מזל שכבר לפני כמה חודשים הבנת שחלום הילדות הזה לא באמת שייך.

לפעמים "ברגע הראשון" זה כך - בגלל תחושה של כביכול "פוטנציאל" שאינו קיים.

טוב שהתבוננת למה זה לא שייך.

עם הזמן, תזכה בעז"ה לראות שזה אכן כך. בפרט כשתמצא מי שאכן מתאימה.

תתחזק..

באמת קשה,

אבל לפחות המחשבות עלייה כבר לא ירדפו אותך, תוכל לפתוח דף חדש ולמצוא את האחת והיחידה שלך!!

שיהיה בקרוב ממש!!!

בהצלחה רבה!

הסיפור שלי דומה בחלק לא מבוטל מהדברים,אבל היא עדיין לא התארסה..

וכל עוד אני לא מרגיש מוכן להתחתן,לא אעשה שום דבר בנידון..

(כן,אני יודע,יש מצב שאצטער על זה..)

לא הבנתי שאתה טרם יוצא...

בזמנו ובעיתו!

אני לא ככ מבינה ( קטונתי) למה בנים שלא יוצאים עדין נמצאים פה בפורום?

@שואלת מתמימות@

בהתחלה נכנסתי להציץ..תכלס-מסקרנות.

עכשיו אני פה כי אני באמת "לקראת"-זה שאני לא התחלתי ממש לצאת לא סותר את העובדה..

ותכלס-אני מרגיש שאני מקבל הרבה כלים מהשהות פה ב"ה.

(במיוחד בנוגע למה שלא מומלץ לעשות)

שהיא תתארס???

ואם היא תתארס-הרי שכנראה -במבט לאחור-היא לא זאת שהייתה צריכה להתחתן איתי..

אני פועל מתוך היגיון ובצורה מושכלת ,מה שקורה מפה-כבר לא בשליטתי.

(זה ד"א מה שאני מגדיר כאמונה-אחרי שעשית את שלך-כל מה שקורה-היה צריך לקרות)

בכללי כל הסיפור הזה הוא שיעור אחד ארוך באמונה.

אתה בטוח שההרגשה זאת לא הגיעה כבר...? אולי תנסה בכל זאת לזרום...?

אני לא אתעצבן..

*הצעת חוק-להגביל את התגובות הציניות לשרשורים מסוימים/

לעד 20% מסך התגובות...

אבל עכשיו כשתצא עם מישהי אחרת לא יהיו לך בראש את המחשבות שמקסימום יש מישהי אחרת שאולי מחכה...

תתחיל דף חדש ושבעז"ה ילך בקלות ובמהירות. בהצלחה 

עצוב בשבילך  

מבחינתי קצת הזוי, השגוחה לראות פריקה כזו בדיוק עכשיו..

כי הסיפור שלי גם ממש דומה (ולא התארסה עדיין... אבל כבר נפגשת)

אבל היא כן בסגנון וכיוון רוחני דומה לשלי. ובימים הקרובים ממש אני מתלבט אם באמת לצאת איתה

כי למרות שכרגע אני עדיין לא יוצא, אבל בשבילה...

וזה מפחיד! גם להתחיל לצאת (אני די צעיר, אבל לא ממש- איפשהו באמצע)

וגם האפשרות השנייה ממש ממש מלחיצה- שעכשיו כשהיא נפגשת באמת תפגוש מישהו אחר, והתחושות וההפסד שיהיו לי אח"כ..

(ואני מסתובב פה הרבה, כינוי ממוצא כי כנראה מסתובבים פה אנשים שמכירים אותי וכו')

כן, כן. לא, לא.... ( עם כל הכאב) אבל עדיף כבר לדעת מאשר סתם להתחשב עם האופציה שאולי גם היא מחכה לך ואולי ממש לא...

ואני מדברת מניסיון א י ש י

סביר להניח שאז הכל היה פשוט יותר. כמה שעות או ימים של אוזניות היו יכולים להקל מאוד.

עכשיו אתה במצב מסובך יחסית.

קרה לי סיפור ממש דומה..

ובמקרה שלנו אני באמת חושב שאנחנו מתאימים...

אבל.. הודיעו לי שהיא עומדת להתארס...

בימים הראשונים- פשוט דיכאון...

אבל לאט לאט מתגברים, מבינים שכנראה שהקב"ה החליט שזה לא זה, וממשיכים הלאה..

(וגם אם לפעמים נזכרים בכל החלומות והתקוות, מתחזקים וממשיכים הלאה..)

[ואולי עדיף שיקרה ככה, ולא שהייתי יוצא ואז היא הייתה זורקת אותי\ך או משהו...נק' למחשבה..] 

בהצלחה אחי!! 

אין לך ככ מה לעשות.. בעצם יש!!_ להתפלל!!

מזל שבשכל לא חשבת עליה ככ כאופציה בתקופה האחרונה..

זה יעזור לך כל פעם שתבוא לך מחשבה עליה.. עליהם... שאולי אתה מרגיש שמישו לקח את המקום שלך...

ב"ה שטרקו לך דלת בפרצוף.. כנראה סתם נשבה ממנה רוח והיא היתה פתוחה וזה לא היה ככ טוב..

ככה בעז"ה תוכל להיפתח לך דלת אחרת..

ו.. אתה יודע.. (כתבתי את זה המון פעמים..)

יש הרבה אנשים הצועדים לחופה עם בית קברות בלב... בית קברות של אהבות כוזבות.. 

יהיה טוב!!!!

כמה בנים כבר מסתובבים פה בפורום? כולל כולם??

אולי 30.

מתוכם העידו 5 על מקרה בסגנון..אני חשבתי שאני היחיד..

אפשר לפתוח ממש קבוצת תמיכה...

אבל... זה מה שמניע את העולם..

האמת, לא יודע אם לגמרי עזבתי את זה. אני עדיין עובד על זה.

ההרגשה של להיתקע עם כל הפרצוף בתוך הקיר מאד מוכרת ומאד מוחשית.

שיהיה בהצלחה

וזה קורה גם לבנות

ואנחנו הכוונה לדובים שבינינו...

ואפילו מאהבות נכזבות ולא ממומשות כמו אצל דתיים. גם הם בני אדם.

"פרועה" יותר אצל הבנים שמתחנכים בהפרדה - זה שקר.  ו"פרועה" זה כולל גם אחוזי אלכוהוליזם וכו', שניתן לראות בבירור באיזה חינוך הם נמצאים יותר, לצערנו. מי שרוצה לקטרג - ימצא תמיד. אני מכיר הרבה סוגי חינוכים.

"יכולות תקשורת" עם המין השני - נמדדות אחרי החתונה. ה"יכולות" המדהימות לתקשר באוירה ה"חילונית" ו"לזרוק" בחורות אחרי השימוש, אינן מעוררות אצלי כל השתאות. כמובן, אפשר גם לראות דברים טובים בכל חלק מעם ישראל.

ההתנהגות של הבנות הללו אינה "ילדותית", אלא מלאה תום ואידיאליזם. הלוואי על כולם לזכות לשמור תכונות כאלו לכל החיים. ה"בגרות" של כל מיני "התנסויות" אינה מעלה כלל וכלל, ואינה "בגרות". כמובן, אם מאבדים את הקישור לנקודה הפנימית של הטוב והגודל שגנוז בתום הזה, אז באמת אפשר חיצונית לקרוא לזה "ילדותיות". ההפסד של המאבד בלבד.

ואכן, כל אחד יעשה את חשבונותיו.. באחריות מלאה - מי שראוי לתום כזה ויזכה בו, יהיה מאושר וגדול בהרבה, ממי שבגלל תסכולים, יחפש "בוגרת" כזאת.

לא להמציא מה שלא צריך.

אין לי כח לנסח עכשיו, אז זה בטוח יובן לא נכון, אבל עובדתית: השיטה הנוכחית לא עובדת.

תיודע, יצא לי לדבר עם בני משפחה, שכנים ווכואבת ממש לא סניף התנדבות וכוכאלה

ו.... אין לי שום בעיית התקשרות עם בני המין השני והלוואי וכל הבנים היו ילדותיים כמו הבנות.... אהההם!!

אין לי שום בעיית תקשורת עם בנות.

אני חושב שזה בגלל שאני נורמלי.

יש כאלה שטוענים שאני חריג.

שרוב הבנים לא יודעים מה\איך\מתי\כמה\למה לדבר עם בחורות.

לגלות לך משהו? זה נכון. וזה זוועה

היהדות (שלי לפחות) לא מעמידה נורמות חברתיות בעצמה ולא עשתה זאת אף פעם.

בכל שלב בהיסטוריה תמיד ההתיחסות הייתה כלפי חוץ

רואים מה מקובל ומה אנשים נוהגים לעשות ונותנים הוראות איך לעשות זאת בצורה מתאימה להלכה

הקרבנות למשל היו נפוצים בכל העולם ובכל הדתות מסביב, (כולם אהבו אז לראות דם)

ולכן הוסיפו אותם ליהדות.

או הרמב"ם שמשתמש בעקרונות הפילוסופיה שלמד מחכמת היוונים שהייתה מאד פופולרית בתקופתו.

ואני יכול להביא עוד רשימה ארוכה של מקרים כאלה

המסקנה שלי היא שחייבים להיות נורמלים, וצריך למצוא דרך לעשות זאת ע"פ ההלכה

לכוון מראש להיות מוזר ותלוש מהעולם זה אמנם מקורי ויצירתי אבל לא ממש יהודי.

הוא "פסאודו-מדעי"..

כאילו יש פה מישהו "אובייקטיבי" מוחלט, עם "מידע חסוי" שאינו ידוע לאחרים ו"מבט אובייקטיבי מבחוץ".

האמירה "ככל שאתה דתי יותר" וכו', היא חסרת כל יסוד. ההיפך הגמור מהאמת (גם אם כותבה נתקל בכאלו. אני מכיר אנשים מכל מיני חברות, דתיות ו"חילוניות". זה פשוט לא-אמת). וה"כן, זה תקף גם לנשואים", הוא עיוות לא-פחות.. קל וחומר כשאומרו אדם שלא נתנסה כלל בנישואין.

אני, אין לי כל ענין לקטרג עת ציבורים אחרים מעם ישראל, כולם אהובים, לכן לא אפרט יותר. 

רק לטובת ה"קוראים" ראיתי לנכון להעיר, שלא יטעו מהסיגנון הכביכול-יודע, שיש פה איזשהו "מידע" אמיתי..

ולא אמשיך בדיון הזה בעז"ה, כי ניכר שהדברים נאמרים מתוך תיסכול מסוים, שאולי שייך לנסיונו האישי של כותבו - אך אין ראוי להפכו לדבר שמעוות לאחרים תפיסות עולם פשוטות, ישרות ונכונות.

כל הכבוד שאזרת אומץ להניף את דגל היהדות הנאמנה וכתבת,

גם אם איתי לא תתוכח, לפחות הצלת את שאר הקוראים התמימים. <צ>

לאמיתו של דבר אתה צודק, אין בסוגיות האלה מדע אובייקטיבי.

יש מחקרים על כמות גדולה של אנשים והם בסופו של דבר רק סטטיסטיקות.

(אני בטוח שגם אם היו ממצאים מוחלטים זה לא היה מבלבל אותך, אך נניח לזה)

ולכן דברי מוסבים על רוב האנשים ולא על מקרי קיצון לכאן ולכאן.

כמו כן, המדידה שלך ליכולות מסויימות היא תלויה בחברה מסביב.

(לדוגמא: בשבט שחי בגו'נגל ייחשב לחכם ואמיץ הצייד הטוב ביותר)

כך יכול להיות שאתה לא חש בשום חסרון או לקות אך מישהו אחר יחוש זאת אצלך.

כדי להבין את הכלל "ככל שאתה דתי יותר כך אתה מתקשר פחות"

אגיד בצורה פשוטה, שהחברה הדתית והחרדית בונה חומות בינה לבין העולם החיצון

ככל שאתה מוקף בחומה יותר גבוהה כך יותר קשה לך לתקשר עם אנשים מחוץ לסביבה שלך.

דוגמא מצויינת לכך הוא שרשור 'מילון הביינישים' בפורום המקביל.

אם מישהו מדבר בשפה אחרת ובמושגים שונים, איך הוא מצפה שיבינו אותו?

זה נקרא יכולות תקשורת, והם משפיעות כמובן על קשר זוגי בין בנים לבנות.

ככל שאתה מסוגל להכיל ולהבין פחות אנשים, כך גם על אשתך.

[בשולי הדברים, אם אין לך כח,לענות או יותר סביר אין לך תשובות ענייניות, אשמח אם לא תתלה זאת בפסיכולוג האישי שלי]

ובמילון הביינישים רק בנים מבינים נראה לך??

 מה הקשר של הטענה הזו??

אפשר גם לעשות מילון הפאקצות... מילון הצפונבונים.. מילון הדיזינגוף סנטר..

אה.. וכמובן.. מילון לוחמים..

לא רק החרדים והדת"ל בונים חומה..

למה להאשים תהפרדה? לא הבנתי... 

(ו... ההלכה לא פוגעת בנו... בכלל היהדות זו עיסקת חבילהה..)

בהכל.

ההלכה לא פוגעת בנו, השאלה למה אתה קורא הלכה

אלא, מאתגרת אותנו... וכך אנו יוצאים עם יותר כוחות ועוצמות

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

גם בחינוך מעורב זה יכול לקרות..

 יש ככ הרבה סיפורים שמישו נידלק על מישהי מהכיתה,, והוא מתבייש להגיד לה את זה..

לפעמים גם ידידים יכולים להרגיש קרובים ולא לצאת ממש כי 2 הצדדים מתביישים לפתוח את זה!!!

מסקנה: זה תלוי אופי..

וזה קורה מלא- זה להאשים בהכל את "החינוך הדתי".

אז ההפרדה הזאת באה מהלכה כלשהיא.

חיים לפי ההלכה לא פוגעים בנו, ולהיפך.

אני לא ממש רואה ילדותיות אצל בנות דתיות לעומת חילוניות, שלא לאמר הפוך..

ותקשורת לקויה עם בני המין השני- זה נפתר לאחר מספר מצומצם מאוד של דייטים,

כאשר זה קיים. כי יש בני דודים, ושכנים, ואחים...

בקיצור,

זאת לא בדיוק הבעיה...

שנזכה לחיות בסרט הזה.... חחחח

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

יצא לי במסגרת העבודה לשאול מישהי מה תעודת הזהות שלה ואמרתי לה שיש לה מפר ממש קל לזכירה.

היא אמרה שבחיים לא התחילו איתה על סמך תעודת הזהות.

זאת - בחורה שחיה בסרט, שלא דיברה בחיים עם גבר.

חילוניות ילדותיות. מאד.

אבל אין ילדותיות כמו הדתיות במובן של בנים

"חלומות" - יש בכל מיני חברות. לפעמים מילדוּת. וגם "מניעה" מלברר בשלבי חיים מסויימים, בגלל בושה, בגלל שלא שייך וכד'. ואדרבה, בחברה "מעורבת" (בנ"ע..) שיש בה בכל זאת איזה גדר נורמלית ביחס, זה יכול להיות מצוי יותר.

ב. ו"ההפרדה מגיל צעיר" היא מעולה. וגם אם במקרה מסויים, זה היה גורם לאי-בירור "בזמן", זה עדיף לאין ערוך על חברה ("אצל חילונים"..) ששם "אין בעיה" "לבדוק" כל אופציה כביכול, ולהגיע לנישואין עם "שק" מלוכלך של כל מיני "נסיונות" שנועדו לברר/לוודא שפלוני/ת באמת לא מתאימים..  מתכון מוחלט להפסד של אוצרות של טוב שיכולים להיות בחתונה מתוך תום.

ומי שלא מרגיש את זה -  ההפסד כולו שלו.

שאלה תמה: מנין לך על אותה שכיחות בקרב חילונים שנשבים בקסמה של בנות אחרות ולא עושים עם זה כלום? ואז אותה בת מתחתנת (בגרסה החילונית- נהיית חברה של מישו אחר)...

אז למקרה שכל אחד כותב את תחושתו בנושא- לי נראה שזה קורה המווווון...
יותר משנדמה לנו..


סתם, גם מה הקטע של לבוא בהאשמות?
גם פותח השירשור ציין שלא היה סגור על עצמו שרוצה לצאת.. למה הרגשת בשלות לנישואין "מאוחרת" (לא מסכימה בכלל שזה נחשב מאוחר) היא השלכה (ועוד שלילית) של הפרדה בין המינים מגיל צעיר?

אין לך מושג כמה שזה נשמע לי מופרך...
(אני דווקא באה ממקום של חברה מעורבת בהכל כולל הכל..)

(ולא נכנסת לסיבות שרבנים מורים בימינו על הפרדה בין המינים מגיל צעיר).
 

התיאור היה חי ומובן בהחלט!!

אם אתה רוצה באמת להתחשל מהמקרה, אל תדחיק אותו, תחיה את הכאב כשהוא קיים

וכשתבין ותפנים מה בעצם גרם לך להרגיש ככ רע זה כבר ילך...

בהצלחה בהבנה העצמית של הכאב!

הייתי שם.

עזוב אפילו את הקטע הדתי, זה פשוט כאב לב, במובן הכי פיזי של המילה.

תתקדם, תמצא מישהי מתאימה ותתחיל דבר חדש.

זה כבר יגרום לך להרגיש טוב

נכון שבע"ה תזכה לבנות קשר שבו אתה בונה את החלום ואת היחד עם בת אדם אמיתית ולא דימיונית תזכה לסיפוק גדול יותר מהכאב הנוכחי שלך על דימוי של מישהי שאתה לא ממש מכיר שאתה מרגיש לגביה אהבה נכזבת ולא מממושת. אבל הדברים ודרכו של עולם לא יפחיתו את הכאב שאתה חווה עכשיו.

מותר לך לכאוב, אתה בן-אדם, בן אדם טוב עם רצונות טובים.

כולנו איתך. תפרגן לה ותאחל לה רק טוב, וגם לעצמך.

כמו שכבר אמרתי לכמה חברים- זה לא סתם כאב שנסגרה עלי הדלת, אלא אני באמת חושב שהיה בינינו לפחות משהו אחד משותף, כי שנינו יחסית בכיוון ה'תורני', לכן אני ממליץ ל'טוב אז טובים', אני לא יודע עד כמה הקשר שאתה מוצא ביניכם חזק, אבל אם אתה חושב שזה נכון וגם מרגיש שזה נכון, אולי כדאי שתלך על זה.. [אני חושב שעדיף ש'תזרוק' אותך ותבין שזה לא שייך מאשר לחיות בחוסר ודאות]

אז מה לעשות? אני לבינתיים מנסה לשכנע את עצמי בטיעונים שהשתמשתי כבר לפני כמה חודשים-

זה שהיא 'דוסה' לא אומר כלום, ובכלל, אני עדיין אני לא מספיק מכיר אותה, אז למה לבנות הררים של דמינות? אני לא בטוח מספיק בשל לנישואין וכו'.. אפילו חיפשתי ראיות שאנחנו לא מתאימים (יש כמה כאלה, אבל קשה למצוא אותם, בגלל הרגש..). 

הדבר העיקרי שמעודד אותי הוא המחשבה שאם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי בטוח עושה את זה, בגלל הסיבות הנ''ל, ברוך ה' שגם אם עדיין השכל לא שולט על הלב שלי, הוא לפחות עובד קצת.

(אחרי כל הדיבורים השכליים האלה נשמע שהתגברתי.. אבל בלב..זה עדיין קשה.)

לא הבנתי אם אני צריך להדחיק את הכאב או לחיות איתו עד שיעלם.

[אדמין- מזתומרת "כמה שעות או ימים של אוזניות היו יכולים להקל מאוד"?]

לא נראה לי שנותר לי מה לעשות חוץ מלנסות להתאזר קצת בביטחון ש"ה' הטוב בעיניו יעשה" ואמונה שכשאני אהיה באמת מוכן לצאת אני אתחיל עם דף חדש.

(לכל מי שהאשים את הדוסים- אני לא חושב שזה קשור-

א'- כמו שאמרתי- אני לא חושב שהייתי מחזיר את הגלגל אחורה.

ב'- אני ביישן באופן כללי בלי קשר.)

שוב תודה רבה, אתם ממש מחזקים אותי.

"הזמן עושה את שלו

והוא מזור לכל שכואב"
 

אבל אם באמת תחיה ותקבל את הכאב, לא רק שהוא ילך הרבה יותר מהר ותצא ממנו יותר חחזק אלא גם תבין על עצמך תובנות חדשות שיעזרו לך הלאה.

כי לברוח זה אפעם לא הפיתרון!

ואני בטוח שבעזרת ה' עם הזמן אתה תרגיש את זה ותודה לו על כך..

מספרים על החפץ חיים שמעולם לא היה אומר "רע לי" אלא "מר לי"...

שאלו אותו התלמידים למה הוא אומר דוקא מר לי...והוא ענה להם שהקב"ה לעולם לא יעשה לנו רע.....

אלא שכמו  שלאדם חולה נותנים תרופה מרה והוא לא אוהב אותה וקשה לו לשתות אותה אך הוא יודע שזה לטובתו...

ולכן הוא ישתה אותה ואף יודה לרופא שנתן לו אותה...כך גם אנו צריכים לדעת שכל מה שה' עושה הכל לטובתנו!

אחי היקר! מאחל לך המון הצלחה ושתזכה לאישה צדיקה משורש נשמתך במהרה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

קרה לי דבר דומה, אני מאמינה שהוא קורה להרבה כי אנחנו בני אדם. אמנם הנסיבות קצת שונות, אבל בסופו של דבר הכאב הוא אותו כאב. תמיד הסביבה זורקת לך משפטים שהכול לטובה, גם אם זה לא נראה לך, אבל עד שאתה בעצמך לא תפתח עיניים אמוניות שום דבר לא יעזור. וכאן הסוד. צריך להבין שברגע שיש התנגשות בין מה שאנחנו רוצים שיקרה, לבין מה שקרה זה כדי שנחזור לקו ישר. זה כדאי שנחווה משהו, שנגלה בעצמנו איזה רובד עמוק פנימי שהיה חווי עד עכשיו.שנפתח ענווה ונוריד קצת את המחשבה שכוחי ועוצם ידי. אדם מאמין באמת ישמח מכל דבר שקורה, האכזבות והשמחות בעיניו יהיו היינו הך. כי הוא מאמין באמת, שהקב"ה מיטיב איתו. גם בזה. דבר נוסף שמאוד חשוב זה להאמין באמונה עיוורת שלכל דבר יש קצב אלוקי, אורך רוח הוא לא דבר שנולדים איתו, הוא דבר שרוכשים אותו במהלך החיים. בעידן של היום מילים כמו תהליך,סבלנות, הדרגה ואיפוק הם מחוץ למשחק, כי אנחנו פשוט הפכנו להיות אנשים שרוצים הכול באותו רגע. אבל אלה לא חיים של אדם מאמין. אדם מאמין באמת מבין שדברים טובים לוקחים זמן. וכשהם מגיעים, רקיעים נפתחים. אני בטוחה שזה נשמע גבוה, עמוק, מנותק מהמציאות, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת, זה לא להתקע בעבר. לחיות בהווה, לשמוח מדברים שטוטיים שקורים. ואם כבר שמחה, שכבר אמרו שהיא מרפאה את כול הקשיים.. אסיים בסיפור קצר ששמעו מרבי נתן,  שהוא דיבר רבות על גודל השמחה.  בא אליו אדם שחווה הרבה קשיים בחיים, ושאל אותו איך אני יכול לשמוח? רבי נתן אמר לו דבר עמוק, ועם זאת פשוט מאד, תלווה לעצמך שמחה מהשמחה העתידית שתהיה לך כשהקב"ה יגאל אותך. שמח בזה כבר עכשיו. אנחנו בניסן, כמו שאומרים בניסן נגאלנו ובניסן עתידין להיגאל. בע"ה, חודש טוב ומבורך.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.