בעעעע


נפשי תערוגבעע...
מה כבר יכול להיות מחלקה טובה חוץ מיולדות?
(דווקא יצא לי לארח לאנשים חברה בפנימית)
(למרות שגם אני ביליתי לא פעם בבית חולים גם בתור מאושפז ואני מודע למה שהולך שם לעיתים), אבל ברור שצריך להסתכל בגישה שמפרידה בין 2 תחומים שהם: א. הצורך במחלקה - שזה, כמעטט כל מחלקה היא עולם מלא והיא מצילה חיים או משדרגת אותם לרמה שבעבר האדם היה פשוט רק סובל...
ו-ב. שיפור השירות במחלקה - שבזה יש הרבה מקום להשתפר, תמיד...
אבל כשזוכרים גם את א', זוכרים שתמיד צריך קודם להודות ולראות את הטוב, ורק אחרי זה לבקר...
אומנם מחלקת יולדות היא באמת נקודת אור בבית חולים והיא המחלקה היחידה שלא עוסקת בחולים ממש אלא בנספחים שלהם, אבל אפשר גם שם לבקר אם כל כך רוצים על הצפיפות שיש שם לפעמים, על חוסר הנכונות של רופאים ללכת לקראת היולדת, על כל מיני דברים...גם שם אפשר להתלונן, בכל מקום אפשר להתלונן... החוכמה היא לדעת לקחת את הטוב ולראות אותו באור יותר חזק מהרע (כן, אופטימיסט בהגדרה אני...).
אז נקודה - אני לא יודע מה באמת טיב השירות במחלקה שאת נתקלת בה, אבל גם לטובת בריאותך הנפשית כדי שלא תתמוטטי בשלב כלשהו מהעצבנות על הטיפול שמעניקים לקרוב שלך, כדאי לך לאמץ לעצמך מנהג כל יום לרשום לפחות דבר טוב אחד שאת רואה במחלקה, אפילו מעשה קטן...אחות שעם כל הלחץ מוצאת זמן לשאול במאור פנים לשלומו של חולה וכו'...
עם הזמן אני בטוח שתצליחי לכתוב הרבה דברים טובים!
ב"הצלחה!
וכמובן רפואה שלמה!





נקודה למחשבהמחילה..
רואים שאתה לא מכיר אותי..
ויעידו חברי לפורום על ראיית הטוב, על "גם זו לטובה", על האופטימיות וכו' וכו'
ב"ה לאבא יש ילדים שמטפלים בו במסירות גדולה, ואישה שלמרות המגבלה שלה מטפלת בו באהבה (גם הוא בה, זה הדדי)..
ואני מאמינה שנשתחרר משם די מהר..
אממה.. מצטערת קשה לי לראות את הטוב ביחס המחפיר לזקנים..
קשה לי לראות שכוח עזר צורחת על זקן כי קשה לו לפתוח את הפה ולבלוע..
הוא גם חולה וגם זקן!! מה היא חושבת לה!!! 
מצטערת, חלק מהתפקיד שלה זה להיות סובלנית ואמפתית.
אבא אמר לי שאולי שווה שאקליט אותה כי גם הוא הזדעזע ואמר שזה ממש עצוב שככה הם מתנהגים..
חוצפה!
כלומר, לא בך, אלא ביחס לזקנים (מישהו קרוב מאוד שעוסק בעבודה סוציאלית בתחום הקשישים...). אז לגבייך - באמת סליחה אם אמרתי משהו לא במקום...סתם ניסיתי לתת זווית ראייה, אם את אומרת שבמילא זה קיים אצלך ואת זועמת מצד אחר, אז בהחלט טעיתי וסליחה על כך...
ולגבי אותה אישה שצרחה - באמת אני לא יודע מה קרה לה, וברור שהן צריכות להיות אכפתיות, ולמרות זאת ולמרות שזה קשה, צריך לנסות טיפה ללמד זכות אולי עצבייה כבר נמרטו לגמרי באותו היום...אני לא אומר שזה סיבה מספקת לצרוח על זקן (אין סיבה מספקת בשום מצב...) - אבל לפחות להבין או לנסות להבין מה גרם לה להגיע לזה...
כי אם זה באופן קבוע ומתמשך, בהחלט יש לפנות לממונים שידאגו שהיא תסתלק מתפקידה...
מצד שלישי, צריך לזכור בלי קשר אליה שרוב רובם של הפועלים עם קשישים ולמענם, עושים עבודת קודש (ואני מעיד בעדות אישית!) וקשה מאוד, גם נפשית וגם פיזית, בכל תחום הקשור אליהם, ולעיתים רבות הם סופגים המון ביקורת על דברים קטנים (לא אומר שזה המקרה כאן, לא להבין אותי לא נכון!), וזה הורס להם... אז לזכור שגם אם יש חריגים, זה לא מעיד על הכלל שהוא טוב, אכפתי ומסור...
יום טוב, בהצלחה וסליחה!
מה שעצוב שדווקא הם ימ"ש מתנהגים טוב יותר..
כן.. גם לזקנים היהודים..
יאללה שנעוף משם במהרה אמן ואמן!!
נקודה למחשבהד"א למי שלא הבין זו אחותי..
אז תקבלו אותה יפה 
(נגיד תזרקו עליה עגבניות וכאלה
)
לק"י
ברוכה הבאה לך- עוגת גבינה..
לא יהיה לי משעמם! אני אדאג לי לתעסוקה.
מינו אותי לועדת קישוט בעבודה 
אז אני כבר אכין קישוטים.
נקודה למחשבהעף על עצמו 
נפשי תערוג
נפשי תערוגאחרונההניק לכבוד שבועות הקרב ובא? 
היא אחראית עוגות גבינה בשבועות.
או שכרגע היא זכתה במכרז? 
אין שבועות בלי העוגת ספירלה שלה!
הבעיה שהשנה אני עובדת בערב חג 
היא כבר התנדבה להכין יום לפני..
אז שתפסיק לקשקש..
אתה מוזמן לבוא לאכול 
היא דווקא מכינה דברים שווים...
עוגה, תכיני עוד עוגה 
התחלתי לספור את הימים לטעום את העוגה עוד מפסח 
|מתחיל דיאטה כדי שיהיה מקום לעוגות|
ריבוזוםרק ציינתי שצריך להכין הכל יום לפני.
ואולי אני בסוף לא יעבוד בערב חג, ביקשתי חופש, בתקווה שיתנו לי!
וברור שאני מכינה את הדברים השווים
בע"ה תצאי משם מהרפריסבי
בנדא מצוי!!
עוגת גבינה.שתמיד בעז"ה יהיו בשורות טובות 
בין השאר נצפו איתו @הרב מנחם ברוד שסיפר על מעשיות הדוב החבדניק יענקלה בערבות סיביר, @הרב שניאור אשכנזי שלא ברור אם הוא אשכנזי או ספרדי, @עוז סימינובסקי שר הסרוגים בממשלת בנט, @איתמר סגל עורך שות סמס השבועי, @יאיא פינק עורך העלון "היהדות השבועית שלי", @משה הלפגוט, עורך השבועון "שבתון חזנות בפסח בבוסניה והרצגובינה 4 כוכבים" ו@זבולון אורלב , עורך העלון של צומת "שבת בשבתו"
וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI

קפיץאחרונהספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
נראה לי שאני אשים את השיר הזה כחתימה שלי... או בפרטים האישיים...
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.