זה ודאי לא אמונה לכפור בזה.

ולשאלה- הגלגול האחרון הוא זה שיקום כי הוא בעצם התיקון.

כי מי יודע, אולי יקירם התגלגל לעוד מקום ואז לא יקום לעולם בתור מי שהם הכירו?

נורא.

במשהו ש.... קשה לי להאמין בו

אני לא מבינה.

למה שה' יחיה אותנו שוב?

היינו כאן, פעלנו, סיימנו.

זה הטבע.

וטבע זה דבר אלוהי וטוב.

למה שה' יעשה כזה דבר?

ומענין אותי מה המקור הראשוני לזה.

-"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל" (דברים לב)

-"וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב)

-"וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין" (שם)

-"יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיהו כו')

-חזון העצמות היבשות ביחזקאל לז' (המפרשים אומרים שזה דוגמא לתחיית המתים שתהיה לעתיד לבוא)

הוא לא אומר מה הוא רוצה אלא מה שה' מנבא לו.

בגדול מוכרים לי שתי שיטות עיקריות בדברי חכמי ישראל בעניין תחיית המתים -

א. (כמדומני שזו השיטה הנפוצה) זה המצב התכליתי, ולא יהיה שוב מוות אחרי תחיית המתים. לפי שיטה זו, לא רק העולם הגשמי שלנו אינו המצב האידיאלי, אלא גם העולם הרוחני בו נמצאות הנשמות עכשיו אינו השלמות האידיאלית. המצב האידיאלי הוא התעלות רוחנית של הנשמה ביחד עם הגוף, שתהיה בתחיית המתים .

ב. (שיטת הרמב"ם) שלפיה המצב האידיאלי הוא עולם הנשמות, וגם אחרי תחיית המתים ישובו אנשים למות. ייתכן לומר לדעה זו, שתחיית המתים זו הזדמנות לאנשים להשלים את מה שלא הספיקו בחייהם, כדי להגיע למדרגה גבוהה יותר בעולם הבא.

תהיה תחיית המתים של הצדיקים כמו אברהם אבינו וכו', אחרי זה יהי שלב של עולם כמנהגו נוהג אחרי זה יהיה השלב שכולם יקומו לתחיה - שגם זה יהיהי לאט לאט 

ולמי שמעונים יותר להבין מה יקרה אז מוזמן להכנס לכאן

יש רק תחית המתים אחת. אירוע חד פעמי בימות המשיח בו הצדיקים יקומו לתחיה ואח"כ ימותו שוב. הקיום הנצחי הוא לפי הרמב"ם בעולם הבא - שהוא אצלו קיום רוחני ללא גוף אליו הנשמה עוברת אחרי המוות.

לפי המקובלים לעומת זאת, הקיום הנצחי הוא עם גוף, אבל גוף מעודן יותר. ותחית המתים מביאה לחיים את הנשמות שהמתינו בעולם הנשמות (=גן עדן) מזמן פטירתן עד שהעולם יגיע לזמן תחית המתים ועולם הבא (שאצל המקובלים הוא עם גוף, בשונה מרמב"ם).

האדם לא אמור היה למות אלא לגור בגן עדן לעובדה ולשמרה.

לאחר שחטא בעץ הדעת נגזרה עליו מיתה("ביום אכלך ממנו מות תמות"- הכוונה שנגזרה עליו מיתה ולא שמת באותו יום) והוא סולק מגן עדן.

לעתיד לבוא בעזרת ה' כשיתוקן חטא עץ הדעת לגמרי העולם יגיע לתיקונו ויעלה בדרגה, המתים יקומו לתחיה והמוות יפסק מן העולם כמאמר הפסוק "בלע המות לנצח וכו'".

 אולי מחר  אני אעלה אותו..

במיוחד בתור מישהו שנותן מעט מאוד מקום בחיי יום יום שלו לפעילות "על טבעית" והרבה יותר לרציונליות ולהלכה קרה, זה לא משהו שקל לי איתו.

וזה מה שצריך להאמין..

נשמת היהודי (וגופו לע"ל) ותורה הם דברים נצחיים כל השאר לא

סוף מעשה במחשבה תחילה, ה' ברא את הגוף בהתחלה בגלל חשיבותו כיום אנו רואים רק את מעלת הנשמה על הגוף לעתיד לבוא יתגלה המעלה של הגוף כמו בבריאה, שהוא תכלית הבריאה של ה' והוא יותר נעלה מהנשמה.

לא רוצה להשמע גזען אבל..

אגב זה רק בגוף של יהודי, גוף של אינו יהודי הוא כחפץ בעולם הזה ולכן הוא לא נצחי, אלא אם כן מדובר בגר ואז הוברר שמכלכתחילה הגוף הזה הוא מיועד להיות קדוש רק שהוא היה צריך לעבור דרך אחרת

לא יודעת מה יהיה הלאה.

אני מבינה את הכאן ועכשיו.

גם קשה לי לקבל "ידיעות" של לעתיד לבוא של אחרים. מי יודע מה יהיה אז?! ומי שיודע, לא כאן לספר לנו.

הגוף יהיה העיקר?

בוא נגיד, שכשאני מדמה לעמצמי איזשהו משהו של העתיד לבוא- אני לא מדמיינת לי את העולם הזה ספציפי. אלא מן מציאות אוטופית אחרת, במקום אחר.

לכן מוזר לי שה"עתיד לבוא" יהיה כאן-כאן. לכן- למה לנו גוף?!

איפה הנשמה הייתה לפני שירדה לגוף?

זה על אותו משקל..

"כי תראה חמור שונאך"

אם תראה את ה'חמור' הפרטי שלך, הנפש הבהמית, ותחליט שהוא שונא שלך, שהוא מפריע לך להתקדם רוחנית, שהוא מפריע לחלק האלוקי שבך, שהוא יצרי ותאוותן, שהוא נהיה כבד ועייף בדיוק כשאתה חושב לעשות משהו טוב, שהוא קנאי וחמדן ונהנתן ומה לא, בקיצור מכה אמיתית לנפש האלוקית, שונא , אין מה לדבר...

"וחדלת מעזוב עמו"

אז תחשוב להתנתק איכשהו מהחמור הזה שלך, להתנתק מהגוף ולחיות "רוחני", אולי להתבודד על איזה הר נידח, אולי  להעביר את החיים עם סדרת מדיטציות אינסופיות, אולי לחיות את חייך בלי משפחה (משפחה זה דבר תובעני 'כאילו' מצד הגוף: אשה,בית, כסף), אולי אפילו להסתגר באיזה ישיבה בבני ברק...

אומרת לך התורה: ממש לא. זו לא הדרך היהודית.

"עזוב תעזוב עימו"

תעזור ותעבוד יחד עם החמור! ה' נתן לך את הגוף ואת כל הגשמיות הזו שלך ושסביבך כדי לעבוד עם הגוף, עם כל ענייני הגוף, ולהיות יחד איתם קשור לאלוקות!

מי שעושה מצוות כשהוא גוף+נשמה- צריך לקבל את הגמול המלא שלו על זה- שכשהוא במצב צבירה גוף+נשמה

לקבל גמול על מצוות כשאתה רק נשמה- זה לא מספיק

לכן יש תחיית המתים

תקראי את חזון העצמות היבשות ביחזקאל-

מי שיקומו לתחיה לא ייראו בגוף כמו שהם נראו כשהם מתו -השם ייתן להם גוף שלם ובריא ויפה

(כמו שבהר סיני התרפאו כל המומים - גוף שלם זה חלק מהאירוע הרוחני)

(נ"מ- למשל בתרומת איברים- שהרבנים אומרים שגם מי שתרם איברים אחרי מותו- כשיקום לתחיה יהיה לו גוף שלם!)

למה זה עיקרון אמונה?

תקראי את ההקדמה לפרק חלק של הרמב"ם- שם הוא מציב ומסביר את זה שתחיית המתים היא עיקרון אמונה

יש ראשונים אחרים ("העיקרים") שלא סופרים את זה כעיקר אמונה (רוצה שנרחיב?)

(אני מצטערת שנאי שולחת אותך לקרוא- ולא כותבת לך פה... אילו יכולתי הייתי מקימה לתחיה את הרמב"ם ועושה איתו "אירוח פורום" )

והפסקה הראשונה לא ברורה לי.

תחיית המתים זה גמול כאילו?

תרשו לי לומר דבר נורא?

לא יודעת אם בא לי "לשוב" לתחיה, אחרי 120.

קצת קשה כאן בעולם. רוצה לעשות כמיטב יכולתי, ולשוב לחיק בוראי.

מלא מלא בסיפורים ואגדתות ושווה בהחלט לקרוא גם את ההקדמה של הרמב"ם וגם את הפרק עצמו.

"רוצה לעשות כמיטב יכולתי, ולשוב לחיק בוראי"

בגאולה, תחיית המתים, המקום החשוב של הקב"ה יהיה פה. גן עדן יהיה פה..

מענין מאין התפתח התרעיון הזה...

מתיבתא דרקיעא עוסקת בהלכות העולם הזה.

בכל אופן זה אחד הרעיונות הכי מרכזיים באיש ההלכה.

אינו בשיבה לאותו עולם שבו "קצת קשה" לך. כי תחית המתים אינה גלגול.

מה שאת כתבת מקביל לטענה שגלגול אינו גמול אלא עונש.

שאת זה שלחת אחרי שהגבת להודעה הראשונה שלי, אז לא מובנת לי בדיוק השאלה. כן, תחית המתים תהיה אחרי שהעולם יעבור "פאזה". זה יהיה הזמן שבו מקבלים שכר, לא עובדים.

כמובן)

ומי אמר שעוה"ב קשור לתחיית המתים?

לקום מן המתים ולשוב לחיות- הכוונה כאן, העוה"ז.

עוה"ב- זה לא כאן (לענ"ד)

מישהו באמת מבין מה זה?

אם "באמת" אומר, האם מישהו יכול לתאר לך מה יהיה ואיך באופן מפורט ומדויק - אז נראה שלא...

פתאום חשבתי על זה... (טוב, האמת שזה לא "פתאום". אלא מאז ומתמיד...)

מה זה בכלל?

כאן? בעולם אחר?

צריך ללמוד את זה. השיטה העיקרית ככל הידוע לי (המובנת מהגמרא והקבלה) היא תחית המתים לעולם הבא נצחי בו יחיו הנשמות בגופים. לפי רמח"ל במאמר העיקרים (שקראתי לפני כמה שבועות או חדשים) העולם המוכר לנו ייחרב ויגיע לתוהו ובוהו, ואח"כ ייבנה באופן הראוי לעולם הבא בו קבלת השכר בתענוג גדול. לא ברור לי (ולא למדתי כל-כך, אז מי שיותר בקי אולי יודע) מה עניין בגופים באותו עולם הבא, אם הם רק פשוט שם, או אם יש איזשהם ענייני גוף (נראה שהגישה של רמח"ל היא שאין ענייני גוף (=אכילה, שתיה, הולדה)) אך לא לגמרי ברור לי. בכל אופן הרמח"ל כותב (כמו שצאדיקה הזכירה כמדומני) שמכיוון שהמצוות נעשו גם ע"י הגוף - גם הוא ראוי לקבל את השכר.)

ותסלחו לי.... זה נראה לי זוועה. מן סרט רע כזה שקורה... מתים קמים לתחייה???

זה נראה כמו סרט רע? עניין של דמיון. אולי מכיוון שסרטי האימה מציירים מתים קמים לתחיה, זומבים וכו' בצורות מפחידות ומעוררות חלחלה.  אני לא רואה בזה משהו מרתיע או מגעיל או מפחיד.

ולמה הרמב"ם רואה בתחיית המתים עיקר באמונה? מאיפה זה בכלל?

כבר בפרק חלק כתוב שאחד מאלו שאין להם חלק לעולם הבא הוא מי שאומר שאין תחית המתים מן התורה. (נוסח רמבם של המשנה - שאין תחית המתים. אצלו לא כתוב "מן התורה"). בכל אופן זה לא הוא המציא.

קשה לי עם זה.

יש כמה אפשרויות. ביניהן:

א. להתעלם.

ב. לנסות להבין למה ואולי הגישה לנושא תשתנה.

מבחינתי, מי שמת- מקומו תחת כנפי השכינה בעולם שכולו טוב.

למה הכוונה "מבחינתך"?

אני לא רוצה לראות את מי שמת! זה מפחיד. נורא.

למה זה מפחיד?

עוד דבר שברצוני להוסיף.

ספציפית לגבי תחית המתים, אני לא מבינה מה מפחיד או מעורר חלחלה בזה.

אבל באופן כללי, יש בעולם דברים מפחידים.

לדעתי מפחיד למות הרבה יותר מאשר לראות מת קם לתחיה.

כשאת מדמיינת בעיני רוחך את בואם של המתים- נגיד לא בצורת מומיה מבחילה, את באמת שמחה??

(הדבר היחיד המגניב בעיני זה לדבר עם אנשים מלפני מאוד שנים. זה יהיה מענין )

ולמה זה מפחיד?? את רצינית?

את מכירה מישהו שמת (נהרג/נרצח)?

דמייני את עצמך רואה אותו פתאום. זה לא טבעי, זה נשגב מהמוח האנושי.

זה פחד... מוות!

זה נראה לי כ"כ ברור, שאני לא יודעת מה לפרט יותר.

"מבחינתי"= מה שאני מבינה, מקבלת, חושבת.

ומבחינתי- מי שנפטר- מקומו שם למעלה. ולא מהרהרת מעבר לכך. לא חושבת על התאחדות מחדש עמו, בעתיד עלום כלשהו...

לגבי שתי הצעותיך מה לעשות עם הקושי שלי,

אני בהחלט נוטה להמשיך על דרכי עד כה. של להתעלם ולהמשיך לחיות הלאה.

הנושא נשגב מבינתי לחלוטין, כל הענין של תחיית המתים לא מסתדר לי בראש אל מול חיי היומיום המודרנים והשוטפים, והרהור רק עושה לי רע.

נגיע לשם, ונתמודד.

- - - -

לגבי הודעתך השניה-

מטרידה אותי המחשבה שה"בנאדם" הזה (לא יודעת אם הוא יההי בדמות אדם. אוחח... דיבורים באויר!) מת, היה היכנשהו בבי"ד של מעלה, נשמה, והנה שוב.

נראה לי האימה בהתגלמותה.

מה גם, שקצת מטריד שהוא יודע מה אני מעוללת כאן בעולם (לא יודעת למה מרגיש לי שמי שנמצא שם יודע הכל עלינו)

ותאמיני לי. הרבה יותר מפחיד וקשה זה לחיות.

בענין המוות יותר מחשיש אותי זה לתת דו"ח על כל חטאיי

שהרגשות שמשוייכים אליו הם התפעמות, פליאה עמוקה, יראה - לא כמו פחד, אלא יראה של גודל המעמד. כמו הרגשות שכל אירוע שקשור לאחרית הימים מעורר בי. אבל בפירוש לא פחד\סלידה\רתיעה\חלחלה.

זה שזה לא טבעי - נכון... אבל זה לא עושה את זה למפחיד, לפחות לא בעיניי. קשה קצת להתווכח עם רגש, אבל אני באמת לא מבינה. עם הטענה שזה נשגב מהמוח האנושי - אני לא בטוחה שאני מסכימה. את מבינה באופן עקרוני על מה את מדברת כשאת מדברת על מת שקם לתחיה, אז מה נשגב כאן ממוחך? זה כן לא מצוי בתחום הנסיון שלך. זה כן.

כתבת: "מבחינתי"= מה שאני מבינה, מקבלת, חושבת.

והשאלה היא האם בהכרח צריכה להיות זהות בין הדברים שכתבת. האם מה שאת מקבלת חייב להיות זהה למה שאת מבינה וחושבת?

בעניין המוות - וודאי שזה חלק ממה שהתכוונתי אליו. אם המוות היה כליה, זה לא היה מאוד מפחיד. אולי מדכא. מפחיד לעבור למציאות זרה, ולשאת באחריות על מעשיך...

בצורה שמוכרת לנו

כשמימד הזמן נפרץ- אותנו זהמ בלבל

ה' לא מוגבל בזמן, או במוות

הוא יכול לעשות עולם שבו לא מתים, או עולם שבו אנשים שהיו- חוזרים

לפי ההסבר שם התיאורים הידועים לנו על תחיית המתים הם ממש לא נכונים.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים