אני יוצא עם אחת - ובעצם יצאתי עם כולן.
הדמיון בחוסר העניין קיים מדי אצל כמעט כל בחורה שאני יוצא איתה. הן כל כך דומות (והאמינו לי שאני יודע שהן לא, וכל אחת היא נשמה טהורה, וזו גם ההסתכלות שלי על אנשים באופן כללי). כל כך דומות מבחינה הרצון שלי.
הצעות לא חסרות. הצעות לא חסרות בכמעט 10 שנות דייטים שאני יוצא. בחלוף השנים הן התרבו, אך לא יצרו שינוי מהותי בשיטה.
פגישה, שתיים, שלוש, חמש. כך מתנהלים להם לרוב הקשרים שלי. אין התרוממות. אין תחושה של מיקוד בזוגיות, אלא יותר בדייטים שלא מצליחים להתפקס.
היו גם קשרים יותר ארוכים, ויותר עמוקים, אך אלו הן המעט שמעיד על הכלל.
איך פורצים את הדוגמטיות שחוזרת על עצמה בקשרים האלו?
איך אני מוצא את הגרב הנקיה בערימת הגרביים המשומשות? איך אפשר לשנות את שיטת החיפוש? איפה הגרב הזו שלי???
95% מהדייטים שלי הן מקרובים כאלו ואחרים, חברים, בנות שיצאתי איתן, משפחה, שכנות (="דודות"). 5% אולי היו דרך פורום מתחרה לפורום הזה ;).
איך אני עובר לערימה אחרת? (מן הסתם אתם שואלים גם כן את השאלה הזו לא פעם ולא פעמיים את עצמכם)
אני מודה, אני מעט בררן כנראה... או שמא קהה חושים. לא יודע.
בסה"כ בחור בינוני (מהזן ה"בסדר"). קיבלתי ומקבל על עצמי עול תורה ומצוות במובן הפעיל של העניין, ללא תיוגים חברתיים קיצוניים, עובד בחרת הייטק, משכיל. כאמור, מהזן הבינוני התקין.
איך הייתם מציעים לשנות את החיפוש, או שמא את דרך הההתאהבות שלי?
איך יוצאים מהמסגרת הזו לתמונה אחרת?
גם בבחורה אני לא מחפש תיוגים מיוחדים, שתמצא חן בעיני (וכמובן עול תורה ומצוות, לב טוב, וחכמה)
איך?
