לא כדאי להיכנס לכך.

זוג כזה שנפרד, אחרי הרבה מאוד מחשבה ועם הרבה כאב. לא פשוט בכלל.

החליטו שהתהום ביניהם עמוקה מידי, ושא"א להקים ככה בית..

באמת עדיף לא להכנס לזה, ולחסוך פצע שיתקשה להגליד.

סבא וסבתא!

וחצי בזכותם אני קיימת!!

חיים טובים, סבא מכבד אותה וסבתא מכבדת אותו,

ב"ה שיזכו לעוד שנים רבות אמן~

סבתא חרדיה, סבא מסורתי.

שני דורות אח"כ הפערים הרבה יותר גדולים בין דתיים לחילוניים. וגם הרצון לזוגיות טובה ומעמיקה גדול הרבה יותר.

אבל בהנחה שזה בסדר הלכתית - מנין לך שלא תאבדי משהו? אפילו איבוד של כבוד כלפי משהו..?

קשה לי להאמין שאפשר, עם כל הכבוד שרוחשים זה לזו, לצאת מזה בלי שינוי אצל אחד הצדדים.

הרי.. מתאחדים, הופכים לאחד, משהו מוכרח להתפוצץ.. לפחות בזעיר אנפין. 

בס״ד

תאוריית שיווי המשקל של היידר

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13601

בבית הם שומרים על חינוך דתי לילדים אבל שולחים אותם לבי"ס שמשלב בין דתיים לחילונים

שילוב זה מגניב אבל הם ילדים, ומושפעים.

זאת עוד נקודה באמת, גם אם בן הזוג החילוני לא משפיע במשהו על בת הזוג הדתייה - אין מצב שהילדים לא יפסידו מזה, הם רואים אבא שלא עושה את כל הדברים עליהם הם לומדים בגן, (בהנחה שהוסכם על חינוך דתי) יש ספק בכך שזה מוריד מהם משהו? 

וזה גם לא מה שאני מחפשת

ומאיך שכתבתי דווקא חשבתי שזה מדגיש את השלילי למרות שהוא מכבד אותה ובבית הם דתיים

היא שאלה אם מכירים.

ויש כאלה שטוב להם כך, וכל אחד עושה את הבחירה שלו

ולילדים מאוד קשה עם זה..

קודם כל- שלום, ברוכים הנמצאים .

אני מכירה זוג כזה וחמשת הילדים שלהם, חילונים עכשיו.

נראה לי שזה לא אידיאלי בכלל וכמו שאמרו, מבלבל מאוד.

מדהימות ומקסימות.

שניהם אמרו לי הרבה - צריך הרבה אהבה, הכלה וכבוד אחד לשני!

זה אפשרי, אבל, לא מתאים לכל אחד.

יש לי שני סרטי גמר שנעשו על משפחות כאלו, בשמחה אתן קישורים באישי!

ואיך זה יעזור לילדים..?

הכלה, זה לקבל את הצד השני, גם אם אתה לא בדיוק מסכים איתו.

שוב, זה לא מתאים לכל אחד, אבל במשפחות שאני מכירה זה נראה שהילדים חיים נפלא,

וההורים שלהם נפלאים כך שאני מאמינה שאם הם ירצו יהיה להם לאן לפנות.

בכ"מ - זה יכולה להיות צומת טובה לילד לבחירה.

זה דבר "טוב" שמזמנים לילד "בחירה" כזו, מעבר למה שיש לכל אדם?.. והתורה אמרה "ובחרת בחיים"...

היום נהייתה מעין "אופנה" כזו - שמכנים "הכלה" גם קבלה של דברים שלא באים-בחשבון כלל.

יש הבדל גדול, בין לקבל באהבה כל אדם מישראל, מצד סגולתו הפנימית ומידותיו הטובות - על אף שלא מסכימים כלל עם הנהגתו שאינה מקבלת עול תומ"צ - וגם להיות יכולים לחיות עימו כחלק מהציבור,

לבין להפחית מחומרת הענין (למשל: "להכיל" חילול שבת, שחיובו מיתה), ובהמשך מכך גם לחשוב שיש "יתרון" בכך שנותנים "אופציה" לילדים, יותר קרובה מהרגיל, של האפשרות לאבד חיי-עולם חלילה.

לק"י

אני מאמינה בדרך התורה- ובה אני ארצה שהילדים שלי ילכו ובה אני אחנך אותם.

איפה בדיוק בתוך השביל הרחב של קיום מצוות הם ילכו? לא יודעת.. למרות שאני מקווה שבדרך שאני הכי קרובה אליה ומאמינה בה.

זוגיות זה דבר קדוש שצריך לתחזק,

אומנם בהתחלה יש את האהבה העצומה הזאת אבל כדי שתישאר

למשך הרבה זמן יש צורך בתחזוק ועבודה משותפת

כאשר לשני הצדדים יש מחלוקות בעניינים עמוקים ורציניים כאלה וקיימים הפערים של הדתי לעומת החילוני

זה יהיה קושי כפול ומכופל...

הורים של חברה שלי.

נראה שהם חיים באושר ובהרמוניה, אבל חברתי סיפרה לי שהיא מקנאה באחותה הקטנה, שלה כבר היו אחים גדולים שומרי מצוות שיכלו להוות לה דוגמה אישית, מה שלה עצמה לא היה, בתור הבת הבכורה של אמה החילונית...

אגב,החברה הזו יצאה תקופה עם משיהו לא דתי, ובסוף החליטו שזה לא מתאים (לא רק בגלל ההפרש בשמירת המצוות, אבל אני מניחה שגם) והם נפרדו.

ומסוכן.

חבל להיכנס לפינות כאלו, לנישות כאלו.

כי גם אם נגיד שהוא שמר את עצמו עד אלייך,

(לא שדתיים שומרים במאה אחוז, אבל עדיין, שם המתירנות גדולה יותר)

עדיין זו כניסה שאינה מחויבת המציאות.

קרקע נוחה לחילוקי דעות עקרוניים ומהותיים,

בלבול בחינוך הילדים, 

ועוד כמה בעיות, טכניות אפילו, וחבל.

והם גרושים, נכון הם נפרדו בצורה יפה שלא פגעה בילדים (שחלקם בגילי) יותר ממה שצריך והם יצאו דתיים.

ובכול אופן זה שהילדים לא נשרטו לא אומר שהיה שווה להתחתן, להקים משפחה ואז להתגרש.

מעבר לזה שהדרישה המוסרית של חילוני מעצמו היא ברוב המכרים לא עומדת בקריטריונים של הדתיים מעצמם(בדרך כלל), ורואים שטהרת המשפחה בציבור החילוני קרובה לאפס- לעומת הציבור הדתי שקרובה יותר ל100% (לא מאה, אלא קרובה לשם). 

המ"ה

ברור שלא כמו בציבור הדתי, אבל זה פשוט צרם לי לקרוא את זה..

 וגם כשכל אחד נשאר יש בלי סוף בעיות.

 תחשבי מציאותית. הוא אכל משהו טרף . כמה זמן תתיחסי לשפתים שלו כמו למשהו טרף ?

מדהים ככל שיהיה באופיו-

הוא לא מאמין במה שאת מאמינה,

מה שקדוש ויקר לך- לא אומר לו כלום,

העיניים שלו ראו כבר המון דברים- שלא היית רוצה לדעת עליהם,

הוא עבר בנות רבות לפנייך- ואת אף פעם לא יודעת אם זה הסוף,

טהרת המשפחה זה משהו שהוא מקסימום יסכים לא להפריע לך בו,

כשרות ושבת לא אומרות לו כלום-

האם זה האבא שתרצי לילדים שלך?

האם זו צורת החיים שאת רואה את עצמך בה בעוד לא יודעת כמה שנים (2 ילדים הולכים איתך לבית הכנסת- 2 נשארים עם אבא מול הטלוויזיה) כשההתלהבות תדעך והמציאות תישאר??

וזה רק אפס קצהו של העניין.

היא שואלת על מישהו שהוא "איש טוב"..

אפילו לא כתבה על קשר חזק שקיים.

קל-וחומר כשמדובר על חשבון לטווח ארוך מאד.

המ"ה

ואחרי שכבר היו נשואים אחד מבני הזוג חזר בתשובה/ הלך בשאלה

צריך הרבה עבודה וסבלנות. קשה לאדם חילוני להשתנות ולקבל על עצמו סייגים ודברים שלא היה רגיל בהם. ישנה אפשרות שאם לפני חתונה הוא מראה נכונות ומתחיל לקבל על עצמו, אפשר לנסות אבל בזהירות יתרה.

לא חוכמה להגיד כעת שלא הייתי "מוותרת עליו" גם בידיעה שהוא "חילוני"..

לא התנסית בכך - ולא בטוח שהיית נוהגת כך לכתחילה (כמו שכתבת "מקרה ניטרלי"..).

.

את נוגעת-בדבר, כבר נשואה כך (בלי להתייחס לכך שאינני יודע אם בגילך את יודעת "מה זה אומר" כשיש ילדים גדולים).

והאמירה שלך "לא הייתי מוותרת על כך" אינה נכונה, כי היא באה "לאחר מעשה", כשאת כבר נשואה למישהו; ואת ניסית לומר מה היית עושה מראש. אז זה פשוט לא אמין.

וכשמדובר ב"ייעוץ" למישהי שלא נישאה ושואלת מראש כל כיוון כזה - יש בכך גם צד לא-אחראי.

בוודאי שלא זאת כוונתי..

אלא שבהיות שבעצמך הבחנת היטב, בין "להסתכל על מקרה ניטרלי", מראש - לבינכם אחרי מעשה, שאתם כבר נשואים (ובאופן יפה כתבת ש"לא היית מוותרת על זה", כלומר - הדגשַת היחס הטוב האישי ביניכם אחרי שכבר נישאתם),

אז אמרתי שאין היחס האישי ביניכם בנידון זה, יכול להוות "מדד" כלשהו למה שהיא שאלה עליו. דהיינו - מישהו שהיא עדיין בגדר "מתעניינת" לגביו, מראש.

אם מישהי היתה כותבת שמנסיונה עם ילדים בוגרים וכו', זה דבר מצוין ללכת עליו לכתחילה והשיקול של השונות זניח.. אז זו היתה חוו"ד רלוונטית, גם אם הייתי חולק עליה. 

כשיש חיי נישואין טובים ואוהבים והבעל נהיה דתל"ש-

לא תמיד מפרקים את הנישואין,

וייתכן שאפשר להמשיך ולחיות באושר.

(ואגב- מכירה מספיק מקרים בהם זה לא הלך)

(ובקרה שלך, שירה, לא היו לו את כל הנקודות שהזכרתי לעיל- של בחור לא דתי ומה שעבר בחייו, ויש לו רקע דתי, כך שהוא יכול להבין- אם כי לא לקיים- כל מיני דברים וניואנסים שחשובים לך)

מלכתחילה-

לבחורה צעירה,

שאין לה שום מושג מה הם חיי נישואין,

מהו חינוך ילדים,

במה זה כרוך גם כשיש הסכמה מלאה וזהות בין הצדדים-

יש בזה, לדעתי,

מן החוסר אחריות.

בס"ד

סבא וסבתא-
סבא שעבר את השואה, נולד חילוני, ונפטר חילוני, והצביע העבודה כל חייו.
סבתא שגדלה בארץ, נולדה בבית חרדי, התחתנה עם אדם חילוני, בעידוד רב של אביה שהיה רב מוכר גדול וחרדי(!!!), מצביעה עד היום למפלגה החרדית האשכנזית. (שתזכה לעוד הרבה שנים מאושרות...)

יש להם שלושה ילדים- כולם דתיים, יש להם 19 נכדים- וכולם דתיים.

סבא שלי נורא כיבד- הוא לא ראה טלוויזיה בשבת, לא הדליק רדיו בשבת, לא עשה מלאכות אסורות, עשה קידוש והבדלה וכ"ו
אבא שלי ואחיו הלכו מגיל 3 לבית כנסת כל שבת, והם למדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים, דודה שלי למדה באולפנה.

בנוסף, חברה מאוד טובה שאמא שלה דתייה ואבא שלה חילוני- ועשיתי אצלה כ"כ הרבה שבתות, אני מכירה את המשפחה כ"כ טוב - ובמילים עדינות ויפות אני אגיד את זה- היא יותר דוסית ממני

לא יודעת, אולי בגלל שהנושא כ"כ קרוב לליבי, אני חיה ונושמת אותו, אולי זה פחות מפריע לי...

הייתה לנו שיחה לא מזמן- את מי ההורים שלך היו מקבלים יותר- אם תביאי אדם חילוני הביתה או חרדי-

התשובה שלי הייתה חד משמעית- שניהם!

סבא וסבתא שלי- חיו שנים מאושרות ויפות ביחד- למרות שהוא היה חילוני, והיא דתייה, למרות שהוא סוג של שמאלני, והיא סוג של ימנית למרות שהוא עבר את השואה והיא לא... למרות ולמרות ולמרות ולמרות

בני אדם לא נולדו שווים, או דומים- אנשים מתחתנים וחיים ביחד למרות המוני הבדלים- והם מצליחים לחיות ככה ולהקים בית. ובת'כלס- חילוני ודתי- כולם יהודים! זה לא שהוא גוי והיא יהודיה- הוא כולה!!!!! חילוני...

אני מאמינה, שאם באמת אוהבים אחד את השני, ובאמת מאמינים שזה הזיווג שלי, ובאמת רוצים שזה יצליח- זה יצליח.

לק"י

ומה אם הוא ירצה להביע גם את הדרך שלו?!

שהמציאות של הסבא שלך, ששמר שבת, לקח מגיל 3 ילדים לביכ"נ, וכל הילדים נשלחו לחינוך דתי - אינה מציאות "רגילה" כ"כ...

הילדים שלך יגדלו כדתיים? דבר לא ייפגע?

נכון שאין לאף אחד ביטוח, אבל אנחנו פועלים במציאות מתוך מה שיש כרגע.

ואם אדם רוצה לחנך את ילדיו באופן מסוים, הוא צריך להתחתן אם אדם שמאמין באופן הזה.

ונראלי שנסיונכם שונה משאלתה של פותחת השרשור.

להתחתן עם אדם והוא הופך לדתל"ש, שונה מאשר לצאת אם אדם שאינו שומר תומ"צ, ולהתחתן איתו..

לדעתי, זה מתכון להמון בעיות, ובחינוך ילדים בכלל..

אם לא נקלעים לכזה מצב- מלכתחילה, עדיף להימנע.

אבל יש חינוך, ואצלך - אני לא בטוח.

השואלת לא שאלה על עד כמה אפשר להסתדר ביחד, אלא העלתה את הנושא הכללי.

כשאת באה לספר לה שזה אפשרי את בעצם בתכל'ס נוקטת צד בנושא כולו.. ולכן שאלתי לגבי הילדים..

אני יודע שצריך פה רגישות יתר, אבל את, דוקא בגלל הנסיון שלך, היית צריכה לשלול את זה בכאב.

מה גם שיש הבדל גדול בין דתל"ש ובין חילוני מבית, דתל"ש מבין הרבה יותר את החיים הדתיים ומסוגל בקלות להתחשב, הוא אפילו לא נדרש להתרגל, אם אין בדתלו"שו מרמור..

(בלי להיכנס לדיון עצמו)

נראה לי שבקשר בין בני זוג נוצר עומק מאוד עמוק, וצריך שתהיה הבנה ושותפות לעומק הזה.

אצל דתיים, באופן כללי, העומק הזה, כך נראה לי, קשור לאמונה, לקב"ה, לתפילה, ולשאר חוויות שבאות מהעולם הדתי.

מהכרותי עם חילונים לא מעטים, העומק מהסוג הזה לא קיים אצל רבים מהחילונים.

אני כותבת בזהירות כמובן, כי לא לכל דתי יש חוויות מהסוג הזה ולא כל חילוני חסר אותן, אבל באופן כללי כך אני רואה את הדברים.

ההשלכה של זה היא כמובן, בחיי הנישואין, מעבר לאהבה ולקשר שנוצר- מה התכלית בנישואין? מה התכלית בהולדת ילדים?

צריכה להיות תכלית משותפת, לטעמי, וקשה להאמין שבין דתיה "חזקה" לחילוני ,חזק" תהיה כזו.

לא כי חלילה חילוני הוא רע, חס ושלום, פשוט עכשיו זה רגש ורומנטיקה, אח"כ בבית זה כבר התנגשות ערכים, טהרת המשפחה, חינוך ילדים, גם ככה קשה לחבר איש ואישה, אז להוסיף כאלו קשיים עקרוניים?? אח"כ תראי בעלים של חברות שלך ויצבוט לך בלב... חבל עלייך. תראי את האבא הולך עם ילדו לאבות ובנים או לבית כנסת, ותבכי. תחשבי טוב טוב על כל ההשלכות, 30 שנה קדימה ולא רק עכשיו שאת מרגישה אליו משהו. בהצלחה!

אמא חבדניקית ואבא לא כל כך דתי...

המון מריבות, והאחים שלי מאד מבולבלים. ממש ממש לא ממליצה

צריך מישהו שיגבה אותך מבחינה דתית ולא להיפך. השאלה היא איזה בית את רוצה שיהיה לך? איזה חינוך יקבלו הילדים? האם הוא מסוגל להיות דוגמא אישית מבחינתך? ויש מלא דילמות שיכול להיות שלא העלית בדעתך 

וזה לא מוצלח בכלל!

כל החיים היו מחלוקות, כמעט בכל תחום:

כן טלויזיה/לא טלויזיה, מה לראות בה...

איזה בי"ס לשלוח את הילדים (יצא שחלק ככה וחלק ככה)

כשרויות

שמירת שבת (!!!)

אחרי כ-20 שנות נישואין צולעים הם נפרדו.

הילדים: 3 מתוכם חילונים (שחזרו בשאלה ובתשובה לסרוגין כמה פעמים )

ואחת דתיה.

אבל קשה לבודד את נושא הדת, אין לדעת מה היה קורה איתם אם שניהם היו דתיים/חילונים.

כלומר, עצם זה שנפרדו, לא יכול ללמד באופן מוחלט על חוסר מוצלחות של השילוב.

אבל שאר הדברים כן!!!

כמובן שהאידיאל הוא שקשר כזה יתאים וילך טוב. כולנו יהודים ואחים ללא קשר לרמה הדתית שלנו וזה מספיק כדי לאהוב ולהתקשר אחד לשני...אבל זה ברמת האידיאל של "אהבת ישראל".

בואי ננסה לרדת לרמת המעשה בשטח.

אפשר כמובן לראות את המעשה של רחל ביתו של כלבא שבוע ועקיבא ולהגיד: גם אצלי זה יכול לקרות יש לי מסירות נפש ויש לי אהבה ולו יש מידות טובות ומעולות...אז אולי תחשבי שר' עקיבא גדול הדור הוא לא יהיה , אבל להתחבר לכל מה שקדוש ויקר לי כ"כ- זה יקרה עם הזמן...

את יכולה לחשוב כך אבל תזכרי-

 ר' עקיבא ורחל יש רק פעם באלף שנה כנראה...

אני כותבת לך כאישה נשואה  6 שנים ב"ה - עם קשר בריא טוב ונעים ביני לבין בעלי. אין לך מושג כמה עמל ויגיעה יש בלבנות קשר אמיתי ואוהב בין איש לאישתו, זה ממש לא כמו מה שאת חושבת או משהו שדומה לתקופת החברות...(-:

תחשבי -אם לי ולבעלי היה קשה  לבנות את ה"ביחד" שלנו (עדיין אנחנו בונים אותו...)כששנינו באותו הראש ובאותו הסגנון(כמעט)ובאותה רמה דתית - ובכל זאת היה קשה! כיצד יצליחו זוגות שיש בניהם תהום פעורה(ובין חיים של דתייה לחיים של חילוני אכן יש תהום פעורה- אסור לך להתבלבל ולהיות מסונוורת...) לבנות "ביחד" משותף ומספק לשני הצדדים?

איך תגרמו לכך ששום צד לא יצא מתוסכל ועצוב אחרי כמה שנות נשואים מכל הוויתורים שהוא צריך לוותר יום ולילה כלפי הצד השני?

אני מכירה  אישית לא מעט מיקרים של גירושים שבכל המקרים הללו- היה פער אדיר בין הרמה הדתית של האישה לבין האיש(תמיד האישה הייתה יותר דתייה וחזקה מהאיש) גם קרובות משפחה שלי, גם חברות.

הם ניסו לנהל משפחה תקינה אבל עם השנים זה הלך והתדרדר. החיכוכים הללו  וחוסר ההסכמה על העניינים הדתיים יצרו מריבות אישיות וכעס אישי בין בני הזוג. הנה -ממש עכשיו יש לי קרובת משפחה שבתהליכי גרושים(עם 5 ילדים גדולים!)  כי הבעל שלה חזר בשאלה  ועבר את כל הפסים...(הוא היה "סופר לייט" מההתחלה, אבל בהתחלה היא הייתה מסנוורת והיא העריכה שהוא יתחזק עם השנים...) ועוד חברה שהבעל שלה היה חוזר בתשובה מתנדנד ועם השנים הוא הלך והתרחק וחזר יותר ויותר לעולם החילוני...ועוד אחת שאני מכירה באזור שלנו שגם בעלה חזר בשאלה והם בתהליכי גירושים...

שלושתן אמרו בצורה חד משמעית שההבדלים הדתיים הללו בינהם יצרו המון משקעים קשים בבית(וכמובן גם לילדים! הילדים פשוט מסכנים וקרועים בין העולמות ובין אבא לאמא!!!) למרות שכל השנים הן ניסו להתעלם מההבדלים הללו ולגשר עליהם!

הדר היקרה- לדעתי מכל מה שאני רואה סביבי קשר כזה  כמו שאת מתארת זו טעות מוחלטת ושה' הטוב יעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר.

בהצלחה.

האידיאל הוא שאני יכולה לחיות בשכנות לשכן לא דתי, להכיל את אורח החיים שלו בלי לעשות סקנדלים,

להיות נחמדים זה לזה ולכבד אחד את השני-

בשום פנים ואופן לא להתחתן איתו!!!

אל תטעו לערב בין הדברים!!!

בשביל בחורה דתיה להתחתן לכתחילה עם בחור לא דתי -

אין בזה שום דבר אידיאלי, יש בזה משהו טרגי, בעיני.

וזה לגמרי לא!!!!

הבעל חזר בתשובה והאישה דתיה מבית. אני רואה הרבה פעמים שמפריע לאישה שהבעל לא שומר על המצוות בגלל שהילדים מסתכלים והוא מצידו לא מבין על מה היא כועסת. גם ביחסים שלה עם חמותה היו הרבה ויכוחים על איך לחנך את הילדים, החמות ניצולת שואה ולא הייתה מוכנה לשמוע מדת.

הילדים ב"ה בנתיים כולם דתיים, כנראה כי האבא בכ"ז מקפיד כמעט על כל המצוות.

אבל יש משפחה נוספת באזור שלנו שאצלם האבא חילוני לגמרי והאמא הייתה בורחת כל שבת וחג עם הילדים מהבית ומסתובבת איתם בבתי כנסת ואצל חברים. הבנים כיום חילוניים והבת דתייה.

קיצר, לא משעמם, אבל אני לא בטוחה ששוה לחפש את זה מראש.

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

כן.

לפעמים ויתור שכלי על משהו 'לא חשוב' גורר מחירים לאחר שנים.

שקורים הרבה פעמים בקשר, כי הרי אין  מישהו מושלם...

טיפ שנתנה יועצת נישואין.

הכותרת היתה: מן הזהירות, לא להיזהר יותר מדי.

כדאי לקרוא. בתחילה יש שם מודעות אירושין אחדות ואחר כך הטיפ שלה והמקרה שטיפלה בו

עם בחורה מקסימה שראתה יותר מדי...

המסר שלה שצריך ללמוד לעגל פינות. לא תמיד . היא אומרת שזו עבודה מאוד עדינה, אבל

חשובה.  ממליצה לקרוא את זה.

אגב, אין לי שום נגיעות בעניין. פשוט יש לפעמים טיפים טובים שמעניין וחשוב לקרוא

אותם. גם אני נתקלת בעין חדה מדי אצלי וגם אצל אחד הילדים שכבר למעלה מ30.

קשה.

לרגע לא חשבתי שיש לך נגיעות אישיות 💖

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מידי ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

לק"י

בשביל אנשים אחרים

בטח כשמדובר בכמה וכמה דברים. לא במשהו נקודתי ספציפי.

1.

נראה לי שהרצון לסגנון/מראה מסויים 'איך אני רוצה להיראות' מגיע משני צדדים.

א. רצון להרגיש מטופח/חפשי.

ב. רצון להראות XYZ בעיני אחרים.

מה קורה בהתנגשות?

תלוי מה חזק יותר. תלוי בטאקט, תלוי באישיות.

2.

גם הרצון להרגיש XYZ נבנה ברמה מסויימת ממה שהסביבה קובעת, זה בונה 'דימוי יופי/XYZ' מסויים.

3.

אני מכיר אנשים שהיו הולכים 'זרוק', עד שהם פגשו את האחת, וזה השתנה, וזה לא שהם 'מקריבים'. הם היו 'זרוקים' לא מסיבה עקרונית, אלא כי לא ראו בזה חשיבות, אבל אם זה חשוב לה אז זה בהחלט חשוב להם.

4.

כנראה שהיא מתארגנת לפני פגישה. גם אם לא 'שישה חדשים בשמן המור וכו'', ולא רק כדי להרשים, אלא מתוך רצון לכבד ולהרגיש רצויה. היא כנראה תשמח לשמוע הכוונה, במה היית שמח אם היא היתה משקיעה יותר, כי זה באמת חשוב לה.

איך אומרים את זה?

אולי לנצל 'הזדמנות' (מי היה מאמין שזו יכולה להיות הזדמנות) שיש לה הרבה שיער בפנים ולשאול אותה כבדרך אגב אם השיער לא מפריע לה, למה היא לא מעבירה אותו אחורה, ומשם להתגלגל.

הוא התכוון, עד כמה שהבנתי, לשיער הצומח ע  ל   הפנים...רק תאר לעצמך שהוא ישאל אותה למה היא לא מסיטה אותו אחורה.......

ויצאתי קצת גבר...
ייתכן שה בגלל שנפגשתי לא מזמן עם מישהישעפו לה שערות על הפנים כל הזמן ולא הבנתי איך זה לא מפריע לה.

בכל מקרה, אני לא נכד שלך.

סליחה על הפנייה אליך כאילו היית ילד - פגעתי בך. סליחה.

אבל אני דווקא מתפעלת מהנקיות, מהנפש הלא מקולקלת שלכם,

מזה שאינכם מעורים בכל מיני דברים לא נקיים (בלשון המעטה) מההצטדקויות

הרגישות המלוות שאלות או הרגשות והדרך העדינה והמהוססת להעלות אותן...

אבל באמת, לכנות בחור "מתוק" זה לא באמת לעניין. סליחה!

ולא יעזור אם אתנצל ואומר שבמידה מסויימת אתם בעיני

ילדים (ביחס אלי, בוודאי!) ולו בגלל שאתם בהתחלת

החיים, ושמורים, ודתיים - אני בגילכם הייתי במקום

אחר לגמרי. לדאבוני.

אז סליחה. באמת. אני אעשה תשובה על זה, בלי נדר.

אישה תיפגע מאוד אם יעירו לה על כך.

מלבד זאת - לרוב אישה שלא "מטפחת" את עצמה עושה זאת מבחירה, כך שלא יועיל לומר לה להשתנות. 

מחוסר מודעות, חינוך מסויים, וחושבת שכן אפשר להשתנות כשיש סיבה מספקת.

להסיר שיער מיותר, למרוח קצת מייקאפ, שפתון, וכו' - לא סוף העולם. (כשחוזרים

הביתה, מסירים באנחת רווחה את המסיכה  ושבים להיות עם פנים נקיות.

הרי לא הולכים לישון עם איפור. והבעל לא נמצא, יש לשער, כל היום

בבית, אז לקראת בואו...... לא נורא בכלל. אפשרי.

אז לא מתפקידו של הבחור שהיא יוצאת איתו לחנך אותה בעניין... זו צריכה להיות חברה או אישה בוגרת כלשהי שהיא בקשר איתה, לא שום גבר מכל סוג שהוא (גם לא בעל עתידי).

אבל לדעתי רוב הסיכויים שזה מבחירה מודעת, ואם לא מתאים לו הסגנון הזה - אז זה הזמן לחתוך, אם כל הצער...

אחר כך, איך מגשרים את זה הלאה, זה נושא אחר.

איך אני חולה על בנות שלא שמות קצוץ על איך שהן נראות. בדרכ הן הכי יפות גם

וההכי חשוב- הבפנוכו שלהן צנוע ןיפה

בלי כל האגו והשיט

לפני שנים רבות מאוד, חי מלך ב...

לא לא. סליחה. 

אני מתחילה שוב:

לפני שנים הרבה, היתה לי חברה אמריקאית, ממוצא יווני.

דקה, קטנה, עם עור בצבע זית ושיער חלק ארוך ושחור וגם עיניים כהות.

היה לה חוש הומור ושמחת חיים..משהו.

בכל אופן, יום אחד שוחחנו והיא סיפרה לי שמישהו

הטיח בה:

"יש לך שפם!"

"נכון מאוד", ענתה, "אבל אני יכולה להוריד אותו, אבל אתה לא יכול לגדל שפם על הפנים החלקות שלך!"

בחורה בריאת נפש. 

ולכל אלה ואלו שיש וגם לאלה ואלו שאין,

שבוע טוב וחודש טוב!

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?