זה ודאי לא אמונה לכפור בזה.

ולשאלה- הגלגול האחרון הוא זה שיקום כי הוא בעצם התיקון.

כי מי יודע, אולי יקירם התגלגל לעוד מקום ואז לא יקום לעולם בתור מי שהם הכירו?

נורא.

במשהו ש.... קשה לי להאמין בו

אני לא מבינה.

למה שה' יחיה אותנו שוב?

היינו כאן, פעלנו, סיימנו.

זה הטבע.

וטבע זה דבר אלוהי וטוב.

למה שה' יעשה כזה דבר?

ומענין אותי מה המקור הראשוני לזה.

-"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל" (דברים לב)

-"וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב)

-"וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין" (שם)

-"יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיהו כו')

-חזון העצמות היבשות ביחזקאל לז' (המפרשים אומרים שזה דוגמא לתחיית המתים שתהיה לעתיד לבוא)

הוא לא אומר מה הוא רוצה אלא מה שה' מנבא לו.

בגדול מוכרים לי שתי שיטות עיקריות בדברי חכמי ישראל בעניין תחיית המתים -

א. (כמדומני שזו השיטה הנפוצה) זה המצב התכליתי, ולא יהיה שוב מוות אחרי תחיית המתים. לפי שיטה זו, לא רק העולם הגשמי שלנו אינו המצב האידיאלי, אלא גם העולם הרוחני בו נמצאות הנשמות עכשיו אינו השלמות האידיאלית. המצב האידיאלי הוא התעלות רוחנית של הנשמה ביחד עם הגוף, שתהיה בתחיית המתים .

ב. (שיטת הרמב"ם) שלפיה המצב האידיאלי הוא עולם הנשמות, וגם אחרי תחיית המתים ישובו אנשים למות. ייתכן לומר לדעה זו, שתחיית המתים זו הזדמנות לאנשים להשלים את מה שלא הספיקו בחייהם, כדי להגיע למדרגה גבוהה יותר בעולם הבא.

תהיה תחיית המתים של הצדיקים כמו אברהם אבינו וכו', אחרי זה יהי שלב של עולם כמנהגו נוהג אחרי זה יהיה השלב שכולם יקומו לתחיה - שגם זה יהיהי לאט לאט 

ולמי שמעונים יותר להבין מה יקרה אז מוזמן להכנס לכאן

יש רק תחית המתים אחת. אירוע חד פעמי בימות המשיח בו הצדיקים יקומו לתחיה ואח"כ ימותו שוב. הקיום הנצחי הוא לפי הרמב"ם בעולם הבא - שהוא אצלו קיום רוחני ללא גוף אליו הנשמה עוברת אחרי המוות.

לפי המקובלים לעומת זאת, הקיום הנצחי הוא עם גוף, אבל גוף מעודן יותר. ותחית המתים מביאה לחיים את הנשמות שהמתינו בעולם הנשמות (=גן עדן) מזמן פטירתן עד שהעולם יגיע לזמן תחית המתים ועולם הבא (שאצל המקובלים הוא עם גוף, בשונה מרמב"ם).

האדם לא אמור היה למות אלא לגור בגן עדן לעובדה ולשמרה.

לאחר שחטא בעץ הדעת נגזרה עליו מיתה("ביום אכלך ממנו מות תמות"- הכוונה שנגזרה עליו מיתה ולא שמת באותו יום) והוא סולק מגן עדן.

לעתיד לבוא בעזרת ה' כשיתוקן חטא עץ הדעת לגמרי העולם יגיע לתיקונו ויעלה בדרגה, המתים יקומו לתחיה והמוות יפסק מן העולם כמאמר הפסוק "בלע המות לנצח וכו'".

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

במיוחד בתור מישהו שנותן מעט מאוד מקום בחיי יום יום שלו לפעילות "על טבעית" והרבה יותר לרציונליות ולהלכה קרה, זה לא משהו שקל לי איתו.

וזה מה שצריך להאמין..

נשמת היהודי (וגופו לע"ל) ותורה הם דברים נצחיים כל השאר לא

סוף מעשה במחשבה תחילה, ה' ברא את הגוף בהתחלה בגלל חשיבותו כיום אנו רואים רק את מעלת הנשמה על הגוף לעתיד לבוא יתגלה המעלה של הגוף כמו בבריאה, שהוא תכלית הבריאה של ה' והוא יותר נעלה מהנשמה.

לא רוצה להשמע גזען אבל..

אגב זה רק בגוף של יהודי, גוף של אינו יהודי הוא כחפץ בעולם הזה ולכן הוא לא נצחי, אלא אם כן מדובר בגר ואז הוברר שמכלכתחילה הגוף הזה הוא מיועד להיות קדוש רק שהוא היה צריך לעבור דרך אחרת

לא יודעת מה יהיה הלאה.

אני מבינה את הכאן ועכשיו.

גם קשה לי לקבל "ידיעות" של לעתיד לבוא של אחרים. מי יודע מה יהיה אז?! ומי שיודע, לא כאן לספר לנו.

הגוף יהיה העיקר?

בוא נגיד, שכשאני מדמה לעמצמי איזשהו משהו של העתיד לבוא- אני לא מדמיינת לי את העולם הזה ספציפי. אלא מן מציאות אוטופית אחרת, במקום אחר.

לכן מוזר לי שה"עתיד לבוא" יהיה כאן-כאן. לכן- למה לנו גוף?!

איפה הנשמה הייתה לפני שירדה לגוף?

זה על אותו משקל..

"כי תראה חמור שונאך"

אם תראה את ה'חמור' הפרטי שלך, הנפש הבהמית, ותחליט שהוא שונא שלך, שהוא מפריע לך להתקדם רוחנית, שהוא מפריע לחלק האלוקי שבך, שהוא יצרי ותאוותן, שהוא נהיה כבד ועייף בדיוק כשאתה חושב לעשות משהו טוב, שהוא קנאי וחמדן ונהנתן ומה לא, בקיצור מכה אמיתית לנפש האלוקית, שונא , אין מה לדבר...

"וחדלת מעזוב עמו"

אז תחשוב להתנתק איכשהו מהחמור הזה שלך, להתנתק מהגוף ולחיות "רוחני", אולי להתבודד על איזה הר נידח, אולי  להעביר את החיים עם סדרת מדיטציות אינסופיות, אולי לחיות את חייך בלי משפחה (משפחה זה דבר תובעני 'כאילו' מצד הגוף: אשה,בית, כסף), אולי אפילו להסתגר באיזה ישיבה בבני ברק...

אומרת לך התורה: ממש לא. זו לא הדרך היהודית.

"עזוב תעזוב עימו"

תעזור ותעבוד יחד עם החמור! ה' נתן לך את הגוף ואת כל הגשמיות הזו שלך ושסביבך כדי לעבוד עם הגוף, עם כל ענייני הגוף, ולהיות יחד איתם קשור לאלוקות!

מי שעושה מצוות כשהוא גוף+נשמה- צריך לקבל את הגמול המלא שלו על זה- שכשהוא במצב צבירה גוף+נשמה

לקבל גמול על מצוות כשאתה רק נשמה- זה לא מספיק

לכן יש תחיית המתים

תקראי את חזון העצמות היבשות ביחזקאל-

מי שיקומו לתחיה לא ייראו בגוף כמו שהם נראו כשהם מתו -השם ייתן להם גוף שלם ובריא ויפה

(כמו שבהר סיני התרפאו כל המומים - גוף שלם זה חלק מהאירוע הרוחני)

(נ"מ- למשל בתרומת איברים- שהרבנים אומרים שגם מי שתרם איברים אחרי מותו- כשיקום לתחיה יהיה לו גוף שלם!)

למה זה עיקרון אמונה?

תקראי את ההקדמה לפרק חלק של הרמב"ם- שם הוא מציב ומסביר את זה שתחיית המתים היא עיקרון אמונה

יש ראשונים אחרים ("העיקרים") שלא סופרים את זה כעיקר אמונה (רוצה שנרחיב?)

(אני מצטערת שנאי שולחת אותך לקרוא- ולא כותבת לך פה... אילו יכולתי הייתי מקימה לתחיה את הרמב"ם ועושה איתו "אירוח פורום" )

והפסקה הראשונה לא ברורה לי.

תחיית המתים זה גמול כאילו?

תרשו לי לומר דבר נורא?

לא יודעת אם בא לי "לשוב" לתחיה, אחרי 120.

קצת קשה כאן בעולם. רוצה לעשות כמיטב יכולתי, ולשוב לחיק בוראי.

מלא מלא בסיפורים ואגדתות ושווה בהחלט לקרוא גם את ההקדמה של הרמב"ם וגם את הפרק עצמו.

"רוצה לעשות כמיטב יכולתי, ולשוב לחיק בוראי"

בגאולה, תחיית המתים, המקום החשוב של הקב"ה יהיה פה. גן עדן יהיה פה..

מענין מאין התפתח התרעיון הזה...

מתיבתא דרקיעא עוסקת בהלכות העולם הזה.

בכל אופן זה אחד הרעיונות הכי מרכזיים באיש ההלכה.

אינו בשיבה לאותו עולם שבו "קצת קשה" לך. כי תחית המתים אינה גלגול.

מה שאת כתבת מקביל לטענה שגלגול אינו גמול אלא עונש.

שאת זה שלחת אחרי שהגבת להודעה הראשונה שלי, אז לא מובנת לי בדיוק השאלה. כן, תחית המתים תהיה אחרי שהעולם יעבור "פאזה". זה יהיה הזמן שבו מקבלים שכר, לא עובדים.

כמובן)

ומי אמר שעוה"ב קשור לתחיית המתים?

לקום מן המתים ולשוב לחיות- הכוונה כאן, העוה"ז.

עוה"ב- זה לא כאן (לענ"ד)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

עוד דבר שברצוני להוסיף.

ספציפית לגבי תחית המתים, אני לא מבינה מה מפחיד או מעורר חלחלה בזה.

אבל באופן כללי, יש בעולם דברים מפחידים.

לדעתי מפחיד למות הרבה יותר מאשר לראות מת קם לתחיה.

כשאת מדמיינת בעיני רוחך את בואם של המתים- נגיד לא בצורת מומיה מבחילה, את באמת שמחה??

(הדבר היחיד המגניב בעיני זה לדבר עם אנשים מלפני מאוד שנים. זה יהיה מענין )

ולמה זה מפחיד?? את רצינית?

את מכירה מישהו שמת (נהרג/נרצח)?

דמייני את עצמך רואה אותו פתאום. זה לא טבעי, זה נשגב מהמוח האנושי.

זה פחד... מוות!

זה נראה לי כ"כ ברור, שאני לא יודעת מה לפרט יותר.

"מבחינתי"= מה שאני מבינה, מקבלת, חושבת.

ומבחינתי- מי שנפטר- מקומו שם למעלה. ולא מהרהרת מעבר לכך. לא חושבת על התאחדות מחדש עמו, בעתיד עלום כלשהו...

לגבי שתי הצעותיך מה לעשות עם הקושי שלי,

אני בהחלט נוטה להמשיך על דרכי עד כה. של להתעלם ולהמשיך לחיות הלאה.

הנושא נשגב מבינתי לחלוטין, כל הענין של תחיית המתים לא מסתדר לי בראש אל מול חיי היומיום המודרנים והשוטפים, והרהור רק עושה לי רע.

נגיע לשם, ונתמודד.

- - - -

לגבי הודעתך השניה-

מטרידה אותי המחשבה שה"בנאדם" הזה (לא יודעת אם הוא יההי בדמות אדם. אוחח... דיבורים באויר!) מת, היה היכנשהו בבי"ד של מעלה, נשמה, והנה שוב.

נראה לי האימה בהתגלמותה.

מה גם, שקצת מטריד שהוא יודע מה אני מעוללת כאן בעולם (לא יודעת למה מרגיש לי שמי שנמצא שם יודע הכל עלינו)

ותאמיני לי. הרבה יותר מפחיד וקשה זה לחיות.

בענין המוות יותר מחשיש אותי זה לתת דו"ח על כל חטאיי

שהרגשות שמשוייכים אליו הם התפעמות, פליאה עמוקה, יראה - לא כמו פחד, אלא יראה של גודל המעמד. כמו הרגשות שכל אירוע שקשור לאחרית הימים מעורר בי. אבל בפירוש לא פחד\סלידה\רתיעה\חלחלה.

זה שזה לא טבעי - נכון... אבל זה לא עושה את זה למפחיד, לפחות לא בעיניי. קשה קצת להתווכח עם רגש, אבל אני באמת לא מבינה. עם הטענה שזה נשגב מהמוח האנושי - אני לא בטוחה שאני מסכימה. את מבינה באופן עקרוני על מה את מדברת כשאת מדברת על מת שקם לתחיה, אז מה נשגב כאן ממוחך? זה כן לא מצוי בתחום הנסיון שלך. זה כן.

כתבת: "מבחינתי"= מה שאני מבינה, מקבלת, חושבת.

והשאלה היא האם בהכרח צריכה להיות זהות בין הדברים שכתבת. האם מה שאת מקבלת חייב להיות זהה למה שאת מבינה וחושבת?

בעניין המוות - וודאי שזה חלק ממה שהתכוונתי אליו. אם המוות היה כליה, זה לא היה מאוד מפחיד. אולי מדכא. מפחיד לעבור למציאות זרה, ולשאת באחריות על מעשיך...

בצורה שמוכרת לנו

כשמימד הזמן נפרץ- אותנו זהמ בלבל

ה' לא מוגבל בזמן, או במוות

הוא יכול לעשות עולם שבו לא מתים, או עולם שבו אנשים שהיו- חוזרים

לפי ההסבר שם התיאורים הידועים לנו על תחיית המתים הם ממש לא נכונים.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.