אבל אצטרך לבדוק טוב האם:

1. היא באמת התפנתה רגשית

2. היא מנסה להשוות אותי לבחור הקודם

וכו'

אשמח גם לשמוע למה הוא הופסק,

לא כחטטנות

אלא לצורך לימוד והכרתה טוב יותר

זה שהיא היתה בקשר רציני

לא אומר עליה שום דבר רע (בד"כ)

למלא אנשים יש קשר רציני (לפחות אחד) עם אחר לפני שהם מתחתנים. 

או שזה עניין איך מגדירים קשר רציני..?

אם את מתכוונת לאחד שביטל אירוסין אז אני מבינה... (למרות שגם זה לדעתי לא צריך לפסול ישירות אלא פשוט לברר יותר).

אבל קשר רציני- כלומר יצאו זמן ממושך, ובסוף החליטו שלא מתאים- זה דבר שממש ממש יכול לקרות לכל אחד.

שאלתי אם אתם הייתם מוכנים לצאת עם בחור\ה שעברה קשר רציני,וזה יכול להיות ב2 מצבים:

1- הקשר היה אינטנסיבי{מבחינה פיזית}

2-שזה היה "עד הסוף"

ויש לציין שהבחור\ה מתחרטים על כך ...ובכלל איך להתייחס לזה.....

{אני חייב לציין שזה לא קל כל כך ולכתוב שאלה..ולפעמים אנחנו לא יודעים במי אנחנו פוגעים. ולכן כולנו{ואני כמובן}צריכים להזהר בזה}

אם זה מובן מהשאלה, אז דווקא מי שזה קשור אליו מבין יותר בקלות

את הרמז מכל אדם ממוצע...

השאלה כשלעצמה לגיטימית...

אז תלוי אם הוא חזר לעצמו ומצטער והכל אז אין סיבה שלא

אם רואים שהוא מתחיל להשוות ולא יצא מזה לגמרי אז לברוח כמו מאש!

שאלה חשובה לכשעצמה...

זה מאוד תלוי איפה הוא/ היא מונחים כרגע...

אם זה עדיין חלק מהחיים שלהם זה מצריך בירור..

אבל אם הוא/היא עשו בירור עמוק עם עצמם ותהליך של תשובה יש מקום לקבל..

(שוב, הכל בזהירות ורגישות)

הבנתי שזו כנראה הכוונה.

וזו נקודה לשבחם של האנשים פה שלא "הבינו".

והניסוח "קשר רציני" אינו שייך כלל. זה הדבר הכי לא רציני..  בלי להתייחס לעצם השאלה.

מה זאת אומרת קשר אינטנסיבי מבחינה פיזית- שלא שמרו נגיעה??

אם זה כך הייתי משערת שהכותב/ת פשוט יכתוב את זה במפורש אבל הוא לא... אז למה בדיוק הכוונה?

מה שאני הבנתי בהתחלה- קשר רציני זה פשוט קשר שהיה רציני. ובאמת לא ברור לי מה הבעיה שיכולה להיות בזה...

וטוב שזה כך.

וזה נורמלי.

[כנראה שלא היה נוח לו לכתוב "מפורש"]

אגב: לגבי קשר רציני שהוא באמת רציני - חושבני שזה תלוי: אם הכוונה לבירור רציני לצורך נישואין - אז זה דרכו של עולם.

אם היה יחס עמוק עם מישהו - לא צריך לעשות מזה "אידיאל" ו"מוסיף ניסיון" וכד'...  הטוב ביותר כמובן, זה שפשוט הקשר העמוק - הוא עם מי שנישאים לו. אם לוקח זמן ומתברר שלא, אז מתגברים ועוברים הלאה..

שלבחור שאני יוצאת איתו היתה מישהי רצינית.

אז היא שאלה בן כמה הוא, וכשאמרתי לה היא ענתה שאם לא היה לו קשר רציני עד עכשיו זה היה מטריד.

בקיצור, מגיל מסויים כבר השאלה נהיית לא רלוונטית עד הפוכה.

אם בגיל 29 לבחור או בחורה לא היה אף קשר משמעותי, זה לא מעלה בך תהיות?

מבחינה מנטלית לקשר עמוק.

כמובן שהייתי משתדל לעקוב עד כמה אני מצליח לתפוס מקום בלבה.

זוהי שאלה טובה, שגם אני התלבטתי בה. אני מבין שהשאלה היא לא מצד העבירה שבדבר, כי אז לא היית שואל דווקא על זה...

אני מניח שמה שמפריע זה ש'הקסם הראשוני' כבר פג אצלה, ואתה חושש שזה ישפיע על יכולתה ליצור איתך קשר אמיתי. אולי אפילו שה'ראשון' יושב לה בראש עדיין, גם תוך כדי הקשר איתך...

אני לא יכול לומר שאין כלום בחששות האלה, אבל אני מאמין שזה דבר שאפשר להתגבר עליו. אולי ההקשר בו עלתה ההתלבטות אצלי תמחיש את זה: הוצעה לי בחורה שחזרה בתשובה בגיל 20. הנחתי שכחילוניה היא הספיקה להיות בקשר פיזי עם בנים, מה שקורה מאד מוקדם אצלם. אז תחשוב על זה כך: כמעט כל החוזרות בתשובה מגיל מסוים (כמדומני בסביבות 16) היו בקשר כזה. האם הזוגיות של חוזרות בתשובה מושפע מכך בצורה משמעותית? אין לי תשובה חד משמעית, אבל מציאותית ישנן לא מעט זוגות כאלה שחיים באושר. כך שניתן לפחות להוריד את מפלס החרדה. ובכלל, צריך לשים לב שאולי לנו זה נשמע מזעזע, אבל בעולם סביבנו זה מאד מקובל. לא שזה טוב כמובן, אבל גם אצל חילונים לרוב נוצרת זוגיות טובה, כך שלא ברור שצריך להיבהל מזה כל כך בהקשר הזה.

מקווה שעזרתי, ובהצלחה!

צריך ללכת לפי מה שחושבים ש"בעולם שמסביבנו מקובל" ר"ל. זה לא הופך את זה לפחות מזעזע - מכל בחינה.

ב"עולם" יש היסחפויות אחרי כל מיני דברים, גם כאלה שעד לפני עשרות שנים מועטות היו נחשבים אצל גויים מהוגנים לבלתי אפשריים.

ולא צריך "לנתח" הרבה למה זה מפריע למישהו.

מי שמפריע לו שבחורה היתה בקשר קרוב עם מישהו לפני כן - לגיטימי לגמרי, ולא צריך לחפש "הסברים" או לאידך לשכנע את עצמו.

מי שמרגיש שאם הבחורה חזרה בתשובה - זה לא מפריע לו; בסדר גמור.

בין להרגיש שזה "ממש לא בשבילו",

לבין לדבר ישירות אל בחורה שרוצה להתעלות כאילו היא רכב ממגרש...  הבדל שמיים וארץ.

[מתייחס בהסכמה לדברי אריק, בטרם "ערכם"..]

אבל כפי שגם אתה כתבת, ישנה חוסר מודעות מסוימת בציבור הדתי למה שקורה בהקשר הזה בציבור החילוני. חוסר מודעות שהוא חיובי גם בעיני, אך מעצים את הזעזוע מהמציאות הזאת ולא מעמיד אותה בפרופורציות הנכונות.

זה ניכר מעצם השאלה, ובמיוחד משלל התגובות שלאחריה שלא הבינו את השאלה. אני מסופק אם שואל השאלה העלה בדעתו שכל חוזר בתשובה נמצא בדיוק במקום הזה. איזה נזק אנחנו עושים לאנשים האלה אם במקום להעמיד את הדברים במקומם, מעצימים אותם?

במיוחד המשפט "מי שמפריע לו שבחורה היתה בקשר קרוב עם מישהו לפני כן - לגיטימי לגמרי, ולא צריך לחפש "הסברים" או לאידך לשכנע את עצמו" ממש לא מקובל עלי. ב"ה התחנכנו בצורה שרואה מעשים כאלה כמפלצתיים יותר ממה שהם בפועל, ויש בזה יתרונות רבים. אבל זה יוצר דמוניזציה של מי שהיה שם וכבר אינו שם. העובדה שזה מפריע לו ברמה הזאת היא לא טבעית ונובעת מחינוך מסוים, מבורך כשלעצמו. צריך למקד את הבעיה, ולראות אם עדיין זה מפריע, ואני לא פוסל מסקנה כזאת.

ואני מרגיש צורך לחזור ולהדגיש - הגישה שלך הופכת מגזר שלם של בעלי תשובה למצורעים. זוהי גישה רעה מאד בעיני.

בתור בעלת תשובה הרשה לי להוסיף על דבריך.

א. אני חושבת שזה ממש לא רלוונטי לספר דבר כזה לפני הדייט השלישי. עד אז זה נותן הזדמנות להכיר את הבחור\ה והאם היא בעל\ת תשובה או לא, ומצד שני מספיק זמן לא "להיקשר, יותר מידי.

ב. לבדוק אם לבחור\ה זה נראה רלוונטי מבחינה ריגשית, כלומר הנושא לא מפריע לו ולא חולפות לו מחשבות כגון "אני לא הראשון\ה וכו'

ג. להתייעץ עם רב!! וכל מילה נוספת מיותרת.

כל האמור לעיל הוא מניסיוני האישי בלבד. אנחנו התייעצנו עם רב ובע"ה אנחנו כבר 4 חודשים יחד, שומרים נגיעה כדין.

ובע"ה שכולנו נמצא את האחד\ת שלו.

יש הבדל בין סתם אדם ובין חוזר בתשובה. (שמגיע מעולם חילוני, שמשנה את אורח חייו ואת החברה שלו)

גם בהרגשה וגם במציאות. יש בזה מן לידה מחדש.

אבל גם אם לא, אין פה אשמים, ולא ממש מעניין אותי אם "הופכים מישהו למצורע" (לא שזה לא אכפת לי - אבל זה לא רלוונטי).. האמת היא אמת, יש בזה משהו.

אם יש אשם כלשהו בכך שהם "הופכים למצורעים" (כלשונ') זוהי החברה החילונית המעוותת .. היא האשמה. 

חזרתם בתשובה לא אמורה להפסיד את הנורמות הטהורות של החברה הדתית, זה פשוט מעוות.

זה כואב, ברור שזה כואב.. אבל מה שהביא את הנזק אלו הנורמות החילוניות, לא הנורמות הדתיות.

ומה לעשות... כאבים יהיו.. תמיד יהיו.. כל עוד העולם לא יהיה עולם מתוקן.

ואדם שהגיע לנפילה כזו גם אם לא חילל שבת בפרהסיא וחוזר בו, אינו עונה להגדרה של חוזר בתשובה?

שבו הוא עוזב חברה ובוחר באחרת, ומשנה לגמרי את אורח חייו - מבחינה רגשית נראה לי יותר קל עם זה, כי הוא מן אדם חדש.

עדיין לפעמים מבחינת הרגש זה לא פשוט

ובוודאי יותר טוב מה שפחות עוונות..

בעיני מה שכתבת זה חמור מאד.

אתה "לא אומר שזה לא מזעזע" - אבל אתה כן אומר...

"מעצים את הזעזוע.. ולא מעמיד אותה בפרופורציות נכונות".. שום "פרופורציות". זה אכן גרוע מאד נקודה.

ומי שחושב שהוא "עוזר" לבעלי תשובה, ע"י כך שהוא "מעמיד בפרופורציות" קשר עם איש אחר לפני כן - מזיק לעצמו, להם ולאמת.

"חוסר מודעות" אצל "דתיים" למציאות של הפקרות הוא טוב מאד. הלוואי. לצערנו מודעים יותר מידי (ואגב, גם התגובות פה לדעתי, בפרט לאור שירשורים קודמים שהיו בעניינים אלו, נובעות בעיקר מהאמת הפשוטה שיש אצל אנשים רציניים, שלדבר כזה לא קוראים "רציני", לכן "לא הבינו").

"שואל השאלה" לא שאל אותה באויר, אלא מתוך שידע על מציאות מצערת כזו והסתפק איך להתייחס אליה.

אם אתה חושב שאנחנו "עושים נזק לאנשים הללו" כי במקום "להעמיד את הדברים על מקומם אנחנו מעצימים אותם" - אתה חוטא בשניים: גם ביחס לאמת - "מקומָם" של הדברים הללו גרוע מאד. מי שלא מעמיד אותם על מקומם האמתי - זה דווקא מי שכותב כך.

ובנוסף - אתה חוטא לבעלי התשובה הללו. כאילו ה"סיכוי" שלהם - זה רק אם יגידו שזה לא כ"כ נורא... לפי ההיגיון הזה, מי ש"באמת" עשה משהו נורא - אין לו סיכוי..  לא זו דרכה של תורה. תשובה אמיתית יכולה לתקן הכל. ובנוגע לתחושה הסובייקטיבית לצורך נישואין - לגיטימי כאן או לכאן.

המשפט ש"לא מקובל עליך" - אין הבעיה בו. נורא ואיום לומר "התחנכנו בצורה שרואה מעשים כאלו...יותר ממה שהם בפועל". בעיני זה משפט מזעזע. לא "יותר ממה שהם בפועל" - כך הם. ולגמרי לגיטימי שמפריע לאדם להתחתן אחרי שהיה דבר כזה. כבר אמרתי: לא מזמן זה היה מובן אנושית, לא רק בעם ישראל.

אבל מי שחושב - כמו שאתה כתבת - ש"זה יוצר דמוניזציה של מי שהיה שם וכבר איננו", אצלו הבעיה..  זה שמישהו עשה בעברו דברים רעים, שגם היו אמורים להיות מובנים שהם כאלה בעין אנושית (גם אם כיום יש כאלה שאיבדו לצערנו תחושה כזו), אינו עושה שמץ "דמוניזציה" אחרי שחזר מהם. זו חוסר הבנה בסיסית של ערך התשובה (ואגב, כלל לא דובר על "דמוניזציה" גם לפני כן. דובר על תחושה של נישואין אחרי שעברו משהו עם מישהו אחר).

ולחשוב שאם לאדם מפריע להתחתן עם מישהי שעברה דברים כאלה, זה "לא טבעי" ונובע מחינוך מסוים - רחמנא ליצלן מהאי דעתא. זה הדבר הטבעי ביותר. וזו תחושה בסיסית בריאה לגמרי. וצריך עיון גדול מה הנסיבות של מי שאינו חש את הטבעיות שבכך. או שהוא עצמו עבר "חינוך מסוים", או דברים אחרים. ההיפך - זה בדיוק מה שאני אומר: שמי שבאופן "טבעי" לא חש בעיה, אלא צריך "להסביר" למה מפריע לו, זה חוסר הטבעיות. דבר נורמלי לגמרי שמפריע לאדם דבר כזה מקודם.

אלא שה"חידוש" הוא שיש אכן תשובה. תשובה זה דבר גדול מאוד. ואם יש אדם שבגלל התשובה - הוא נכון לבנות מחדש לגמרי וזו הרגשתו הטבעית - יפה מאד. אך לא בשלילה לרגע של מי שחש אחרת - וגם, כמו שכתבתי, לא בניסיון "לשכנע" בכח את עצמו. אני כבר ראיתי תוצאות גרועות כתוצאה מנסיונות "הדחקה" כאלו, דווקא בגלל חינוך על ערכה של התשובה.

ה"גישה שלי" אינה הופכת אף אחד ל"מצורע" (מאד תמוה, אגב, שכל נושא שעולה כאן כל שני וחמישי כעילה "לפסול", הוא לגיטימי. תחושה אנושית בסיסית כזו, היא לא..). היא מכירה בלגיטימיות של רגשות נורמליים, בטהרה שבהם. ומכירה גם בערך העצמי העצום של התשובה ובהיתכנות של תחושה טבעית שאכן לאור מהלך כזה אדם נכון מתוך היכרות אישית של מי שעליו/ה מדובר, "ללכת על זה".

הבעיה, לדעתי, היא בגישה שלך דווקא. שבשביל שמישהו אחר לא ירגיש שלא בנוח עם התרבות המופקרת שגדל בה, אתה מוכן - כלשונך - "להפוך מיגזר שלם" של בנות תמימות, צודקות וטהורות - וגם בנים - לכאלה שצריכים "להבין" שזה לא נורא כל-כך.. רחמנא ליצלן. זו ה"גישה הרעה מאד", אם כבר, במקום להדגיש את ערך התשובה וגם הטהרה; ואת זה שגם מדברים אכן גרועים מאד, אפשר לשוב. ולהשאיר לכל אחד לבחון את תחושתו הטבעית לגבי ההשלכות של הנושא לנישואין (ואגב - אפשר להירגע: יש כיום גם בעלי תשובה וגם בעלות תשובה, אנשים חשובים מאד. ולא פעם הרקע הדומה - עוזר להתגברות משותפת כשרוצים לבנות מחדש. לא צריך לנסות "לשכנע" אחרים שזה לא כ"כ נורא..).

ואם צריך "לחזור ולהדגיש" משהו, זה דווקא את זה שמי שצריך "לקבל פרופורציות" זה לא מי שחש את הנורמליות שבראשוניות של נישואין, אלא ה"רחוב" המופקר שמנסה לעמעם את הענין ולעשות מבנות כלי ל"שימוש חוזר", ועוד לגעור במי ש"מגזימים" כביכול בבעיה..

וגם להדגיש את גודל מעלת התשובה ושהיא תהיה אמיתית דווקא ככל שהיא תרגיש את הטבעיות שבגישה ה"מזועזעת". יש בעלי תשובה כאלה - ואשרי חלקם.

ראשית, לאורך דבריך ניכר שהבנת שאני מתייחס לפן ההלכתי וליחס הכללי לאדם שחטא וחזר בתשובה. הבהרתי היטב בתגובתי הראשונה שאני לא מתייחס לנקודה הזאת בכלל, אלא רק להשלכות הרגשיות של הנושא. אז אם זה לא הובן, אני מבהיר שוב: מבחינת מקומו הרוחני של האדם, מקומו הנוכחי הוא הקובע. זה ברור, ונדמה לי שאין לנו מחלוקת בכך.

הטיעון המרכזי שלך הוא ש'קשר פיזי' לפני חתונה אינו טבעי ונובע מקלקול של החברה המערבית המודרנית. לדבריך: "לא מזמן זה היה מובן אנושית, לא רק בעם ישראל". זוהי טענה שבעובדה. העובדה הזאת בדוקה לך? אני לא מומחה להיסטוריה, אבל אגב כתיבה אני יכול להצביע לפחות על שתי מקורות מהן עולה שלא כדבריך:

1. "והנערה טבת מראה מאד, בתולה, ואיש לא ידעה" (בראשית כד:טז, לגבי רבקה). למה צריך להדגיש שאיש לא ידעה? התשובה מובנת מאליה, ומפורשת במפרשי המקרא שם. הדבר ממחיש את הנורמות שהיו מקובלות אצל הגוים בימי האבות. ואם מרכיבים את הדברים עם דברי חז"ל שרבקה היתה בת שלש שנים, הרי שתמונת המצב בחרן היתה גרועה בהרבה ממה שקורה היום.

2. יתירה מכך: "הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד - כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולים" (משנה, כתובות, א:ד). משמעו של דבר: אשה שהגיעה לגיל שלוש בעודה גויה, חזקה שהיא נבעלה (מדובר בחזקה ולא בחשש או בספק, כמו שמבואר במקומות אחרים שמיקומם אינו זכור לי כרגע). הדברים מדברים בעד עצמם.

בהקשר הזה אשלח לך עוד כמה דברים באישי. דברים שאי-פרסומם יפה להם.

המסקנה המתבקשת היא שלאורך דורות ומגוון תרבויות קשר פיזי לפני חתונה היה דבר שבשגרה. התרבות המערבית לא המציאה את זה. היא המציאה את הוצאת הנושא לרשות הרבים, על כל המשתמע מכך. אבל זהו נושא אחר.

עצם העובדה שהתורה אסרה קשר כזה גם כן לא הופך את זה ל'לא טבעי'. התורה לא באה להורות לנו את אורח הטבעי, אלא את אורח החיים האלוהי. ויתכנו אי התאמות ואף התנגשויות בין השניים. דוגמה מובהקת לכך נמצאת בעונשי המוות בהלכה, המנוגדים מכל וכל למוסר הטבעי. לא כאן המקום להרחיב בזה. בכל מקרה, אם אנחנו בוחנים נזקים אפשריים לקשר זוגי עתידי, ההלכה לא תתן לנו מענה. היא לא נועדה לכך.

התייחסות קטגורית לבעלי תשובה ככאלה שתהיה להם בעיה עתידית בזוגיות ומתן לגיטימציה לפסילה ללא בדיקה מעמיקה על סמך זה היא הפיכתם למצורעים. בעצמך כתבת: "יש כיום גם בעלי תשובה וגם בעלות תשובה, אנשים חשובים מאד. ולא פעם הרקע הדומה - עוזר להתגברות משותפת כשרוצים לבנות מחדש. לא צריך לנסות "לשכנע" אחרים שזה לא כ"כ נורא..". אני מקווה שגם הממזרים ושאר פסולי החיתון בעם ישראל ימצאו בדברים האלה נחמה..

וסייג לסיום: בסופו של דבר, יש דבר שנפגם, והוא ה'ראשוניות'. זהו שיקול משמעותי, אבל צריך לתת לו את מקומו הנכון.

ולגבי עילות הפסילה המתחדשות כאן בפורום בכל שני וחמישי: מעולם לא הענקתי להם לגיטימציה. את טענותיך בנושא הפנה לאחרים.

לקיצוניות של ההבדל בין אז והיום - אתה עונה את התשובה.

משום שאם באמת חזקה על כל בת שלוש שנבעלה - אין במעשה הזה להביע שום דבר, ואף אחד לא מצפה לראשוניות, או שאין לה משמעות.. משא"כ היום.

ובכלל, זה ממש לא נוגע לעניין, אולי אז זה היה שונה, אולי, אבל אם כך.. כיום המצב טוב בהרבה, ושוב, הרגש הזה של ההירתעות מאשה או גבר ש"אבדו את הראשוניות" הוא ללא ספק טהור ואידיאלי.

בקיצור, לא ענית שום דבר, הנושא הוא לא האם החברה המערבית המציאה תרבות חדשה או לא, זה ממש לא משנה, השאלה היא מי הבעייתי בסיפור, והבעייתיות הן הנורמות החילוניות (החברה המערבית), לא הדתיות.

עיוות הזוי לחשוב שהחברה הדתית צריכה לא להתקדם, ולנסות בכוח להישאר גסה "כמו פעם" כדי לא "להפוך אנשים למצורעים", וזה מה שאתה עושה, אתה רוצה שלא יטפחו הרגשות טהורות כי ישנם כאלה מאחור. (אם היה מדובר בהרגשות מנותקות מהמציאות - מילא, אבל לא זה הנושא, כי ההרגשות האלה קשורות למציאות, לצורת החיים הדתית.)

אגב, הוא לא מתייחס לפן ההלכתי אלא דוקא לפן הרגשי.

א. אני לא רואה לנכון להמשיך כאן דיון כזה. גם דיון על לגיטימציה של הדברים הכי גרועים, וגם אם מסקנתו תהיה שאין להם.. נותן להם כביכול כבר לגיטימציה "לבוא בקהל" כנושא לגיטימי לדיון. אין רצוני לתת יד לכך, מהתרשמותי שרוב ה"נוכחים" פה יש להם תפיסה טבעית נורמלית לגבי הנושא הזה (כולל בע"ת שפֹה, שלא פעם חלק מה גם דיברו איתי ב"אישי", ואינם נזקקים כלל ל"הקלות" האלה, כביכול..), וגם לגבי מעלתם של בע"ת.

ורק להעיר:

ב. לא נכון ש"הבנתי מדבריך" כאילו אתה מתייחס לפן ההלכתי. לגבי "היחס הכללי לבע"ת": בהיות ש"האשמת" אחרים מה הם גורמים לבע"ת, הבהרתי שדווקא הגישה ה"מטשטשת" היא המזיקה גם לכך, מלבד שִיקרה.

ג. ה"ראיות" משחיתות הגויים, רק מראות עוד יותר את יחס הטבעי שאמור להיות לענין הזה. לשאלתך על "מקור" לגבי האומות, מלבד מה שזה לא היה דבר עיקרי אצלי, אלא הרצון להבהיר שזו תחושה אנושית בסיסית; וכל תולדות האנושות מלאות ב"קינאה" של האיש כלפי בלעדיות מי שנושאה - הרי שאני התכוונתי לדברים שראיתי בספר של פסיכולוגים אנגליים מלפני כמה עשרות שנים ובו הם "מלינים" על הנורמה המקובלת, שאינה מכירה ומתירה בדברים כאלה בניגוד לשבטים הפראיים באפריקה.. עד כאן דבריהם הבלתי-קדושים.. 

ד. להסיק "לאורך דורות ומגוון תרבויות" (וכנ"ל - לא שזה כ"כ משנה לדידי) מפסוק והלכה בשו"ע, זה באמת "צורה בעייתית"..  ואגב, מיחס חז"ל לכך רואים כמה זה מגונה בעיניהם. "נורמה" שהיא ההיפך מהנורמליות שלנו. אגב, התורה גם מזכירה "נורמה" של שריפת בניהם ובנותיהם אצלם.

ה. התפיסה שלך לגבי ה"טבעיות" של מה שהתורה מורה, היא מוטעית מאד. אכן - יש בתורה גם הוראות שמעל הטבע האנושי, ויש הוראות שבאות "להזכיר" את הטבע האנושי גם אם טומאת הגויים שיכּחתו (היינו למדים צניעות מחתול וכו'), ויש הוראות שבאות לבנות את הטבע הישראלי. ומי שאחרי כ"כ הרבה שנים של תושב"כ ותושבע"פ בעם ישראל, ושל אורחות החיים של עם ישראל, ושל ההבדלה בינם לעמים - אינו חש כטבעי לחלוטין את הבושה והשיפלות ב"קשרים" כאלה, ועוד יותר, את הטבעיות של הבעיה של איש מ"מה שלפני כן", לא כ"פילסוף", אלא כמושג טבעי של נישואין שהם לא עִם "לפני כן" - אז יש לו לדעתי בעיה קשה. וגם הורס לעצמו את תחושת הערך הבעדית של הנישואין, הטבעית. החזרה בתשובה - היא עצמה יכולה לבנות טבע עליון יותר. מי שחש טבע של סלידה אנושית מדברים כאלה, גם יוכל יותר לחוש טבע של תשובה. כל אחד כעניינו.

ועי' באורות התורה פרק י"ב על העיקום במי שחושבים שהמוסר של התורה מנותק מהיושר האנושי הבסיסי.

ו. אני לא מתכוין להתמודד עם "פלומבות" - "הפיכתם למצורעים".. מי שמדבר כך - הוא המזיק, ועי' מה שכתב מוטיז לעיל. התעלמות מכך שאכן זה נושא שיכול להיות בעייתי ל"זוגיות" לא תפתור כלום. לגיטימי לחלוטין שאדם לא רוצה להתחתן עם מישהי שקיימה יחס "קרוב" עם מישהו קודם, ללא קשר למעלתה הרוחנית. לגיטימי וטבעי וטהור. וגם לגיטימי לחלוטין מי שהוא במעלה כזו שמתוך היכרותה ואמונת התשובה מחליט שאכן כן מתאים לו. וגם לגיטימי ששנים מאותו "רקע" מחליטים שזו הדרך הכי קלה לבנות את עולמם המחודש.

וניסיון להריסת הטבעיות הנורמלית, שנסלדת מדברים כאלה, בשם "פלפולים" כביכול, וכדי "לעזור" כביכול לקליטת מי שגדלו בתרבות המערבית המתועבת-בעיינים-אלו - זה דבר מחריד בעיני.

הבהרה: כל הדברים הנ"ל, הם כדי להבהיר ברור את העמדת הטבעיות הטהורה והנורמלית על מקומה.

לא חלילה "אישית" נגדך. ניכר שאתה משתדל לכתוב בצורה מכבדת.ח 

אתה לא מבין נכון את דבריי, כי אני מתקשה לראות איך דבריך עונים. יש כאן הרבה קביעות נחרצות עם מעט מאד ביסוס ('טבעי ונורמלי' ממש לא תופס).

עם זאת, אם קיום הדיון רע בעיניך, לא אכריח אותך להמשיך אותו. אני רק מבהיר שלא זזתי מדעתי.

רק טוב!

יש בנות יקרות שזה פוגע בהן.

הן לא "אשמות" שמישהו החליט "להעלות לדיון" דברים שלגבי אחרים/ות הם "דיני נפשות" ומכאיבים.

וגם אני לא הייתי מגיב כלל, מהערכתי העצומה לאלו שעברו את התהליך העצום של התשובה - אם לא שהתרשמתי מניסיון "טשטוש" לצד השני, שיכול לפגוע בתפיסות בריאות בסיסיות.

אם מישהי מהבחורות היקרות שכאן, שעשו "דרך ארוכה" - ובוודאי יש לי הרבה מה ללמוד מהן - נפגעה מדברי חלילה, אני מתנצל פומבית ומעומק הלב.

חיזקו ואימצו ותקימו בתים טהורים ונאמנים בישראל.

כל אחד יכול לפרש את זה אחרת ולענות על פי הבנתו...

תסביר לגמרי למה התכוונת, ואז אפשר לענות...

אבל נענה רק מחר כנראה. תודה על ההפניה...

מכיוון שמול ה' יתברך היא טהורה ונקיה וללא רבב (בהנחה שהיא עשתה תשובה)

והיא קרובה אליו, כנראה יותר ממני (שהרי בעניין הזה אני לא עשיתי תשובה כי לא נכשלתי ככה, ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד)

ממילא אני לא רואה שום סיבה לפסול על זה. להיפך,

מי שפוסל על זה הוא בעיני בעל מבט רוחני מצומצם ולוקה בחסר.

אין לי משהו נגדו, יש הרבה אנשים עם הרבה חסורנות, אבל זה חסרון.

מספיק להזכיר את יהושע בן נון שעל פי המדרש נשא את רחב...

אם בעיני ה' העניין מחוק ואינו, למה שאני יראה בו משהו שקיים?

אז בשביל זה הוא הבורא, ואנחנו בני אדם.

רק הבורא כששאלו אותו הנפש החוטאת מה יעשה לה, ענה ישוב וימחול לו.

יש כאלה שמפריע להם, לאו דווקא מהמקום של חטא, ויש כאלה שלא.

איך הבורא מתייחס לזה זה עניין אחר.

(אותה תשובה בעיקר לגבי מקרים שמישהו נפגע ואומרים לו שכמו שה' סולח גם הוא יכול)

רק שבגלל שאנחנו בני אנוש בשר ודם ולא מושלמים כמו הבורא

יש ביננו כאלה שלא יכולים להתייחס בצורה האמיתית למישהי כזאת

ורואים בה חסרון.

זה מה שאמרתי, שזה מבט רוחני מצומצם. מצד האמת זה לא אמור להפריע.

בקשר למישהו שנפגע, זה משהו אחר, ה' סולח כי הוא בוחן כליות ולב ויודע שהחרטה היא אמיתית

לי קשה לסלוח כי קשה לי לראות עד כמה החרטה אמיתית.

ויותר מזה, אם מצד האמת הייתי אמור לסלוח אבל לא סלחתי, אז זה באמת חסרון בי.

זה בנוגע למעלה הרוחנית של האדם. האם להתייחס אליו כ"חוטא" או לא. ומי שחזר בתשובה גמורה אינו חוטא.

שיפריע לאדם ש"טכנית" היה דבר כזה - אינו חיסרון. יש בכך גם צד טהור ואמיתי. כמו שיש צד טהור ואמיתי במי שמרגיש שבגלל מעלת התשובה - זה לא מפריע לו.

[וברמבם מוזכר ש"תשובה גמורה" זה כאשר מזדמן חטא עם אותה אשה, ועדיין יחסו אליה בעינו, ולמרות זה אינו חוטא. רואים שתיתכן תשובה גמורה כשהיחס הנפשי עדיין קיים. אז זה "חיסרון" אם מישהו לא ירצה?.. אכן, אפשר לומר שזה בגלל היחס בהווה. מכל מקום, אין הדברים תלויים ישירות הא בהא]

מעבר לזה שחוטא או לא זה בעוד כמה דברים.

לשון הרע יכול לגרום לך להיות חוטא עוד יותר.

הפרעה "טכנית" (כלשון הרב דן), או הפרעה דווקא מענין זה - הגיוני.

שוב - החשבון שלנו ושל הבורא שונים, ולא רואה קשר לזה שאצל הבורא הוא בסדר.

מאד הגיוני שלחברה בריאה תהיינה הרגשות משלה, וברגע שההרגשות הן של חברה בריאה הן נפלאות.

אנחנו לא נועדנו להיות מלאכים, ולא קומוניסטים, ולא רובוטים, ולא להתעסק באידיאליים שלא קשורים לעולם הזה...

בעצם, למה שזה יפריע?

זה בעיני לא רק מבט רוחני מצומצם,

אלא התיחסות גופנית וגסה.

מה זה משנה מה היא עשתה? למה שזה יפריע?

אני לא רוצה לכתוב את הדימוי שעולה לי לעולם האוכל

כי זה יהיה ממש גס.

מה זה משנה מה היא עשתה פעם?!

ההרגשה הזאת היא אמנם אנושית, אבל מאוד מאוד נמוכה וגופנית.

הרגשה מאד טהורה ונורמלית. בסיסית לגמרי.

[כמובן - לא סותר למה שניתן לתקן ע"י תשובה באופן האישי. ולנישואין - כל אחד כפי שמתאים לו]

לא זוכרת ממי שמעתי אותו.

בתפילת כל נדרי אנו אומרים "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" . ומפרשים שעבריין=אחד שחי בעבר.

העבר היה כבר, וחזקה על בחור/ בחור יהודים יראי שמיים שעשו תשובה מעומק ליבם על מעשיהם.

ואנחנו יהודים ומאמינים בטוב, וביכולת לתקן. ובתשובה.

מי שלא מבינים את זה, לענ"ד הוא יהודי עם צמצום רוחני מאוד מאוד לוקה בחסר.

גם אם הוא לא עבר בכאלה עבירות, איך הוא חי עם עצמו עם כל מה שהוא כן עשה או הוא לא באמת מאמין ביכולת לשוב בתשובה?

בוודאי שאפשר לחזור בתשובה על הכל.

[אבל זה לא היה הנושא המדובר. חבל לחזור מחדש על השירשור...  זה גם לא לכולם נעים. בעיקר לכאלה שאת - וגם אני - רוצה כאן בטובתם..]

לאדם מטבעו יש הרגשות ורתיעות, וזאת לא בושה.

כל הרגשה אפשר לבא ולומר - אין בזה תוכן אמיתי. אבל זה האדם, יש לו הרגשות ורתיעות.

כשיש רתיעה שנובעת מחיים טהורים יותר - היא מבורכת ומעידה על כך שהוא חי באמת את החיים הטהורים, עד כדי כך שחיים אחרים זרים ודוחים אותו.

אז.. יש אנשים שפחות מתעסקים ומרגישים ויש כאלה שיותר, אבל זה שמרגיש אין בזה שום חיסרון, בלי קשר לכך שכל אחד יכול לחזור בתשובה.

(מחילה, אבל תחשוב על מקרה קיצוני ביותר, של אחת או אחד מופקר\ת לחלוטין, לא ירתיע אותך? אז אתה בבעיה)

נכון שיש פה התנגשות, מצד אחד - הוא הרי יכול לחזור בתשובה ומצד שני - יש רתיעה.

נכון, יש התנגשות... כי מה לעשות... שני עולמות..

יכול להיות, שגם אדם שנוטה להרגיש יותר דברים, כשהוא יראה שמדובר באחד\אחת שממש חזרו בתשובה שלימה וכו' - זה לא יפריע לו. אבל גם אם כן - זה לא בעייתי.

אולי הגזמתי.. יכול להיות שישנם כאלה שלא יפריע להם כלום.

טוב, אני לא רוצה להקצין כי זה כבר לא ראוי, אבל באמת אתם מתיימרים לומר שכל מה שבסדר וראוי הלכתית אין בו סיבה לפגם בעיניכם?

כאילו... מה יהיה אם הבחור חזר בתשובה, אבל החטאים שלו הונצחו בוידאו והתפרסמו (ומפורסמים עד היום)?

אויש, תחשבו בעצמכם, תמיד יהיה מצב בו מישהו חזר בתשובה אבל לא עלה בידו להחזיר הכל למצב התקין. כי מה לעשות, הוא אמנם חזר בתשובה, ובינו לבין אלוקים אין משקעים, אבל הוא לא הצליח למחוק הכל.. ו.. זאת רק הרגשה, אל תשכחו...

אם שום דבר לא מפריע - לדעתי זאת או בעיה או מן אופי חריג.

העבר שלו נמחק מבחינת התשובה ומבחינת החטא עצמו, אבל העבר שלו היה, והותיר סימנים, בהרגשה ובמציאות.

אין שום רע בלהתחשב בזה אם זה מפריע..

וכן יש דברים שיפריעו לי.

מכשולים בעבודת ה' שהאדם התגבר עליהם באמת לרוב לא יפריעו לי, כי אני יודעת שהנשמות בדור הזה הן גדולות ובאו לעשות תיקון מאוד גדול. וכגודל ויוקרת הנשמה כך שפל המדרגה אליה היא יכולה לרדת.

והכל בעצם מסובב מאיתו יתברך-העבר בא לדחוף אותנו להווה ולעתיד. ירידה תכלית עליה.

וכל נפילה מביאה למדרגה גדולה יותר.

אני כן אבחן ביתר שאת את שמירת העיניים, היחס לנשים ולצניעות בכלל וכו'.

אבל שוב, אולי אני מוזרה. מאז ומתמיד התחברתי הרבה יותר לחוזרים בתשובה (או לכאלה ש"ביררו") יותר מלדתיים מרובעים מבית.

נראה לי שמרוב הבחינות אני מסוגל מאד להתחבר אליהם.. דוקא בגלל המקום ממנו הגיעו..

ועדיין, בעניין הספציפי הזה, נראה לי רגש טבעי ויפה מאד.

אולי כדי להבין את העניין הזה אני צריך להפוך לברסלבער בשביל הקטע עם התיקונים..?

ואני לא "ברסלברית", פשוט מחוברת לצדיק. ולחסידות בכלל.

יהושוע התחתן עם רחב, אישה שמעשיה בהחלט "מתועדים".

ונולדו להם עשרה בנים יהלומים, צדיקים אחד אחד.

ואנחנו לא יהושוע (מין הסתם) ולא רחב (רח"ל) אבל אנחנו כן צריכים ללמוד מגדולי האומה האמיתיים שלנו את היחס הנכון לכל מיני סוגיות.

רק ביקשו שלא לבטל את הרתיעה הטבעית שמקורה בטוב.

היא מה משתמע מכך?..

מה פירוש הביטוי "על כל המשתמע"?

מה ביטוי זה רומז בתוכו?..

לאלו שמדברים על כך שהרתיעה היא צמצום וכו', אני חושב שגם אדם שכבר היה נשוי כדת וכדין עלול ל"הרתיע" אדם רווק מהבחינה הזאת. עדיין זה צמצום? כאן אין נושא של חזרה בתשובה... 

דוקא לקשר אסור... השאלה היא גם על נישואים שניים.

ולכן נראה לי שכל השרשור הזה סטה לגמרי מהנקודה והתערבב עם עניין החזרה בתשובה.. למרות, שייתכן שכשהקשר אסור ולא במסגרת נישואים - מרתיע עוד יותר.

זה לא אמור להרתיע.

אבל פה זה נכנס לענינים שבאמת יכולים לפגוע מאוד

אם נדבר על זה כאן בפומבי, לכן אני מעדיף שלא לפרט.

אבל בכל אופן,

אני חושב שיחס אחר לאשה שנובע מכך שאני לא הראשון שלה,

הוא יחס מאוד גופני ונמוך.

אז למה לא? 

אולי קצת יציק בהתחלה הקטע הזה של "אני לא הראשון שלה" וכו', אבל זה עובר... לדעתי זה לא אמור להפריע אם יש חרטה שלמה כמו שאמרת. 

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב