דבר טבעי שלא היה לך כח לגשת למבחנים - זה מראה שאתה בן אדם (זה התואר הראשון. חשוב).
אחרי הגל הראשון - והתגובה הטבעית, צריך לשקם את העניינים ואז אתה תצא מחוזק יותר מאשר היית מקודם.
אם היית מתחתן לא עם מי שמתאימה - היה גרוע יותר.
"הכנות", זה ענין טכני.
אתה לא חסר-כל, גם לא לא-יוצלח.
עם כל הכאב, אלו דברים שקורים.
תנסה אולי ללכת שלב-שלב:
קודם כל, "לעכל" את הביטול. לראות מה היה לא מתאים בשידוך הזה, איזה תובנות (בונות, לא הרסניות וייאושיות) לוקחים להמשך.
אח"כ - תחזיר את עצמך ללימודים. תראה מה ניתן להשלים השנה, מה צריך לדחות. לא קורה שום דבר אם דברים נדחים קצת. אתה בדרך למקצוע שרצית, ויהיה לך אותו.
יעבור קצת זמן - תראה שאתה מוכן, תכיר מישהי מתאימה.
כשתגיע בסופו של דבר להינשא למי שאכן מתאימה, והלימודים יושלמו - אתה תראה שזה לטובה.
אין שום סיבה ל"תדמית עצמית שלילית". אתה לומד ולא נכשלת. הפסקת קצת, כדרכו של אדם שעובר משהו. ואם חלילה היתה תאונה, אז גם מפסיקים קצת וחוזרים. זה לא "שלילי" שלך.
וגם ה"ביטול" לא מראה כלום רע עליך. הרי רבים "חותכים" בשלב שמכירים. יש כאלה שרואים שלא מתאים קצת אח"כ, או סתם חוטפים "רגליים קרות". זה לא משהו לא בסדר אצלך, כמו שהחלטה בשלב הפגישות שלא-מתאים זה לא משהו לא בסדר אצל אחד הצדדים בדווקא. זה סובייקטיבי, עדיין אין בנין-בית מחייב.
ההרגשה מובנת - אבל אין לה צידוק אמיתי.
אלא מה? קשה... זה נכון. אנחנו איתך, מעומק הלב. אתה תצא מזה, תן לעצמך להתאושש, תחליט חזק שאתה הולך-קדימה. כשתמצא את המתאימה - ואתה תמצא בעז"ה - תבין "על מה עשה ה' ככה"...
הצלחה רבה, תתחזק. תתאושש. תצליח. תשמח.
