מכבודו של בעלי אני באנונימי, אז סליחה למרות שאני משתדלת שלא- זה נצרך מבחינתי.
מה המקום של הבעל בהריון? בא לכל הבדיקות?
מרגיש את העוברון שבועט?
מדבר איתו?
אני מרגישה שזה בעיקר שלי. הוא מקשיב אבל לא שם כדי לחות איתי הכל. לבדיקות החשובות הוא הגיע, תנועות אני מתרגשת לבד.
וכואב לי מאוד הגב ואני צריכה כמעט כל הזמן מסאז' אבל הוא עסוק ואני לא רוצה להפריע לו. וזה לא כיף.
עד כמה הוא מעורב אצלכם?
תלוי מאוד בזוג. נכון שהוא לא סוחב את העובר תשעה חוד' וכו'. אבל הוא סוחב אותנו... זה לא יותר קל.
אפשר גם ללכת לקורס הכנה ללידה פרטי זוגי יחד ואז זה עוד יותר מחבר.
לקרוא ספר ביחד או את שבועות ההריון מה קורה כל שבוע.
תני לו להרגיש תנועות.
בקשי שיעשה עיסוי.
בהריון הראשון כמובן שבעלי בא איתי לכל הבדיקות. האמת שגם היינו זוג סטודנטים, והיה לו פנאי לבוא.
מאז יצא שהוא פחות ופחות בא. בהריון הקודם שהיה לי (האחרון לבינתיים...) הוא כבר לא בא בכלל, חוץ מבדיקה אחת שהיתה לי וגינאלית אצל רופא (זכר), והרגשתי שלבדיקה כזאת אני חייבת להביא איתי בעל, מפאת הצניעות. לכל שאר הבדיקות הוא לא הגיע - לא לסקירה, לא לאקו לב עוברי שהיה לנו, לא לייעוץ אצל יועצת גנטית שהיתה לנו.
אבל לא לחצתי עליו וגם לא ביקשתי ממנו (חוץ מהבדיקה הנ"ל), משום שהוא באמת עסוק. החיים שלנו כרגע סובבים סביב עבודה וילדים. ובזמן הבדיקות הייתי צריכה שהוא יהיה עם הילדים, או אם הבדיקה בבוקר, שיהיה בעבודה על-מנת שלא יחסרו לו שעות.
לא נורא, הבנתי שזו המציאות ולכן גם לא ציפיתי שיבוא.
גם לאחר הלידה, יוצא שבפועל התינוק הוא עדיין "שלי". אני מניקה, מקלחת, מטפלת וכו', והוא עסוק כולו בלהיות אבא ואמא לשאר הילדים, ותוך כדי כך גם לא להפסיד עבודה.
כמה זמן אחר-כך אני כבר מרגישה שלאט לאט הוא נהיה אבא גם של התינוק.
מעט מאד בדיקות הוא בא איתי. רק כשהיה משהו ממש קריטי.
תנועות, מדבר איתו וכאלה? ממש לא...
תנועות אחרי שהרגשתי בפעם הראשונה נתתי לו להרגיש.
שנינו מדברים לעוברון שבבטן..
אפילו בקשתי ממנו לקרוא קצת על הריון ותופעות הלוואי- ומאז שהוא קרא הוא הרבה יותר מבין אותי ותומך בי. אני חושבת שזה חשוב מאוד שהוא יהיה שותף.
שהחיים ידרשו מאיתנו יותר..
בטח הוא יהיה פחות נוכח בבדיקות,
אבל מבחינתי זה לא אומר המון,
כי השותפות האמיתית בעיניי היא ההתרגשות המשותפת, הציפייה המשותפת, השמחה..
כשאני חוזרת הביתה מיום לחוץ שהוא ישאל מה שלומי ומה שלום פיצפוצון שבבטן..
שילטף..
כל זה נראה לי ממש ממש שותפות מלאה.
אני חושבת שמטבעם של רוב הגברים הוא להתרגש- ויתכן כמונו אך לא מבטאים! זאת כמונו הנשים...
אני זוכרת שבהריון הראשון גם ציפיתי שבעלי יתרגש מהתנועות וכל הזמן ביקשתי שישים יד וירגיש- פעם ראשונה התרגש אח"כ שוב אח"כ פחות...
מה לעשות- אנחנו נושאות את התינוק ומתרגשות יותר מכל תזוזה קטנה כי זה בתוכנו...
בהריון השני הבנתי שאין לי ממה בכלל להעלב מזה שזה לא מרגש אותו להרגיש תנועות אך הרגשתי את הציפייה הגדולה שהיא של שנינו!!
לגבי הבדיקות- בהריון ראשון בא אתי לכל הבדיקות ובהריון השני לא...מה לעשות הוא סטודנט ושנינו מבינים שחבל שיפסיד לימודים בשביל זה...
הכל זה עניין של הבנה מצד שני הצדדים (כך אני חושבת)...
כל דבר מתעניין ובודק והופך עולמות כדי לבוא איתי כל פעם לרופא..לא מוותר על החוויה.
ואת האמת אני כל דבר משתפת אותו גם דברים קטנים..
כל לילה אנחנו מדברים על העוברים הקטנטנים שלנו ועל העתיד וכל מיני מחשבות..
פשוט חוויה מושלמת!!
מחזקת את דבריה של יפעת
צריך לשתף- במיוחד עם זה הריון ראשון והכל חדש לשניכם.
לשתף בבחילות לשתף בחוויות.
לשתף כשנעים וגם את הקשיים- לדוגמא אני עכשיו בסוף שמיני- ואני מרגישה בטטה, ממש כבדה גם קשה לי להתכופף וכדו'
אז מלא פעמים אני מבקשת שיביא לי דברים ויתכופף במקומי להרים - וביחד עם זאת אני מתנצלת כי לפעמיים אני מרגישה ממש נצלנית כי אין לי כוח לזוז ואני מסבירה לו שממש קשה לי וכשמתכופפים יש צרבת וכו'- כך יש שיתוף והבנה .
אצלי בהריון הראשון בעלי הגיע נראה לי פעם אחת או פעמיים לרופאת נשים - כי כולי התרגשתי
ואחרי זה ובשאר ההריונות ממש לא- באמת שאין זמן להוריד על זה שעות עבודה וכו'
מה שכן - אני תמיד מראה את התמונות של האולטראסאונד ומתלהבת ומסבירה מה יש בתמונות.
טוב שיהיה ספר או מידע מהאינטרנט על גדילת העובר בשלבים שונים- לקרוא ביחד
נראה לי שזה ממש מחבר להבין מה קורה שם בפנים
וכמובן הכנה ללידה ראשונה- עשיתי פרטי זוגי- זה ממש חשוב בעייני מאוד.
וכמובן לשאול אותו איך הוא מרגיש סה"כ הוא יהיה פתאום אבא
עיסויים- לבקש לפי הצורך,לא תמיד אפשר כל רגע עיסוי ולפעמים אפשר עיסוי קצר רק של כמה דקות
ולפעמים שווה לפנות זמן לעיסוי יותר ארוך.
כנ"ל לגבי התנועות- בהתחלה אנחנו מרגישות את התנועות ומתלהבות אבל בחוץ לא רואים ולא מרגישים- אז אני משתפת את
בעלי בחוויה שאני מרגישה- כמו גלים/ פרפורי דג וכדו'.. בהמשך כשיש הרבה תזוזה המון פעמים אני מבקשת שירגיש כדי
שיתחבר ויבין ולפעמים אני רק מתארת לו שהעובר רוקד סמבה
המון בהצלחה
ואפילו בסוף ההריון האחרון ( לפני שנה ו 9 ) הוא הגיע איתי כל שלושה ימים לביקורת... הוא פחד שיילדו אותי לפני הזמן
של כל בעל, וגם סוג של זוג, אצלי בעלי בתחילה לא הגיע לבדיקות כי הוא לא יכל והוא באמת לא כ"כ התחבר לפיצי, אבל כשהיתה בדיקה שהוא הגיע במקרה כי זה הסתדר לו והוא לקח אותי אז הוא ראה את האולטרא סאונד והוא כ"כ התלהב והוא גם הבין את הרופאה יותר ממני. ואז נפל לי האסימון והתחלתי לקבוע את זמן הבדיקות לשעות שיוכל למרות שלא תמיד זה היה לי נח כי קלטתי כמה זה חשוב ומחבר!
ועוד משהו, אני חושבת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו !
אצלי בסוף ההריון הם כבר היו ממש חברים...
של אופי. אי אפשר להכריח אותו להיות מעורב אם הוא לא רוצה.
עד כמה שידו מגעת בדברים שתלויים בו. סוף סוף זה גם חלק מאותו הריון. בעבודות הבית, בקניות, ביקורים אצל הרופא, בליטוף, מגע וכו'.
לא אני הפניתי אבל זה שיעור יפה ומענין של ד"ר מיכאל אבולעפיה. לא הספקתי עדיין להאזין אבל מתכננת בהקדם.
למה למנוע דבר טוב מציבור שלם?
לערוץ מאיר אין רווחים מזה וכל מטרתו היא לזכות את הציבור.
ההתנהלות שלך היא על גבול הלא חוקית.
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4812&cat_id=3978
אין לי הסבר להתנהגותך חוץ מאשר חשש לפרנסתך.
תראי, כוונתי הייתה להביא ידע ואור למשפחה היהודית. מה כוונתך?
על מה שכתבת על הקישור שלי(והמנהלת מחקה) " זה וירוס לא להכנס" את תתנצלי ותסבירי.
אני היחידה פה שראתה מה שיוקטנה כתבה ומחכה להתנצלות שלה?
ומאז תמיד הוא בא איתי.. הוא לא רצה לוותר!בעלי שותף כ"כ, לפעמים יותר ממני אפילו.. הוא מדבר עם התינוקי, הגיע איתי לרופאה וקרא המון חומר על היריון ולידה (ואני בשבוע 16..) אבל משיחות עם חברות הבנתי שאצל כל זוג זה שונה, א"א להכניס אותו בכוח,זה לא בריא לשניכם.
בטח שהבעל צריך לעזור ולהשתדל להיות שותף אבל חשוב להפנים שעד כמה שהוא מנסה להיות חלק ולהבין הוא אף פעם לא יצליח באמת להבין מה עובר עליך (תכל'ס, אנחנו בעצמנו לא תמיד מבינות מה עובר עלינו, לא?) אז צריך להתאזר בסבלנות ולגייס את כוחות ההבנה והאבה שלנו כדי לעבור את זה בלי כעס
היריון שמח ובריא
ובדרך תסביר להם מדוע פירסמת פה ללא תשלום.
ותשלם להם יפה על הפרסום..
יפעת, תמחקי את הפרסומת הזו...
אם היית נחה וחושבת
היית רואה שאני אדם פרטי ללא שום כוונת רווח.
ללא קשר למכון מאיר או מעביר השיעור.
כוונתי הייתה לפרסם מים חיים שיכולים לשנות חיים של אדם שעכשיו הוא עדיין עובר.
לתת לעובר,תינוק, ילד צינור חיים של אהבת אב.
לכבוד ל"ג בעומר ו24 אלף תלמידים
תני בי אמון , מה אכפת לך?
כוונתי היית נקיה.
ואגב, את באמת חושבת שד"ר ברמה שלו ילכו לקושש לקוחות כאחת הקטנות בפורומים?
אינני יודע, אבל אני מניח שאין לו בעיות כאלו.
בכבוד רב
יוקטנהלא, כי יש לי עוד כמה הרצאות ממש מעניינות להפנות אליהן בהודעות. הרצאות שישנו את חיי כל מי שיאזין להן! בנושאים של תזונה, של החלמה מהמחלה, של חוכמת חיים... תן לי את המייל שלך אני אשלח לך מלאאאאאאא המלצות להרצאות מדהימות שישנו את חייך! אתה תודה לי על כל מייל שאני אשלח לך!!! אני אפנה אותך רק לדברים הכי טטובים ברשת תאמיייייןןןןן ליייייי!!!!!!!
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.
תעייני ב'כלי יקר' .
מחקר שערך בית הספר לרפואה ציבורית של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, כמו שורה של מחקרים קודמים, הוכיח שקיים קשר הדוק בין צריכת חלב ומוצריו לבין התפתחות סרטן בבלוטת הערמונית. ככל שאנחנו שותים יותר חלב ואוכלים יותר מוצרי חלב – גדל הסיכוי שנפתח את הסרטן הזה.
משלי ט7 : "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ."
"עזבו את חבריכם הלצים, הרי כל מי שמנסה לייסר, למתוח ביקורת על אדם לץ,
מקבל ממנו קלון וביזיון, ומי שמנסה להוכיח אותו, נחשב בעיניו לרשע ובעל מום ".
יוסר - המנסה להטיף מוסר לאדם לץ (= ציניקן, המזלזל ולועג לחכמים), לא יצליח להוכיח אותו, אלא רק ייקח לעצמו קלון = בושה וביזיון, כי הלץ ילעג לו, יקלל ויבזה אותו; המסקנה, כפי שנאמר בפסוק הבא, "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ" - אל תטרח להוכיח אנשים המזלזלים ובזים לאחרים.
וכך פסקו חז"ל: "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך" (בבלי יבמות סה
כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?! בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך. זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: אל תוכח לץ פן ישנאך..." (הרב רונן חזיזה)
סר קן רובינסון מציג טיעון משעשע ומרגש ביותר בזכות יצירתה של מערכת חינוך, אשר תטפח - ולא תדכא - את היצירתיות.
ההרצאה שצפו בה עשרות מליוני אנשים ברחבי העולם, עכשיו בתרגום לעברית
מצחיק ומעורר השראה - לא להחמיץ!
http://www.ted.com/talks/lang/he/ken_robinson_says_schools_kill_creativity.html
בפורום הסמוך לימדו עליה זכות .היא העידה שהיא באה מרקע אחר
ולכן עניתי לה שם יותר בפירוט.
אולי גם אני יכולתי לראות את האירוע מעוד זווית? אין לי בעלות על האמת.
תפלה קודם תפלה
ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו, ולא קנאתנו על אחרים.
אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם,
ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך,
ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה.
ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך,
שיהא הכל נחת רוח אליך. וזה עקר כונתינו.
ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך, אתה תלמדינו,
אשר נדע באמת כוונת רצונך הטוב.
ועל כל זאת מתחננים אנחנו לפניך, אל מלא רחמים,
שתקבל את תפילתנו ברחמים וברצון, אכי"ר.
נ.ב.
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=48151&cat_id=4050
בתמצית :בפתרון קונפליקט מחפשים פתרון ענייני, מסתכלים קדימה. לא נכנסים לזריקת האשמות .
אשמח להסרת כל התגובות שלי בדיון הנ"ל.
לא רואה בהם תועלת כלשהי.
אשריך.
וכל זוג מחליט את זה עבורו. זה תלוי בגורמים רבים: אופי של אישה, אופי של בעל, חינוך שקיבל הבעל, חינוך שקיבלה האישה ועוד.
לפעמים אפילו יש מעורבות של אידיולוגיות, עד כמה שזה לא נשמע הזוי.
זה גם לא אומר על טיב הבעל: יש בעלים לא משהו שמאד מעורבים, ויש בעלים מאד טובים שלא נראים מעורבים.
ראיתי גבר שמרוטב הזדהות עם אישתו פיתח מה שנקרא "הריון מדומה": הוא חווה את כל התסמינים שחוותה אישתו ואף צמח לו הבטן. ראיתי בעלים שעד שראו את התינוק בעגלה הוא לא היה קיים עבורם. בשתי הדוגמאות שהבאתי מדובר בבעלים טובים שהפכו לאבות טובים, דרך אגב.
גם יכול ההזדהות והסבלנות שונה מאדם לאדם ומוגבלת בכל מקרה. אם כל יום את פוגשת את הבעל עם תלונות על כאבי גב - יכולת ההזדהות שלו עם הבעיה תלך ותפחת באופן טבעי. כמו גם הנכונות שלו להשתדל לעשות עם זה משהו. הרי כאב גב שלך ותלונות שלך עליו הפכו לשגרת היום. מה גם גברים בד"כ מאד מתעייפים מתלונות כאלה.
כדי לקבל יותר התייחסות לדברים יותר חשובים, נסי פחות לערב בדברים יותר שגרתיים ולהתמודד איתם בעצמך. ראי מאמר על כאב גב בהריון, מקווה שזה יעזור לך.
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
א. אהבתי מאד מה ש [@אמאשוני] כתבה. וכן את מה ש @זווית אחרת כתבו.
אן אתם תהיו יותר נוכחים ואסרטיביים לא יהיה מרחב שבו הסבתא תצטרך להיכנס. כי כנראה שהייתה חציית גבול מצד הבת שלכם.
ומצד שני-
אם הבת שלך נמצאת הרבה אצל סבתא כנראה שהיא מרגישה בנח עד כדי כך שהיא זורקת צלחת עוגיות
חבל לקלקל את זה. גם אם *לכם* הענישה נראתה מזעזעת. אני מאמינה שיש לבת שלכן מספיק חוויות טובות עם הסבתא וחבל לקלקל בגלל מקרה חד פעמי.
ב. גם לי נשמע שנהגתם ביותר מידי הכלה כלפי הילדה ולא הייתם מספיק אסרטיביים בהצבת הגבולות.
ג. אני רואה פה המון תגובות מזועזעות ורק רוצה לומר שעדיין לרוב רובינו אין שום ערובה לזה שהחינוך שלנו הוא דווקא טוב. אולי בעצם החינוך היותר קשוח של פעם הביא ליותר משמעת ויותר נימוס כלפי מבוגרים ובעיקר- יותר דרך ארץ? נשמע פה שהילדה יכולה להרוס את הבית אבל הסבתא היא זו שעברה את הגבול. למה?
ד. אמא שלי מארחת המון נכדים וברור שגם מענישה לפי הצורך ו-יש נכדים שהיא פחות מרשה להם לבוא אליה כי היא יודעת שההתנהגות שלהם יותר מאתגרת (הכוונה להגיע אליה שבתות בלי ההורים) תנסו לחשוב איך אתם רוצים שיהיה הקשר עם הסבתא ואיך אפשר לבנות אותה בצורה חיובים לכל הצדדים ולא רק לנכדה- זה בדיוק המשמעות של לחנך.
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
היתה לנו כבר ברית ב"ה, אבל עשינו אותה מאד מצומצם, רק בני משפחה, אצל אחות שיש לה בית גדול, ולא כולם הגיעו אז היו בערך 50 איש, וגם זה היה פעם ראשונה שלי אז לא ידעתי בכלל מה הטקס, והייתי כ"כ לחוצה שממש רציתי מוהל רופא ויצא שהרופא שמצאתי היה ספרדי ואנחנו אשכנזים והטקס שהוא עשה לנו הרגיש קצת זר, ובכללי היה קצר.
הפעם זה תאומים ויש ציפיה מהמשפחה שנעשה אירוע גדול, ולמען האמת אני כ"כ סובלת (בניגוד לבן הראשון שהיה הריון רגוע וקל, ולידה מהירה וכיפית) שאני מרגישה שזה צריך באמת להיות אירוע גדול גם, וגם סעודת הודיה בעזרת השם.
יש עוד קצת פחות משלושה חודשים ב"ה אז יש זמן אבל אנחנו מתחילים לחשוב על דברים. נגיד מצאנו מוהל שמתאים לנו בהשקפה, נקווה שהוא יהיה פנוי. אבל אשמח לשמוע על טקס, איך עושים שמח וזה. נגיד אנחנו מאוד רוצים שכולם ישירו "ישמח ליבי" לפני כל ברית. חשבתי אולי להדפיס את מהלך הטקס והשירים ולחלק. מוגזם?
קיצר אשמח לשמוע כל דבר ובעיקר דברים שאני לא חשבתי עליהם.
צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה
ולבקש ממנו את השירים שרוצים
אחרת זה לא תמיד קורה
אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח
האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.
כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.
אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה
1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.
ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.
2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.
3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....
4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.
5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)
שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!
השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?
הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.
ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי...
את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.
אני עשיתי ברית לתאומים.
לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!
ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.
יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד
יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.
תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.
אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.
אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.
בשורות טובות
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
