מי שלא יודע איך להשתמש שלא יכניס.

זה אולי קשה אבל בריא.

אינטרנט מסונן זו אשליה מוסכנת

ב"ה

כתבתי על זה גם מקודם , לצערי אינטרנט מסונן זה ממה לא מספיק!

אז נכון אינטרנט רימון זה סינון ברמת הספק אבל עדין אפשר לעקוף אותם בעזרת פרוקסי.

אין פיתרון קסם, אם היה הייתי קונה שנים!

רימון.

יש ועוד איך פיתרון, להתרחק מדברים כאלה זה לא פיתרון קסם. לא עובד אצלך? תתנתק מהאינטרנט.

תפרוק כמה שבא לך, אבל אל תחפש לך הקלות בזה שתכניס את כל העולם לבעיה שלך!! 

למה בדיוק אתה טורח להסביר לכולם איך אפשר לעקוף את רימון???

ב"ה

אם אני אגיד שאני נוהג ברכב, זה אומר שכולם יודעים איך לנהוג?<

פרוקסי זה שם כולל מאוד לגלישה אנונימית באינטרנט, שתוך כדי גם עוקפת את רימון.

בזמנו ביקשתי ממשה שיאמת את זה שאני יודע איך "לנהוג" לצערי הוא לא הגיב.

למרות שלפעמים עולות בי מחשבות ש"אם אני לא טס שאף אחד לא יטוס.."

אני נלחם ברצון הסורר הזה.

את זה.

אולי בפורום של מבוגרים נשואים.. כדי שישמרו על הילדים שלהם.

וסליחה על הצורה בה כתבתי..

ב"ה

וזה בסדר, אני מעדיף אנשים שאומרים לי את אשר על ליבם מאשר אנשים שמדברים בצורה חלקלקה ולא מתכונים לכלום

תספר את זה רק לרבנים שכונתיים שלא מחזיקים אינטרנט...

לא'דע...

אין שום סיבה בעולם לכתוב דבר שאולי יגרום לאנשים לחטוא! לא?

מעולם לא ידעתי על כיוון איך לעקוף את רימון והנה נתת לי רמז..

(לא שאני מחפש, אבל ברעיון.)

באמת לא ידעתי מעולם על אפשרות כזו. מעניין שהיא קיימת. אולי אגיד זאת להורי, יש לי אחים קטנים בבית.

רק שתדע, גם אפשרות הגלישה בסתר של כרום, ושל אקספלורר (אין פריווט...) - מבוססים למעשה על סוג של פרוקסי...ככה שבהנחה ריאלית שהשתמשת בהם פעם (לא למטרה רעה כמובן...) - נתקלת כבר בפרוקסי, רק שלא ידעת את זה...

מה שכן, האפשרויות הנ"ל (הגלישות בסתר למיניהן), לא ידוע לי בנתיים שהן יכולות לעזור לעקוף את רימון. יכול להיות מאוד שהן לא הסוג פרוקסי שעוקף את רימון, וגם אם כן, אני לא יודע את זה, ואני מניח שיש הרבה שלא יודעים ואכן טוב שכך..

גלישה בסתר (InPrivate, גלישה בסתר של כרום, איך שתקראו לזה), לא מבוסס על פרוקסי ולמעשה הם מבוססים בעיקר על אי-שמירת מידע (עוגיות, http headers, עוגיות פלאש, הסטוריה, ואחרים) עם הדפדפן.

[נכתב בכוונה מניק בדוי. אפשר להגיב לשרשור עצמו או אפילו למשתמש הזה, אבקר בו עוד כמה פעמים...]

בלב המערבולת

"תגידו שהרצונות שלי לא מזיזים לכם ונגמר הסיפור", צעקתי, טורק את הדלת תוך כדי ריצתי, מותיר בפנים זוג מבוגרים המומים שפעם, פעם שמחתי לקרוא להם אבא ואימא. והיום?

דמדומי שקיעה החלו בזמן שהלכתי לים. פיסות עננים בצבע דם, קרעים קרעים שנוצרו בידי אמן, בדיוק כמו החיים שלי.

המרחק מתל אביב הרועשת, הגלים, ושקיעה מרהיבה, שוב עשו זאת, ומצאתי עצמי מייבב על החול, שחמימותו עדיין לא נסוגה לטובת צינת הערב.

הרגשתי שכמה שאנסה, הקיר השקוף לא ירפה ממני. כל צעד קדימה נעצר בשלב מסויים על ידי הקיר, שמטיח אותי בפראות לאדמה ולא נותן לי לשכוח שברגע שנלכדתי, לחזור יהיה קשה מאוד.

כמה ייאוש הכיל בתוכו הקיר, ודמעות. דמעות של רבבות שכמוני. והקיר נותר איתן, כשרק בעלי כוחות הפלדה הצליחו לשבור אותו. אצלי, כנראה, מעולם לא התגלו כוחות פלדה.

ומה בסך הכל ביקשתי? הרי זה לא שאין לנו סינון - יש, אבל הם בעצמם יודעים שזה שקר, רק כדי לעשות לעצמם מצפון שקט ש"הנה, עשינו מה שהרבנים מבקשים. יש סינון". בטח. כשהסינון הוא כמו חומת פלסטלינה שלשבור אותה זה ממש כמו שזה נשמע – משחק ילדים – הם לא באמת מצפים שזה יעזור, נכון?

אז ביקשתי, ביקשתי סינון רציני יותר ש"חוסם ביעילות דברים רעים באמת", ואפילו תירצתי, בכך ש"אתם יודעים כמה פעמים כשאני גולש קופצת איזו פרסומת לא צנועה שהסינון שלנו לא עוצר?" - תירוץ שבערך כל נער בן עשרה שרוצה כמוני להתחזק, מתרץ להורים שלו.

והם, כמה אפשר להיות עיוורים? לא קלטו מה ניסיתי לרמוז להם. "תשמע, יש כבר סינון, ואנחנו סומכים עליך שתתגבר ותדע לא להיגרר אחרי פרסומות כאלו, ובכלל, אליה חייבת את האינטרנט לעבודות ואם נגביל אותו יותר, זה יפגע לה בתואר".

אבל אבא, א-נ-י לא סומך על עצמי, אתה באמת לא רואה את זה? רציתי לצרוח בתסכול. אימא, כל בוקר הכרית שלי ספוגה בדמעות הלילה, איך את לא מרגישה?                                                                          גם כשאני כבר מעוניין לעזור לעצמי הקיר הזה לא נותן לי, כעת בהצטדקות פדגוגית: "אנחנו סומכים עליך".

וכמובן, אליה. ברור שהיא חשובה יותר, כולן חשובות יותר. אליה עם העבודות לתואר השני, שני עם הצ'ופרים שהיא צריכה למצוא באינטרנט בשביל הסניף, ואפילו ליאל הקטנה יותר חשובה ממנו, היא פשוט "חייבת" לצפות בסדרות באינטרנט. כל האחיות שלו יותר חשובות מהנשמה שלו.

זה לא שהוא לא ניסה לצאת מזה, ניסה ועוד איך, אלף פעמים. אבל אין דרך לתאר את הקושי. הקושי בלהפסיק באמצע סרט כשאתה מבין שהצניעות שלו לא עוברת בד"ץ. הקושי בלמצוא עצמך באמצע הלילה באתרים נוראים, תוך כדי שאתה נלחם בעצמך להפסיק. אתה יודע שזה לא טוב ושעוד חצי שעה אתה תבכה במיטה, ובכל זאת העיניים לא מרפות.

הורדתי את הבגדים, נשאר בבוקסר ומתכנן לקפוץ לים שנראה שליו. לאחר שנייה נוספת פשטתי גם את הבוקסר. "הים הוא המקווה הגדול ביותר שיש", יכולתי לשמוע את קולו של הרב צף מבין הזיכרונות.

אולי, אם אטבול מספיק עמוק, אצליח לקלף את שכבת הטומאה שדבקה בי.

הקור גרם לכל עצב בגופי לזעוק, אך לא היה אכפת לי, שחיתי, מתרחק מהחוף.

ואז, בדיוק כמו בדמיונות הגרועים ביותר שלי, תפסה אותי המערבולת.

כל חיי גדלתי ליד הים, והים הוא מגרש המשחקים שלי, אבל פעם ראשונה שנתקלתי בה. הרגשתי שאני מתחיל להיגרר אל העומק. נאבקתי נואשות ובשארית כוחותיי לקחתי תנופה אחרונה.

 "ה-צ-י-ל-ו".

מרחוק ראיתי על החוף דמות מפנה את מבטה, ומזנקת לעבר הים.

התחלתי נשאב לעומק. המערבולת הייתה חזקה מידי.

ואז ראיתי צל גדול מעלי. להפתעתי, גם הוא התחיל להישאב. ראיתי אותו אוחז בי ומתחיל למשוך אותי מטה מטה. "מה ל... הוא מנסה להרוג את שנינו?" חלפה מחשבה מבוהלת בראשי. כשהתקרבנו לקרקעית, ולמוקד המערבולת, כוחה נחלש, ובבעיטה חזקה ניתק הגבר אותי ואת עצמו מהמערבולת.

"חכם..." חשבתי, ואיבדתי את ההכרה.

כשהתעוררתי היה חשוך, וריצוד קטן של אש זז בזווית העין. הזזתי את הראש לאט וראיתי שהוא מכין קפה על גזייה.

כשהבחין בי, חייך "החלטת להתעורר?".

"כן... תגיד, למה לא התקשרת לאמבולנס?". גאוני. במקום להגיד לו תודה אני ישר תוקף.

הוא המשיך לחייך. "שמי יגאל, יגאל מושקוביץ, נעים להכיר. אני רופא, ואחרי שחילצתי אותך השתמשתי בציוד שאני נושא קבוע באוטו, וטיפלתי בך במקום. הגעתי להחלטה שמיותר לשלוח אותך לבית חולים, וצדקתי. עברו רק כמה דקות ואתה כבר מסוגל לדבר", אמר, והוסיף בקריצה "ואפילו להאשים את המחלץ שלך".

לא עניתי. הגוש שישב לי בבטן כבר ימים רבים טיפס ועלה מעלה מעלה, ונתקע לי בגרון.

התפרצתי בבכי. לרגע לא חשבתי על כך שהנה, אני בוכה כמו ילד קטן ליד איש זר. מבט מופתע חלף על פניו אבל הוא המתין.

בלי להבין מדוע, התחלתי לשפוך לפניו את כל צרותי, את הקשיים, הנפילות, ההזדקפויות קצרות המועד שלי, הנפילות הכואבות אחריהן, ואת האכזבה מעצמי, את הזעם על חולשתי, ואת הייאוש.

כשגמרתי להתפרק, לא אמר מילה. שתקנו יחד כמה דקות, ורק לאחר שהוריד את הקפה מהאש והגיש לי - מסתבר שלא רק לחלץ הוא יודע, אלא גם להכין קפה טוב - פתח את פיו.

"אתה יודע, אחרי מה שסיפרת, אני מבין שההיחלצות מהטביעה במערבולת, יכולה להוות איתות חזק בשבילך. להאשים תמיד אפשר - את ההורים, האחיות והכי הרבה את עצמך. אבל כשאתה באמת רוצה לצאת מזה, אתה חייב לרדת לשורש הבעיה ושם לטפל, לפתור את הבעיות בשני צירים במקביל - גם נקודתי וגם רוחבי. אני אסביר", אמר כשהמבט שלי הבהיר לו שההבנה שלי למה הוא מתכוון שואף לאפס.

"אתה רוצה לצאת ממצב שבו אתה נסחף בלי שליטה. אתה רוצה להיות מסוגל לצאת באמצע משהו לא טוב שאתה עושה או רואה - וזה נחמד, אבל כמעט בלתי ישים. כמו המערבולת, גם היצר, ברגע שהוא פעיל אצל האדם, ברגע הנפילה, כמעט בלתי אפשרי להתנתק. החוכמה היא לדעת לא להתקרב בכלל, ובמקביל, גם כאשר נמצאים בעומק הרוע, לדעת שכאשר מתקרבים לסוף שלו, אז הכי קל לתת בעיטה גדולה ולהתרחק ממנו כמה שניתן. כמו המערבולת, שכדי להתנתק ממנה כדאי להגיע לבסיס שלה. לכן, בכל פעם שאתה נופל, תדע שזו גם הזדמנות, הזדמנות לחכות לסוף הנפילה הנקודתית ושם, במקום לשקוע בייאוש, לתת בעיטה גדולה ליצר - בעיטה שתתבטא בהחלטות שתקבל כסייגים וגדרים עצמיים. ככל שתמשיך לבעוט בנקודות החלשות לאחר הנפילות, ובמקביל להתרחק באופן גורף מנקודות שכעת נראות שלוות אך במבט עמוק יש בהן פוטנציאל של הרס עצמי - תוכל לנצח את היצר, ולחזור להיות אתה". סיים יגאל.

"וואו...נתת לי הרבה חומר למחשבה", אמרתי, והתכוונתי לכך.

"אגב, לא הצגתי את עצמי עדיין. קוראים לי נריה".

"בא,נריה" אמר יגאל, "אקח אותך לבית שלך".

עלינו לרכב, כשלמעלה בשמיים, יצא הירח מבין העננים השחורים, בוהק בהילתו. 

כואב.

וכל כך נכון, מה שהוא אמר, כמובן.

ממש נשמע כדברים שיצאו מן הלב. אז הם גם נכנסו. תודה רבה!

כל מי שעובד במקצוע טכנולוגי מסוג כלשהו, רפואי, ואחרים צריך אינטרנט אמיתי, ולא את הבדיחות המסוננות למינהן.

סינון הוא צעצוע שמתאים לילדים קטנים, ולמען האמת, גם אין בעיה גדולה במיוחד להתחמק ממנו.

אני עברתי את "גיל ההתבגרות" שלי בשנים בהם לא היה אינטרנט בכל בית, וגם אז לא הייתה בעיה בכלל להגיע לחומר פורנוגרפי, במדיות אחרות.

המידע היה נגיש היטב וצריך היה ממש להתחמק ממנו.

(היום זה כבר אחרת, יצרני  הסרטים ובלוקבאסטר פשטו את הרגל, כך שבעצם האינטרנט נשאר ספק הפורנו העיקרי, אבל זה מסיבות כלכליות בלבד - ולא בגלל שהוא מקור הרוע בעולם)

בדיון ונעלם בשלב השאלות.

מה תגיד על זה שיש מלא אנשים שזה עוזר להם ומציל אותם???

למי אכפת בדיוק מה היה בגיל ההתבגרות שלך?? אם יש כאלה שזה עוזר להם למה אתה צריך להוריד מערכו של הכלי הזה ולמה צריך להבהיר לכל העולם שזה אפשרי????

אתה יודע לעקוף, כיף לך. תפסיקו להוריד בערך של הדבר הזה, שעוזר לבלי סוף אנשים!!!!!!!!!!

האינטרנט לא אשם באספקת כל הזבל בעולם בגלל שהוא אינטרנט, אלא בגלל שכל האפשרויות האחרות פשטו רגל, ורק הוא נשאר.

זה לא שלפני האינטרנט הכל היה טהור ומושלם, פשוט בעולם המודרני אי אפשר להיזכר בכלל מה היה לפני כן.

אני יכול להבין את מי שבוחר בחיבור שמסנן דברים בעייתיים, הבעיה היא שבשביל לעשות את זה הוא עושה הרבה נזקים בדרך לתקשורת.

רימון התחילו בשנתיים האחרונות לסנן גם תקשורת מוצפנת. כל בעל מקצוע שמבין איך הם עושים את זה מבין שמדובר במהלך חמור שניתן לנצל לרעה ב-1001 דרכים, למשל כדי לגנוב פרטים של כרטיסי אשראי ודומים להם.

תסתכל בפורום משוב, יש כל הזמן תלונות על תקלות שנגרמות באשמתם.

(הדוגמא האחרונה היא LongPolling, שנהרס על ידי שרתי ה-Proxy של רימון שעושים Buffer לבקשות, וזו לא דוגמא יחידה, משך שנים אני כל פעם נתקל בבעיות אחרות מול הספק הזה).

אצל הוריי משך שנים התנגדתי בכל תוקף שיהיה אינטרנט רימון. האחרון הותקן שם אחרי שהתחתנתי ומאז יש אפליה בין אחים שיש להם מחשב נייד (/כרטיס אלחוטי) וכאלה שאין להם.

מי שיש לו - מסתדר עם רשת אלחוטית אחרת.

מי שאין לו - צריך למצוא פיתרונות אחרים (שרת Proxy שמוחבא על גבי פרוטוקול אחר, למשל SSH, PPTP, OpenVPN, וליצירתיים במיוחד ראיתי פעם שהחביאו HTTP אפילו  ע"ג DNS!!).

בתוך הזבל הזה, שבלי האינטרנט, גם אם יש דרכים אחרות - אתה לא מגיע אליו.

כי גם קודם - העולם היה מוצף בזבל.

אבל הזבל לא היה אצל אנשים יראי שמים בתוך הבית.

ולא במשרד הפרטי שלהם.

ולא בטלפון הנייד הצמוד אליהם באוטו, באוטובוס, בלימודים ובכל מקום שהוא.

אנשים תורניים לא החזיקו טלוויזיה, לא היו מנויים לספריות סרטי וידאו, ולא הכניסו עיתונים לא דתיים לביתם.

(אני יודעת שיש כאלה שכן, אבל אני מדברת על בתים רבים שכל זה לא נכנס לעולם)

בעידן האינטרנט- כל זה אצלך בבית, בהינף מקלדת, נגיש לילד בן ה-3 ולילדה המתבגרת ולבעל הבית באותה מידה.

זה שאתה יודע לעקוף את החסימות- לא אומר שהסינונים למיניהם לא מצילים משפחות רבות משקיעה בתהומות.

זה שכמעט בלתי אפשרי לתפקד עם אינטרנט מסונן- עדיין לא מצדיק להחזיק אחד כזה בבית יהודי תורני שיש בו ילדים.

לadmin האינטרנט מאז ומעולם היה קודם כל כלי עבודה הוא לא מכיר משהו אחר בזה

וההתעלמות מעובדות היסוד הבסיסיות האלה- תמוהה ביותר.

אני התבגרתי בתקופה לפני האינטרנט. הזבל היה נגיש לכל מי שרק היה מעוניין בו. לא צריך מנוי לספריית סרטי וידאו אלא בסך הכל חבר של מתבגר סקרן שמשכפל דיסק, או חוברת שמתגלגלת בפנימיה.

לא צריך היה מנוי לספריית וידאו, מספיק היה ללמוד בכיתה שבה היה אחד או שניים כאלה.

אני הייתי שם גם בגילאי הכיתות הנמוכות וגם בגילאי תיכון, ואני יכול להעיד שכמות הנסיונות לא הייתה פחותה יותר.

ולא גדלתי עם טלוויזיה בבית (שבעבר - לא הייתה נוראית כמו היום). דווקא עיתונים לא דתיים היו נפוצים יותר מאשר בשנים אחרונות.

"הנף מקלדת"  מחייב כוונה ורצון. במידה ושני אלו קיימים אז אני כהורה או כמחנך לא יכול לעשות הרבה.

וילדים בני שלוש לא צריכים להתחבר לרשת לבד בדיוק כמו שילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד, אבל זה לא דבר שיכול להועיל נגד חבר'ה בגילאי תיכון ומעלה.

ויש לי היום בנות מתבגרות בתקופת האינטרנט.

אולי כשהבן שלך יתבגר (שאני בכלל לא מסוגלת לדמיין מה אז יהיה בעולם מבחינת התקדמות טכנולוגית משולבת סיטרא אחרא) תבין על מה אני מדברת.

חבל על הוויכוח.

אבל עד שהאו יהיה בן 12- אנחנו כהורים נחצה איתו את הכביש, ונלמד אותו איך לחצות בזהירות- עד שהוא כן יוכל לחצות לבד ביום מהימים

כהורים יש לנו את החובה והאחריות- לחנך את הילדים שלנו  להתמצאות נכונה ברשת

אני אשמח אם תיתן כמה קווים כללים לחינוך הזה

יש לי חובה ואחריות לא להכניס לביתי אינטרנט ללא סינון.

נכון שלפעמים ילד רץ לכביש למרות השמירה- אבל עדיין זה לא מצדיק חוסר אחריות.

וכך גם בעניין האינטרנט.

נכון שיש מצב שהילדים יראו במקום אחר,

אך לי יש אחריות להגן עליהם מכך, עד כמה שאני יכולה, בביתי הפרטי,

ובטלפונים שאני נותנת בידיהם.

חובתי לעשות מקסימום- ולהתפלל.

לאף הורה אין את הפריבילגיה להתנער מהאחריות הזו.

(ואגב, המקרה בפתיחת השרשור מדבר על מבוגרים דווקא,

ולא על ילדים,

לתשומת לב כל החושבים שאצלם יש אפוטרופוס במשרה מלאה....)

אתה צריך שאני אספר פה על סיפורים שאני אישית מכיר?

יש הבדל בין מתי שזה כלול באי נעימות של לבקש מחבר, או לבקש ממישהו להשיג..

ובין מתי שזה בסה"כ דורש חדר נעול, או אפילו זה לא.

יש הבדל בין מתי שזה זמין בלי שום אי נעימות ובין מתי שזה דורש מאמץ.

בטח מתי שהנושא הוא היכרות ראשונית עם החומרים האלה, שאז אין לבן אדם אינטרס לרצות להציץ בהם, והוא אפילו נרתע, שאז אם זה בשנייה אחת יש לו אפשרות - הסקרנות תגרום לו להציץ, ואז שוב .. ואז שוב ושוב ושוב..

זאת מציאות, משפחות נהרסות היום בגלל דברים כאלה הרבה יותר מבעבר, והתופעה קיימת הרבה יותר, כי זה לא דורש ללכת ולקנות או לבקש מחבר, הכל יותר נגיש.

ואם זה חסום, גם אם יש כאלה שיודעים לעקוף - לא מגיעים לזה מלכתחילה, או אולי בטעות, הרי אפילו בטעות יכול לקפוץ חלון שמסקרן.. ואז נכנסים... וכו'..

"חדר נעול" - אני מכיר מישהו שהשתמש בסלולארי ללא חבילת אינטרנט לגלישה לאתרים מהסוג הזה כי בבית היה רימון.

מה שאומר שבסוף החודש הוא שילם יותר מ500₪ על הענין הזה.

אז מה זה מועיל שיש אינטרנט רימון?

אין הכי נמי - גם זה לא טוב.

אני הגדלתי לעשות ובחרתי דווקא פלאפון שאין בו אפשרות וי-פי, והאינטרנט שלו חסום. לא אכפת לי שבחבילה אני אמור לקבל בלי להוסיף כסף ולכן אני בעצם "מבזבז" כסף שחבל...ממש לא חבל. חבל על נשמות של בני ישראל, זה חבל.

ובאמת - הורים אמיצים לא יקנו לילדים שלהם טלפון סמארטפון או כל טלפון שיש בו אפשרות גישה לאינטרנט.

גם אם הוא ימצא דרכי גישה אחרות - אתה לא צריך לספק לו אותם.

"משל לילד שאביו האכילו והשקהו...והושיבו על פתח בית זונות. מה יעשה הילד ולא יחטא?".

אני לא יושיב בעז"ה את ילדי על פתח בית זונות.

אני שמחה להמשיך ולבזבז אותן.

לא היה לו אינטרנט בפלאפון, הוא חיבר את הכרטיס סים של הפלאפון שלו למודם סלולארי וחיבר את המודם למחשב.

(רק מקווה שאחרי זה ההורים החטיפו לו על הראש).

כמה שלא תחסום ילד או מבוגר אם הוא באמת ממש ממש ירצה הרי הוא תמיד יוכל למצוא דרך גם אם זה כולל תשלום מאות ואלפי שקלים לבתי בושת וכו'...

אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות את שלנו ולחסום דברים לא טובים במקביל כמובן לפעילות אינטנסיבית של חינוך לשליטה וריסון יצרים, וחינוך לעצמאיות אמיתית ומוסרית, תורנית וערכית.

מזה אף מזה אל תנח ידך.

אני לא מבינה, למה האפשרות לפנות לספקי אינטרנט רימון, ולהציג בפניה את הבעיה- לא רלוונטית?

זה גם עניין עקרוני,

שאתה סומך עליהם כדי שילדם יהא מוגן, ולא פרות עם כל מיני מס' כרטיס אשראי חשופים וכו'

וגם כלכלי,

אתה משלם מכספך סכום חודשי, על מנת לקבל את המובטח, ומה מתברר, שהילד שלך יכול להיכנס לגלישה נסתרת, (או משהו כזה, לא ככ הבנתי מה זה) ולעקוף את החסימה. חרם על הכסף.

וכן, אם אתה יודע שזה יהיה בלתי אפשרי בשבילך, אל תעבוד בעבודה שמצריכה חשיפה כזאת לאינטרנט (אני לא מדבר עליך אלא בכללי...).

כמו שאדם עם פחד גבהים לא ילך להיות טייס, ואדם עם פחד במה בלתי נשלט לא יהיה שחקן, ואדם עם אלרגיה לדבורים, לא יהיה כוורן - ככה גם אדם שיודע שאצלו זה יהיה קשה ברמה בלתי נסבלטת לשלוט על היצר באינטרנט פתוח ופרוץ לגמרי - ברור שאסור לו ללכת לעבוד בעבודה כזאת.

כמו שברור לי שלא משנה כמה כסף זה יהיה, ולא משנה אם לא אמצא עבודה אחרת כמה שנים - לא אלך לעבוד במקום שצמוד לחנות פורנו/בית בושת. פשוט לא.

כן, מקריבים דברים בחיים.

וכן, אף פעם אין אפוטרופוס לעריות, יש רמות שונות של יכולת לשלוט ברמה כזו או אחרת, ואדם יעשה לעצמו שיקול בוגר, רציני ואחראי, אם הוא מסוגל או לא.

חבל לפרק נישואין על כך.

יש גם סיפורים על אנשים צדיקים וגדולים, שלא עמדו בפיתוי ונפלו עם המזכירה בעבודתם/לקוחה שלהם...

להרחבה פתח סוף פרק רביעי בקידושין על גדולי עולם, אמוראים ותנאים צדיקים, שכמעט ולא עמדו במבחן.

זה כמו גילוי מוקדם של מחלה עוד לפני שהתפשטה, או נתינת חיסון לפני המחלה - כדי שלא תגיע בכלל, וככה יהיה יותר קל אחרי זה...

אדם שמראש לא התמכר לדברים כאלה, וזה קורה כאשר הוא גדל בסביבה תומכת, נטולה מפריעים - וכן, אינטרנט מסונן עוזר לזה, כי ילד בן 12 בדרך כלל לא ייגש מעצמו לחפש אלא אם כן היה לו גירוי קודם לכן, או משהו בסגנון - ואינטרנט מסונן יעזור לו לא להיחשף לדברים כאלה.

בקטע הזה, לדוגמא, אנחנו באמת צריכים לנהוג כמו החרדים.

לא לוקחים סיכון בחינוך הילדים, מצטער.

אבל אל תצפה לתשובה על זה. צפה רק לאותם דברים בדיוק שיכתבו בדיון הבא..

בקטע הזה, לדוגמא, אנחנו באמת צריכים לנהוג כמו החרדים.

הגיע הזמן. אנשים. הגיע הזמן.

נ.ב.

למגר את התופעה הפסולה הזאת שהישתרשה(!!!!!) של 'אתרים פרונוגרפים'?

כלומר, זה תכלס, זה עיצוב התרבות. זה מה שזה. ישראל, מדינה יהודית (?) מוצאת את עצמה, בתוך תופעה מציאותית, שלכל ילד שני, חילוני, יש איפון. גלישה חופשית. חופשית. כן. ויש ילדים סקרניים בעולם.

כשחושבים על זה, זה ממש לא מובן, איך בית ספר (ונעבור לשלב הבא- בי"ס "דתי לאומי", כאן, לידי, לכל ילד חמישי, יש איפון. כן. זה הזוי. הורים!!!! איפה אתם??? כתבות! ענינים! הלו!!! צריך לעשות על זה סערה תקשוןרתית לפחות בגודל שעשו על ה"סירוב פקודה" ועל הגיוס חרדים, ונשות הכותל, והרבנים הראשיים... למה, למה כשמדובר בעיצוב תרבותי (!) הכל שקט?)

אלא כל אתר שיכול להקפיץ תמונות לא צנועות.

ב"V יש מספקי אתרים לצרוך חדשות מקסימום עם קישורים ישירים לכתובת מסוימות ולא להסתובב באתרי הזבל.

אנשים שלעולם לא יכניסו את ידיעות הביתה גולשים חופשי ב-YNET ודומיו במקום להחרים אותם.

חמור מכך - רימון מסנן את הפרסומות הלא צנועות ואז נשארנו עם אתר "כשר" שמתפרנס מגולשים דתיים.

הפיתרון הוא כמובן לא להיכנס למקומות האלה.

להכנס למקומות האלו, לפתור את שורש הבעיה. וודאי ש"אין אפוטרופוס לעריות", ועדיין צריך לבדוק לעומק על מה זה יושב ואיזה חסר זה ממלא.

ועם כל זה- אין ערוך לתרומה של רימון, והוא מסייע רבות לעצור בצד כשצריך. גם אם לא מגיעים לטיפול שורש- תמרורים צריך להציב, ורימון, עם כל הקושי שבו, הוא עדיין כלי נכבד מאד לכך ואין לזלזל בו, בשום אופן. לשפר? לשדרג? תמיד. אבל בלי לזלזל. עצם החשיפה הזו שהתופעה קיימת, ושהקימו מערכות סינון, ורימון היא אחת המרכזיות שבהן- זה דבר שאין כמוהו.

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים