עבר עריכה על ידי אני77 בתאריך ו' באייר תשע"ג 19:35
דבר ראשון, אין ספק שהתכלית היא לגלות את מלכות ה' בעולם.
וזה שרבים אומרים שהעולם נברא כדי שנדבק בה', כדי שנגיע לעולם הבא, כדי שנתענג על ה', כדי שישפיע עלינו מטובו, ועד ועוד-כל זה רק דרכים לגילוי מלכותו בעולם. זה דבר שחשוב להזכיר ולדעת.
אני אתחיל מהבסיס, מכיון שכדי לרדת לפרטים הקטנים צריך להבין איך הם משובצים במערכת הכללית
כתוב שאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים תחילה (פרשת שמע) ואח"כ לקבל עליו עול מצוות (והיה אם שמוע), ואח"כ פרשת ציצית, שזה משום שאחרי שקיבלתי עליי את החובות הבסיסיות, השלב הנוסף הוא השלמות-"וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתי לכם לאלקים". (הסבר זה לגבי קריאת פרשת ציצית הוא של הרב קוק בעין איה על ברכות פרק שני.)
ז"א שאדם צריך לבדוק את עצמו בכמה חלקים, הדבר הראשון-בחובות הלבבות הקשורות לקב"ה עצמו-כל המצוות של האמונה, הייחוד והאהבה. וכך האדם יוצר את הקשר הראשוני עם המלך ומוכן לעבדו- קבלת עול מלכות שמים.
המצוות האלו הן מצוות בלי שום הגבלה, לא במי שחייב בהן (מישראל), לא בזמן ולא במקרה.
אח"כ צריך שאדם יקבל עליו עול מצוות-ובכלל זה לקיים כל מה שצוה ה' בתורה שנתן ע"י משה, הן תורה שבכתב והן תורה שבע"פ. בכלל התורה, זה גם לקיים כל מה שיצוו אותנו החכמים במהלך הדורות, ולכן צריך לעשות גם את המצוות שנמסרו לנו מחז"ל, ולקיים את גזרותיהם ותקנותיהם.
המצוות האלו מוגדרות כל אחת לפי הלכותיה, ויש גם הגדרות לכמה מצווה אחת עדיפה על חברתה, ולפי זה אדם צריך לשקול איזו מצווה עדיף לקיים. ובין המצוות יש שתים שאין להן שיעור גם בזמן, תורה וגמ"ח (בגופו), ככה שתמיד אדם יכול למצוא מה לעשות, ואין למצוות גבול. וישנו דבר נוסף שהוא תיקון וישוב העולם, שכשעוסקים בו פטורים מדברים אחרים מכיון שככה ה' ברא את העולם, שנעסוק בזה ובזה.
אבל, ישנן חובות וישנן מצוות, ולחובות יש גבול. ובגבול הזה נגמרת מידת הנקיות במסילת ישרים (כאשר גם בחובות הלבבות ישנן חובות שיש להן גבול)
עכשיו השאלה היא מה עושים אחרי שמסיימים את כל החובות ויש עוד זמן וכוח, וכאן האפשרויות מתחלקות בין ללמוד תורה-האפשרות העדיפה. או להרבות בגמ"ח, וביישוב העולם.
כאן ראוי לנסות לצמצם את עצמו למינימום מהדברים שאינם הכרחיים, כדי שיוכל להגיע למקסימום בלימוד תורה.
כל זמן שאדם עוסק בכל הדברים הגשמיים-זה נכנס להגדרה של תיקון העולם, בתנאי שזה אכן מועיל (לעניות דעתי). וראוי שכל הדברים מסוג זה יהיו מתוכננים מראש, ולא שאדם ינהג בהפקרות ויעשה דברים לבנין העולם הגשמי כל הזמן, אלא מתוך שיקול דעת-ועל כגון זה נאמר-סוף מעשה במחשבה תחילה.
ובתור מבדק לכל מעשה אם הוא קדוש וטהור, אני חושב שזה המבחן: (גם כשלומד תורה)
האם זה טוב או רע-
דבר ראשון-הוא צריך לבדוק שמה שמביא אותו לרצות בדבר אותו הוא רוצה לעשות-זה הרצון לעבוד את ה'.
דבר שני-לבדוק שהוא לא פוגע/מזיק לשום ענין אחר, שהרי לא שייך לבנות את העולם במשהו אחד ולהזיקו במשהו אחר.
ואיך לעשות-
דבר שלישי-המעשה צריך להעשות לשם שמים
דבר רביעי-להשתדל לעשות את זה בשלמות.
אם ננתח כאן את הפסוקים מפרשת ציצית-וזכרתם את כל מצוות ה'-החובות, ועשיתם אותם. ולא תתורו-שכל מה שנעשה-יהיה טהור מרוצונות זרים שאינם לשם שמים. וממילא והייתי לכם לאלקים-שבעצם כל מה שאנחנו עושים זה מתוך עבודת ה'.
וע"י זה שכל מה שנעשה יהיה לשם שמים-נראה שה' הוא מלכנו. בזה שהמעשה ינבע אך ורק מרצון טהור לעבוד את ה'-נראה שהוא מלכנו היחיד. בזה שנעשה את המעשה בשלמות, ובלי לפגוע בתחומים אחרים-נביא את מלכותו לשלמות.
)
זהירות בתגובות 
