לאדם שלא יהיה יותר חלק מהחיים שלך?
והוא היה, חלק משמעותי מאוד.. 
אני לא יכולה יותר עם התחושות האלו, הן מפילות אותי הורגות אותי.. מייסרות אותי..
ואני מבקשת באמת תכתבו מנסיונכם, ולא סתם לזרוק הערות כי זה באמת באמת חשוב לי.
כן, הזמן עושה את שלו.. אבל זה לא משנה כמה זמן עובר ועדיין זה בא בהתקפים ומשתק אותי.
בא לי לבכות.
איזה יום מדכא 
|מבוהלת|
וווווווווואוווווווווווו אין ליייי כחחחח
זה לא משנה בשכל. הפנמה בשכל אבל הרגש והכאב זה בלב
זה שרשור רציני!!!
צב.
|נאנחת|
בואי תרביצי לי. לפחות אני אחזה בזיו פנייך...
ניפגש בקיוסקים!
|מביאה מגן|
כל הצ'כונה פה חברים שלי
אההה
טוב, טוב...
בנחת. בואי נשב על קפה. עלי.
ממזמן אני כבר לא מהמתורבתים
|היה פה פעם סמיילי מעשן, איפה הוא?? תראו איך השתניתם.. סמיילי של עגלה במקום סיגריה, נו באמת|
|נאנחת|
אי אפשר לעשן לי תינוק בעגלה! זה לא בריא!
תודה.
אבל אף אחד לא מבין אותי, זה הכי מתסכל..
אני מרגישה מאוכזבת מהעולם!!!
יש אף אחד שדווקא כן מבין...
שוברת גליםאחרי חצי יום של עיסוק בגעגוע וכאב.. אולי נכון יותר לחפש תשובות בעצמי, אולי להפנות את השאלות למקום אחר.
אבל בא לי לשתף אתכם.
קודם כל שתדעו שאתם באמת חבר'ה חמודים ומקסימים.
אני מעתיקה את הקטע הזה בהקדשה מיוחדת לעצמי,
ולכל מי שאי פעם כאב באמת. והתגעגע באמת.
מתוך צומת הדרורים, של חיה הרצברג:
.."כל החיים מתאווה הנפש למצב של גמול עלי אמו..הכל נושאים עינהם למצב השלם הזה. להיות אהובים בכל סוגי האהבה ומוגנים מכל סוגי היראה. כל מה שיפגוש האדם בחייו יידון אצלו מתוך הכמיהה הנפשית לכך. מילדות ועד שיבה יחוש משיכה עזה אצל מי שידמה למצוא אצלו אותה האהבה.
גמול עלי אמו הוא משל חותם שמטביע השם יתברך בנפש הרכה העושה את צעדיה הראשונים בעולם.
האהבה האמיתית שאנו נכספים אליה היא אהבת ה' יתברך אלינו, אותה שנאמר בה "שימני כחותם על ליבך... כי עזה כמוות אהבה"
...
לעולם יעוררו בנו בני אדם את הגעגוע, ואת המענה השלם לא נקבל מידם. כל מה שיש כאן בעולם הוא משל עמוק ונפלא מאוד. כל הרגשות שלוחים לנו ממנו יתברך, שנלמד כיצד לירא וכיצד לאהוב, כיצד להתגעגע וכיצד לכאוב. ונכין כלים בנפשנו לקבל את תכלית הטוב.
העולם כולו אינו בא אלא לעשות לנו 'משכני' , 'משכני אחריך ונרוצה' כמו ניצוצות שנתזו מן האש הגדולה, להאיר ולחמם את האפלה, וללחוש באוזננו משהו מן הסוד החבוי בה.."
ובאשר לאלו שאולי אותם לא נראה, היו שם בהחלט ניצוצות מהאש, שהאירו.. ועכשיו הגיע הזמן אולי לדבר הנכון והאמיתי יותר..
שנזכה כולנו ממש להתגעגע באמת ולאהוב באמת,
אותו.
[ולהפנים שוברת!! להפנים!!]
סתם מעתיקה
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף 
תודה 
שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"
בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.
לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת
והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה
וביקשת בלי "תהא שנת":
תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת
תפילה, שירה, פתיחות זולת
תקופה של פרנסה זמינה
מהשנה של הבחירות הקודמות
תאכלו שוקולד פלוס זנגביל
תנין שבולע פטריה זוהרת
תוכי שאוכל פסטה זולה
תרצה שנעשה פוקר זבל
תהה שנת פתרון זהב
תופסת שנכנסת פה זהירות
תהא שנת פרס זכאית
תהא שנת פייס זכייה
תהא שנת פורום זורמת
פורום דתי.
זה הכי מקורי שעלה לי
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
