תלוי מאוד בזוג. נכון שהוא לא סוחב את העובר תשעה חוד' וכו'. אבל הוא סוחב אותנו... זה לא יותר קל.

אפשר גם ללכת לקורס הכנה ללידה פרטי זוגי יחד ואז זה עוד יותר מחבר.

לקרוא ספר ביחד או את שבועות ההריון מה קורה כל שבוע.

תני לו להרגיש תנועות.

בקשי שיעשה עיסוי.

בהריון הראשון כמובן שבעלי בא איתי לכל הבדיקות. האמת שגם היינו זוג סטודנטים, והיה לו פנאי לבוא.

מאז יצא שהוא פחות ופחות בא. בהריון הקודם שהיה לי (האחרון לבינתיים...) הוא כבר לא בא בכלל, חוץ מבדיקה אחת שהיתה לי וגינאלית אצל רופא (זכר), והרגשתי שלבדיקה כזאת אני חייבת להביא איתי בעל, מפאת הצניעות. לכל שאר הבדיקות הוא לא הגיע - לא לסקירה, לא לאקו לב עוברי שהיה לנו, לא לייעוץ אצל יועצת גנטית שהיתה לנו.

אבל לא לחצתי עליו וגם לא ביקשתי ממנו (חוץ מהבדיקה הנ"ל), משום שהוא באמת עסוק. החיים שלנו כרגע סובבים סביב עבודה וילדים. ובזמן הבדיקות הייתי צריכה שהוא יהיה עם הילדים, או אם הבדיקה בבוקר, שיהיה בעבודה על-מנת שלא יחסרו לו שעות.

לא נורא, הבנתי שזו המציאות ולכן גם לא ציפיתי שיבוא.

גם לאחר הלידה, יוצא שבפועל התינוק הוא עדיין "שלי". אני מניקה, מקלחת, מטפלת וכו', והוא עסוק כולו בלהיות אבא ואמא לשאר הילדים, ותוך כדי כך גם לא להפסיד עבודה.

כמה זמן אחר-כך אני כבר מרגישה שלאט לאט הוא נהיה אבא גם של התינוק.

מעט מאד בדיקות הוא בא איתי. רק כשהיה משהו ממש קריטי.

תנועות, מדבר איתו וכאלה? ממש לא...

תנועות אחרי שהרגשתי בפעם הראשונה נתתי לו להרגיש.

שנינו מדברים לעוברון שבבטן.. 

אפילו בקשתי ממנו לקרוא קצת על הריון ותופעות הלוואי- ומאז שהוא קרא הוא הרבה יותר מבין אותי ותומך בי. אני חושבת שזה חשוב מאוד שהוא יהיה שותף.

שהחיים ידרשו מאיתנו יותר..

בטח הוא יהיה פחות נוכח בבדיקות,

אבל מבחינתי זה לא אומר המון,

כי השותפות האמיתית בעיניי היא ההתרגשות המשותפת, הציפייה המשותפת, השמחה..

כשאני חוזרת הביתה מיום לחוץ שהוא ישאל מה שלומי ומה שלום פיצפוצון שבבטן..

שילטף..

כל זה נראה לי ממש ממש שותפות מלאה.

אני חושבת שמטבעם של רוב הגברים הוא להתרגש- ויתכן כמונו אך לא מבטאים! זאת כמונו הנשים...

אני זוכרת שבהריון הראשון גם ציפיתי שבעלי יתרגש מהתנועות וכל הזמן ביקשתי שישים יד וירגיש- פעם ראשונה התרגש אח"כ שוב אח"כ פחות...

מה לעשות- אנחנו נושאות את התינוק ומתרגשות יותר מכל תזוזה קטנה כי זה בתוכנו...

בהריון השני הבנתי שאין לי ממה בכלל להעלב מזה שזה לא מרגש אותו להרגיש תנועות אך הרגשתי את הציפייה הגדולה שהיא של שנינו!!

לגבי הבדיקות- בהריון ראשון בא אתי לכל הבדיקות ובהריון השני לא...מה לעשות הוא סטודנט ושנינו מבינים שחבל שיפסיד לימודים בשביל זה...

הכל זה עניין של הבנה מצד שני הצדדים (כך אני חושבת)...

כל דבר מתעניין ובודק והופך עולמות כדי לבוא איתי כל פעם לרופא..לא מוותר על החוויה.

ואת האמת אני כל דבר משתפת אותו גם דברים קטנים..

כל לילה אנחנו מדברים על העוברים הקטנטנים שלנו ועל העתיד וכל מיני מחשבות..

פשוט חוויה מושלמת!!

מחזקת את דבריה של יפעת

צריך לשתף- במיוחד עם זה הריון ראשון והכל חדש לשניכם.

לשתף בבחילות לשתף בחוויות.

לשתף כשנעים וגם את הקשיים- לדוגמא אני עכשיו בסוף שמיני- ואני מרגישה בטטה, ממש כבדה גם קשה לי להתכופף וכדו' 

אז מלא פעמים אני מבקשת שיביא לי דברים ויתכופף במקומי להרים - וביחד עם זאת אני מתנצלת כי לפעמיים אני מרגישה ממש נצלנית כי אין לי כוח לזוז ואני מסבירה לו שממש קשה לי וכשמתכופפים יש צרבת וכו'- כך יש שיתוף והבנה .

אצלי בהריון הראשון בעלי הגיע נראה לי פעם אחת או פעמיים לרופאת נשים - כי כולי התרגשתי

ואחרי זה ובשאר ההריונות ממש לא- באמת שאין זמן להוריד על זה שעות עבודה וכו'

מה שכן - אני תמיד מראה את התמונות של האולטראסאונד ומתלהבת ומסבירה מה יש בתמונות.

טוב שיהיה ספר או מידע מהאינטרנט על גדילת העובר בשלבים שונים- לקרוא ביחד

נראה לי שזה ממש מחבר להבין מה קורה שם בפנים

וכמובן הכנה ללידה  ראשונה- עשיתי פרטי זוגי- זה ממש חשוב בעייני מאוד.

וכמובן לשאול אותו איך הוא מרגיש סה"כ הוא יהיה פתאום אבא

עיסויים- לבקש לפי הצורך,לא תמיד אפשר כל רגע עיסוי ולפעמים אפשר עיסוי קצר רק של כמה דקות

ולפעמים שווה לפנות זמן לעיסוי יותר ארוך.

כנ"ל לגבי התנועות- בהתחלה אנחנו מרגישות את התנועות ומתלהבות אבל בחוץ לא רואים ולא מרגישים- אז אני משתפת את 

בעלי בחוויה שאני מרגישה- כמו גלים/ פרפורי דג וכדו'.. בהמשך כשיש הרבה תזוזה המון פעמים אני מבקשת שירגיש כדי 

שיתחבר ויבין ולפעמים אני רק מתארת לו שהעובר רוקד סמבה

המון בהצלחה

ואפילו בסוף ההריון האחרון ( לפני שנה ו 9 ) הוא הגיע איתי כל שלושה ימים לביקורת... הוא פחד שיילדו אותי לפני הזמן

של כל בעל, וגם סוג של זוג, אצלי בעלי בתחילה לא הגיע לבדיקות כי הוא לא יכל והוא באמת לא כ"כ התחבר לפיצי, אבל כשהיתה בדיקה שהוא הגיע במקרה כי זה הסתדר לו והוא לקח אותי אז הוא ראה את האולטרא סאונד והוא כ"כ התלהב והוא גם הבין את הרופאה יותר ממני. ואז נפל לי האסימון והתחלתי לקבוע את זמן הבדיקות לשעות שיוכל למרות שלא תמיד זה היה לי נח כי קלטתי כמה זה חשוב ומחבר!

ועוד משהו, אני חושבת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו !

אצלי בסוף ההריון הם כבר היו ממש חברים...

של אופי. אי אפשר להכריח אותו להיות מעורב אם הוא לא רוצה.

בעלי מברך לי את הבטן כל שבת אחרי הקידוש. חשוב לי שיהיה שותף, אז אני מכניסה אותו לזה. 

עד כמה שידו מגעת בדברים שתלויים בו. סוף סוף זה גם חלק מאותו הריון. בעבודות הבית, בקניות, ביקורים אצל הרופא, בליטוף, מגע וכו'. 

לא אני הפניתי אבל זה שיעור יפה ומענין של ד"ר מיכאל אבולעפיה. לא הספקתי עדיין להאזין אבל מתכננת בהקדם. 

למה למנוע דבר טוב מציבור שלם?

לערוץ  מאיר  אין רווחים מזה וכל מטרתו היא לזכות את הציבור.

ההתנהלות שלך היא על גבול הלא חוקית. 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4812&cat_id=3978

אין לי הסבר להתנהגותך חוץ מאשר חשש לפרנסתך.

תראי, כוונתי הייתה להביא ידע ואור למשפחה היהודית. מה כוונתך? 

על מה שכתבת על הקישור שלי(והמנהלת מחקה) " זה וירוס לא להכנס" את תתנצלי ותסבירי.

אני היחידה פה שראתה מה שיוקטנה כתבה ומחכה להתנצלות שלה?

בעלי שותף כ"כ, לפעמים יותר ממני אפילו.. הוא מדבר עם התינוקי, הגיע איתי לרופאה וקרא המון חומר על היריון ולידה (ואני בשבוע 16..) אבל משיחות עם חברות הבנתי שאצל כל זוג זה שונה, א"א להכניס אותו בכוח,זה לא בריא לשניכם.

בטח שהבעל צריך לעזור ולהשתדל להיות שותף אבל חשוב להפנים שעד כמה שהוא מנסה להיות חלק ולהבין הוא אף פעם לא יצליח באמת להבין מה עובר עליך (תכל'ס, אנחנו בעצמנו לא תמיד מבינות מה עובר עלינו, לא?) אז צריך להתאזר בסבלנות ולגייס את כוחות ההבנה והאבה שלנו כדי לעבור את זה בלי כעס

היריון שמח ובריא

ובדרך תסביר להם מדוע פירסמת פה ללא תשלום.

ותשלם להם יפה על הפרסום..

יפעת, תמחקי את הפרסומת הזו...

אם היית נחה וחושבת

היית רואה שאני אדם פרטי ללא שום כוונת רווח.

ללא קשר למכון מאיר או מעביר השיעור.

כוונתי הייתה לפרסם מים חיים שיכולים לשנות חיים של אדם שעכשיו הוא עדיין עובר.

לתת לעובר,תינוק, ילד צינור חיים של אהבת אב.

לכבוד ל"ג בעומר ו24 אלף תלמידים 

תני בי אמון , מה אכפת לך?

כוונתי היית נקיה.

ואגב, את באמת חושבת שד"ר ברמה שלו ילכו לקושש לקוחות כאחת הקטנות בפורומים?

אינני יודע, אבל אני מניח שאין לו בעיות כאלו.

בכבוד רב

לא, כי יש לי עוד כמה הרצאות ממש מעניינות להפנות אליהן בהודעות. הרצאות שישנו את חיי כל מי שיאזין להן! בנושאים של תזונה, של החלמה מהמחלה, של חוכמת חיים... תן לי את המייל שלך אני אשלח לך מלאאאאאאא המלצות להרצאות מדהימות שישנו את חייך! אתה תודה לי על כל מייל שאני אשלח לך!!! אני אפנה אותך רק לדברים הכי טטובים ברשת תאמיייייןןןןן ליייייי!!!!!!!

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.

תעייני ב'כלי יקר' .

מחקר שערך בית הספר לרפואה ציבורית של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, כמו שורה של מחקרים קודמים, הוכיח שקיים קשר הדוק בין צריכת חלב ומוצריו לבין התפתחות סרטן בבלוטת הערמונית. ככל שאנחנו שותים יותר חלב ואוכלים יותר מוצרי חלב – גדל הסיכוי שנפתח את הסרטן הזה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3522992,00.html

משלי ט7 : "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ."

"עזבו את חבריכם הלצים, הרי כל מי שמנסה לייסר, למתוח ביקורת על אדם לץ,

מקבל ממנו קלון וביזיון, ומי שמנסה להוכיח אותו, נחשב בעיניו לרשע ובעל מום ".

יוסר - המנסה להטיף מוסר לאדם לץ (= ציניקן, המזלזל ולועג לחכמים), לא יצליח להוכיח אותו, אלא רק ייקח לעצמו קלון = בושה וביזיון, כי הלץ ילעג לו, יקלל ויבזה אותו;   המסקנה, כפי שנאמר בפסוק הבא, "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ" - אל תטרח להוכיח אנשים המזלזלים ובזים לאחרים.

וכך פסקו חז"ל: "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך" (בבלי יבמות סה

כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?!     בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך.      זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: אל תוכח לץ פן ישנאך..." (הרב רונן חזיזה)

סר קן רובינסון מציג טיעון משעשע ומרגש ביותר בזכות יצירתה של מערכת חינוך, אשר תטפח - ולא תדכא - את היצירתיות.

ההרצאה שצפו בה עשרות מליוני אנשים ברחבי העולם, עכשיו בתרגום לעברית 

מצחיק ומעורר השראה - לא להחמיץ!

http://www.ted.com/talks/lang/he/ken_robinson_says_schools_kill_creativity.html

בפורום הסמוך לימדו עליה זכות .היא העידה שהיא באה מרקע אחר

ולכן עניתי לה שם יותר בפירוט.

אולי גם אני יכולתי לראות את האירוע מעוד זווית?  אין לי בעלות על האמת.

תפלה קודם תפלה

ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו, ולא קנאתנו על אחרים.

אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם,

ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך,

ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה.

ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך,

שיהא הכל נחת רוח אליך. וזה עקר כונתינו.

ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך, אתה תלמדינו,

אשר נדע באמת כוונת רצונך הטוב.

ועל כל זאת מתחננים אנחנו לפניך, אל מלא רחמים,

שתקבל את תפילתנו ברחמים וברצון, אכי"ר.

נ.ב.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=48151&cat_id=4050

בתמצית :בפתרון קונפליקט מחפשים פתרון ענייני, מסתכלים קדימה. לא נכנסים לזריקת האשמות .

אשמח להסרת כל התגובות שלי בדיון הנ"ל.

לא רואה בהם תועלת כלשהי.

אשריך.

וכל זוג מחליט את זה עבורו. זה תלוי בגורמים רבים: אופי של אישה, אופי של בעל, חינוך שקיבל הבעל, חינוך שקיבלה האישה ועוד.

לפעמים אפילו יש מעורבות של אידיולוגיות, עד כמה שזה לא נשמע הזוי.

זה גם לא אומר על טיב הבעל: יש בעלים לא משהו שמאד מעורבים, ויש בעלים מאד טובים שלא נראים מעורבים.

ראיתי גבר שמרוטב הזדהות עם אישתו פיתח מה שנקרא "הריון מדומה": הוא חווה את כל התסמינים שחוותה אישתו ואף צמח לו הבטן. ראיתי בעלים שעד שראו את התינוק בעגלה הוא לא היה קיים עבורם. בשתי הדוגמאות שהבאתי מדובר בבעלים טובים שהפכו לאבות טובים, דרך אגב.

גם יכול ההזדהות והסבלנות שונה מאדם לאדם ומוגבלת בכל מקרה. אם כל יום את פוגשת את הבעל עם תלונות על כאבי גב - יכולת ההזדהות שלו עם הבעיה תלך ותפחת באופן טבעי. כמו גם הנכונות שלו להשתדל לעשות עם זה משהו. הרי כאב גב שלך ותלונות שלך עליו הפכו לשגרת היום. מה גם גברים בד"כ מאד מתעייפים מתלונות כאלה.

כדי לקבל יותר התייחסות לדברים יותר חשובים, נסי פחות לערב בדברים יותר שגרתיים ולהתמודד איתם בעצמך. ראי מאמר על כאב גב בהריון, מקווה שזה יעזור לך.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

קו קלוש

❤️

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי

ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך

מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה

וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב

ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה

איך מכילים את 2 הצדדים יחד

איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים

אני מרגישה לא נורמלית

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת