת בפרצוף.. כנראה סתם נשבה ממנה רוח והיא היתה פתוחה וזה לא היה ככ טוב..

ככה בעז"ה תוכל להיפתח לך דלת אחרת..

ו.. אתה יודע.. (כתבתי את זה המון פעמים..)

יש הרבה אנשים הצועדים לחופה עם בית קברות בלב... בית קברות של אהבות כוזבות.. 

יהיה טוב!!!!

כמה בנים כבר מסתובבים פה בפורום? כולל כולם??

אולי 30.

מתוכם העידו 5 על מקרה בסגנון..אני חשבתי שאני היחיד..

אפשר לפתוח ממש קבוצת תמיכה...

אבל... זה מה שמניע את העולם..

האמת, לא יודע אם לגמרי עזבתי את זה. אני עדיין עובד על זה.

ההרגשה של להיתקע עם כל הפרצוף בתוך הקיר מאד מוכרת ומאד מוחשית.

שיהיה בהצלחה

וזה קורה גם לבנות

ואנחנו הכוונה לדובים שבינינו...

ואפילו מאהבות נכזבות ולא ממומשות כמו אצל דתיים. גם הם בני אדם.

"פרועה" יותר אצל הבנים שמתחנכים בהפרדה - זה שקר.  ו"פרועה" זה כולל גם אחוזי אלכוהוליזם וכו', שניתן לראות בבירור באיזה חינוך הם נמצאים יותר, לצערנו. מי שרוצה לקטרג - ימצא תמיד. אני מכיר הרבה סוגי חינוכים.

"יכולות תקשורת" עם המין השני - נמדדות אחרי החתונה. ה"יכולות" המדהימות לתקשר באוירה ה"חילונית" ו"לזרוק" בחורות אחרי השימוש, אינן מעוררות אצלי כל השתאות. כמובן, אפשר גם לראות דברים טובים בכל חלק מעם ישראל.

ההתנהגות של הבנות הללו אינה "ילדותית", אלא מלאה תום ואידיאליזם. הלוואי על כולם לזכות לשמור תכונות כאלו לכל החיים. ה"בגרות" של כל מיני "התנסויות" אינה מעלה כלל וכלל, ואינה "בגרות". כמובן, אם מאבדים את הקישור לנקודה הפנימית של הטוב והגודל שגנוז בתום הזה, אז באמת אפשר חיצונית לקרוא לזה "ילדותיות". ההפסד של המאבד בלבד.

ואכן, כל אחד יעשה את חשבונותיו.. באחריות מלאה - מי שראוי לתום כזה ויזכה בו, יהיה מאושר וגדול בהרבה, ממי שבגלל תסכולים, יחפש "בוגרת" כזאת.

לא להמציא מה שלא צריך.

אין לי כח לנסח עכשיו, אז זה בטוח יובן לא נכון, אבל עובדתית: השיטה הנוכחית לא עובדת.

תיודע, יצא לי לדבר עם בני משפחה, שכנים ווכואבת ממש לא סניף התנדבות וכוכאלה

ו.... אין לי שום בעיית התקשרות עם בני המין השני והלוואי וכל הבנים היו ילדותיים כמו הבנות.... אהההם!!

אין לי שום בעיית תקשורת עם בנות.

אני חושב שזה בגלל שאני נורמלי.

יש כאלה שטוענים שאני חריג.

שרוב הבנים לא יודעים מה\איך\מתי\כמה\למה לדבר עם בחורות.

לגלות לך משהו? זה נכון. וזה זוועה

היהדות (שלי לפחות) לא מעמידה נורמות חברתיות בעצמה ולא עשתה זאת אף פעם.

בכל שלב בהיסטוריה תמיד ההתיחסות הייתה כלפי חוץ

רואים מה מקובל ומה אנשים נוהגים לעשות ונותנים הוראות איך לעשות זאת בצורה מתאימה להלכה

הקרבנות למשל היו נפוצים בכל העולם ובכל הדתות מסביב, (כולם אהבו אז לראות דם)

ולכן הוסיפו אותם ליהדות.

או הרמב"ם שמשתמש בעקרונות הפילוסופיה שלמד מחכמת היוונים שהייתה מאד פופולרית בתקופתו.

ואני יכול להביא עוד רשימה ארוכה של מקרים כאלה

המסקנה שלי היא שחייבים להיות נורמלים, וצריך למצוא דרך לעשות זאת ע"פ ההלכה

לכוון מראש להיות מוזר ותלוש מהעולם זה אמנם מקורי ויצירתי אבל לא ממש יהודי.

הוא "פסאודו-מדעי"..

כאילו יש פה מישהו "אובייקטיבי" מוחלט, עם "מידע חסוי" שאינו ידוע לאחרים ו"מבט אובייקטיבי מבחוץ".

האמירה "ככל שאתה דתי יותר" וכו', היא חסרת כל יסוד. ההיפך הגמור מהאמת (גם אם כותבה נתקל בכאלו. אני מכיר אנשים מכל מיני חברות, דתיות ו"חילוניות". זה פשוט לא-אמת). וה"כן, זה תקף גם לנשואים", הוא עיוות לא-פחות.. קל וחומר כשאומרו אדם שלא נתנסה כלל בנישואין.

אני, אין לי כל ענין לקטרג עת ציבורים אחרים מעם ישראל, כולם אהובים, לכן לא אפרט יותר. 

רק לטובת ה"קוראים" ראיתי לנכון להעיר, שלא יטעו מהסיגנון הכביכול-יודע, שיש פה איזשהו "מידע" אמיתי..

ולא אמשיך בדיון הזה בעז"ה, כי ניכר שהדברים נאמרים מתוך תיסכול מסוים, שאולי שייך לנסיונו האישי של כותבו - אך אין ראוי להפכו לדבר שמעוות לאחרים תפיסות עולם פשוטות, ישרות ונכונות.

כל הכבוד שאזרת אומץ להניף את דגל היהדות הנאמנה וכתבת,

גם אם איתי לא תתוכח, לפחות הצלת את שאר הקוראים התמימים. <צ>

לאמיתו של דבר אתה צודק, אין בסוגיות האלה מדע אובייקטיבי.

יש מחקרים על כמות גדולה של אנשים והם בסופו של דבר רק סטטיסטיקות.

(אני בטוח שגם אם היו ממצאים מוחלטים זה לא היה מבלבל אותך, אך נניח לזה)

ולכן דברי מוסבים על רוב האנשים ולא על מקרי קיצון לכאן ולכאן.

כמו כן, המדידה שלך ליכולות מסויימות היא תלויה בחברה מסביב.

(לדוגמא: בשבט שחי בגו'נגל ייחשב לחכם ואמיץ הצייד הטוב ביותר)

כך יכול להיות שאתה לא חש בשום חסרון או לקות אך מישהו אחר יחוש זאת אצלך.

כדי להבין את הכלל "ככל שאתה דתי יותר כך אתה מתקשר פחות"

אגיד בצורה פשוטה, שהחברה הדתית והחרדית בונה חומות בינה לבין העולם החיצון

ככל שאתה מוקף בחומה יותר גבוהה כך יותר קשה לך לתקשר עם אנשים מחוץ לסביבה שלך.

דוגמא מצויינת לכך הוא שרשור 'מילון הביינישים' בפורום המקביל.

אם מישהו מדבר בשפה אחרת ובמושגים שונים, איך הוא מצפה שיבינו אותו?

זה נקרא יכולות תקשורת, והם משפיעות כמובן על קשר זוגי בין בנים לבנות.

ככל שאתה מסוגל להכיל ולהבין פחות אנשים, כך גם על אשתך.

[בשולי הדברים, אם אין לך כח,לענות או יותר סביר אין לך תשובות ענייניות, אשמח אם לא תתלה זאת בפסיכולוג האישי שלי]

ובמילון הביינישים רק בנים מבינים נראה לך??

 מה הקשר של הטענה הזו??

אפשר גם לעשות מילון הפאקצות... מילון הצפונבונים.. מילון הדיזינגוף סנטר..

אה.. וכמובן.. מילון לוחמים..

לא רק החרדים והדת"ל בונים חומה..

למה להאשים תהפרדה? לא הבנתי... 

(ו... ההלכה לא פוגעת בנו... בכלל היהדות זו עיסקת חבילהה..)

בהכל.

ההלכה לא פוגעת בנו, השאלה למה אתה קורא הלכה

אלא, מאתגרת אותנו... וכך אנו יוצאים עם יותר כוחות ועוצמות

שאנחנו פוגעים בעצמנו כאילו בשם ההלכה...

-לפחות חלק מאיתנו שמגזימים מעבר לגבולות שהתורה הקדושה הציבה לנו (כול הסייגים) למשל בקטע של לדבר עם בנות...(יש כאלה שבמקביל שוכחים גם שיש איסור להסתכל  ..)  

נ"ב מקרה מוכר - לדעתי קורה לאנשים (טובים שרוצים באמת להיות יראי שמים) שלא בכוונה מפחדים בעניינים הלכתיים כאלה מהצל של עצמם. 

גם בחינוך מעורב זה יכול לקרות..

 יש ככ הרבה סיפורים שמישו נידלק על מישהי מהכיתה,, והוא מתבייש להגיד לה את זה..

לפעמים גם ידידים יכולים להרגיש קרובים ולא לצאת ממש כי 2 הצדדים מתביישים לפתוח את זה!!!

מסקנה: זה תלוי אופי..

וזה קורה מלא- זה להאשים בהכל את "החינוך הדתי".

אז ההפרדה הזאת באה מהלכה כלשהיא.

חיים לפי ההלכה לא פוגעים בנו, ולהיפך.

אני לא ממש רואה ילדותיות אצל בנות דתיות לעומת חילוניות, שלא לאמר הפוך..

ותקשורת לקויה עם בני המין השני- זה נפתר לאחר מספר מצומצם מאוד של דייטים,

כאשר זה קיים. כי יש בני דודים, ושכנים, ואחים...

בקיצור,

זאת לא בדיוק הבעיה...

שנזכה לחיות בסרט הזה.... חחחח

אני לא אמרתי שהכל צבוע בוורוד,

וגם לא שחיים ע"פ ההלכה הם הכי כייפים בעולם-

אבל בהחלט אמרתי שחיים לפי ההלכה לא פוגעים בנו.

ויש הבדל עצום בין השתיים.

לזה שבחורה לא דיברה עם נער מעולם-

א.- כתבתי שיש בני דודים, שכנים וכו' ככה שלרב זה לא ממש קיים, ואנ י חיה בחברה מאוד מאוד נפרדת.

ב.- אולי לא תוך שבוע, אבל בהחלט לא צריך לקחת יותר מידי זמן בשביל שבחורה תדע איך לדבר עם בחור, אחרי הכל אם שניהם דוברים את אותה השפה....

ודוני- הסיפור שלך באמת מצחיק

ו- איך לומר, לא נראלי שכל בת דתית היתה עונה לך תשובה מהסוג הזה

יצא לי במסגרת העבודה לשאול מישהי מה תעודת הזהות שלה ואמרתי לה שיש לה מפר ממש קל לזכירה.

היא אמרה שבחיים לא התחילו איתה על סמך תעודת הזהות.

זאת - בחורה שחיה בסרט, שלא דיברה בחיים עם גבר.

חילוניות ילדותיות. מאד.

אבל אין ילדותיות כמו הדתיות במובן של בנים

"חלומות" - יש בכל מיני חברות. לפעמים מילדוּת. וגם "מניעה" מלברר בשלבי חיים מסויימים, בגלל בושה, בגלל שלא שייך וכד'. ואדרבה, בחברה "מעורבת" (בנ"ע..) שיש בה בכל זאת איזה גדר נורמלית ביחס, זה יכול להיות מצוי יותר.

ב. ו"ההפרדה מגיל צעיר" היא מעולה. וגם אם במקרה מסויים, זה היה גורם לאי-בירור "בזמן", זה עדיף לאין ערוך על חברה ("אצל חילונים"..) ששם "אין בעיה" "לבדוק" כל אופציה כביכול, ולהגיע לנישואין עם "שק" מלוכלך של כל מיני "נסיונות" שנועדו לברר/לוודא שפלוני/ת באמת לא מתאימים..  מתכון מוחלט להפסד של אוצרות של טוב שיכולים להיות בחתונה מתוך תום.

ומי שלא מרגיש את זה -  ההפסד כולו שלו.

שאלה תמה: מנין לך על אותה שכיחות בקרב חילונים שנשבים בקסמה של בנות אחרות ולא עושים עם זה כלום? ואז אותה בת מתחתנת (בגרסה החילונית- נהיית חברה של מישו אחר)...

אז למקרה שכל אחד כותב את תחושתו בנושא- לי נראה שזה קורה המווווון...
יותר משנדמה לנו..


סתם, גם מה הקטע של לבוא בהאשמות?
גם פותח השירשור ציין שלא היה סגור על עצמו שרוצה לצאת.. למה הרגשת בשלות לנישואין "מאוחרת" (לא מסכימה בכלל שזה נחשב מאוחר) היא השלכה (ועוד שלילית) של הפרדה בין המינים מגיל צעיר?

אין לך מושג כמה שזה נשמע לי מופרך...
(אני דווקא באה ממקום של חברה מעורבת בהכל כולל הכל..)

(ולא נכנסת לסיבות שרבנים מורים בימינו על הפרדה בין המינים מגיל צעיר).
 

התיאור היה חי ומובן בהחלט!!

אם אתה רוצה באמת להתחשל מהמקרה, אל תדחיק אותו, תחיה את הכאב כשהוא קיים

וכשתבין ותפנים מה בעצם גרם לך להרגיש ככ רע זה כבר ילך...

בהצלחה בהבנה העצמית של הכאב!

הייתי שם.

עזוב אפילו את הקטע הדתי, זה פשוט כאב לב, במובן הכי פיזי של המילה.

תתקדם, תמצא מישהי מתאימה ותתחיל דבר חדש.

זה כבר יגרום לך להרגיש טוב

נכון שבע"ה תזכה לבנות קשר שבו אתה בונה את החלום ואת היחד עם בת אדם אמיתית ולא דימיונית תזכה לסיפוק גדול יותר מהכאב הנוכחי שלך על דימוי של מישהי שאתה לא ממש מכיר שאתה מרגיש לגביה אהבה נכזבת ולא מממושת. אבל הדברים ודרכו של עולם לא יפחיתו את הכאב שאתה חווה עכשיו.

מותר לך לכאוב, אתה בן-אדם, בן אדם טוב עם רצונות טובים.

כולנו איתך. תפרגן לה ותאחל לה רק טוב, וגם לעצמך.

כמו שכבר אמרתי לכמה חברים- זה לא סתם כאב שנסגרה עלי הדלת, אלא אני באמת חושב שהיה בינינו לפחות משהו אחד משותף, כי שנינו יחסית בכיוון ה'תורני', לכן אני ממליץ ל'טוב אז טובים', אני לא יודע עד כמה הקשר שאתה מוצא ביניכם חזק, אבל אם אתה חושב שזה נכון וגם מרגיש שזה נכון, אולי כדאי שתלך על זה.. [אני חושב שעדיף ש'תזרוק' אותך ותבין שזה לא שייך מאשר לחיות בחוסר ודאות]

אז מה לעשות? אני לבינתיים מנסה לשכנע את עצמי בטיעונים שהשתמשתי כבר לפני כמה חודשים-

זה שהיא 'דוסה' לא אומר כלום, ובכלל, אני עדיין אני לא מספיק מכיר אותה, אז למה לבנות הררים של דמינות? אני לא בטוח מספיק בשל לנישואין וכו'.. אפילו חיפשתי ראיות שאנחנו לא מתאימים (יש כמה כאלה, אבל קשה למצוא אותם, בגלל הרגש..). 

הדבר העיקרי שמעודד אותי הוא המחשבה שאם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי בטוח עושה את זה, בגלל הסיבות הנ''ל, ברוך ה' שגם אם עדיין השכל לא שולט על הלב שלי, הוא לפחות עובד קצת.

(אחרי כל הדיבורים השכליים האלה נשמע שהתגברתי.. אבל בלב..זה עדיין קשה.)

לא הבנתי אם אני צריך להדחיק את הכאב או לחיות איתו עד שיעלם.

[אדמין- מזתומרת "כמה שעות או ימים של אוזניות היו יכולים להקל מאוד"?]

לא נראה לי שנותר לי מה לעשות חוץ מלנסות להתאזר קצת בביטחון ש"ה' הטוב בעיניו יעשה" ואמונה שכשאני אהיה באמת מוכן לצאת אני אתחיל עם דף חדש.

(לכל מי שהאשים את הדוסים- אני לא חושב שזה קשור-

א'- כמו שאמרתי- אני לא חושב שהייתי מחזיר את הגלגל אחורה.

ב'- אני ביישן באופן כללי בלי קשר.)

שוב תודה רבה, אתם ממש מחזקים אותי.

"הזמן עושה את שלו

והוא מזור לכל שכואב"
 

אבל אם באמת תחיה ותקבל את הכאב, לא רק שהוא ילך הרבה יותר מהר ותצא ממנו יותר חחזק אלא גם תבין על עצמך תובנות חדשות שיעזרו לך הלאה.

כי לברוח זה אפעם לא הפיתרון!

ואני בטוח שבעזרת ה' עם הזמן אתה תרגיש את זה ותודה לו על כך..

מספרים על החפץ חיים שמעולם לא היה אומר "רע לי" אלא "מר לי"...

שאלו אותו התלמידים למה הוא אומר דוקא מר לי...והוא ענה להם שהקב"ה לעולם לא יעשה לנו רע.....

אלא שכמו  שלאדם חולה נותנים תרופה מרה והוא לא אוהב אותה וקשה לו לשתות אותה אך הוא יודע שזה לטובתו...

ולכן הוא ישתה אותה ואף יודה לרופא שנתן לו אותה...כך גם אנו צריכים לדעת שכל מה שה' עושה הכל לטובתנו!

אחי היקר! מאחל לך המון הצלחה ושתזכה לאישה צדיקה משורש נשמתך במהרה

מה אפשר לומר?

זה קורה להרבה בחורים בצורה כזו או אחרת, בסדר גודל כזה או פחות. כולנו בני אדם ולגיטימי שנחשוב ונרגיש קשר בינינו לצד שאמור להיות החלק המשלים שלנו.

קשה, קשה! זו ההגדרה וכל מילה נוספת גורעת, לא אגזים אם אומר שזו תחושה של אבדן, של החמצה. וכפי שהיטבת להגדיר, טריקת דלת. זה כאב כזה שאומר לך: פספסת. 

אין הרבה דברים שקשים לאדם יותר מזה, מושא חלומותיו.

אבל לכשתתפכח ותירגע, אתה תבין ותחוש בלב את המרחק בינך לבינה, תראה עד כמה המרחק ביניכם גדול וזה עובדות אמתיות איך שאנשים מגלים לאחר זמן את הפער.

אז אחי, שיהיה לך בהצלחה בכל ובפרט בעניין הזה! שהזמן יעשה את שלו ובע"ה שתמצא את אהבת לבך בקרוב ותחוש אז את השמחה האמתית.

קרה לי דבר דומה, אני מאמינה שהוא קורה להרבה כי אנחנו בני אדם. אמנם הנסיבות קצת שונות, אבל בסופו של דבר הכאב הוא אותו כאב. תמיד הסביבה זורקת לך משפטים שהכול לטובה, גם אם זה לא נראה לך, אבל עד שאתה בעצמך לא תפתח עיניים אמוניות שום דבר לא יעזור. וכאן הסוד. צריך להבין שברגע שיש התנגשות בין מה שאנחנו רוצים שיקרה, לבין מה שקרה זה כדי שנחזור לקו ישר. זה כדאי שנחווה משהו, שנגלה בעצמנו איזה רובד עמוק פנימי שהיה חווי עד עכשיו.שנפתח ענווה ונוריד קצת את המחשבה שכוחי ועוצם ידי. אדם מאמין באמת ישמח מכל דבר שקורה, האכזבות והשמחות בעיניו יהיו היינו הך. כי הוא מאמין באמת, שהקב"ה מיטיב איתו. גם בזה. דבר נוסף שמאוד חשוב זה להאמין באמונה עיוורת שלכל דבר יש קצב אלוקי, אורך רוח הוא לא דבר שנולדים איתו, הוא דבר שרוכשים אותו במהלך החיים. בעידן של היום מילים כמו תהליך,סבלנות, הדרגה ואיפוק הם מחוץ למשחק, כי אנחנו פשוט הפכנו להיות אנשים שרוצים הכול באותו רגע. אבל אלה לא חיים של אדם מאמין. אדם מאמין באמת מבין שדברים טובים לוקחים זמן. וכשהם מגיעים, רקיעים נפתחים. אני בטוחה שזה נשמע גבוה, עמוק, מנותק מהמציאות, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת, זה לא להתקע בעבר. לחיות בהווה, לשמוח מדברים שטוטיים שקורים. ואם כבר שמחה, שכבר אמרו שהיא מרפאה את כול הקשיים.. אסיים בסיפור קצר ששמעו מרבי נתן,  שהוא דיבר רבות על גודל השמחה.  בא אליו אדם שחווה הרבה קשיים בחיים, ושאל אותו איך אני יכול לשמוח? רבי נתן אמר לו דבר עמוק, ועם זאת פשוט מאד, תלווה לעצמך שמחה מהשמחה העתידית שתהיה לך כשהקב"ה יגאל אותך. שמח בזה כבר עכשיו. אנחנו בניסן, כמו שאומרים בניסן נגאלנו ובניסן עתידין להיגאל. בע"ה, חודש טוב ומבורך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?