כבר יצא לי ליזום דרך אמא של מישהי. זה קרה בטעות, אבל היה סבבה..

תיהי כנה איתו... הוא ישמח (אם הוא יחשוב שזה מתאים.

ואם לא?

מכיוון שאני לא באמת מכירה את הבחור יש סיכוי גבוה ביותר שזה לא קשור.

היית שואל את אבא שלך מה הוא אומר על מישהי שמצאה חן בעיניך?

(אני לא מכירה אותו. רק מרחוק)

אולי...

שהוא (אבא שלי) לא מישהו שמקסימום, אם הוא מופתע מאיפה חשבתי בכלל על הרעיון (כלומר: פדיחה), אני יכולה שלא לפגוש אותו.

שאם זה מתאים למה הוא לא הציע את הרעיון (והיו דברים מעולם)?

אנשים פה עונים בהתאם ליחסים שלהם עם האבות שלהם. אנחנו לא יודעים איך זה עובד בינך לבין אבא שלך. ההנחה הסבירה היא שזה לא אמור להיות כל-כך נורא לשאול אותו על הבחור. מה יכול לקרות אם הרעיון לא קשור? לכל היותר קצת "ירדו" עלייך?

(אם כי תלוי מי האבא), שהאבא יקבל את השאלה ברצינות - וגם אם יחשוב שלא מתאים, יגיד את זה בנחת. אין בכך שום "פאדיחה". סתם אבא - שמח ומעריך את זה שהבת נותנת בו אמון ושואלת אותו. את כנראה חוששת מ"לעג" של "איך בכלל חשבת על זה"... אבל אדם רגיל אינו מגיב כך. ומן הסתם אם חשבת - היתה לך סיבה אפילו למראית עין.. לכאורה לא צריך לפחד מידי.

וזה גם יזכר לכל החיים...

זה בסדר גמור ליזום. אז מה אכפת לך שהוא יזכור שיזמת?

תראי, יש לך התנגדות אינטואיטיבית שנראה לי שגם את לא מצליחה להסביר. תכל'ס, בהנחה שאביך הוא כמו רוב מוחלט של בני האדם - הוא לא יראה את בצורה רעה. להיפך. כך שאין לך מה לחשוש.

בהצלחה!

שניהם התחתנו, ומתאימים מאוד ושמחים!

פשוט יש לו טביעת עין ויכולת  לראות התאמה!

מה שכן, ההצעות היו דרך צד שלישי , בדיוק מהסיבה ,

שהוא חשש שהם לא ישמעו להצעות ממנו, וזה חבל.

האבא תמיד ירצה בטובת בנו/ביתו!

ואם אין- אז יוצרת אחד כזה!!

ב"הצלחה

זאת לא כזאת פדיחה..

אולי אבא שלך לא הציע לך כי הוא בעצמו התפדח?

והילדים שם לא כ"כ מסכנים......

אבל באמת אחד הילדים שלא היה לא קשר טוב עם אביו לא הוא שידך.....

זה באמת תלוי מה הקשר שלך עם אבא שלך...

בשורות טובות!!

תודיעי לנו מה קרה בסווווף...;)

השאלה לא הייתה אם להיפגש עם מישהו שאבא שלי שידך,

אלא אם לבקש ממנו לשדך לי מישהו שמצא חן בעיני.

וזה ממש לא אותו דבר.

להיפגש עם מישהו שהוא שידך לא הייתה לי בעיה בכלל (וזה באמת קרה),

כי תכל'ס הוא מכיר אותי הכי טוב והכי רוצה בטובתי.

לבקש ממנו לשדך זה כבר לא נעים...

וכמו שהבטחתי, מה בסוף:

אחרי שבאתי לשאול אותו כמה פעמים ולא הצלחתי מרוב מבוכה (למה אין שום סמיילי שמתאר מבוכה/מתחבא?),

בפעם השלישית בערך שאלתי אותו מה דעתו, והוא אמר שמההיכרות שלו עם הבחור זה לא נראה לו מתאים.

סוף סיפור.

ועכשיו מה שנשאר זה להוציא אותו מהראש 

ולמצוא את זה שכן מתאים

טוב ששאלת.

הוא לא לעג, לא נהייתה "פאדיחה", גם לא חייב אותך לקבל את דעתו.

יש לך אבא טוב..

[מעתיק: ] אם הוא מופתע מאיפה חשבתי בכלל על הרעיון...

לא בדיוק "לעג", אבל חשש שיתייחס כאבסורד.  והוא כמובן לא נהג כך.

כמעט קברתי את עצמי

והוא באמת הופתע ולא הבין מאיפה זה בא לי.

אבל טוב ששאלתי.

ככה אני יודעת שזה לא מתאים.

יותר גרוע לחיות עם ספקות.

"ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגידו לשאול וישר הדבר בעיניו" (שמואל א', י"ח, כ')

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?