פחות או יותר עד שירגישו שדי.

2. אפשר לצאת לכל מיני מקומות לדייט אם כי סופר זה מקורי מאוד.

בהצלחה.

מה הכוונה ב"די"? סתם מתי שאני חושב שגם היא צריכה לשלם?

לטיול אפשר לצאת גם לפני שנפגשים פ.היכרות עם הורים?

1. הוא לא צריך, מקובל שהוא משלם

אם הוא לא רוצה לשלם, איננו חייב (על עצמו כן)

זה מנהג יפה להזמין את הגברת לשתיה או אוכל על חשבונך

ומראה על עין טובה ולב רחב

למרות שהיום כבר אי אפשר למדוד בעזרת זה

הבחורה יכולה לשלם על עצמה כבר מהפגישה הראשונה

רק קח בחשבון שאצלן זה כבר חוק שהוא צריך לשלם

כך שאם הוא לא משלם עליה

היא מתחילה לחשוש שיש כאן משהו לא תקין

2.יוצאים לאן שבא לכם

לא חייב בכלל בית קפה

העיקר שיהיה מקום נעים וכיף להיות בו בפגישה

וטיול,

זה יכול להיות ריענון טוב לפגישה

אבל מומלץ לעשות אותו רק אחרי שהקשר מתבסס קצת

בהצלחה

מתי ניתן ללכת גם לסופר, והאם גם שם רק הבחור צריך לשלם?

מתי בערך ניתן ששני הצדדים ביחד משלמים?

ללכת לסופר כדאי ללכת רק על מנת לעשות קניות למטרת הפגישה

ושם העניין הוא דומה לעניין התשלום בבית קפה

כלומר אפשר ביחד או כל אחד לחוד ? או שרק אם זה למטרה של טיול או לסתם פגישה?

האם אין שלב בקשר בו שני הצדדים משתתפים בתשלום , שגם הבחורה צריכה להציע שהיא משלמת?

1. ניתן ללכת ביחד לסופר, אבל בכדי לקנות מצרכים לפגישה (לדעתי עדיף לעשות את זה לפני הפגישה)

2. טיול בסופר לא כ"כ מומלץ, לפחות לא בהתחלה

3. גם הבחורה צריכה להציע לשלם, אבל אם היא לא עשתה זאת, לא קרה כלום

חברה (נשואה!) סיפרה שבאחת הפגישות הם הלכו ל"חצי חינם" בפ"ת.

לשם הבילוי, הם לא קנו שם כלום וגם לא תכננו לקנות.

לפי מה שהיא סיפרה זה מקום ממש מגניב.

חצי מוזיאון כזה

אני דווקא לא אוהבת שמשלמים עלי...

לענ"ד בפגישות מתקדמות יותר אם הוא לא משלם זה באמת מוזר,

אבל למה שישלם ממש בהתחלה, כששום דבר עדיין לא ברור???

1. אין מספר של פגישות בו אחד הצדדים צריך לשלם.
מניחה שהנוהג הוא שהבחור משלם בפגישה ראשונה( למרות שגם זה לא חובה!!)
אבל משם ואילך- כל אחד ומה שמתאים לו.
 

2.אפשר לעשות ביחד קניות לסופר לפני הפגישה.מתחלקים בתשלום..מה הבעיה? 
טיול- מתי שמרגישים בנוח.

אבל בספסל ערוך אין התייחסות כ"כ מפורטת..

הרעיון הוא מה שמתאים לכם.

אני מעולם לא הרשתי לבחורים לשלם עלי. 

הלכתי לטייל גם בדייטים ראשוניים. (ואם ים נקרא טיול- אז גם בדייטים ראשונים)

ובהחלט אפשר לקפוץ לסופר הקרוב ולקנות שם אוכל- כל עוד הבחורה זורמת ולא אכפת לה. (המלצה נחמדה- לחמניות עם חומוס,חמוצים, ופסטרמה- יוצא מעולה!)

כל מה שמתאים לך, ומתאים לה- אין שום בעיה.

אתה יכול לפתוח את הנושא- מה דעתך על הכלל הזה שהגבר משלם? מאיפה הוא הגיע? (רמז- ימי הביניים ) למה הוא עדיין קיים? בצורה עדינה שלא ישתמע ממנה שאתה קמצן (ואז היא תפתח פה שרשור מזועזע "הוא לא רוצה לשלם עלי!!!")

אתה יכול להציע רעיונות ולשאול אותה אם מתאים לה לטייל קצת, ללכת לים, לעשות פיקניק עם מצרכים מהמכולת ולא רק מסעדה, להסתובב בחורשה\גן\גן שעשועים או כל מקום אחר שעולה על דעתך..

ולפי איך שהיא תגיב- תזרום.

יש בהליכה משותפת לסופר - ולא רק לצרכי טיול, אלא לצרכי דירה, הורים, שבת, "וואט אבר" -  אפשרות לא רק לטיול מגניב וקטעים,

אלא שיקוף אישיותי!!! בכל הרצינות - רואים לאן נמשכים טבעית, רואים שיקולי דעת, רואים תפיסה כלכלית. גם נמצאים במקום ציבורי עם מלאנתה אנשים. וגם רואים את רמת שיתוף הפעולה. אפשר ללמוד המון. לא סתם מוזאון...

אבל זה דורש אומץ!

לפחות בהתחלה.

נשים - מחובתכן להציע לפחות השתתפות.

גברים - מחובתכם לומר לה "לא, מה פתאום? עליי!"

יאללה עם העולם, בחורים נהיו נקבות..

(ולא, לא כל דייט בבית קפה, ודאי שלא דייט ראשון)

לק"י

בסה"כ חובת הנישואין היא על הגבר, ולא על האשה..

ובנוגע לשאלת השרשור- אין לי מושג מה להגיד..אני בעד להתחלק או שכל פעם מישו אחר ישלם (והכי טוב- להפגש במקום שלא דורש תשלום..).

הטעם שלהם בגלל שיוצאים למטרות נישואין - עדיף שלא להוציא פרוטה על זה מחשש שהוא יתכון שזה לשם קידושין.

זה היה בציניות, נכון?

במקום להילחם עם הקור בחוץ

א. כשהבחור משלם הבחורה עלולה להרגיש שהיא "חייבת" לו...

ב. זה פשוט לא הוגן! למה שהוא ישלם והיא לא?!

אוי לו למי שבניו נקבות...

(שוביניסטית גאה..)

התשלום על המדוייטת הוא צורך של הגבר לא פחות משל הגברת. הוא צריך להרגיש ג'נטלמן, ולהפגין את רוחב ליבו שכבר מפורסם אצל כל מי שמכיר אותו. אל תהרסו לו...

לדעתי כל זה תקף בעיקר לדייט ראשון. אחר כך, עדיף לזרום לפי המצב.

מי שהמציא תצורך הזה, יבורך!!

אה ותגידו לו שצריך עוד מהצורך הזה...

״דרוש צורך להיות ג׳נטלמן!!״

זה פשוט כל כך לא הוגן. מי אמר שיש לו כסף?

וחוץ מזה, אני הייתי מעדיפה שבעלי לא ישלם על בנות אחרות שהוא יצא איתן לפניי, אלא "יחסוך" את הכסף כדי לצאת איתי לבית קפה אחרי החתונה.

כמה מאותם גברים שמפזרים כסף כדי להרשים מדוייטת, יעשו זאת בשביל הנשים שלהן?

נק' למחשבה

סתם יא קמצנים!

מה ביקשו - ארוחת גורמה?

תזמינו אותה לאיזה משהו קליל וזהו..

אה, וגם אתן בנות, מה הבעיה שלכן?!?!? (חוץ מבודדות חמודות...)

דעתי בעניין: גבר צריך לבוא בגישה שהוא ״מזמין״ בחורה להיפגש איתו, הוא המארח ולכן ברור שהוא משלם (לפחות ב3 פגישות ראשונות) הבחורה אמורה להציע לשלם, אבל הגבר צריך לסרב בתוקף.

לא צריך להגזים יותר מידי, תה /קפה וסבבה... שפשוט יהיה נחמד לשבת.

אה, וכן, נפגשים בבית קפה ( כל עוד לא 20 מעלות חום בלילה, כי קפואאאאא).

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מרוויחה סבבה... אין לי בעיה לשלם על שנינו אבל בהתחלה, זה תפקידו.

אח״כ זה הכי חמוד בעולם שכל פעם כל אחד משלם הכל פעם הבחורה על שניהם ופעם הבחור על שניהם.

ובקשר לסופר, זה סבבה ללכת ביחד לקנות משהו ולצאת לאיפושהו לא מידי הומה (בקיץ כמובן!!)

להורים, זה ממש תלוי..

לא חושבת שצריך לעשות סיפור גדול מ30 ש"ח (2 כוסות שוקו)

ומי שלא עובד ואין לו כסף, אף אחד לא חייב אותו להיפגש דווקא בבתי קפה!!

בחור ממוצע יוצא לכ7 פגישות בחודש ממוצע. 7*30=210.

לא כולל נסיעות (שהרי מצפים ממנו להגיע אל הבחורה ושהיא לא תעשה צעד לקראתו.. ולא לכולם יש הורים שנותנים אוטו..)

באמת נראה לך פייר?????

שבעלי, לפני שהתחתן איתי היה נחמד ואנושי למדוייטות שלו!!

והשקיע ושילם עליהם!

אני מעונינת בבן זוג מתחשב (ולא רק באשתו....!!!)

ולכן לא מעיד בכלל על מידת ההתחשבות/הג'נטלמניות של הבחור.

אם זה לא היה מן כלל כזה, אולי.

אבל מכיוון שהכלל קיים זה כבר לא אומר כלום!

להיות ג'נטלמן ולשלם..

אספר לכם סיפור..

מעשה שהיה כך היה..

פגישה ראשונה הבחור משלם על השוקו..

פגישה נוספת הוא מחליט שנזמין משהו לאכול.. עמדנו ליד הקופה ושילמתי על שנינו..

פגישה נוספת הוא קונה לי ולו שתייה ואני מוסיפה שקל שחסר

פגישה נוספת אנחנו יושבים לאכול יחד צהריים אני מצפה שאחרי ששילמתי פעם אחת הבחור יציע לשלם גם על החלק שלי, אני מוציאה כרטיס אשראי הוא מחזיר את שלו (כן הוא יכל להיות ג'נטלמן ולהציע לשלם - זה לא קרה, הוצאתי כרטיס אשראי כדי לשלם את חלקי) אני נועצם מבט והוא שם כמעט חצי מסכום.. אני שואלת למה, התירוץ את עובדת ואני לא, התגובה שלי.. אתה הצעת שנשב פה לאכול ואני לא. מצידי היה מספיק פיצה.

פגישה נוספת את יכולה לקנות לי בדרך מים.. הוא דקה מליד קיוסק.. לא הוא לא מחזיר לי את הכסף..

בין הפגישות הוא מספר לי שהוא השקיע כסף באיזה מכשיר פיננסי...

מסתבר שלזה כן היה לו כסף..

פגישה נוספת..

בעצם אין פגישה נוספת... 

מהנקודת מבט שלי, לבחור לא היה קל להוציא מכספו אך להוציא מכספם של אחרים זה פשוט קל ולגיטימי..

להניח הנחות בקשר לחשבון עו"ש שלי רק כי יש לי משכורת בלי לדעת מה ההוצאות החודשיות שלי ועל סמך זה להסתמך שאני יכולה לשלם והוא בגלל שלא עובד לא יכול.. זו מחשבה לא לעניין (ואני עדינה)

בכל אופן זה ממש לא משקף את הכלל אבל יש כאלה..

מסתבר שזה יכול מאוד להראות את היחס של האדם לכסף.. ועוד כל מיני דברים נוספים בדרך..

----

ולדעתי האישית

בפגישות הראשונות ראוי להתחלק חצי חצי - גם על השוקו.

בפגישות מתקדמות כשהקשר הולך לכיוון רציני כבר אין התחשבנות ולפי איך שזורם בתשומת לב של שני הצדדים שלא יצא מצב שרק צד אחד משלם!! 

בע"ה ובהשתדלותנו

זה ממש מוכר הקטעים הללו. שמעו אני לא בקטעים של לרושש את הבחור וזה באמת לא נעים שבחורים משדרים שדייט זה מעמסה בשבילם. זה פשוט מוריד את כל החשק.

אם אני יודעת בדייט הראשון שזה לא ימשיך אני יתחמק מהזמנה כזו או אחרת לשבת בבית קפה, אבל אם זה בחור שמוצא חן בעיניי זה יהיה ממש נחמד בעיניי.

כבר נתקלתי בבחורים שהריצו אותי קילומטרים בחום אימים או קור כלבים במשך כמה דייטים ברצף (7 בערך!!ניסיתי פעם אחר פעם לדון לכף זכות ) בלי להציע לי אפילו פעם אחת משקה כלשהו, או אפילו להביא איתם אחד כזה.

לעומתם ניתקלתי במקסימים ומתחשבים אז יש ויש..

בגדול הגבר צריך להיות קשוב יותר לצרכים של הבחורה, או לפחות לנסות.

כשהבחור משלם זה מראה על מידת הנדיבות והנתינה גם אם הוא מעוניין בה או לא..

אם משלמים חצי חצי- זה כמו בילוי עם חברים שכל אחד משלם על עצמו זה בושה מבחינת הבחור..

אם הקשר הוא רציני- זה אמור להיות באופן טבעי שהוא לא ייתן לה לשלם, שיצא גבר!

עם כל הרצון הטוב של הבת גם לתת ולהשקיע כמו להזמין על חשבונה, אם היא מתעקשת אז לתת לה לפעמים זה סבבה..

יש נוהג שבעולם וזה שהבחור מזמין בחור שמשלם על הבחורה זה מעיד על אופיו .לעומת זאת הבחורים שמריצים בנות בדייט ולא חושבים אפילו להזמינן לשתיה, זה לא מסע כומתה אז. תהיו מנומסים ותזמינו את הבחורה לפחות לשתות משהוא.

לאותם ביניישים וחיילים ההפרוטה מציה תמיד בכיסם.

אפשר לקנות במכולת הקרובה שתיה קלה ועוגה ולהגיש בצלחת חד פעמית יפה (לא לשכוח מפיק וכלים יפים)

גם בנות יכולות להביא כיבוד ולשלם ,אין בזה פסול,המעשה הזה מעיד על הבחורה ועל אופיה .

עוד הערה לסיום ילדים אולי חשכתם העיקר הוא ליצור קשר שיוביל אתכם לבנות בית נאמן בישראל ,אז כל מה שנאמר בפורום זה שטויות 

כתבתי על שטויות שנכתבו בפורום התכוונתי לכך שהעיקר הוא למצוא את מה שאיבדה נפשי,ולהקים בית נאמן בישראאל.

אז חכמים זהרו בדבריכם.

הבחור יזמין את הבחורה. לאחר מכן כשרואים שהקשר הוא טוב ונעים, הבחורה יכולה להרשות לעצמה ליזום את הדבר הזה. בכל מקרה, ההוצאה לא צריכה להיות גדולה משני הצדדים בפגישות הראשונות.

בס"ד, בעזרת החונן לאדם דעת...

באופן כללי בחיים, גם בכל נושא אחר, כדאי מאוד לחשוב בצורה של איך לא נכנסים להתלבטות!

ובנושא המדובר, אני יכול רק לספר לכם על עצמי, שמעולם לא הזמנתי בחורה למסעדה או בית קפה!

בפגישות ראשונות גם לא הבאנו אוכל, ואני זוכר אולי רק שני מקרים שקניתי שתיה מראש.

כשזו היתה אשתי תלית"א, בהתחלה לא הבאנו שום דבר, ואחר כך כשהתחזק הקשר, אז היא שהיה לה פק"ל קפה שלה - 

היתה מביאה אותו, ואני הייתי מביא(מהבית) חלב או כל דבר אחר שהיא היתה מבקשת.

רק היום כשאנחנו כבר נשואים ברוך ה', אנו הולכים לבתי קפה ומסעדות, ויש לציין שברוך ה' כבר אין התלבטות מי ישלם...

אמנם גם בפגישות הראשונות אפשר להציע איזו פחית שתיה שקנית מראש, אך יש בנות שזה מפדח אותן(כמו שקרה עם אשתי...),

אבל לא ניתן להעריך מראש אם זה מפדח, כי בפגישות הראשונות עדיין לא מספיק מכירים. לכן אני כן ממליץ לקנות שתי פחיות אפילו בשביל הפגישה הראשונה, כי בסה"כ הבנות שמתפדחות מזה מעטות, וזה בדר"כ נותן תחושה נעימה של השקעה.

זו גם השקעה סולידית, ולכן גם מצד שני היא לא תרגיש שאתה רץ מהר מידי עם הקשר - מה שגורם הרבה פעמים לנסיגה...

בהצלחה רבה לכולם, ובשמחות!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.