רק בעיניי זה מאוד מוזר (בלשון המעטה)? מתמונה אחת להחליט שהוא-הוא החתן המיועד? וכשהכרטיס נעלם לעשות כאלו מאמצים למצאו? ועוד חצי שנה לא להתאמץ בכיוונים חדשים?

מתמונה אחת בלבד?

זו בדיוק הנקודה. ולדעתי המסקנה הנגזרת היא: לעולם אל תפתח ציפיות גדולות, בוודאי לא מתמונה, ואפילו לא בדייטים ראשונים. תנו לפנטזיות להגיע כאשר בשכל מבינים שבאמת יש כאן משהו רציני.

אני יודע, זה לא תמיד נשלט. אבל צריך להילחם בפנטזיות האלה, לא לעודד אותן!

חלילה לא התכוונתי לפגוע בכותבת הסיפור או בכל אחד אחר שחווה משהו דומה.

אבל יש לבנאדם אפשרות לבחור כיצד להתנהג במקרה כזה. אמנם יכול להיות שתיווצר תחושה מאוד חזקה אפילו מסתם תמונה אחת (כפי שלומדים מהסיפור), אבל לאדם יש יכולת לבחור מה לעשות עם התחושה הזו: להבין שהיא רק תחושה, לשנן לעצמו שאין לה משמעות מיוחדת, להתגבר ולהמשיך באפיקים חדשים, או שמא להחליט שתמונה אחת אכן יכולה ללמד על התאמה ולפעול בצורה לא הגיונית ולא מועילה.

ברם, אם זה קרה באמת - זה אמור להדליק נורה אדומה..

נכון אומרים לא לפתח ציפיות, בטח לא מתמונה..

זה לא דבר שהוא נשלט!!!

יכול מאוד להיות שהוא באמת היה זיווג שלה..

לכל אדם יש כמה זיווגים..

 ובעז"ה היא תמצא מישו אחר באהבה גדולה ולב שלם..

להתאהב ולרצות מיהו מתמונה בלי אפילו פגישה אחת..

ניחא היו מכירים לפני.. ניחא נפגשו..

אבל מתמונה?? לעצור חיים במשך חצי שנה??

זה לא נסיון אמונה, זה חיה בסרט!!!

מחילה על הפגיעה ברגשות הציבור,

אבל זה לא רבש"ע עשה לה.

היא עשתה את זה לגמרי לעצמה.

אני לא מזלזל בדמיונות חלילה.

אני עצמי שוגה בהם לא מעט |רווק שכבר עוד מעט מפסיק להזדקן|

אבל במקרה הזה זה הזוי לגמרי.

חצי שנה מהחיים היא בזבזה על בחור 

שפעם אחת היא ראתה תמונה שלו באינטרנט,

וכשהסתבר לה שהוא מתארס, אין לה תלונות לקב"ה??

אני מצטער, לי זה נשמע משהו פתולוגי.

אני יכול להבין איך מישהי נתקעת בגלל קשר משמעותי,

למשך תקופה ארוכה, למרות שאין לו סיכוי להתממש.

(משמעותי לא חייב להיות ארוך דוקא!

אני, למשל, ניסיתי זמן רב לחזור לבחורה שנפגשתי איתה 2 פגישות...)

אבל תמונה!! באינטרנט!!

זה כמו שאני אתאהב בקייט ווינסלט, למשל, בגלל שראיתי 'טיטאניק'.

(ולא, לא ראיתי.)

זהו.

משורה לשורה הסיפור הזה מעצבן אותי יותר ויותר.

וזה שלדעת רובכם זה טירוף- מובן. לגמרי.

רק ש..

זו לא הנקודה.

המסר שניסו למסור כאן זה לא רעיון, ולא דבר מוסר כלשהו.

אלא הזדהות עם היאוש, החוסר אונים וכל מה שמתלווה לחיי הרווקות המתארכים...

אז בסדר. זה מ-ט-ו-ר-ף לגמרי להתאהב או שקר כלשהו במישהו בגלל תמונה.

הורמונים.

בעיות נפש.

טירוף החושים.

מה שתגידו!!

אבל אסור. אסור לזלזל בתחושות של בן-אדם. הן יותר אמיתיות מהרבה דייטים...

אז אני מרגיש לגמרי מוסמך לזלזל בו מכל וכל.

בתור אחד שחיי הרווקות שלו התארכו

יותר מכמה אנשים פה ביחד,

אני מאוד מזדהה עם יאוש, חוסר אונים

ושאר התחושות המתלוות.

אני גם מסכים שתחושות של בו אדם יכולות להיות 

יותר אמיתיות מדייט,

ואני מסכים שהיו מקרים שאנשים ראו מישהו

וידעו ש'זה זה'.

אבל התחושה הזאת, הספציפית,

ש'אני יודע שרבש"ע הראה לי 

את התמונה הזאת לכמה דקות,

כי זה הזיווג האמיתי שלי,

ועכשיו אני צריך לחפש אותו בכל הכח'....

וכתוצאה מזה, במקרה של כשלון,

מגיעה תחושה של 'אין לי תלונות לקב"ה

כי זה לא יפה מבחינה יהודית,

אבל שידע לו שאני ממורמר עכשיו!'

היא תחושה ילדותית לגמרי.

אם הסיפור הזה מנסה לגרום לנו

להזיל דמעות על הלב השבור של הבחורה המסכנה,

אז הוא נכשל בגדול.

יותר מזה.

כשקראתי את הסיפור היה ברור לי

שלא מדובר ברווקה מזדקנת

שחוותה חיי בדידות ארוכים וצפתה להיגאל מהם סוף סוף,

אלא של צעירה שחשבה שבתמונה הראשונה

שתמצא חן בעיניה,

יתגלם אביר חלומותיה.

לא אכזבה ארוכת שנים יש כאן,

אלא חלום נעורים ושברו המר.

לא נעים, ללא ספק.

אבל אצל מי שכבר נפגש בעולם האמיתי,

הוא מעורר גיחוך של טוב לב

ואיחולי החלמה מהירה.

אבל אסור. אסור לזלזל בתחושות של בן-אדם

זה לא משנה עד כמה הם מגוחכות בעיניך.

בן אדם לחברו בסיסי. 

האם לא מדובר פה על סיפור

שהתפרסם בעלון שבת?

הבן אדם היחיד שאולי אני צריך

 להזהר לא לזלזל בו,

הוא כותב הסיפור שלדעתי

ניסה לעשות מניפולציה רגשית

בעזרת תיאור סוחט דמעות

של מציאות הזויה.

האם אינני יכול לומר את זה?

האם תחושותי שלי פחות לגיטימיות

מתחושותיו של כותב הסיפור?

האם לומר למישהו שאין לו בין אדם לחברו בסיסי,

אינו לוקה באותה בעיה בדיוק?

מחקתי יותר משכתבתי.

נענה ראשון ראשון ואחרון אחרון

- כן, סיפור שהתפרסם בעלון שבת

- יתכן להאשים שהוא ניסה לעשות מניפולציה רגשית,

גם יתכן שהוא רק רצה לגרום לנו להרגיש רע

יתכן שהוא רצה להרוויח פרסום

יכולות להיות כל מיני מטרות רעות, אבל למה לחשוב ככה?

"בצדק תשפוט עמיתך", אם אין לי סיבה לחשוב אחרת,

אני מניח שהכותב רצה לשתף בחוויה שהוא עבר, ותו לא. 

- מותר לך לחוות תחושת זילזול או מיאוס כלפי השני,

אתה בן אדם אנושי. אבל זה לא לגיטימי להביע את זה בפומבי 

משום שזה מעליב ולא התנהגות שה' יתברך מצפה מבניו שיתנהגו אחד כלפי השני.

להיפך, הוא מצפה שיכבדו אחד את השני. 

לא אמרתי ולא התכוונתי שזה ישמע כאילו אין לך בן אדם לחברו בסיסי

ואני מאוד מצטער שזה היה נשמע ככה. 

אמרתי שלזלזל בשני בפומבי זה פסול, וזה בן אדם לחברו בסיסי (והיה לי ברור שתסכים איתי ולא לזה התכוונת). 

בכל אופן, אם היה אדם אחד פוגע ומשפיל בן אדם שני בנוכחותי, 

אם אשתוק - זה יהיה פגיעה במותקף

אם אתקוף - זה יהיה פגיע במתקיף

במצב כזה אני חייב להחליט מי לדעתי צודק, ואני לא יכול לעמוד מהצד. 

אבל שוב, במקרה הזה לא התכוונתי להתקיף אותך אישית ואני מצטער אם זה היה נשמע ככה,

רק רציתי לחזק את מה שגנדס כתבה, שחייבים להתיחס בכבוד לשני, כשהוא מספר מה עובר עליו. 

ככל הנראה מספרת הסיפור ניסתה להמחיש עד כמה אנחנו עלולים להתמסר לדמיונות שלנו, וכמה זה הרסני. כמדומה שדווקא הפער בין הניתוח הרציונלי של המקרה למקום האבסורדי שהרגש יכול להוביל אליו היה עיקר המסר. יתכן שהיא הגזימה, ואולי זה היה מכוון. אני לא חושב שצריך להפוך את הכותבת להזויה.

שהכותבת לא הזויה כמו הדרך שבה היא רצתה להעביר את המסר הזה,

אם זה אכן המסר.

זה סיפור לא רציונלי כלל וכלל,

ואם הוא אכן קרה במציאות, מה שלא נראה- אז הבחורה בבעיה קשה מאוד.

אבל- נראה לי כולם התכוונו בתגובות שלהם ל"אם הסיפור היה אמיתי"

שהכותב אליו שרשרתי כן הציג את זה כמתקפה על הכותבת.

ואם הסיפור, תיאורטית, היה קורה - אני חושב שלא נכון לשפוט אדם על רגשותיו, הזויים ככל שיהיו. צריך להסביר לו עד כמה התנהגותו מופרכת, אבל חלילה לא ממקום של שפיטה וזלזול. כך שגם אם הדיון הוא על המקרה התיאורטי, אני לא מסכים עם הגישה התוקפנית שהוצגה כאן.

זה מאוד לא הגיוני שזה קרה,

ואם כן- הבחורה חייבת טיפול רציני, כי היא כן הזויה. 

ברור שצריך לתמוך ולא לזלזל ברגשות של אחרים וכו'.

אבל אחת היא- האם זה אדם מהחיים- שאז אכן כדאי לספר לו עד כמה שזה הזוי בדרך עדינה,

ודבר שונה- זה כאשר זה מפורסם לכלל הציבור.

כי זה ברור שהכותבת חיה בסרט גם אם זה לא קרה לה במציאות- כי זו לא התנהגות נורמטיבית...

ולתת לגיטימציה לסיפור כ"כ מופרך- זה קצת קשה...

אז גם את מתמקדת בכותבת. אז לדעתי היא ניסתה להעביר מסר מסוים. כשמנסים להעביר מסר, הגזמה היא פרקטיקה מקובלת. אולי ההגזמה מוגזמת. שיהיה. למה זה חשוב כל כך? למה לנהל דיון אודות סוג המוסד בו ראוי לאשפז את גיבורת הסיפור, ולרמוז שהכותבת זקוקה לאשפוז דומה?

אגב - עד כמה הסיפור תלוש מהמציאות? קראי את תגובתו של 'מוסיף'. מסתבר שיש אנשים שזה קורה להם, ויותר מאחד. יש כאן מסר שכוון לאנשים האלה, וגם למי שחש את זה במינונים נמוכים יותר. וטוב שהמסר הזה יעבור. התמקדות בהשתלשלות המדויקת של הסיפור מחטיאה לגמרי את הנקודה בעיני.

דיון על איפה לאשפז אותה לא ראיתי

ההגזמה היא פשוט מוגזמת מהרגיל, ואני ממש לא רומזת שהכותבת צריכה אשפוז דומה- אם זה היה מובן מדברי- אז לא!!

אבל מה שכן- ברור מדבריה, שהיא לא מכירה את העולם הזה.. האנשים שהגיבו פה- אמרו שקרה להם משו דומה- 

כי הם התחברו לנקודת האכזבה ממישו שהם בנו עליו,

אבל אם תשים לב- זה כאלו שיצאו לדייטים, גם אם זה היה דייט אחד/ שניים, זה כבר יותר מבוסס.

האמת- שכשאני קראתי את זה, פשוט לא התסדר לי וחסל.

זה לא באמת משנה אם זה קרה באמת או לא,

אם זה לא קרה- נקווה שהדרך של הכותבת לחופה תהיה מהירה מאוד, כך שהיא עדיין תחשוב שזה יכול לקרות,

ואם זה קרה- נקווה שיש מישו נורמלי בסביבתה הקרובה של הבחורה, שיוציא אותה מאיפה שהיא נמצאת.

ו-אה, לא בטוח שצריך אשפוז

אבל גם לי מותר להגזים, לא?

קראי שוב את 'מוסיף'. במקרים שם לא היה דייט בכלל. הוא כתב זאת במפורש.

ובכל מקרה, נראה שאין מחלוקת אמיתית ביננו. שנינו מכירים בקיום הבעיה במידה כזאת או אחרת, ושנינו מסכימים שהיתה כאן הגזמה מסוימת.

וגם אם אנחנו לא מסכימים - ראיתי עכשיו תמונה של מיטה, וואללה, זה ממש עשה לי חשק..

ליל"ט!

איך תהיה כותב רציני?

נראלי שאכן הדיון מיצה את עצמו.

לילה טוב!

בין כל התגובות של "איזה משוגעת היא" חיכיתי כבר שמישהו יכתוב את זה.

קודם כל, רוב הסיכויים שזה סיפור שרחוק מלהיות אמיתי. וגם אם כן- ברור שלכאורה זה משוגע,

וזה מאד קל לומר את זה כיושבים מול המחשב ולא עוברים את המצוקות של האדם המדובר.

אי אפשר לדעת איך זה! הרי מדובר שם על רווקה שמחפשת הרבה זמן, ולכל בן אדם שנמצא בקושי כלשהו קורה משהו שיכול לשבש לו קצת את ההיגיון... אסור ישר לשפוט ולומר שהוא משוגע.

אם ה' שולח  נסיונות- זה דבר אחד.

אם אדם מכריח את ה' לשלוח לו נסיונות- זה ב'.

בייחוד שלפי הסיפור- היא לא יצאה בכלל לשום דייט...

לפחות היא ראתה אותו בתמונה, ולא ברחוב- תחשבו עלזה,

לא היה לה איך למצוא אותו

חברים יקירים

היזהרו בלשונכם, נורא קל לכתוב הודעות במחשב

אך: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו",,,,

מקרה מאוד דומה: מישהי שדברתי איתה פעם- פעמיים, ופתאום קמתי בבוקר והרגש פשוט לא נתן לי לחשוב אחרת,

לא עזרו לי כל הטיעונים השכליים- מצאתי את עצמי עמוק במחשבות עליה,

בגלל גילי הצעיר באותו זמן, החלטתי לחכות.

וחכיתי,

וחיכיתי.

אחרי שנתיים וקצת פניתי אליה, כולי נרגש.

והיא אמרה פשוט: "לא!" וזהו.

כמו בסיפור -אפילו לא נפגשנו קצת כדי שאראה שזה לא זה.

אז אחרי כמה ימים מאוד עצובים וקשים, כשהצלחתי לעכל את העניין, ממש שמחתי!

כי פתאום ראיתי אותה בלי הסינוור של הרגש ובכלל לא נראית לי מתאימה,

כי אם היינו נפגשים בכ"ז וזה באמת לא מתאים- לא בטוח שבכלל היה לנו כח להפרד מאדם שלא מתאים לנו,

כי אם היינו נפגשים קצת ואז מוותרים- היו נוצרים כבר זכרונות משותפים ממנה שמהם הרבה יותר קשה להשתחרר,

כי באמת- באמת, אני עשיתי את כל ההשתדלות שלי, ואם כך הקב"ה סידר אז היא אינה הזיווג שלי,ואני שלם עם עצמי שהשתדלתי מה שבאפשרותי.

כי בעז"ה גדולה כשאעמוד מתחת לחופה-

 לא ארצה להחליף את זו שלידי באף אחת אחרת שעברתי ופגשתי בדרך הארוכה הזו.

ואגב, אני מכיר עוד 2 אנשים לפחות ש"בנו" על מישהי- אחד שנה ואחד 5(!) שנים, ובסוף היא אמרה לא.

אז לא הייתי מציע פה לאנשים לשפוט- רגש זה דבר שלפעמים קשה (מה לפעמים?!, תמיד!) לשכנע אותו בהגיון,

ולדעתי, אין ח"ו 2 רשויות בעולם, כאילו יש משהו שהקב"ה לא מלווה אותנו יד ביד ואפשר לחשוב "אנחנו גרמנו לעצמנו", לא! ה' הוא גם זה ששולח לנו נסיונות לא פשוטים, (והרבה פעמים זה אח"כ מקדם אותנו הרבה יותר, כמו ששמעתי מרב אחד: "נסיון- מלשון נס=דגל, ה' שולח לנו קשיים כדי לרומם ולהרים אותנו- כמו דגל".) וה' הוא גם מי שמחזיק ועוזר כשקשה, לדעתי אין כזה דבר "זה לא ה' גרם לה, אלא היא לעצמה", אדם צריך לדעת שבכל קושי שהוא נמצא- ה' איתו.

בהצלחה לכולם, ושהיה רק טוב!

אבל יחד עם זאת הקב"ה גם ברא לנו שכל ישר ובחירה חופשית..

אם אדם נפגש אפילו פעם - פעמיים עם אדם אחר ואז "תקוע" עליו תקופה.. זה עוד אפשר להבין שיש רצון לקשר ורוצים לחזור..

אני יכולה עוד להבין את זה גם אם מכירים את האדם מהחיים האמיתיים..

אבל 5 דק' מתמונה באתר הכרויות בלי להחליף חצי מילה.. מצטערת זה נשמע לי הזוי..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳