מעניין אותי באמת איך אתם מבינים אותו שכלכך קל להגיד אותו והוא מובן לכולם..
אני רק יכול להגיד שבקבלה זה נחשב לאחד הסודות הגדולים והקשים להבנה בשם "סוד הצימצום"
איך אתם מבינים את המושג הזה?
שאלת אותנו מה כל אחד מבין ממושג זה.
ענינו.
עניתי.
זה מה שהמושג מהווה לי. וצר לי לומר לך, זה באמת הפשט.
אם אתה רוצה שנתחיל לחפור עכשיו בנושא של מה הקבלה אומרת וכו', אני לא יכולה מכיוון שמעולם לא למדתי מה המושג הקבלי הזה אומר.
אבל אל תשכח, יש דרגות לכל מושג ביהדות וניתן לפרשו בכמה אופנים וצורות.
וקבלה היא בהחלט תורה.
אבל זיל קרי בי רב, זה פסוק מפורש בספר דברים, וממש ממש לא כל מי שמזכיר אותו מתכוון לעומק הקבלי שבו - ואין בכך שום בעיה.
ב"ה
לא אני
לא אתה
ולא הוא
ולא כלום-
אלא.הקב"ה בלבד. ורצונו.
שום דבר לא חשוב בעולם הזה מלבד ה',
כי הקב"ה הוא המנהל של העולם!
בסך הכל- יש כאן אך ורק אותו (שהוא אינסוף טוב)
מקובלים שאני מכיר לא מנפנפים בידיעות בתורת הסוד כדי להקטין פירושים אחרים שגם הם וודאי תורה מסיני.
אם חשוב לך שנדע יותר לעומק אז אדרבא כתוב וזכה את הרבים. אל תמנע טוב מבעליו
אין עוד מלבדו זה פסוק וכמו כל התורה שלנו אפשר להבין אותו בדרכים של פשט דרש רמז וכמו שהתחלת לומר , גם סוד.
מה יהיה מחר כשתכיר עוד רובד? תצחק על כל מי שלא התקדם איתך?
חשוב מאוד לשמוח בלימוד ולשתף אבל לא בצורה שפוגעת באחרים ויכולה אפילו להחליש
בהצלחה אחי
תודה לך שהארת את עיניי. הפירוש באמת בעל עומק, ואפילו אפשר להבינו מהפשט.
נראה לי מקור הבלבול הוא הביטוי "אימא יש רק אחת", ממנו אנשים הגיעו לפרוש גם בורא יש רק אחד.
טעויות כאלה הן נפוצות, חוקרים ורבנים מצאו רבות כאלה, אין מה לעשות, ככה זה בני אדם.
הייתי בשיעור אצל אחד מגדולי הרבנים.
הוא שאל משהו כמו - אם הקב"ה הוא אינסוף, איך הוא מופיע בבריאה.
אחת המשתתפות ענתה לו - יש סוד הצמצום.
במשך דקות ארוכות, ואח"כ עוד כמה תזכורות,
הוא רק אמר לה בתקיפות גדולה -
את מבינה מה זה "צמצום"?
לא.
אז איך את משתמשת במושג הזה?
מה שאת לא מבינה - אל תגידי!
למרות שתמיד הייתי מהדייקנים במילים, זה היה בכל זאת אחד השיעורים החזקים של חיי.
עם כל הכבוד למדרגות, ולהבנת פשט, צריך מאוד מאוד להזהר לא לרדד מושגים רוחניים.
זה הרסני ומסוכן.
בין הזהירות והאחריות לא לרדד,
לבין הרצון הנכון והבריא לפשט.
למדתי דבר גדול מהרב אבינר: היכולת לפשט היא יכולת גבוהה הרבה יותר מהיכולת להבין דברים עמוקים ומורכבים.
אתה יכול לפשט, לחדש, לפרש, רק אחרי שאתה טובע בים של הבנה, שזה כבר זורם לך ואין לך קונפליקט מול האחריות.
זאת הייחודיות של הרב אבינר.
לי אישית יש עוד מה ללמוד בדרך לשם.
ואני חולקת בצורה מאוד חריפה על האמירה "מה שבן אדם מבין מפסוק יש לו מקום".
התורה היא לא פולקלור, ספר סיפורי עם שכל אחד יכול להשליך עליו את הגיגיו הפרטיים.
התורה היא אמת אלוקית מחייבת. וכל סטיה קטנה ממנה - זה שקר.
נכון.
בקשר לאימרה החריפה, כשאת מציגה את זה כך - אני מסכימה איתך לחלוטין.
התורה היא אמת אלוקית מחייבת.
ואהבתי את מה שהרב אבינר אמר. כ"כ נכון.
הוא שאנשים שהתקדמו מאוד בהפשטה ובהעמקה של ההבנה, והגיעו ללימודים מאוד עמוקים, לפעמים נוקטים שאת הלימודים ה'נמוכים' יותר (שגם הם עצמם עברו במהלך חייהם!) כדאי שלא ללמד את הדור הבא, כדי לא לגרום נזק או קיבוע מחשבתי לתפיסות לא נכונות.
אלא שהדור הבא צריך לבנות את תפיסת עולמו מההתחלה. והרבה פעמים לימוד מופשט חייב לבוא מעל ואחרי רובד של לימוד נמוך יותר - לפעמים זה כי בן אדם עסוק בתחילת לימודו בפיתוח כוח אחד מכוחות ההבנה וההכרה, ורק כשהוא יבוא לידי איזון מסויים והבשלה, יתאפשר פיתוח של הכוחות הפנימיים יותר - שיאפשרו להשתמש במושגים המופשטים, כדבריך, באמת.
לפעמים אדם צריך, כדי לבנות את תפיסת עולמו, לעבור את התהליך ההיסטורי של האנושות מתחילתו. גם אם התהליך הזה כולל בניה והריסה; ואם הוא מדויק, הוא לא חייב, הוא יכול פשוט להיות בניה ברבדים (עבור הכרות שונות של האדם, חדר לפנים מחדר).
בהקשר הזה, פתיחת לימודי האמונה ברב קוק, או קריאה להתחיל את לימוד התורה לתשב"ר מפרשת לך-לך, הם דברים שאני מצטער עליהם מאוד.
[אני מתנצל על הניסוח של ההודעה הזאת, אבל באופן כללי קשה לי להתנסח, אני מקווה שאובן או שמישהו חכם יותר יסביר אותי.]
שאדם משליך את התהליכים האישיים שלו על אנשים אחרים.
גם אם אני, ואתה, ועוד הרבה אנשים - מרגישים שעם התקדמות הלימוד וההבנה, כבר אי אפשר ללמד "פשט" כי זה הרסני,
צריך הרבה ענווה לקבל שגדולי הדור כנראה התקדמו עוד כמה צעדים מזה.
והם כבר באמת יכולים להכריע מה ללמד ובעיקר כיצד - ולא מתוך פחד, אלא מתוך הבנת האמת והבנת המציאות.
הכלל הוא, להבנתי הדלה, כמו שלמדתי מהרב אבינר.
אם תלמד משהו מבחירה, מהבנה, מראיית רוחב, בהשלמה - כנראה כך צריך להיות.
אך אם אתה מלמד אותו מתוך גישה של "אין ברירה" ו"ככה זה" - אז לא.
אדם צריך ללכת עם ההרגשות שלו. ואם אני מרגישה שאמירות מסויימות הרסניות בפשטותן, כנראה זה לא תפקידי לומר אותן (ואם אדם לא מרגיש שהוא עלול להרוס - אז גם כן עדיף שישתוק).
מעבר לידע המקיף שצריך לרכוש, צריך גם בשלות נפשית וחינוכית לדעת כיצד הדברים מתקבלים.
אני לא מבינה למה חשבת שלא מבינים אותך - מבינים מצויין, וכתבת דברים חכמים ונכונים.
רק משפט אחד לא הבנתי - על מה אתה מצטער (שפתחו את האופציה ללמוד הרב קוק וגם שהרצי"ה קרא לא ללמד בראשית-נח? זה קצת סתירה...
)
אלא החוסר בהשקעה רצינית בלימודי מחשבת.
ובזה אני מסכים בהחלט. השאלה היא איך תוכל לגרום לאנשים ללמוד מחשבת?
(אצלנו בישיבה, אני עודדתי הרבה חבר'ה לעשות 5 יחידות מחשבת (ולא 2), וגם למדתי עם אנשים (סיימתי השנה כוזרי עם אחד החמשושים!), ולפעמים גם סתם פתחתי שיחה אודות נושאים חשובים, בניסיון להעשיר את הידע של האנשים בסביבתי... אבל עדיין אני מרגיש שכל זה, זה כלום מול מה שהיה צריך להעשות...)
ואגב, עוד הערה: מפגישה עם מושגים קבליים, ראיתי שכמעט תמיד, המושג הוא בעצם הבנה שורשית וברורה יותר של הפירוש הפשוט של המילה/ביטוי. וזה נכון גם לגבי "אין עוד מלבדו".
שענווה היא אכן הדבר שאני כ"כ שואף אליו, ושכ"כ צריך בי חיזוק. באמת ובכנות.
ולמדרגת המחנך כמובן שלא הגעתי, ואני אומר את הדברים מתוך החניך, שהייתי ושעודני. ובהנחה שהמחנך צריך להיות קשוב ליכולת הקבלה של החניך.
וענווה. אכן. מי יתן...
זו ממש לא סתירה. דילוג על ההבנה הפשוטה - ועל השכלית אחריה - והתחלה ישירות מסגולת ישראל ומעניינים עמוקים, מקבילה לי לגמרי לדילוג על ההבנה הפשוטה שמקנים לילד שה' ברא את העולם - בפשטות הזאת, הבנה שהילד ילמד לפשט בשלבים מתקדמים יותר של הבנה, ושעד אז, תעניק לו יראת שמים באופן מתאים להבנתו. אני תוהה איך ילד תופס את התגלות ה' לאברהם בלי הכרת הבריאה.
למה חשבתי שלא מבינים אותי? יש לי נטיה כזאת, אבל נראה לי שגם אובייקטיבית הניסוח שלי 'מלומד' ו'קודי' יותר מהרגיל. אני צריך ללמוד להתנסח בצורה פרוזאית נורמלית. אבל ב"ה אני לא מוטרד מזה יותר מדי, וב"ה גם מבינים אותי יותר טוב ממה שאני חושב... 
ברכה והצלחה..!
אבל אני חושבת שזאת מחשבה "מבוגרת".
אם תתבונן בילדים, תראה שבאופן טבעי הם הרבה יותר מתחברים לסיפורי האבות.
הם עוד לא בשלב שלך - של לתהות מאיפה העולם הזה הגיע.
להם זה ברור מאליו שיש בורא. אך טבעי הוא שהבורא יתגלה לאברהם, וכך תתחיל שרשרת דורות של תיקון עולם שהם שותפים אליה.
דיבורים על באיזה יום נברא מה - לשם מה?!
איך זה מגדל ילד?
אלה סתם פרטים טכניים, מעיקים ולא רלוונטיים בשביל מציאות חייו.
ילד צריך סיפור חיים, של דמות שהיא אבא שלו, שיש לו שייכות אליה,
והיא מלמדת אותו על עצמו, בהיותו בנה. יראת שמיים, מידות טובות ושליחות.
תספר פעם לאחיין שלך על אברהם אבינו, תראה מיד איך הוא יעשה את החיבור לעצמו. אם אברהם היה גומל חסידים - גם אני, ברור!
בצורה הכי פשוטה, טבעית וחיה.
מעשה אבות סימן לבנים.
אח"כ, כשהוא יגדל, ויתחיל לשאול מה מגמת העולם, מה הוא עושה פה, ומי זה אלוקים...
כשהפשטות הבסיסית תתחיל להתערער, אז שיתחיל להתעמק במעשה בראשית. בלימוד אמונה.
סליחה שאני הופכת את הקערה על פיה -
אבל באת לדרוש פשטות, ויוצא שאתה דורש בדיוק ההפך.
ואני חושבת שזה מתחיל מהמקום שלך, שאתה לא מספיק שלם עם זה שבאמת, האמונה מתחילה בסגולת ישראל ולא בהימצאותו של בורא, כפי שהורגלנו לחשוב.
אולי זה מוכיח עד כמה לא צריך להתעסק בזה בגיל צעיר (אבל אני מניחה שעיקר הקושי לקבל זאת טמון בתרבות המערב הפסבדו-שכלתנית שדורשת חוויה ותחושה).
אין דבר יותר פשוט מאשר בחירת ה' באברהם, ביצחק, ביעקב ומשם בי.
אם אנשים לא מבינים אותך - כנראה אתה צריך למצוא אנשים אחרים שיהיו מספיק ראויים לך.
תסתכל על זה ככה ולא הפוך!
צריך לעשות את ההבחנה, בין "התחלה" בסדר הבריאה, ל"התחלה" בסדר התפיסה. הם נוטים להיות הפוכים.
אבל אני בהחלט מבין מה את אומרת.
אני חי, אני קיים.
ומתוך זה - מי מקיים אותי? הבורא.
איך אכיר בקיומו של בורא המחיה אותי, בטרם אכיר בקיומי שלי?
שצריך לדלג על הבריאה עצמה, כי היא באמת לא התחלת התפיסה.
כלומר, לדלג.
השאלה על מה.
כשאתה רואה שאברהם הוא קודם כל ילד, המתבונן בחייו ובמציאות הנגישה לו, ורק אז הקב"ה מתגלה אליו -
זאת התשובה.
מובן שאני אומר לדלג על לימוד מעשה בראשית וסתרי תורה, ועוד להגיע אליו הרבה הרבה יותר מאוחר, אחרי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים... אבל זה באופן היותר נסתר, ואמיתי.
שאר מה שאמרת יפה ומתקבל. תודה רבה לך על ההתייחסות.
פשוטו כמשמעו,אין אחר מבלעדי השם,הוא השולט,ין שום דבר במקומו וגם אם נדמה לנו שיש דברים אחרים זה הכל מכוחותיו
מצטער אם אני עונה קצת בתקיפות אבל אחי לפני שאתה מדבר על קבלה דבר ראשון זה פסוק שהוא חלק מפרשיה מסוימת והפשט של הפסוק זה שה' הוא האלוהים והוא אחד ואין אחר והוא מנהל פה את הכל וכל שאר האלילים הם כלום!!! זה פסוק שמופיע בפרשיה שמשה מזהיר את עם ישראל שלא לחטוא ושאם יחטאו אז הוא יפיץ אותם מהארץ ואז הפרשיה מדברת על תשובה ושעלינו להסתכל על מה ששריבונו של עולם עשה עימנו ושאם נחקור נראה שאין עוד אלוהים כמוהו ושאין מה שישווה לערכו!! אז אח שלי לפני שאתה קופץ לא נתנה התורה למלאכי השרת ובמיוחד שזה פסוקים ומתאים לכל אחד מישראל לקרוא שהרי כולנו היינו בסיני לא רק אתה וחבריך המקובלים! ואם את המחפש המקור של הפסוק הוא בדברים פרקק ד' פסוק לה'!
באהבה אחי!
הוא אומר לי כל כך הרבה....
הוא אומר שאין מי ששופט מלבדו,
הוא אומר שאצלו ההכרעה לדרגתו של אדם,
הוא אומר שחשבונות שמים- הן רק בידו, ולא בידינו, ולא בידי אף איש פשקווילים מנוול...
הוא אומר שהוא הא-לוהים שלי. אין לי עוד אחד שאני אוהבת אותו ומקדשת אותו כל כך.
הוא אחד, יחיד, מיוחד.
הוא אומר שכל סגידה שדומה לזו שרואים אצל דוד המלך בתהילים כלפי א-לוקים, כל סגידה שמחליפה את א-לוקים בדמות אחרת, גדולה ככל שתהיה- לא מתקבלת, ולא עולה על הדעת בכלל.
אני לא יודעת מה זה בקבלה, לא עסקתי בתורת הנסתר, וגם בסביבתי הקרובה- לא עסקו, ואני מניחה שלא יעסקו-
אני יודעת שזו התגובה האוטנטית שלי, כלפי "אין עוד מלבדו".
[הייחוד: השוואת הלב והלשון] אמר המחבר: "בגדר יחוד האלוהים בלב שלם, הוא שיהיו הלב והלשון שווים בייחוד הבורא יתברך, אחר אשר יבין בדרכי הראיות בירור מציאותו ואמיתת אחדותו מדרך העיון. מפני שייחוד האלוהים מתחלק במדברים כפי התחלקות הכרתם והבנתם.
מהם, מי שמיחד אותו בלשונו בלבד, והוא שישמע בני אדם אומרים דבר, והוא נמשך אחריהם מבלי דעת עניין מה שהוא אומר.
ומהם, מי שמיחדהו בלבו ולשונו, ויבין עניין מה שהוא אומר מדרך הקבלה שקבל מאבותיו, ואיננו יודע בירור מה שקבל מהעניין ההוא.
ומהם, מי שמיחדהו אחר שיבין מדרך הראיות אמיתת העניין, אך יחשבנו במחשבתו כשאר האחדים הנמצאים, ויבא להגשים הבורא ולהמשילהו בצורה ובדמות, מפני שאיננו יודע אמיתת ייחודו ועניין מציאותו.
ומהם, מי שמיחדהו בלבו ולשונו אחר שיבין עניין האחד והאמת והאחד העובר, ויביא ראיות על ברור מציאותו ואמיתת ייחודו. וזהו החלק השלם בעניין הייחוד.
על כן אמרתי בגדר הייחוד השלם, שהוא השוואת הלב והלשון בייחוד הבורא, אחר שידע להביא ראיה עליו ולדעת אופני אמיתת אחדותו מדרך העיון. "
(הועתק מהאתר דעת)
אמנם מדרגת הייחוד היא בסיסית מאוד, שודאי ראוי לכל אדם להגיע למדרגת הייחוד השלם, אבל עד אז, מוטב יאחוז בחצי המדרגה, מאשר לא יאחוז בכלום, למרות שזה עלול להביא אותו למחשבה שהגיע למדרגת הייחוד השלם.
מלבד זאת, כמו שאמר כאן מישהו, זה פסוק, ולכן לגיטימי להשתמש בו.
עוד הערה: בק"ש טמונים ג"כ עניינים גדולים מאוד בהבנת מלכות ה' וייחודו, ועם זאת כל יהודי חייב לאומרה פעמיים ביום.
(ואני יודע מה משמעות המושג "אין עוד מלבדו")
ויעקב חי כי עם ישראל קיים
שמואל ב יב יג
שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.
נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》
צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).
וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,
הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.
הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.
מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג
בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.
גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")
על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)
כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.
ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.
(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)
"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"
לצדיקים כלל ישראלים.
לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)
אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.
בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה
לרבנים מהקבוצה של האומר 
זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.
בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.
לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.
גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.
גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.
# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם
דקה 18.50
אחרי חיפוש שעשיתי.
שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני
אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.
הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט
תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..
חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..
אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים
בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.
אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.
'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.
הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.
הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.
כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!
"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'
המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה
אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף
לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'
מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.
גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.
או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.
ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.
ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.
עושה אותו ע"ז.
כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז
קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...
כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.
או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)
ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"
ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל
לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף
אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם
הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.
רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.
למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?
אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?
שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.
אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).
גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.
יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?
בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).
ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.
אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)
שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא
על פי איזו גמרא במנחות?
הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?
לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז
איפה בגאונים?
שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו
"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?
אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.
'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?
כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ
הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז
כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.
זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.
ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).
ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.
הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.
ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש
ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.
ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.
אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש
ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית
ואסור להאריך בדבר פשוט
נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.
ומותר להכנס לבית כפירה
אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.
סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.
ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.
ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.
אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.
לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"
ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם
ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?
זה אמנם נתון לדיון
אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)
הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.
בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.
האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?
בוודאי שלא.
ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.
זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות
לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...
מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...
יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...
אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)
אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.
עם זה אני מסכים לגמרי.
אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.
בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.
בקיצור לא מבין את הטענה שלך.
המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.
המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.
קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,
לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.
אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?
(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)
אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל
אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.
השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.
לא אותו תיאור אותה התגלות אל.
אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.
לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.
בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".
אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.
כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן
(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)
איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!
ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.
אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..
הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.
גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.
זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.
זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.
אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.
והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.
ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.
ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?
האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?
לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.
עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.
קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.
לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר
הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם
מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.
אז אשאל כך:
מגילת תענית אל מול ספר מכבים
ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.
ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.
אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים
אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.
כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).
ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?
כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".
כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.
אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי
וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.
שעשית לאבותינו בימים ההם".
להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.
לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.
ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.
ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).
אתה האפיפיור?
תירגע עם הקביעות שלך.
או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?
אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות
האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?
לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.
עבר לאומי בנרטיב.
אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.
גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה
הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר
מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,
או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?
זו דוגמא אחת.
או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?
אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.
אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.
ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.
אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.
משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.
מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.
האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).
לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.
אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.
כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי
נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה
מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..
משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..
אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.
בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.
נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.
אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?
מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.
זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה
עבור מי שחדש כאן
וכבר טחנו את הנושא
הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?
כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.
כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.
בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.
הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.
ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.
הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".
אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.
מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד