אבל השאלה מופנית לרווקים היותר מבוגרים כאן.. מה הם חושבים במחשבה לאחור..

בחור בן 18 אמור להיות בשל לכך בגיל כזה - 

אם חינכו אותו בהתאם.

(נכון שצריך להכיר בכובדה של האחריות, אבל זה אפשרי, ואפילו לא כזה נורא כמו שזה נשמע)

אם לא, ואם הוא גם לא מעוניין לקחת על עצמו את האחריות -

זה אכן לא שייך להתחתן כך.

אני רואה את האחים שלי, שבערך בגיל הזה, פלוב מינוס,

ומזדעזעת מהמחשבה שיתחתנו בקרוב.

מה הלחץ?

אם היית בת, אולי עוד איכשהו הייתי יכולה להבין.

אבל בתור בן, מה אתה לחוץ?

אתה יודע כמה בן אדם משתנה אחרי גיל 18?

הגמרא מעידה כאלף עדים בכמה מקומות שאנשים בגיל 18 מספיק בוגרים..

ואני גם חושב שכל בנאדם היוםבגיל18 יכול להחזיק בית מבחינה כלכלית..

ודווקא אצלב נים יש עניין שיתחתנו מוקדם מאשר שיפלו למקומות נוראיים ויעשו או יחשבו דברים שאין להם תקנה..

וחוצמיזה..עד שהבחור ישב ולומד שנתיים שלוש..לא כדאי שיעשה את זה בקדושה ובטהרה?

ולא יודעת איפה זה כתוב (ואם....) אבל כשהגמרא אומרת 18 לחופה,

זה הכוונה לבחור שכבר למד תורה והוא בקיא בש"ס...

לא נראה לי שרוב הבחורים כבר הצליחו..

בכל מקרה זה מה שאחי אומר לאמא שלי כשהיא אומרת לו שהוא צריך להתחתן כי "18 לחופה"

מעניין אם זה נכון או שזה סתם תירוץ..

וכמובן שיש יוצאים מהכלל.

לק"י

אולי אז היו בוגרים יותר..

בזה שאספו חצילים בשדות?

או בזה ישבו ועסקו בתורה בדיוק כמונו?

בגרות זה עניין פנימי לגבי כל אחד לעצמו..

זה  לא משתנה עם הדורות.

לק"י

אני מניחה שאז בניגוד להיום- בנאדם בן 18 ידע מה הוא רוצה מעצמו ומה הדרך שלו.

היום זה לא בהכרח..

חוץ מזה, אז מה היו עושים? לומדים תורה, עובדים..

היום נכנסים גם הצבא והלימודים האקדמיים וכו'.

חוץ מזה, תסתכל על בחורים בני 18 שאתה מכיר- כמה מהם נראה לך שמתאים להם להתחתן?!

אפילו סבא שלי (ששייך לאחד הדורות הקודמים..) התחתן קרוב לגיל 30, וב"ה זכה למשפחה ברוכת ילדים ..

כי לימדו אותו עול אחריות מגיל צעיר.

בעלי התחתן איתי בגיל 18... ואין כמוהו!

לק"י

ואם נסתכל על זה שפעם ילדות התחתנו בגיל 9 ומעלה- זה גם נראה לך האידיאל?!

השאלה אם חז"ל קבעו את גיל 18 לחתונה כגיל הכרונולוגי או כסימן דרך בחיים.

חיים!

זה לא משנה באיזה גיל מתחתנים

עוברים שינוי כלשהוא -

וחיי החברה תופסים מקום אחר.

והעבודה כמובן - היא עניין שלפעמים מעיב על החיים..

(חוצמיזה שכל אישה תבכה על זה בשלב מסוים, תתכונן נפשית לנחם את אשתך צדיק! )

ואגב - אני התחתנתי בת 20

אבל ביטלתי וורט הרבה לפני זה.

בעלי התחתן איתי בגיל 18, והוא מבין יותר טוב ממני מהי אחריות, מחויבות ושותפות אמת.

ועוד יותר - גם אם תהיה רווק בן 40

לא תדע למה אתה נכנס...

לא משנה כמה תלמד - זה יועיל, אבל לעולם לא יכין אותך לדבר האמיתי.

לק"י

מאוד מאוד (גיל 9 או 12- אני לא סגורה על זה).

וכתבת יפה מאוד!

רק שאני לא חושבת שחתונה היא המטרה היחידה בחיים..סליחה על הכפירה

וזה לא נורא בעיני להתחתן קצת אחרי 18..

ולמען האמת, שכדי להתחתן בגיל 18, צריך להתחיל להפגש לפני הגיל הזה (וגם אז לא בטוח שעד גיל 18 יגיע/ה האביר/ה).

ואז הבנאדם בגיל שהוא עוד עלול להשתנות,ככה שעד גיל 18 הוא יכול להתהפך לצד אחר.

זה לא נורא להתחתן אחרי 18.

זה יפה מאוד כשאיפה.

(במציאות ה' יכול לשלוח גם הרבה אחרי וגם הרבה לפני..)

[ונשים שהתחתנו בגיל 12 הרבה יותר הגיוני מגיל 9!!

סבתא שלי נישאה בגיל 13, והיתה מאורסת מגיל 3.]

לגבי השינוי- משתנים יחד!

כל החיים אנחנו עוברים שינויים ותמורות.

גם בין 18 ל-20 את יכולה לראות שעברת תהליכים, אפילו מכוננים לפעמים.

בגלל זה לא נתחתן עד 120?

חתונה היא לא המטרה היחידה בחיים.

המטרה היחידה בחיים היא להתקרב אל ה'!

ועושים זאת תוך עבודה על מידות

חיי נישואין הם מקפצה אדירה ליכולת שלנו לעבוד על המידות!

וזו גם הדרך היחידה ביהדות - שבה אנחנו יכולים להביא ילדים צדיקים לעם ישראל.

ולחנך אותם לאהבתו ויראתו - באמת.

קודם כל, אלירז, כתבת ממש יפה! במיוחד הסיום...

אך אני מבינה את יעל- זה נכון שאנחנו משתנים כל החיים. אני חושבת שבעלך הוא מדהים, ויחד עם זאת- בין מעטים.

אי אפשר להשוות את היציבות הנפשית בגיל 22 ליציבות הנפשית בגיל 16.

כמובן- אצל כל אדם זה משתנה- יש כאלה שכבר ב18 ואולי אף לפני, הם במצב שבו הם יודעים מי הם, יודעים איזה בית הם רוצים להקים, ויש להם מוכנות לעבודת מידות. אנשים אלו, גם אם אחרי שנתיים בגיל 20 יישתנו במעט, זה לא יהיה באופן קיצוני.

אבל יש הרבה- שלא. יש לי כמה בנות מהשכבה שבי"ב ואפילו בשירות לאומי היו כ"כ דוסות, ברמות מטורפות. אחת מהן חברה שלי. היא ממש רצתה להתחתן והתחילה לצאת בגיל 19, עם בחורים דוסים ברמות.

היום, היא עם מכנסי ג'ינס. לא יוצאת כי היא לא בטוחה שהיא יודעת עוד איזה משפחה היא רוצה. כשדיברתי איתה לאחרונה, היא אמרה כמה מזל שהיא לא התארסה בגיל 19, כשהיא כ"כ רצתה אז...

זו דוגמא קיצונית, נכון. 

אבל אם ניקח את הממוצע- בגיל ההתבגרות, גילאי 12-17, רוב הנערים והנערות לא יציבים. מחפשים את עצמם.

ולרוב- זה לא נפסק לגמרי באופן פתאומי בגיל 18, אלא זה מתייצב בהדרגתיות לאורך כל החיים.

אני שמעתי פעם שהרב אבינר אמר (לא בטוחה שזה נכון, סליחה אם לא!) כשנשאל מה הגיל המתאים לנישואין הוא ענה שזה בין 20 ל25, כשהממוצע בערך 22.

אני יודעת על עצמי ועל רוב מוחלט של חברותי בשירות לאומי מאד מאד השתנינו! ולא, לא היינו מוכנות לחתונה לפני.

ולכן- כל אחד צריך להכיר את עצמו, מתי באה המוכנות הנפשית שלו.

באידיאל - בחור צריך להיות מוכן לחתונה ויציב נפשית בגיל 18.

וזה אפשרי לעשות זאת.

עניין של חינוך. מהפכה של חינוך תורני בארץ ישראל!

לק"י

אחות של סבתא רבא שלי התחתנה בגיל 9 (זה כמעט בטוח), ואמא שלה הייתה באה לשבת לידה לפני השינה.

הילדונת הנשואה הייתה חכמה, וכדי שאמא שלה לא תוכל לברוח כשהיא נרדמת- היא הייתה שמה חלק מהבגד של אמא שלה מתחתיה, וככה כשהיא הייתה קמה ורוצה ללכת- הבגד היה נמשך והיא הייתה מתעוררת..

וזהו, הבענו את דיעותינו-  כנראה שלעולם לא נסכים..

אני לעולם לא אוכל להתחתן בגיל 18, ואני שמחה על התהליך שעברתי עד היום (למשל בנושא הפתיחות- היום אני הרבה יותר פתוחה וקל לי לשתף יותר אנשים זרים- חשוב בהיכרות חדשה, לא?! ).

אבל אני בנאדם מאוזן- אם מישו יתחתן בגיל הזה, אני לא אשכנע אותו לא לעשות זאת..

ויש כאלה שמתאים להם (אני מכירה כאלו שהתחתנו ב19+), ואולי גם לי זה התאים- אבל אני בכל זאת לא הייתי רוצה..

קצת שונה.

(אני חושבת שהרב יהושע שפירא אומר את זה. לא בטוחה: )

פעם היו מתחתנים מתוך צורך.

הגברים היו צריכים אשה שתנהל את הבית ותטפל בילדים,

הנשים היו צריכות בעל שיפרנס ויגן.

לא חיפשו זוגיות וקשר רוחני. (לפעמים היה, אבל לא חיפשו את זה מלכתחילה).

הראיה: ההורים קבעו עם מי מתחתנים.

ואז באמת מה ששינה זה המסוגלות הפיזית - טכנית ולא הבגרות הנפשית.

עם הדורות המצב השתנה,

והיום מתחתנים כדי להתקשר אל מישהו, לעבוד יחד, להתקדם יחד וכו'.

לכך דווקא כן צריך בשלות נפשית.

משום כך הגיל עלה.

בלחץ להספיק...

ועכשיו יש לו בת והוא בן 19.

לא ברור לי מאיפה החינוך הזה, בטח לא ממני.

גאה בו.

שמי שרוצה להתחתן בגיל 18 צריך להיות מלא בש''ס ובפוסקים..

להפך כתוב' 'מקריב מנחה- זה שנשא אישה ואח''כ למד תורה בקדושה ובטהרה..

כל ההיתר היום שלא להתחתן בגיל 18 הוא דעת בן עזאי שחפץ בתורה..שאם לא כן מה ההבדל בין ''18 לחופה'' לבין''מים אחרונים חובה ראשונים מצווה אמצעיים רשות''?

מכיוון שהגיע לעשרים ושתים אומר הקב''ה תיפח רוחו בעצמותיו וניראלי זה היה רב יוסף שהתחתן בגיל 16 ואמר שאם היה מתחתן ביל 14 היה יורה חיצים בעיניים של השטן..

יש פה מישו שלא רוצה לקיים את ציפייתו של הקב''ה?

או שלא רוצה לירות חיצים בעיניים של השטן?

או שרוצה שח''ו הקב''ה יגיד עליו ''תיפח רוחו בעצמותיו?

לוניראלי שיש מישו כזה...

בכתובה אתה בתור גבר מתחייב לפרנס את אשתך.

ואכמ"ל.

יש אלף דרכים למקום איך לפרנס אותנו..

חוצמיזה שלא שונה גיל 18 ל23 לגבי פרנסה...

אלא אם כן עושים תואר או משו..

רמב"ם הלכות דעות פרק ה' הלכה י"א

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה

אנילא נוהג לפי הרמב''ם..וחוצמיזה  מי אמר שכשאני יתחתן לא יהיהה  לי בית?

ותראה לי מישו שלוקח את ההלכה הזאת ברצינות..

ומלאכה ב''ה יש לי כבר..

הרמב"ם מסביר עיקרון שהאדם צריך להיות מיושב ואחראי לפרנסה לפני החתונה.

בזמן חז"ל זה היה בגיל 18 או קודם.

כיום לדעתי זה לפחות אחרי או לקראת סוף הצבא.

גם משיקול של אחריות בטחונית וגם משיקול של בגרות ואחריות.

מותר לשאול בן כמה אתה?

נראה לי שבאזור 18.

כדאי לך להתבגר קצת 

יכול להיות.. בנאדם אינו מפסיק להתבגר עד גיל מאה..

אני עבדתי ב''ה לא מעט בחיי..ותודה לה' אני ניראלי יכול לפרנס את משפחתי בכבוד..

מה גם שבשנים הראשונות יש הורים..

וחוצמיזה שהתורה היא לא סמלים התורה היא מציאות חיים!

ולכן שהרמב''ם פוסק הלכה הוא לא בא להסביר עיקרון..הוא בא לפסוק הלכה..

והרבה מאוד עשו את זה והם חיים ממש באושר (עושר לא חובה.) ולא חסר להם כלום.

זה שיש מקרים לא טובים זה פשוט כי להכל יש יתרונות וחסרונות ותלוי איך מנצלים אותם וככה זה.

וההורים יעזרו מרצונם ומיכולתם.

אבל לא מומלץ לבנות על זה מראש.

ולא יכול להגיד אם אתה בוגר ובשל לחתונה.

מה שאני כן יכול להגיד שסטיטסטית בערך 3% הם כן. (כמובן לפי ההתרשמות שלי, אך רבים יסכימו איתה)

אוסיף ואומר, שאלו שכן היו מוכנים בגיל 18 לא היו להם תהיות בנושא, הם פשוט עשו זאת.

(אם יש ספק אין ספק וד"ל)

"בשנים הראשונות יש הורים" 

אוקיי, אז אתה בן 18 ונשוי וההורים מממנים אותך אז כנראה שאתה משחק באבא ואמא.

ובנוגע לרמב"ם לא אתווכח איתך, 

רק אמליץ שבין אם אתה מתחתן או לא, כדאי שתעמיק בנושא ההלכה והמשמעות שלה בחיינו

כי זה נראה שאתה לא ממש מבין את הסיפור

כל טוב

כל מי שמתחתן חושב לפני.

אתה לא סתם "מתחתן". 

גם אם אתה מוכן וגם אם לא אתה תחשוב על זה לפני. 

ואם לא זה מעשה פזיז נורא.

ולהגיד שזוג שהורים שלו ממנים אותו בשנים הראשונות לזוגיות זה לשחק באבא ואמא זה ממש אבל ממש לא נכון. ממתי אתה חושב שכל הצעירים של היום משחקים משחקים?!

אני מכירה מקרים כאלה אישית והדבר האחרון שאני יכולה להגיד עליהם זה שהם משחקים משחקים.

מי שנמצא שם יודע את זה ולא צריך אישורים חיצוניים (כמו פה למשל)

זה לא החלטה הגיונית ושקולה של נתונים ודברים מוחלטים.

לאחר מכן באה המחשבה.

זה קצת כמו להחליט עם מי אתה מתחתן, אין לזה תשובה ברורה, ומי שנמצא שם יודע.

ובנושא הכסף

זה אכן מצב נורא ואיום שהנורמה היום היא לחיות על חשבון ההורים

עד כדי כך שאת חושבת שזה "כל הצעירים של היום".

לדעתי זוג שמתחתן בלי אחריות כלכלית למעשיו ובלי מושג ירוק מאיפה הוא מביא כסף לפרנס משפחה. 

 משחק באבא ואמא. ועצוב מאד שיש הרבה כאלה במגזרנו.

ככה זה שאתה חי על חסדי אחרים ולא מסוגל להתמודד עם החיים האמיתיים.

לא רואה איך זוגיות בריאה יכולה לצמוח על כזו קרקע.

כי היום הצעירים צריכים ללמוד. איך הם יעבדו? איך הם ישיגו כסף?

זה שיטחי נורא. לא להתחתן כי אין לך מספיק כסף. 

כסף זה לא הכל בחיים, לא לימדו אותך את זה אף-פעם?

יש מספיק זוגות שעונים לתיאור שכתבתי.

שיטחי?

יותר שטחי להתחתן בגיל צעיר ולהסתדר "כמו כולם" 

עוד יותר שטחי להגיד ה' יעזור ולהתכוון בעצם להורים שלה

כמובן שכסף זה לא הכל בחיים. שימי לב שלא כתבתי כסף, אלא פרנסה.

אותי לימדו אותי שהאושר בחיים מגיע ע"י עבודה קשה אחריות וחריצות.

לא ע"י אכילת חינם וילדותיות במסווה של חוסר שטחיות

ברור שצריך כסף. מה לעשות.

אבל לא להתחתן בגלל זה??

מי שמתחתן וחי על חשבון הוריו לא עובד קשה?

זה נראה לך קל, לחיות על חשבון מישהו אחר? אתה חי בלחץ של רק לצאת מזה.

לפחות הרבים שאני מכירה.

אפשר לאמר שאתה פשוט מכיר מקרים שונים משלי. או שבעצם החלטת להתייחס לחלק מסויים מתון הצעירים, שזה ביעניי לא ממש נכון לעשות...כי הם לא ממש מייצגים את הרוב המוחלט....או לפחות את הצד של הדתי לאומי.

אולי גם כדאי לקבל פרספקטיבה של גיל

הוויכוח מיצה את עצמו לדעתי.

לילה טוב ובהצלחה

החיים של היום שונים מהחיים בתקופתו.. זה מאות שנים!!!

זה כמו שלא תשתמש בתרופות של הרמבם... שהיה רופא ענק..

ההלכה הזאת ברמב"ם מקורה בתלמוד (סוטה דף מג עמוד א אם זכור לי נכון). אני מאמין שאתה נוהג לפי התלמוד, ולוקח את מה שכתוב שם ברצינות...

יש אילוצים שבגללם בלתי אפשרי כמעט להיצמד להדרכת חז"ל בנושא הזה בזמננו, אבל בכל זאת צריך להתייחס לזה כאל קריאת כיוון. בן 18 ובן 23 שונים מאד מהבחינה הזאת, שכן השני על פי רוב כבר בונה בצורה כלשהי את עתידו הכלכלי, ובן 18 עדיין משלים בגרויות במתמטיקה...

ומה שציטטת על העדיפות להתחתן בגילאים 16 ו-14 (אגב, מדובר ברב חסדא - קידושין דף כט עמוד ב) כמו עונה מאליו על דבריך - האם אתה חושב שזה רלוונטי בזמננו? ישנם שני הבדלים גדולים בין תקופתנו לתקופת האמוראים: ראשית, הבגרות. אנשים בדורנו, משלל סיבות, אינם בוגרים בגילאים הללו. שנית, ישנם ציפיות גבוהות יותר היום מהקשר הזוגי ממה שהיו פעם. כאשר הציפיות נמוכות, גם נישואין לא אידאליים יכולים להחזיק מעמד (בזמנם לא יצאו לדייטים - "עסקאות" שידוכים היו נסגרים כמעט כלאחר יד). לטוב ולרע, המצב היום שונה. ולכן היום הבחירה הזאת צריכה להיעשות מתוך בשלות ובגרות, לפחות ברמה מסוימת.

האם אתה מספיק בוגר בשביל ההחלטות האלה? אני לא מכיר אותך, אבל 'לא פראייר' צודק בגדול בהקשר הזה (בתוכן דבריו, לא בסגנונם..). את ההחלטה אם אתה בוגר מספיק עדיף שתשאיר למבוגרים שמכירים אותך. נראה שאתה קצת משוחד לכיוון מסוים..

בהצלחה!

ברצף החיים..

וה3% האלה, שבשלים נפשית ופיזית לכך בגיל כ"כ צעיר- שיהיה להם בהצלחה. השאר (הרוב המוחלט)- שייבנו ויתבגרו קודם.

אז אם אתה בחור צעיר בן 18 שרוצה להתחתן, כדאי שתחשוב טוב אם אתה באמת בין המעטים שמסוגלים לכך... והאם הסיבות שגורמות לך לרצות את זה הן הסיבות נכונות.

בהצלחה

בס"ד

"והוא אשה בבתוליה יקח " והוא גימטריה 18, רמז למה שנאמר במסכת אבות "בן שמונה עשרה לחופה" (בעל הטורים).

עצם הגדרת גיל הנישואין מלמדת אותנו שיש צורך בבגרות מסויימת כדי להתחתן.

נבדוק מדוע נקבע דווקא גיל זה, ומתוך כך נבין מהי הבגרות הנדרשת לצורך נישואין.

המהר"ל מפראג כתב: "פירוש דבר זה כי האדם אין גידול שלו בקומתו עד שהוא בן שמונה עשרה ונשלם אז גידול שלו כאשר הוא בן י"ח, ומאז חייב להשלים עוד עצמו באשה כי כל זמן שלא נשא אינו אדם שלם ... וכל זמן שאינו בן שמונה עשר לא נשלם קומתו בגופו הוא עצמו לכך אין צריך להשלים עצמו באשה שהיא תוספת יותר על עצמו, 
אבל כאשר הוא בן שמונה עשרה שכבר נשלם עצמו בגופו יש לו להשלים עצמו באשה". 

הנישואין הם שילוב של איש ואשה, שילוב היוצר שלמות. כדי להגיע למצב בו השילוב יניב פירות מבורכים, יש צורך בשלמות אישית של כל אחד מבני הזוג כתנאי מוקדם לקשר ביניהם.

בפרקים בהם מתארת התורה את בריאת העולם ובריאת האדם מוזכר אדם הראשון שמונה עשרה פעמים בכינוי "אדם" (ממספר הפעמים המדוייק שמילה זו מופיעה בפרשה למדו רמז לדברי חז"ל שאמרו "בן שמונה עשרה לחופה") ועוד פעמיים בכינוי איש. 
פעם אחת בפסוק: "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" ופעם שניה בפסוק: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". 

שני הפסוקים הללו מציינים שתי נקודות בהן האדם הפך מאדם שלם לאדם חלקי, מאדם לאיש, בפעם הראשונה מדובר על שינוי כפוי, על ניסור האשה מן האיש, ובפעם השניה מדובר על שינוי רצוני, על עזיבת הבית - בית אבא ואמא לצורך הקמת בית חדש.

שתי נקודות השינוי הללו מלוות את בניו של האדם מאז ומעולם. 
נקודת השינוי הראשונה מתרחשת באופן כפוי "ארבעים יום קודם יצירת הוולד", בזמן בו לוקח הקב"ה נשמה אחת מבית גנזיו מנסר אותה לשניים ונופח חלק אחד בבן וחלק אחד בבת. 

הילד והילדה שנולדים מוגדרים מבחינה רוחנית כ"פלגא דגופא", חצי גוף, אם כי הם אינם מרגישים זאת באופן מוחשי. נקודת השינוי השניה מתרחשת באופן מודע, בגיל שמונה עשרה, ביום בו עומדים הבן והבת על דעתם העצמאית, דעה שאינה מושפעת עוד באופן ישיר מדעותיהם של הוריהם.

המשנה נקטה דווקא בגיל שמונה עשרה, מפני שגיל זה הוא הגיל בו האדם נחשב בוגר דיו כדי להחליט בעצמו בענייני מסחר, עניינים הדורשים שיקול דעת שכלי היודע לשכלל נתונים רבים ומורכבים.

בשלב הזה הופך חסרון בן הזוג מדבר רוחני לדבר מוחש, החסרון הופך להיות מהותי וגלוי כפי שאפשר ללמוד מהפסוקים המלמדים אותנו שהאדם השלם הינו שילוב של האיש ביחד עם האשה: "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם", "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם", והאדם יוצא לבקש את החצי החסר לו כדי להשיג שלמות (לא מדובר כאן על משיכה יצרית בין בנים לבנות שכן, זו מתגלה עוד הרבה לפני כן, כוונת הדברים היא להרגשה שאין לאדם עוד אפשרות לחיות לבדו, והוא זקוק לשותפה כדי לבנות לעצמו שלמות).
הדרכתם של חז"ל היא, אם כן, שהאדם לא יפנה לחפש לו אשה לשם הקמת בית ובניית משפחה כל עוד הוא עצמו אינו יודע בדיוק מי הוא ומה מקומו בעולם. למותר לציין, שכיום הגיל בו מגיעים הצעירים והצעירות לרמת בשלות שכזו שוב איננו עומד בדיוק על שמונה עשרה שנה, שכן, לא מדובר כאן על גיל ביולוגי של שמונה עשרה שנה אלא על על גיל נפשי, התפתחותי.

(לקוח  מאתר של מנחם מורדוף יועץ נישואים.)

בס"ד

לדעתי להתחתן בגיל 18 בימינו לא ממש קל...ברור שיש המון בחורים איכותיים שמרגישים שהם מוכנים מבחינה נפשית,אך העול הוא גדול מבחינה כלכלית  ואפשר להכנס ללחצים גדולים שיפגעו בשלום הבית...

הבנתי מחז"ל שאם לבחור יש ראש טוב והוא לומד תורה ובעל יראת שמיים כדאי לו להמשיך בישיבה והתורה שלו תפצה על החוסר הנפשי שלו לאישה וכך גם יכנס יותר מוכן לחיי הזוגיות.

אך אדם שמרגיש שהוא רוצה להתחתן והוא לא ממש בחור שיושב ולומד ראוי שישא אישה (גיל 18 זה גיל שבו בחור הוא בשיא כוחותיו...לא סתם בחרו שבחורים יתגייסו בגיל 18(נראה לי..)).

אך כמובן שצריך הדרכה טובה ועבודה על המידות לפני...

לא לזלזל בעניין הפרנסה אדם צריך לחשוב קצת קדימה ולעשות השתדלות...לצאת ידי חובת הרמבם זה קצת קשה...(גם בגיל 30 לא בטוח שאצליח לקנות דירה טובה )

כל אחד מכיר את עצמו וצריך לחשוב טוב טוב האם הוא מוכן לזה...רק שלא לדחות מתוך פחד (פחד אותיות "דחף" מה שאמור לדחוף אותנו לעשות דברים בחיים..)

והכי חשוב זה תמיד לנסות להתבגר יותר לנסות להבין את הזולת להתחזק בעבודת המידות ובהתקרבות לה'...ככה בטוח נהיה מוכנים לחופה לכשתגיע....

הצלחה רבה לכולם

פשוט לא.

ואם לא הבנת - לא!

 תן לי סיבה אחת טובה למה כן

לא מוצא אותו כרגע.

במילה אחת - לא.

אמנם הפנית את השאלה לרווקים. בכל אופן אני מרשה לעצמי להגיב.

מעיד על עצמי שעדיין איני בשל לנישואין, וזה למרות שאנו חיים כבר למעלה מעשור וחצי יחד, וב"ה הקב"ה הפקיד בידינו עד עתה 8 ילדים כ"י.

1. אם הייתי מתחתן בגיל 18 יכולתי כבר להיות עם נכדים!

2. אם הייתי מחכה עד שאהיה מוכן לחתונה, לא יהיה מי שיגיד עלי קדיש!

ועם זה, אם אתה שואל, כנראה שעדיין אינך מוכן..

אם הבחור מוכן לנישואין שיתחתן! ולא יחכה רגע מיותר.

"תיפח" "כל חייו בהירור עברה"

דבר ראשון..רוב האברכים אצלנו בישיבה מסתמכים על ההורים והם נראים די מאושרים ושמחים.

ב''ה אני יכול לעמוד בפני עצמי מבחינת פרנסה.אך הכוונה שלי היא שאני רוצה לשבת ללמוד תורה

ואם אני יחכה עד שאגמור ללמוד ורק אז אתחיל לעבוד ורק לאחר מכן אתחיל לצאת...חוששני שלא אתחתן לעולם.

לבנות על ההורים בתור המפרנס העיקרי בבית או אולי המשני אם הם יכולים ורוצים בכך על מנת שבנם יוכל ללמוד תורה אינו משחק באבא ואמא אלא דרך חיים שמאוד מקובלת היום בחברה הדתית לאומית וגם-להרוויח על הדרך כיבוד הורים..

לגבי מה שאמרת-לא פרייאר- שאם אתה מתלבט כנראה שאתה לא מהשלוש אחוז- אני לא מתלבט.אני מודע לגילי ויודע את מקומי.אך רציתי לשמוע דעות של אנשים אחרים בכל מיני קצוות בציבור.וכידוע..לא משנים דעה ברגע גם לא אחרי שחנ''ש עמוק קל וחומר שלא אחרי שירשור עם תגובות של אנשים שאינם מכירים אותי.

אני לא יודע מה אתה יודע לגבי הלכה..אבל אותי לימדו מגיל קטן שהלכה היא לא מתמטיקה.

ולכן כשאני רואה מספר מקומות בש''ס ומספר תלמידי חכמים עצומים מרבני דורנו המקובלים על רוב הציבור כמו הרב שמואל אליהו,הרב דוד בצרי הרב גינזבורג ועוד אחרים שסוברים שחובה בדורינו לישא אישה בגיל צעיר ואני מדגיש ביחוד בדורנו עם כל הנסיונות שיש בו וביחוד שאני מקשיב למה שליבי אומר ואני שומע איך הוא כמהה לקדושה וטהרה אני רוצה רק לקיים את רצון בוראי וזה כל שאיפתי.

ופרנסה...אם אתה חושב שאתה הוא שמפרנס את עצמך..אז אתה בבעייה..כי אתה סומך על גוש עפר ואפר רימה ותולעה שבאה מטיפה סרוחה-בפרנסה שלך.

אני לעומת זאת סומך על הקב''ה שהכסף והזהב שלו הם.תמים תהיה עם ה' אלוקיך.מה שנגזר עלי בתחילת שנה לקבל זה מה שאקבל.זה הבסיס..

מעבר לכך וודאי שחייבים לעשות השתדלות אבל ההשתדלות היא לא העיקר!

אם זה זמני ואם היא מסכימה לזה ואם ההורים שלך ושלה מסכימים לזה.

ככלל, דע שרוב האברכים בסופו של דבר יוצאים מהישיבה, מיעוט קטן מאוד נשאר בישיבה עד הפנסיה.

זה לא תמיד רק החלטה שלך אבל אם אתה באמת עושה זאת לשם שמים אז שא ברכה, שא אשה (ושא בתוצאות).

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים