המכנסיים שלו קרועי ומלאים חתכים. כל גופו מלא שריטות ויש לו חתך אחד עמוק מעל הגבה. אד כושל פנימה בעוד איש הביטחון שהוביל אותו סוגר אחריו את הדלת. אני רצה לעברו. "אד! מה הם עשו לך?" אד יורק גוש של דם מפיו והרצפה נצבעת באדום. "הוא רצה לדעת מאיפה השגתי את המחסנית. כשלא גיליתי, הם התחילו להכות אותי. בסוף סיפרתי להם שלקחתי אותה ממחסן הנשק האישי של וויל." "מי זה הם?" "איקס, והעוזר שלו – דילן." "שיקרת להם? לגבי המחסנית?" אד קורע פיסת בד מחולצתו, טובל את אצבעו בשלולית הדם שעל הרצפה וכותב משהו. הוא מושיט לי את קרע הבד ואני קוראת: "יש פה רמקולים ומצלמות. אל תדברי בגלוי." אני מהנהנת וזורקת את הבד לשלולית הדם שממשיכה לגדול. אד גונח ואוחז בידו. "אני חושב שהיא נשברה." אני ממששת את זרועו. "לא, זה רק נקע. תשתדל לא להזיז את היד יותר מדי. אתה ימני או שמאלי?" "בסדר... אז זה לא נורא מכיוון שהפציעה היא ביד ימין. פשוט.. תן לה לנוח וזה יעבור לך תוך יום יומיים." אד מביט בי בשאלה. "איך את יודעת?" אני לא עונה. אני לא מספרת לו שהייתה לי בדיוק אותה הפציעה אחרי התאונה. שאני בעצם חוזרת על מה שהרופאה אמרה לי בבית החולים, לפני בדיוק שבוע. שתיקה נופלת בין שנינו והדבר היחיד שמפר אותה זה אנחותיו של אד. בסוף אני שואלת: "הם אמרו משהו עליי? או על כריס?" דממה. אני מסתובבת להביט על אד ורואה שעיניו עצומות. הוא בטח נרדם. אני קמה ומתחילה להסתובב בחדר הקטן, אבל כשאני חולפת על פניו של אד הוא תופס בידי. "אני לא רציתי לספר.." הוא אומר. "אבל איקס אמר לי להגיד לך משהו.." אני נדרכת. "כריס.. הם רוצים שתדעי, שהמצב של כריס הוא כמו המצב שלי.. הם גם הוסיפו שאם לא תקשיבי להם הם ימשיכו לענות אותו." דמעה זולגת במורד לחיי ואני ממלמלת ללא קול. למה? מה אכפת להם מכריס, ובעצם גם ממני.. מה אנחנו כל כך חשובים להם? "הוא אמר לך עוד משהו?" אני מנסה לשוות לקולי יציבות. זה לא עובד. אד מהנהן. "הוא מודיע לך שזו אזהרה אחרונה. הוא אמר שכריס ימות בעוד שבועיים מהיום. והוא גם הוסיף שכל דבר שתעשי רק יקרב אותו למותו. איקס ביקש.. איקס דרש שלא תעשי עוד שטויות שרק יביאו עלייך ועל אחיך את מותכם." הוא יורק עוד גוש של דם מפיו, נשכב על צידו ומתעלף.
*****
אני מאבדת תחושה של זמן. הרעב מציק לי, והחדר הקטן לא מקנה תחושה של נוחות. לבסוף אני נרדמת, והשינה שלי רדופת סיוטים. הדלת נפתחת שוב, בפעם השלישית. לפי החושך במסדרון ברור לי שהערב כבר ירד. איקס בכבודו ובעצמו נכנס לחדר, ואחריו עוזר שמכרכר סביבו בלי סוף. דילן, ללא ספק. אד לא מתעורר, אבל אני קמה מיד ומתקרבת לאיקס. "תשחרר אותו!! הוא לא עשה לך כלום!!" צחוק לבבי מרעיד את כתפיו של איקס. "כמובן שלא... אבל את הרי עשית, ומישהו צריך לשלם, לא? אז כריס ישל את המחיר.. למעשה, הוא כבר שילם." "תעניש אותי!" אני צועקת. "זה הכי הוגן!" "הממ.. לא. לא מתחשק לי." הקור והאדישות שבפניו מטריפים עליי את דעתי. אני קופצת על איקס וחובטת בו אבל דילן תופס אותי בעורף ומפיל אותי על הרצפה. "אל תעשי שטויות." הוא נוהם ברוגז. "אם את לא רוצה שאטפל בך כמו שטיפלתי באחיך." דילן מעקם את ידי ואני זועקת בכאב. דילן אולי לא נראה חזק, אבל למרות הרזון שלו הוא מסוגל להכניע אותי בשניות. "תשחרר אותה." מורה לו איקס. דילן עוזב אותי בחוסר חשק. אני מרימה מבט לאיקס. ,"מה אתה רוצה ממני?" "כלום. את משוחררת. לכי לחדר האוכל, ארוחת הערב מתחילה בעוד חמש דקות." "אבל-" "יש בעיה?" נימת הקול שלו מאיימת. "מה עם אד?" "זה לא עניינך. עכשיו לכי." "אתם תמשיכו להכות אותו?" אני מתעקשת. "לא כרגע..." אומר איקס לאיטו, ואני משערת שהוא אומר את זה בשביל להיפטר ממני. "זאת ההזדמנות האחרונה שלך. את רוצה ללכת לאכול ארוחת ערב או לבלות כאן את הלילה?" אני מאוד רעבה. אני צריכה לשירותים. אני מסובבת את גבי לחדר הקטן ויוצאת למסדרון, ומשם לחדר האוכל.
*****
אבל יש לי רק בעיה אחת – אני לא יודעת איפה חדר האוכל נמצא. אני מוצאת את עצמי משוטטת בין החדרים הרבים, מרחבי הדשא והאולמות. בחיי שהפנימייה הזו יותר דומה לעיירה קטנה מאשר לפנימייה רגילה. לבסוף אני מגיעה למקום שנראה כמו רחבת אספות. בטח לכאן מגיעים איקס וכל הצוות השטני שלו להחליט מה יהיו העינויים הבאים של החניכים כאן. הגיוני. אני ממשיכה ללכת בחושך ונתקלת במישהו. "אחחחח! מה לעזאזאל-"? "ג'סיקה??" "אה-הא. אוי אלוהים... אתה לא..... כריס??!!!?" "הא? לא.. אני קאטי." "אה..." אני מסתירה את אכזבתי. "טוב שפגשתי אותך.. איפה חדר האוכל?" קאטי מצביעה על מבנה מואר, בערך קילומטר מהמקום שבו עמדתי, בגבי אליו. "בדיוק הייתי בדרך לאכול..." היא אומרת. "איך יכול ליהיות ששחררו אותך? הייתי בטוחה שיוציאו אותך להורג.." אני מרימה גבה. "טוב, עובדה שאני כאן." "ואיפה.. איפה אד?" משיכת כתפיים. "הם שיחררו רק אותי. כנראה שאיקס יחזיק באד עד שיגלה לו מאיפה באמת השיג את המחסנית." קאטי שותקת לשנייה. "מי זה כריס?" אני לא עונה לה, רק מתחילה ללכת בכיוון חדר האוכל. קאטי קולטת את הרמז ונולכת בעקבותיי בלי לדבר שוב. שתינו שותקות אבל אני בכל זאת יודעת מה עובר לקאטי בראש. אנחנו חושבות על אותו הדבר אבל אף אחת לא מעיזה לומר זאת בקול. אני אומנם שוחררתי.. אבל אד לא ייצא מזה נקי. הרצח של וויל... האם יוציאו את אד להורג? אני ממש, אבל ממש מקווה שלא.
*****
אנחנו נכנסות לאולם המואר וריח של תבשילים מכה באפי. הבטן שלי מתחילה לקרקר. אני תופסת צלחת וצועדת בעקבות קאטי אל עמדת ההגשה. אני רעבה. מאוד. השולחנות עמוסים מגשי אוכל. אני עורמת על צלחתי הר של נקניקיות, תםוחי אדמה אפויים ברוטב שמנת, כמה כפות של אורז ופשטידת בשר. אני מסתכלת סביבי, ולא יודעת ליד איזה שולחן להתיישב. למזלי קאטי מובילה אותי לשולחן סמוך לקצה האולם וחוסכת ממני את הבושה. ארבעה נערים ונערות כבר יושבים שם. אני מתיישבת לצד קאטי. "תכירו, זאת ג'סיקה." מציגה אותי קאטי בפניהם. אני ממלמלת "היי" קלוש. "את לא זאת שירתה בוויל הבוקר במטווח?" שואל אותי אחד מהבחורים. אני מרימה מבט. "כן, אבל אני לא זאת שהרגה אותו." "אז איך את פה? כלומר.. ואוו! לא נענשת! הייתי בטוח שיגזר עלייך עונש מוות." שוב העניין הזה. גזירת מוות. אני סוקרת את הנער ארוכות. יש לו עיניים חומות סקרניות ושיער בלונדיני חלק שכל הזמן גולש לו לעיניים. הוא ממש רזה וזה לא הולך בפרופורציה עם גודל הצלחת שלו. "לא נענשתי." אני חוזרת אחריו כמו הד. "כן, בטח." "אני טועה?" "כן. עזוב את זה עכשיו, אני רוצה להינות מהארוחה." "כרצונך. אני דמיאן:" הוא מושיט לי יד ואני לוחצת אותה. בהתחלה אני חושבת שהיד שלו רותחת, אבל זה היד שלי. היא קפואה. "ואיפה אד?" שואלת אותי אחת הבנות. יש לה מבט קשוח והוא לא מתרכך גם כשהוא ננעץ בי. "היילי," מתערבת קאטי, "אד הוא זה שהרג את וויל. לא ג'סיקה. את לא באמת מצפה שישחררו אותו, נכון?" היילי מסתובבת אל קאטי. לבסוף היא פותחת את פיה להגיד משהו, אבל אני לא יודעת מה כי באותו רגע מצטרף סועד חדש לשולחן. הוא מתיישב ליד דמיאן. יש לו תחבושת מעל הגבה וידו תלויה במתלה. הוא החליף את בגדיו המטונפים בדם בבגדים רגילים יותר ונקיים. אד לוקח כף גדולה של אורז ומכניס אותה לפה. אני בוהה בו, כמו כולם. אד מסתכל עלינו בחזרה. "פיספסתי משהו מעניין?" ברגע הזה אני שואלת את עצמי מה עובר במוח של איקס. ברור לי שיש לו תוכנית כלשהיא. ולא משנה מה היא, אני יודעת שהיא לא תמצא חן בעיניי. בכלל.
**מצטערת שהשורות יצאו ככה לא מסודרות, אבל אינלי זמן וכוח לתקן, אז סורי 
*** תגובות הערות הארות ב ש מ ח ה !! 
**** תודה על הפירגון גם בתגובות גם בש"א וגם במסרים! 
