יפה שאת שופטת אנשים שהגיעו לשם

וזה אכן יצא מפורפורציות.

אבל פגשתי את דב קלמנוביץ והערתי לו על זה

והוא אמר שלקח לתשומת ליבו

נקווה שמשהו שם ישתנה

שנה ראשונה שלא הגעתי אחרי 7/8 שנים שהייתי שם

באמת התלבטתי אם ללכת או לא בגלל השירת נשים.

בסוף החלטתי ללכת,היה חבל לי להפסיד ערב משמעותי כזה בגללחלק שולי ממנו.

כשהנשים שרו פשוט לא הסתכלתי,ושרתי יחד איתן.

גם בזמן הפולמוס על השירת נשים בצבא אני הייתי בדעה שהם לא היו צירכים לצאת

אולי אני לא נחשב "המגזר שלנו",לא יודע.

מה שכן,גם אותי הפתיע (לאו דוקא לרעה) כמות ה"דוסים" הגברים שהחליטו כמוני והלכו לטקס.

נקודה נוספת שחשבתי עליה,ברגע שעושים טקס /הופעה שאיננה רק לנשים,ויש בה נשים שרות

(נגיד הופעה של זמרת) האם לא מן הראוי שגם בנות שחושבות שאל לגברים לשמוע שירת נשים

להימנע מלהגיע לטקס?

מקומה של ההלכה הוא תמיד בראש,לפני הכל. שהדברים הם חד משמעיים לאסור,

אז כל העניינים והערכים האחרים מפנים את מקומם אל מול ההלכה.

(לצורך העניין,גם מורעל צבא ממלכתי שכמוני היה מסרב פקודה אם לדוג' היו

אומרים לו ליסוע בשבת לצורך שאינו מבצעי)

בטקס הנ"ל לא עברתי על ההלכה.כמו שכבר פירטתי יש הרבה דרכים שניתן היה

למנוע את האיסור,כמו לא להסתכל,לשיר ביחד,להתכוון שלא להנות וכו'.

בכל זאת התלבטתי אם ללכת או לא,מכיוון שמעבר להלכה יש את מה שנקרא "רוח הדברים"

(או "רוח ההלכה" אם תרצו") שהם בעצם עיקר העניין,לפחות להרגשתי,בדור שלנו.

הדבר הוא עד כדי כך שיש מי ששומר על כל ההלכות ונקרא "נבל ברשות התורה"

אחרי שעשיתי את שיקול שלי של רווח מול הפסד,ולקחתי בחשבון את אופי האירוע,את כמות

שירת הנשים בו,ואת מה שהייתי עושה בערב מיום הזיכרון אם לא הייתי הולך (נשאר בבית,מסתבר)

החלטתי שכן ללכת,וכמו שאמרתי ראיתי שם שאכן רבים וטובים החליטו כמוני.

נ.ב-אין לי שאיפה להיות כמה שיותר "דוס",בכללי, אני ממש לא אוהב את המילה הזאת,

אבל מי שחושב שהוא גילה את הדוסומטר ויודע לבחון מי יותר יר"ש ומי פחות,

אשמח אם יספר לנו איך מודדים את זה.לא חושב שהציבור שהיה שם פחות יר"ש מהציבור

שנמצא פה בפורום.

אבל תוכן ההודעה שלך לא לגמרי תואם את החתימה...

ננסה לעזור לך ללמד יותר סנגוריה על עבודת השם של אנשים אחרים בעמ"י

(שהרי את בת- מה אכפת לך משירת נשים? וכמו שכתבו פה- אם אכן את חושבת שאירוע ציבורי עם שירת נשים לא הולם- למה הלכת בעצמך? או שהמצאת שיטה חדשה שדוגלת שנשים הן ה"משגיח רוחני" של הגברים?)

שאלת לגבי "אנחנו" "הציבור הד"ל"

אני אשאל אותך- מי זה "אנחנו" הזה בעצם? יש כ"כ הרבה תת-גבוצות במגזר שלנו

שאי אפשר לומר שאילו שיצאו משירת נשים בטקס בצה"ל- הם אילו שראית בטקס בערב יום הזיכרון

מדובר באנשים אחרים, מתת-זרם שונה, גם אם נראה לך שיש להם אותה כיפה על הקודקוד

ומצד הבירור ההלכתי-

כמה פוסקים בזמננו כתבו כמה כיוונים של היתר בזימרת נשים, למשל-

קול ברמקול הוא לא הקול המקורי של האישה

לא להסתכל בפנים של מי ששרה

לשיר בעצמך ביחד איתה

(ויש עוד)

את הבירור ההלכתי עושים מול ספרי הלכה- לא בפורום (מי יכול לנדב לה כמה קישורים או הפניות לספרים? תודה!)

עד כה.

בד"כ רק הרבנות הצבאית (הלהקה - גברים) היו שרים בחידון התנ"ך.

בקיצור-

כשציבור משדר חפיף, ולא מחזק את חייליו שיוצאים בשירת נשים-

כולם מחפפים..

כשציבור משדר אמת ועוצמה - אנשים מכופפים את עצמם בפני האמת הזו.

ורוצה להוסיף..

שנה שעברה הלכתי לבריכת הסולטן.. ובאמת,, יצאתי עם אותה מחשבה,, 

נכון שיש היתרים רבים, מקום פתוח, רמקול, לא להביט בפנים.

 ונכון שיש הבדל למה שהיה כשהדיחו קצינים- כי שם הכריחו אותם בפקודה להישאר, כפיה אנטי דתית, ופה- מי שמרגיש נוח עם זה מגיע, ומי שלא- לא מגיע,

אך זו אמירה ציבורית.. המונים הגיעו לשם, למרות שידעו מי יופיע.. 

אחר כך התחדדו לי כמה נקודות:

התופעה הזו, אכן מצויה, (ושוב, יש היתרים, אך זה לא לכתחילה לרוב הדעות(יש אפילו דעות שאין שום בעיה לכתחילה..))

הבעיה הרבה יותר שורשית,,

אם בקבלות שבת באולפנה הרב נשאר, ואח"כ, במדרשה, (שלי לפחות..) הרב נשאר שיש שירה שלנו, -אז שוב, זה שירה של כולן יחד, ולא סולו.. אפשר להתיר,..

אבל

זה משדר משהו!!

באולפנה שאני מלמדת השנה הפיקו טקס בליל הזיכרון פתוח לציבור הרחב, ובנות התיכון הופיעו במקהלה לכולם.

היה שם הרב בבי"ס, רב השכונה, ועוד רבים וטובים..

אז אם זה מה שקורה במוסדות החינוך שלנו,

 זה מה שמחנכים אליו... אין מה לשאול ככ שאלות..

זו אכן נקודה רצינית..

 האם החיים שלנו הם לכתחילה או בהפיכת ה"דיעבד" ל"לכתחילה"..

יהיה טוב!!!

אני נגד הופעה של דתיים בתכניות מסוג דה ווייס, לא *רק* בגלל שירת נשים, אלא בגלל שזה הדבר הכי פחות ערכי שקיים.

ולגביי כל השאר - כנראה ששרים וזכרים לא שייך לציבור הרחב. אולי. 

אולי זה יעלה אצלך פחות שאלות

שהרבה אנשים שוכחים שישנה הלכה מאוד ברורה בעולם.

ודרך לעבוד את הקב"ה- זאת לא דרך שמחפשים בה היתרים כל היום.

סליחה על הנחרצות- אבל שירת נשים- כל ההקלות וכו'- זה היתרים מאוד דחוקים- וממש ממש לא לכתחילה.

ציבור שמגדיר עצמו כשומר תורה ומצוות-

ורבים מבחוריו ובחורותיו (כי לדעתי גם לבחורות אין מה לעשות במקום שלא מכבד את ההלכה, מבחינת מה שהן מייצגות..) 

הולכים לטקס שמזלזל בהלכה- צריך לחשוב על החינוך שלו למצוות שוב.

המטרה בחיים זה לעבוד את הקב"ה- לא לרצות את מי שלא עושה את זה ע"י וויתורים בעניין...

"מי אמר שיש היתרים?"

ובלי קשר לזה - אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי אחרי זה

בכל הודעה שנייה שלך, ומנסה להעליב אנשים כל הזמן ללא סיבה.

בעלבונות.. 

הוא הזמין זמרת לערבים שהיה מאגן..( לא זוכרת איזו.. )

שתהיה, אנשים אבדו לחלוטין את היכולת להגן על עצמם.

כי... "הנה, היה את ההוא, היי תיזהר הוא רב! אל תזלזל! גחלתן!!"

בלה בלה בלה - ואי אפשר להביע דעה בכלום, אי אפשר לשלול כלום.

המצב חמור רבותי, תתעוררו...

וזה המדהים! האמת שלנו היא ככ רחבה,, 

כמו שהקבה יושב במרכז ואנחנו סביבו במעגל,,

במעגל כל הנקודות הן באותו המרכז מהמרכז,, ויש נקודות שרחוקות ככ זו מיזו על המעגל..

לא ככה?

 יש קו אדום?

והנזקים כבר קיימים, מחילה, צאו מזה. (לגמרי לא אישי)

קצת עצמאות, קצת נסיון להבין ולהתחבר, אדם צריך קצת משל עצמו ולא כל הזמן להיזכר בעוד איזה רב..

פשוט איבדו את היכולת להגן על עצמם, וזה בזמן בו ה-סכנה היא לא התנחלויות - אלא בעיה ב"דעות".

איך שאתה מחזק את הטענות שלי נגד מה שאתה אומר בלי שאצטרך לדבר בכלל

ילד אחד שלך ירדוף אחרי משיח אחד, השני אחרי משיח אחר..

בעוד שאתה תמשיך לרדוף אחרי רב.. כי בלעדיו אתה לא תחשוב ולא תשלול.

אני לא רודף אחרי אף משיח.

אני מחכה לו בכל יום שיבוא, כמובן בעקבות השתדלותי לקיים את דבר ה' (תוך כדי בדיקה של מה-כל-רב-אומר וחוסר יכולת לשלול שום דבר). 

גרים אנשים שמאמינים במשיח מת, לו היית נופל בחלק אחר - היית איתם.

וזה.. כי לא היה רב שהיה עוזר לך לזוז..

לא הבנתי איך...

קראתי לא נכון בהתחלה

היא הצרה פה.

כי השתתפות עם הציבור וכבוד הנופלים ניתן לעשות גם ללא היתרים הלכתיים כאלו ואחרים,

לא חסרים טקסים כאלו.

אגב- הטקסים הממלכתיים- הם ללא בעיות כאלו ואחרות.

נקודה למחשבה.

אבל אני שואל:

איך אני אתחבר יותר למסר של יום הזיכרון? איך יותר ארגיש חיבור רגשי וקשר למדינה לצבא ולנופלים?

איפה אני נמצא בסיפור הזה?

טקס ממלכתי זה ממש לא מרגש, זה כדי לצאת ידי חובה של כבוד רשמי שכזה.

אם אנחנו כציבור רוצים לפעול ולהשפיע בצורה משמעותית ועמוקה הרי שערב כזה הוא דרך מצויינת להגיע ללבבות של העם.

וכאן צריך לעשות שיקול האם ההלכה היבשה (שכמו שכתבתי לא ממש רלוונטית במקרה הזה) וההיצמדות לטקסט או שמא ללכת בכיוון של רוח הדברים.

(לא התכוונתי לפגוע)

לעשות טקסים של דתיים,

ששם הולכים לפי ההלכה,

ואגב- טקסים ממלכתיים זה ממש לא כדי לצאת ידי חובה.

זה הדבר הכי מרגש שיש

במיוחד למשפחות של הנופלים..

עשה לי אסוציאציה למוות..

ברררר...

יהיה טוב.

זה ברור! יש לך ספיק?

 לשם העולם חותר,,

 האור והטוב מתרבים בעולם..

(וגם הבלבול.. אבל יבוא תשבי ויתרץ קושיות.. )

יהיה טוב!! 

בעזרת ה כמובן ובהשתדלותנו..
 

לא ככה כתר??

ראיתי גם (כמדומני) בפניני הלכה) שיש כאלה שעושים הפרדה בין זמרת מכובדת לבין כל מיני דברים שנפוצים היום. לא זוכר את המקור המדוייק.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.