ממש לא גמור אבל קצת זה גם משהו.

מכירים את זה שמרגישים שזה לא משו אבל לא יודעים לשים תאצבע על הבעיות?..

אז אשמח אם תאירו את עיניי

זה רק פרק ראשון ויש כבר המשך בראש.. מבוסס על חלום שחלמתי..

לחולל בכרמים

אוי לא! אני ממש מאחרת! פדיחה! המחשבות רצות לה בראש בזמן שהרגליים- נעולות בטבע פסים שלה רצות על המדרכה. 

מבט בפלאפון מגלה לה שהשעה כבר 10:15. עשר ורבע?? לא יכול להיות! כלכך הרבה זמן לוקח לרכבת הזאת להגיע עד לתחנה המרכזית? עלאק קלה גמכן הרכבת הזאת..הלל כבר מחכה מ10! וואי פשוט לא נעים! אוף אני מזה לא בכושר!  חלפה בראשה מחשבה אפילו לקחת את הטבע בשתי ידיים ולרוץ יחפה, אבל החליטה שביום הזה היא חייבת פשוט לעשות רושם נורמלי..וואו, כמה היא מחכה ליום הזה! שנה שלמה שהיא רק חושבת על הנשף, ומה תלבש ואיזה תסרוקת תעשה, איזה סוג נעליים..וטיפה איפור-לא בהגזמה כדי שיהיה יפה אבל עדין, ו...וואו- איך הוא ייראה? והאם הוא יבוא בכלל? ויזכור אותה? הרי עבר כלכך הרבה זמן מאז שדיברו בפעם האחרונה...לא שזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא הופיע במחשבותיה וחלומותיה...מעניין אם הוא השתנה בזמן שחלף. היא ניסתה לדמיין מה ילבש- סתם חולצה לבנה של שבת, או איזה חליפה ועניבה כמו בסרטים? כשעברה במוחה המחשבה על תום לבוש בחליפה שחורה יוקרתית כזו- היא גיחכה לעצמה והמשיכה בחיוך לחפש את הלל שמחכה לה. פתאום קפץ עליה גוש תלתלים קופצני "שוהם! הנה את!" היא ניסתה לנשום תחת מפל התלתלים שדגדג לה את האף,ונאבקה להשתחרר מהחיבוק הדובי שהלל העניקה לה ברוב התלהבות. "מה קורה, כן גם אני שמחה לראות אותך הלל!" התלהבותה של חברתה הייתה מדבקת. "מה?" היא שאלה- כשראתה שהלל מסתכלת עליה במבט בוחן-"השיער שלי עד כדי כך נוראי? הוא פשוט לא רצה להסתדר בבוקר והייתי חייבת לעוף!" "לא לא את ניראית בסדר גמור" הרגיעה הלל בנימה מבטיחה.-"וחוצמיזה- שיארגנו אותך שם עד שתראי עוד יותר מבסדר גמור, לפי מה ששמעתי מבנות שהיו שם שנה שעברה" היא אמרה לה, בעוד הן מתחילות לצעוד לכיוון בנייני האומה. הן המשיכו באחוות הבנות הזו עד שנעצרו מול תור של נערות, כולן בערך בגילן- שגם הן באו לנשף. "וואו!" שוהם הטתה את ראשה לאחור וניסתה לקרוא את השלט הענקי שהיה צמוד לקיר הבניין שאליו עמדו להיכנס. "את רואה מה כתוב באותיות הקטנות"-שאלה הלל- "פשוט שכחתי תמשקפיים ואינלי כוח לשים תעדשות" "כתוב שם- "הנשף השנתי של מחוללות בכרמים" היא הקריאה בקול. "ובאותיות למטה רשום- הכניסה מורשית מגיל 18 ומעלה למעט מקרים מיוחדים ובאישור הורים חתום. בברכה- המשרד לנישואין, מדינת ישראל"

"וואו! פשוט וואו!"- הלל ממש קפצצה מרגל לרגל מרוב התרגשות-"זה כלכך וואו שאין לי סבלנות לעמוד ולחכות בשביל האפרורי והמשמים הזה!" למראה חברתה הנרגשת פרצה שוהם בצחוק- "יא קורעת!"- היא קראה אליה-"הנשף עצמו מתחיל רק ב-8, ועד אז יהיה לך מספיק זמן בפנים עד שיצא לך עשן מהאוזניים. כי כמו שאני מכירה אותך- תוך 5 דקות יימאס לך מהמדידות ורק תרצי ללכת לקפוץ לאיזה עין הנציב או משו בדומה לזה, ואני אצטרך ללכת לכתת את רגליי המסכנות לחפש לך איזה כדור הרגעה או משו בסגנון. חתום שזה מה שיקרה!". -"ניראלך??" הלל עשתה לה פרצוף נעלב-"אני אשב על כיסא המלכות כמו ילדה טובה, ואתן לכל הפקצות למשוך לי בשיער ולעשות ממנו איזה מגדל לתפארת מדינת ישראל בתוספת דגלון כזה, נו, דגל ישראל קטן כזה על קיסם בראש כל הקוקסים, ואני חותמת לך- בסוף הערב אני יוצאת נשואה פלוס עשר! נו מה את מגלגלת עיניים? אני שיא הרצינית! מבטיחה בעזרת ה' בלי נדר לא לעשות יותר מידי פדיחות." היא סיימה את נאומה בנימה רגשנית ועצמה עיניים לאות המחשה.

"בסדר, בסדר..אני פשוט טיפה לחוצה..אחרי הכל- חיכינו לרגע הזה בערך כל החיים שלנו..כאילו- מהגן מדברים איתנו על חיי נישואים, עוד כשבוחרים אבא ואמא של שבת...ובכל שיחה בערך באולפנה תוכלי למצוא את השורש ח.ת.נ. ...קיצור..אוף מה אל תגידי לי שאת לא במתח..לוידת זה יום די גורלי, את לא חושבת?!" היא תלתה בהלל זוג עיניים גדולות.-"ממ..כן, אני חושבת שאת די צודקת, כמו תמיד...אני גם ממש לחוצה, אבל- עדיף להעביר את זה בכיף ובצחוקים מאשר להיות בלחץ..חוצמיזה- שאנחנו בחרנו בזה. ונישואים זה לא עונש. היי- תני חיוך! אני בטוחה שהכל ילך מעולה! בעז"ה- ואם לא השנה- ה' יביא אותו בעיתו ובזמנו כמו שדודה טובה טורחת להזכיר בכל מפגש משפחתי..." הלל לחצה לה את היד, וככה בידיים שלובות, הן התקדמו בשתיקה בתור שהשתרך מחוץ למבואה.

לאחר שעברו את הבידוק בכניסה, ואחרי הדרמה הקטנה עם השומר עתיק היומין שהתעקש לבצע את תפקידו נאמנה ועמד על כך ששוהם תעבור חמש פעמים עד שנזכרה להוציא את הפלאפון מהכיס ועברה בלי לצפצף,- נעמדו הבנות במבואה ענקית מול שורה של ביתנים קטנים צבועים בצבע תכלת. שלט קטן שהיה תלוי על כל דלת הסביר שאלו ביתנים של ראיון אישי שבו יוחלט בשלב הסופי אם את יכולה השנה להשתתף בנשף, או- שעפ"י החוק, עדיין אינך מורשית להשתתף בו. כמובן שהייתה אפשרות לפגוש בנים גם אם לא השתתפת אי פעם בנשף, אבל הנשף הזה היה ה-דבר בה"א הידיעה. היא אף פעם לא השתתפה בו קודם כי אימה חושבת שמתחת גיל 18 אין מה לדבר בכלל על חתונה באופק, אבל עכשיו היא כבר יכלה להיכנס ולראות מה זה ה"נשף" הזה שכל הבנות הגדולות ממנה שהשתתפו בו בשנים קודמות יוצאות ממנו באורות, ולרוב- עם חתן מיועד. וברור שזה מאורגן ומתואם עם המון ישיבות גבוהות ומכינות והסדר...טוב, זאת הזדמנות אחרונה להתחרט..לא. אני הולכת להיכנס. על החיים ועל המוות. היא נתנה מבט אחרון בהלל, שפנתה לביתן שמשמאלה, ונכנסה לביתן מס' 8.

"שלום" פנתה אליה אישה שבאופן מחשיד הזכירה לה את סבתא חיה, "מה שלומך מותק?" האישה, עטויה מטפחת פרחונית בצבע סגול חייכה אליה בחביבות, ונענתה מצידה ב "ב"ה" קטן. "אני נעמי"- האישה הציגה את עצמה-" ואני רק אשאל אותך כמה שאלות, וגם כמובן אבדוק את הטפסים שנדרשת להביא. שבי שבי, תמיד כולן מגיעות לפה כלכך לחוצות! הינה יש פה סוכריות, קחי לך נשמה. הכל מהדרין" 

שוהם התיישבה על הכיסא ולקחה בהיסוס סוכריה אחת אדומה מקערת הזכוכית שעל השולחן. למראה היסוסה, חייכה נעמי- "אל תדאגי, זה לא כואב" ופרצה בצחקוק קטן לשמע הבדיחה של עצמה. נעמי הייתה נחמדה ואדיבה אליה, ולאט לאט הלחץ שישב לה בבית החזה התמוסס. נעמי נתנה לה הרגשה שהיא בידיים טובות. ממש כמו סבתא חיה היא חייכה לעצמה, ברכה "שהכל" והכניסה לפה את הסוכריה, שבאופן מפתיע לאוכל במקומות ציבוריים הייתה ממש טעימה. נעמי שאלה אותה פרטים בסיסיים- שם (שוהם), שם משפחה (כרמלי), גיל (18.5), צילמה את תעודת הזהות שלה ואת ההמלצות והאישור הורים שנדרשה להביא מראש.

"יופי מתוקה, אני סיימתי. את יכולה להמשיך לשלב ההכנות לנשף. ביננו- זה השלב הכי מרגש. כל הפריטים שיש היום לבנות..בימיי הייתה רק שמלה אחת חגיגית לכל אחת ואולי איזה קישוט לשיער פה ושם..ב"ה..המון שפע..הנה כאן-נעמי התנערה מזכרונותיה- הדלת פה פונה לכיוון חדר ההכנות. לכי לך חומד! ובהצלה הערב! שריבונו של עולם יהיא לך חתן כשורש נשמתך!" "אמן!" היא השיבה בחיוך, ויצאה מהדלת בצידו השני של הביתן- לכיוון "חדר ההכנות" כמו שאמרה נעמי.

הדבר היחיד שהאינסטינקטים שלה עשו כשעברה בפתח (אחרי שווידאה שהלל עברה גם) - זה לעמוד עם פה פתוח מרוב תדהמה למראה מה שהיה בצד השני.

~סוף פרק א'~

טוב.. זהו זה... אשמח להארות והערות. תודה רבה  

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

בס"ד

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

תם, ועוד אשלים עם זה.

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?