מה המטרה/התפקיד שלנו במה שאנחנו עושים?טל 123

 

המטרה הכללית היא לתקן עולם במלכות ה'. זה ברור.

אבל בפועל,

כל אחד ואחד כאדם יחיד, מה המטרה שלו? איך זה מתבטא בחיי היומיום?

 

כלומר,

יש דברים שאנחנו עושים- כגון מצוות, חסד וכדומה - שנראלי שעליהן אין שאלה, כי תמיד אפשר להגיד "ציווי ה'" וכל המשתמע מזה.

אבל יש גם הרבה דברים אחרים - לימודים, תחביבים, טיולים, קריאה, שמיעת מוזיקה ועוד.

אז מה, את כל הדברים הללו עושים רק בשביל התועלת/ההנאה האישית שלנו?

 

מצד אחד, לא נראה לי שכל העיסוקים שהם לא קיום מצוות הם שליליים או מיותרים.

              הרי נבראנו עם הצורך לעשות דברים אחרים, עם רצונות גשמיים והנאות גשמיות.

אבל מצד שני - גם לא נראה לי הגיוני שהמטרה של כל הדברים הללו הם 'הפוגה', 'לאסוף כוחות ללימוד תורה' או משהו כזה.

                    כי:

                       1. זה רוב החיים שלנו. לא יתכן שרוב הזמן נצבור כוח ורק מיעוטו נשתמש בכוחות שצברנו.

                       2. הקב"ה יכל לברוא אותנו בלי צורך בעיסוקים האלו. אז אם יש לנו צורך בהם כנראה שיש להם תפקיד משמעותי.

 

אם כך-

כשאני קוראת ספר, למשל, או שומעת מוזיקה, מה צריכה להיות המטרה שלי?

(ברור שזה לא משהו שכל הזמן חושבים עליו. הרי בסופו של דבר חיים בטבעיות. לא צריך לחשוב כל רגע מה המטרה, אבל כן לדעת מה הכיוון והאם הספר (לצורך העניין) מקרב אותי למה שאני רוצה או לא)

 

מקווה שהבהרתי את עצמי.

בשביל מה קיימים תחביביםבועית מחשבה

בס"ד ובהשתדלותי

 

לדעתי, כל התחביבים הם מסגרת שבה אנו מתמודדים עם עצמנו ועם החסרונות שלנו בדרך לידיעת ה' ותיקון עולם במלכות שמים. למשל - אם את לומדת, ואת עושה את זה להנאתך - את בדרך גם לומדת כל מיני דברים - את מתמודדת עם האנשים סביבך, את מתמודדת עם האתגר שבלימודים - שגם דרכו אפשר להתחבר לקב"ה (למשל - לפתח תכונות כמו התמדה, השקעה, הרפיה מהשקעת יתר, הבנה שהדברים תלויים בקב"ה ועוד).

 

אם את רוצה להכניס בכל הדברים האלה קצת יותר משמעות - אפשר לנסות לחשוב: "רגע, מה אני לומדת מזה? האם יש פה מידה רעה מסויימת שחוזרת על עצמה [דחיית מטלות, כעס על הסביבה, קמצנות וכו'] שצריך לעבוד עליה? איפה הקב"ה נמצא בסיטואציה הזאת? לא בהכרח יהיו תשובות לשאלות האלה, אבל ייתכן שעם הזמן יבואו כל מיני מחשבות ותשובות.

אבל מה יעזור שאני אלמד מזה?טל 123

אז אהיה בן אדם יותר טוב,

אהיה קרובה יותר לקב"ה.

SO?

 

למי זה תרם חוץ מלעצמי?

לא נראה לי שאנוכיות יכולה להיחשב כמטרה.

האנוכיות עצמה אינה המטרהבועית מחשבה

בס"ד ובהשתדלותי

 

אבל מה רע בלהיות אדם טוב וקרוב לקב"ה? זה שאת אדם יותר טוב משפיע טוב על הסביבה. האם להיות אדם רע וחסר מודעות לעצמו ולמעשיו זה מועיל למישהו? ובנוסף - אם את רוצה להשפיע טוב על הסביבה את צריכה בעצמך להיות מלאה בטוב - ואיך תשיגי את הטוב הזה אם לא תלמדי על עצמך ותתקרבי לקב"ה?

לטל-נתל'ה

תסתכלי במהרש"א על הגמרא במסכת בבא קמא דף ל' עמוד א', שאומר שתכלית האדם שהוא צריך להיות טוב לשמים, טוב לבריות וטוב לעצמו.

 

בהצלחה!חיוך

ארחיב את השאלה:טל 123

אז נכון שכתוב שאנו צריכים להיות טובים לעצמנו,

ואם אנחנו טובים לעצמנו אז זה טוב גם לאחרים (אני קצת מסתפקת האם הציור שאצייר באמת יועיל למישהו, אבל נניח)

 

אבל לָמה? מה המטרה של כל זה?

מה העניין שאהיה טובה לאחרים ולעצמי?

אולי אני מכוונת לשאלה - מה המטרה של העולם? (ואולי לא, לא יודעת. אבל בטוח שלא יזיק לדעת את זה, איך שלא יהיה )

..רות כ1

 

יצא לי לדבר על כך עם חברה..

מה מטרתינו בעולם? והיא אמרה לי (כמובן על סמך מקורות ששמעה וקראה)

שמטרתינו היא להגיע לאהבת הבורא.

מכירה את המדרש? שהגענו לעולם משום שהתביישנו לקבל מתנת חינם מאת ד' יתברך

ועל כן רצינו לעבוד ואז נהיה מוכנים לקבל.

אבל בוא נחשוב רגע אם יש אהבה אז אין מקום כלל לחשבונות.

ראינו פעם ילד שאומר לאימו "אל תכיני לי אוכל הבוקר אני מתבייש"?

הרי האם כ''כ אוהבת את בנה והוא אותה שאין בכלל עניין של חשבון מי עשה/נתן יותר....

זה כמו בין בני זוג (לפחות ככה צריך לשאוף שיהיה)

אם כן כדי שלא נתבייש מהבורא אנו צריכים להגיע לאהבתת הבורא ואז אין בכלל חשבון וודאי שלא נבוש...

ולכן מטרתינו בעולם היא להגיע ולהגביר אהבת הבורא יתברך...

 

 

וגב לגבי ההערה הסופית, לא יודעת ממש למה התכוונת אך אני בהחלט חולקת...

אצטט "כשאני קוראת ספר, למשל, או שומעת מוזיקה, מה צריכה להיות המטרה שלי?

(ברור שזה לא משהו שכל הזמן חושבים עליו. הרי בסופו של דבר חיים בטבעיות. לא צריך לחשוב כל רגע מה המטרה, אבל כן לדעת מה הכיוון והאם הספר (לצורך העניין) מקרב אותי למה שאני רוצה או לא)"

אנחנו לא אמורים לחיות בטבעיות לא הגענו לעולם על מנת לזרום...הגענו לעבוד

וזה דורש "שיויתי ה' לנגדי תמיד" תמיד המטרה מול העיניים-מה ד' יתברך רוצה ממני עכשיו?

יפה.טל 123

אבל לא הכל מסתדר עם זה, לדעתי:

קודם כל, למה להביא ילדים לעולם מגביר את אהבת הבורא?

וזה שעובדים על מנת להתפרנס? נראלי שזה מביא בדיוק את התוצאה ההפוכה.

ויש עוד דברים.

את חזזקקהה!!רות כ1

קראתי במקום (אני לא זוכרת אם אצל ר' ישראל סלנטר או אצל רבינו בחיי)

שהכל נובע מהבורא, וכן גם האהבה שלך לכל דבר

מזה אהבת ישראל ? ממה היא נובעת? מאהבת הבורא!

אני אוהב את החבר שלי כי הוא גילוי לד' יתברך-

אני מביא ילדים לעולם ומנהיג אותם בדרך התורה...איזה נחת עצומה יש לאמא

שהבן שלה הולך בדרכי ד' יתברך! נכון שאמא תאהב הבן בכל מקרה

אך על אחת כמה וכמה ככל שהוא מגלה יותר את דרכי ד' ומידותיו--לעילה ולעילה עולה האהבה

ברגע שאני מביא ילדים לעולם אני מגדיל את גילויי הבורא יתברך!
ברגע שאני עושה חסד- אני מגלה דרך שבה ד' יתברך נוהג!

ואני אוהב את ד' יתברך אז וודאי שארצה לגלותו ולראותו בעוד ועוד מקומות! וזה מגביר אצלי האהבה!

האהבה עוסקת בגילויים (כמובן שיש לשלב הדברים הנוספים, ובייחוד היראה שנקראות הן כשתי כנפיים כשם שציפור לא יכולה לעוף בכנף אחת כך האהבה והיראה אדם לא יכול רק עם אחת מהם)

אני לא יודעת איך להסביר כל פעולה בחיים לכיוון הזה, אבל וודאי שהכל מתקשר

כדאי ממש להתקדם עם השאלה הזאת!

ממש תודה רבה פתחת לי סוגיה גדולה שאכן מכוונת יותר למטרה בחיים!

אעיין ואנסה למצוא היכן קראתי על כך, אשמח אם נתקלת בעקבות השאלה במקורות- לשיתוף

 

 

אני רואה את הדברים כך:אוהבת את אבא

 

כל דבר שאנו עושים, פועלים, אומרים, חוקרים גורם לנו להכיר צדדים בנו.

אנו מורכבים מאוד מכיוון שבתוכנו יש נפש, רוח ונשמה.

 

למה להביא ילדים מגביר את אהבת הבורא?

3 שותפים להבאת הילד לעולם; האישה הבעל ואלוקים.

כשילד מגיע לעולם, הבעל והאישה מגלים 'קומה חדשה" באהבה ובזוגיות שלהם.

הם מתחברים ונוצרת קומת אהבה חדשה. 

אלוקים מתחבר כאן - בקומה הזו.

 

כשאתה שמח במשהו שקיבלת, במשהו שיש לך או אפילו במשהו שהשגת - האהבה שלך וההערכה שלך גדלים. 

 

בקשר לעובדים ע"מ להתפרנס זה על אותו משקל של כל דבר שאנו עושים אנו רואים את ה'. גם בדברים הקטנים.

אנשים ברמה מאוד גבוהה רואים את אהבת ה' בכל דרך שהיא. 

מהקושי, מהעצב, מהצומח, מהדומם, מכל מקום.

 

 

 

כתב הרמח"למקשיב_בסבלנות

(בקיצור נמרץ) שמטרת הבורא בבריאה להיטיב עם הברואים על ידי דבקותם בו לעתיד לבוא. הדבקות בה' היא העונג הכי גדול, שיא העונג, האור והאהבה שבעולם.

כדי להגיע לדבקות הזו קיבלנו את התורה. קיום המצוות גם כשהוא לעצמו מביא את האדם לדבקות בה', ברוחניות, בדיוק ההיפך מהתדבקות בגשמיות ובחומריות. ובעולם הבא אדם מקבל את השכר = דבקות בה' על פי מידת המאמץ שלו בעולם הזה להידבק בה' ובמצוותיו.

 

יחד עם זאת יש מצוה כללית לישב את העולם. הרבה פעמים מופיע בספרות חז"ל המושג "יישובו של עולם". את מוזמנת לחפש.

ובעצם המטרה היא ליישב את העולם תוך כדי קיום המצוות ובעצם הכנסת ה' לעולם הזה כך שכולם יכירו שהוא הבורא היחיד וכל המציאות באה ממנו.

הבאת ילדים היא כמובן יישוב העולם.

פרנסה היא כמובן יישוב העולם.

פרנסה ביושר על פי מצוות התורה ("נשאת ונתת באמונה?" היא השאלה שאדם נשאל למעלה, כך כותבים חז"ל) היא עצמה התדבקות בה', ברוחניות, בצדק, במידות הטובות.

כל הרעיון הוא לקדש את החיים המעשיים הפשוטים, לא להיות נזירים רוחניים מתבודדים אלא להביא את הקדושה לחיי היום יום ובזה לגלות את מציאות ה' בעולם. 

וכשהעולם לאט לאט ילך ויתעלה, המציאות הרוחנית של דבקות בה' תלך ותגבר עד ש"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון וכו'..."

 

ובחזרה לשאלה הראשונה שלך, כותב הרמח"ל בפרק א' של מסילת ישרים שראוי לאדם לקחת מענייני העולם הזה רק את המינימום שיאפשר לו "יישוב הדעת ונחת רוח", ושלא יבזבז את חייו אפילו על דברים נעלים כמו לימוד חכמה שאינה רלוונטית. התחביבים השונים יכולים להכנס בהגדרה הזו על פי הצורך, אבל במידה הראויה.

בנוסף, עניין ישובו של עולם, יכול להכיל בתוכו הרבה תחביבים ועניינים נוספים. אבל יחד עם זאת חשוב לזכור את העיקר: לא לשקוע בפיתוח העולם (ששת ימי המעשה) שזה תפקידם של שאר האומות, אלא לחיות את הרוחניות (משבת לשבת): לזכור את המטרה והמהות: להידבק בה' כל אחד כפי כוחו ולגרום לכל הבריאה להתקרב אל ה' גם כן.

 

מקווה שאולי הארתי במשהו.

משהו עדיין מפריע לי ->טל 123

כתבתם על אהבת ה',

דבקות בבורא, על חיים של קדושה.

 

אבל בואו נלך צעד אחד קדימה-

מה זה נותן???

מטרות אלו נראות לי אנוכיות למדי, שהרי המרוויחים היחידים מקרבת ה' הם אלו שקרובים אליו.

וכי יכול להיות שכל חיינו מכוונים לאנוכיות?

לא נראה לי.

 

וכמו שכתבתי למעלה-

אולי פשוט צריך להבין מה מטרת העולם כולו.

אם כן,

מהי?

 

 

...רות כ1

יפה,

שלב ראשון דבקות בבורא! ואז נשאל למה?

האם הדביקות היא בשבילי או בשביל הבורא?

אם אני דבק בשביל הנאתי האישית- יש בכך אנוכיות

אך אם אני דבק בגלל שכך הבורא רוצה!! וזהו!!

זה מה שהבורא רוצה-זה מה שאני עושה! האם כאן יש אנוכיות?

איך אמרו חכמים "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים"
כלומר תלוי למה אני מתכוון בעבודה הזאת של הדביקות..?? האם לעצמי או לרצון הבורא?

יש דרגות בעבודת ד' וזה מקביל לשוכר והשואל בפרשת משפטים (שוב, שיחה של הרב החלבן)

שומר חינם-שלא ע''מ לקבל פרס

שומר שכר והשוכר-עבודת ד' וקבלת רווח

שואל- רשע המרוכז בהנאת עצמו

שאלה בבעלים- מידתו של דוד המלך ע''ה

אז השאלה היא כיצד אתה עובד ? זה שצריך לעבוד את ד' יתברך כולנו מסכימים...השאלה איך?

אדם יכול לקיים כל המצוות מהקטנה עד הגדולה קלה כבחמורה אך הכל בשביל שיהיה לו עוה''ב

(אני ח''ו לא אומרת שזה לא טוב--אין לי מושג!!!)

 

נראה לי שצריך לכוון לעניין, מהו רצון ד' יתברך ולעשות "כי זה מה שהוא רוצה"

ואז וודאי שאתה לא מכוון לאנוכיות, אך כדי להגיע לדרגה כזאת צריך לעבור תהליך שלם וגדול

שאני בטוחה שיש ספרים המדריכים לכך- זה דורש המון עבודה

אבל בשביל זה אנחנו כאן ב''ה.

 

אוקיי, אבל זה עדיין לא עונה על השאלה-טל 123

בהאנשה, כי לא ידעתי איך לנסח את זה...

 

מה 'נותן' לקב"ה שנהיה דבקים בו?

איזו מטרה זה משרת?

הרי ריבוש"ע הוא לא בן אדם שמחפש תשומת לב.

זה משרת את רצון הבורא!!!רות כ1
אני חושב שהיא התכוונה למה הבורא רוצה דבר כזה.אני77


אשאל בחזרהמקשיב_בסבלנות

לאיזה דברים בעולם יש לך תשובה לשאלה "לשם מה"?

מהי בעינייך מטרה ראויה?

איזה דברים גרמו לך להרגיש ששוה היה להתאמץ בשבילם?

מצאתי מקור לתכלית...ועוד כמה בעניין האהבהרות כ1

עדיין לא מצאתי על העניין שהכל נובע מאהבת הבורא...בעזרתו יתברך אקווה שיזכני ואמצא

בינתיים.....

בספר טללי חיים -בראשית         (שיחות שנאמרו ע''י הרב החלבן-מומלץ!!)

כותב שם- ש"תכלית כל חיינו היא הדבקות המוחלטת בה' יתברך להתאחד עימו ממש ביחודא שלים..."

אבל איך נדבק בדבר כ''כ נעלה ומרומם ???

"אלא שהתורה מלמדת אותנו את דרכי ההתקשרות עם ה' יתברך. הקב''ה, הנעלה והמרומם מכל, יורד אלינו ומתלבש במידות ולבושים המתאימים אלינו..."

"ממוצא הדברים למדים אנו שהיסוד והשורש של כל החיים

שלנו הוא הדבקות בה' יתברך, המסירות וההתבטלות לרצונו,

לעשות רצוננו כרצונו,ולהיות עבדים המוסרים עצמם למלכו של עולם.

כך האהבה וההזדהות באה רק בשלב השני. קודם כל מסירות והתבטלות,

קודם כל "נעשה", ורק אח''כ "נשמע", נזדהה ונבין...."
 

כן מצאתי ב

דף על הדף סנהדרין דף ז עמוד א

והנה אהרן הצדיק הבין שאם ישלחו ח"ו יד בו אז אין תקומה ח"ו, ולכן אמר אהרן בלבו מוטב שיתקיימו ישראל ויאבד הוא ויהי' מדת הדין מתוחה נגדו והמה ימלטו, אולם הבוחן לבבות ידע שכוונת אהרן הי' לתכלית אהבת הבורא ב"ה שלא יאבד אומה שלימה, וגדולה עבירה לשמה, ולכן נבחר הוא וזרעו אחריו להיות כ"ג עכ"ד.

 

חובת הלבבות

וכבר מצאנו אברהם אבינו עליו השלום, הראה אהבתו באלוהים בכל הפנים האלה, והתנדבו בממונו בגופו ובנפשו.
בממונו שהיה מוציאו על העוברים והשבים כדי להודיעם את הבורא. ומה שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל, ראיה על נדיבות נפשו ושהממון נקל בעיניו.
ובגופו בברית מילה, שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה.
אבל התנדבו באובדן נפשו באהבת האלוהים, מה שהראה בעניין יצחק מן המהירות והחריצות, והוא הורה על אהבתו הזכה באלוהים, ולבבו הנאמן בעבודתו. והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה באלוהים. וכמוה לא תתכן מכל אדם, לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית מפני שהטבע הפכה וכנגדה.

 

וכן בעוד פסקה בחובת הלבבות

ומי שמתמיד על האהבה שהיא לתוחלת או ליראה בעולם הזה או בעולם הבא, אשר ביכולת רוב המדברים לקיים מצוותיה ומשתדל בה תמיד, יאמצהו הבורא ויעזרהו אל האהבה הנאמנה, אשר תהיה לגדל ולרומם לבורא יתעלה, אשר היא למעלה מן היכולת הבשרית.
כמו שאמר הכתוב (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאוני.
(שם) וחוטאי חומס נפשו.

הארה קטנה לגבי המקור הראשון שהבאת-שאלה בעלמא

נראה לענ"ד שדבריו מבוססים על הגמרא במסכת סוטה(יד)

 

"ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו; ואת מצותיו תשמרו, ובקלו תשמעו, ואתו תעבדו ובו תדבקון? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא [אל קנא]!? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה.

 

מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם - אף אתה הלבש ערומים;

הקב"ה ביקר חולים, דכתיב (בראשית יח א) וירא אליו ה' באלוני ממרא [והוא ישב פתח האהל כחם היום] - אף אתה בקר חולים;

הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו [וישב יצחק עם באר לחי ראי] [2] - אף אתה נחם אבלים;

הקב"ה קבר מתים, דכתיב (דברים לד ו) ויקבר אותו בגיא [בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה] - אף אתה קבור מתים."

ישר כוח!! תודה...רות כ1

הוא ממשיך שם בשיחה שלמה, הוא מבאר זאת ע''י "פתח אליהו הנביא" וכן מביא מקורות נוספים

לא הארכתי ע''מ לא להלאות אך אכן הבאת במקום במקור ובקצרה...תודה!

~~~~~~~אני77
עבר עריכה על ידי אני77 בתאריך ו' באייר תשע"ג 19:35

 

דבר ראשון, אין ספק שהתכלית היא לגלות את מלכות ה' בעולם.

וזה שרבים אומרים שהעולם נברא כדי שנדבק בה', כדי שנגיע לעולם הבא, כדי שנתענג על ה', כדי שישפיע עלינו מטובו, ועד ועוד-כל זה רק דרכים לגילוי מלכותו בעולם. זה דבר שחשוב להזכיר ולדעת.

 

אני אתחיל מהבסיס, מכיון שכדי לרדת לפרטים הקטנים צריך להבין איך הם משובצים במערכת הכללית

 

כתוב שאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים תחילה (פרשת שמע) ואח"כ לקבל עליו עול מצוות (והיה אם שמוע), ואח"כ פרשת ציצית, שזה משום שאחרי שקיבלתי עליי את החובות הבסיסיות, השלב הנוסף הוא השלמות-"וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתי לכם לאלקים". (הסבר זה לגבי קריאת פרשת ציצית הוא של הרב קוק בעין איה על ברכות פרק שני.)

 

ז"א שאדם צריך לבדוק את עצמו בכמה חלקים, הדבר הראשון-בחובות הלבבות הקשורות לקב"ה עצמו-כל המצוות של האמונה, הייחוד והאהבה. וכך האדם יוצר את הקשר הראשוני עם המלך ומוכן לעבדו- קבלת עול מלכות שמים.

המצוות האלו הן מצוות בלי שום הגבלה, לא במי שחייב בהן (מישראל), לא בזמן ולא במקרה.

 

אח"כ צריך שאדם יקבל עליו עול מצוות-ובכלל זה לקיים כל מה שצוה ה' בתורה שנתן ע"י משה, הן תורה שבכתב והן תורה שבע"פ. בכלל התורה, זה גם לקיים כל מה שיצוו אותנו החכמים במהלך הדורות, ולכן צריך לעשות גם את המצוות שנמסרו לנו מחז"ל, ולקיים את גזרותיהם ותקנותיהם.

המצוות האלו מוגדרות כל אחת לפי הלכותיה, ויש גם הגדרות לכמה מצווה אחת עדיפה על חברתה, ולפי זה אדם צריך לשקול איזו מצווה עדיף לקיים. ובין המצוות יש שתים שאין להן שיעור גם בזמן, תורה וגמ"ח (בגופו), ככה שתמיד אדם יכול למצוא מה לעשות, ואין למצוות גבול. וישנו דבר נוסף שהוא תיקון וישוב העולם, שכשעוסקים בו פטורים מדברים אחרים מכיון שככה ה' ברא את העולם, שנעסוק בזה ובזה.

 

אבל, ישנן חובות וישנן מצוות, ולחובות יש גבול. ובגבול הזה נגמרת מידת הנקיות במסילת ישרים (כאשר גם בחובות הלבבות ישנן חובות שיש להן גבול)

 

 

עכשיו השאלה היא מה עושים אחרי שמסיימים את כל החובות ויש עוד זמן וכוח, וכאן האפשרויות מתחלקות בין ללמוד תורה-האפשרות העדיפה. או להרבות בגמ"ח, וביישוב העולם.

 

כאן ראוי לנסות לצמצם את עצמו למינימום מהדברים שאינם הכרחיים, כדי שיוכל להגיע למקסימום בלימוד תורה.

כל זמן שאדם עוסק בכל הדברים הגשמיים-זה נכנס להגדרה של תיקון העולם, בתנאי שזה אכן מועיל (לעניות דעתי). וראוי שכל הדברים מסוג זה יהיו מתוכננים מראש, ולא שאדם ינהג בהפקרות ויעשה דברים לבנין העולם הגשמי כל הזמן, אלא מתוך שיקול דעת-ועל כגון זה נאמר-סוף מעשה במחשבה תחילה.

 

ובתור מבדק לכל מעשה אם הוא קדוש וטהור, אני חושב שזה המבחן: (גם כשלומד תורה)

האם זה טוב או רע-

דבר ראשון-הוא צריך לבדוק שמה שמביא אותו לרצות בדבר אותו הוא רוצה לעשות-זה הרצון לעבוד את ה'.

דבר שני-לבדוק שהוא לא פוגע/מזיק לשום ענין אחר, שהרי לא שייך לבנות את העולם במשהו אחד ולהזיקו במשהו אחר.

ואיך לעשות-

דבר שלישי-המעשה צריך להעשות לשם שמים

דבר רביעי-להשתדל לעשות את זה בשלמות.

 

 

אם ננתח כאן את הפסוקים מפרשת ציצית-וזכרתם את כל מצוות ה'-החובות, ועשיתם אותם. ולא תתורו-שכל מה שנעשה-יהיה טהור מרוצונות זרים שאינם לשם שמים. וממילא והייתי לכם לאלקים-שבעצם כל מה שאנחנו עושים זה מתוך עבודת ה'.

 

וע"י זה שכל מה שנעשה יהיה לשם שמים-נראה שה' הוא מלכנו. בזה שהמעשה ינבע אך ורק מרצון טהור לעבוד את ה'-נראה שהוא מלכנו היחיד. בזה שנעשה את המעשה בשלמות, ובלי לפגוע בתחומים אחרים-נביא את מלכותו לשלמות.

 

 

אם אפשר לשאול כי לא הבנתי לגמרי...רות כ1

מטרתינו היא לעשות את רצון הבורא שהוא....

ע''מ שתיכון מלכותו בשלימות?

אך אני מרכז את כוחי בעשיית רצונו וממילא זה יתקיים.

זאת הכוונה<?

לא כ"כ הבנתי את השאלה.אני77אחרונה


שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

יש רב אשכנזי במרוקו שקוראים לוקעלעברימבאר

רבי דוד ומשא באגויים. הוא קבור במרוקו והיה שד"ר

למה אוכלים רק אחרי סיפור יציאת מצרים ולא לפני?מבקש אמונה

קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...

אחרי אכילה אנשים נוטים להיות ישנונייםחתול זמני

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

תודה. סך הכל הגיוני 👍מבקש אמונה
וואלה. נשמע כיף. ככה כתוב בגמרא?מבקש אמונה
חח למה מחקת. אז מאיפה המידע?מבקש אמונה
ככה שמעתי מרבקעלעברימבאר
אה אוקיי. מעניין 👍מבקש אמונהאחרונה
ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אור

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

זה ממש לא מדבר על רב באשר הואזיויק
אלא על פסיקה של סנהדרין שזה משהו הרבה יותר מוסמך ולא רב אחד אלא קבוצה של חכמים שדנים ביניהם ומצביעים לפי הרוב
הפרשנות המדרשית מול המשמעות המקוריתshaulreznik

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

מה לעשות שהפרושים האריכו ימיםחתול זמניאחרונה

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

לא מביןהסטוריאחרונה
אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
מחוייבים לתורה קודם כל.נחלת

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

חושבת שכן צריך מבוקר מתולעיםנחלת

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

 

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

 

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

 

 

אם קונים לא מפוקחחתול זמניאחרונה

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדד
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אולי יעניין אותך