רק בעיניי זה מאוד מוזר (בלשון המעטה)? מתמונה אחת להחליט שהוא-הוא החתן המיועד? וכשהכרטיס נעלם לעשות כאלו מאמצים למצאו? ועוד חצי שנה לא להתאמץ בכיוונים חדשים?

מתמונה אחת בלבד?

זו בדיוק הנקודה. ולדעתי המסקנה הנגזרת היא: לעולם אל תפתח ציפיות גדולות, בוודאי לא מתמונה, ואפילו לא בדייטים ראשונים. תנו לפנטזיות להגיע כאשר בשכל מבינים שבאמת יש כאן משהו רציני.

אני יודע, זה לא תמיד נשלט. אבל צריך להילחם בפנטזיות האלה, לא לעודד אותן!

חלילה לא התכוונתי לפגוע בכותבת הסיפור או בכל אחד אחר שחווה משהו דומה.

אבל יש לבנאדם אפשרות לבחור כיצד להתנהג במקרה כזה. אמנם יכול להיות שתיווצר תחושה מאוד חזקה אפילו מסתם תמונה אחת (כפי שלומדים מהסיפור), אבל לאדם יש יכולת לבחור מה לעשות עם התחושה הזו: להבין שהיא רק תחושה, לשנן לעצמו שאין לה משמעות מיוחדת, להתגבר ולהמשיך באפיקים חדשים, או שמא להחליט שתמונה אחת אכן יכולה ללמד על התאמה ולפעול בצורה לא הגיונית ולא מועילה.

ברם, אם זה קרה באמת - זה אמור להדליק נורה אדומה..

נכון אומרים לא לפתח ציפיות, בטח לא מתמונה..

זה לא דבר שהוא נשלט!!!

יכול מאוד להיות שהוא באמת היה זיווג שלה..

לכל אדם יש כמה זיווגים..

 ובעז"ה היא תמצא מישו אחר באהבה גדולה ולב שלם..

להתאהב ולרצות מיהו מתמונה בלי אפילו פגישה אחת..

ניחא היו מכירים לפני.. ניחא נפגשו..

אבל מתמונה?? לעצור חיים במשך חצי שנה??

זה לא נסיון אמונה, זה חיה בסרט!!!

מחילה על הפגיעה ברגשות הציבור,

אבל זה לא רבש"ע עשה לה.

היא עשתה את זה לגמרי לעצמה.

אני לא מזלזל בדמיונות חלילה.

אני עצמי שוגה בהם לא מעט |רווק שכבר עוד מעט מפסיק להזדקן|

אבל במקרה הזה זה הזוי לגמרי.

חצי שנה מהחיים היא בזבזה על בחור 

שפעם אחת היא ראתה תמונה שלו באינטרנט,

וכשהסתבר לה שהוא מתארס, אין לה תלונות לקב"ה??

אני מצטער, לי זה נשמע משהו פתולוגי.

אני יכול להבין איך מישהי נתקעת בגלל קשר משמעותי,

למשך תקופה ארוכה, למרות שאין לו סיכוי להתממש.

(משמעותי לא חייב להיות ארוך דוקא!

אני, למשל, ניסיתי זמן רב לחזור לבחורה שנפגשתי איתה 2 פגישות...)

אבל תמונה!! באינטרנט!!

זה כמו שאני אתאהב בקייט ווינסלט, למשל, בגלל שראיתי 'טיטאניק'.

(ולא, לא ראיתי.)

זהו.

משורה לשורה הסיפור הזה מעצבן אותי יותר ויותר.

וזה שלדעת רובכם זה טירוף- מובן. לגמרי.

רק ש..

זו לא הנקודה.

המסר שניסו למסור כאן זה לא רעיון, ולא דבר מוסר כלשהו.

אלא הזדהות עם היאוש, החוסר אונים וכל מה שמתלווה לחיי הרווקות המתארכים...

אז בסדר. זה מ-ט-ו-ר-ף לגמרי להתאהב או שקר כלשהו במישהו בגלל תמונה.

הורמונים.

בעיות נפש.

טירוף החושים.

מה שתגידו!!

אבל אסור. אסור לזלזל בתחושות של בן-אדם. הן יותר אמיתיות מהרבה דייטים...

אז אני מרגיש לגמרי מוסמך לזלזל בו מכל וכל.

בתור אחד שחיי הרווקות שלו התארכו

יותר מכמה אנשים פה ביחד,

אני מאוד מזדהה עם יאוש, חוסר אונים

ושאר התחושות המתלוות.

אני גם מסכים שתחושות של בו אדם יכולות להיות 

יותר אמיתיות מדייט,

ואני מסכים שהיו מקרים שאנשים ראו מישהו

וידעו ש'זה זה'.

אבל התחושה הזאת, הספציפית,

ש'אני יודע שרבש"ע הראה לי 

את התמונה הזאת לכמה דקות,

כי זה הזיווג האמיתי שלי,

ועכשיו אני צריך לחפש אותו בכל הכח'....

וכתוצאה מזה, במקרה של כשלון,

מגיעה תחושה של 'אין לי תלונות לקב"ה

כי זה לא יפה מבחינה יהודית,

אבל שידע לו שאני ממורמר עכשיו!'

היא תחושה ילדותית לגמרי.

אם הסיפור הזה מנסה לגרום לנו

להזיל דמעות על הלב השבור של הבחורה המסכנה,

אז הוא נכשל בגדול.

יותר מזה.

כשקראתי את הסיפור היה ברור לי

שלא מדובר ברווקה מזדקנת

שחוותה חיי בדידות ארוכים וצפתה להיגאל מהם סוף סוף,

אלא של צעירה שחשבה שבתמונה הראשונה

שתמצא חן בעיניה,

יתגלם אביר חלומותיה.

לא אכזבה ארוכת שנים יש כאן,

אלא חלום נעורים ושברו המר.

לא נעים, ללא ספק.

אבל אצל מי שכבר נפגש בעולם האמיתי,

הוא מעורר גיחוך של טוב לב

ואיחולי החלמה מהירה.

אבל אסור. אסור לזלזל בתחושות של בן-אדם

זה לא משנה עד כמה הם מגוחכות בעיניך.

בן אדם לחברו בסיסי. 

האם לא מדובר פה על סיפור

שהתפרסם בעלון שבת?

הבן אדם היחיד שאולי אני צריך

 להזהר לא לזלזל בו,

הוא כותב הסיפור שלדעתי

ניסה לעשות מניפולציה רגשית

בעזרת תיאור סוחט דמעות

של מציאות הזויה.

האם אינני יכול לומר את זה?

האם תחושותי שלי פחות לגיטימיות

מתחושותיו של כותב הסיפור?

האם לומר למישהו שאין לו בין אדם לחברו בסיסי,

אינו לוקה באותה בעיה בדיוק?

מחקתי יותר משכתבתי.

נענה ראשון ראשון ואחרון אחרון

- כן, סיפור שהתפרסם בעלון שבת

- יתכן להאשים שהוא ניסה לעשות מניפולציה רגשית,

גם יתכן שהוא רק רצה לגרום לנו להרגיש רע

יתכן שהוא רצה להרוויח פרסום

יכולות להיות כל מיני מטרות רעות, אבל למה לחשוב ככה?

"בצדק תשפוט עמיתך", אם אין לי סיבה לחשוב אחרת,

אני מניח שהכותב רצה לשתף בחוויה שהוא עבר, ותו לא. 

- מותר לך לחוות תחושת זילזול או מיאוס כלפי השני,

אתה בן אדם אנושי. אבל זה לא לגיטימי להביע את זה בפומבי 

משום שזה מעליב ולא התנהגות שה' יתברך מצפה מבניו שיתנהגו אחד כלפי השני.

להיפך, הוא מצפה שיכבדו אחד את השני. 

לא אמרתי ולא התכוונתי שזה ישמע כאילו אין לך בן אדם לחברו בסיסי

ואני מאוד מצטער שזה היה נשמע ככה. 

אמרתי שלזלזל בשני בפומבי זה פסול, וזה בן אדם לחברו בסיסי (והיה לי ברור שתסכים איתי ולא לזה התכוונת). 

בכל אופן, אם היה אדם אחד פוגע ומשפיל בן אדם שני בנוכחותי, 

אם אשתוק - זה יהיה פגיעה במותקף

אם אתקוף - זה יהיה פגיע במתקיף

במצב כזה אני חייב להחליט מי לדעתי צודק, ואני לא יכול לעמוד מהצד. 

אבל שוב, במקרה הזה לא התכוונתי להתקיף אותך אישית ואני מצטער אם זה היה נשמע ככה,

רק רציתי לחזק את מה שגנדס כתבה, שחייבים להתיחס בכבוד לשני, כשהוא מספר מה עובר עליו. 

ככל הנראה מספרת הסיפור ניסתה להמחיש עד כמה אנחנו עלולים להתמסר לדמיונות שלנו, וכמה זה הרסני. כמדומה שדווקא הפער בין הניתוח הרציונלי של המקרה למקום האבסורדי שהרגש יכול להוביל אליו היה עיקר המסר. יתכן שהיא הגזימה, ואולי זה היה מכוון. אני לא חושב שצריך להפוך את הכותבת להזויה.

שהכותבת לא הזויה כמו הדרך שבה היא רצתה להעביר את המסר הזה,

אם זה אכן המסר.

זה סיפור לא רציונלי כלל וכלל,

ואם הוא אכן קרה במציאות, מה שלא נראה- אז הבחורה בבעיה קשה מאוד.

אבל- נראה לי כולם התכוונו בתגובות שלהם ל"אם הסיפור היה אמיתי"

שהכותב אליו שרשרתי כן הציג את זה כמתקפה על הכותבת.

ואם הסיפור, תיאורטית, היה קורה - אני חושב שלא נכון לשפוט אדם על רגשותיו, הזויים ככל שיהיו. צריך להסביר לו עד כמה התנהגותו מופרכת, אבל חלילה לא ממקום של שפיטה וזלזול. כך שגם אם הדיון הוא על המקרה התיאורטי, אני לא מסכים עם הגישה התוקפנית שהוצגה כאן.

זה מאוד לא הגיוני שזה קרה,

ואם כן- הבחורה חייבת טיפול רציני, כי היא כן הזויה. 

ברור שצריך לתמוך ולא לזלזל ברגשות של אחרים וכו'.

אבל אחת היא- האם זה אדם מהחיים- שאז אכן כדאי לספר לו עד כמה שזה הזוי בדרך עדינה,

ודבר שונה- זה כאשר זה מפורסם לכלל הציבור.

כי זה ברור שהכותבת חיה בסרט גם אם זה לא קרה לה במציאות- כי זו לא התנהגות נורמטיבית...

ולתת לגיטימציה לסיפור כ"כ מופרך- זה קצת קשה...

אז גם את מתמקדת בכותבת. אז לדעתי היא ניסתה להעביר מסר מסוים. כשמנסים להעביר מסר, הגזמה היא פרקטיקה מקובלת. אולי ההגזמה מוגזמת. שיהיה. למה זה חשוב כל כך? למה לנהל דיון אודות סוג המוסד בו ראוי לאשפז את גיבורת הסיפור, ולרמוז שהכותבת זקוקה לאשפוז דומה?

אגב - עד כמה הסיפור תלוש מהמציאות? קראי את תגובתו של 'מוסיף'. מסתבר שיש אנשים שזה קורה להם, ויותר מאחד. יש כאן מסר שכוון לאנשים האלה, וגם למי שחש את זה במינונים נמוכים יותר. וטוב שהמסר הזה יעבור. התמקדות בהשתלשלות המדויקת של הסיפור מחטיאה לגמרי את הנקודה בעיני.

דיון על איפה לאשפז אותה לא ראיתי

ההגזמה היא פשוט מוגזמת מהרגיל, ואני ממש לא רומזת שהכותבת צריכה אשפוז דומה- אם זה היה מובן מדברי- אז לא!!

אבל מה שכן- ברור מדבריה, שהיא לא מכירה את העולם הזה.. האנשים שהגיבו פה- אמרו שקרה להם משו דומה- 

כי הם התחברו לנקודת האכזבה ממישו שהם בנו עליו,

אבל אם תשים לב- זה כאלו שיצאו לדייטים, גם אם זה היה דייט אחד/ שניים, זה כבר יותר מבוסס.

האמת- שכשאני קראתי את זה, פשוט לא התסדר לי וחסל.

זה לא באמת משנה אם זה קרה באמת או לא,

אם זה לא קרה- נקווה שהדרך של הכותבת לחופה תהיה מהירה מאוד, כך שהיא עדיין תחשוב שזה יכול לקרות,

ואם זה קרה- נקווה שיש מישו נורמלי בסביבתה הקרובה של הבחורה, שיוציא אותה מאיפה שהיא נמצאת.

ו-אה, לא בטוח שצריך אשפוז

אבל גם לי מותר להגזים, לא?

קראי שוב את 'מוסיף'. במקרים שם לא היה דייט בכלל. הוא כתב זאת במפורש.

ובכל מקרה, נראה שאין מחלוקת אמיתית ביננו. שנינו מכירים בקיום הבעיה במידה כזאת או אחרת, ושנינו מסכימים שהיתה כאן הגזמה מסוימת.

וגם אם אנחנו לא מסכימים - ראיתי עכשיו תמונה של מיטה, וואללה, זה ממש עשה לי חשק..

ליל"ט!

איך תהיה כותב רציני?

נראלי שאכן הדיון מיצה את עצמו.

לילה טוב!

בין כל התגובות של "איזה משוגעת היא" חיכיתי כבר שמישהו יכתוב את זה.

קודם כל, רוב הסיכויים שזה סיפור שרחוק מלהיות אמיתי. וגם אם כן- ברור שלכאורה זה משוגע,

וזה מאד קל לומר את זה כיושבים מול המחשב ולא עוברים את המצוקות של האדם המדובר.

אי אפשר לדעת איך זה! הרי מדובר שם על רווקה שמחפשת הרבה זמן, ולכל בן אדם שנמצא בקושי כלשהו קורה משהו שיכול לשבש לו קצת את ההיגיון... אסור ישר לשפוט ולומר שהוא משוגע.

אם ה' שולח  נסיונות- זה דבר אחד.

אם אדם מכריח את ה' לשלוח לו נסיונות- זה ב'.

בייחוד שלפי הסיפור- היא לא יצאה בכלל לשום דייט...

לפחות היא ראתה אותו בתמונה, ולא ברחוב- תחשבו עלזה,

לא היה לה איך למצוא אותו

חברים יקירים

היזהרו בלשונכם, נורא קל לכתוב הודעות במחשב

אך: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו",,,,

מקרה מאוד דומה: מישהי שדברתי איתה פעם- פעמיים, ופתאום קמתי בבוקר והרגש פשוט לא נתן לי לחשוב אחרת,

לא עזרו לי כל הטיעונים השכליים- מצאתי את עצמי עמוק במחשבות עליה,

בגלל גילי הצעיר באותו זמן, החלטתי לחכות.

וחכיתי,

וחיכיתי.

אחרי שנתיים וקצת פניתי אליה, כולי נרגש.

והיא אמרה פשוט: "לא!" וזהו.

כמו בסיפור -אפילו לא נפגשנו קצת כדי שאראה שזה לא זה.

אז אחרי כמה ימים מאוד עצובים וקשים, כשהצלחתי לעכל את העניין, ממש שמחתי!

כי פתאום ראיתי אותה בלי הסינוור של הרגש ובכלל לא נראית לי מתאימה,

כי אם היינו נפגשים בכ"ז וזה באמת לא מתאים- לא בטוח שבכלל היה לנו כח להפרד מאדם שלא מתאים לנו,

כי אם היינו נפגשים קצת ואז מוותרים- היו נוצרים כבר זכרונות משותפים ממנה שמהם הרבה יותר קשה להשתחרר,

כי באמת- באמת, אני עשיתי את כל ההשתדלות שלי, ואם כך הקב"ה סידר אז היא אינה הזיווג שלי,ואני שלם עם עצמי שהשתדלתי מה שבאפשרותי.

כי בעז"ה גדולה כשאעמוד מתחת לחופה-

 לא ארצה להחליף את זו שלידי באף אחת אחרת שעברתי ופגשתי בדרך הארוכה הזו.

ואגב, אני מכיר עוד 2 אנשים לפחות ש"בנו" על מישהי- אחד שנה ואחד 5(!) שנים, ובסוף היא אמרה לא.

אז לא הייתי מציע פה לאנשים לשפוט- רגש זה דבר שלפעמים קשה (מה לפעמים?!, תמיד!) לשכנע אותו בהגיון,

ולדעתי, אין ח"ו 2 רשויות בעולם, כאילו יש משהו שהקב"ה לא מלווה אותנו יד ביד ואפשר לחשוב "אנחנו גרמנו לעצמנו", לא! ה' הוא גם זה ששולח לנו נסיונות לא פשוטים, (והרבה פעמים זה אח"כ מקדם אותנו הרבה יותר, כמו ששמעתי מרב אחד: "נסיון- מלשון נס=דגל, ה' שולח לנו קשיים כדי לרומם ולהרים אותנו- כמו דגל".) וה' הוא גם מי שמחזיק ועוזר כשקשה, לדעתי אין כזה דבר "זה לא ה' גרם לה, אלא היא לעצמה", אדם צריך לדעת שבכל קושי שהוא נמצא- ה' איתו.

בהצלחה לכולם, ושהיה רק טוב!

אבל יחד עם זאת הקב"ה גם ברא לנו שכל ישר ובחירה חופשית..

אם אדם נפגש אפילו פעם - פעמיים עם אדם אחר ואז "תקוע" עליו תקופה.. זה עוד אפשר להבין שיש רצון לקשר ורוצים לחזור..

אני יכולה עוד להבין את זה גם אם מכירים את האדם מהחיים האמיתיים..

אבל 5 דק' מתמונה באתר הכרויות בלי להחליף חצי מילה.. מצטערת זה נשמע לי הזוי..

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!