למה כל כך הרבה אנשים אומרים, כשהם רוצים להזדהות איתך, או להביע קרבה אליך:
"וואי... אני כל-כך מבינה אותך. אני ממש יודעת מה את/ה מרגיש/ה..."...
כלומר- למען השם, בחיים לא תוכלו לדעת מה אני מרגישה, מה זה ההתיפיפות הזאת?
אולי זה מין 'סלינג' כזה, אבל אין לזה שום משמעות...
אולי זה כבר 'ביטוי' שהשתרש, אבל מה עומד מאחוריו (במודע, שלא במודע.) - אם לא חנופה ושקר, וצביעות?!?!?
![]()
נ.ב.
לא לקחת אישי, כלומר, אני לא רוצה להיות כפוית טובה, לא זו הכוונה בכלל. הכוונה היא הרבה יותר עמוקה, למה יש בכלל כזו תופעה, כלומר, מנין ומדוע היא נוסדה, אם באמת אין דרך להרגיש מה האחר מרגיש. תחשבו על זה. אין אין אין דרך כזו.
אני בכל אופן תמיד חשבתי ש"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"- זה מה שמדגיש שבאמת אין אפשרות להבין, או לדעת מה הרגש, עד שמגיעים למקום. מי מגיע למקום? כלומר, איזה אנשים הגיעו לאותו המקום בחיים עם אותן הנסיבות, הרקע, והכלים?
מה שאני מנסה לאמר זה, שאין כזו מציאות של שני אנשים, באותו המקום. כל אחד הוא אינבידואל בפני עצמו... ולכן אין אפשרות ל"תדון את חברך"- כלל, ומימילא- ל"להרגיש את מה שהאחר מרגיש"- כלל...
|מתפלסף בשכל:-/ |
