המטרה כנראה נשגבת מבינתנו. כי לדקלם "לקדש שם ה' בעולם" כבר פאסה.....

כמו שבני עקיבא כתבו בעולם קטן שלדבר על הפרדה בנים-בנות - זה כבר פאסה..

"והיה מחנך קדוש" - פאסה?!!?

[ורואים כמובן בתמונה בנים ובנות יושבים מעורב לחלוטין! חוסר צניעות מזעזע!!]

אז כל התורה פאסה וגמרנו..

הדבר היחיד שאני מכירה "פאסה"..

זה "פסו אמונים מבני אדם"....

מאוד פשוטה: ילדים

(יש עוד מטרות)

יש בעיה רפואית בנושא, כנראה לא אפגש איתו

ב. כמובן, מה שכתבתי למעלה קצת קיצוני, אבל זה מכיוון ששאר הדברים שאני אחפש הם דברים שארצה בבן-זוג גם בגלל שאר המטרות. למשל (בסוגריים ההשלכה של התכונה הזו לנושא של ילדים):

מידות טובות (=יהיה אבא טוב, סבלן, לא כעסן וכו'), אותה תפיסת עולם פחות-או-יותר כמו שלי (=נוכל יחד להעניק לילדים חינוך ראוי בעיניי), כושר השתכרות (=יוכל לפרנס משפחה עם ילדים)...

אלה שתי המטרות המרכזיות בנישואין, לדעתי: הקשר בין בני הזוג, וילדים.

אפשר לשאול מה המטרה שלך, בשירשור הזה?

את יכולה להמשיך לשאול: מה המטרה בילדים, ומה המטרה בקשר זוגי טוב... עניתי את המטרה הכי "קרובה", כי הנחתי שלזה התכוונת. אם הולכים יותר רחוק אפשר לשמוע כמה דברים, גם אישיים וגם כלליים. אישיים: צורך ורצון טבעי להיות הורה (בלי להכנס ללמה הוא ישנו, אבל הוא קיים), רצון להשאיר אחריך זכר, לא להיות בודד, שיהיה מי שיטפל בך בזקנתך. כלליים: יישוב העולם, חינוך ילדים לתורה ומצוות - לקידוש שם שמים בעולם.

לא דומה חינוך חרדי

לחינוך דת''ל

לחינוך ברסלברי

לחינוך חב''דניק..

מובן?

לא הבנתי מה רצית בהודעה האחרונה.

קל לומר "אני אחנך את הילדים שלי בדרך של תורה ומצוות"

אבל מה זה דרך של תורה ומצוות בעניך?

בעני אנשים מסוימים למשל- לחנך ילדים בדרך החרדית זה ממש לא תורה ומצוות..

 וכן להפך

יהיה מישו שברגע שהילדים ילמדו ללכת ישלח את הילדים שלו לאומן והשני טוען בתוקף שלא יוצאים מא''י בשביל זה וזה חילול ה'..

אני אשאל זאת אחרת.

מה זה בענייך "לקיים תורה ומצוות"?

סיכום דיון עד עכשיו:

שאלת לגבי מטרת הנישואין.

עניתי "ילדים, קשר זוגי".

אמרת: "זה פנים ביתי, ולא כלפי חוץ. בניסוח שלי: "אישי" (=פנים) מול "כללי" (=חוץ")

אני: עניתי מטרה "קרובה". אם הולכים יותר לעומק, למשל, שואלים מה המטרה בילדים, יש פה גם מטרות אישיות וגם מטרות כלליות.

עד כאן הדיון עד הודעתי עם הכותרת "שמעי".

עכשיו, את עוברת לנושא אחר מהודעתך "זאת אומרת", ואומרת לי שמה שכתבתי לא מספיק מפורט. את רוצה פירוט מה ז"א חינוך טוב, ובכך נראה לי שאת את סוטה כבר אפילו מהנושא הראשוני - מה מטרת הנישואין.

למיטב הבנתי את שואלת עכשיו שאלה אחרת, והיא: איך נכון לחיות.

פשוט מנסה להבין מה נושא הדיון כדי לענות בצורה הגיונית.

אני מפרטת את מה שאמרת קודם.

את אומרת "חיוך טוב לילדים"

סבבה.

מה זה אומר חינוך כזה?

ז''א.. לחדד את המטרה..

מטרת על- לחנך ילדים בצורה טובה.

פירוט-

דרך טובה לדעתי היא--

**זהירות, חפירה לפניך**

ואני לא חושבת שאיך שאת מציגה את זה נכון. פירוט מה נקרא "חינוך טוב"הוא לא חלק מהגדרת המטרה לשמה רוצים ילדים. (תאורטית מישהו יכול לומר שאין לו מטרה לילדים, ואם יהיו לו ילדים - אין לו מטרה לחנך אותם - מבחינתו שיגדלו ב"טבעיות". זה שאומרים שהמטרה היא לחנך חינוך טוב, יש בזה תוכן בפני עצמו, ותוכן מספיק לדעתי לשאלה הראשונה).

אבל לא חשוב. מהי דרך טובה לחינוך לדעתי, זה מורכב מהמון דברים - זה מבחינתי דומה מאוד ללשאול אותי מהי תפיסת העולם שלי. וזה לא משהו שאוכל (או ארצה) לכתוב כאן בהודעה קצרה.

אבל למה זה מעניין, ומאיפה מגיעה השאלה (בהקשר של נישואין)?

אני יכולה לדמיין כמה מחשבות\תחושות שמובילות לדיון כזה:

א. איזו אחריות כבדה זו, לחנך ילדים בדרך נכונה. אני - מילא, אחריות כלפי עצמי. אבל ילדים שסומכים עליי - אז אני צריכה להיות הרבה יותר משוכנעת בדרכי. איך אדע אם זו באמת הדרך?

ב. עד כמה החינוך צריך להיות מאפשר להתנסות בדרכים שונות משל ההורים. לדוגמא: אם אני דת"ל ובני הופך לחרדי - מה לעשות. או להיפך. להתיחס לזה כאסון? או כדרך לגיטימית?

מוזמנת לומר האם ניחושיי קשורים בקשר כלשהוא או מנותקים מהמציאות

שאלה סקרנית, כשפתחת את השרשור התכוונת להגיע לשאלה של: איך מחנכים ילדים? אם כן, מדוע לא התחלת איתה? אם לא, אז -- מה היית שואלת על תשובות אחרות? איפה הנקודה שאת חותרת אליה?

אמרת שאת רוצה לגדל את הילדים שלך בדרך של תורה ומצוות, לקידוש שם שמיים.. לא דיברת על הרצון בילדים כערך בפני עצמו ועל זה דיברתי..

כשפתחתי את השירשור התכוונתי למטרות, ולא דווקא לחינוך ילדים.

פשוט שאר המטרות הן ברורות לי יותר..

לאהוב. להיות נאהב..

אין כ''כ מה לפרט בזה..

לא ראיתי כאן תובות אחרות שיש מה לפרט עליהם..

למשל אם היית אומרת לי שהמטרה שלך בנישואים זה להפיץ את אהבת ה' ברבים-

הייתי שואלת איך זה מתבטא.. זה יכול להתבטא במקום מגורים. זה יכול להתבטא בסגנון חיים ורמת הדוסיות וזה יכול גם להתבטא שוב- בחינוך ילדים..

מבינה אותי?

מה שאת אומרת, ההרגשה הזו על העול שמונח על כתפיי וכו' וכו'.. זה נכון שאני מבועתת מהמחשבה שאעשה נזק כל שהוא לילדים שלי. אבל זה בכלל לא השאלה פה. אני מדברת על המטרה. עוד לפני מה עושים בכל מקרה..

גם רצון בילדים בפני עצמו.

המטרות שמניתי לכך שיולדים ילדים הן:

"אישיים: צורך ורצון טבעי להיות הורה (בלי להכנס ללמה הוא ישנו, אבל הוא קיים), רצון להשאיר אחריך זכר, לא להיות בודד, שיהיה מי שיטפל בך בזקנתך. כלליים: יישוב העולם, חינוך ילדים לתורה ומצוות - לקידוש שם שמים בעולם."

אמנם לא מנוסח כמטרה, אבל זה בגלל ניסוח לקוי. אפשר לנסח כ"מילוי צורך ורצון טבעי..."

מממ... נראה לי שאני קצת נתפסת לקטנות... כל אופן, לא בטוחה שאני יכולה לענות יותר על שאלתך ממה שאמרתי, שכיצד נכון לחנך ליר"ש, תו"מ - זו סוגיה גדולה עם פרטים רבים שאי אפשר לפרט כאן.

כתבת, "אם היית אומרת לי שהמטרה שלך בנישואים זה להפיץ את אהבת ה' ברבים-

הייתי שואלת איך זה מתבטא.." - מנסה להבין. מה הקשר בין זה לבין נישואין? אפשר לעשות את זה אדם יחיד, אפשר לעשות את זה נשוי... (אבל ילדים - זה מהותית מטרה של נישואין). אולי באופן כללי, להרבה דברים שאתה רוצה לעשות, השותפות יכולה להעצים ולחזק זאת. אבל זה לא משנה מהו הדבר. וכך המטרה היא: העצמה. לא חשוב של מה בדיוק. ה"מה בדיוק" - זו כבר לא מטרה של הנישואין, כי היית עושה זאת גם לבד אם זה חשוב בעיניך. זו כבר מטרה נפרדת, עם קיום עצמאי.

 זו המטרה העליונה שלך כמשפחה

זה מה שיעבור הכי חזק לסביבה ובכללם לילדים.

ואם זו המטרה שלך בחיים לא תוכלי להתחתן עם אדם שלא מסתדר עם המטרה הזו..

וזה בדיוק מה שזה - מטרת החיים, לא מטרת הנישואין! כנגזרת, תחפשי להתחתן עם מי שזה יתאים לו ויעצים את זה וכו'.

אבל מטרת ה*נישואין* כאן היא (למשל): שותף למטרת החיים, להוסיף "חיילים" למטרת החיים שלי... (=ילדים) (אם לנסח קצת בוטה, אבל הרעיון מובן)

מסכימה שזה יכול להיות מטרה פרטית ומטרה זוגית

אבל זה צריך להיכלל במטרותיך, בתור מטרה לנישואים,לא?

עם מי להתחתן, אם לזה את מתכוונת.

שבהודעת פתיחת השרשור שלך כבר מופיעות שתי השאלות:

א. מהי מטרתכם בחיים, ש(אם היא בעלת אופי כזה - לא כל מטרה בהכרח בעלת אופי המכליל גם את המשפחה) תהפוך באופן טבעי למטרתכם כזוג, וכמשפחה.

ב. מהי מטרת הנישואין והקמת בית.

אלו שתי שאלות שונות, ששתיהן מופיעות בהודעת הפתיחה. ומכיוון שפתיחת (הכותרת) וסיום(השורה האחרונה) הודעת הפתיחה היא דווקא שאלה ב, (האמצע הוא שאלה א), אנשים התמקדו בלענות לך על שאלה ב. (כולל אני)

להקים דור של תלמידי חכמים..לומדי תורה

דור המשך (דור ישרים כמובן)

וכמאמר השיר: 

"קח לך אישה ובנה לה בית"

או, ע"פ אבטיח: "קח לך אישה ונעלי בית" (שם, שם)

וידוע שהוא ממין זכר

יש מישי עם ניק דומה..

יש מצב?

(רוצה להיות צדיקה ולערוך?)

בס''ד

רצון לאהוב, רצון לתת מעצמי, רצון להיות שותף בדור ההמשך של עם ישראל ואלו רצונות מאוחדים. כלומר לא כל אחד לכשעצמו אלא כולם ביחד תלויים זה בזה.

סרטון שמסביר את זה ממש נפלא:

את הסרטון אני אראה אח''כ..

אבל אתה מדבר נורא בכללי...

תוכל לפרט לי את זה?

ולפשט?

בס''ד

שזה כללי (מה שכתבתי) וכדאי לך לראות את הסרטון הזה (אם הצלחתי להקשיב לו ולהבין אותו עכשיו אז כל אחד\ת יכול..Iחצי ישןI)

ויש מאמר ממש יפה של הרב שפירא - http://www.tovimha2.org.il/%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9D%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/tabid/90/articleType/ArticleView/articleId/7/---.aspx

בס''ד

כן.. להיות שותף בדור ההמשך של עם ישראל זה ילדים.

מה המטרה שלך בגידול ילדים?

(איך אתה רוצה לגדל אותם? באיזו דרך?)

בס''ד

מה זאת אומרת באיזה דרך?

שיהיו יהודים ושיידעו מה זה להיות יהודי.. אני רוצה לגדל אותם כיהודים שומרי תורה ומצוות. להחדיר בהם יראת שמים. בקיצור שיהיו יהודים שהולכים בדרך התורה!

האם העיקר זה הולדת הילדים וחינוכם זה בא כתופעה שיש להתמודד איתה בל כורחנו, או שזה העיקר, ושיש לנו אפילו דרך מסויימת שאנו רואים בה כעיקר העניין בהקמת הבית...

לא כן, כמוצי?

בס''ד

אז ככה:

כתבתי בהודעה הראשונה שלהיות שותף בדור ההמשך של עם ישראל זה חלק מהמטרה. וכוונתי בלהיות שותף בדור ההמשך זה להביא ילדים לעולם. לשאלה איך ארצה לגדלם אמרתי שיהיו יהודים שומרי תורה ומצוות. ולא אין זה תופעה שצריך להתמודד איתה בעל-כורחנו.. ההיפך, זה חלק מהמטרה של הקמת בית. 

מה זה אומר יהודים שומרי תורה ומצוות?

יש כ''כ הרבה שיטות בעניין..

בס''ד

למה שכל אחד מגדיר את עצמו.. אחד יגיד לך שהוא רוצה בית דתי לאומי כי הוא חושב שזו הדרך הנכונה. אחד יגיד לך שהוא רוצה בית חרדי כי לדעתו זו הדרך הנכונה וכן על זה הדרך.. 

כל אחד דרכו ורבניו.

אבל סבבה

בס''ד

כמוצי.. פשוט לא זאת השאלה.. את שאלת בתחילה ''מה מטרת הנישואין'' ועכשיו את כבר שואלת ''מהי הדרך לעבוד את ד' טוב יותר''

או שפשוט אני לא מבין..(אפשרות עם סבירות גבוהה)

(כמו שכתבתי למעלה - באמת לא כל-כך מובן מה השאלה)

שאלתי באיזו דרך אתם הולכים להשיג את המטרה של חינוך ילדים לתורה ומצוות..

כן. אולי זה קשור למה שאתם חשבתם שזה..

אבל אני עדיין מדברת על המטרות ועל הפירוט המעשי שלהם..

בס''ד

אם את שאלת ''באיזו דרך אתם הולכים להשיג את המטרה של חינוך ילדים לתורה ומצוות'' אז זה כבר לא שאלת ''מטרת הנישואין''..?!?.. לא כך?

את שאלת כבר על הדרך. וזה כבר נושא אחר...

גם לדעתי, כמו שכתבתי כבר. והתשובה לשאלה "באיזו דרך" - היא ארוכה ומלאת פרטים. וחוץ מזה, מה האינטרס לדעת מהי תפיסת עולמו הכוללת של כל אחד בפורום?

בעזהי"ת

זו סדרה של 37 שיעורים, סדרה מומלצת מאוד והוא בונה את המהלך הזה לאט לאט.... אולי תוכלי למצוא שם תשובה

נותן גם כלים מעשייים, עצות, טיפים, שובר סטיגמות ואמונות מוטעות, באמת מומלץ

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3809&rabbi=3780

בהצלחה

עוד מישו רוצה להמליץ לי על שיעורים?

אני יו-דע-ת שיש שיעורים בנושא

רוצה לשמוע את דעתכם!!

אבל אני מחפש קודם בת זוג -שתוביל לילדים-שיובילו ליצירת דרך חיים-שאולי, תוביל לעשיה כללית (פעם ראשונה שאני משתמש בביטוי כזה..).

עוד משהו?

אבל זה הרעיון הכללי..

מהם הפרטים?

והרבה ממנו.

 כסף              כסף     כסף

           כסף           כסף                כסף

    כסף         כסף             כסף

כסף

רק כסף מנצח!

"בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום?" (לשם שינוי יש שירים מזרחיים שקולעים לאמת...)

אז זה המטרה. כראש ובראשונה אדם מתחתן בגלל הגזירה האלוקית שה' גזר שאדם לא יהיה שלם עד שידבק בצלע שאבדה לו בימי בראשית, ולכן "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו". זה המטרה הבסיסית ביותר - חוסר יכולת נפשית וגם פיזית להמשיך את הקום שלך בעולם בלי בת זוג לידך. 

אחרי זה כמובן, באים הרצונות של מישהו שיקשיב לי, מישהו שתמיד יהיה איתי (אבל הכל, שימי לב, נגזרת של בסיס הראשוני שזה חוסר בתוך הנפש ללא צלע נוספת בדמות בת זוג...). וכמובן - ילדים, שזה גזרת של הצורך הקיומי להשאיר זכר בעולם. מי שלא מעוניין שיישאר ממנו זכר בעולם, לא מביא ילדים - אבל ברוך ה' שרוב העולם כצורך קיומי רואה ערך עליון בלהשאיר אחריו משהו ולהמשיך לפתח את העולם - ומביא ילדים (גם אם לא הרבה. גם בזה ניכר ההבדל בין חילונים או גויים להבדיל, לדתיים או עוד יותר - חרדים. ככל שתפיסת העולם שלך יותר דתית ומבינה יותר את הערך העליון של המשפחה ושל הלאשאיר זכר בעולם, אתה גם רוצה להביא יותר ילדים לעולם... זה ברור, נכון?)

מקווה שקלעתי נכון לשאלתך, בתשובתי...

יש את התשובה האישית שלך..

או שכיוונתי בטעות לתשובה לשאלה אחרת...

מבינה?

אולי השאלה שלך בכלל הייתה אחרת ולא הבנתי אותה נכון...)

לצערנו לא כולם זוכים.

נכון שיש מצבים שאין ילדים - אבל זה לא סותר שאחת ממטרות הנישואים, הם ילדים.

אולי מה שאני הולך להגיד קשה ואני מודע לזה שלא כולם נוהגים ככה, ואני מכיר מקרים בעצמי - אבל אפילו ההלכה נותנת למטרה הזאת גושפנקא חזקה מאוד - ההלכה קובעת שאדם שהוא ואשתו לא מצליחים להביא ילדים לעולם 10 שנים (והכוונה שם היא כנראה שאיכשהו ברור שזה בגלל שהאישה עקרה ולא האיש) - זה עילה מספקת בשבילו לגרשה ולישא אחרת (טוב, למעשה עצם הבאת הילדים לעולם, זה מצווה שמוטלת על גבר בצורה ישירה - פרו ורבו. מצוות הרבייה בעולם מוטלת על הגבר בלבד והאישה, היא מסייעת לו בזה... ואני מדבר מבחינה הלכתית נטו, ברור שמבחינה רעיונית ומציאותית המצב כיום שונה בתפיסה, אבל מבחינה הלכתית, המצווה - על הגבר).

בקיצור - אם אין ילדים, דבר ראשון, כן, אפשר להתגרש ולנסות דרך אחרת עם אחרים, ואפשר גם ויש הרבה שמנסים, לנסות שנים ולהתקדם ולסות שוב ושוב, בסוף לפעמים מצליחים ולפעמים מאמצים...

אבל בכל מקרה את הבניין הזוגי הם יוכלו לבנות גם בלי ילדים (למרות שזה שונה לחלוטין ממצב של זוג עם ילדים, אבל זה עדיין יהיה בניין זוגי...).

מקווה שעניתי לעניין.

אם תסתכל ב7 ברכות, תראה שברוב הברכות לא מוזכר כלל עניין הילדים (חוץ מב'שוש תשיש', שאולי מזכירה את זה אבל אני חושבת שגם שם הכוונה למשהו אחר).

מכיוון ש7 הברכות נאמרות בחופה, לדעתי יש יסוד סביר להניח שהן עוסקות במשמעות הנישואין, וזה לא ילדים.

ברור שגם זה חשוב, אבל לא העיקר, לפי מה שאני מבינה.

מה גם, אם היו מתחתנים רק בשביל הילדים אז ברגע שהאישה הייתה מגיעה לגיל בו היא לא יכולה כבר ללדת, היינו מצפים שהזוג יתגרש והבעל יתחתן שוב - עם אישה צעירה (ומקטין את בעיית הרווקות ).

במציאות אנו רואים שזה לא כך, ואפילו אם הגבר מתאלמן בגיל מבוגר בד"כ, במידה והוא נישא שנית,הוא יתחתן עם אשה מבוגרת גם היא.

ככה שמתחתנים בעיקר בשביל הקמת בית ובשביל הזוגיות.

מה המשמעות והתכלית של זה?

אין לי תשובה עדיין

"אם היו מתחתנים רק בשביל הילדים אז ברגע שהאישה הייתה מגיעה לגיל בו היא לא יכולה כבר ללדת, היינו מצפים שהזוג יתגרש והבעל יתחתן שוב - עם אישה צעירה" -

א. קודם כל, אאל"ט, איש לא אמר כאן שהמטרה היא רק ילדים, אלא שזו אחת המטרות המרכזיות והעיקריות, יחד עם הקשר בין בני הזוג.

ב. הקפיצה מההנחה למסקנה בעייתית. המטרה ילדים, אין משמעותה "כמה שיותר ילדים". ובמיוחד לא, כמה שיותר ללא תשומת לב לרווחתם ואופן גידולם. אפילו אם המטרה היתה רק ילדים - לגרש את אמם כאשר היא כבר אינה מסוגלת ללדת הוא הפך טובת הילדים.

זה שרואים במציאות שע"פ רוב גבר מבוגר שמתאלמן לא מתחתן עם אשה צעירה, זה פשוט מכיוון שצעירה לא תרצה אותו...

לגבי שבע ברכות - הבה נבדוק את טענתך.

1. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
2. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.
3. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.
4. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הָאָדָם.
5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה,‏[1] בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
6. שַׂמֵחַ תִּשַׁמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.
7. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.

ברכות 1,2,3 - לא מאוד עוזרות לענייננו.

ברכה 4 - מה זה "הותקין לו ממנו בנין עדי עד?" האמת שלא מצאתי כל-כך הסברים, אבל הבנה פשוטה אפשרית היא היכולת להוליד ילדים, ובכך המשך הקיום האנושי. אם כתבתי שטויות ואם מישהו יודע פירוש יותר טוב - אנא מכם, שרשרו

5 - על זה את דיברת, למרות שאני דווקא לא בטוחה שזה בהכרח רומז לילדים של בני הזוג עצמם.

ברכה 6 - לא מאוד מועילה לענייננו

ברכה 7 - מדברת על  גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, ולכן על הפן של הקשר הזוגי ככל הנראה.

סיכום: ברכה אחת מדברת כנראה על ילדים (4), ברכה אחת על קשר זוגי (7). ועוד ברכה אולי על ילדים (אך לדעתי אם כך, אז רק ברמז) (5)

ברכה 1 אכן לא עוזרת,

ברכה 2 - אולי עצם זה שיש עוד בית שמראה איך בית אמיתי, של עבודת ה', צריך להיראות, זה "לכבודו"? (חשבתי על זה עכשיו, אשמח לתגובות )

ברכה 3 - ברור שזה על הזוגיות! "ויקרא שמם אדם..."

ברכה 4 - באמת לא חשבתי על זה קודם הפירוש שלך נראה לי נכון.

ברכה 5 - לא יודעת.

ברכה 6 - שוב על הזוגיות. "רעים האהובים" - למיטב הבנתי הדלה: רעים = הזוג.

                                                                                     האהובים = הזוגיות אהובה ורצויה לפניו יתברך.

ברכה 7 - זוגיות. 

אם כך: ברכות 2,3,6,7 על הזוגיות, ברכה 4 על צאצאים, ברכה 5 - לא ברור.

מכאן שלזוגיות משקל הרבה יותר גדול.

ועכשיו צריך להבין מה העניין הכל כך גדול בזוגיות

נסיק שרוב הברכות מדברות על זוגיות, זה עדיין לא מראה לדעתי שילדים אינם עיקר חשוב ומרכזי בנישואין.

עדיין ההלכה ש"ותן טל" הביא קודם - במקומה. ומלמדת שזה כן עיקר חשוב.

לא כתבתי את זה קודם כי חשבתי שזה מראש לא יוצא שרוב הברכות על זוגיות.

אמנם, עדיין לא נראה לי שזה רוב גדול אפילו אם נקבל רוב:

לגבי ברכות 3 ו-4, אם תסתכלי כאן מוסבר שהרביעית היא על בריאת האשה והשלישית על בריאת האד לפני שנבראה אשה, ומכיוון שמברכים את הברכה הרביעית מברכים גם את השלישית. לכן אני לא כל-כך מסכימה שזה ברור ש-3 היא על הזוגיות.

ברכה 6 - נשמע שאת צודקת.

לא הבנתי למה ברכה 2 ניכסת כל-כך בקלות לזוגיות. לפי מה שכתבת: בית של עבודת ה' - זה לא קשור דווקא לקשר זוגי. אם כבר יותר מתקשר לילדים. אבל לא הייתי משייכת לאף אחד מן הקטגוריות.

יוצא שתיים זוגיות ואחת ילדים.

אם העיקר היו הילדים לא היו נותנים לזה כ"כ הרבה זמן.

אני לא מנסה לשכנע שזה העיקר. אלא שזה עקרוני.

תגידי שילדים הם העיקר, למה זה אומר בהכרח ש-10 שנים הן מדיי?

הרי, כמו שאמרתי קודם, בילדים אין הכוונה רק להוליד ילדים, ולא בהכרח כמה שיותר. זה כולל את חינוכם הראוי, שיתאפשר יותר עם אשה שאדם אוהב ומתאימה לו. ולכן אפילו אם נגיד שהמטרה רק ילדים, אולי כדאי לחכות 10 שנים כדי לגדלם בדרך הטובה ביותר שאפשר.

1- כי צריך לברך..

2- כדי שנזכור לכבוד מי הכל ושהכל ממנו ובשבילו- המטרה הסופית

3. קודם כל אנחנו מברכים על כל אחד בנפרד- שנוצר בכלל.

4- זה דווקא ממש לא נשמע לי ילדים- אלא שכל אחד מבני הזוג זכה להיות מה שנרא "מענטש" אדם הראוי להתחתן וזכה גם להתחתן (בניין עדי עד) 

5- כאן אנחנו מברכים על תהליך הגאולה (מה עקרה בחתונה? אלא שזו א"י שהיא עקרה, ועם כל בית שקם- היא מתקרבת לתהליך הגאולה- קיבוץ הבנים)

6- שמח תשמח, יש אומרים כפשוטו- חתן וכלה, ויש אומרים הקב"ה וכנסת ישראל שהם חתן-כלה עליונים.

7- עוד ישמע- כמו שאנחנו חוגגים היום חתונה של זוג גשמי, ככה עוד ישמע קול השמחה של החתונה האמיתית- הנ"ל..

בגדול- 7 ברכות זה יותר חיבור של החתונה הגשמית עם תהליך הגאולה.

לא אמרתי שרק הילדים זה חשוב, אלא זה אחד מהדברים לשמם מתחתנים...

ונעשה את זה הכי חריף שיש: אם את פוגשת מישהו והוא מצהיר בפניך בתחיל הפגישה, שהוא עקר, ואין לו סיכוי לעולם להביא ילדים - תשקלי אפילו טיפה להמשיך להיפגש? (ברור שבמקרה שבו מגלים נתונים כאלה שני בני הזוג רק אחרי החתונה, המצב יהיה שונה, אבל יש מצבים שבהם בגלל מחלה או משהו, זה כבר ידוע בגיל צעיר יותר, ואז הסיכוי שמישהו "פורה" יתחתן עם עקר, היא מועטת ביותר... אנשים כאלו, אם יתחתנו, לצערנו, זה כנראה יהיה עם אנשים במצבם/ אלמנים/אלמנות שכבר פחות מעניין אותם ילדים ויותר מעניין אותם מישהי/מישהו שיהיה לצידם...

אני זוכר שקראתי בספר של חיים ולדר סיפור על נערה כזאת...

בנגע לברכות הנישואין - זה לא אומר...כלומר, זה שהילדים פחות מוזכרים שם זה לא אומר שהם לא מטרה של נישואין... הברכה היא תקנת חכמים מאוחרת, שכוללת בעיקר פסוקים, וחכמים לאו דווקא ניסו להעביר דרכה את מטרת הנישואין...

הרי עבודת הזוגיות - זו עבודה על המידות..

במישור הכללי - 

להקים בית נאמן בישראל, עם ילדים יראי שמיים - 

שיקחו איתנו ההורים, חלק בהקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש - 

ויפיצו את שם ה' בעולם.

[ועלתה השאלה - אם חס ושלום, אין ילדים.. 
יש ילדים ברוחניות (תלמידים או אנשים שדואגים להם)

אפשר גם לאמץ.
וכדאי גם להכיר בזה - שמעבר לגידול הילדים שזו עבודה נהדרת, נפלאה ועצומה מאין כמוה -

אנחנו גם כאנשים פרטיים (ולא רק כהורים) אחראים על הבאת הגאולה הכללית.]

אז אין פה את המישור הכללי.

יש מישור כללי כזוג..

בקירוב לבבות ובהקמת הממלכה, בחיזוק הגאווה היהודית.

הילדים - הם שותפים בתהליך הזה.

בעצם המטרה הכללית מתחלקת לשניים:

1. לקדש את שם ה' בעולם (כל אחד במישור שלו) - היא המטרה העליונה.
2. להביא ילדים שימשיכו את התפקיד ואת קיומו של עם ישראל.. - בעצם חלק מהמטרה, המשכיות.

אבל החלק השני לא פוסל את האפשרות לפעול בחלק הראשון והעיקרי.

המטרה המטרתית: לבנות בית המושתת על תורה וחינוך לחסכנות מתוך מקום של יש.

מה כל-כך חשוב בזה דווקא?

יש הרבה ערכים חשובים. למה דווקא את זה בחרת לכתוב ולא למשל: בית המושתת על תורה - וחינוך לזהירות בדרכים?

נסיון החיים...

יש גם בזבזנים שהם אנשים טובים ומקסימים.

אני מסכימה שחסכנות זה דבר חשוב,

אבל לא זה האידיאל!

מה הבעיה שזה יהיה אידיאל אצלי?

מי אמר שאנשים בזבזנים לא טובים?

לי אישית נכון לחנך בצורה מסויימת.

לא התנגדתי לשיטות אחרות.

כלומר, גם לדעתי צריך לחנך לחסכנות,

 אבל לא הייתי אומרת שבשביל זה צריך להתחתן...

ברור שלא בשביל זה.

חתונה זה עסק בזבזני..

|מזדהה|

הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה וגו'. (שבת ל"ג ע"א)

שאין לנבל את הפה, ואפילו שהכל יודעים וכו'...

"הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו ואומרו- אפילו גזר דין של 70 שנה הופכים לו לרעה"

וד"ל...

לק"י

ואין לי כח לחפור מעבר..

האם אנחנו חיים רק בשביל שיהיה לנו טוב???

או שיש משהו יותר מזה?

לק"י

רק שבתכל'ס הרצון שלי להתחתן הוא כדי שיהיה לי טוב בחיים..

כלומר, אם הנישואים לא טובים יותר מהרווקות או לפחות טובים כמוה- אני נגד להתחתן.

(ואני לא מדברת על ההתמודדויות, אלא על זה שפשוט לא טוב בנישואים).

וקצת מעבר- אני רוצה בית משלי, שבו אני אקבל החלטות ואבנה אותו בדרך שאני מאמינה בה.

ואני רוצה גם ילדים משלי.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.