באופן כללי מעדיפה משפחתון. גם אם היא הגדולה ביותר. (רק לדאוג עם המטפלת שתתן לה אוכל\משחקים וכו' שמתאימים גם לגילה למרות שהרוב קטנים. היא יכולה גם "לעזור" בתור הגדולה).

ואם זה יותר זול אז בכלל...

לא כתבת בת כמה היא.

היתה במשפחתון עד גיל  3 אפילו

והיתה הגדולה ולא נראה לי שהיה חסר לה משהו

אי אפשר להשוות חוויה יומית של ילדה בת 3 שדואגים לה למשחק מתאים, למול ילדה בת 3 שכל סדר יומה מותאם לה במדוייק כולל אינסוף הפעלות ופעילויות ומשחקים. והכל בחבורת ילדים זהה, שמדברת ומתפתחת באותו הקצב...

וכל המשחקים שיהיו במשפחתון לא ישוו לחצר גדולה אחת, ולחדר ג'ימבורי...

השוויתי הרבה משפחתונים למעון לפני שרשמתי.

פשוט לא שייך להשוות בתחום ההפעלה וההעשרה, בעיקר אם הילדה תהיה הגדולה....

שוב,דעתי האישית. מוזמנות לחלוק עליה.

היא קיבלה פעילות ומשחקים והעשרה של גן מהמטפלת במישפחתון

תאמיני לי היא למדה אצלה המון

ויש דבר הכי חשוב שהיא קיבלה ולא היתה מקבלת במעון-אוירה רגועה וזורמת

סבבה שאת שמחה עם ההחלטה שלך, אבל אל תאמרי שבמעון את אלו לא הייתה מקבלת...

(טוב, חצעי שעה הליכה עם הקטנים)

עשה רושם של מעון לילדי רווחה.

לא שיש לי בעיה עם משפחות כאלה,

אבל האוכלוסיה חילונית וחלשה מאוד.

אני מעדיפה משפחתון,

גמיש יותר בשעות ובסדר יום, רגוע יותר, פרטי יותר.

רשמתי את ילדי למשפחתון לשנה הבאה,

בעיקר כי המעון רחוק, חילוני ומרכז אוכלוסיה סוציואקונומית חלשה מאוד.

במעון אומנם יש עשרה ילדים בקבוצה, אבל אין רק מטפלת אחת! יש אחת ראשית ועוד עוזרת שעוברת כל הזמן בין 2 קבוצות!

במעון הילדים לא נשארים לשנייה בלי מישהו מבוגר שפוקח עיניים!

במעון המטפלת צריכה רק לטפל בילדים, ובמשפחתון האישה היחידה צריכה גם לטפל, גם לבשל, גם לנקות, זה נשמע יותר בטיחותי?

במעון אם יש פתאום טלפון או משהו, המנהלת מחליפה את הגננת לכמה דקות, ובמשפחתון היא מתפקדת גם כמזכירה וגם המטפלת, והילדים זוכים לפעמים רק לחצי מבט....

במעון למטפלת אין שום דבר לעשות מלבד להשקיע בילדים, ובמשפחתון, האישה נמצאת בבית שלה, ותמיד צים לה דברים דחופים לעשות, כמו כביסה או משהו אחר...

במעון יש בקרת בטיחות של הגוף האחראי כל כמה זמן. גם למשפחתונים מגיעה כ"כ הרבה פעמים ניידת כזו?

במעון יש הרבה יותר שטח, שבגיל גדול יותר זה כבר משמעותי. מעדיפה לתת לילד מרחבים מאשר לסגור בדירה פרטית.

במעון יש חצר גדולה, חדר ג'ימבורי, ובמשפחתון....

אני בטוחה שיש מטפלות משפחתונים מהממות.

אין לי בזה ספק.

לא מטילה בהן דופי חלילה.

אלא רק מאירה את הצד הכ"כ חיובי וחשוב שבמעון יש הרבה הרבה יותר צוות.

היא כבר היתה אצלה שנה - ורוצה עוד אחת.

גם אני בגדול בעד מעונות בגלל שעברתי סיפורים לא נעימים במשפחתונים (כמפורט אצלך. בהחלט אלו המעלות של המעון)

בכל מקרה - אני הייתי משמיטה את כל נושא הסעיף  הכספי מדובר בתוספת של 120 ש"ח לחודש בערך. לא סכום שהייתי עוזבת את טובת הילד בשבילו.

תעצמי את העיניים ותחשבי מה את מרגישה שיהיה נכון וטוב לבת שלך ולכם לו המחיר היה זהה בדיוק וזה מה שתעשי!

בהצלחה!

חילזון- תודה על ההערה לגבי הצעצועים. היא תהיה בת שנה ושלושה חודשים בתחילת השנה הבאה.

עיניים זוהרות- אני בטוחה שהמטפלת לא מתעסקת בענייני הבית שלה כשהתינוקות ערים (ואולי גם כשהם ישנים, ולי אישית כמעט שלא מפריע שתסדר את הבית אם כולם ישנים).

המטפלת לא צריכה לבשל ולנקות- כל ההורים מביאים אוכל לילד שלהם מהבית.

אם היית- מדובר בהפרש של 1200 ש"ח בערך, לכן זה כן שיקול.

(אחת התהיות שלי הייתה- האם המעון באמת טוב עד כדי כך, עד כדי שיצדיק הפרש כזה במחיר (אין לנו הנחה). אולי לשעה המעון יותר זול, אבל כשהקטנה תהיה במשפחתון, היא תהיה כנראה פחות שעות ולכן זה יוצא יותר זול.)

ושוב תודה רבה. עזרתן לי.

אני מכורה למשפחתונים!

עבדתי במעון מצויין שמשקיע בילדים הן מבחינה לימודית(מגיל 3 ח'!) והן מבחינה טכנית- אוכל, ציוד, מבנה...

ועדיין אני חושבת שאין כמו היחס החם של מטפלת משפחתון בקבוצה קטנה.

אוירה ביתית, יחס אישי, ניקיון, אוכל לא תעשייתי...(:

הבת שלי נכנסה באותו גיל למשפחתון והיתה הגדולה שם.

זה היה יתרון גדול שכיסה על הרבה חסרונות! למטפלת היה יותר זמן להשקיע בה- כשהקטנים ישנו,

היא צברה ביטחון- היא יודעת ועוזרת לקטנים, היא עזרה למטפלת בעבודות בית פשוטות ולמדה לעזור לי גם(:  -למדה לפתוח אטבי כביסה, לאסוף דברים למקום.. ולא היתה לי שום בעיה שהמטפלת תתעסק גם בבית שלה במשך היום- הבת שלי למדה גם להעסיק את עצמה לבד..

בהמשך הצטרף עוד ילד בגילה וזה בכלל היה מושלם.

אני אישית שונאת את הריח במעונות. נכון שגם שם מנקים, אבל לא כמו שמנקים את הבית.., תמיד כשאני נכנסת יש לפחות כמה תינוקות בוכים, וללמד קבוצה גדולה זה תמיד פחות מוצלח מללמד 5 ילדים.

ואם זה משפחתון של התמ"ת- יש גם פיקוח על הכל.

בהצלחה!

ולא מטפלת פרטית? כי לפי החוק האישה שבביתה משפחתון אחראית על אספקת הארוחות, ובודקים אחריה לוודא שעומדת בתקנים...

ולנקות- את באמת חושבת שאפשר להעביר יום שלם עם כמה זאטוטים בלי לנקות?

אם היא טובה, היא מנקה, אם לא, הם מתפלשים בלכלוך של עצמם יום שלם....

רוב חברותי שיש להם משפחתונים מבשלות ומסדרות ותולות כביסה..

ולא נראה לי שההורים יודעים מזה.

רק לפני כמה דקות ראיתי בפורום שכן משפחתונית שמציינת שכשהיא מבשלת היא נותנת לכל הילדים להיות סביבה ולשחק בכלי המטבח וזה מעסיק אותם יותר מכל דבר אחר.

כן. המטפלת בבית. והבית זקוק לסדר. והילדים הפרטיים שלה לאוכל. והיא מסתדרת עם זה ביחד עם הילדים - אז היא עושה את זה...

אבל עדיין - גם את מבשלת בבית עם הילדים. ומסדרת אותו עם הילדים. וחום ואהבה מאוד חשוב בגיל הזה. אם יש לך משפחתונית טובה שאת מרוצה ממנה - לכי על זה. מעון למרות השקט הנפשי שהוא נותן - הוא מסחרי והמוני יותר.

מרטיב ומתלכלך מאוד מהחיתול וזקוק לשטיפה חמימה קצרה באמבט?

מה עושים בינתיים כל הילדים כשהיא כ"כ עסוקה איתו?

במקרה כזה במעון משהו אחר נכנס להשגיח על הקבוצה והילד הרטוב זוכה למלוא היחס והטיפול.

סתם עוד נקודה למחשבה.

באופן עקרוני לתינוק עד גיל שנה ברור שוודאי עדיף משפחתון כמעט מכל הבחינות (פחות חולים, יותר גמישים וכו') 

אבל את אומרת שהיא כבר מעל שנה, והמחיר קופץ יותר.

לאור העובדות האלו דווקא הייתי שוקלת יותר ברצינות כן לשלוח למעון בייחוד אם יש הנחה של תמ"ת. המעונות של התמ"ת ממש מאובזרים ומותאמים לגיל, צריך לבדוק שהמטפלות חמות ואוהבות, ולהתפלל שהיא כבר מחוסנת מכל השנה שעברה 

ואגב אם ככה אז ברור שמשפחתון, כפי שכתבי הם לרוב פחות חולים ויותר זורמים..

התלבטות היחידה היא מבחינת הגיל? שהיא תהיה בגדולים? לא רואה בעיה יותר מידי גדולה, במשפחתון של הבן שלי עכשיו יש 3 ילדים סביב גילאי שנה (הבן שלי בטווח הזה) ו3 ילדים בגילאי שנתיים, והם ממש נהנים, היא נותנת להם לצייר ויש לה חצר עם מגלשות ובימבות וכו'.. לא בטוחה שזה גיל קריטי שהם יהיו עם גדולים.. דווקא יש יתרון שלא יכפכפו אותה..

במשפחתון את בוחרת מטפלת שאת מכירה ושטובה בעיניך, ובמעון- את נרשמת, ואת לא יודעת על איזה מטפלת תפלי, לא כולם נחמדות כ"כ.. 

(בתור אחת שעבדה במילוי מקום במעון של התמ"ת וראתה את התנהלות המטפלות- יש מקסימות, ויש חסרות סבלנות ולא כ"כ נחמדות).

ומנסיון של שנה אחת שלי.. וגם מההגיון הפשוט, שכשאתה בקבוצה עם 12 תינוקות או כשאתה בקבוצה עם 4-6 תינוקות הסיכוי להידבק יורד במליון..

ברור שיש ילדים פחות רגישים ויותר רגישים אבל בד"כ זה עובד.

של המשפחתונית? בבית! עם כל הילדים הבריאים שהיא מטפלת בהם. כי הם לא יכולים ללכת לגן או לביה"ס כי הם חולים. נפלא...

במעון הם הרבה יותר קשוחים עם ההורים ברגע  שעולה חשד לחום או מחלה אצל ילד, וגם אף מטפלת לא מביאה איתה לשם  את ילדיה החולים...

ואני לעולם לא שלחתי את ילדיי למעון כי עדיף אמא.

בכל מקרה, ברגע שאחד מילדיי חולה, הוא נודד אל סבא וסבתא שגרים יחסית קרוב וחוזר בצהריים הביתה.

אם הסבים לא יכולים אז אבא נשאר עם הילד החולה אצל הסבים והוא עובד מהבית שלהם- הייטק.

דרך אגב, כשילד מתלכלך מה שקורה זה שאני מקלחת אותו מהר כשכל הילדים לידי.

וכשהם ממש בגיל קטן אני שמה אותם בלולים שלהם לכמה שניות עד שאני מסיימת.

והילדים שמחים ונהנים.

וכן , יש לי חדר ג'מבורי בבית עם כל בריכת הכדורים המזרונים והקוביות ספוג.

יש לי חצר ענקית של 70 מ"ר מלאה בבימבות.

ויש להם חדר שינה נפרד.

ככה שזה כמו מעון. עם צעצועיים מעשירים את עולם הילד והרבה תשומת לב.

כיף לשמוע.

אבל שתדעי לך שהלוואי וכולן היו כמוך, מצויידות, אמינות, מסורות, כל הכבוד!

להשאיר במשפחתון או מעון.

יש כאלה שדוגלות במשפחתון עד שחייבים גן, ויש כאלה שרק עד  גיל שנה ואז הילד קצת יותר חזק, 

ויש כאלה שמעדיפות ישר מעון

הכל תלוי לפי המקום שבו היא גרה- מה האיכות של כל מקום..

עדיף משפחתון: פחות ילדים להדבק מהם ויותר התאמה אישית.

העשרתן והחכמתן. מעריכה את הזמן שהקדשתן. תודה.

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

זה מה שיגידו לך

אבל רק אחרי זה הקופה תממן לך את המי שפיר 

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

משתפת מהמקום שלי כבכורה למשפחה בה מספר דו ספרתי של ילדים-

באמת עזרתי בבית הרבה. מאוד מאוד. ברמה בעיני שהיא לא פרופורציונלית לבת בבית.

ואיכשהו, באיזה קטע מוזר, ההורים שלי לא כ''כ הודו על עזרה בבית.

פעם, ברגע של גילוי לב, אמא שלי שיתפה אותי, שאם היא אומרת לנו תודה היא מודה שעזרתי והיא כאילו לא רוצה להיות בעמדה של מוקירת תודה אלא בעמדה שככה זה צריך להיות וזו החובה שלנו לעזור.  (לא יודעת אם הצלחתי להסביר- היא לא רצתה בגדול להרגיש מצפון כלפי העזרה שלנו ואמירת תודה, מבחינתה, נותנת פתח לתחושה שעשינו לה טובה). וזה מוזר כי גם מי שעושה את תפקידו המוצהר-בעיני צריך להודות לו.

עם השנים עלתה בי תחושה קשה של ניצול בהקשרים מסוימים (תוסיפו אופי מרצה, קושי בשימת גבולות.. היו לי אחים שהצליחו להציב גבול. אני לא.

היו גם מניפולציות רגשיות למיניהן- כמו אחרי שטענתי על עומס למול אחיות אחרות אז ה'עונש' שקיבלתי זה שלא הרשו לי לעזור בבית. בכעס. בהטחה. זה היה לא נעים וכמובן שבתגובה התחננתי לעזור..)

לא אפרט פה דוגמאות מחשש לאאוטינג אבל באמת-

המינון לא היה נכון.

ובעיקר היחס לא היה נכון- ילד (בעיני) צריך להיות *שותף* בבית. ילד לא צריך להחזיק אחריות של ניהול הבית.

עוד דברים קשורים- הרבה אמירות של אמא שלי שבשביל גידול הילדים היא פספסה הזדמנויות בקריירה (והיא עובדת הרבה מאוד בחוץ. והגיינה להישגים ותפקידים.. היא ממש לא עקרת בית). אמירות של ייסורי מצפון כמו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על ההורות שלה. אבל, היי! את בחרת ללדת וללדת!!

(צריכה להיות הכרת הטוב של ילד להורה אבל לא מצפון ולא תחושות שבגללו פספסו)

האמת שבתורה נערה היה נחמד ה'שבט' שהיינו. אחרי שנישאנו נהיה קשה- כמעט לא היתה שבת שאפשר היה להגיע להורים ולהרגיש בית. תמיד זה היה עם עוד אחים והרגיש 'סניף' ענק.

כשבקשנו להגיע לבד (כלומר להיות בשבת עם עוד שישה אחים רווקים, כן? זה לא לבד לבד) ההורים לא הסכימו כי חשוב להם הגיבוש המשפחתי. ולכן שנגיע עם עוד זוגות. (ומה עם הרצון שלנו? מה עם להרגיש "ילד"?)

זה ב''ה השתנה.

בגדול הרבה פעמים שהאינדבדואל במשפחה הלך לאיבוד.

כמובן היו גם מלא רגעים יפים וכיף וגיבוש ותחושת עוצמה של משפחה גדולה. וכל מיני מצבים שהשקיעו בי כשהייתי צריכה..

אבל מה שפירטתי פה (ואמאלה מרגישה חשופה) זה כדי לתת איזושהי תמונה של מציאות שעלולה לגרום לתסכול ומרמור של הילדים.

גם אצלי בבית- הילדים עוזרים. ברור. גם אני חושבת שילד הוא חלק מהמערך המשפחתי ולכן שותף בזכויות ובחובות.

אבל הגישה שלי לזה שונה.

אני אומרת הרבה תודה. הרבה משבחת. גם גוערת כמובן כשצריך..(;

משתדלת לזכור שזה שהם הילדים ואנחנו המבוגרים זה משליך גם על הדרישה מאיתנו ועל האחריות שלנו (ולא רק על הזכות שלנו לקבוע ולהחליט).

בעיקר בעיקר משמעותי לי לזכור שהבחירה להוליד אותם היתה שלי בלבד (ושל בעלי)

ואם כמות מסוימת של ילדים או מציאות מסוימת (אצלי אין הרבה ילדים אבל אלו שיש צפופים מאוד) יוצרת איזשהו עומס או קושי או מחיר- זה שלי..

עוד משהו בעניין- ההורים שלי היו הרבה עושים לעצמם דברים. שזה נהדר זוגית. אבל כילדים הרבה הרגשנו בתחום ה''חובה'' בלי ההנאה.

היתה נפרדות לחלוטין. וזה יצר תסכול.

(תחשבי, לדוגמא- הם היו יוצאים מלא לנופש. המוו. ואני, גם לא בנופש וגם *תמיד מחוייבת*  לעשות בייביסיטר על כולם ועוד לחטוף על הראש שאני לא עושה את זה בלב שלם.)

אנחנו בבית שבנינו משתדלים שהילדים יקבלו מאיתנו הרגשה שגם הם בחלקים של ההנאה.

אתן דוגמא-

יום נישואין של ההורים שלי היה יום שהיינו צריכים להרים להם.

יום נישואין שלנו- הוא "יום הולדת של המשפחה". המסר לילדים הוא: בזכות שהתחתנו- יש לנו אתכם! זה לא סותר שהילדים גם מכינים לנו הפתעה (לרוב בעלי נותן להם סכום כסף שיקנו מתנה ומחנכים אותם גם לנתינה) אבל זה בא אצלם בשמחה ואהבה *ותחושת חיבור*. כי האירוע הזה שייך גם להם..

אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לכתוב ועוד מיליון דוגמאות

(גילוי נאות הייתי בטיפול על הנושא הזה, ב'ה עזר אבל כמובן שמצריך עבודה תמידית)

השורה התחתונה שאני באה לכתוב-

ילדים יכולים להיות מתוסכלים גם במשפחה של שני ילדים.

[ובאמת חלק מהדוגמאות שנתתי יכלו להתרחש גם במשפחה קטנה.

אבל אין ספק שהגודל של המשפחה שלי הוסיף משמעותית לעומס.

(למשל- אם היו אחרי 2 אחים והיה מצופה ממני להיות בייביסיטר שלהם, זה היה מסתיים אחרי תקופה יחסית קצרה, כשגדלו.

אבל לי היו שנים שנים שנים של מחוייבות לבייביסיטר על עוד ועוד אחים שנולדו)]

ואולי באמת הם נתלים בטענה של "משפחה גדולה" סתם כמשהו להיאחז בו (כמו שכתבת בכל מיני דוגמאות שאפשר לתת כותרות שונות לאותו מקרה)

ורוב התגובות פה היו לא להתייחס ולדעת שילדים לפעמים באנטי וכו..

ויכול להיות שזה סתם ושזה פינוק או עין קשה על המציאות

אבל

בשביל הסיכוי שזה לא סתם

חשפתי כאן מעט מהחוויה שלי (אני מעל 40. תראי כמה שנים זה מלווה אותי. וככל שאני יותר שנים אמא יש דברים שיותר כואבים לי ביחס לילדה שהייתי)

כדי לומר- שווה לעשות בדק בית.

לראות אם המינון של העזרה שלהם בבית הוא תקין,

לראות את החוויה הילדית מהעיניים שלהם,

ובעיקר לראות מה השדר הסמוי שהם מקבלים (ביחס לתפקיד שלהם, ביחס לאחריות שלהם, ביחס לשמחה *שלכם* במשפחה הגדולה למול אולי שדר של "עול",

האם הם מרגישים שהבחירה שלכם במשפחה גדולה היא זכות גם עבורם או בעיקר עול עומס *עליהם*)

את נשמעת אמא קשובה ורגישה

חיבוק וברכת השם עליך!

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו