אלוקים הוא כנראה..אנונימי (פותח)

 

 

אם החיים והלבלוב הם  נווה (ב)מדבר צחיח של מוות 

ואם הכדור המואר בודד בתוך אינסוף של חושך.

אם המוסיקה בוקעת מתוך סתמיות של רחש עלים -

וממשב הרוח - השריקה והפעמונים.

 

אם כך, נראה שגם אלוקים, מתחיל מים ללא תכלית ויער פרא -  וזורח בפנינה, בפרחים, ובגחלילית בוערת.

 

שיר יפה מאודהבעטליר החמישי

אם אני לא טועה תחילת מאמר צימאון לא-ל חי של הרב קוק יש עיסוק בענין הזה, כדאי לעין שם..

לא מצאתי, או שאולי קראתי רק חלק ממנואנונימי (פותח)


יפהאנונימי (פותח)


עמוק...פשוט יפה.מוריה.ר =)


אשמח לתגובותאנונימי (פותח)


הוא מאוד יפה. אני הייתיאנונימי (פותח)

משנה טיפה את הגישה לשיר, כשהשיר ככה הוא סגור לשדרוגים .

או שלא דווקא לשדרוגים ,הוא קשה להלחנה אם רוצים להלחין אותו השורות ארוכות 

והמילים טיפה מסתבכות בפה.

אבל הוא מאוד מאוד יפה אני ממש אהבתי.

זה ממש הזכיר לי קטע של סטיבן קינג בספר האקדוחן.L ענק

הקטע מדבר על גודל ומידה ונותן לנו קצת נגיעה בכמה מוזרה התפיסה שלנו את עצמנו.

 

וכך התחיל האיש השחור לדבר.

היקום מכיל בתוכו סתירה גדולה וסופנית מכדי שהמוח הסופי יוכל לקלוט אותה. כפי שהמוח החי אינו יכול להבין את המוח שאינו חי למרות הוא חושב שהוא יכול-אין ביכולתו של המוח הסופי להבין את האין סופי.

עובדת קיומו הפרוזאית של היקום לבדה יכולה להביס את האדם הפרגמטי והציניקן. היה זמן, מאה דורות לפני שהעולם התקדם הלאה, בו השיגה האנושות די מיומנות טכנית ומדעית כדי לקלף כמה שבבים מעמוד האבן האדיר של המציאות. אפילו אז, אורו הכוזב של המדע (הידע אם תרצה לכנות אותו כך)בהק רק בכמה מדינות מפותחות.

עם זאת למרות התרבות אדירה של מספר העובדות הידועות, היו מעט מאוד תובנות של ממש. יקירי, אבותינו נצחו את המחלה-אשר-מרקיבה שאנו מכנים סרטן, כמעט נצחו את ההזדקנות הגיעו לירח-"

("אני לא מאמין לזה-אמר האקדוחן ולזה הגיב האיש בחיוך בלבד ואמר "אתה לא צריך להאמין")

-ויצרו או גילו מאות של תכשיטים נוצצים ונפלאים אחרים. אולם כל עושר המידע האדיר הזה הוביל למעט מאוד תובנות, אם בכלל לא נכתבו שום שירי תהילה לנפלאותיה של ההפריה המלאכותית-או למכונית אשר נעה. נראה כי רק מעטים, אם בכלל, הצליחו לתפוס את עיקרון המציאות. ידע חדש מוביל תמיד למסתורין גדול עוד יותר. ידע פיזיולוגי גדול יותר לגבי המוח הופך את קיומה של הנשמה לפחות אפשרי, ועם זאת סביר יותר מעצם קיומו של החיפוש. האם אתה מבין? מובן שלא. אתה מוקף בהילה הרומנטית של עצמך, אתה שוהה מדי יום בקרבתו של המיסטורי.

ולמרות זאת אתה מתקרב לגבולות שלך-לא גבולות האמונה, אלא ההבנה. אתה ניצב בפני מצב של אנטרופיה (אי סדר במערכת-מושג בתרדונומיקה) הפוכה של הנשמה אולם בחזרה לתיאור פרוזאי יותר של הדברים:

המיסטורין הגדול ביותר שהחיים מציע לנו אינו החיים, אלא הגודל המידה והשיעור. הגודל המקיף את החיים, והמגדל מקיף וחובק בתוכו את הגודל. הילד שחש הכי בנוח עם התהייה. שואל: "אבא, מה יש מעל לשמיים? "והאב עונה: "החושך של החלל" הילד: "מה יש מעבר לחלל? האב ":הגלקסיה" "ומעבר לגלקסיה?" "גלקסיות נוספות". "ומעבר לכל הגלקסיות האחרות?" האב: "אף אחד אינו יודע."

אתה מבין? הגודל מביס אותנו. בעבור הדג. האגם שבתוכו הוא חי הוא היקום. מה חושב הדג כאשר אנו מניפים אותו בפיו דרך הגבולות הכסופים של קיומו אל תוך יקום חדש בו האוויר מטביע אותו, והאור הוא בחזקת טירוף כחול? היכן שהולכי שתיים ענקיים וללא זימים דוחפים אותו לתוך קופסה מחניקה ומכסים אותו בעשבים לחים עד שימות?

או שניתן לקחת את חוד העיפרון ולהגדיל אותו. אדם מגיע לנקודה בו נוחתת עליו ההכרה המדהימה: חוד העיפרון איננו קשיח. הוא מורכב מאטומים אשר מסתובבים כמו טריליון כוכבי לכת מטורפים. מה שנראה לנו קשיח הוא למעשה רק רשת רופפת, שמה שמחזיק אותה כיחידה אחת הוא כוח המשיכה. אם נכווץ אותם לגודל הנכון, המרחקים שבין אטומים אלה עשויים להפוך לקילומטרים, תהומות, נצח נצחים. האטומים עצמם מורכבים מפרוטונים אלקטרונים וגרעין, המסתובבים סביבו. ניתן להגיע אף רחוק יותר לגרעינים תת-אטומים. ואז למה? חלקיקי טאכיונים? (חלקיק היפותטי שנע מהר ממאירות האור) ל-אין? מובן שלא. כל דבר ביקום מכחיש את קיומו של האין. להציע מסקנות לדברים הוא אחד מהדברים הבלתי אפשריים.

אם תיפול מחוץ לגבולות ליקום, האם תמצא שם גדר עם שלטים שכתוב עליהם "דרך ללא מוצא"? לא. יתכן שתמצא משהו קשה ומעוגל, כפי שהאפרוח ודאי רואה את הביצה מבפנים. ואם תנקר את דרכך דרך הקליפה הזו, איזה אור אדיר וסוחף יזרח דרך החור שלך בקצה החלל? הייתכן שתביט דרכו ותגלה שכל היקום שלנו אינו אלה חלק מאטום אחד על עלה דשא מוארך? הייתכן שתיאלץ לחשוב כי בהבערת ענף קטן, אתה שורף נצח נצחים? הקיום  הזה אינו חל על אינסוף אחד, כי אם על אינסוף אינסופיים?

אולי ראית את המקום שתופס היקום שלנו במסגרת מכלול הדברים-כאטום על עלה של דשא. הייתכן כי כל מה שאנו יכולים לתפוש, מהווירוס המזערי ועד לגלקסיית ראש הסוס, נמצא על עלה דשא אחד ויחיד.. עלה שייתכן כי היה קיים במשך יום אחד או שניים בלבד ברצף זמן זר? מה אם העלה הזה יחתך בלהבו של חרמש? כשיתחיל למות האם הריקבון יחלחל לתוך היקום שלנו ולתוך חיינו, ויהפוך את הכל לצהוב וחום מיובש? אולי זה כבר התחיל לקרות. אנחנו אומרים שהעולם התקדם הלאה, אולי מה שאנחנו מתכוונים זה שהוא כבר התחיל להתייבש.

חשוב כמה קטנים עושה אותנו צורת החשיבה מעין זאת! אם יש אלוקים שמשגיח על הכל, האם הוא אכן ממלא תפקיד של שופט  מעל למרוץ יתושים זה בקרב אינסופי של מרוצי יתושים? האם עינו רואה את ציפור הדרור שנופלת, כשהדרור קטן יותר מכתם של מימן שצף לו מנותק מכל דבר בעמקי החלל? ואם הוא רואה? מה צריך להיות טבעו של אלוקים מעין זה? היכן הוא גר?  כיצד ניתן לחיות מעבר לאינסוף?

דמיין לעצמך את חולות המדבר הגדול ודמיין טרילוני יקומים-לא עולמות, אלא יקומים-המתקיימים בתוך כל גרגר חול של המדבר הזה. ובכל יקום  יש אינסוף יקומים אחרים. אנו מתנשאים מעל יקומים אלה מעמדת היתרון האומללה שלנו על עלה הדשא. בהינף אחד של מגפך, אתה יכול להעיף מיליארד מיליארדי עולמות לתוך האפילה, ברצף שלא יושלם לעולם.

 

גודל....גודל, ומידה...

יחד עם זאת, חשוב מעבר לזה. נניח שכל העולמות, כל היקומים נפגשות בנקודת הצטלבות אחת, בשער אחד, במגדל. מדרגות אלה האם תעז? הייתכן כי במקום כלשהוא מעל לכל המציאות האינסופית? האם באמת תוכל לבחור טוב יותר מאלוקים?

לא תעז

לא תעז.

 

 

 

 

 

מישהו העז.. אמרתי

"ומי זה היה?" חייך הנביא

"אלוהים" אמר האקדוחן ברוך ועיניו נצצו "אלוהים העז..או שהחדר ריק?, הנביא?"

"אני לא יודע" פחד חלף על פניו של הנביא, רך וכהה ככנף של דיה."ובנוסף לכך אינני שואל. זה עלול להיות לא נבון".

מפחד שברק יכה אותך למוות? שאל האקדוחן בליגלוג

אולי מפחד ממתן דין וחשבון"

 

אל תגיד לי שכתבת הכלמוטיז

מעניין... מה ההסבר בזה>> ידע פיזיולוגי גדול יותר לגבי המוח הופך את קיומה של הנשמה לפחות אפשרי, ועם זאת סביר יותר מעצם קיומו של החיפוש

 

ממ.. בעצם לא הבנתי את הרוב..

ז"א.. תפסתי משהו, אבל לא קלטתי את מה שהוא אומר.

או שאולי יש לך קצת טעויות פיסוק שמבלבלות..?

 

מן הסתם יש לי טעויות פיסוק.L ענקאחרונה

הקלדתי את הכל ממזמן במקום להסתובב עם הספר הזה בתיק.

רוב הדברים שהוא אומר מעניינים, וגם לי אין מושג מה הם אומרים.

והגדרת את זה מעולה.

תפסתי משהו אבל לא קלטתי מה שהוא אמר.

נשמע שהיה שווה פה פעםאני הנני כאינני

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

אולי יעניין אותך