פחות או יותר עד שירגישו שדי.

2. אפשר לצאת לכל מיני מקומות לדייט אם כי סופר זה מקורי מאוד.

בהצלחה.

מה הכוונה ב"די"? סתם מתי שאני חושב שגם היא צריכה לשלם?

לטיול אפשר לצאת גם לפני שנפגשים פ.היכרות עם הורים?

1. הוא לא צריך, מקובל שהוא משלם

אם הוא לא רוצה לשלם, איננו חייב (על עצמו כן)

זה מנהג יפה להזמין את הגברת לשתיה או אוכל על חשבונך

ומראה על עין טובה ולב רחב

למרות שהיום כבר אי אפשר למדוד בעזרת זה

הבחורה יכולה לשלם על עצמה כבר מהפגישה הראשונה

רק קח בחשבון שאצלן זה כבר חוק שהוא צריך לשלם

כך שאם הוא לא משלם עליה

היא מתחילה לחשוש שיש כאן משהו לא תקין

2.יוצאים לאן שבא לכם

לא חייב בכלל בית קפה

העיקר שיהיה מקום נעים וכיף להיות בו בפגישה

וטיול,

זה יכול להיות ריענון טוב לפגישה

אבל מומלץ לעשות אותו רק אחרי שהקשר מתבסס קצת

בהצלחה

מתי ניתן ללכת גם לסופר, והאם גם שם רק הבחור צריך לשלם?

מתי בערך ניתן ששני הצדדים ביחד משלמים?

ללכת לסופר כדאי ללכת רק על מנת לעשות קניות למטרת הפגישה

ושם העניין הוא דומה לעניין התשלום בבית קפה

כלומר אפשר ביחד או כל אחד לחוד ? או שרק אם זה למטרה של טיול או לסתם פגישה?

האם אין שלב בקשר בו שני הצדדים משתתפים בתשלום , שגם הבחורה צריכה להציע שהיא משלמת?

1. ניתן ללכת ביחד לסופר, אבל בכדי לקנות מצרכים לפגישה (לדעתי עדיף לעשות את זה לפני הפגישה)

2. טיול בסופר לא כ"כ מומלץ, לפחות לא בהתחלה

3. גם הבחורה צריכה להציע לשלם, אבל אם היא לא עשתה זאת, לא קרה כלום

חברה (נשואה!) סיפרה שבאחת הפגישות הם הלכו ל"חצי חינם" בפ"ת.

לשם הבילוי, הם לא קנו שם כלום וגם לא תכננו לקנות.

לפי מה שהיא סיפרה זה מקום ממש מגניב.

חצי מוזיאון כזה

אני דווקא לא אוהבת שמשלמים עלי...

לענ"ד בפגישות מתקדמות יותר אם הוא לא משלם זה באמת מוזר,

אבל למה שישלם ממש בהתחלה, כששום דבר עדיין לא ברור???

1. אין מספר של פגישות בו אחד הצדדים צריך לשלם.
מניחה שהנוהג הוא שהבחור משלם בפגישה ראשונה( למרות שגם זה לא חובה!!)
אבל משם ואילך- כל אחד ומה שמתאים לו.
 

2.אפשר לעשות ביחד קניות לסופר לפני הפגישה.מתחלקים בתשלום..מה הבעיה? 
טיול- מתי שמרגישים בנוח.

אבל בספסל ערוך אין התייחסות כ"כ מפורטת..

הרעיון הוא מה שמתאים לכם.

אני מעולם לא הרשתי לבחורים לשלם עלי. 

הלכתי לטייל גם בדייטים ראשוניים. (ואם ים נקרא טיול- אז גם בדייטים ראשונים)

ובהחלט אפשר לקפוץ לסופר הקרוב ולקנות שם אוכל- כל עוד הבחורה זורמת ולא אכפת לה. (המלצה נחמדה- לחמניות עם חומוס,חמוצים, ופסטרמה- יוצא מעולה!)

כל מה שמתאים לך, ומתאים לה- אין שום בעיה.

אתה יכול לפתוח את הנושא- מה דעתך על הכלל הזה שהגבר משלם? מאיפה הוא הגיע? (רמז- ימי הביניים ) למה הוא עדיין קיים? בצורה עדינה שלא ישתמע ממנה שאתה קמצן (ואז היא תפתח פה שרשור מזועזע "הוא לא רוצה לשלם עלי!!!")

אתה יכול להציע רעיונות ולשאול אותה אם מתאים לה לטייל קצת, ללכת לים, לעשות פיקניק עם מצרכים מהמכולת ולא רק מסעדה, להסתובב בחורשה\גן\גן שעשועים או כל מקום אחר שעולה על דעתך..

ולפי איך שהיא תגיב- תזרום.

יש בהליכה משותפת לסופר - ולא רק לצרכי טיול, אלא לצרכי דירה, הורים, שבת, "וואט אבר" -  אפשרות לא רק לטיול מגניב וקטעים,

אלא שיקוף אישיותי!!! בכל הרצינות - רואים לאן נמשכים טבעית, רואים שיקולי דעת, רואים תפיסה כלכלית. גם נמצאים במקום ציבורי עם מלאנתה אנשים. וגם רואים את רמת שיתוף הפעולה. אפשר ללמוד המון. לא סתם מוזאון...

אבל זה דורש אומץ!

לפחות בהתחלה.

נשים - מחובתכן להציע לפחות השתתפות.

גברים - מחובתכם לומר לה "לא, מה פתאום? עליי!"

יאללה עם העולם, בחורים נהיו נקבות..

(ולא, לא כל דייט בבית קפה, ודאי שלא דייט ראשון)

לק"י

בסה"כ חובת הנישואין היא על הגבר, ולא על האשה..

ובנוגע לשאלת השרשור- אין לי מושג מה להגיד..אני בעד להתחלק או שכל פעם מישו אחר ישלם (והכי טוב- להפגש במקום שלא דורש תשלום..).

הטעם שלהם בגלל שיוצאים למטרות נישואין - עדיף שלא להוציא פרוטה על זה מחשש שהוא יתכון שזה לשם קידושין.

זה היה בציניות, נכון?

במקום להילחם עם הקור בחוץ

א. כשהבחור משלם הבחורה עלולה להרגיש שהיא "חייבת" לו...

ב. זה פשוט לא הוגן! למה שהוא ישלם והיא לא?!

אוי לו למי שבניו נקבות...

(שוביניסטית גאה..)

התשלום על המדוייטת הוא צורך של הגבר לא פחות משל הגברת. הוא צריך להרגיש ג'נטלמן, ולהפגין את רוחב ליבו שכבר מפורסם אצל כל מי שמכיר אותו. אל תהרסו לו...

לדעתי כל זה תקף בעיקר לדייט ראשון. אחר כך, עדיף לזרום לפי המצב.

מי שהמציא תצורך הזה, יבורך!!

אה ותגידו לו שצריך עוד מהצורך הזה...

״דרוש צורך להיות ג׳נטלמן!!״

זה פשוט כל כך לא הוגן. מי אמר שיש לו כסף?

וחוץ מזה, אני הייתי מעדיפה שבעלי לא ישלם על בנות אחרות שהוא יצא איתן לפניי, אלא "יחסוך" את הכסף כדי לצאת איתי לבית קפה אחרי החתונה.

כמה מאותם גברים שמפזרים כסף כדי להרשים מדוייטת, יעשו זאת בשביל הנשים שלהן?

נק' למחשבה

סתם יא קמצנים!

מה ביקשו - ארוחת גורמה?

תזמינו אותה לאיזה משהו קליל וזהו..

אה, וגם אתן בנות, מה הבעיה שלכן?!?!? (חוץ מבודדות חמודות...)

דעתי בעניין: גבר צריך לבוא בגישה שהוא ״מזמין״ בחורה להיפגש איתו, הוא המארח ולכן ברור שהוא משלם (לפחות ב3 פגישות ראשונות) הבחורה אמורה להציע לשלם, אבל הגבר צריך לסרב בתוקף.

לא צריך להגזים יותר מידי, תה /קפה וסבבה... שפשוט יהיה נחמד לשבת.

אה, וכן, נפגשים בבית קפה ( כל עוד לא 20 מעלות חום בלילה, כי קפואאאאא).

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מרוויחה סבבה... אין לי בעיה לשלם על שנינו אבל בהתחלה, זה תפקידו.

אח״כ זה הכי חמוד בעולם שכל פעם כל אחד משלם הכל פעם הבחורה על שניהם ופעם הבחור על שניהם.

ובקשר לסופר, זה סבבה ללכת ביחד לקנות משהו ולצאת לאיפושהו לא מידי הומה (בקיץ כמובן!!)

להורים, זה ממש תלוי..

לא חושבת שצריך לעשות סיפור גדול מ30 ש"ח (2 כוסות שוקו)

ומי שלא עובד ואין לו כסף, אף אחד לא חייב אותו להיפגש דווקא בבתי קפה!!

בחור ממוצע יוצא לכ7 פגישות בחודש ממוצע. 7*30=210.

לא כולל נסיעות (שהרי מצפים ממנו להגיע אל הבחורה ושהיא לא תעשה צעד לקראתו.. ולא לכולם יש הורים שנותנים אוטו..)

באמת נראה לך פייר?????

שבעלי, לפני שהתחתן איתי היה נחמד ואנושי למדוייטות שלו!!

והשקיע ושילם עליהם!

אני מעונינת בבן זוג מתחשב (ולא רק באשתו....!!!)

ולכן לא מעיד בכלל על מידת ההתחשבות/הג'נטלמניות של הבחור.

אם זה לא היה מן כלל כזה, אולי.

אבל מכיוון שהכלל קיים זה כבר לא אומר כלום!

להיות ג'נטלמן ולשלם..

אספר לכם סיפור..

מעשה שהיה כך היה..

פגישה ראשונה הבחור משלם על השוקו..

פגישה נוספת הוא מחליט שנזמין משהו לאכול.. עמדנו ליד הקופה ושילמתי על שנינו..

פגישה נוספת הוא קונה לי ולו שתייה ואני מוסיפה שקל שחסר

פגישה נוספת אנחנו יושבים לאכול יחד צהריים אני מצפה שאחרי ששילמתי פעם אחת הבחור יציע לשלם גם על החלק שלי, אני מוציאה כרטיס אשראי הוא מחזיר את שלו (כן הוא יכל להיות ג'נטלמן ולהציע לשלם - זה לא קרה, הוצאתי כרטיס אשראי כדי לשלם את חלקי) אני נועצם מבט והוא שם כמעט חצי מסכום.. אני שואלת למה, התירוץ את עובדת ואני לא, התגובה שלי.. אתה הצעת שנשב פה לאכול ואני לא. מצידי היה מספיק פיצה.

פגישה נוספת את יכולה לקנות לי בדרך מים.. הוא דקה מליד קיוסק.. לא הוא לא מחזיר לי את הכסף..

בין הפגישות הוא מספר לי שהוא השקיע כסף באיזה מכשיר פיננסי...

מסתבר שלזה כן היה לו כסף..

פגישה נוספת..

בעצם אין פגישה נוספת... 

מהנקודת מבט שלי, לבחור לא היה קל להוציא מכספו אך להוציא מכספם של אחרים זה פשוט קל ולגיטימי..

להניח הנחות בקשר לחשבון עו"ש שלי רק כי יש לי משכורת בלי לדעת מה ההוצאות החודשיות שלי ועל סמך זה להסתמך שאני יכולה לשלם והוא בגלל שלא עובד לא יכול.. זו מחשבה לא לעניין (ואני עדינה)

בכל אופן זה ממש לא משקף את הכלל אבל יש כאלה..

מסתבר שזה יכול מאוד להראות את היחס של האדם לכסף.. ועוד כל מיני דברים נוספים בדרך..

----

ולדעתי האישית

בפגישות הראשונות ראוי להתחלק חצי חצי - גם על השוקו.

בפגישות מתקדמות כשהקשר הולך לכיוון רציני כבר אין התחשבנות ולפי איך שזורם בתשומת לב של שני הצדדים שלא יצא מצב שרק צד אחד משלם!! 

בע"ה ובהשתדלותנו

זה ממש מוכר הקטעים הללו. שמעו אני לא בקטעים של לרושש את הבחור וזה באמת לא נעים שבחורים משדרים שדייט זה מעמסה בשבילם. זה פשוט מוריד את כל החשק.

אם אני יודעת בדייט הראשון שזה לא ימשיך אני יתחמק מהזמנה כזו או אחרת לשבת בבית קפה, אבל אם זה בחור שמוצא חן בעיניי זה יהיה ממש נחמד בעיניי.

כבר נתקלתי בבחורים שהריצו אותי קילומטרים בחום אימים או קור כלבים במשך כמה דייטים ברצף (7 בערך!!ניסיתי פעם אחר פעם לדון לכף זכות ) בלי להציע לי אפילו פעם אחת משקה כלשהו, או אפילו להביא איתם אחד כזה.

לעומתם ניתקלתי במקסימים ומתחשבים אז יש ויש..

בגדול הגבר צריך להיות קשוב יותר לצרכים של הבחורה, או לפחות לנסות.

כשהבחור משלם זה מראה על מידת הנדיבות והנתינה גם אם הוא מעוניין בה או לא..

אם משלמים חצי חצי- זה כמו בילוי עם חברים שכל אחד משלם על עצמו זה בושה מבחינת הבחור..

אם הקשר הוא רציני- זה אמור להיות באופן טבעי שהוא לא ייתן לה לשלם, שיצא גבר!

עם כל הרצון הטוב של הבת גם לתת ולהשקיע כמו להזמין על חשבונה, אם היא מתעקשת אז לתת לה לפעמים זה סבבה..

יש נוהג שבעולם וזה שהבחור מזמין בחור שמשלם על הבחורה זה מעיד על אופיו .לעומת זאת הבחורים שמריצים בנות בדייט ולא חושבים אפילו להזמינן לשתיה, זה לא מסע כומתה אז. תהיו מנומסים ותזמינו את הבחורה לפחות לשתות משהוא.

לאותם ביניישים וחיילים ההפרוטה מציה תמיד בכיסם.

אפשר לקנות במכולת הקרובה שתיה קלה ועוגה ולהגיש בצלחת חד פעמית יפה (לא לשכוח מפיק וכלים יפים)

גם בנות יכולות להביא כיבוד ולשלם ,אין בזה פסול,המעשה הזה מעיד על הבחורה ועל אופיה .

עוד הערה לסיום ילדים אולי חשכתם העיקר הוא ליצור קשר שיוביל אתכם לבנות בית נאמן בישראל ,אז כל מה שנאמר בפורום זה שטויות 

כתבתי על שטויות שנכתבו בפורום התכוונתי לכך שהעיקר הוא למצוא את מה שאיבדה נפשי,ולהקים בית נאמן בישראאל.

אז חכמים זהרו בדבריכם.

הבחור יזמין את הבחורה. לאחר מכן כשרואים שהקשר הוא טוב ונעים, הבחורה יכולה להרשות לעצמה ליזום את הדבר הזה. בכל מקרה, ההוצאה לא צריכה להיות גדולה משני הצדדים בפגישות הראשונות.

בס"ד, בעזרת החונן לאדם דעת...

באופן כללי בחיים, גם בכל נושא אחר, כדאי מאוד לחשוב בצורה של איך לא נכנסים להתלבטות!

ובנושא המדובר, אני יכול רק לספר לכם על עצמי, שמעולם לא הזמנתי בחורה למסעדה או בית קפה!

בפגישות ראשונות גם לא הבאנו אוכל, ואני זוכר אולי רק שני מקרים שקניתי שתיה מראש.

כשזו היתה אשתי תלית"א, בהתחלה לא הבאנו שום דבר, ואחר כך כשהתחזק הקשר, אז היא שהיה לה פק"ל קפה שלה - 

היתה מביאה אותו, ואני הייתי מביא(מהבית) חלב או כל דבר אחר שהיא היתה מבקשת.

רק היום כשאנחנו כבר נשואים ברוך ה', אנו הולכים לבתי קפה ומסעדות, ויש לציין שברוך ה' כבר אין התלבטות מי ישלם...

אמנם גם בפגישות הראשונות אפשר להציע איזו פחית שתיה שקנית מראש, אך יש בנות שזה מפדח אותן(כמו שקרה עם אשתי...),

אבל לא ניתן להעריך מראש אם זה מפדח, כי בפגישות הראשונות עדיין לא מספיק מכירים. לכן אני כן ממליץ לקנות שתי פחיות אפילו בשביל הפגישה הראשונה, כי בסה"כ הבנות שמתפדחות מזה מעטות, וזה בדר"כ נותן תחושה נעימה של השקעה.

זו גם השקעה סולידית, ולכן גם מצד שני היא לא תרגיש שאתה רץ מהר מידי עם הקשר - מה שגורם הרבה פעמים לנסיגה...

בהצלחה רבה לכולם, ובשמחות!

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.