יפה שאת שופטת אנשים שהגיעו לשם

וזה אכן יצא מפורפורציות.

אבל פגשתי את דב קלמנוביץ והערתי לו על זה

והוא אמר שלקח לתשומת ליבו

נקווה שמשהו שם ישתנה

שנה ראשונה שלא הגעתי אחרי 7/8 שנים שהייתי שם

באמת התלבטתי אם ללכת או לא בגלל השירת נשים.

בסוף החלטתי ללכת,היה חבל לי להפסיד ערב משמעותי כזה בגללחלק שולי ממנו.

כשהנשים שרו פשוט לא הסתכלתי,ושרתי יחד איתן.

גם בזמן הפולמוס על השירת נשים בצבא אני הייתי בדעה שהם לא היו צירכים לצאת

אולי אני לא נחשב "המגזר שלנו",לא יודע.

מה שכן,גם אותי הפתיע (לאו דוקא לרעה) כמות ה"דוסים" הגברים שהחליטו כמוני והלכו לטקס.

נקודה נוספת שחשבתי עליה,ברגע שעושים טקס /הופעה שאיננה רק לנשים,ויש בה נשים שרות

(נגיד הופעה של זמרת) האם לא מן הראוי שגם בנות שחושבות שאל לגברים לשמוע שירת נשים

להימנע מלהגיע לטקס?

מקומה של ההלכה הוא תמיד בראש,לפני הכל. שהדברים הם חד משמעיים לאסור,

אז כל העניינים והערכים האחרים מפנים את מקומם אל מול ההלכה.

(לצורך העניין,גם מורעל צבא ממלכתי שכמוני היה מסרב פקודה אם לדוג' היו

אומרים לו ליסוע בשבת לצורך שאינו מבצעי)

בטקס הנ"ל לא עברתי על ההלכה.כמו שכבר פירטתי יש הרבה דרכים שניתן היה

למנוע את האיסור,כמו לא להסתכל,לשיר ביחד,להתכוון שלא להנות וכו'.

בכל זאת התלבטתי אם ללכת או לא,מכיוון שמעבר להלכה יש את מה שנקרא "רוח הדברים"

(או "רוח ההלכה" אם תרצו") שהם בעצם עיקר העניין,לפחות להרגשתי,בדור שלנו.

הדבר הוא עד כדי כך שיש מי ששומר על כל ההלכות ונקרא "נבל ברשות התורה"

אחרי שעשיתי את שיקול שלי של רווח מול הפסד,ולקחתי בחשבון את אופי האירוע,את כמות

שירת הנשים בו,ואת מה שהייתי עושה בערב מיום הזיכרון אם לא הייתי הולך (נשאר בבית,מסתבר)

החלטתי שכן ללכת,וכמו שאמרתי ראיתי שם שאכן רבים וטובים החליטו כמוני.

נ.ב-אין לי שאיפה להיות כמה שיותר "דוס",בכללי, אני ממש לא אוהב את המילה הזאת,

אבל מי שחושב שהוא גילה את הדוסומטר ויודע לבחון מי יותר יר"ש ומי פחות,

אשמח אם יספר לנו איך מודדים את זה.לא חושב שהציבור שהיה שם פחות יר"ש מהציבור

שנמצא פה בפורום.

אבל תוכן ההודעה שלך לא לגמרי תואם את החתימה...

ננסה לעזור לך ללמד יותר סנגוריה על עבודת השם של אנשים אחרים בעמ"י

(שהרי את בת- מה אכפת לך משירת נשים? וכמו שכתבו פה- אם אכן את חושבת שאירוע ציבורי עם שירת נשים לא הולם- למה הלכת בעצמך? או שהמצאת שיטה חדשה שדוגלת שנשים הן ה"משגיח רוחני" של הגברים?)

שאלת לגבי "אנחנו" "הציבור הד"ל"

אני אשאל אותך- מי זה "אנחנו" הזה בעצם? יש כ"כ הרבה תת-גבוצות במגזר שלנו

שאי אפשר לומר שאילו שיצאו משירת נשים בטקס בצה"ל- הם אילו שראית בטקס בערב יום הזיכרון

מדובר באנשים אחרים, מתת-זרם שונה, גם אם נראה לך שיש להם אותה כיפה על הקודקוד

ומצד הבירור ההלכתי-

כמה פוסקים בזמננו כתבו כמה כיוונים של היתר בזימרת נשים, למשל-

קול ברמקול הוא לא הקול המקורי של האישה

לא להסתכל בפנים של מי ששרה

לשיר בעצמך ביחד איתה

(ויש עוד)

את הבירור ההלכתי עושים מול ספרי הלכה- לא בפורום (מי יכול לנדב לה כמה קישורים או הפניות לספרים? תודה!)

עד כה.

בד"כ רק הרבנות הצבאית (הלהקה - גברים) היו שרים בחידון התנ"ך.

בקיצור-

כשציבור משדר חפיף, ולא מחזק את חייליו שיוצאים בשירת נשים-

כולם מחפפים..

כשציבור משדר אמת ועוצמה - אנשים מכופפים את עצמם בפני האמת הזו.

ורוצה להוסיף..

שנה שעברה הלכתי לבריכת הסולטן.. ובאמת,, יצאתי עם אותה מחשבה,, 

נכון שיש היתרים רבים, מקום פתוח, רמקול, לא להביט בפנים.

 ונכון שיש הבדל למה שהיה כשהדיחו קצינים- כי שם הכריחו אותם בפקודה להישאר, כפיה אנטי דתית, ופה- מי שמרגיש נוח עם זה מגיע, ומי שלא- לא מגיע,

אך זו אמירה ציבורית.. המונים הגיעו לשם, למרות שידעו מי יופיע.. 

אחר כך התחדדו לי כמה נקודות:

התופעה הזו, אכן מצויה, (ושוב, יש היתרים, אך זה לא לכתחילה לרוב הדעות(יש אפילו דעות שאין שום בעיה לכתחילה..))

הבעיה הרבה יותר שורשית,,

אם בקבלות שבת באולפנה הרב נשאר, ואח"כ, במדרשה, (שלי לפחות..) הרב נשאר שיש שירה שלנו, -אז שוב, זה שירה של כולן יחד, ולא סולו.. אפשר להתיר,..

אבל

זה משדר משהו!!

באולפנה שאני מלמדת השנה הפיקו טקס בליל הזיכרון פתוח לציבור הרחב, ובנות התיכון הופיעו במקהלה לכולם.

היה שם הרב בבי"ס, רב השכונה, ועוד רבים וטובים..

אז אם זה מה שקורה במוסדות החינוך שלנו,

 זה מה שמחנכים אליו... אין מה לשאול ככ שאלות..

זו אכן נקודה רצינית..

 האם החיים שלנו הם לכתחילה או בהפיכת ה"דיעבד" ל"לכתחילה"..

יהיה טוב!!!

אני נגד הופעה של דתיים בתכניות מסוג דה ווייס, לא *רק* בגלל שירת נשים, אלא בגלל שזה הדבר הכי פחות ערכי שקיים.

ולגביי כל השאר - כנראה ששרים וזכרים לא שייך לציבור הרחב. אולי. 

אולי זה יעלה אצלך פחות שאלות

שהרבה אנשים שוכחים שישנה הלכה מאוד ברורה בעולם.

ודרך לעבוד את הקב"ה- זאת לא דרך שמחפשים בה היתרים כל היום.

סליחה על הנחרצות- אבל שירת נשים- כל ההקלות וכו'- זה היתרים מאוד דחוקים- וממש ממש לא לכתחילה.

ציבור שמגדיר עצמו כשומר תורה ומצוות-

ורבים מבחוריו ובחורותיו (כי לדעתי גם לבחורות אין מה לעשות במקום שלא מכבד את ההלכה, מבחינת מה שהן מייצגות..) 

הולכים לטקס שמזלזל בהלכה- צריך לחשוב על החינוך שלו למצוות שוב.

המטרה בחיים זה לעבוד את הקב"ה- לא לרצות את מי שלא עושה את זה ע"י וויתורים בעניין...

"מי אמר שיש היתרים?"

ובלי קשר לזה - אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי אחרי זה

בכל הודעה שנייה שלך, ומנסה להעליב אנשים כל הזמן ללא סיבה.

בעלבונות.. 

הוא הזמין זמרת לערבים שהיה מאגן..( לא זוכרת איזו.. )

שתהיה, אנשים אבדו לחלוטין את היכולת להגן על עצמם.

כי... "הנה, היה את ההוא, היי תיזהר הוא רב! אל תזלזל! גחלתן!!"

בלה בלה בלה - ואי אפשר להביע דעה בכלום, אי אפשר לשלול כלום.

המצב חמור רבותי, תתעוררו...

וזה המדהים! האמת שלנו היא ככ רחבה,, 

כמו שהקבה יושב במרכז ואנחנו סביבו במעגל,,

במעגל כל הנקודות הן באותו המרכז מהמרכז,, ויש נקודות שרחוקות ככ זו מיזו על המעגל..

לא ככה?

 יש קו אדום?

והנזקים כבר קיימים, מחילה, צאו מזה. (לגמרי לא אישי)

קצת עצמאות, קצת נסיון להבין ולהתחבר, אדם צריך קצת משל עצמו ולא כל הזמן להיזכר בעוד איזה רב..

פשוט איבדו את היכולת להגן על עצמם, וזה בזמן בו ה-סכנה היא לא התנחלויות - אלא בעיה ב"דעות".

איך שאתה מחזק את הטענות שלי נגד מה שאתה אומר בלי שאצטרך לדבר בכלל

ילד אחד שלך ירדוף אחרי משיח אחד, השני אחרי משיח אחר..

בעוד שאתה תמשיך לרדוף אחרי רב.. כי בלעדיו אתה לא תחשוב ולא תשלול.

אני לא רודף אחרי אף משיח.

אני מחכה לו בכל יום שיבוא, כמובן בעקבות השתדלותי לקיים את דבר ה' (תוך כדי בדיקה של מה-כל-רב-אומר וחוסר יכולת לשלול שום דבר). 

גרים אנשים שמאמינים במשיח מת, לו היית נופל בחלק אחר - היית איתם.

וזה.. כי לא היה רב שהיה עוזר לך לזוז..

לא הבנתי איך...

קראתי לא נכון בהתחלה

היא הצרה פה.

כי השתתפות עם הציבור וכבוד הנופלים ניתן לעשות גם ללא היתרים הלכתיים כאלו ואחרים,

לא חסרים טקסים כאלו.

אגב- הטקסים הממלכתיים- הם ללא בעיות כאלו ואחרות.

נקודה למחשבה.

אבל אני שואל:

איך אני אתחבר יותר למסר של יום הזיכרון? איך יותר ארגיש חיבור רגשי וקשר למדינה לצבא ולנופלים?

איפה אני נמצא בסיפור הזה?

טקס ממלכתי זה ממש לא מרגש, זה כדי לצאת ידי חובה של כבוד רשמי שכזה.

אם אנחנו כציבור רוצים לפעול ולהשפיע בצורה משמעותית ועמוקה הרי שערב כזה הוא דרך מצויינת להגיע ללבבות של העם.

וכאן צריך לעשות שיקול האם ההלכה היבשה (שכמו שכתבתי לא ממש רלוונטית במקרה הזה) וההיצמדות לטקסט או שמא ללכת בכיוון של רוח הדברים.

(לא התכוונתי לפגוע)

לעשות טקסים של דתיים,

ששם הולכים לפי ההלכה,

ואגב- טקסים ממלכתיים זה ממש לא כדי לצאת ידי חובה.

זה הדבר הכי מרגש שיש

במיוחד למשפחות של הנופלים..

עשה לי אסוציאציה למוות..

ברררר...

יהיה טוב.

זה ברור! יש לך ספיק?

 לשם העולם חותר,,

 האור והטוב מתרבים בעולם..

(וגם הבלבול.. אבל יבוא תשבי ויתרץ קושיות.. )

יהיה טוב!! 

בעזרת ה כמובן ובהשתדלותנו..
 

לא ככה כתר??

ראיתי גם (כמדומני) בפניני הלכה) שיש כאלה שעושים הפרדה בין זמרת מכובדת לבין כל מיני דברים שנפוצים היום. לא זוכר את המקור המדוייק.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.