כששמתי לב שההודעה הראשית נערכה...

הסתייגתי מ-ג' רק מכיוון שכתבת "מאוד!", ואני לא יודעת אם זה עד כדי כך יעיל בשביל התנסחות כזו.

אבל ודאי שכדאי לנסות - מדוע לא? אין שום סיבה לראות בזה "צעד נואש". זה כנראה מגדיל את הזדמנויות ההיכרות.

הרי אתם רוצים להתחתן,והיא טובה בלעשות שידוכים

מה שאומר,שפניה אליה תגדיל בהרבה את הסיכוי שלכם להתחתן

מש"ל

עדיף מחברים שין להם את הנסיון הידע והחוש.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t556755#6206325

לק"י

לגבי ספציפית זה תשובה א'..

החלטתי שרק אם אני אראה שאני לא מצלילה להכיר בדרכים אחרות, אני אפנה לשדכנית.

אם מישהו מהמשפחה, חברים, מכרים - מציע הצעות טובות, אז לא חייבים לפנות לשדכנית.

אבל אם לא - או שלא מכוונים נכון, אז לפנות לשדכן/ית טוב, שידוע/ה שיש לו/ה גם "היצע" טוב - זה מצוין וחוסך כאב ראש מיותר של בירור ראשוני.

מה שכדאי לשים לב - כמה שיותר אנשים טובים מתוכנו, יראו בכך אפשרות טובה, ממילא זו גם תהיה אפשרות עוד יותר טובה. כי ה"היצע" שיהיה אצל השדכנים/ות, יהיה מכאלה שלכתחילה פונים לשדכן/ית ולא רק בלית ברירה.

תלוי בחינוך ובסביבה

יש כאלה שזה הנורמה בסביבת (משפחתית-חברתית) לפנות לשדכנית,

כך ההורים הכירו ושאר האחים והחברים

ולכן מבחינתם ללכת לשדכנית זה משהו טבעי וטוב

וצעד מתבקש בדרך לחתונה הרצויה

ויש כאלה שמאוד יזלזלו בהם אם ישמעו שפנו לשדכנית והם יתפסו כבעלי לקות תקשורתית-חברתית,

ראיה לזה אני רואה בהרבה פרסומות לשדכנים

שהם כותבים במפורש שאפשרי שזה יהיה ללא ידיעת המועמד

ובכללי, יש לי כמה חברים שלא מוכנים לשמוע על המילה הזאת אפילו, וזה לא בגלל שהם לא רוצים להתחתן

אלא כי הסביבה שלהם פשוט זה לא נפוץ עד שזה מקבל ערך שלילי

אבל אנחנו לא צריכים לעשות חשבונות מה הסביבה אומרת

אלא לחשוב בעצמנו האם זה טוב לנו או לא

אני אישית משתייך יותר ל-א'

בעיקר מתוך אמונה שהסיכוי להכיר אותי בכדי לשדך לי מישהי אחרי ראיון של 20 דק' נמוך מאוד

שכנראה לא צריך להכיר אותך כ-זה טוב (כמו שאתה חושב לפחות) בשביל לשדך...

ויעידו מאות,אלפי,רבבות,מליוני הזוגות שמצאו זה את זו במהלך הדורות

תלוי בסביבה שלי.

אני אישית באה ממשפחה לא שומרת תו"מ, ולכן "הפירסום" שלי שאף לאפס +-.

לכן פניתי לשדכן (ונושעתי מאת ה' כמובן! בל נשכח..).

אני אישית פניתי כמעט רק לשדכנים, וזה היה הנס שלי, כי אחרת לא הייתי נפגשת עם בעלי (הוא לומד בישיבה שלא היה לי שום קשר איתה לפני החתונה, לא הכרתי שם אף אחת ולא חשבתי בכלל שאני רוצה מישהו משם)

יש 3 פרמטרים שמאוד משפיעים על הדעה 

1. מצב משפחתי 

2. גיל נישואין (מתי התחתנת?)

3. גיל 

ניראה לי שחברים יציעו דברים יותר הגיוניים כי הם מקירים באמת!

אבל אם החברים לא משטפים פעולה/ אין חברים  צעד מומלץ

(עדיף מלהישאר רווק/ה)

היה לי מאוד קשה עם העניין של ללכת לשדכנית.

כי אמרתי- שאני לא נואשת, והיא גם לא מכירה אותי -אז איך היא תכיר לי את בעלי?

אבל הגעתי למסקנה שזאת ההשתדלות המעשית הכי טובה. כי אמרתי למשפחה וחברות שאני רוצה ומה אני רווצה-אבל ראיתי שאין כמעט הצעות.

והיה לנו יום במכללה שהביאו כל מיני שדכנים-אז החלטתי ללכת.

לא, זה לא נואש. צריך לעשות השתדלות.

כנראה שזה באמת עניין אישי

כל אחד ומה שמתאים לו...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?