לא כדאי להיכנס לכך.

זוג כזה שנפרד, אחרי הרבה מאוד מחשבה ועם הרבה כאב. לא פשוט בכלל.

החליטו שהתהום ביניהם עמוקה מידי, ושא"א להקים ככה בית..

באמת עדיף לא להכנס לזה, ולחסוך פצע שיתקשה להגליד.

סבא וסבתא!

וחצי בזכותם אני קיימת!!

חיים טובים, סבא מכבד אותה וסבתא מכבדת אותו,

ב"ה שיזכו לעוד שנים רבות אמן~

סבתא חרדיה, סבא מסורתי.

שני דורות אח"כ הפערים הרבה יותר גדולים בין דתיים לחילוניים. וגם הרצון לזוגיות טובה ומעמיקה גדול הרבה יותר.

אבל בהנחה שזה בסדר הלכתית - מנין לך שלא תאבדי משהו? אפילו איבוד של כבוד כלפי משהו..?

קשה לי להאמין שאפשר, עם כל הכבוד שרוחשים זה לזו, לצאת מזה בלי שינוי אצל אחד הצדדים.

הרי.. מתאחדים, הופכים לאחד, משהו מוכרח להתפוצץ.. לפחות בזעיר אנפין. 

בס״ד

תאוריית שיווי המשקל של היידר

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13601

בבית הם שומרים על חינוך דתי לילדים אבל שולחים אותם לבי"ס שמשלב בין דתיים לחילונים

שילוב זה מגניב אבל הם ילדים, ומושפעים.

זאת עוד נקודה באמת, גם אם בן הזוג החילוני לא משפיע במשהו על בת הזוג הדתייה - אין מצב שהילדים לא יפסידו מזה, הם רואים אבא שלא עושה את כל הדברים עליהם הם לומדים בגן, (בהנחה שהוסכם על חינוך דתי) יש ספק בכך שזה מוריד מהם משהו? 

וזה גם לא מה שאני מחפשת

ומאיך שכתבתי דווקא חשבתי שזה מדגיש את השלילי למרות שהוא מכבד אותה ובבית הם דתיים

היא שאלה אם מכירים.

ויש כאלה שטוב להם כך, וכל אחד עושה את הבחירה שלו

ולילדים מאוד קשה עם זה..

קודם כל- שלום, ברוכים הנמצאים .

אני מכירה זוג כזה וחמשת הילדים שלהם, חילונים עכשיו.

נראה לי שזה לא אידיאלי בכלל וכמו שאמרו, מבלבל מאוד.

מדהימות ומקסימות.

שניהם אמרו לי הרבה - צריך הרבה אהבה, הכלה וכבוד אחד לשני!

זה אפשרי, אבל, לא מתאים לכל אחד.

יש לי שני סרטי גמר שנעשו על משפחות כאלו, בשמחה אתן קישורים באישי!

ואיך זה יעזור לילדים..?

הכלה, זה לקבל את הצד השני, גם אם אתה לא בדיוק מסכים איתו.

שוב, זה לא מתאים לכל אחד, אבל במשפחות שאני מכירה זה נראה שהילדים חיים נפלא,

וההורים שלהם נפלאים כך שאני מאמינה שאם הם ירצו יהיה להם לאן לפנות.

בכ"מ - זה יכולה להיות צומת טובה לילד לבחירה.

זה דבר "טוב" שמזמנים לילד "בחירה" כזו, מעבר למה שיש לכל אדם?.. והתורה אמרה "ובחרת בחיים"...

היום נהייתה מעין "אופנה" כזו - שמכנים "הכלה" גם קבלה של דברים שלא באים-בחשבון כלל.

יש הבדל גדול, בין לקבל באהבה כל אדם מישראל, מצד סגולתו הפנימית ומידותיו הטובות - על אף שלא מסכימים כלל עם הנהגתו שאינה מקבלת עול תומ"צ - וגם להיות יכולים לחיות עימו כחלק מהציבור,

לבין להפחית מחומרת הענין (למשל: "להכיל" חילול שבת, שחיובו מיתה), ובהמשך מכך גם לחשוב שיש "יתרון" בכך שנותנים "אופציה" לילדים, יותר קרובה מהרגיל, של האפשרות לאבד חיי-עולם חלילה.

לק"י

אני מאמינה בדרך התורה- ובה אני ארצה שהילדים שלי ילכו ובה אני אחנך אותם.

איפה בדיוק בתוך השביל הרחב של קיום מצוות הם ילכו? לא יודעת.. למרות שאני מקווה שבדרך שאני הכי קרובה אליה ומאמינה בה.

זוגיות זה דבר קדוש שצריך לתחזק,

אומנם בהתחלה יש את האהבה העצומה הזאת אבל כדי שתישאר

למשך הרבה זמן יש צורך בתחזוק ועבודה משותפת

כאשר לשני הצדדים יש מחלוקות בעניינים עמוקים ורציניים כאלה וקיימים הפערים של הדתי לעומת החילוני

זה יהיה קושי כפול ומכופל...

הורים של חברה שלי.

נראה שהם חיים באושר ובהרמוניה, אבל חברתי סיפרה לי שהיא מקנאה באחותה הקטנה, שלה כבר היו אחים גדולים שומרי מצוות שיכלו להוות לה דוגמה אישית, מה שלה עצמה לא היה, בתור הבת הבכורה של אמה החילונית...

אגב,החברה הזו יצאה תקופה עם משיהו לא דתי, ובסוף החליטו שזה לא מתאים (לא רק בגלל ההפרש בשמירת המצוות, אבל אני מניחה שגם) והם נפרדו.

ומסוכן.

חבל להיכנס לפינות כאלו, לנישות כאלו.

כי גם אם נגיד שהוא שמר את עצמו עד אלייך,

(לא שדתיים שומרים במאה אחוז, אבל עדיין, שם המתירנות גדולה יותר)

עדיין זו כניסה שאינה מחויבת המציאות.

קרקע נוחה לחילוקי דעות עקרוניים ומהותיים,

בלבול בחינוך הילדים, 

ועוד כמה בעיות, טכניות אפילו, וחבל.

והם גרושים, נכון הם נפרדו בצורה יפה שלא פגעה בילדים (שחלקם בגילי) יותר ממה שצריך והם יצאו דתיים.

ובכול אופן זה שהילדים לא נשרטו לא אומר שהיה שווה להתחתן, להקים משפחה ואז להתגרש.

מעבר לזה שהדרישה המוסרית של חילוני מעצמו היא ברוב המכרים לא עומדת בקריטריונים של הדתיים מעצמם(בדרך כלל), ורואים שטהרת המשפחה בציבור החילוני קרובה לאפס- לעומת הציבור הדתי שקרובה יותר ל100% (לא מאה, אלא קרובה לשם). 

המ"ה

ברור שלא כמו בציבור הדתי, אבל זה פשוט צרם לי לקרוא את זה..

 וגם כשכל אחד נשאר יש בלי סוף בעיות.

 תחשבי מציאותית. הוא אכל משהו טרף . כמה זמן תתיחסי לשפתים שלו כמו למשהו טרף ?

מדהים ככל שיהיה באופיו-

הוא לא מאמין במה שאת מאמינה,

מה שקדוש ויקר לך- לא אומר לו כלום,

העיניים שלו ראו כבר המון דברים- שלא היית רוצה לדעת עליהם,

הוא עבר בנות רבות לפנייך- ואת אף פעם לא יודעת אם זה הסוף,

טהרת המשפחה זה משהו שהוא מקסימום יסכים לא להפריע לך בו,

כשרות ושבת לא אומרות לו כלום-

האם זה האבא שתרצי לילדים שלך?

האם זו צורת החיים שאת רואה את עצמך בה בעוד לא יודעת כמה שנים (2 ילדים הולכים איתך לבית הכנסת- 2 נשארים עם אבא מול הטלוויזיה) כשההתלהבות תדעך והמציאות תישאר??

וזה רק אפס קצהו של העניין.

היא שואלת על מישהו שהוא "איש טוב"..

אפילו לא כתבה על קשר חזק שקיים.

קל-וחומר כשמדובר על חשבון לטווח ארוך מאד.

המ"ה

ואחרי שכבר היו נשואים אחד מבני הזוג חזר בתשובה/ הלך בשאלה

צריך הרבה עבודה וסבלנות. קשה לאדם חילוני להשתנות ולקבל על עצמו סייגים ודברים שלא היה רגיל בהם. ישנה אפשרות שאם לפני חתונה הוא מראה נכונות ומתחיל לקבל על עצמו, אפשר לנסות אבל בזהירות יתרה.

לא חוכמה להגיד כעת שלא הייתי "מוותרת עליו" גם בידיעה שהוא "חילוני"..

לא התנסית בכך - ולא בטוח שהיית נוהגת כך לכתחילה (כמו שכתבת "מקרה ניטרלי"..).

.

את נוגעת-בדבר, כבר נשואה כך (בלי להתייחס לכך שאינני יודע אם בגילך את יודעת "מה זה אומר" כשיש ילדים גדולים).

והאמירה שלך "לא הייתי מוותרת על כך" אינה נכונה, כי היא באה "לאחר מעשה", כשאת כבר נשואה למישהו; ואת ניסית לומר מה היית עושה מראש. אז זה פשוט לא אמין.

וכשמדובר ב"ייעוץ" למישהי שלא נישאה ושואלת מראש כל כיוון כזה - יש בכך גם צד לא-אחראי.

בוודאי שלא זאת כוונתי..

אלא שבהיות שבעצמך הבחנת היטב, בין "להסתכל על מקרה ניטרלי", מראש - לבינכם אחרי מעשה, שאתם כבר נשואים (ובאופן יפה כתבת ש"לא היית מוותרת על זה", כלומר - הדגשַת היחס הטוב האישי ביניכם אחרי שכבר נישאתם),

אז אמרתי שאין היחס האישי ביניכם בנידון זה, יכול להוות "מדד" כלשהו למה שהיא שאלה עליו. דהיינו - מישהו שהיא עדיין בגדר "מתעניינת" לגביו, מראש.

אם מישהי היתה כותבת שמנסיונה עם ילדים בוגרים וכו', זה דבר מצוין ללכת עליו לכתחילה והשיקול של השונות זניח.. אז זו היתה חוו"ד רלוונטית, גם אם הייתי חולק עליה. 

כשיש חיי נישואין טובים ואוהבים והבעל נהיה דתל"ש-

לא תמיד מפרקים את הנישואין,

וייתכן שאפשר להמשיך ולחיות באושר.

(ואגב- מכירה מספיק מקרים בהם זה לא הלך)

(ובקרה שלך, שירה, לא היו לו את כל הנקודות שהזכרתי לעיל- של בחור לא דתי ומה שעבר בחייו, ויש לו רקע דתי, כך שהוא יכול להבין- אם כי לא לקיים- כל מיני דברים וניואנסים שחשובים לך)

מלכתחילה-

לבחורה צעירה,

שאין לה שום מושג מה הם חיי נישואין,

מהו חינוך ילדים,

במה זה כרוך גם כשיש הסכמה מלאה וזהות בין הצדדים-

יש בזה, לדעתי,

מן החוסר אחריות.

בס"ד

סבא וסבתא-
סבא שעבר את השואה, נולד חילוני, ונפטר חילוני, והצביע העבודה כל חייו.
סבתא שגדלה בארץ, נולדה בבית חרדי, התחתנה עם אדם חילוני, בעידוד רב של אביה שהיה רב מוכר גדול וחרדי(!!!), מצביעה עד היום למפלגה החרדית האשכנזית. (שתזכה לעוד הרבה שנים מאושרות...)

יש להם שלושה ילדים- כולם דתיים, יש להם 19 נכדים- וכולם דתיים.

סבא שלי נורא כיבד- הוא לא ראה טלוויזיה בשבת, לא הדליק רדיו בשבת, לא עשה מלאכות אסורות, עשה קידוש והבדלה וכ"ו
אבא שלי ואחיו הלכו מגיל 3 לבית כנסת כל שבת, והם למדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים, דודה שלי למדה באולפנה.

בנוסף, חברה מאוד טובה שאמא שלה דתייה ואבא שלה חילוני- ועשיתי אצלה כ"כ הרבה שבתות, אני מכירה את המשפחה כ"כ טוב - ובמילים עדינות ויפות אני אגיד את זה- היא יותר דוסית ממני

לא יודעת, אולי בגלל שהנושא כ"כ קרוב לליבי, אני חיה ונושמת אותו, אולי זה פחות מפריע לי...

הייתה לנו שיחה לא מזמן- את מי ההורים שלך היו מקבלים יותר- אם תביאי אדם חילוני הביתה או חרדי-

התשובה שלי הייתה חד משמעית- שניהם!

סבא וסבתא שלי- חיו שנים מאושרות ויפות ביחד- למרות שהוא היה חילוני, והיא דתייה, למרות שהוא סוג של שמאלני, והיא סוג של ימנית למרות שהוא עבר את השואה והיא לא... למרות ולמרות ולמרות ולמרות

בני אדם לא נולדו שווים, או דומים- אנשים מתחתנים וחיים ביחד למרות המוני הבדלים- והם מצליחים לחיות ככה ולהקים בית. ובת'כלס- חילוני ודתי- כולם יהודים! זה לא שהוא גוי והיא יהודיה- הוא כולה!!!!! חילוני...

אני מאמינה, שאם באמת אוהבים אחד את השני, ובאמת מאמינים שזה הזיווג שלי, ובאמת רוצים שזה יצליח- זה יצליח.

לק"י

ומה אם הוא ירצה להביע גם את הדרך שלו?!

שהמציאות של הסבא שלך, ששמר שבת, לקח מגיל 3 ילדים לביכ"נ, וכל הילדים נשלחו לחינוך דתי - אינה מציאות "רגילה" כ"כ...

הילדים שלך יגדלו כדתיים? דבר לא ייפגע?

נכון שאין לאף אחד ביטוח, אבל אנחנו פועלים במציאות מתוך מה שיש כרגע.

ואם אדם רוצה לחנך את ילדיו באופן מסוים, הוא צריך להתחתן אם אדם שמאמין באופן הזה.

ונראלי שנסיונכם שונה משאלתה של פותחת השרשור.

להתחתן עם אדם והוא הופך לדתל"ש, שונה מאשר לצאת אם אדם שאינו שומר תומ"צ, ולהתחתן איתו..

לדעתי, זה מתכון להמון בעיות, ובחינוך ילדים בכלל..

אם לא נקלעים לכזה מצב- מלכתחילה, עדיף להימנע.

אבל יש חינוך, ואצלך - אני לא בטוח.

השואלת לא שאלה על עד כמה אפשר להסתדר ביחד, אלא העלתה את הנושא הכללי.

כשאת באה לספר לה שזה אפשרי את בעצם בתכל'ס נוקטת צד בנושא כולו.. ולכן שאלתי לגבי הילדים..

אני יודע שצריך פה רגישות יתר, אבל את, דוקא בגלל הנסיון שלך, היית צריכה לשלול את זה בכאב.

מה גם שיש הבדל גדול בין דתל"ש ובין חילוני מבית, דתל"ש מבין הרבה יותר את החיים הדתיים ומסוגל בקלות להתחשב, הוא אפילו לא נדרש להתרגל, אם אין בדתלו"שו מרמור..

(בלי להיכנס לדיון עצמו)

נראה לי שבקשר בין בני זוג נוצר עומק מאוד עמוק, וצריך שתהיה הבנה ושותפות לעומק הזה.

אצל דתיים, באופן כללי, העומק הזה, כך נראה לי, קשור לאמונה, לקב"ה, לתפילה, ולשאר חוויות שבאות מהעולם הדתי.

מהכרותי עם חילונים לא מעטים, העומק מהסוג הזה לא קיים אצל רבים מהחילונים.

אני כותבת בזהירות כמובן, כי לא לכל דתי יש חוויות מהסוג הזה ולא כל חילוני חסר אותן, אבל באופן כללי כך אני רואה את הדברים.

ההשלכה של זה היא כמובן, בחיי הנישואין, מעבר לאהבה ולקשר שנוצר- מה התכלית בנישואין? מה התכלית בהולדת ילדים?

צריכה להיות תכלית משותפת, לטעמי, וקשה להאמין שבין דתיה "חזקה" לחילוני ,חזק" תהיה כזו.

לא כי חלילה חילוני הוא רע, חס ושלום, פשוט עכשיו זה רגש ורומנטיקה, אח"כ בבית זה כבר התנגשות ערכים, טהרת המשפחה, חינוך ילדים, גם ככה קשה לחבר איש ואישה, אז להוסיף כאלו קשיים עקרוניים?? אח"כ תראי בעלים של חברות שלך ויצבוט לך בלב... חבל עלייך. תראי את האבא הולך עם ילדו לאבות ובנים או לבית כנסת, ותבכי. תחשבי טוב טוב על כל ההשלכות, 30 שנה קדימה ולא רק עכשיו שאת מרגישה אליו משהו. בהצלחה!

אמא חבדניקית ואבא לא כל כך דתי...

המון מריבות, והאחים שלי מאד מבולבלים. ממש ממש לא ממליצה

צריך מישהו שיגבה אותך מבחינה דתית ולא להיפך. השאלה היא איזה בית את רוצה שיהיה לך? איזה חינוך יקבלו הילדים? האם הוא מסוגל להיות דוגמא אישית מבחינתך? ויש מלא דילמות שיכול להיות שלא העלית בדעתך 

וזה לא מוצלח בכלל!

כל החיים היו מחלוקות, כמעט בכל תחום:

כן טלויזיה/לא טלויזיה, מה לראות בה...

איזה בי"ס לשלוח את הילדים (יצא שחלק ככה וחלק ככה)

כשרויות

שמירת שבת (!!!)

אחרי כ-20 שנות נישואין צולעים הם נפרדו.

הילדים: 3 מתוכם חילונים (שחזרו בשאלה ובתשובה לסרוגין כמה פעמים )

ואחת דתיה.

אבל קשה לבודד את נושא הדת, אין לדעת מה היה קורה איתם אם שניהם היו דתיים/חילונים.

כלומר, עצם זה שנפרדו, לא יכול ללמד באופן מוחלט על חוסר מוצלחות של השילוב.

אבל שאר הדברים כן!!!

כמובן שהאידיאל הוא שקשר כזה יתאים וילך טוב. כולנו יהודים ואחים ללא קשר לרמה הדתית שלנו וזה מספיק כדי לאהוב ולהתקשר אחד לשני...אבל זה ברמת האידיאל של "אהבת ישראל".

בואי ננסה לרדת לרמת המעשה בשטח.

אפשר כמובן לראות את המעשה של רחל ביתו של כלבא שבוע ועקיבא ולהגיד: גם אצלי זה יכול לקרות יש לי מסירות נפש ויש לי אהבה ולו יש מידות טובות ומעולות...אז אולי תחשבי שר' עקיבא גדול הדור הוא לא יהיה , אבל להתחבר לכל מה שקדוש ויקר לי כ"כ- זה יקרה עם הזמן...

את יכולה לחשוב כך אבל תזכרי-

 ר' עקיבא ורחל יש רק פעם באלף שנה כנראה...

אני כותבת לך כאישה נשואה  6 שנים ב"ה - עם קשר בריא טוב ונעים ביני לבין בעלי. אין לך מושג כמה עמל ויגיעה יש בלבנות קשר אמיתי ואוהב בין איש לאישתו, זה ממש לא כמו מה שאת חושבת או משהו שדומה לתקופת החברות...(-:

תחשבי -אם לי ולבעלי היה קשה  לבנות את ה"ביחד" שלנו (עדיין אנחנו בונים אותו...)כששנינו באותו הראש ובאותו הסגנון(כמעט)ובאותה רמה דתית - ובכל זאת היה קשה! כיצד יצליחו זוגות שיש בניהם תהום פעורה(ובין חיים של דתייה לחיים של חילוני אכן יש תהום פעורה- אסור לך להתבלבל ולהיות מסונוורת...) לבנות "ביחד" משותף ומספק לשני הצדדים?

איך תגרמו לכך ששום צד לא יצא מתוסכל ועצוב אחרי כמה שנות נשואים מכל הוויתורים שהוא צריך לוותר יום ולילה כלפי הצד השני?

אני מכירה  אישית לא מעט מיקרים של גירושים שבכל המקרים הללו- היה פער אדיר בין הרמה הדתית של האישה לבין האיש(תמיד האישה הייתה יותר דתייה וחזקה מהאיש) גם קרובות משפחה שלי, גם חברות.

הם ניסו לנהל משפחה תקינה אבל עם השנים זה הלך והתדרדר. החיכוכים הללו  וחוסר ההסכמה על העניינים הדתיים יצרו מריבות אישיות וכעס אישי בין בני הזוג. הנה -ממש עכשיו יש לי קרובת משפחה שבתהליכי גרושים(עם 5 ילדים גדולים!)  כי הבעל שלה חזר בשאלה  ועבר את כל הפסים...(הוא היה "סופר לייט" מההתחלה, אבל בהתחלה היא הייתה מסנוורת והיא העריכה שהוא יתחזק עם השנים...) ועוד חברה שהבעל שלה היה חוזר בתשובה מתנדנד ועם השנים הוא הלך והתרחק וחזר יותר ויותר לעולם החילוני...ועוד אחת שאני מכירה באזור שלנו שגם בעלה חזר בשאלה והם בתהליכי גירושים...

שלושתן אמרו בצורה חד משמעית שההבדלים הדתיים הללו בינהם יצרו המון משקעים קשים בבית(וכמובן גם לילדים! הילדים פשוט מסכנים וקרועים בין העולמות ובין אבא לאמא!!!) למרות שכל השנים הן ניסו להתעלם מההבדלים הללו ולגשר עליהם!

הדר היקרה- לדעתי מכל מה שאני רואה סביבי קשר כזה  כמו שאת מתארת זו טעות מוחלטת ושה' הטוב יעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר.

בהצלחה.

האידיאל הוא שאני יכולה לחיות בשכנות לשכן לא דתי, להכיל את אורח החיים שלו בלי לעשות סקנדלים,

להיות נחמדים זה לזה ולכבד אחד את השני-

בשום פנים ואופן לא להתחתן איתו!!!

אל תטעו לערב בין הדברים!!!

בשביל בחורה דתיה להתחתן לכתחילה עם בחור לא דתי -

אין בזה שום דבר אידיאלי, יש בזה משהו טרגי, בעיני.

וזה לגמרי לא!!!!

הבעל חזר בתשובה והאישה דתיה מבית. אני רואה הרבה פעמים שמפריע לאישה שהבעל לא שומר על המצוות בגלל שהילדים מסתכלים והוא מצידו לא מבין על מה היא כועסת. גם ביחסים שלה עם חמותה היו הרבה ויכוחים על איך לחנך את הילדים, החמות ניצולת שואה ולא הייתה מוכנה לשמוע מדת.

הילדים ב"ה בנתיים כולם דתיים, כנראה כי האבא בכ"ז מקפיד כמעט על כל המצוות.

אבל יש משפחה נוספת באזור שלנו שאצלם האבא חילוני לגמרי והאמא הייתה בורחת כל שבת וחג עם הילדים מהבית ומסתובבת איתם בבתי כנסת ואצל חברים. הבנים כיום חילוניים והבת דתייה.

קיצר, לא משעמם, אבל אני לא בטוחה ששוה לחפש את זה מראש.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.