בציבור החרדי מקובל מאוד לעשות חקירות שב"כ אם מחזיקים מחשב וכו' כולל הפעלת מלשינים שמדווחים על הפרות של הכללים

עזבו אם הם מקיימים את זה או לא.

האם חוזר בתשובה יוכל ללמוד רק בישיבה מיוחדת לחוזרים בתשובה? ואם הוא דווקא רוצה ללמוד שם?

וחוזר בתשובה זה רק הביטוי הקיצוני של זה - בחור שבא ממשפחה דתית לא תורנית אבל הוא עצמו ירא שמים ורוצה להתגדל בתורה האם הוא לא יוכל לעשות זאת במסגרת הישיבה הנ"ל?

ובמקרה שבו ההורים תורניים ומסכימים לחתום על דבר כזה?

לדעת את הכללים, ולבחור לחרוג מהם עם ההשלכות שאולי יהיו לכך. (נאמר שיעיפו את הילד ממקום הלימודים)

אם כי, אפשר בחכמה ולא בערמה להסתדר עם התקנות של הישיבה שכל הצדדים יצאו מרוצים. נאמר, חסימה גבוהה לילדים, וחסימה יותר פתוחה להורים. (זה באמת במקרה שצריך)

אסור אינטרנט, אבל בפועל לכולם יש, כולל אלה שמבצעים את החקירות קג"ב האלה...

<כלומר> חברות שלי אומרות את זה, אבל לי זה נשמע קצת "יאכנע".

<כלומר> זה מכליל, ומוציא שם רע, גם אם זה בסודי סודות,

<לכן> אני תולה את ה"יאכנע" הזה בסבתות.

<אבל רגע> אולי זה הוצאת שם רע על הסבתות המסכנות שלנו שבין רגע נהפכו ל"יאכנע"???

<אין לי כוח להמשיך לחפור, שמישו ימשיך...>

<בי בי>

|תולה עיניים בציפייה|

כלומר, המידה והייתי בן.

אי אפשר לחנך בחור ישיבה עם אינטרנט פרוץ בבית - שכל מה שהוא חונך יזרק בשניה אחת.

כמובן שיש התחשבות במשפחות אלו או אחרות - לכן טכנית זה קיים יותר בישיבות חרדיות שהרוב הוא בגדר גזירה שהציבור יכול לעמוד בה.

זה אותו דבר שאוסרים סיגריות -כדי להרתיע את מי שלא מעשן, אבל מי שמעשן מחתימים אותו על התחייבות שיעשן במקום נסתר

כלומר, יכול להיות מאוד שלבחור הישיבה יש אינטרנט בבית, ובמקביל- כל החינוך נשמר ועומד על הלב, וגם נכנס.

ואיך?

שאלה טובה. אבל התשובה לכך פשוטה מאוד. מרוב שהיא פשוטה, אנשים לא מבינים אותה. <איך ההגיון מסתדר עם המשפט שעכשיו כתבתי? לא יודעת. אבל זו מציאות.>

ובכן, התשובה היא שאת הבחור האינטרנט לא מעניין.

מכירים? לא?

ובכן, אני מכירה. והרבה.

המשפט שלך יהיה מוצלח במיוחד אם תשנה אותו. בקצת.

"בלתי אפשרי לחנך בחור ישיבה שניגש לאינטרנט הפרוץ שבביתו תמידית - כל מה שהוא חונך, נזרק בשניה אחת."

או אפילו פחות קיצוני-

"בלתי אפשרי לחנך בחור ישיבה שגולש בלא-חשבון באינטרנט הפרוץ שבביתו- כל מה שהוא חונך, נזרק בשניה אחת."

הסכנה היא דווקא לבחורים שלא מענין אותם בכלל - אז הם לא מכירים ולא מנוסים בגלישה - וברגע הם יכולים להכנס בטעות לאתר שיהרוס להם את כל התורה שהם למדו בשנה האחרונה ע"י הרהורים רעים ומחשבות טמאות.

ולא חסר כאלו חלונות קופצים. 

עבדתי תקופה בהנהלה איזושהי ישיבה אז אני מכיר את זה ממקור ראשון

לא התכוונתי למי שלא מכיר ולא מנוסה.

הכוונה היא למי שמכיר, אומנם לא מנוסה, אבל מודע מאוד, והטומאה שבאינטרנט פשוט לא מענינת אותו.

"אין אפוטרופוס לאריות" היא סיסמא מעולה ומאוד קליטה, וודאי אלפים קונים אותה בקלות, אבל תכלס, היא לא נכונה לגבי כולם. היא מידי מכלילה....

ודווקא מי שמכיר את האינטרנט מקורב יודע יותר להזהר ממי שלא.

והיו מקרים אצל בנים ובנות מכל המיני ומכל הסוגים.

כלומר, אי אפשר לשלול את השימוש באינטרנט לא מסונן, רק בגלל הסיסמא "אין אפוטרופוס לאריות".

כלומר, יש המון שהם 'אריות', באמת אין להם שום רצון או צורך כזה, או חולשה- להתחבר לאתרים שהטומאה מצויה בהם.

יש כאלה שהשכל משפיע יותר מהרגש! כן! <למה אנשים לא קולטים?>

אם מישהו יודע, בשכל, שהדבר הזה הוא שלילי, הוכיחו לו את זה, אל תשאל איך, נגיד "מדעית" <מה קשור כאן מדע? בכל אופן;)>

הוא פשוט לא נכנס לאתרים הללו. 

וודאי שאין לקבוע על כולם שהם כאלה, כמו שאין לקבוע על כולם, ש"אין אפוטרופוס לאריות".

כלומר...

אי אפשר לפסול משהו על ידי דוגמא של אדם אחד, יש בזה מקצת מ"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

ישנן מספיק סיבות להוכיח שהדבר הטמא הוא שלילי. כמה סיפורים מצמררים שיהיו, לא יעשו את מה שההוכחה וההסברה בגינוי הדבר הזה- תעשה.

בפשטות כשהגמרא אמרה את זה, היא לא חילקה בין צדיקים לפחות צדיקים..

אני שמעתי על מקרים מזע-זעים מכלי ראשון,שאני מעדיף לא לכתוב מי שיתעקש אפשר באישי,על הנושא הזה..

בגמ' בסוכה(אאל"ט דף נב) מסופר על אביי שראה אדם הולך עם אישה בשביל,אמר לעצמו "אלך אחריו לראות שהוא לא נופל איתה..עקב אחריו(דרך הנהר),אחרי כמה זמן האיש והאישה נפרדו כל אחד לדרכו, אמר אביי לעצמו: "אם אני הייתי במקומו אני חושב שלא הייתי עומד בניסיון הזה,ובכה..עבר לידו אדם ועודדו: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו" לא מצוטט מילה במילה..

אביי!קדוש עליון,אמורא! אז אם הוא מעיד על עצמו,מי אנחנו שנדבר?..

למה אחים שלי לומדים בישיבה כזאת דוסית???

ולמה גם ההורים שלי כאלה???

הם העלו את רמת החסימה של רימון לאחת הרמות הגבוהות.

ארררררררררררר

|מתוסכלת| |מתוסכלת| |מתוסכלת|

לדוגמה:

אין יוטיוב. לגמרי.

והמודם לא יעמוד בעומס.

ארררררררררררר

למשל, בעייתי עם סרטונים.

אני יכול להבין את הישיבה...

אגב, בד"כ הישיבות האלו שייכות לקו חינוכי- תפיסתי מסוים ביהדות. תשני את זה, ונגעת בעוד כל מיני דברים שקשורים לעניין. ואם לא נגעת גם בהם - תסבירי את עצמך!

אני זוכרת משפט של אבא שלי כשאמרו בסמינר ללבוש צבע מסוים בגרבי הרגל במקום צבע אחר-

"כל עוד את לומדת במוסד כלשהו, את חיבת להישמע לכללים שהם מכתיבים. גם אם יגידו לכן לפסוע ברחוב עם קרניים, אני אחייב אותך לעשות זאת. כן.בהחלט."

כמובן, שזו הייתה דוגמא קיצונית... אם היו מחייבים אותנו כזה דבר אין ספק שאבי היה מעביר אותי,

אבל עוד משפט שאבא שלי אומר (הפעם לאחותי, באותו הסמינר...):

"אם את רוצה איפון תעברי לאולפנא, ואני אקנה לך..."

|אנחה|

כשהייתי בכיתה ז', נתן לנו הר"מ שלנו דוגמה:

שתי נשים יכולות לעמוד לקלף תפו"א במטבח של ישיבה.

אחת תתלונן כל היום כמה רע לה וכמה העבודה קשה ומתישה,

והשניה תשמח ותודה לד' על הזכות שנפלה בחלקה לבשל עבור לומדי תורה.

פורום סגור לחוזרים בתשובה ולמתחזקים?

אני רוצה הפוך. 

ויש רימון אלחוטי

רימון ילדים זה בנייח יותר חסום

רימון אלחוטי יותר פתוח עקב עבודתה של אמי(מחשבים) שצריכה אותו יותר פתוח

חבל, זה נשמע פתרון נחמד.

העם איתך!!!!

גם אצלינו אין יוטיוב

בגלל המוסדות לימוד של אחים שלי

וזה ממש קשה, גם מקצועית. הייתי מוצאת שם המון רעיונות לחוגים שלי.

את יודעת מה אבל, פעם ננשמה העלתה פה איזה סרטון מאתר של יוטיוב כשר, שהאתר הזה כן נפתח אצלינו. הבעיה היא ששכחתי איך קוראים לו. אולי גם אצליכם זה יפתח. (זה אתר עם כולה כמה אלפי סרטונים ומוזיקה, גם שווה משהו)

העם איתך

http://www.glatube.com/Default.aspx

לא ידעתי איך לחפש את זה!!!

תודה!!

[יש שם משהו שווה בכלל??]

ברוך השם

טוב מאוד ביותר

שבישיבה של אחים שלך ובמשפחה שלך מקיימים מצווה של להסיר מכשלות ולהוציא עברות מהבית

יש בחז"ל משל (לא זוכרת מקור -תגגלו אתם כדי למצוא בדיוק)

על אב שמושיב את בנו על פתח קובה של זונות עם כיס מעות תלוי בצווארו

מה יעשה הבן ולא יחטא?

אינטרנט בלי שום סינון או חסימה- הוא בדיוק ככה!

גם מי שבאמת משתמש באינטרנט רק בשביל דברים מקצועיים (לעבוד לא לשחק) -יש תקלות

קרה לא פעם שבעלי קרא משוהא מקצועי לגמרי, ובגלל שהיה שבוק בדבר הטכני לא שם לב שבאותו עמוד יש פרסומת עם....

משהוא שלא הייתי מרשה לו להכנס לבית דרך הדלת

כמובן שאמרתי לו להעיף את זה מייד!

(הוא: מה? לא ראיתי את זה בכלל....- תביני שזה עין מיוחדת שבוררת מה לראות ומה לא, זה לא העין הרגילה, במיוחד לא של בחור...)

אם לך יש בעיה עם זה מסיבות כלשהן

זה לא סיבה להשמיץ אחרים

אם את רוצה פיתרון שיאפשר לך את מה שאת רוצה או צריכה מהרשת- בלי שתפגעי גם את- בואי נדבר על זה

רק תסכול יש כאן.

ואחים שלי בקושי מתקרבים למחשב, בוודאי לא לאינטרנט.

אבל ההורים שלי ממש לא אוהבים, בלשון המעטה, את יודעת, את הנוכחות שלי כאן.

ו...

מה תעשי את אם ישללו ממך את הזכות לראות לאטמה?

אינטרנט בלי סינון הוא כלי עבודה חיוני שאי אפשר בלעדיו בכמה וכמה מקצועות. ובאחרים - הרבה יותר קשה.

מי שמחפש חומרים לא לעניין - ימצא אותם, ולמצער - ייצר אותם. שתי האפשרויות זמינות ונגישות והיו כאלה גם לפני עידן האינטרנט (מה שאכן נכון - זה שהמתחרים של האינטרנט שפעלו בעבר בתחומי הזימה פשטו את הרגל, אבל זה רק שינוי טכני קל ולא משמעותי).

אני יכול להבין ישיבות שמנסות להתמודד עם התופעה, אבל הנסיון הארוך מראה שזה לא עובד וגרוע מכך - משאיר "חותם" של עבירה על כל הכלי ומסביר לעיתים התנהגויות מאוחרות (למשל, ה"זריזות" של חבר'ה כאלה בתום השמינית לקנות לעצמם Smartphone).

הבעיה השניה בחומרתה היא שלא מלמדים אותם להשתמש בכלי ההכרחי על יכולותיו, ומשאירים אותו בגדר צעצוע.

נושא הפרסומות באופן כללי הוא נושא כאוב בכל מדיה, ואי אפשר באמת להתחמק ממנו.

כאילו אפשר להשוות בין מתי שיש לך משהו בבית ובין כשיש אותו רחוק.

מחילה, זאת פשוט טענה לא לעניין.

ועל סמך מה אתה קובע קביעה כזאת? על סמך סקר שערכת??

אינטרנט היה רק לחלק מהתלמידים, כשהאחרים השתמשו בכל האופציות הנגישות שהיו אז באותה התקופה, והאמינו לי - הן היו נגישות.

כבר כתבתי שהיום אי אפשר לשפוט, מאחר וכל תחליפי האינטרנט בתחום הזימה פשטו את הרגל.

נמוכה לאין ערוך מהחשיפה לאינטרנט...

הנגישות היתה קיימת, אבל לא באמת כ"כ נרחבת...

בתקופתי הדברים האלו עוד היו ונמכרו. בתקופתך הם כבר פשטו רגל ונעלמו.

להגיד היום שהיו כל מיני דברים זה ישמע טיפשי, אבל מי שהיה אז יודע שבעצם לא הייתה בעיה להשיג אתה דברים האלה, ובניגוד לנדמה גם לא להחביא אותם.

[הייתה סדרה בטלויזיה שהציגה את המציאות הזו בישיבות התיכוניות,

בדיוק מהשנים בהן היתה ביתר תוקף - מוקדם מתקופתך.]

אבל אתה מבין שיש פער בין המוכנות לגשש אחר המקורות שאתה מדבר עליהם,

לבין דברים שקורים בעקבות שיטוט תמים באתרי ספורט?

(הביקוש לאלה האחרונים גדול יותר מהקודמים, ואין אתר ספורט כמעט שאין

בו גישה בוטה וצעקנית לדברים מסוג המדובר)

(שוב, לא חולק על עצם הנגישות - אלא על ההיקף ונרחבות הזמינות)

אם כי אני חייב לציין שהיא קיימת במדיה באופן כללי (על אף שאיני קורא אותה, אני משער שעיתונות הספורט ככלל סובלת מהתופעה ולא רק אתרי האינטרנט).

בשנים האחרונות גם נורמות הפרסום בטלוויזיה צנחו באופן משמעותי, וכך גם שלטי החוצות, כך שלא ברור בכלל שזו בעיה של האינטרנט ספציפית.

________________

איני מדבר על לגשש, שהרי אני לא גיששתי. העובדה היא שהמידע היה קיים והיה נגיש לחלוטין, אמנם בדרכים אחרות.

ולעתים יתבייש לקחת ברכבת וכו' וכו'

ומי שביומיום ובסביבה שלו -  לא חשוף לשלטי החוצות ולטלוויזיה בלאו הכי?

ובנוסף - על הראשונות אנו מצטערים, בהחלט...

דווקא לכן מה טוב, שאת חלק מהגישות ביכולתנו לחסום.

אז גם על זה לוותר?

נגיש לחלוטין למי שהיה מעוניין, ולחברים שקרבתו נכפתה עליהם.

באינטרנט זה לא רק הנגישות, אלא גם הנוכחות העקשנית של הצרה הזו

ברוב האתרים החשובים, שרימון חוסם.

(ע"ע פייסבוק: קירות של חברים, רשימות חברים שלהם, פרסומות בצד)

הם שופכים יותר מדי כסף כדי שנחשף אליהם.

מי שבוחר לא להיכנס לאתרי אינטרנט מהסוג שהוזכר (YNET, וואלה, וכו') אכן מצמצם משמעותית את טווח הפגיעה של הפרסומות.

FB הוא עניין מורכב יותר (אצלי משום מה אין כמעט פרסומות לא צנועות, אבל זה כנראה כי "אילפתי" אותו עם הזמן), ושם זה כבר תלוי במי החברים שלך.

השאלה היא האם כמחנך אתה בוטח ביכולת חניכיך להסתדר לבד,

או חושש שהחינוך שנתת עדיין לא מחסן אותם והם עדיין מועדים לנפילה.

עולם הפרסום מגיע עד לעלוני השבת,

אבל לשם הוא מכניס דילים לקהיר חמישה כוכבים בסדר פסח,

יותר מאשר פרסומות לביגוד.

ומי שצורך רק את המדיה של אנ"ש,

הפחית עוד יותר את הסיכון להיתקלות.

אז בשורה האחרונה -

למה להתעקש להיכנס לשטח אש?

מספיקים הסיכונים שיש לנו בלאו הכי...

אבל הסמליות של הביטוי "קהיר בסדר פסח" היא כ"כ... אאוץ'.

האינטרנט מנגיש אותם כיום ברמה שלא היתה בעבר...

מי שמשתמש באינטרנט למטרות שאינן מקצועיות גרידא - ייתקל בהזדמנויות לאיסורי תורה.

("לא תתורו" הוא לא הסכנה היחידה...)

והדברים אמורים לגבי כל אתר חדשות ללא יוצא מהכלל, גם כאלה שרימון לא חוסם...

ב"ה כשהאתגר בחיים הוא להסתדר מבחינה מקצועית בלי רשת פתוחה לחלוטין -

אז אפשר לקבל מידע מקצועי מעמיתים, מספרים, מאתרים שאינם חסומים (מעצבים יכולים

להסתפק ב"פרוג".)

אפשר להתמודד.

המחיר שמשלמים עצום - אבל אפשרי...

ואני מקווה שבבית שלי, הגישה של ילדיי למרשתת (שעליה אני אשלם) - תהיה מינימלית,

אבל הגישה לידע - תהיה מקסימלית, מכל ברירה סבירה אחרת.

את הזמן אפשר לבטל בדרכים מזיקות רבות ומגוונות. הרשת היא אכן אחת מהן כאשר מנוצלת לרעה.

בסופו של דבר המטרה היא לנצל את הזמן שלנו בעולם, בין אם על המקלדת ובין אם לאו. מי שיבחר בדרך הבזבוז - ימצא את עצמו מתדרדר במהירות, ולעולם דרכים רבות לכך.

חיי האדם תלוי באוויר בו הוא נמצא. ללא אויר אי אפשר לחיות, ובאיזה אויר שחיים, כך הם החיים. כשחיים באויר של תורה ומצוות, אזי החיים בריאים. כשחיים באויר-כפירה, זהו חיים חולניים עם סכנה תמידית לחלות במחלות מדבקות. הרפואה הכללית הראשונה זהו לטהר את האוויר, העבודה של טהרת האוויר רובצת על יודעי ספר ויודעי תורה. טהרת האוויר הוא על ידי אותיות התורה. כשנמצאים בחנות, או כשהולכים ברחוב, או כשנוסעים ברכבת ואומרים אותיות שבתורה, מטהרים בזאת את האוויר. כל אחד מיודעי ספר ויודעי תורה מוכרח שיהיה לו משהו שיודע בעל פה: חומש, תהלים, משניות, תניא, כך, לכל זמן ובכל מקום, שיוכל לחשוב ולומר את אותיות התורה הקדושות.(היום יום י"א טבת)

השאלה מה מנחילים בבית, שהראש מלא בדברים של תורה(או של עבודה-ליותר מבוגרים) אין לו זמן לשטויות, אך כשהבור ריק ואין בו מים - יש בו נחשים ועקרבים

לכן צריך לחנך בצורה חיובית.

לחנך לתרבות פנאי עשירה - כזו שלא זקוקה להתרפקות על האינטרנט כדי למלא מרווחים.

זו בעיניי הטרגדיה האמיתית של המערכת החרדלית:

לא הפנימו שהגענו למאה ה-21, כבר יש מלא זמן פנוי,

וצריכים לשבור את הראש על איך ממלאים אותו בצורה ראויה.

לא הבינו שחייבים לעמול על חלופות...

וכיום אין כאלה. פשוט אין.

[ובכל אופן, במקביל לבנות סייגים סבירים שמרחיקים מפני סביבות מועדות לעבירה,

זו חובה חינוכית שא"א להתחמק ממנה...

אנחנו מודעים לכך שאנו בשר ודם ועלולים לחטוא, ולוקחים זאת בחשבון מושכל מראש]

פסיכולגיה תורנית שמסבירה איך להתמודד אם תאוות עולם - גם במאה העשרים.

כשמבינים עד כמה זה רע לנשמה ולגוף הדברים האלו נרתעים מהם כמו מאש

בחורי ישיבות חב"ד שיוצאים בגיל 14 למבצע תפילין בלהיטות - עד שיכולים לעבור ליד תמונה לא צנועה ופשוט לא לשים לב.

וחסידות מכל סוג שהיא לא מתאימה לכל אדם.

עם האבחנה כשלעצמה אני מופתע לגלות שאני מסכים...

ברסלב ,חב"ד ,נועם אלימלך, הכול זו דרכו של הבעש"ט שהוא שינה את כל ההסתכלות לעולם לתורה ולה'

וכל אחד יש לו את החסידות שהוא מתחבר אליה

להיכנס מבחוץ לחוויה חסידית אמיתית.

רובן המוחלט של יתר החסידויות לא עוסק יותר מדי בעיסוק החסידי הקלאסי

עם תסיסה והתעמקות והתחדשות - בטח לא בהיקפים של פעם...

הממ זו קביעה מעניינת מה שאמרת, להתווכח עליה אי אפשר...

אני רק מכיר הרבה שטעמו והתנסו בלא מעט דברים -

והעדיפו להשאר בחוץ...

(וכאלה שלמרבה הפתעתי והפתעתם כן מצאו את עצמם בפנים

יום בהיר אחד)

זו סתם מסגרת יהודית סגורה עם יתרנתויה וחסרנותיה

שזכותה של כל ישיבה, וכל מוסד חינוכי לדרוש דברים וזכותו של כל אחד לבחור אם ללמוד במוסד הזה או לא.

בייחוד שלוקחים במכלול שהחינוך לא מגיע רק מהמוסד, וההשפעה הגדולה של הבית.

לעצם העניין,

אצל הוריי-  כל עוד אני הייתי שם, לא היה רימון (טוב, גם כי למדתי ב"במעלה").

כשהתחתנתי- שמו שם רימון, מה שגרר בפועל את כל בעלי המחשבים הניידים להתחבר לרשת של השכנים עם אינטרנט אמיתי. אני העדפתי פתרונות אחרים מהסוג הזה.

סוף סיפור.

וחבר'ה כמוך שבשבילם המחשב הוא כלי עבודה ולא לשעשוע

כשאיתן יבין איך באמת משתמשים במחשב זה לא ישנה רימון או לא - כי הוא יידע איך לעקוף את זה

מבין מאוד את המקום הזה...

לעיתים אצלי מצוקה הפוכה -

מתירנות עודפת ושאפשר לראות הכול.

וביני לבין עצמי זה ממש מצוקה ותסכול.

להסתגר? לא להיות עם כולם בדווקא?

אמנם זה עניין של הרגל,

של במה אנחנו בוחרים למלא את השעות הפנויות,

מה הביקוש ומה ההיצע -

אבל כשכבר מרגילים את עצמנו למשהו - זה קשה ומר.

מה אתם אומרים על ישיבה שמחייבת שבבתי התלמידים לא תהיה טלויזיה עם כבלים?

נשמע לכם קצת יותר לגיטימי? כי זה,לפחות בשנים קודמות,היה תנאי בהמון ישיבות..

מה ההבדל? שטלויזיה נחשבת לדבר פרוץ,מלא בתוכן בעייתי וכו',והאינטרנט,למרבית ההפתעה,

עדיין לא נחשב מספיק בציבור ככלי שצריך להיזהר ממנו ולשמור ממנו מרחק.

מי שיש לו אינרנט פרוץ-זה אומר שיש לו בבית מכשיר שפשוט קורץ וקורא כל הזמן למשתמשים לגלוש

לאתרים לא ראויים.הרבה יותר גרוע מכל טלויזיה שלא תהיה.

ואם הציבור עדיין לא הבין את זה-ולכן דרישה לחסימה באינטרנט נראית חריגה,הישיבה צריכה לחנך את הציבור

להבין את זה,ולא הציבור לחנך את הישיבה להיכנע למצב.

(ומזכיר לי שפרסמו על אחת הישיבות התיכוניות שאסור להביא אליה סמארטפון-לדעתי צעד מתבקש)

הבעיה היא לא בבקשה של החסימה

אלא בבקשה של החסימה הגבוהה מאד!!

בכל מקרה כתר נאחל לך שבקרוב יהיה לך אינטרנט בביתך הפרטי בלי שום קשר לאחייך!!

אמן ותודה.

אבל אצלינו יש מוגן,ובוא נגיד,מוגן-זה לא.

מגן מפני דברים מותרים

ומתיר דברים בעעעים..

יחי ההבדל הקטן...

המחשב נכנס לבתים של הציבור הדתי לאומי בגלל שאבא צריך אותו לעבודה או אמא ללימודים, ולא משום סיבה אחרת.

(מרגע שנכנס, הוא אכן משמש גם לבידור)

האמנם אצל הציבור הדתי לאומי -

בבתים שההורים לא זקוקים למחשב, אין מחשב בבית?...

האם בחדרי הילדים אין מחשב?

אולי אצל חלק מהחרד"לים...

ואיתו נכנסו הבעיות שהצריכו פתרונות חדשים לאנשי החינוך לפתירת בעיות הנט.

דבר שהחרדים חסכו ע"H העלאת המודעות לסכנות האינטרנט ולהכנסת אינטרנט כשר במידה זו או אחרת

מתחיל להזכיר את הדרך החרדית.. ולא שאני לא חרדל"י

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.