אבל השאלה מופנית לרווקים היותר מבוגרים כאן.. מה הם חושבים במחשבה לאחור..

בחור בן 18 אמור להיות בשל לכך בגיל כזה - 

אם חינכו אותו בהתאם.

(נכון שצריך להכיר בכובדה של האחריות, אבל זה אפשרי, ואפילו לא כזה נורא כמו שזה נשמע)

אם לא, ואם הוא גם לא מעוניין לקחת על עצמו את האחריות -

זה אכן לא שייך להתחתן כך.

אני רואה את האחים שלי, שבערך בגיל הזה, פלוב מינוס,

ומזדעזעת מהמחשבה שיתחתנו בקרוב.

מה הלחץ?

אם היית בת, אולי עוד איכשהו הייתי יכולה להבין.

אבל בתור בן, מה אתה לחוץ?

אתה יודע כמה בן אדם משתנה אחרי גיל 18?

הגמרא מעידה כאלף עדים בכמה מקומות שאנשים בגיל 18 מספיק בוגרים..

ואני גם חושב שכל בנאדם היוםבגיל18 יכול להחזיק בית מבחינה כלכלית..

ודווקא אצלב נים יש עניין שיתחתנו מוקדם מאשר שיפלו למקומות נוראיים ויעשו או יחשבו דברים שאין להם תקנה..

וחוצמיזה..עד שהבחור ישב ולומד שנתיים שלוש..לא כדאי שיעשה את זה בקדושה ובטהרה?

ולא יודעת איפה זה כתוב (ואם....) אבל כשהגמרא אומרת 18 לחופה,

זה הכוונה לבחור שכבר למד תורה והוא בקיא בש"ס...

לא נראה לי שרוב הבחורים כבר הצליחו..

בכל מקרה זה מה שאחי אומר לאמא שלי כשהיא אומרת לו שהוא צריך להתחתן כי "18 לחופה"

מעניין אם זה נכון או שזה סתם תירוץ..

וכמובן שיש יוצאים מהכלל.

לק"י

אולי אז היו בוגרים יותר..

בזה שאספו חצילים בשדות?

או בזה ישבו ועסקו בתורה בדיוק כמונו?

בגרות זה עניין פנימי לגבי כל אחד לעצמו..

זה  לא משתנה עם הדורות.

לק"י

אני מניחה שאז בניגוד להיום- בנאדם בן 18 ידע מה הוא רוצה מעצמו ומה הדרך שלו.

היום זה לא בהכרח..

חוץ מזה, אז מה היו עושים? לומדים תורה, עובדים..

היום נכנסים גם הצבא והלימודים האקדמיים וכו'.

חוץ מזה, תסתכל על בחורים בני 18 שאתה מכיר- כמה מהם נראה לך שמתאים להם להתחתן?!

אפילו סבא שלי (ששייך לאחד הדורות הקודמים..) התחתן קרוב לגיל 30, וב"ה זכה למשפחה ברוכת ילדים ..

כי לימדו אותו עול אחריות מגיל צעיר.

בעלי התחתן איתי בגיל 18... ואין כמוהו!

לק"י

ואם נסתכל על זה שפעם ילדות התחתנו בגיל 9 ומעלה- זה גם נראה לך האידיאל?!

השאלה אם חז"ל קבעו את גיל 18 לחתונה כגיל הכרונולוגי או כסימן דרך בחיים.

חיים!

זה לא משנה באיזה גיל מתחתנים

עוברים שינוי כלשהוא -

וחיי החברה תופסים מקום אחר.

והעבודה כמובן - היא עניין שלפעמים מעיב על החיים..

(חוצמיזה שכל אישה תבכה על זה בשלב מסוים, תתכונן נפשית לנחם את אשתך צדיק! )

ואגב - אני התחתנתי בת 20

אבל ביטלתי וורט הרבה לפני זה.

בעלי התחתן איתי בגיל 18, והוא מבין יותר טוב ממני מהי אחריות, מחויבות ושותפות אמת.

ועוד יותר - גם אם תהיה רווק בן 40

לא תדע למה אתה נכנס...

לא משנה כמה תלמד - זה יועיל, אבל לעולם לא יכין אותך לדבר האמיתי.

לק"י

מאוד מאוד (גיל 9 או 12- אני לא סגורה על זה).

וכתבת יפה מאוד!

רק שאני לא חושבת שחתונה היא המטרה היחידה בחיים..סליחה על הכפירה

וזה לא נורא בעיני להתחתן קצת אחרי 18..

ולמען האמת, שכדי להתחתן בגיל 18, צריך להתחיל להפגש לפני הגיל הזה (וגם אז לא בטוח שעד גיל 18 יגיע/ה האביר/ה).

ואז הבנאדם בגיל שהוא עוד עלול להשתנות,ככה שעד גיל 18 הוא יכול להתהפך לצד אחר.

זה לא נורא להתחתן אחרי 18.

זה יפה מאוד כשאיפה.

(במציאות ה' יכול לשלוח גם הרבה אחרי וגם הרבה לפני..)

[ונשים שהתחתנו בגיל 12 הרבה יותר הגיוני מגיל 9!!

סבתא שלי נישאה בגיל 13, והיתה מאורסת מגיל 3.]

לגבי השינוי- משתנים יחד!

כל החיים אנחנו עוברים שינויים ותמורות.

גם בין 18 ל-20 את יכולה לראות שעברת תהליכים, אפילו מכוננים לפעמים.

בגלל זה לא נתחתן עד 120?

חתונה היא לא המטרה היחידה בחיים.

המטרה היחידה בחיים היא להתקרב אל ה'!

ועושים זאת תוך עבודה על מידות

חיי נישואין הם מקפצה אדירה ליכולת שלנו לעבוד על המידות!

וזו גם הדרך היחידה ביהדות - שבה אנחנו יכולים להביא ילדים צדיקים לעם ישראל.

ולחנך אותם לאהבתו ויראתו - באמת.

קודם כל, אלירז, כתבת ממש יפה! במיוחד הסיום...

אך אני מבינה את יעל- זה נכון שאנחנו משתנים כל החיים. אני חושבת שבעלך הוא מדהים, ויחד עם זאת- בין מעטים.

אי אפשר להשוות את היציבות הנפשית בגיל 22 ליציבות הנפשית בגיל 16.

כמובן- אצל כל אדם זה משתנה- יש כאלה שכבר ב18 ואולי אף לפני, הם במצב שבו הם יודעים מי הם, יודעים איזה בית הם רוצים להקים, ויש להם מוכנות לעבודת מידות. אנשים אלו, גם אם אחרי שנתיים בגיל 20 יישתנו במעט, זה לא יהיה באופן קיצוני.

אבל יש הרבה- שלא. יש לי כמה בנות מהשכבה שבי"ב ואפילו בשירות לאומי היו כ"כ דוסות, ברמות מטורפות. אחת מהן חברה שלי. היא ממש רצתה להתחתן והתחילה לצאת בגיל 19, עם בחורים דוסים ברמות.

היום, היא עם מכנסי ג'ינס. לא יוצאת כי היא לא בטוחה שהיא יודעת עוד איזה משפחה היא רוצה. כשדיברתי איתה לאחרונה, היא אמרה כמה מזל שהיא לא התארסה בגיל 19, כשהיא כ"כ רצתה אז...

זו דוגמא קיצונית, נכון. 

אבל אם ניקח את הממוצע- בגיל ההתבגרות, גילאי 12-17, רוב הנערים והנערות לא יציבים. מחפשים את עצמם.

ולרוב- זה לא נפסק לגמרי באופן פתאומי בגיל 18, אלא זה מתייצב בהדרגתיות לאורך כל החיים.

אני שמעתי פעם שהרב אבינר אמר (לא בטוחה שזה נכון, סליחה אם לא!) כשנשאל מה הגיל המתאים לנישואין הוא ענה שזה בין 20 ל25, כשהממוצע בערך 22.

אני יודעת על עצמי ועל רוב מוחלט של חברותי בשירות לאומי מאד מאד השתנינו! ולא, לא היינו מוכנות לחתונה לפני.

ולכן- כל אחד צריך להכיר את עצמו, מתי באה המוכנות הנפשית שלו.

באידיאל - בחור צריך להיות מוכן לחתונה ויציב נפשית בגיל 18.

וזה אפשרי לעשות זאת.

עניין של חינוך. מהפכה של חינוך תורני בארץ ישראל!

לק"י

אחות של סבתא רבא שלי התחתנה בגיל 9 (זה כמעט בטוח), ואמא שלה הייתה באה לשבת לידה לפני השינה.

הילדונת הנשואה הייתה חכמה, וכדי שאמא שלה לא תוכל לברוח כשהיא נרדמת- היא הייתה שמה חלק מהבגד של אמא שלה מתחתיה, וככה כשהיא הייתה קמה ורוצה ללכת- הבגד היה נמשך והיא הייתה מתעוררת..

וזהו, הבענו את דיעותינו-  כנראה שלעולם לא נסכים..

אני לעולם לא אוכל להתחתן בגיל 18, ואני שמחה על התהליך שעברתי עד היום (למשל בנושא הפתיחות- היום אני הרבה יותר פתוחה וקל לי לשתף יותר אנשים זרים- חשוב בהיכרות חדשה, לא?! ).

אבל אני בנאדם מאוזן- אם מישו יתחתן בגיל הזה, אני לא אשכנע אותו לא לעשות זאת..

ויש כאלה שמתאים להם (אני מכירה כאלו שהתחתנו ב19+), ואולי גם לי זה התאים- אבל אני בכל זאת לא הייתי רוצה..

קצת שונה.

(אני חושבת שהרב יהושע שפירא אומר את זה. לא בטוחה: )

פעם היו מתחתנים מתוך צורך.

הגברים היו צריכים אשה שתנהל את הבית ותטפל בילדים,

הנשים היו צריכות בעל שיפרנס ויגן.

לא חיפשו זוגיות וקשר רוחני. (לפעמים היה, אבל לא חיפשו את זה מלכתחילה).

הראיה: ההורים קבעו עם מי מתחתנים.

ואז באמת מה ששינה זה המסוגלות הפיזית - טכנית ולא הבגרות הנפשית.

עם הדורות המצב השתנה,

והיום מתחתנים כדי להתקשר אל מישהו, לעבוד יחד, להתקדם יחד וכו'.

לכך דווקא כן צריך בשלות נפשית.

משום כך הגיל עלה.

בלחץ להספיק...

ועכשיו יש לו בת והוא בן 19.

לא ברור לי מאיפה החינוך הזה, בטח לא ממני.

גאה בו.

שמי שרוצה להתחתן בגיל 18 צריך להיות מלא בש''ס ובפוסקים..

להפך כתוב' 'מקריב מנחה- זה שנשא אישה ואח''כ למד תורה בקדושה ובטהרה..

כל ההיתר היום שלא להתחתן בגיל 18 הוא דעת בן עזאי שחפץ בתורה..שאם לא כן מה ההבדל בין ''18 לחופה'' לבין''מים אחרונים חובה ראשונים מצווה אמצעיים רשות''?

מכיוון שהגיע לעשרים ושתים אומר הקב''ה תיפח רוחו בעצמותיו וניראלי זה היה רב יוסף שהתחתן בגיל 16 ואמר שאם היה מתחתן ביל 14 היה יורה חיצים בעיניים של השטן..

יש פה מישו שלא רוצה לקיים את ציפייתו של הקב''ה?

או שלא רוצה לירות חיצים בעיניים של השטן?

או שרוצה שח''ו הקב''ה יגיד עליו ''תיפח רוחו בעצמותיו?

לוניראלי שיש מישו כזה...

בכתובה אתה בתור גבר מתחייב לפרנס את אשתך.

ואכמ"ל.

יש אלף דרכים למקום איך לפרנס אותנו..

חוצמיזה שלא שונה גיל 18 ל23 לגבי פרנסה...

אלא אם כן עושים תואר או משו..

רמב"ם הלכות דעות פרק ה' הלכה י"א

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה

אנילא נוהג לפי הרמב''ם..וחוצמיזה  מי אמר שכשאני יתחתן לא יהיהה  לי בית?

ותראה לי מישו שלוקח את ההלכה הזאת ברצינות..

ומלאכה ב''ה יש לי כבר..

הרמב"ם מסביר עיקרון שהאדם צריך להיות מיושב ואחראי לפרנסה לפני החתונה.

בזמן חז"ל זה היה בגיל 18 או קודם.

כיום לדעתי זה לפחות אחרי או לקראת סוף הצבא.

גם משיקול של אחריות בטחונית וגם משיקול של בגרות ואחריות.

מותר לשאול בן כמה אתה?

נראה לי שבאזור 18.

כדאי לך להתבגר קצת 

יכול להיות.. בנאדם אינו מפסיק להתבגר עד גיל מאה..

אני עבדתי ב''ה לא מעט בחיי..ותודה לה' אני ניראלי יכול לפרנס את משפחתי בכבוד..

מה גם שבשנים הראשונות יש הורים..

וחוצמיזה שהתורה היא לא סמלים התורה היא מציאות חיים!

ולכן שהרמב''ם פוסק הלכה הוא לא בא להסביר עיקרון..הוא בא לפסוק הלכה..

והרבה מאוד עשו את זה והם חיים ממש באושר (עושר לא חובה.) ולא חסר להם כלום.

זה שיש מקרים לא טובים זה פשוט כי להכל יש יתרונות וחסרונות ותלוי איך מנצלים אותם וככה זה.

וההורים יעזרו מרצונם ומיכולתם.

אבל לא מומלץ לבנות על זה מראש.

ולא יכול להגיד אם אתה בוגר ובשל לחתונה.

מה שאני כן יכול להגיד שסטיטסטית בערך 3% הם כן. (כמובן לפי ההתרשמות שלי, אך רבים יסכימו איתה)

אוסיף ואומר, שאלו שכן היו מוכנים בגיל 18 לא היו להם תהיות בנושא, הם פשוט עשו זאת.

(אם יש ספק אין ספק וד"ל)

"בשנים הראשונות יש הורים" 

אוקיי, אז אתה בן 18 ונשוי וההורים מממנים אותך אז כנראה שאתה משחק באבא ואמא.

ובנוגע לרמב"ם לא אתווכח איתך, 

רק אמליץ שבין אם אתה מתחתן או לא, כדאי שתעמיק בנושא ההלכה והמשמעות שלה בחיינו

כי זה נראה שאתה לא ממש מבין את הסיפור

כל טוב

כל מי שמתחתן חושב לפני.

אתה לא סתם "מתחתן". 

גם אם אתה מוכן וגם אם לא אתה תחשוב על זה לפני. 

ואם לא זה מעשה פזיז נורא.

ולהגיד שזוג שהורים שלו ממנים אותו בשנים הראשונות לזוגיות זה לשחק באבא ואמא זה ממש אבל ממש לא נכון. ממתי אתה חושב שכל הצעירים של היום משחקים משחקים?!

אני מכירה מקרים כאלה אישית והדבר האחרון שאני יכולה להגיד עליהם זה שהם משחקים משחקים.

מי שנמצא שם יודע את זה ולא צריך אישורים חיצוניים (כמו פה למשל)

זה לא החלטה הגיונית ושקולה של נתונים ודברים מוחלטים.

לאחר מכן באה המחשבה.

זה קצת כמו להחליט עם מי אתה מתחתן, אין לזה תשובה ברורה, ומי שנמצא שם יודע.

ובנושא הכסף

זה אכן מצב נורא ואיום שהנורמה היום היא לחיות על חשבון ההורים

עד כדי כך שאת חושבת שזה "כל הצעירים של היום".

לדעתי זוג שמתחתן בלי אחריות כלכלית למעשיו ובלי מושג ירוק מאיפה הוא מביא כסף לפרנס משפחה. 

 משחק באבא ואמא. ועצוב מאד שיש הרבה כאלה במגזרנו.

ככה זה שאתה חי על חסדי אחרים ולא מסוגל להתמודד עם החיים האמיתיים.

לא רואה איך זוגיות בריאה יכולה לצמוח על כזו קרקע.

כי היום הצעירים צריכים ללמוד. איך הם יעבדו? איך הם ישיגו כסף?

זה שיטחי נורא. לא להתחתן כי אין לך מספיק כסף. 

כסף זה לא הכל בחיים, לא לימדו אותך את זה אף-פעם?

יש מספיק זוגות שעונים לתיאור שכתבתי.

שיטחי?

יותר שטחי להתחתן בגיל צעיר ולהסתדר "כמו כולם" 

עוד יותר שטחי להגיד ה' יעזור ולהתכוון בעצם להורים שלה

כמובן שכסף זה לא הכל בחיים. שימי לב שלא כתבתי כסף, אלא פרנסה.

אותי לימדו אותי שהאושר בחיים מגיע ע"י עבודה קשה אחריות וחריצות.

לא ע"י אכילת חינם וילדותיות במסווה של חוסר שטחיות

ברור שצריך כסף. מה לעשות.

אבל לא להתחתן בגלל זה??

מי שמתחתן וחי על חשבון הוריו לא עובד קשה?

זה נראה לך קל, לחיות על חשבון מישהו אחר? אתה חי בלחץ של רק לצאת מזה.

לפחות הרבים שאני מכירה.

אפשר לאמר שאתה פשוט מכיר מקרים שונים משלי. או שבעצם החלטת להתייחס לחלק מסויים מתון הצעירים, שזה ביעניי לא ממש נכון לעשות...כי הם לא ממש מייצגים את הרוב המוחלט....או לפחות את הצד של הדתי לאומי.

אולי גם כדאי לקבל פרספקטיבה של גיל

הוויכוח מיצה את עצמו לדעתי.

לילה טוב ובהצלחה

החיים של היום שונים מהחיים בתקופתו.. זה מאות שנים!!!

זה כמו שלא תשתמש בתרופות של הרמבם... שהיה רופא ענק..

ההלכה הזאת ברמב"ם מקורה בתלמוד (סוטה דף מג עמוד א אם זכור לי נכון). אני מאמין שאתה נוהג לפי התלמוד, ולוקח את מה שכתוב שם ברצינות...

יש אילוצים שבגללם בלתי אפשרי כמעט להיצמד להדרכת חז"ל בנושא הזה בזמננו, אבל בכל זאת צריך להתייחס לזה כאל קריאת כיוון. בן 18 ובן 23 שונים מאד מהבחינה הזאת, שכן השני על פי רוב כבר בונה בצורה כלשהי את עתידו הכלכלי, ובן 18 עדיין משלים בגרויות במתמטיקה...

ומה שציטטת על העדיפות להתחתן בגילאים 16 ו-14 (אגב, מדובר ברב חסדא - קידושין דף כט עמוד ב) כמו עונה מאליו על דבריך - האם אתה חושב שזה רלוונטי בזמננו? ישנם שני הבדלים גדולים בין תקופתנו לתקופת האמוראים: ראשית, הבגרות. אנשים בדורנו, משלל סיבות, אינם בוגרים בגילאים הללו. שנית, ישנם ציפיות גבוהות יותר היום מהקשר הזוגי ממה שהיו פעם. כאשר הציפיות נמוכות, גם נישואין לא אידאליים יכולים להחזיק מעמד (בזמנם לא יצאו לדייטים - "עסקאות" שידוכים היו נסגרים כמעט כלאחר יד). לטוב ולרע, המצב היום שונה. ולכן היום הבחירה הזאת צריכה להיעשות מתוך בשלות ובגרות, לפחות ברמה מסוימת.

האם אתה מספיק בוגר בשביל ההחלטות האלה? אני לא מכיר אותך, אבל 'לא פראייר' צודק בגדול בהקשר הזה (בתוכן דבריו, לא בסגנונם..). את ההחלטה אם אתה בוגר מספיק עדיף שתשאיר למבוגרים שמכירים אותך. נראה שאתה קצת משוחד לכיוון מסוים..

בהצלחה!

ברצף החיים..

וה3% האלה, שבשלים נפשית ופיזית לכך בגיל כ"כ צעיר- שיהיה להם בהצלחה. השאר (הרוב המוחלט)- שייבנו ויתבגרו קודם.

אז אם אתה בחור צעיר בן 18 שרוצה להתחתן, כדאי שתחשוב טוב אם אתה באמת בין המעטים שמסוגלים לכך... והאם הסיבות שגורמות לך לרצות את זה הן הסיבות נכונות.

בהצלחה

בס"ד

"והוא אשה בבתוליה יקח " והוא גימטריה 18, רמז למה שנאמר במסכת אבות "בן שמונה עשרה לחופה" (בעל הטורים).

עצם הגדרת גיל הנישואין מלמדת אותנו שיש צורך בבגרות מסויימת כדי להתחתן.

נבדוק מדוע נקבע דווקא גיל זה, ומתוך כך נבין מהי הבגרות הנדרשת לצורך נישואין.

המהר"ל מפראג כתב: "פירוש דבר זה כי האדם אין גידול שלו בקומתו עד שהוא בן שמונה עשרה ונשלם אז גידול שלו כאשר הוא בן י"ח, ומאז חייב להשלים עוד עצמו באשה כי כל זמן שלא נשא אינו אדם שלם ... וכל זמן שאינו בן שמונה עשר לא נשלם קומתו בגופו הוא עצמו לכך אין צריך להשלים עצמו באשה שהיא תוספת יותר על עצמו, 
אבל כאשר הוא בן שמונה עשרה שכבר נשלם עצמו בגופו יש לו להשלים עצמו באשה". 

הנישואין הם שילוב של איש ואשה, שילוב היוצר שלמות. כדי להגיע למצב בו השילוב יניב פירות מבורכים, יש צורך בשלמות אישית של כל אחד מבני הזוג כתנאי מוקדם לקשר ביניהם.

בפרקים בהם מתארת התורה את בריאת העולם ובריאת האדם מוזכר אדם הראשון שמונה עשרה פעמים בכינוי "אדם" (ממספר הפעמים המדוייק שמילה זו מופיעה בפרשה למדו רמז לדברי חז"ל שאמרו "בן שמונה עשרה לחופה") ועוד פעמיים בכינוי איש. 
פעם אחת בפסוק: "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" ופעם שניה בפסוק: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". 

שני הפסוקים הללו מציינים שתי נקודות בהן האדם הפך מאדם שלם לאדם חלקי, מאדם לאיש, בפעם הראשונה מדובר על שינוי כפוי, על ניסור האשה מן האיש, ובפעם השניה מדובר על שינוי רצוני, על עזיבת הבית - בית אבא ואמא לצורך הקמת בית חדש.

שתי נקודות השינוי הללו מלוות את בניו של האדם מאז ומעולם. 
נקודת השינוי הראשונה מתרחשת באופן כפוי "ארבעים יום קודם יצירת הוולד", בזמן בו לוקח הקב"ה נשמה אחת מבית גנזיו מנסר אותה לשניים ונופח חלק אחד בבן וחלק אחד בבת. 

הילד והילדה שנולדים מוגדרים מבחינה רוחנית כ"פלגא דגופא", חצי גוף, אם כי הם אינם מרגישים זאת באופן מוחשי. נקודת השינוי השניה מתרחשת באופן מודע, בגיל שמונה עשרה, ביום בו עומדים הבן והבת על דעתם העצמאית, דעה שאינה מושפעת עוד באופן ישיר מדעותיהם של הוריהם.

המשנה נקטה דווקא בגיל שמונה עשרה, מפני שגיל זה הוא הגיל בו האדם נחשב בוגר דיו כדי להחליט בעצמו בענייני מסחר, עניינים הדורשים שיקול דעת שכלי היודע לשכלל נתונים רבים ומורכבים.

בשלב הזה הופך חסרון בן הזוג מדבר רוחני לדבר מוחש, החסרון הופך להיות מהותי וגלוי כפי שאפשר ללמוד מהפסוקים המלמדים אותנו שהאדם השלם הינו שילוב של האיש ביחד עם האשה: "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם", "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם", והאדם יוצא לבקש את החצי החסר לו כדי להשיג שלמות (לא מדובר כאן על משיכה יצרית בין בנים לבנות שכן, זו מתגלה עוד הרבה לפני כן, כוונת הדברים היא להרגשה שאין לאדם עוד אפשרות לחיות לבדו, והוא זקוק לשותפה כדי לבנות לעצמו שלמות).
הדרכתם של חז"ל היא, אם כן, שהאדם לא יפנה לחפש לו אשה לשם הקמת בית ובניית משפחה כל עוד הוא עצמו אינו יודע בדיוק מי הוא ומה מקומו בעולם. למותר לציין, שכיום הגיל בו מגיעים הצעירים והצעירות לרמת בשלות שכזו שוב איננו עומד בדיוק על שמונה עשרה שנה, שכן, לא מדובר כאן על גיל ביולוגי של שמונה עשרה שנה אלא על על גיל נפשי, התפתחותי.

(לקוח  מאתר של מנחם מורדוף יועץ נישואים.)

בס"ד

לדעתי להתחתן בגיל 18 בימינו לא ממש קל...ברור שיש המון בחורים איכותיים שמרגישים שהם מוכנים מבחינה נפשית,אך העול הוא גדול מבחינה כלכלית  ואפשר להכנס ללחצים גדולים שיפגעו בשלום הבית...

הבנתי מחז"ל שאם לבחור יש ראש טוב והוא לומד תורה ובעל יראת שמיים כדאי לו להמשיך בישיבה והתורה שלו תפצה על החוסר הנפשי שלו לאישה וכך גם יכנס יותר מוכן לחיי הזוגיות.

אך אדם שמרגיש שהוא רוצה להתחתן והוא לא ממש בחור שיושב ולומד ראוי שישא אישה (גיל 18 זה גיל שבו בחור הוא בשיא כוחותיו...לא סתם בחרו שבחורים יתגייסו בגיל 18(נראה לי..)).

אך כמובן שצריך הדרכה טובה ועבודה על המידות לפני...

לא לזלזל בעניין הפרנסה אדם צריך לחשוב קצת קדימה ולעשות השתדלות...לצאת ידי חובת הרמבם זה קצת קשה...(גם בגיל 30 לא בטוח שאצליח לקנות דירה טובה )

כל אחד מכיר את עצמו וצריך לחשוב טוב טוב האם הוא מוכן לזה...רק שלא לדחות מתוך פחד (פחד אותיות "דחף" מה שאמור לדחוף אותנו לעשות דברים בחיים..)

והכי חשוב זה תמיד לנסות להתבגר יותר לנסות להבין את הזולת להתחזק בעבודת המידות ובהתקרבות לה'...ככה בטוח נהיה מוכנים לחופה לכשתגיע....

הצלחה רבה לכולם

פשוט לא.

ואם לא הבנת - לא!

 תן לי סיבה אחת טובה למה כן

לא מוצא אותו כרגע.

במילה אחת - לא.

אמנם הפנית את השאלה לרווקים. בכל אופן אני מרשה לעצמי להגיב.

מעיד על עצמי שעדיין איני בשל לנישואין, וזה למרות שאנו חיים כבר למעלה מעשור וחצי יחד, וב"ה הקב"ה הפקיד בידינו עד עתה 8 ילדים כ"י.

1. אם הייתי מתחתן בגיל 18 יכולתי כבר להיות עם נכדים!

2. אם הייתי מחכה עד שאהיה מוכן לחתונה, לא יהיה מי שיגיד עלי קדיש!

ועם זה, אם אתה שואל, כנראה שעדיין אינך מוכן..

אם הבחור מוכן לנישואין שיתחתן! ולא יחכה רגע מיותר.

"תיפח" "כל חייו בהירור עברה"

דבר ראשון..רוב האברכים אצלנו בישיבה מסתמכים על ההורים והם נראים די מאושרים ושמחים.

ב''ה אני יכול לעמוד בפני עצמי מבחינת פרנסה.אך הכוונה שלי היא שאני רוצה לשבת ללמוד תורה

ואם אני יחכה עד שאגמור ללמוד ורק אז אתחיל לעבוד ורק לאחר מכן אתחיל לצאת...חוששני שלא אתחתן לעולם.

לבנות על ההורים בתור המפרנס העיקרי בבית או אולי המשני אם הם יכולים ורוצים בכך על מנת שבנם יוכל ללמוד תורה אינו משחק באבא ואמא אלא דרך חיים שמאוד מקובלת היום בחברה הדתית לאומית וגם-להרוויח על הדרך כיבוד הורים..

לגבי מה שאמרת-לא פרייאר- שאם אתה מתלבט כנראה שאתה לא מהשלוש אחוז- אני לא מתלבט.אני מודע לגילי ויודע את מקומי.אך רציתי לשמוע דעות של אנשים אחרים בכל מיני קצוות בציבור.וכידוע..לא משנים דעה ברגע גם לא אחרי שחנ''ש עמוק קל וחומר שלא אחרי שירשור עם תגובות של אנשים שאינם מכירים אותי.

אני לא יודע מה אתה יודע לגבי הלכה..אבל אותי לימדו מגיל קטן שהלכה היא לא מתמטיקה.

ולכן כשאני רואה מספר מקומות בש''ס ומספר תלמידי חכמים עצומים מרבני דורנו המקובלים על רוב הציבור כמו הרב שמואל אליהו,הרב דוד בצרי הרב גינזבורג ועוד אחרים שסוברים שחובה בדורינו לישא אישה בגיל צעיר ואני מדגיש ביחוד בדורנו עם כל הנסיונות שיש בו וביחוד שאני מקשיב למה שליבי אומר ואני שומע איך הוא כמהה לקדושה וטהרה אני רוצה רק לקיים את רצון בוראי וזה כל שאיפתי.

ופרנסה...אם אתה חושב שאתה הוא שמפרנס את עצמך..אז אתה בבעייה..כי אתה סומך על גוש עפר ואפר רימה ותולעה שבאה מטיפה סרוחה-בפרנסה שלך.

אני לעומת זאת סומך על הקב''ה שהכסף והזהב שלו הם.תמים תהיה עם ה' אלוקיך.מה שנגזר עלי בתחילת שנה לקבל זה מה שאקבל.זה הבסיס..

מעבר לכך וודאי שחייבים לעשות השתדלות אבל ההשתדלות היא לא העיקר!

אם זה זמני ואם היא מסכימה לזה ואם ההורים שלך ושלה מסכימים לזה.

ככלל, דע שרוב האברכים בסופו של דבר יוצאים מהישיבה, מיעוט קטן מאוד נשאר בישיבה עד הפנסיה.

זה לא תמיד רק החלטה שלך אבל אם אתה באמת עושה זאת לשם שמים אז שא ברכה, שא אשה (ושא בתוצאות).

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

ואין לי דעה מגובשת בנושא

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!