שאלת אותנו מה כל אחד מבין ממושג זה.
ענינו.
עניתי.
זה מה שהמושג מהווה לי. וצר לי לומר לך, זה באמת הפשט.
אם אתה רוצה שנתחיל לחפור עכשיו בנושא של מה הקבלה אומרת וכו', אני לא יכולה מכיוון שמעולם לא למדתי מה המושג הקבלי הזה אומר.
אבל אל תשכח, יש דרגות לכל מושג ביהדות וניתן לפרשו בכמה אופנים וצורות.
וקבלה היא בהחלט תורה.
אבל זיל קרי בי רב, זה פסוק מפורש בספר דברים, וממש ממש לא כל מי שמזכיר אותו מתכוון לעומק הקבלי שבו - ואין בכך שום בעיה.
ב"ה
לא אני
לא אתה
ולא הוא
ולא כלום-
אלא.הקב"ה בלבד. ורצונו.
שום דבר לא חשוב בעולם הזה מלבד ה',
כי הקב"ה הוא המנהל של העולם!
בסך הכל- יש כאן אך ורק אותו (שהוא אינסוף טוב)
מקובלים שאני מכיר לא מנפנפים בידיעות בתורת הסוד כדי להקטין פירושים אחרים שגם הם וודאי תורה מסיני.
אם חשוב לך שנדע יותר לעומק אז אדרבא כתוב וזכה את הרבים. אל תמנע טוב מבעליו
אין עוד מלבדו זה פסוק וכמו כל התורה שלנו אפשר להבין אותו בדרכים של פשט דרש רמז וכמו שהתחלת לומר , גם סוד.
מה יהיה מחר כשתכיר עוד רובד? תצחק על כל מי שלא התקדם איתך?
חשוב מאוד לשמוח בלימוד ולשתף אבל לא בצורה שפוגעת באחרים ויכולה אפילו להחליש
בהצלחה אחי
תודה לך שהארת את עיניי. הפירוש באמת בעל עומק, ואפילו אפשר להבינו מהפשט.
נראה לי מקור הבלבול הוא הביטוי "אימא יש רק אחת", ממנו אנשים הגיעו לפרוש גם בורא יש רק אחד.
טעויות כאלה הן נפוצות, חוקרים ורבנים מצאו רבות כאלה, אין מה לעשות, ככה זה בני אדם.
הייתי בשיעור אצל אחד מגדולי הרבנים.
הוא שאל משהו כמו - אם הקב"ה הוא אינסוף, איך הוא מופיע בבריאה.
אחת המשתתפות ענתה לו - יש סוד הצמצום.
במשך דקות ארוכות, ואח"כ עוד כמה תזכורות,
הוא רק אמר לה בתקיפות גדולה -
את מבינה מה זה "צמצום"?
לא.
אז איך את משתמשת במושג הזה?
מה שאת לא מבינה - אל תגידי!
למרות שתמיד הייתי מהדייקנים במילים, זה היה בכל זאת אחד השיעורים החזקים של חיי.
עם כל הכבוד למדרגות, ולהבנת פשט, צריך מאוד מאוד להזהר לא לרדד מושגים רוחניים.
זה הרסני ומסוכן.
בין הזהירות והאחריות לא לרדד,
לבין הרצון הנכון והבריא לפשט.
למדתי דבר גדול מהרב אבינר: היכולת לפשט היא יכולת גבוהה הרבה יותר מהיכולת להבין דברים עמוקים ומורכבים.
אתה יכול לפשט, לחדש, לפרש, רק אחרי שאתה טובע בים של הבנה, שזה כבר זורם לך ואין לך קונפליקט מול האחריות.
זאת הייחודיות של הרב אבינר.
לי אישית יש עוד מה ללמוד בדרך לשם.
ואני חולקת בצורה מאוד חריפה על האמירה "מה שבן אדם מבין מפסוק יש לו מקום".
התורה היא לא פולקלור, ספר סיפורי עם שכל אחד יכול להשליך עליו את הגיגיו הפרטיים.
התורה היא אמת אלוקית מחייבת. וכל סטיה קטנה ממנה - זה שקר.
נכון.
בקשר לאימרה החריפה, כשאת מציגה את זה כך - אני מסכימה איתך לחלוטין.
התורה היא אמת אלוקית מחייבת.
ואהבתי את מה שהרב אבינר אמר. כ"כ נכון.
הוא שאנשים שהתקדמו מאוד בהפשטה ובהעמקה של ההבנה, והגיעו ללימודים מאוד עמוקים, לפעמים נוקטים שאת הלימודים ה'נמוכים' יותר (שגם הם עצמם עברו במהלך חייהם!) כדאי שלא ללמד את הדור הבא, כדי לא לגרום נזק או קיבוע מחשבתי לתפיסות לא נכונות.
אלא שהדור הבא צריך לבנות את תפיסת עולמו מההתחלה. והרבה פעמים לימוד מופשט חייב לבוא מעל ואחרי רובד של לימוד נמוך יותר - לפעמים זה כי בן אדם עסוק בתחילת לימודו בפיתוח כוח אחד מכוחות ההבנה וההכרה, ורק כשהוא יבוא לידי איזון מסויים והבשלה, יתאפשר פיתוח של הכוחות הפנימיים יותר - שיאפשרו להשתמש במושגים המופשטים, כדבריך, באמת.
לפעמים אדם צריך, כדי לבנות את תפיסת עולמו, לעבור את התהליך ההיסטורי של האנושות מתחילתו. גם אם התהליך הזה כולל בניה והריסה; ואם הוא מדויק, הוא לא חייב, הוא יכול פשוט להיות בניה ברבדים (עבור הכרות שונות של האדם, חדר לפנים מחדר).
בהקשר הזה, פתיחת לימודי האמונה ברב קוק, או קריאה להתחיל את לימוד התורה לתשב"ר מפרשת לך-לך, הם דברים שאני מצטער עליהם מאוד.
[אני מתנצל על הניסוח של ההודעה הזאת, אבל באופן כללי קשה לי להתנסח, אני מקווה שאובן או שמישהו חכם יותר יסביר אותי.]
שאדם משליך את התהליכים האישיים שלו על אנשים אחרים.
גם אם אני, ואתה, ועוד הרבה אנשים - מרגישים שעם התקדמות הלימוד וההבנה, כבר אי אפשר ללמד "פשט" כי זה הרסני,
צריך הרבה ענווה לקבל שגדולי הדור כנראה התקדמו עוד כמה צעדים מזה.
והם כבר באמת יכולים להכריע מה ללמד ובעיקר כיצד - ולא מתוך פחד, אלא מתוך הבנת האמת והבנת המציאות.
הכלל הוא, להבנתי הדלה, כמו שלמדתי מהרב אבינר.
אם תלמד משהו מבחירה, מהבנה, מראיית רוחב, בהשלמה - כנראה כך צריך להיות.
אך אם אתה מלמד אותו מתוך גישה של "אין ברירה" ו"ככה זה" - אז לא.
אדם צריך ללכת עם ההרגשות שלו. ואם אני מרגישה שאמירות מסויימות הרסניות בפשטותן, כנראה זה לא תפקידי לומר אותן (ואם אדם לא מרגיש שהוא עלול להרוס - אז גם כן עדיף שישתוק).
מעבר לידע המקיף שצריך לרכוש, צריך גם בשלות נפשית וחינוכית לדעת כיצד הדברים מתקבלים.
אני לא מבינה למה חשבת שלא מבינים אותך - מבינים מצויין, וכתבת דברים חכמים ונכונים.
רק משפט אחד לא הבנתי - על מה אתה מצטער (שפתחו את האופציה ללמוד הרב קוק וגם שהרצי"ה קרא לא ללמד בראשית-נח? זה קצת סתירה...
)
אלא החוסר בהשקעה רצינית בלימודי מחשבת.
ובזה אני מסכים בהחלט. השאלה היא איך תוכל לגרום לאנשים ללמוד מחשבת?
(אצלנו בישיבה, אני עודדתי הרבה חבר'ה לעשות 5 יחידות מחשבת (ולא 2), וגם למדתי עם אנשים (סיימתי השנה כוזרי עם אחד החמשושים!), ולפעמים גם סתם פתחתי שיחה אודות נושאים חשובים, בניסיון להעשיר את הידע של האנשים בסביבתי... אבל עדיין אני מרגיש שכל זה, זה כלום מול מה שהיה צריך להעשות...)
ואגב, עוד הערה: מפגישה עם מושגים קבליים, ראיתי שכמעט תמיד, המושג הוא בעצם הבנה שורשית וברורה יותר של הפירוש הפשוט של המילה/ביטוי. וזה נכון גם לגבי "אין עוד מלבדו".
שענווה היא אכן הדבר שאני כ"כ שואף אליו, ושכ"כ צריך בי חיזוק. באמת ובכנות.
ולמדרגת המחנך כמובן שלא הגעתי, ואני אומר את הדברים מתוך החניך, שהייתי ושעודני. ובהנחה שהמחנך צריך להיות קשוב ליכולת הקבלה של החניך.
וענווה. אכן. מי יתן...
זו ממש לא סתירה. דילוג על ההבנה הפשוטה - ועל השכלית אחריה - והתחלה ישירות מסגולת ישראל ומעניינים עמוקים, מקבילה לי לגמרי לדילוג על ההבנה הפשוטה שמקנים לילד שה' ברא את העולם - בפשטות הזאת, הבנה שהילד ילמד לפשט בשלבים מתקדמים יותר של הבנה, ושעד אז, תעניק לו יראת שמים באופן מתאים להבנתו. אני תוהה איך ילד תופס את התגלות ה' לאברהם בלי הכרת הבריאה.
למה חשבתי שלא מבינים אותי? יש לי נטיה כזאת, אבל נראה לי שגם אובייקטיבית הניסוח שלי 'מלומד' ו'קודי' יותר מהרגיל. אני צריך ללמוד להתנסח בצורה פרוזאית נורמלית. אבל ב"ה אני לא מוטרד מזה יותר מדי, וב"ה גם מבינים אותי יותר טוב ממה שאני חושב...
ברכה והצלחה..!
אבל אני חושבת שזאת מחשבה "מבוגרת".
אם תתבונן בילדים, תראה שבאופן טבעי הם הרבה יותר מתחברים לסיפורי האבות.
הם עוד לא בשלב שלך - של לתהות מאיפה העולם הזה הגיע.
להם זה ברור מאליו שיש בורא. אך טבעי הוא שהבורא יתגלה לאברהם, וכך תתחיל שרשרת דורות של תיקון עולם שהם שותפים אליה.
דיבורים על באיזה יום נברא מה - לשם מה?!
איך זה מגדל ילד?
אלה סתם פרטים טכניים, מעיקים ולא רלוונטיים בשביל מציאות חייו.
ילד צריך סיפור חיים, של דמות שהיא אבא שלו, שיש לו שייכות אליה,
והיא מלמדת אותו על עצמו, בהיותו בנה. יראת שמיים, מידות טובות ושליחות.
תספר פעם לאחיין שלך על אברהם אבינו, תראה מיד איך הוא יעשה את החיבור לעצמו. אם אברהם היה גומל חסידים - גם אני, ברור!
בצורה הכי פשוטה, טבעית וחיה.
מעשה אבות סימן לבנים.
אח"כ, כשהוא יגדל, ויתחיל לשאול מה מגמת העולם, מה הוא עושה פה, ומי זה אלוקים...
כשהפשטות הבסיסית תתחיל להתערער, אז שיתחיל להתעמק במעשה בראשית. בלימוד אמונה.
סליחה שאני הופכת את הקערה על פיה -
אבל באת לדרוש פשטות, ויוצא שאתה דורש בדיוק ההפך.
ואני חושבת שזה מתחיל מהמקום שלך, שאתה לא מספיק שלם עם זה שבאמת, האמונה מתחילה בסגולת ישראל ולא בהימצאותו של בורא, כפי שהורגלנו לחשוב.
אולי זה מוכיח עד כמה לא צריך להתעסק בזה בגיל צעיר (אבל אני מניחה שעיקר הקושי לקבל זאת טמון בתרבות המערב הפסבדו-שכלתנית שדורשת חוויה ותחושה).
אין דבר יותר פשוט מאשר בחירת ה' באברהם, ביצחק, ביעקב ומשם בי.
אם אנשים לא מבינים אותך - כנראה אתה צריך למצוא אנשים אחרים שיהיו מספיק ראויים לך.
תסתכל על זה ככה ולא הפוך!
צריך לעשות את ההבחנה, בין "התחלה" בסדר הבריאה, ל"התחלה" בסדר התפיסה. הם נוטים להיות הפוכים.
אבל אני בהחלט מבין מה את אומרת.
אני חי, אני קיים.
ומתוך זה - מי מקיים אותי? הבורא.
איך אכיר בקיומו של בורא המחיה אותי, בטרם אכיר בקיומי שלי?
שצריך לדלג על הבריאה עצמה, כי היא באמת לא התחלת התפיסה.
כלומר, לדלג.
השאלה על מה.
כשאתה רואה שאברהם הוא קודם כל ילד, המתבונן בחייו ובמציאות הנגישה לו, ורק אז הקב"ה מתגלה אליו -
זאת התשובה.
מובן שאני אומר לדלג על לימוד מעשה בראשית וסתרי תורה, ועוד להגיע אליו הרבה הרבה יותר מאוחר, אחרי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים... אבל זה באופן היותר נסתר, ואמיתי.
שאר מה שאמרת יפה ומתקבל. תודה רבה לך על ההתייחסות.
פשוטו כמשמעו,אין אחר מבלעדי השם,הוא השולט,ין שום דבר במקומו וגם אם נדמה לנו שיש דברים אחרים זה הכל מכוחותיו
מצטער אם אני עונה קצת בתקיפות אבל אחי לפני שאתה מדבר על קבלה דבר ראשון זה פסוק שהוא חלק מפרשיה מסוימת והפשט של הפסוק זה שה' הוא האלוהים והוא אחד ואין אחר והוא מנהל פה את הכל וכל שאר האלילים הם כלום!!! זה פסוק שמופיע בפרשיה שמשה מזהיר את עם ישראל שלא לחטוא ושאם יחטאו אז הוא יפיץ אותם מהארץ ואז הפרשיה מדברת על תשובה ושעלינו להסתכל על מה ששריבונו של עולם עשה עימנו ושאם נחקור נראה שאין עוד אלוהים כמוהו ושאין מה שישווה לערכו!! אז אח שלי לפני שאתה קופץ לא נתנה התורה למלאכי השרת ובמיוחד שזה פסוקים ומתאים לכל אחד מישראל לקרוא שהרי כולנו היינו בסיני לא רק אתה וחבריך המקובלים! ואם את המחפש המקור של הפסוק הוא בדברים פרקק ד' פסוק לה'!
באהבה אחי!
הוא אומר לי כל כך הרבה....
הוא אומר שאין מי ששופט מלבדו,
הוא אומר שאצלו ההכרעה לדרגתו של אדם,
הוא אומר שחשבונות שמים- הן רק בידו, ולא בידינו, ולא בידי אף איש פשקווילים מנוול...
הוא אומר שהוא הא-לוהים שלי. אין לי עוד אחד שאני אוהבת אותו ומקדשת אותו כל כך.
הוא אחד, יחיד, מיוחד.
הוא אומר שכל סגידה שדומה לזו שרואים אצל דוד המלך בתהילים כלפי א-לוקים, כל סגידה שמחליפה את א-לוקים בדמות אחרת, גדולה ככל שתהיה- לא מתקבלת, ולא עולה על הדעת בכלל.
אני לא יודעת מה זה בקבלה, לא עסקתי בתורת הנסתר, וגם בסביבתי הקרובה- לא עסקו, ואני מניחה שלא יעסקו-
אני יודעת שזו התגובה האוטנטית שלי, כלפי "אין עוד מלבדו".
[הייחוד: השוואת הלב והלשון] אמר המחבר: "בגדר יחוד האלוהים בלב שלם, הוא שיהיו הלב והלשון שווים בייחוד הבורא יתברך, אחר אשר יבין בדרכי הראיות בירור מציאותו ואמיתת אחדותו מדרך העיון. מפני שייחוד האלוהים מתחלק במדברים כפי התחלקות הכרתם והבנתם.
מהם, מי שמיחד אותו בלשונו בלבד, והוא שישמע בני אדם אומרים דבר, והוא נמשך אחריהם מבלי דעת עניין מה שהוא אומר.
ומהם, מי שמיחדהו בלבו ולשונו, ויבין עניין מה שהוא אומר מדרך הקבלה שקבל מאבותיו, ואיננו יודע בירור מה שקבל מהעניין ההוא.
ומהם, מי שמיחדהו אחר שיבין מדרך הראיות אמיתת העניין, אך יחשבנו במחשבתו כשאר האחדים הנמצאים, ויבא להגשים הבורא ולהמשילהו בצורה ובדמות, מפני שאיננו יודע אמיתת ייחודו ועניין מציאותו.
ומהם, מי שמיחדהו בלבו ולשונו אחר שיבין עניין האחד והאמת והאחד העובר, ויביא ראיות על ברור מציאותו ואמיתת ייחודו. וזהו החלק השלם בעניין הייחוד.
על כן אמרתי בגדר הייחוד השלם, שהוא השוואת הלב והלשון בייחוד הבורא, אחר שידע להביא ראיה עליו ולדעת אופני אמיתת אחדותו מדרך העיון. "
(הועתק מהאתר דעת)
אמנם מדרגת הייחוד היא בסיסית מאוד, שודאי ראוי לכל אדם להגיע למדרגת הייחוד השלם, אבל עד אז, מוטב יאחוז בחצי המדרגה, מאשר לא יאחוז בכלום, למרות שזה עלול להביא אותו למחשבה שהגיע למדרגת הייחוד השלם.
מלבד זאת, כמו שאמר כאן מישהו, זה פסוק, ולכן לגיטימי להשתמש בו.
עוד הערה: בק"ש טמונים ג"כ עניינים גדולים מאוד בהבנת מלכות ה' וייחודו, ועם זאת כל יהודי חייב לאומרה פעמיים ביום.
(ואני יודע מה משמעות המושג "אין עוד מלבדו")
מה דעתכם בעניין?
לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.
אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.
בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):
א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.
ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!
ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).
יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.
חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).
המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.
והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).
המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.
שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".
אם אתה רוצה להתפלפל בקושיות ותירוצים - אפשר.
אבל אני לא מבין איך מאן דהו היום חושב לנהוג למעשה אחרת מכל גדולי הדורות. אתה באמת חושב שמשהו ממה שהזכרת לא היה ידוע לרמב"ם שעבר בארץ ולא חיחק, למרן הב"י שהוציא את ספריו בארץ ואסר, לכל גדולי הדורות שלא נטלו לולב בשבת?!
לא היה ידוע לרמב"ם, רוב הראשונים, ורבי יוסף קארו.
מלבד העובדה שרוב מוחלט של הראשונים שדנו בסוגייה חיו בחוץ לארץ והליבון של דין לולב בארץ ישראל היה עבורם דיון תיאורטי כמו דיני שמיטה, (שאפילו לא מופיעים בטור ושולחן ערוך), אני גם חושב שרובם המוחלט של הראשונים ורבי יוסף קארו לא ידעו על מנהג ארץ ישראל בפועל, ובטח שלא העלו על דעתם שנשתרבבו בתלמוד דברי החולקים על מסקנת התלמוד עצמו.
אך גם לולא כל זאת, די עצם העובדה שכיום המרכז הברור של היהדות הוא בארץ ישראל על מנת לטעון שאין אנו בטלים כלפי בני חוץ לארץ.
ואין אנו צריכים בדווקא לקבל את עמדתם גדולי תורה בדורנו שלא מכירים בתחיית האומה, ואפילו לא מהללים את ה' על קיבוץ הגלויות והקמת המדינה. חכמים שמחמת השקפתם מבטלים מראש כל רעיון לדון מחדש בהלכה בהתאם למציאות חדשה או תגלית חדשה.
כי כל אחד בר הכי שלומד סוגייה בעיון ומשתכנע במסקנה להלכה - מותר לו (מותר זו מילה עדינה) לעשות כהבנתו. בלי קשר למה שמורים חכמי הדור. רק לאחרים אסור לו להורות אלא אם כן הגיע להוראה. (וגם אינו מורה בפני רבו).
הקדום. מאחר והנוצרים ביטלו את כל מנהגי יהודי ארץ ישראל - כשטבחו בהם והחריבו את הקהילות במהלך מסע הצלב הראשון כ40 שנה לפני לידת הרמב"ם. הראב"ן הירחי (בעל ספר המנהיג) הוא הראשון היחיד עליו אני יודע שהכיר את מנהג ארץ ישראל, (שכנראה חדל מלהתקיים בפועל עשרות שנים לפני דורו, אך לא בטוח שהוא בכלל ידע זאת). המנהיג מציין את המנהג מבלי להתרגש, ולא רומז שהוא בעייתי ובטח שלא יוצא נגדו.
אין לנו את מנהג ארץ ישראל הקדום (למרות שהיו יהודים מעטים בארץ ישראל כל הדורות), אנחנו נוהגים לפי מה שנהגו גדולי הדורות שלפנינו. כיוון שהארץ היא 'ארץ ליקוטאית' גם צריך לשמור על מנהגי העדות, חוץ מבדברים ספציפיים בהם יש היום מנהג אחד ברור בארץ ישראל.
במחלוקות בבלי-ירושלמי, אנחנו נוהגים לפי הבבלי, חוץ מבמקומות הספורים שמכל מיני סיבות נפסק בהם כירושלמי.
כשנזכה לבית דין אחד שמקובל על כל ישראל, הוא יהיה בית הדין הכי גדול במניין (גם אם לא בטוח בחוכמה) מכל בית דין שעמד מאז רבינא ורב אשי והם יוכלו לדון את מה ראוי לפתוח מחדש.
למען ערך האחידות שלא יהיה מנהג ארץ ישראל שונה ממנהג חוץ לארץ, כמו שכתבו רש"י והרמב"ם בהסבר הסוגייה השנייה, כמוה נקטו להלכה. אך באותה נשימה אתה טוען שלכל עדה אסור לשנות ממנהגיה למרות שזה גורם לכך שתורה נעשית כהרבה יותר משתי תורות וגרוע פי אלף מחילוקי מנהגים לגבי נטילת לולב בבית בצנעה בשבת.
זה נראה לך הגיוני? אתה באמת חושב שזה רצון ה'?
ע"י חכמי הדורות.
הנזק לקיום רצון ד' מיחידים שקמו וחשבו שהם חכמים יותר מכל גדולי הדורות שהתרכזו לתורה שבעל פה - גדול הרבה יותר.
נ.ב.
גם אתה (והירושלמי) מודה שכששבת לא ביום טוב ראשון, במקדש מבטלים מצווה מדאוריתא. כלומר אין מחלוקת על עצם הכח ביד חכמים לעקור בשוא"ת.
כשהכוונה בפשטות לסנהדרין או לפחות לחכמים סמוכים, לא אומר שיש כח ביד חכמי בבל בסוף תקופת האמוראים או לאחריה לבטל מצווה, אפילו בשב ואל תעשה, בטח שבידי חכמי דורנו אין סמכות כזאת.
מה גם שהם לא התכוונו מעולם לעקור את קיום המצווה, אלא פשוט פירשו את המשנה באופן שבהתחשב במה שאנחנו יודעים, והם לא ידעו - מתברר כמעט בוודאות כשגוי.
הייתכן לומר שאמוראים המוזכרים בירושלמי היו מעלים על דעתם ליטול לולב בשבת אם אכן כבר תיקנו שאין לעשות כן מאות שנים קודם לכך זמן קצר לאחר החורבן?
והדברים מתמיהים שבעתיים כשהסיבה שהכריחה את אותם חכמי בבל לדחוק דוחק עצום ולהעמיד אוקימתא תמוהה במשנה היא עצמה ההנחה המוטעית שלהם לפיה המנהג בפועל בארץ היה שלא ליטול לולב, כשזה פשוט לא היה נכון במציאות.
בעצם הבנה מה זה תורה שבעל פה ועניינה
מה שחכמי ישראל לכל דורותיהם מורים, ולא שהם טועים ופרשנות אישית מהגמרא היא הצודקת.
יש שרשרת מסורת פסיקת הלכה מדור לדור. אנחנו לא "קראים של הגמרא"
גם אם מוכח שהגרסא מקורית בגמרא או ברמבם היא אחרת ממה שנפסק בשו"ע, הולכים לפי השו"ע. כי זה ההלכה שהאומה קיבלה, ודבר ה' נוכח באומה לדורותיה ולא בטקסט היבש
הבית יוסף ומכל מסורת הפסיקה ללא עוררין לפחות שמונה מאות שנה. עם זה אין לי איך להתמודד
אבל אני הקטן נאחז בשיפולי גלימתם של חכמים מובהקים כמו הרב ישראל אריאל והרב אליהו ובר ואחרים שפשוט יודעים דברים שהראשונים לא ידעו, ובלי קשר לכך, גם חיים בדור בו הנימוק לבטל מצווה מהתורה רק עבור השוואת דינם של בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ פשוט לא מחזיק מים.
אני משוכנע שאם הרמב"ם ורבי יוסף קארו היו חיםי היום, הם היו פוסקים ליטול לולב בשבת. כך שהדמגוגיה שלך היא לא רלוונטית.
העגונות בדור הזה לא מגיעות אליהם. אם כל כך פשוט שמרן הבית יוסף היה מורה אחרת כיום - כנראה שכל גדולי הדור, (או לפחות מישהו מהם...) היה מורה כך.
המאמר של יואל אליצור מדבר על מצב שבו רוב עם ישראל בארץ - זה עדיין לא המצב וגם הוא מביא ביושר שארבעה מחמישה פוסקים שהוא שאל, אסרו לחלוטין והחמישי הסכים להגיד משהו מסוייג שמי שיעשה לא עובר איסור.
בדברי לא היתה שום דמגוגיה, רק תיאור מציאות.
על זיכוי הרבים. ושתיקתו רועמת באזניי.
הרב רבינוביץ' אמר שאין שום איסור ליטול לולב שבת בצנעה.
ומשלושת הרבנים האחרים לא היו לי שום ציפיות מלכתחילה, ושלא תטעה אני מכבד את תורתם מאד.
הרב יצחק יוסף שאמר למשל שלא מעניינות אותו הגרסאות המדוייקות ברמב"ם, ומה שקובע להלכה הן הגרסאות המשובשות שהפוסקים ייחסו בשגגה לרמב"ם. (לא בסוגייה הזאת, אלא כעיקרון מנחה).
והרב קנייבסקי והרב זילברשטיין הם נציגי גישת החזון איש, לפיה קרה איזשהו קסם עם חתימת התלמוד וש'אלפיים שנות תורה' תמו בדיוק אז, ומאז אין לחכמי ישראל שום אמירה בכל מה שנוגע ליישוב התורה עם המציאות.
ובנוסף, לפי דעתו של החזון איש כל כתבי הראשונים, וגרסאות מדוייקות שהתגלו בדור אחרון אין בהם שום ערך הלכה למעשה. אשרינו שזכינו לחפץ חיים ולרב עובדיה שגישתם היתה הפוכה מזו של החזון איש.
הציבור הציוני-תורני צריך להשתחרר מהתפיסה לפיה בכל ענייני הלכה אפשר לקבל ללא ערעור את עמדת של רבנים חרדים, ושהמחלוקות בענייני השקפה הן נושא נפרד.
ודי רמז לו שאפילו רוב טכני לא יספיק, אלא שהדברים שתלויים ברוב צריכים בית דין...
וכן, הוא כתב את זה בצורה מכבדת וגם אמר שכוייח על הבירור...
אני יודע שהזיתים שנמצאו במצדה ובפרמידות הם פחות מחצי ביצה.
אני יודע שנמצאו קונכיות של ארגמון קהה קוצים בארץ מנוקבות בדיוק במקום שבו מוציאים את דם התכלת וזה בסבירות מאוד גבוהה בתכלת המקראית.
אני יודע שנמצאו חריטות של המנורה בעיר העתיקה בבתי כהנים הקדומים והנורה נראיתשם מעוגלת כמו בשער טיטוס ולא ישרה.
אין מה לעשות איתי.
סנהדרין או חכמי בבל. ואיך באמת לחכמי בבל יש כוח לבטל עשה?
כל המצבים בהם כתוב במשנה שלא תוקעים בשבת והדין שלא נוטלים לולב בחול המועד בשבת במקדש הם תקנה מפורשת של הסנהדרין.
מצווה מאד מסויימת לגביה אני משוכנע שהסנהדרין לא תיקנו לבטלה. נטילת לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת. ועל מנת שלא להיכנס לפינה - הבה נדון כרגע רק לגבי הדין בארץ ישראל.
אם הבנתי נכון את הכוונה, המנהג בארץ ישראל הוא לא דין יחודי לארץ ישראל אלא המנהג שנהג בה במציאות. אם זה נכון, החשיבות של היהדות בארת ישראל כיום לא מאוד רלוונטי לסוגיא. אם הבנתי לא נכון אשמח שתתקן אותי (הייתי גם קורא את המאמר אבל אני בפיגור לא קטן בסדר צהריים)
משום שלא היו בקיאים בקביעות החודש. אז כנראה שלא הבנת אותי נכון. כי אכן לטענתי כעיקרון יש דין שונה לארץ ישראל ולחוץ לארץ. (יש מקום לדון ולומר שהיום גם בחו"ל הדין השתנה, והיו גם ראשונים כמו ר' אברהם בן משה ממונייטו שסברו שכיום, שאין ספק לגבי קביעות החודש יש ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת גם בחו"ל. ונהגו כן בפועל בצרפת, כמובא במסמך המקושר, אך לא על שיטה זו אני מתבסס).
יש סט ש"ס גדול בלי מפרשים(רק רשי ותוס' בלי ראש ריף וכו)?
אני רוצה לרכוש טאבלט(מחשב יקר יותר וגם המטרה היא בלי אינטרנט) שישמש ללימוד תורה..
יש תוכנה חינמית או זולה שמכילה ש"ס צורת הדף שיהיה אפשר בטאבלט להעיר הערות או לסמן בה?
לפעמים דברים שנכתבים יושבים על הלב במשך שנים. במיוחד אם יודעים שהדברים עדיין מופיעים
קצת אחרי שנכנסתי לניהול הפורום מחקתי או ערכתי כל הודעה שנראתה לי פוגענית כמה חודשים או שנים אחורה. אם מישהו רוצה שאני אמחק הודעה כלשהי שפגעה בו ופיספסתי אותה, לא משנה מי כתב אותה וכמה שנים אחורה זה קרה, הוא מוזמן לפנות אלי בפרטי. כמובן גם הודעות שאני כתבתי
גמר חתימה טובה לכולם
קעלעברימבאראחרונהגמר חתימה טובה
מה אתם אומרים? מה צריך להיות היחס לכך שאנו מנועים מלקיים מצוות שופר השנה?
צער/באסה על כך שאנחנו לא נזכה לקיים מצווה דאורייתא של שופר השנה?
לנשום לרווחה שחז"ל 'פטרו' אותנו מחובה זו? - פחות לחץ וסטרס, תפילה קצרה יותר ובכללי אווירה קלילה יותר בלי שופר על הראש, חז"ל קבעו שלא צריך אז מיותר...
אין מה להתבאס כי גם ככה מבחינה רוחנית בחסידות אומרים שהתיקונים של השופר נעשים בשמיים על ידי שמירת השבת
תשובב אחרת
יאללה, מחכה לשמוע את דעתכם!
אפשר לצרף טעם רוחני בתןר תוספת חשובה לטעם ענייני, אך לא לטעון שהוא העיקרי.
גם שמעתי את מו"ר הרב אשר וייס, לא השתכנעתי
ברור שבמהלך הדורות דווקא היו הרבה אנשים במצבים שונים, בטח בשנים קשות של שמדות גירושים ופוגרומים שהיו נאלצים ללכת עם שופר ביד למישהו שיתקע עבורם או ילמד אותם איך לתקוע. זו סיטואציה הגיונית ביותר. ובימי קדם היתה שכיחה פי אלף.
מה היה בעבר ואיך זה התפתח\לא התפתח במגזרים השונים הנאמנים לתורה [לצורך העניין- שס, יהדות התורה, וציונות דתית]
מה בעניין חברות בכנסת ומה בעניין תפקיד בממשלה?
בעיקר מזווית הפסיקה ההלכתית
עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).
לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...
שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.
ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע
אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה
זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית
אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו
(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)
הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה
(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)
ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות
שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'
(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')
"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"
רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.
אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.
ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.
ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה
ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?
של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.
כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.
ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?
ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה
דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.
בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?
על שום ערך מערכי יוון.
לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.
משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.
כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.
שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.
ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים
א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי
ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.
(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)
א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.
ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.
ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.
א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.
ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.
ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי
א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.
ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.
ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.
א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.
ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.
לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים
בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.
ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק
א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.
ב. טענה מעניינת.
ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.
א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).
ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.
ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית
בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.
חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).
בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.
רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...
השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).
נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.
אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.
היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?
אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.
לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.
גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).
אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).
מענייןטיפות של אורגם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?
"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"
אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח
וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:
של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.
אתה יודע אם הוא צודק בכך?
כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל
ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.
סתם, אנקדוטה מעניינת.
אתר חדש של ספרים ומאמרים און ליין:
ספריית לייבוביץ | הספרייה התורנית
כמובן יש את היברובוקס, אוצר החכמה ואת:
ערב טוב,
מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.
ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906223103.pdf
כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.
כתיבה וחתימה טובה לכולם!
הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה
דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני
איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות
מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"
מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים ◦ מנהג תימן
מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב
כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב
לקנות היום את שמירת שבת כהלכתה חלק ב?
מהמהדורות הישנות)
באיזה איזור בארץ אתה מחפש?
הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)
ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.
את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.
לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.
לערוך ולהוציא אותה.
למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.
את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.
צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.
אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.
עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.
נקווה שלא יחצו גבולות...
יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.
(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)
בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.
זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)
