שכשמדובר בבן זה קל יותר לעיכול.

אבל אולי זה נראה לי כי *אני* בן.

יש פורומים סגורים לדברים האלה!

ובטח שכשמדובר בבן זה"קל יותר לעיכול". למה? כי אצל בן זה יותר נורמטיבי???

פשוט שאנחנו הבנות,פנימיות יותר.

לא מסתכלות רק על הצד "הטכני" של מה שעבר על האדם. אלא על המקום הרגשי והרוחני שנמצא בו, והתהליך הפנימי שעבר מאז. בנות רבות יכולות לראות בכך נפילה דומה לכל עניין אחר, כמו אי הקפדה על לשון הרע, או אכילה ללא הפסק בין בשר לחלב. אני חושבת שזה מראה על הדרגה שלנו, כבנות. שמביטות על הצד הפנימי, ולא טורחות לחקור כל כך "מה בדיוק" קרה. אלא מבינות שכל עוד האדם חזר בתשובה, הרי שהוא בבחינת צדיק גמור.

חוץ מעובדה שאנחנו נוטות להיות סלחניות יותר ולוותר על כבודנו.

אז אם תסלחו לי, הנושא דובר רבות ולא התקדם מאז.

בעיקרון גם לא בחור וגם לא בחורה-

לא פוסלים על נפילה שנעשתה בה תשובה.

ואם התשובה היא כ"כ אמיתית

האדם עצמו אמור כבר להתנתק מאותה הנפילה ולהמשיך הלאה בלי לסחוב אותה איתו לכל מקום.

ברגע שאדם מרגיש חופשי מהחטא שעשה - לאחר התשובה

אין שום סיבה לספר.

אם הוא סוחב את זה איתו - גם אחרי התשובה, ולא מצליח להשתחרר

עד רמה שמרגיש בוגד או מרמה את הצד השני אם לא יספר לו -

כנראה שלא עשה תשובה שלימה.

תשובה שלימה מביאה שמחה בליבו של האדם.

מה גם שאם עשאה מאהבה - זדונות נעשות לו כזכויות..

בקיצור -

מי שעשה תשובה - צדיק גמור!

אין לו מה לספר..

התגובה שלי מיועדת לשרשור הנוכחי בלבד.

בו הבנתי שנפילות של בחור - הן נפילות מול עצמו בלבד.

ולכן, כל עוד מדובר בנפילה של האדם עם עצמו, ולא עם עוד אדם

אני מחזיקה בדבריי.

נפילה בקשר עם מישהו או מישהי - ברמת הנגיעה ואילך

ודאי שדורשת יחס אחר.

כוונתי לנפילות עם אחרים.

ואם הוא עשה תשובה באמת וה' סלח לו

מי אני שלא אסלח?!

הרי נאמר ברמב"ם הלכות תשובה: 

התשובה מכפרת על כל העבירות: 

* אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה--אין מזכירין לו שם רשעו(א',ח')

* כל הרשעים והפושעים והמשומדים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין שחזרו במטמונייות--מקבלין אותן(א', כז')

ואנחנו לא נסלח לו?! (בהנחה שעשה תשובה אמיתית)

מצטער אבל קשה לי...

אני מניח ש"אנחנו" הכוונה לנשים ו"את-ם" הכוונה לגברים. אז אני שמח לאכזב אותך ולעדכן שאת טועה!

גם גברים יסלחו/סולחים על עבר בעייתי של בת הזוג.

אני מכיר כאלה שלגמרי לא.

תלוי אישית באדם. ויש צד מובן בזה - וצד מובן בזה.

ואין לכך כל קשר למובאה מהרמבם שבהודעה הקודמת. זה לא קשור ל"אם נסלח לו".. הוא בכלל לא עשה כלפינו עבירה..

שאם למעלה בשמיים(איפה שזה באמת משנה!) נסלח לנו, אז למה שאנחנו נשמור לו טינה, הרי מטרתנו היא להידבק במידות הקב"ה, ואם הוא סלח אז אנחנו לא?!

אף פעם אין 100%, אבל עדיין יש אחוז נכבד של גברים שיסכימו להיפגש ולהינשא עם נשים כאלו- וזאת העובדה שאני בא להוסיף שם למעלה.

נ.ב יכול להיות שאני טועה- אבל זה מה שאני חושב, וזה נתון לדיון

שאיננו "שומרים טינה" חלילה למי שחטא (בפרט שזה לא כלפינו אישית) וחזר בתשובת-אמת. והוא בכלל לא צריך את ה"סליחה" שלנו. הוא לא חטא כלפינו - והקב"ה סולח למי ששבים באמת.

לגבי ה"עובדה" - חבל להתווכח על "אחוזים". הרי יש כאן בנות שדברים כאלה יכולים לפגוע בהן. והן בעלות רצון מעולה, ועבודה עצמית חשובה. איסור אונאת-דברים (עלבון), הוא גם חשוב..

הנקודה שרציתי לומר היא שיש מקום להבנת המסתייג - יש לכך יסודות נפשיים מובנים, וזה לא קשור להערכתו האישית את המעלה הרוחנית של השב/ה; ויש מקום להבנת מי שבגלל מעלת התשובה - גם זה לא מעכבו.

והאמת והשלום אהבו.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?