יצא לי ללדת גם במקומות בלי ביות וגם ספציפית בסורוקה ולהלן המסקנות:

יתרונות תינוקיה-שהם חסרונות ביות:

את יכולה לישון בשקט כי אחרים מטפלים לך בתינוק

חסרונות תינוקיה ויתרונות ביות:

את מהתחלה עם התינוק, יודעת מה נעשה איתו, אם את מרגישה טוב זה סבבה,את מהתחלה מניקה בלי שמישהו מתערב ונותן לו בקבוקים,

אליי באו אחיות להראות לי איך לקלח , ואני רוצה להגיד לך שאפילו שזו לא הייתה הלידה הראשונה שלי- כשהאחות באה ובכזה ביטחון קילחה אותה- זה נתן לי המון ביטחון, כי כל פעם מחדש זה קצת מפחיד להחזיק את האפרוחים השבריריים הללו, הראתה לי בדיוק איך לנקות את שאריות חבל הטבור, בקיצור- ממש קיבלתי ביטחון.

הנסיכה ב"ה הייתה רגועה וישנה בין הנקות, לגבי שינה בשקט- הייתה לי שותפה לחדר ועם תינוקת צרחנית. פשוט שכבתי במיטה שלי, בעיניים עצומות וניסיתי להירדם, מתוך אמונה שאירדם כי הגוף שלי עייף, ומתוך אמונה שנייה, שגם אם לא אירדם- לפחות אנוח, ואח"כ אנוח בבית,כי השאר במסגרות.

לגבי הלידה הבאה אני לא חוששת כלל מסורוקה כי החוויה שי שם הייתה טובה.

אם יש לך אופציה אחרת- סבבה. אם לא- תזכרי את היתרונות, ואל תפחדי מהמשפט- כדאי לך לנוח כל עוד את בבי"ח כי בבית לא תוכלי. זה לא תמיד נכון.העיקר שתהיה לידה קלה בע"ה והחלמה מהירה!!

ובכל זאת- נראה לי שגם בפעמים הבאות אלך לשם.

הקירבה, המקצוענות, היחס שווים את זה.

בלידה האחרונה ילדתי במעייני הישועה והתעקשתי על ביות. האחות שאלה אותי:" ומה אם יהיו לך נשים בחדר שלא רוצות ביות, והתינוקת שלך תצרח כל הלילה?".

אינסטינקטיבית עניתי לה:" למה שהיא תצרח כל הלילה אם היא לידי?"

איכשהוא, יש אקסיומה שתינוק צורח בלילה.אבל לדעתי, ברוב המקרים זה נובע מזה שהוא בתינוקיה!!

רחוק מאמא, בלי מגע, באור פלורוסנטים אחרי שהיה עד עכשיו ברחם. מה זה הדבר הזה?? הזוי שזה נחשב נורמלי!! ברור שהתינוק יבכה! הדבר הכי קשה לי זה להיות בתינוקיה באמצע הלילה ולשמוע הרבה תינוקות בוכים. עד שמגיעים אליהם הם כבר נרדמים בחזרה. זה מה שתינוק בן יומו צריך לחוות? הוא בסך הכל רוצה אמא.

נכון שיש תינוקת שבוכים, בעיקר אולי בלידה ראשונה, למשל כשאמא מנסה להניק ולא מצליחה, אבל בגדול נראה לי שתינוק שישן ליד אמא, בחושך, ואמא מרימה אותו בפיפס הראשון ומניקה אותו זה הדבר הכי מרגיע שיש.

חבל שלא שאלתי את זה את התינוקות שהיו איתי בחדר וצרחו כל הלילה ליד האמא היולדת המותשת והטריה שלא ידעה איך להרגיע אותם.

זה לא אקסיומה.

זו פשוט מציאות.

אצלי התינוקות לא בכו בכלל בלילה.

עשו את זה השכנים לחדר- ובגדול.

הגישה והתיאוריה באמת מקסימה,

אבל באמת- הדבר האחרון שחסר לי אחרי לידה זה הצרחות של התינוקות בלילה.

מספיק שהוא יצרח חצי דקה וירגיעו אותו- אבל השינה שלי כבר נגמרה.

עד שנכנסות לעניינים וכדומה,ויש תינוקות לא רגועים.אסור לך להפריע ליולדות אחרות בהסתמך על האקסיומה שלך שתינוק ישן.במעייני הישועה יכולים לסדר ליולדת כמוך חדר עם יולדות נוספות שמעוניינות בביות.

שרצתה ביות. והתינוק היה לידה וצרח בלילה 3 פעמים.

בבוקר ביקשתי להעביר אותי חדר - כי לי זה לא התאים ביות.

אז כשבאו להכניס לה יולדת אחרת שרצתה גם ביות היא כעסה וצעקה (עלי!!) שיהיה לה רעש כפול והיא ממש לא תוכל לנוח.. על הרעש שהיה לי היא כנראה לא חשבה...

למה תינוקות בוכים?? מהרבה סיבות....

כמה לילות טרוטי שינה עברתי עם תינוקות קטנים וצורחים.. ולא רק בילד הראשון..

זה יכול לגמרי לשנות את כל החוויה במחלקה.

אני אוהבת ביות. בלידה האחרונה הייתי בבי"ח שבו גם התינוקות ה'מבויתים' צריכים להגיע לתינוקייה לטיפולים ובדיקות, והביקורים בתינוקייה היו לי מאוד מדכדכים. ברחתי משם הכי מהר שיכולתי.

לגבי התינוק של השכנה, אני יכולה לספר רק על עצמי - כשאני שומעת בכי של תינוק ויודעת שלא אני אמורה לטפל בו אני נשארת נינוחה. ישנה או שוכבת ערה, זה לא משנה - אבל עניין שהוא לא בתחום אחריותי לא מטריד אותי ולא מפריע לי לנוח (תכל'ס אני בכל מקרה לא ממש ישנה בימים שאחרי לידה, אבל חייבת שהגוף יהיה במצב מנוחה).

ואני גם לא מקַלחת בימים הראשונים. מיותר בעיניי - ואם אני לא טועה אלו גם המלצות ארגון הבריאות העולמי, כי לתינוקות בגיל הזה קשה מאוד לשמר את חום הגוף, וכי הם זקוקים לשכבת ההגנה שנשארת על הגוף מהלידה.

הבעיה במעיני הישועה שאין להם כזה חדר קבוע, אלא לפי הצורך, ואז גם ההבטחה לביות יכולה להשתנות מרגע לרגע.

אם אני לא הייתי מתעקשת על זה לא היו מאפשרים לי.

גם נכון שתינוקות לפעמים צורחים. אבל בכל זאת, רובם צורחים בגלל שהם לא ליד אמא שלהם.

נשמע לי כ"כ לא הוגן שלא מסדרים במקומות אחרים מחלקה שלמה בשביל זה.

כאילו, מה אשמה יולדת אחת לרצונותיה של השנייה?

מוזר.

כך שזה בכלל לא תלוי ברצון של מישהי.

זה מה יש- וזהו.

לא כל אחת יכולה אחרי לידה להיות צמודה לתינוק בבי"ח - בבית זה יותר קל (לא צריך להיכנס איתו לשירותים), לא לכל אחת יש את הכוחות הפיזיים, אני למשל ממוטטת אחרי לידות במשך שבועיים רק מניקה. מזל שיש אמא שמחליפה טיטולים ומכבסת וכו'.

חוץ מתינוק יש גם יולדת שצריכה להרגיש טוב בסוף

אמא שלא מצליחה לישון לפחות בין הנקות (בלילה)-ממש לא מקנאה בה.

הכי רע לתינוק זה אמא שרע לה.

ולא הלכתי לבית החלמה.

הוא שילם על זה ביוקר. באמא מותשת. מלבד הנקות - כמעט ולא טיפלתי בו , הכל נזרק על בעלי או שלא קרה. (לצערי הרב).

מאז אני נפרדת בקלות מהילדים שלי לטובת תינוקיות וסבתות עוזרות.

ואף פעם ברוך השם המקרה הזה לא חזר שוב.

אמא - מטבע היותה אמא צריכה גם לדעת להרפות אף אחת לא חייבת להיות סופרוומנית. וגם לא להקריב את עצמן על מזבח. ולכן קיימות התינוקיות בבית חולים ובבית החלמה.

ואני לא אוהבת את הטענות כביכול אנחנו לא מודעות.

כולנו קראנו ושמענו את המידע בדיוק כמוך וכאמהות טובות ומדהימות והכי הכי מתאימות לילדים שלנו - החלטנו אחרת ממך! 

(ולא אנחנו גם לא אגואיסטיות באופן נדיר כמו שכל הארגונים והתנועות הטבעיות והירוקות מנסים לצייר אותנו)

ועוד משהו - בדיוק כמו שאתן תובעות זכות מלאה לביות מלא. הכירו את זכותינו לתבוע תינוקיה ולתבוע לא להיות בחדר עם אישה שהחליטה לביית.

מייסרת, ולא התינוק.

האימא היא זו שזקוקה להחלמה, ולא התינוק.

האימא היא זו שמתמוטטת מחוסר שינה, ולא התינוק.

האימא היא זו שעלולה ללקות בדיכאון, ולא התינוק

האימא היא זו שצריכה לחזור לבית מלאה ילדים ולטפל גם בהם, ולא התינוק.

לכן ילדות לא יכולות ללדת ילדים, אלא רק נשים בוגרות.

תינוק הוא שיא החוסר ישע, ואמא היא אדם בתקופה שהיא שיא החוזק הפיזי בשנות קיומה.

היא הכי חזקה שהיא תהיה אי פעם, והוא הכי חלש שיהיה אי פעם (אולי חוץ מאשר בזיקנה, אבל אז לפחות תעמוד לו היכולת המנטליות שלו בע"ה).

וכמו שאמרתי:

אם היא עברה לידה מייסרת

אם היא זקוקה להחלמה

אם היא מתמוטטת מחוסר שינה (וזה נדיר, אחרי לידה טובה, אבל לפעמים הלידה היא לא משהו)

אם היא במצב נפשי לא טוב

אז זה המקרה שבו היא לא יכולה להתפנות לתינוק שלה, שזקוק לה כל כך, וחבל, אבל ככה זה לפעמים. העולם אינו מושלם.

אם ביום- יומיים שאחרי הלידה כשהגוף של האישה מפורק ולפניה עוד משפחה ברוכה שהאי אמורה לחזור אליה ולטפל בה- מישהו נוסף יעזור לטפל בתינוק- מה יקרה??

אתן נשמעות כאילו מישהו דיבר על מסירת התינוק לאומנה או משהו....

לידה היא בדרך כלל מייסרת ומפרקת את הגוף,

אישה, גם אם היא בחרה להביא ילד לעולם- היא לא מכונה,

ולידה אינה חוויה קלה, גם כשקוראים לה לידה קלה  (מושג מפגר כשלעצמו)

ואם תינתן ליולדת אפשרות לישון בלילה יום יומיים אחרי זה-

לא ייגרם שום נזק לאף אחד.

במקרה ההפוך, בו האם לא מאפשרת לעצמה את מינימום ההתאוששות והמנוחה הזו- נראה לי שהסיכון הרבה יותר גדול.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קוהלת ג' 1)

יש דברים שאמורים לקרות בזמן מסוים, ואם הם לא קורים בזמן הנכון, הדברים עלולים להשתבש ולהתקלקל, והתיקון עלול להיות קשה.

תינוק ואמא נועדו להיות יחד אחרי לידה: צמוד צמוד! קורים שם דברים שאת חלקם אנחנו רואים ומבינים, וקורים שם דברים שאנחנו לא רואים, אבל הם חשובים לא פחות.

אם זה לא מתאפשר, אפשר לתקן אחר כך, אבל זה עלול להיות קשה, וחבל.

ראי את המשל שלי על חתן שעבר חוויה קשה מדי בחתונה, ומבקש מהכלה לתת לו לישון בשקט אחרי הארוע, ושולח אותה לחדר אחר. מה לא הגיוני פה? הוא עייף, פיזית ונפשית - סך הכל לילה אחד! אולי שניים... היעלה על הדעת דבר כזה? (וגם פה אני אגיד "כן", במקרים קיצוניים)

כחברה, אנחנו "שוכחים" את התינוקות.

הכל מתוך כוונות טובות, אבל "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות".

מישהו ליד היולדת, שיכול לסייע לה בכל מה שתצטרך. כך היה פעם כשאישה ילדה, מיד הוקפה בנשים מסייעות מהמשפחה, היא יכלה לנוח כשחפצה, ואף אחד לא קרא לזה שהיא מזניחה את התינוק, הרי הוא עם הסבתא או הדודה.

כיום, אין אופציה כזו! ומגרשים את כל המבקרים כולל האב, והאם נשארת לבדה.

היא לא שוכחת את התינוק, היא נותנת למישהו אחראי לשמור עליו עמ"נ שתאסוף כוחות.

ככלל,לדעתי קיצוניות אינה טובה אף פעם.

לא לכיוון תינוקייה מלאה בכל מחיר ולא לכיוון ביות מלא בכל מחיר.

רוב היולדות חוץ מיחידות סגולה צריכות הרבה מנוחה אחרי לידה, ואם אמא או חברה או בעל מטפלים בתינוק זה מעולה, ואין פה הזנחה. ומן הסתם היולדת באופן טבעי רוצה להיות שותפה בטיפול, אז זה לא שהיא נעלמת מהאופק.

רק צריכה עזרה מהסביבה.

מעניין מאוד שהרבה נשים הולכות לאמא שלהן אחרי הלידה, והרבה קהילות שמבשלים אוכל למשפחת היולדת. כי היא צריכה עזרה, זה לא ברור?

עם כל הכבוד לנו - אנחנו לא סופר וומן ולא כדאי להגיע למצב של קריסה.

יוקטנה- אם יש לך גוף חזק שיכול להתמודד עם טיפול עצמאי בתינוק בלי עזרה זה לא אומר שכולם כמוך

ראשית כל, מרשה לי לומר לך משפט מעצבן? משהו מסגנון כשתגדלי תביני? זה משפט מאוד מרגיז, אבל אחת שלא עברה לידה לא ממש יכולה לשפוט בתהליך הזה.

שנית, לא הבנתי בכלל מה השאלה לגבי המטרה. מה הקשר? המטרה של האם הייתה להביא ילד לעולם. זה אומר שהיא חוטאת למטרה אם היה ישנה בלילה שעתיים שלוש רצוף???? היא נטשה? הלכה הביתה? בסה"כ ביקשה לישון שעתיים עד הפעם הבאה שהתינוק מתעורר!! והיא תטפל בו לבדה לילות שלמים ותגדלו לחופה ולמעשים טובים!!! השאלה שלך מוגזמת ומקצינה, לא?

"לתת למישהו אחר לטפל"? הלו? גם בבית את תתני לבעלך לשמור על העוללים שעתיים ותלכי לישון. זה אומר שנטשת? שזו גישה גרועה ביותר?

עכשיו תנסי להיכנס לראש של אישה שאחרי הלידה, אחרי יומיים בלבד, חוזרת לבית עם חמישה מלאכים שהתגעגעו אליה נואשות. והנקיפות מצפון האימהיים שלה משתוללים. איך היא אמורה לשרוד את הטיפול בהם אם לא תישן אפילו שלוש שעות רצוף?

אגב, אני דווקא חושבת הפעם ללכת על ביות מלא.

פעם קודמת הילדה הייתה לידי רוב מוחלט של שעות היום, ובלילה בתינוקייה כשכל שעתיים באו להעיר אותי שהיא התעוררה ובוכה.

אין לי שום נקיפות מצפון, פשוט לא בטוחה שההליכה במסדרונות באמצע הלילה כשכולי רועדת וכמעט מתעלפת, היא חוויה נכונה.

אם בעלי היה יכול הביא לי אותה, מה טוב. כשלא, יתכן ואלך על ביות מלא.

מיני גישות של כל מיני נשים כ- "גרועה ביותר", או "חוטאת למטרה" או "חוסר מודעות" או "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות"....

הלו? שה' ישמור!  לפעמים יש תחושה שכל אחת בטוחה שהיא אורים ותומים ורק היא יודעת מה נכון וראוי והגיוני, וכל השאר.... ישר לדיווח לעבודה סוציאלית....

אפשר ורצוי לומר דעה, אך לא לקטול אישה בוגרת אחרת בזלזול או בהאשמות שווא חמורות.

יש הרבה דרכים להביע דעה שונה.

אלוקים חנן כל אימא בחוכמה בינה ודעת, וכל אחת יכולה ורשאית וזכאית להחליט לעצמה ולהביע את תחושותיה בלי שתואשם בנטישת הילד, לא?

אז תיקנתי את אי הדיוק

וההבדל, (למרות שלא ניסיתי להכנס לדיון )הוא שלדעות אפשר להגיד שהן לא מתאימות, או לא נכונות לראייתנו. לגיטימי לא עם הכל להסכים. אין עניין לראות את זה כפגיעה אישית, כי מצד האמת זה באמת לא כך..

כשמפנים אצבע כלפי המחזיקים בדעה- זה כבר באמת לא לעניין..

בה שהיא הדרך הטובה לגיהינום, זה אומר שהאישה בוחרת במעשה המוביל לגיהינום. 

לגיטימי למשל לומר כך על הבדלי גישות במה גורם להתחממות כדור הארץ, או דברים כאלה...... לא לגיטימי בעיני לומר בכזו חריפות על בחירה אישית שקולה ואחראית ואימהית של נשים לגבי היומיים שאחרי הלידה- "גישה גרועה ביותר".

זה מצביע על האישה ממש.

אגב, השתמשתי במונח "בוגרת" כי יוקטנה נקטה בו...

בסדר גמור, אנושי והוגן, ואתן שסבורות אחרת צריכות לחשוב קצת מחוץ לבועה שלכן.

תקיפות הדברים כן מעבירה תחושה של שיפוטיות. להגיד על נשים שבחרו בדעה צלולה לגמרי ובאחריות רבה בגישה שונה משלכן, שהן פשוט לא יודעות ולא מודעות ועושות את כל השגיאות בדרך לגיהינום, זו האשמה ושיפוטיות שאין להם מקום כיון שאינם נכונים ואינם נעימים לאוזן.

את וודאי לא מתכוונת אבל מרוח הדברים עולה התנשאות. כביכול, "אנחנו היחידות שאכפת לנו מהתינוקות ואנחנו היחידות שאנושיות כלפיהן".

חוסר הפרופורציה של "אלו לא סתם יומיים", כביכול היולדות נעלמו למלון ליומיים וזנחו את התינוק, היא הגזמה חסרת שחר שאינה הוגנת כלל. האמהות לא עזבו ליומיים, אלא נעזרו ביומיים אלו פה ושם בעזרת אחיות נעימות סבר בבית החולים. 

לומר שאותן אלו שבוחרות אחרת ממכן זה רק כי הן מהסוג האימהי המסכן שלא מסוגל לספק לתינוק את צרכיו זה חוסר רגישות ועובדתית לא נכון.

אני כלל לא בוחרת צד. אני מאמינה באמונה שלמה שכל יולדת מסוגלת וראויה וזכאית לבחור בהתנהלות משלה לאחר הלידה, ולזכות לכל הכבוד הראוי לה. מכולנו.

במעבר בין הרחם המוגן והנעים אל אור חזק וקור. אני לא חולקת שךאמא זה לא קל, אבל התינוק  בהחלט זקוק לאמא צמודה, אבל עם כוחות.

זה לא היגייני בשבילו, לא יקרה לו כלום אם תשאירי אותו כמה דקות לבד, או עם מבקר, או עם שכנה לחדר, בטח כשהוא ישן. הוא לא יקפוץ מהעריסה, מבטיחה לך! אין הבדל בין הבי"ח לבין הבית בעניין הזה...

או אורח???

או שכנה יתנו לו יחס אישי

אבל....

אני עדיין הייתי מעדיפה אחות מאשר שכנה לחדר אחרי לידה או אורח שאני ארגיש לא נעים וירצה ישר לצאת מהשירותים, לסיים מקלחת מהר וכד'... זה לחץ גרוע לאחרי לידה....

יחס אישי..... אני מעדיפה קצת פחות אישי אבל יחס של אחות......

בעיקר מקום סטרילי ושלא כל אחד יכניס ידיים לעריסה....

אם התינוק יבכה (מקרה נפוץ) אני מעדיפה שאחות תהיה איתו ולא אורח.

ז"א מה טוב למשפחה וזה נכון בהרבה דברים לענ"ד.

לא מה טוב לאם ומה לתינוק.

בעיקר, והכי חשוב זה להסתכל מה הכי נכון לטווח הארוך.

התשובות יכולות להשתנות מאשה לאשה ומלידה ללידה.

לרב אנשים, דר"א, אני חושבת שאידיאלי תינוקיה מאד מאד פתוחה כמו בבי"ח שאני הייתי, חבל שאין את זה בכל בתי החולים, זה הכי הגיוני......

בבי"ח שהייתי אפשר להיות עם התינוק כל זמן שאת לא ישנה, כל הבדיקות והכל בכל שעה ביום.....

את מחליטה....

רחצה האחיות עושות.....

החלפת חיתול בעיקרון האחיות אבל את יכולה להחליף בעצמך......

בסה"כ, את יכולה לעשות הכל, אם לא תעשי יהיה מי שיעשה את זה זה לא עלייך....

וגם לביות מלא יש תנאים,תינוק לא פג מעל משקל 2.500 קילו,ושנולד מעל שבוע 37.

בדר"כ לא אחרי לידת ואקום או לידה קיסרית.

ייתרונות וחסרונות יש בביות מלא ובביות חלקי.

תראי איך תהיה הלידה שלך בע"ה וכמה כוחות יהיה לך.

ב"ח זה במילא מקום שלא ישנים כ"כ טוב. אני אישי ת עשיתי ביות מלא רק בלידה השלישית ובע"ה גם הפעם אעשה.. בלידה הראשונה לא הכרתי את האופצייה ולא הייתי כ"כ במצב הזה. בלידה השניה לא הייי בבי"ח שתומך בביות מלא,אז ביליתי חצי מהלילה בתינוקיה

וכל תנועה הייתה מלווה בכאבים, שהיה פשוט לא רלוונטי בעליל לנסות ביות מלא. בקושי בזמן שכן הייתי איתה, הצלחתי להסתדר. זה מאוד תלוי במצב.. 

רק 6 שעות או 8 אחרי הניתוח ולא שעתיים כמו אישה רגילה.

אחרי ואקום את מקבלת רגיל כמו כולם.

בסורוקה אין תנאים-תינוק בסדר, אמא לא במצב של רעלת הריון, או סכנת חיים, תקבל את התינוק ברגע שאפשר.

לא נחים ללא עזרה.

וראיתי גם יולדת שקיבלה דלקת ריאות בחודש תשיעי, ילדה בניתוח, ועם השיעולים של הדלקת, אחרי הניתוח וכל ההחלמה - היתה צריכה גם לטפל בתינוק.

זה היה פשוט מעורר רחמים.

אישה אחרי ניתוח צריכה עזרה רק כדי להתרומם משכיבה לישיבה

היא לא מסוגלת לעמוד בעומס הפיזי של לטפל לבד בתינוק

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...

אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...

שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?

והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.

ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.

הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.

אם יש למיועד אח עם בעיית עיכוב התפתחותית, מה זה אומר על האיכויות שלו?

מעניין אותי כי זו תפיסת עולם כל כך שונה.

אצלנו המיועד נשפט כאינדיבידואל בזכות עצמו ולא בהקשר של משפחה.

כאילו אם יש במשפחה תלמיד חכם אז זה מקפיץ את המניה, ואם יש אחות שקצת ירדה מהדרך זה מוריד את המניה?

כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.

לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים

בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם

בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.

אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.

לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה

בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר

אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.

גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)

אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.

אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.

חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.  

מבחינת הרקע המשפחתי

התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.

התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.

ככה שזה ממש ענבי הגפן.

המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.

אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.

הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.

ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר

מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.

הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.

תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.

ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).  

כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.

אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.

כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.

ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.

תודה על התשובה המפורטת.

גם אני חושבת שזה לא פייר וחוטא לאמת

ולא מצאתי היגיון בזה.

אם יש 2 אחים של מועמד- אחד עם קשה וריכוז והשני חזר בשאלה-

מה זה אומר עליו?

מה זה אומר על המשפחה?

למה זה אומר שהמשפחה לא טובה מספיק? או שהחתן סוג ב'?

את האמת שההיתפסות הזאת לכל מה שחיצוני,

והאישור החברתי בכל מחיר שיכול גם להכשיר שרצים קשים (הסתרות חמורות מאוד, נגיד של פגיעות מיניות)

זה נראה לי כל כך הופך רצון ה'.

כאילו כבר אין שום קשר לאמות המוסר האנושיות הבסיסיות. הכל נשפט לפי המעמד החברתי.

ככה תלמידי חכמים מגיעים למצב שבו הם דורשים עבור הזכות להתחתן איתם- מאות אלפי שקלים.

אני יודעת שזה יותר אצל הליטאים, ועדיין.

ממתי זה מוסר אנושי בסיסי?

ממתי זה ערך תורני?

ועוד זה נישא בפי כל, בלי שום בושה.

את האמת שלא ברור לי איך אפשר לחיות בתוך כללים מעוותים שכאלה.

ואני יודעת שאולי אני פוגעת בך או במישהי אחרת, אבל זה נשמע לי כל כך רחוק מצדק בסיסי, שאני חייבת למחות

שההתנהלות שקיימת אצלנו,

וההתנהלות שקיימת בחלק מהציבור הליטאי ש ''קונים'' את החתן - אני רוצה לקוות איתך שמשובר בחלק קטן מכל הציבור.

אני לא רוצה לבאס אותך אבל מהיכרות עם חברות מחסידויות אחרות - זה דיי חוזר על עצמו.

מי יותר ומי פחות - הרעיון קיים. 

איך יכולים בחורים להגיד- אני פוסל כל הצעה מתחת ל-500,000 ואין מישהו שיגיד על זה שזה חזירי?

שזה מבזה את התורה?

למה לשמר נורמות שמבזות את התורה?

מי שהוא בן תורה אמיתי צריך להידחות בשאט נפש מזה. מי שהוא ממשיך את הכיוון הזה- זו שחיתות מוסרית.

אם אפשר לשאול עוד שאלה.

הרי בסוף זיווג זה משמיים.

והקב"ה יש לו היכרות עם בני עמו ועם השיטה,

אז מה זה משנה בעצם אם זה פייר או לא פייר,

הרי בסוף תתחתני עם מי שהקב"ה הועיד לך.

ומי שהוא הועיד לך זה הוא הוא הועיד לך.

לא השיטה.

לא מה השכנה אמרה עלייך בבירור,

לא הטלפון שאת מחזיקה,

ולא איפה האחים שלך למדו

- ה' מזווג זיווגים לא השיטה.

אז מה זה בעצם משנה כמה הצעות נופלות אם הקב"ה הפיל אותן?

מקווה ששאלתי ברור ורק אם יבוא לך תעני.

אל תקנאי, גם לי יש ניסיונות

ובתחילת הנישואים היה לי ממש קשה. זה שמשהו הוא מאת ה' זה לא אומר שזה לא קשה או שאין עבודה..

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

מקווה שבע"ה האבחון יעשה לו טוב ותלמדו מה מתאים לנתב אותו להצלחה ועשיה ברוכה שנכונה לו ולכם.
ומבאס שאת אמורה לדאוג לגיס שלא התחתן במקום לבן שלך...כלומר ברור שתדאגי לבן, אבל חבל שאבחון כל שהוא אמור להטריד שחלילה חלילה בגללו הגיס לא יתחתן...מאחלת שתהייה האבחנה הכי מדויקת לטיפול הכי מדויק וטוב בשבילו. הגיס עוד יתחתן, הזיווג שלו מחכה לו בעתו ובזמנו.
 

אין שמחה כהתרת הספקות.

נכון איבחון זו חותמת לכל החיים.

אבל ילד שמאובחן בגיל צעיר ולא משנה האבחנה .

מקבל מענה לקשיים שלו.

בגיל הצעיר במיוחד עם אבחנה של A.S.D.

חשובה התערבות מוקדמת ומייטבית לקידום הילד.

כשהתארסנו לפני כמה עשרות שנים.

זרקה בחורה חרדית(לא חכמה כלל)

אי פגם יש באחותך אשכנזיה.

מתחתנת עם בחור ספרדי עם אח מפגר!

סליחה על הבוטות.אבל כך קראו לבעלי מוגבלות שכלית.

שמעתי את זה דקה לפני חתונה.

רציתי לחנוק אותה . פשוט בחורה טיפשה ולא מחונכת .

יש אנשים עם אבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה.

שחיים חיים עצמאיים כולל נישואין.

לימודים אקדמיים .המון המון בהצלחה.

האבחון של הילד לא אמור לפגוע בכיס, הלכת רחוק חחח

סתם שיתפתי על הקושי שיש בשידוכים של בעלי מוגבלויות 

תני לעצמך זמן לעכל.. זה מטלטל מאוד.

תזכרי שהכי חשוב שתדעו איך לעזור ולהקל ולקדם את הילד שלכם.

כל השאר בע"ה יהיה בסדר ❤️

אלא הרבה אנשים חוששים מהתיוג של אוטיזם לדוגמא.

אגב שמעתי כבר כמה אנשים שהעדיפו לעשות אבחון פרטי כדי לדעת מה הבעיה ואיך לפעול, אבל לא דרך הקופח כדי שלא יהיה רקורד ברשומות.

לצערי אין לי עצה טובה לתת לך, האמת היא שגם אותי היה מדאיג במגזר כזה מה יהא על הילד 😔 

אבל אוטיזם בתפקוד גבוה שונה מאוד מאוטיזם בתפקוד נמוך, ובאמת לאט לאט מנרמלים את זה וזה כבר לא מפחיד כל כך.

הלוואי שזה יגיע לכל הציבורים...

אין לזה משמעות אמיתי מעבר לכך. וגם זה רק בישראל.

אוטיזם מתוקצב יותר גבוה ויותר שנים מפיגור שכלי למשל. לא בגלל שזאת האמת, בגלל יח"ץ יותר טוב שהביאו לחקיקה ולזכויות. אבל זה לא הלקות הכי קשה. ממש לא (אם בכלל יש איזשהו מדרג)

באמת לא ברור למה אין השוואה למש"ה

אבל גם מבחינת איך שזה נתפס בחברה...

וזה ממש לא נכון.

(יש לי חברה עם ילדה על הרצף בתפקוד גבוה ועם ילד עם לקות שהביטוי שלה הרבה יותר חמור - הילדה מקבלת 100% נכות, והילד, אחרי מאבקים, מקבל 50%...)

100% זה ממש לא הכי הרבה שאפשר לקבל.

יש כמה מדרגות של נכויות, 50%, 100%, 112%, 188%, ו235% (לא יודעת איזה מתמטיקה למד מי שהגדיר את זה ככה...🫣).

אוטיזם אולי מקבל אוטומטית הגדרה של 100% נכות, אבל זה עדיין לא אומר שזה הכי קשה.

יש לקויות ללא ספק יותר מורכבות מאוטיזם (מכירה את 'עדי' בירושלים? על"ה לשעבר... לא חושבת שיש מישהו שיגיד שהלקויות שיש שם פחות קשות מאוטיזם).

אולי הכוונה ביחס לילד שאין לו לקות פיזית?

בכל מקרה, אני רואה היום הרבה שיח שבגלל מנסה לדבר על אוטיזם כ'שונות נוירולוגית' ולא 'לקות'. (מסכימה עם הגישה הזו חלקית. אני חושבת שביחס לתפקוד הגבוה יש בזה הרבה אמת. אבל לנסות להתייחס בצורה זהה לכל הקשת האוטיסטית זה לא ממש מדויק...)

שהאבחון יהיה התרת ספקות והסבר מדויק

ושבעז"ה בעקבות האבחון תדעו לתת לו את המענה המדויק, ילד שמקבל מענה נכון צומח ומתפתח ומצמצם פערים.

מניחה שהפנו אותך לאבחון פסיכולוגי?

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

ממליצה גם על אמול במקלחת.

לק"י

אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת

אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..

אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

לפעמים השעה מנוחה ממש עוזרת לי לתפקד,

אבל אולי אני גם אנסה לישון מוקדם יותר כי אני לפעמים ישנה ממש מאוחר 

מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל

לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך

להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.

זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו

לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום

נראה לי לגבי האוכל זה נראה לי מאכלים שאסור בגיל שלה, סוכריה על מקל ממש בעייתי וגזר.

היא כרגע רק בשלב הטעימות

ושאלה, מותר להושיב בכיסא אוכל אם היא יציבה בישיבה אבל לא יושבת לגמרי לבד?

אשמח לדעת

אני נותנת לבן התשעה חודשים שלי כבר חודשיים לפחות גזר, ולאחרונה גם סוכריה על מקל אני מביאה בצורת מלבן כזה baby doll

כמובן עם השגחה.

מה הבעיה בשני הדברים האלו דווקא?

הסוכריות זה מסוכן לתינוקות  בגלל חנק וגזר גם נראה לי מלחיץ אבל אולי זו רק אני.

לא חשבתי על זה האמת. אבדוק.

תודה!

אפשר גם בלי מים

עם אבטיח או לבן, אוכל מלכלך שאפשר להתחיל להתנסות בו בגיל הזה

ואחכ שוטפים ומתנקים

ממלאים טיפה מים ונותנים לה להחליק מצד לצד תחת השגחה בשבע עיניים

זה מעייף וכיף,  לתינוקות שאוהבים אמבטיה

שמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️

אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה  בלידה רגילה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324

הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה

וכן, לקחת דולה מתאימה

ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)

זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך

מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה

נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב

כמו שבלידה הראשונה היתה נראית בלידה וזה לא התקדם. בסוף הפתיחה כן יכולה לתת אינדיקציה גם ליולדת עצמה עד כמה היא יכולה להמשיך..

ולך הפותחת - חיבוק נשמעת חויה קשה, טוב שטיפלת בזה ובע"ה מקווה שתהיה לידה קלה ומעצימה.

אלא היו לה צירים במוניטור

ורק כדי לברר מה הפתיחה (שזה לא כזה חשוב בסוף ליולדת) התחילו עם אפידורל ואז כדי לא לבזבז סתם את האפידורל אז התחילו עם פיטוצין ובלון ומפל התערבויות בלתי נגמר

שאם לא הייתי בודקת פתיחה במרפאה, כנראה שהייתי יולדת בבית.

הייתי בפתיחה 5, אבל לא נראיתי בלידה פעילה. עם צירים לא סדירים ולא חזקים. בבת אחת זה קפץ לפתיחה מלאה וצירי לחץ.

רק כדי לתת אפידורל ולבדוק אותה, מאמינה שהכניסו כי היתה כאובה מאוד.

אני כן חושבת שליולדת במצבה חשוב לדעת מה הפתיחה כי זה מאפשר לה לדעת איפה היא נמצאת ולא בחוסר ודאות שיגרום לה לא לקחת אפידורל כדי לא לשחזר את הלידה הקודמת למרות שאולי היא כבר בפתיחה שכדאי לקחת..

או להפך, שתגלה שהיא בפתיחה קטנה ותחזור הביתה להמשיך מקלחות או עיסויים ותדע שהיא צריכה לסחוב עוד קצת.

נשמע לא פשוט❤️

ממליצה על טל חלפון המהממת 0585802617

ממליצה ממש על עין כרם

ילדתי שם כמה לידות טבעיות אחרי קיסרי והם מדהימים ומאוד מעודדים לידה טבעית

לגבי דולה, ממליצה על יפעת חובב, ליוותה אותי ובאופן כללי מלווה הרבה יולדות אחרי קיסרי

על אודליה גור אריה.

היא עוסית ודולה ועם הכשרה מיוחדת לטיפול בטראומה במיוחד בהקשרים של לידה.

אם תרצי אתן לך מספר.