אז המצב  

ושיקנה שלוש חולצות של בל"ד.

לימדתי את הישמעלי לשיר יום שמחה לישראל (כולל כל הבתים) והוא התלהב מאוד מהמקצב של השיר בלי שהוא הבין בכלל מה הוא שר

היתי משיגה חולצה מהפגנה אחרת...

לא יודעת מה בעל הבית היה חושב על לעשות לו בלגאנים במפעל

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t507947#5764615

ללמד בכיתה בעיר מעורבת (מיהודים וערבים ל"ע).

בלי לחשוב, הוא הגיע עם החולצה "אין ערבים אין פיגועים".

מעניין אתכם מה היה בסוף?

הוא התבקש להפוך אותה, זה הכול.

מקסימום יהיה עוד נושא לדיון.

כל מי שעבד עם ערבים מבין שזה לא בדיוק מעניין אותם (במיוחד אם בגלל זה הם יפסידו עבודה/כסף)

שעבדתי כמשגיח על עובדים ערבים אמרתי להם משפטים הרבה יותר חריפים והם הבינו את זה.

למה לא ליצור עוד מתיחות ושנאה אם אפשר, אה?

(תחשבו שניה על ההשלכות של המעשים שלכם! הרי הוא לא יעזוב את הארץ בגלל השנאה שלך כלפיו..אתה רק מטפח את השנאה שלו כלפיך..ואת התוצאות אנחנו סובלים! )

שנאה תהיה להם אלייך גם אם תהיי הכי נחמדה בעולם.

שגם לנו יהיה עוד יותר לא נוח?

שוב..הוא לא יעזוב פה בגלל זה..אבל אנחנו כן נחטוף עוד.

(עזוב את זה שאני נגד כל הקטע של לגרום לכל ערבי באשר הוא להרגיש לא נוח וכו'..אבל גם באידיאולוגיה שלך..איפה התועלת מהמהלך הזה? מאז שנות קיום המדינה..המהלכים האלה מעולם לא גרמו להם לעזוב..אלא רק הגבירו את המתח, שנאה ומלחמות..אנחנו סובלים מזה. (חוץ ממי שמרוויח ממלחמה ושנאה)  )

לא רק שהם ימשיכו לשנוא אותך באותה המידה אם לא יותר- 

אלא שהם עם שמעריך ומבין כח, ככה שמי שמראה להם כח- הם יותר מעריכים אותו ומכח זה-

פחות פוגעים בו.

אז אם את נהנית מהמלחמות איתם, תמשיכי להיות בעד להתייחס אליהם בסובלנות ושות'

אם את רוצה שלום- זה אומר התחלה של כח. אחרי זמן, יגיע שלב בתהלי שיהיה לך שקט מהם. אבל רק אם  תראי להם כח.

זהו

אנחנו נלחמים בהם כבר עשרות שנים..והם בנו.

אהמ..איך זה עזר?

ועזבי..בתור עם או ישות או מדינה, וודאי שיש עניין של הרתעה, אני לא מזלזלת בזה,

(אבל הרתעה..ולא למתוח את החבל יותר מדי..הרתעה שתמנע מלחמה..ולא התגרות שתיצור מלחמה. שימי לב שיש הבדל..והחשש שלי הוא מאופציה 2...)

(אגב, גם הם חושבים שאנחנו מבינים רק כוח..ויש לנו פה "יופי" של מעגל דמים..)

אבל לא זה הנושא-

אני אחדד שאני מדברת על יחידים..חבר'ה שעובדים איתך, אם אתה יכול להיות אליהם נימוסי וישר..איך להיות זבל וליצור שנאה עוזר?? אני באמת לא מבינה את זה.

לא דיברתי עכשיו על מלחמות..שלום וכו'-מדברת על יחידים..ערבים שעובדים/ לומדים / חיים איתנו. לייצר כעס ותסכול לא מקדם לשום מקום חיובי.

אנחנו נלחמים בערבים שנמצאים בא"י,  הם סכנה קיומית לעם ישראל, אין אמונה בערבים!

הרי היחיד או היחיד מהעם ..שאתה מתעמר אליו..הוא לא יעזוב בגלל זה! הוא רק יילחם בך יותר!..איך זה מקדם משהו?

אנחנו מספקים להם חשמל!!! על מה בדיוק את מדברת...

יש חיסולים, יש פעולות, לא באמת נלחמים באויב.

אילולא השמאל היה פה שקט מזמן, כי היה כבוד ופחד.

לא עוזר?

במצרים וירדן זה לא עזר??

ע"י דיבור?

(זה ערבוב של אר"ם..)

אני מדברת על חברה שעובדים איתך.

זו הנקודה פה.

וכן, ברור שאנחנו חיים איתם במלחמות.

ממלחמה למלחמה..לא?

מה זה משנה החשמל??איך זה קשור?

כולנו יודעים שתמיד תמיד השקט פה הוא זמני!

ממש לא כמו מצרים וירדן. לא כל עוד אין הסכם!

ואז הם היו מוכנים ל"שלום"..

יש לך צד שאם תהיה ח"ו הזדמנות שבה יראה להם שאפשר יחד עם כל צבאות ערב להשמיד את ישראל הם לא יעשו את זה? ברגע שתהיה הזדמנות כזאת - הם יצטרפו בששון. רק הפחד והידיעה שהם לא משיגים כלום ושהם מפסידים מונעת מהם להילחם.

לא חיים איתם ממלחמה למלחמה..

קשור מאד, אדם שאתה מספק לו חשמל, אתה לא באמת נלחם איתו.

אמרתי שאני לא מזלזלת בכוח ובהרתעה.

ועדיין אחרי הכוח...המטרה היא שקט ושלום. לא כוח לשם כוח..אלא כוח לשם שלום.

ובשביל שלום צריכים גם נרמול יחסים..ושקט..ודיאלוג.

לא חיים ממלחמה למלחמה? כנראה אני גרה במדינה אחרת..כי אצלנו יודעים שאחרי כל מלחמה הספירה לאחור מתחילה.

דיאלוג עם אויב הוא אסון. (אולי כששני צדדים במלחמה על חבל ארץ מגיעים ביחד למסקנא שכדאי להרגיע ולחפש הסדר יש מצב, אבל זה רק אולי כשיש את ההבנה הזאת בשני הצדדים. אני תוהה אם זה אי פעם קרה בכלל בהיסטוריה...)

ברגע שהרצון לדיאלוג הוא רק מהצד שלנו, (והרי זאת האג'נדה שלך, דיברת על זה שיש לנו אינטרס לגרום להם לרצות, אבל שכעת הם לא רוצים) הוא רק מביע חולשה.

את מדברת על הפלסטינים או בכלל?

שלום עם מי? פלסטינים? אמרתי לך, מי שמקבל ממך חשמל הוא לא אויב שלך, לא הכרת בו כאויב אז בטח לא הכרת בזה שאתה נלחם בו, אז אתה לא נלחם בו. 

או שהגיעו להסכם בלי דיאלוג?

או שאתה נגד ההסכם והשקט..אבל בכ"ז בחרת להביא אותו כדוגמא מוצלחת לכוח שהביא לשקט..?

תילחם בטרור כאילו אין שיחות שלום..ותקיים שיחות שלום כאילו אין טרור.

זו האג'נדה שלי.

תילחם..תעמוד על שלך, אבל כן, כוח לשם שלום ולא כוח לשם כוח. תשאיר את האופצייה להסדר על השולחן..תנסה לקדם אותה.

(אבל איך זה בכלל קשור לפה?? ערבי שעובד איתך..איך הוא קשור עכשיו לכל הסלט הזה?? )

לא הכרת בו כאויב..כן הכרת..לא משנה ההגדרה, אני אומרת שאנחנו נלחמים..עובדה.. תספור את המלחמות..ותדבר עם כל אדם שני במדינה הזו..האם הוא לא יודע שהספירה לאחור מתחילה עם שוך קול הרעמים..

(החשמל פשוט לא קשור..זה טמטום מוחלט של ישראל..למרות שמבחינתה זה כוח, שליטה..אז היא רוצה את זה כנראה..0: )

כולו מבוסס על הרתעה וניצחון. זה מה שאני אומר.

בקיצור, האג'נדה שלך היא - חיה בניתוק מהמציאות, חיה בשתי מציאויות נפרדות שאחת מהן לא אמיתית. (חיה, אני לא יודע לנקד, אבך התכוונתי לחיה שהח' בשווא והי' בסגול או צירה. חיה כהוראה, לשון עתיד.)

איך הוא קשור? הוא חלק מהאויב.

לא נלחמים, הורגים ונהרגים, לא באמת נלחמים.

מלחמה זה ניסיון לנצח, לא נסיון לשרוד.

(החשמל קשור, כי הוא מעיד על כך שרוצים לשרוד, לא באמת נלחמים כדי לנצח.)

שישראל ביססה את ההרעתה שלה באיזור, לאחר ששת הימים ויום כיפור, ישראל כבשה מהמצרים את חצי האי סיני שהוא שטח עצום, והחזירה אותו, ובמורה נחתם הסכם השלום(שהיום רואים כמה הוא שביר)

כנ"ל לגבי ירדן שהיא מדינה חלשה מאד, ולא מבוססת, והיא תלויה רבות בישראל, גם בפן הביטחוני.

פה לעומת זה אנחנו נלחמים בארגוני טרור, ארגונים שרוצים לראות אותנו בים בכל מחיר, ככה שלבוא ולומר להתחיל לדבר איתם, זה הזייה אחת גדולה, אלה ארגונים שטובחים בנשים וילדים בשם הדת, הם לא רואים בעיניים, לא מעניין אותם מחוות, ולא הסכמים, ההפיך בכל פעם שישראל דיברה על מחוות, חלה עלייה ברף הטרור, בכל פעם שישראל הראתה יד קשה(מדיניות החיסולים שהונהגה באינטיפאדה) הם נרגעו, והפיגועים פחתו.

הכלל הוא שבטרור נלחמים בטרור, לא מדברים עם רוצחים!!

ואם את שואלת על האזרח הפשוט, אז רק שתדעי, שברצועת עזה, חמאס לקח ברוב גדול, ביו"ש למי שמכיר מה קורה, התמיכה בחמאס גדולה מאד, וגם אלה שתומכים באבו מאזן ימ"ש (ארכי טרוריסט) תומכים בג'יהאד, כרגע יש אבו מאזן אינטרס גדול לא לשלוח מפגעים לשטח ישראל, כמו כן פעילות רציפה של צה"ל שמונעים את זה אבל תתני להם את ההזדמנות, הם יטבחו בנו, כמו שעשו בתרפ"ט.

אני צריכה ללכת לישון.

אני רק אדגיש 2 דברים- אני כן בעד הרתעה וכוח..אבל כמובן המטרה שלי היא שקט..ובשביל זה צריכים בסוף דיאלוג, ושלום עם אויבים. כן.

וכשאני מדברת במקרה הנוכחי על יחידים..מדובר על ערבי שעובד איתך..ולא תיאורטית על תושב עזה הממוצע.

לקרוא שם משהו? אני בטוח שאם תקראי הגישה שלך תשתנה...

אלא על עמידה על עקרונות בל להתבייש.

כמו שערבי שאל אותי פעם, אנחנו עם אבנים ואתם עם רובים למה אתם בורחים הסברתי לו שאני יורה

או ששאלו אותי למה הם לא יכולים לעלות על הר הבית  חופשי - שאלתי אותם למה אני לא יכול לעלות למכה?

כל אחד והמקום שלו..

הדיאלוג והשלום האמיתי הוא שאתה שולט על הערבי לא שהוא שולט עליך שאתה והוא שווים - אין ה לעשות זה ערבים..

להתייפייף ולהסתיר את הדעות..

שיהיה ברור מי פה בעל הבית..

ומי פה אורח,, לא רצוי.. גם אם הוא פה בעל כורחו..

הם לא מתביישים לומר ולהראות את דעתם..

ו.. הגיע הזמן שנלמד מהם..

לעניין החולצה- בטח ללבוש!אם זה לא בתור התרסה, אלא בתור נוחות...

דבר ראשון- אנחנו כבר מזמן לא נלחמים בהם, וזאת הבעיה. אחרת כבר היה פה שקט מזמן,

לפחות שקט יחסית למה שקורה פה.

ו-לא, הם לא יחידים.

הם רואים אותנו כעם ולא כיחידים, כי בזמן של מלחמה ככה זה.

ועם נבנה מיחידים, אגב.

כל ערבי שאת רואה..שעובד איתך..את חייבת להראות לו שאת בעלת הבית ולנסות להביא אותו למלחמה איתך..שרק אחד מכם יישאר..?

אני מחויבת להראות שאני בעלת הבית פה.

זה לא אומר שאני אפצח במריבות כל יום,

אבל זה בהחלט אומר שאני לא אגלה כלפי דיעותיו שום סובלנות והקשבה ובלה בלה..

וזה ברור שאני אתן תחושה שאני בעלת הבית- והוא לא. ברור.

שוב- זה לא אומר שאציק לו/ אריב איתו וכו'.

כאשר זה אדם שעובד איתי- אני יכולה לכבד אותו,

אבל מתוך מקום של כח, לא של התרפסות.

"

שוב- זה לא אומר שאציק לו/ אריב איתו וכו'.

כאשר זה אדם שעובד איתי- אני יכולה לכבד אותו,

אבל מתוך מקום של כח, לא של התרפסות."

אז על מה הויכוח?

ז"א..את פערי הדעות והאמונות ביננו אני יודעת..אבל בויכוח הזה ספציפית..יש את הצד שאומר לא להתעמר בכוונה בערבים שעובדים איתך וכו'..-לעומת צד אחר  שמעודד יחס קשה מכוון..(אף אחד לא דיבר על דעות ו/ התרפסות..דיברנו על יחס רגיל..כמו לכל עובד..או יחס קשה במיוחד..כי הם ערבים..) 

אם את חושבת ככה..כמו שצוטט ב3 השורות הנ"ל, על מה הויכוח בנושא הספציפי הזה?

אני בעד שיהודים פשוט ימשיכו להישחט..

כל פעם על ידי מישהו אחר..

פעם על ידי הפריץ. פעם על ידי הצאר, פעם על ידי הפירר

ופעם על ידי 'צעירים'...

נוחו בשלום על משכבכם.

ובכלל לא דיברתי על החולצה. אלא על הרוח הנושבת...

נ.ב. - ה"להישחט" שאני דיברתי עליו - הוא לא סובייקטיבי, הוא בפועל ממש - להישחט!

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.