ומחזיקות בלי בושה את הסיגריה הארוכה, הירוקה.
זה טבעי אתה מהמם לי בחריץ שנותר פתוח
ובכל זאת הולך הצידה,
אל הפינה של החתולים המתענגים על קמצוץ המזון של התל אביבית שמבקרת כאן בלילות.
שם נקבצים השיכורים.
ונשמות טהורות מחלקות קופסאות שחורות כדי שתניח על הראש,
ואתה עוד עונה להם שלא טבלת.
נו באמת אידיוט,
אני לא מצליחה לשמור בפנים את החיוך.
בוא נמצא לנו את הירח ונאחז בו ונחלק קצת לכל אחד.
אבל אותך הירח לא מעניין.
תסתכל דרך העדשה החדשה שקנית בברלין,
אפשר לראות את החורים שם?
ומה דעתך שנמצא לנו חור שיתאים לנו?
(כמו השקע בצוואר, כמו הגומה למשל)
בשתיקות המתוקות היית יורה לכל הכיוונים. מחפש משמעות מחפש חיות מחפש תום חן ענווה שקט ורעש. בדציבלים של חולים.
שצריכים טיפול.
אבל אין טעם לטיפול בשעה הזאת.
האלילית, האדומה, הבתולית (למרות שהיא סוף אבל כל סוף הוא התחלה)
שבכל יום מתכסה בשתיקה
הזאת, בשפתיים
האלה.
בירוק
שלך (העגול)
שיכול לבהות ולחשוב. ולחייך
שהרוח מצלה אותו, ממתיקה אותו, ואותך.
והאדום עם הירוק, השלמות של המעגל האין סופי הזה שנכנס אלינו במשפך של קפה אלכוהולי מלא קרח, אני מתנצלת ואתה שואל מה החיוך ואני..
פה
ואתה, גם
מבראשית.
******
זה ככה בתולי עוד ועדין ושביר.
ואני לא יודעת אם ארצה לשנות ולהרחיב או לצמצם. ואני לא יודעת אם זה טוב אם זה רע אם זה כלום או אין.
זה פשוט זה.
(לפעמים הלב מכתיב לנו מוזרויות)
אולי מרוב שקט ארצה רק לנקד.
אז.. אז.. אנא היו עדינים איתו.
(אפילו שם אין לו)

