מי שלא יודע איך להשתמש שלא יכניס.

זה אולי קשה אבל בריא.

אינטרנט מסונן זו אשליה מוסכנת

ב"ה

כתבתי על זה גם מקודם , לצערי אינטרנט מסונן זה ממה לא מספיק!

אז נכון אינטרנט רימון זה סינון ברמת הספק אבל עדין אפשר לעקוף אותם בעזרת פרוקסי.

אין פיתרון קסם, אם היה הייתי קונה שנים!

רימון.

יש ועוד איך פיתרון, להתרחק מדברים כאלה זה לא פיתרון קסם. לא עובד אצלך? תתנתק מהאינטרנט.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ב"ה

אם אני אגיד שאני נוהג ברכב, זה אומר שכולם יודעים איך לנהוג?<

פרוקסי זה שם כולל מאוד לגלישה אנונימית באינטרנט, שתוך כדי גם עוקפת את רימון.

בזמנו ביקשתי ממשה שיאמת את זה שאני יודע איך "לנהוג" לצערי הוא לא הגיב.

למרות שלפעמים עולות בי מחשבות ש"אם אני לא טס שאף אחד לא יטוס.."

אני נלחם ברצון הסורר הזה.

את זה.

אולי בפורום של מבוגרים נשואים.. כדי שישמרו על הילדים שלהם.

וסליחה על הצורה בה כתבתי..

ב"ה

וזה בסדר, אני מעדיף אנשים שאומרים לי את אשר על ליבם מאשר אנשים שמדברים בצורה חלקלקה ולא מתכונים לכלום

תספר את זה רק לרבנים שכונתיים שלא מחזיקים אינטרנט...

לא'דע...

אין שום סיבה בעולם לכתוב דבר שאולי יגרום לאנשים לחטוא! לא?

מעולם לא ידעתי על כיוון איך לעקוף את רימון והנה נתת לי רמז..

(לא שאני מחפש, אבל ברעיון.)

באמת לא ידעתי מעולם על אפשרות כזו. מעניין שהיא קיימת. אולי אגיד זאת להורי, יש לי אחים קטנים בבית.

רק שתדע, גם אפשרות הגלישה בסתר של כרום, ושל אקספלורר (אין פריווט...) - מבוססים למעשה על סוג של פרוקסי...ככה שבהנחה ריאלית שהשתמשת בהם פעם (לא למטרה רעה כמובן...) - נתקלת כבר בפרוקסי, רק שלא ידעת את זה...

מה שכן, האפשרויות הנ"ל (הגלישות בסתר למיניהן), לא ידוע לי בנתיים שהן יכולות לעזור לעקוף את רימון. יכול להיות מאוד שהן לא הסוג פרוקסי שעוקף את רימון, וגם אם כן, אני לא יודע את זה, ואני מניח שיש הרבה שלא יודעים ואכן טוב שכך..

גלישה בסתר (InPrivate, גלישה בסתר של כרום, איך שתקראו לזה), לא מבוסס על פרוקסי ולמעשה הם מבוססים בעיקר על אי-שמירת מידע (עוגיות, http headers, עוגיות פלאש, הסטוריה, ואחרים) עם הדפדפן.

[נכתב בכוונה מניק בדוי. אפשר להגיב לשרשור עצמו או אפילו למשתמש הזה, אבקר בו עוד כמה פעמים...]

בלב המערבולת

"תגידו שהרצונות שלי לא מזיזים לכם ונגמר הסיפור", צעקתי, טורק את הדלת תוך כדי ריצתי, מותיר בפנים זוג מבוגרים המומים שפעם, פעם שמחתי לקרוא להם אבא ואימא. והיום?

דמדומי שקיעה החלו בזמן שהלכתי לים. פיסות עננים בצבע דם, קרעים קרעים שנוצרו בידי אמן, בדיוק כמו החיים שלי.

המרחק מתל אביב הרועשת, הגלים, ושקיעה מרהיבה, שוב עשו זאת, ומצאתי עצמי מייבב על החול, שחמימותו עדיין לא נסוגה לטובת צינת הערב.

הרגשתי שכמה שאנסה, הקיר השקוף לא ירפה ממני. כל צעד קדימה נעצר בשלב מסויים על ידי הקיר, שמטיח אותי בפראות לאדמה ולא נותן לי לשכוח שברגע שנלכדתי, לחזור יהיה קשה מאוד.

כמה ייאוש הכיל בתוכו הקיר, ודמעות. דמעות של רבבות שכמוני. והקיר נותר איתן, כשרק בעלי כוחות הפלדה הצליחו לשבור אותו. אצלי, כנראה, מעולם לא התגלו כוחות פלדה.

ומה בסך הכל ביקשתי? הרי זה לא שאין לנו סינון - יש, אבל הם בעצמם יודעים שזה שקר, רק כדי לעשות לעצמם מצפון שקט ש"הנה, עשינו מה שהרבנים מבקשים. יש סינון". בטח. כשהסינון הוא כמו חומת פלסטלינה שלשבור אותה זה ממש כמו שזה נשמע – משחק ילדים – הם לא באמת מצפים שזה יעזור, נכון?

אז ביקשתי, ביקשתי סינון רציני יותר ש"חוסם ביעילות דברים רעים באמת", ואפילו תירצתי, בכך ש"אתם יודעים כמה פעמים כשאני גולש קופצת איזו פרסומת לא צנועה שהסינון שלנו לא עוצר?" - תירוץ שבערך כל נער בן עשרה שרוצה כמוני להתחזק, מתרץ להורים שלו.

והם, כמה אפשר להיות עיוורים? לא קלטו מה ניסיתי לרמוז להם. "תשמע, יש כבר סינון, ואנחנו סומכים עליך שתתגבר ותדע לא להיגרר אחרי פרסומות כאלו, ובכלל, אליה חייבת את האינטרנט לעבודות ואם נגביל אותו יותר, זה יפגע לה בתואר".

אבל אבא, א-נ-י לא סומך על עצמי, אתה באמת לא רואה את זה? רציתי לצרוח בתסכול. אימא, כל בוקר הכרית שלי ספוגה בדמעות הלילה, איך את לא מרגישה?                                                                          גם כשאני כבר מעוניין לעזור לעצמי הקיר הזה לא נותן לי, כעת בהצטדקות פדגוגית: "אנחנו סומכים עליך".

וכמובן, אליה. ברור שהיא חשובה יותר, כולן חשובות יותר. אליה עם העבודות לתואר השני, שני עם הצ'ופרים שהיא צריכה למצוא באינטרנט בשביל הסניף, ואפילו ליאל הקטנה יותר חשובה ממנו, היא פשוט "חייבת" לצפות בסדרות באינטרנט. כל האחיות שלו יותר חשובות מהנשמה שלו.

זה לא שהוא לא ניסה לצאת מזה, ניסה ועוד איך, אלף פעמים. אבל אין דרך לתאר את הקושי. הקושי בלהפסיק באמצע סרט כשאתה מבין שהצניעות שלו לא עוברת בד"ץ. הקושי בלמצוא עצמך באמצע הלילה באתרים נוראים, תוך כדי שאתה נלחם בעצמך להפסיק. אתה יודע שזה לא טוב ושעוד חצי שעה אתה תבכה במיטה, ובכל זאת העיניים לא מרפות.

הורדתי את הבגדים, נשאר בבוקסר ומתכנן לקפוץ לים שנראה שליו. לאחר שנייה נוספת פשטתי גם את הבוקסר. "הים הוא המקווה הגדול ביותר שיש", יכולתי לשמוע את קולו של הרב צף מבין הזיכרונות.

אולי, אם אטבול מספיק עמוק, אצליח לקלף את שכבת הטומאה שדבקה בי.

הקור גרם לכל עצב בגופי לזעוק, אך לא היה אכפת לי, שחיתי, מתרחק מהחוף.

ואז, בדיוק כמו בדמיונות הגרועים ביותר שלי, תפסה אותי המערבולת.

כל חיי גדלתי ליד הים, והים הוא מגרש המשחקים שלי, אבל פעם ראשונה שנתקלתי בה. הרגשתי שאני מתחיל להיגרר אל העומק. נאבקתי נואשות ובשארית כוחותיי לקחתי תנופה אחרונה.

 "ה-צ-י-ל-ו".

מרחוק ראיתי על החוף דמות מפנה את מבטה, ומזנקת לעבר הים.

התחלתי נשאב לעומק. המערבולת הייתה חזקה מידי.

ואז ראיתי צל גדול מעלי. להפתעתי, גם הוא התחיל להישאב. ראיתי אותו אוחז בי ומתחיל למשוך אותי מטה מטה. "מה ל... הוא מנסה להרוג את שנינו?" חלפה מחשבה מבוהלת בראשי. כשהתקרבנו לקרקעית, ולמוקד המערבולת, כוחה נחלש, ובבעיטה חזקה ניתק הגבר אותי ואת עצמו מהמערבולת.

"חכם..." חשבתי, ואיבדתי את ההכרה.

כשהתעוררתי היה חשוך, וריצוד קטן של אש זז בזווית העין. הזזתי את הראש לאט וראיתי שהוא מכין קפה על גזייה.

כשהבחין בי, חייך "החלטת להתעורר?".

"כן... תגיד, למה לא התקשרת לאמבולנס?". גאוני. במקום להגיד לו תודה אני ישר תוקף.

הוא המשיך לחייך. "שמי יגאל, יגאל מושקוביץ, נעים להכיר. אני רופא, ואחרי שחילצתי אותך השתמשתי בציוד שאני נושא קבוע באוטו, וטיפלתי בך במקום. הגעתי להחלטה שמיותר לשלוח אותך לבית חולים, וצדקתי. עברו רק כמה דקות ואתה כבר מסוגל לדבר", אמר, והוסיף בקריצה "ואפילו להאשים את המחלץ שלך".

לא עניתי. הגוש שישב לי בבטן כבר ימים רבים טיפס ועלה מעלה מעלה, ונתקע לי בגרון.

התפרצתי בבכי. לרגע לא חשבתי על כך שהנה, אני בוכה כמו ילד קטן ליד איש זר. מבט מופתע חלף על פניו אבל הוא המתין.

בלי להבין מדוע, התחלתי לשפוך לפניו את כל צרותי, את הקשיים, הנפילות, ההזדקפויות קצרות המועד שלי, הנפילות הכואבות אחריהן, ואת האכזבה מעצמי, את הזעם על חולשתי, ואת הייאוש.

כשגמרתי להתפרק, לא אמר מילה. שתקנו יחד כמה דקות, ורק לאחר שהוריד את הקפה מהאש והגיש לי - מסתבר שלא רק לחלץ הוא יודע, אלא גם להכין קפה טוב - פתח את פיו.

"אתה יודע, אחרי מה שסיפרת, אני מבין שההיחלצות מהטביעה במערבולת, יכולה להוות איתות חזק בשבילך. להאשים תמיד אפשר - את ההורים, האחיות והכי הרבה את עצמך. אבל כשאתה באמת רוצה לצאת מזה, אתה חייב לרדת לשורש הבעיה ושם לטפל, לפתור את הבעיות בשני צירים במקביל - גם נקודתי וגם רוחבי. אני אסביר", אמר כשהמבט שלי הבהיר לו שההבנה שלי למה הוא מתכוון שואף לאפס.

"אתה רוצה לצאת ממצב שבו אתה נסחף בלי שליטה. אתה רוצה להיות מסוגל לצאת באמצע משהו לא טוב שאתה עושה או רואה - וזה נחמד, אבל כמעט בלתי ישים. כמו המערבולת, גם היצר, ברגע שהוא פעיל אצל האדם, ברגע הנפילה, כמעט בלתי אפשרי להתנתק. החוכמה היא לדעת לא להתקרב בכלל, ובמקביל, גם כאשר נמצאים בעומק הרוע, לדעת שכאשר מתקרבים לסוף שלו, אז הכי קל לתת בעיטה גדולה ולהתרחק ממנו כמה שניתן. כמו המערבולת, שכדי להתנתק ממנה כדאי להגיע לבסיס שלה. לכן, בכל פעם שאתה נופל, תדע שזו גם הזדמנות, הזדמנות לחכות לסוף הנפילה הנקודתית ושם, במקום לשקוע בייאוש, לתת בעיטה גדולה ליצר - בעיטה שתתבטא בהחלטות שתקבל כסייגים וגדרים עצמיים. ככל שתמשיך לבעוט בנקודות החלשות לאחר הנפילות, ובמקביל להתרחק באופן גורף מנקודות שכעת נראות שלוות אך במבט עמוק יש בהן פוטנציאל של הרס עצמי - תוכל לנצח את היצר, ולחזור להיות אתה". סיים יגאל.

"וואו...נתת לי הרבה חומר למחשבה", אמרתי, והתכוונתי לכך.

"אגב, לא הצגתי את עצמי עדיין. קוראים לי נריה".

"בא,נריה" אמר יגאל, "אקח אותך לבית שלך".

עלינו לרכב, כשלמעלה בשמיים, יצא הירח מבין העננים השחורים, בוהק בהילתו. 

כואב.

וכל כך נכון, מה שהוא אמר, כמובן.

ממש נשמע כדברים שיצאו מן הלב. אז הם גם נכנסו. תודה רבה!

כל מי שעובד במקצוע טכנולוגי מסוג כלשהו, רפואי, ואחרים צריך אינטרנט אמיתי, ולא את הבדיחות המסוננות למינהן.

סינון הוא צעצוע שמתאים לילדים קטנים, ולמען האמת, גם אין בעיה גדולה במיוחד להתחמק ממנו.

אני עברתי את "גיל ההתבגרות" שלי בשנים בהם לא היה אינטרנט בכל בית, וגם אז לא הייתה בעיה בכלל להגיע לחומר פורנוגרפי, במדיות אחרות.

המידע היה נגיש היטב וצריך היה ממש להתחמק ממנו.

(היום זה כבר אחרת, יצרני  הסרטים ובלוקבאסטר פשטו את הרגל, כך שבעצם האינטרנט נשאר ספק הפורנו העיקרי, אבל זה מסיבות כלכליות בלבד - ולא בגלל שהוא מקור הרוע בעולם)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

האינטרנט לא אשם באספקת כל הזבל בעולם בגלל שהוא אינטרנט, אלא בגלל שכל האפשרויות האחרות פשטו רגל, ורק הוא נשאר.

זה לא שלפני האינטרנט הכל היה טהור ומושלם, פשוט בעולם המודרני אי אפשר להיזכר בכלל מה היה לפני כן.

אני יכול להבין את מי שבוחר בחיבור שמסנן דברים בעייתיים, הבעיה היא שבשביל לעשות את זה הוא עושה הרבה נזקים בדרך לתקשורת.

רימון התחילו בשנתיים האחרונות לסנן גם תקשורת מוצפנת. כל בעל מקצוע שמבין איך הם עושים את זה מבין שמדובר במהלך חמור שניתן לנצל לרעה ב-1001 דרכים, למשל כדי לגנוב פרטים של כרטיסי אשראי ודומים להם.

תסתכל בפורום משוב, יש כל הזמן תלונות על תקלות שנגרמות באשמתם.

(הדוגמא האחרונה היא LongPolling, שנהרס על ידי שרתי ה-Proxy של רימון שעושים Buffer לבקשות, וזו לא דוגמא יחידה, משך שנים אני כל פעם נתקל בבעיות אחרות מול הספק הזה).

אצל הוריי משך שנים התנגדתי בכל תוקף שיהיה אינטרנט רימון. האחרון הותקן שם אחרי שהתחתנתי ומאז יש אפליה בין אחים שיש להם מחשב נייד (/כרטיס אלחוטי) וכאלה שאין להם.

מי שיש לו - מסתדר עם רשת אלחוטית אחרת.

מי שאין לו - צריך למצוא פיתרונות אחרים (שרת Proxy שמוחבא על גבי פרוטוקול אחר, למשל SSH, PPTP, OpenVPN, וליצירתיים במיוחד ראיתי פעם שהחביאו HTTP אפילו  ע"ג DNS!!).

בתוך הזבל הזה, שבלי האינטרנט, גם אם יש דרכים אחרות - אתה לא מגיע אליו.

כי גם קודם - העולם היה מוצף בזבל.

אבל הזבל לא היה אצל אנשים יראי שמים בתוך הבית.

ולא במשרד הפרטי שלהם.

ולא בטלפון הנייד הצמוד אליהם באוטו, באוטובוס, בלימודים ובכל מקום שהוא.

אנשים תורניים לא החזיקו טלוויזיה, לא היו מנויים לספריות סרטי וידאו, ולא הכניסו עיתונים לא דתיים לביתם.

(אני יודעת שיש כאלה שכן, אבל אני מדברת על בתים רבים שכל זה לא נכנס לעולם)

בעידן האינטרנט- כל זה אצלך בבית, בהינף מקלדת, נגיש לילד בן ה-3 ולילדה המתבגרת ולבעל הבית באותה מידה.

זה שאתה יודע לעקוף את החסימות- לא אומר שהסינונים למיניהם לא מצילים משפחות רבות משקיעה בתהומות.

זה שכמעט בלתי אפשרי לתפקד עם אינטרנט מסונן- עדיין לא מצדיק להחזיק אחד כזה בבית יהודי תורני שיש בו ילדים.

לadmin האינטרנט מאז ומעולם היה קודם כל כלי עבודה הוא לא מכיר משהו אחר בזה

וההתעלמות מעובדות היסוד הבסיסיות האלה- תמוהה ביותר.

אני התבגרתי בתקופה לפני האינטרנט. הזבל היה נגיש לכל מי שרק היה מעוניין בו. לא צריך מנוי לספריית סרטי וידאו אלא בסך הכל חבר של מתבגר סקרן שמשכפל דיסק, או חוברת שמתגלגלת בפנימיה.

לא צריך היה מנוי לספריית וידאו, מספיק היה ללמוד בכיתה שבה היה אחד או שניים כאלה.

אני הייתי שם גם בגילאי הכיתות הנמוכות וגם בגילאי תיכון, ואני יכול להעיד שכמות הנסיונות לא הייתה פחותה יותר.

ולא גדלתי עם טלוויזיה בבית (שבעבר - לא הייתה נוראית כמו היום). דווקא עיתונים לא דתיים היו נפוצים יותר מאשר בשנים אחרונות.

"הנף מקלדת"  מחייב כוונה ורצון. במידה ושני אלו קיימים אז אני כהורה או כמחנך לא יכול לעשות הרבה.

וילדים בני שלוש לא צריכים להתחבר לרשת לבד בדיוק כמו שילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד, אבל זה לא דבר שיכול להועיל נגד חבר'ה בגילאי תיכון ומעלה.

ויש לי היום בנות מתבגרות בתקופת האינטרנט.

אולי כשהבן שלך יתבגר (שאני בכלל לא מסוגלת לדמיין מה אז יהיה בעולם מבחינת התקדמות טכנולוגית משולבת סיטרא אחרא) תבין על מה אני מדברת.

חבל על הוויכוח.

אבל עד שהאו יהיה בן 12- אנחנו כהורים נחצה איתו את הכביש, ונלמד אותו איך לחצות בזהירות- עד שהוא כן יוכל לחצות לבד ביום מהימים

כהורים יש לנו את החובה והאחריות- לחנך את הילדים שלנו  להתמצאות נכונה ברשת

אני אשמח אם תיתן כמה קווים כללים לחינוך הזה

יש לי חובה ואחריות לא להכניס לביתי אינטרנט ללא סינון.

נכון שלפעמים ילד רץ לכביש למרות השמירה- אבל עדיין זה לא מצדיק חוסר אחריות.

וכך גם בעניין האינטרנט.

נכון שיש מצב שהילדים יראו במקום אחר,

אך לי יש אחריות להגן עליהם מכך, עד כמה שאני יכולה, בביתי הפרטי,

ובטלפונים שאני נותנת בידיהם.

חובתי לעשות מקסימום- ולהתפלל.

לאף הורה אין את הפריבילגיה להתנער מהאחריות הזו.

(ואגב, המקרה בפתיחת השרשור מדבר על מבוגרים דווקא,

ולא על ילדים,

לתשומת לב כל החושבים שאצלם יש אפוטרופוס במשרה מלאה....)

אתה צריך שאני אספר פה על סיפורים שאני אישית מכיר?

יש הבדל בין מתי שזה כלול באי נעימות של לבקש מחבר, או לבקש ממישהו להשיג..

ובין מתי שזה בסה"כ דורש חדר נעול, או אפילו זה לא.

יש הבדל בין מתי שזה זמין בלי שום אי נעימות ובין מתי שזה דורש מאמץ.

בטח מתי שהנושא הוא היכרות ראשונית עם החומרים האלה, שאז אין לבן אדם אינטרס לרצות להציץ בהם, והוא אפילו נרתע, שאז אם זה בשנייה אחת יש לו אפשרות - הסקרנות תגרום לו להציץ, ואז שוב .. ואז שוב ושוב ושוב..

זאת מציאות, משפחות נהרסות היום בגלל דברים כאלה הרבה יותר מבעבר, והתופעה קיימת הרבה יותר, כי זה לא דורש ללכת ולקנות או לבקש מחבר, הכל יותר נגיש.

ואם זה חסום, גם אם יש כאלה שיודעים לעקוף - לא מגיעים לזה מלכתחילה, או אולי בטעות, הרי אפילו בטעות יכול לקפוץ חלון שמסקרן.. ואז נכנסים... וכו'..

"חדר נעול" - אני מכיר מישהו שהשתמש בסלולארי ללא חבילת אינטרנט לגלישה לאתרים מהסוג הזה כי בבית היה רימון.

מה שאומר שבסוף החודש הוא שילם יותר מ500₪ על הענין הזה.

אז מה זה מועיל שיש אינטרנט רימון?

אין הכי נמי - גם זה לא טוב.

אני הגדלתי לעשות ובחרתי דווקא פלאפון שאין בו אפשרות וי-פי, והאינטרנט שלו חסום. לא אכפת לי שבחבילה אני אמור לקבל בלי להוסיף כסף ולכן אני בעצם "מבזבז" כסף שחבל...ממש לא חבל. חבל על נשמות של בני ישראל, זה חבל.

ובאמת - הורים אמיצים לא יקנו לילדים שלהם טלפון סמארטפון או כל טלפון שיש בו אפשרות גישה לאינטרנט.

גם אם הוא ימצא דרכי גישה אחרות - אתה לא צריך לספק לו אותם.

"משל לילד שאביו האכילו והשקהו...והושיבו על פתח בית זונות. מה יעשה הילד ולא יחטא?".

אני לא יושיב בעז"ה את ילדי על פתח בית זונות.

אני שמחה להמשיך ולבזבז אותן.

לא היה לו אינטרנט בפלאפון, הוא חיבר את הכרטיס סים של הפלאפון שלו למודם סלולארי וחיבר את המודם למחשב.

(רק מקווה שאחרי זה ההורים החטיפו לו על הראש).

כמה שלא תחסום ילד או מבוגר אם הוא באמת ממש ממש ירצה הרי הוא תמיד יוכל למצוא דרך גם אם זה כולל תשלום מאות ואלפי שקלים לבתי בושת וכו'...

אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות את שלנו ולחסום דברים לא טובים במקביל כמובן לפעילות אינטנסיבית של חינוך לשליטה וריסון יצרים, וחינוך לעצמאיות אמיתית ומוסרית, תורנית וערכית.

מזה אף מזה אל תנח ידך.

אני לא מבינה, למה האפשרות לפנות לספקי אינטרנט רימון, ולהציג בפניה את הבעיה- לא רלוונטית?

זה גם עניין עקרוני,

שאתה סומך עליהם כדי שילדם יהא מוגן, ולא פרות עם כל מיני מס' כרטיס אשראי חשופים וכו'

וגם כלכלי,

אתה משלם מכספך סכום חודשי, על מנת לקבל את המובטח, ומה מתברר, שהילד שלך יכול להיכנס לגלישה נסתרת, (או משהו כזה, לא ככ הבנתי מה זה) ולעקוף את החסימה. חרם על הכסף.

וכן, אם אתה יודע שזה יהיה בלתי אפשרי בשבילך, אל תעבוד בעבודה שמצריכה חשיפה כזאת לאינטרנט (אני לא מדבר עליך אלא בכללי...).

כמו שאדם עם פחד גבהים לא ילך להיות טייס, ואדם עם פחד במה בלתי נשלט לא יהיה שחקן, ואדם עם אלרגיה לדבורים, לא יהיה כוורן - ככה גם אדם שיודע שאצלו זה יהיה קשה ברמה בלתי נסבלטת לשלוט על היצר באינטרנט פתוח ופרוץ לגמרי - ברור שאסור לו ללכת לעבוד בעבודה כזאת.

כמו שברור לי שלא משנה כמה כסף זה יהיה, ולא משנה אם לא אמצא עבודה אחרת כמה שנים - לא אלך לעבוד במקום שצמוד לחנות פורנו/בית בושת. פשוט לא.

כן, מקריבים דברים בחיים.

וכן, אף פעם אין אפוטרופוס לעריות, יש רמות שונות של יכולת לשלוט ברמה כזו או אחרת, ואדם יעשה לעצמו שיקול בוגר, רציני ואחראי, אם הוא מסוגל או לא.

חבל לפרק נישואין על כך.

יש גם סיפורים על אנשים צדיקים וגדולים, שלא עמדו בפיתוי ונפלו עם המזכירה בעבודתם/לקוחה שלהם...

להרחבה פתח סוף פרק רביעי בקידושין על גדולי עולם, אמוראים ותנאים צדיקים, שכמעט ולא עמדו במבחן.

זה כמו גילוי מוקדם של מחלה עוד לפני שהתפשטה, או נתינת חיסון לפני המחלה - כדי שלא תגיע בכלל, וככה יהיה יותר קל אחרי זה...

אדם שמראש לא התמכר לדברים כאלה, וזה קורה כאשר הוא גדל בסביבה תומכת, נטולה מפריעים - וכן, אינטרנט מסונן עוזר לזה, כי ילד בן 12 בדרך כלל לא ייגש מעצמו לחפש אלא אם כן היה לו גירוי קודם לכן, או משהו בסגנון - ואינטרנט מסונן יעזור לו לא להיחשף לדברים כאלה.

בקטע הזה, לדוגמא, אנחנו באמת צריכים לנהוג כמו החרדים.

לא לוקחים סיכון בחינוך הילדים, מצטער.

אבל אל תצפה לתשובה על זה. צפה רק לאותם דברים בדיוק שיכתבו בדיון הבא..

בקטע הזה, לדוגמא, אנחנו באמת צריכים לנהוג כמו החרדים.

הגיע הזמן. אנשים. הגיע הזמן.

נ.ב.

למגר את התופעה הפסולה הזאת שהישתרשה(!!!!!) של 'אתרים פרונוגרפים'?

כלומר, זה תכלס, זה עיצוב התרבות. זה מה שזה. ישראל, מדינה יהודית (?) מוצאת את עצמה, בתוך תופעה מציאותית, שלכל ילד שני, חילוני, יש איפון. גלישה חופשית. חופשית. כן. ויש ילדים סקרניים בעולם.

כשחושבים על זה, זה ממש לא מובן, איך בית ספר (ונעבור לשלב הבא- בי"ס "דתי לאומי", כאן, לידי, לכל ילד חמישי, יש איפון. כן. זה הזוי. הורים!!!! איפה אתם??? כתבות! ענינים! הלו!!! צריך לעשות על זה סערה תקשוןרתית לפחות בגודל שעשו על ה"סירוב פקודה" ועל הגיוס חרדים, ונשות הכותל, והרבנים הראשיים... למה, למה כשמדובר בעיצוב תרבותי (!) הכל שקט?)

אלא כל אתר שיכול להקפיץ תמונות לא צנועות.

ב"V יש מספקי אתרים לצרוך חדשות מקסימום עם קישורים ישירים לכתובת מסוימות ולא להסתובב באתרי הזבל.

אנשים שלעולם לא יכניסו את ידיעות הביתה גולשים חופשי ב-YNET ודומיו במקום להחרים אותם.

חמור מכך - רימון מסנן את הפרסומות הלא צנועות ואז נשארנו עם אתר "כשר" שמתפרנס מגולשים דתיים.

הפיתרון הוא כמובן לא להיכנס למקומות האלה.

להכנס למקומות האלו, לפתור את שורש הבעיה. וודאי ש"אין אפוטרופוס לעריות", ועדיין צריך לבדוק לעומק על מה זה יושב ואיזה חסר זה ממלא.

ועם כל זה- אין ערוך לתרומה של רימון, והוא מסייע רבות לעצור בצד כשצריך. גם אם לא מגיעים לטיפול שורש- תמרורים צריך להציב, ורימון, עם כל הקושי שבו, הוא עדיין כלי נכבד מאד לכך ואין לזלזל בו, בשום אופן. לשפר? לשדרג? תמיד. אבל בלי לזלזל. עצם החשיפה הזו שהתופעה קיימת, ושהקימו מערכות סינון, ורימון היא אחת המרכזיות שבהן- זה דבר שאין כמוהו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡