יצא לי ללדת גם במקומות בלי ביות וגם ספציפית בסורוקה ולהלן המסקנות:

יתרונות תינוקיה-שהם חסרונות ביות:

את יכולה לישון בשקט כי אחרים מטפלים לך בתינוק

חסרונות תינוקיה ויתרונות ביות:

את מהתחלה עם התינוק, יודעת מה נעשה איתו, אם את מרגישה טוב זה סבבה,את מהתחלה מניקה בלי שמישהו מתערב ונותן לו בקבוקים,

אליי באו אחיות להראות לי איך לקלח , ואני רוצה להגיד לך שאפילו שזו לא הייתה הלידה הראשונה שלי- כשהאחות באה ובכזה ביטחון קילחה אותה- זה נתן לי המון ביטחון, כי כל פעם מחדש זה קצת מפחיד להחזיק את האפרוחים השבריריים הללו, הראתה לי בדיוק איך לנקות את שאריות חבל הטבור, בקיצור- ממש קיבלתי ביטחון.

הנסיכה ב"ה הייתה רגועה וישנה בין הנקות, לגבי שינה בשקט- הייתה לי שותפה לחדר ועם תינוקת צרחנית. פשוט שכבתי במיטה שלי, בעיניים עצומות וניסיתי להירדם, מתוך אמונה שאירדם כי הגוף שלי עייף, ומתוך אמונה שנייה, שגם אם לא אירדם- לפחות אנוח, ואח"כ אנוח בבית,כי השאר במסגרות.

לגבי הלידה הבאה אני לא חוששת כלל מסורוקה כי החוויה שי שם הייתה טובה.

אם יש לך אופציה אחרת- סבבה. אם לא- תזכרי את היתרונות, ואל תפחדי מהמשפט- כדאי לך לנוח כל עוד את בבי"ח כי בבית לא תוכלי. זה לא תמיד נכון.העיקר שתהיה לידה קלה בע"ה והחלמה מהירה!!

ובכל זאת- נראה לי שגם בפעמים הבאות אלך לשם.

הקירבה, המקצוענות, היחס שווים את זה.

בלידה האחרונה ילדתי במעייני הישועה והתעקשתי על ביות. האחות שאלה אותי:" ומה אם יהיו לך נשים בחדר שלא רוצות ביות, והתינוקת שלך תצרח כל הלילה?".

אינסטינקטיבית עניתי לה:" למה שהיא תצרח כל הלילה אם היא לידי?"

איכשהוא, יש אקסיומה שתינוק צורח בלילה.אבל לדעתי, ברוב המקרים זה נובע מזה שהוא בתינוקיה!!

רחוק מאמא, בלי מגע, באור פלורוסנטים אחרי שהיה עד עכשיו ברחם. מה זה הדבר הזה?? הזוי שזה נחשב נורמלי!! ברור שהתינוק יבכה! הדבר הכי קשה לי זה להיות בתינוקיה באמצע הלילה ולשמוע הרבה תינוקות בוכים. עד שמגיעים אליהם הם כבר נרדמים בחזרה. זה מה שתינוק בן יומו צריך לחוות? הוא בסך הכל רוצה אמא.

נכון שיש תינוקת שבוכים, בעיקר אולי בלידה ראשונה, למשל כשאמא מנסה להניק ולא מצליחה, אבל בגדול נראה לי שתינוק שישן ליד אמא, בחושך, ואמא מרימה אותו בפיפס הראשון ומניקה אותו זה הדבר הכי מרגיע שיש.

חבל שלא שאלתי את זה את התינוקות שהיו איתי בחדר וצרחו כל הלילה ליד האמא היולדת המותשת והטריה שלא ידעה איך להרגיע אותם.

זה לא אקסיומה.

זו פשוט מציאות.

אצלי התינוקות לא בכו בכלל בלילה.

עשו את זה השכנים לחדר- ובגדול.

הגישה והתיאוריה באמת מקסימה,

אבל באמת- הדבר האחרון שחסר לי אחרי לידה זה הצרחות של התינוקות בלילה.

מספיק שהוא יצרח חצי דקה וירגיעו אותו- אבל השינה שלי כבר נגמרה.

עד שנכנסות לעניינים וכדומה,ויש תינוקות לא רגועים.אסור לך להפריע ליולדות אחרות בהסתמך על האקסיומה שלך שתינוק ישן.במעייני הישועה יכולים לסדר ליולדת כמוך חדר עם יולדות נוספות שמעוניינות בביות.

שרצתה ביות. והתינוק היה לידה וצרח בלילה 3 פעמים.

בבוקר ביקשתי להעביר אותי חדר - כי לי זה לא התאים ביות.

אז כשבאו להכניס לה יולדת אחרת שרצתה גם ביות היא כעסה וצעקה (עלי!!) שיהיה לה רעש כפול והיא ממש לא תוכל לנוח.. על הרעש שהיה לי היא כנראה לא חשבה...

למה תינוקות בוכים?? מהרבה סיבות....

כמה לילות טרוטי שינה עברתי עם תינוקות קטנים וצורחים.. ולא רק בילד הראשון..

זה יכול לגמרי לשנות את כל החוויה במחלקה.

אני אוהבת ביות. בלידה האחרונה הייתי בבי"ח שבו גם התינוקות ה'מבויתים' צריכים להגיע לתינוקייה לטיפולים ובדיקות, והביקורים בתינוקייה היו לי מאוד מדכדכים. ברחתי משם הכי מהר שיכולתי.

לגבי התינוק של השכנה, אני יכולה לספר רק על עצמי - כשאני שומעת בכי של תינוק ויודעת שלא אני אמורה לטפל בו אני נשארת נינוחה. ישנה או שוכבת ערה, זה לא משנה - אבל עניין שהוא לא בתחום אחריותי לא מטריד אותי ולא מפריע לי לנוח (תכל'ס אני בכל מקרה לא ממש ישנה בימים שאחרי לידה, אבל חייבת שהגוף יהיה במצב מנוחה).

ואני גם לא מקַלחת בימים הראשונים. מיותר בעיניי - ואם אני לא טועה אלו גם המלצות ארגון הבריאות העולמי, כי לתינוקות בגיל הזה קשה מאוד לשמר את חום הגוף, וכי הם זקוקים לשכבת ההגנה שנשארת על הגוף מהלידה.

הבעיה במעיני הישועה שאין להם כזה חדר קבוע, אלא לפי הצורך, ואז גם ההבטחה לביות יכולה להשתנות מרגע לרגע.

אם אני לא הייתי מתעקשת על זה לא היו מאפשרים לי.

גם נכון שתינוקות לפעמים צורחים. אבל בכל זאת, רובם צורחים בגלל שהם לא ליד אמא שלהם.

נשמע לי כ"כ לא הוגן שלא מסדרים במקומות אחרים מחלקה שלמה בשביל זה.

כאילו, מה אשמה יולדת אחת לרצונותיה של השנייה?

מוזר.

כך שזה בכלל לא תלוי ברצון של מישהי.

זה מה יש- וזהו.

לא כל אחת יכולה אחרי לידה להיות צמודה לתינוק בבי"ח - בבית זה יותר קל (לא צריך להיכנס איתו לשירותים), לא לכל אחת יש את הכוחות הפיזיים, אני למשל ממוטטת אחרי לידות במשך שבועיים רק מניקה. מזל שיש אמא שמחליפה טיטולים ומכבסת וכו'.

חוץ מתינוק יש גם יולדת שצריכה להרגיש טוב בסוף

אמא שלא מצליחה לישון לפחות בין הנקות (בלילה)-ממש לא מקנאה בה.

הכי רע לתינוק זה אמא שרע לה.

ולא הלכתי לבית החלמה.

הוא שילם על זה ביוקר. באמא מותשת. מלבד הנקות - כמעט ולא טיפלתי בו , הכל נזרק על בעלי או שלא קרה. (לצערי הרב).

מאז אני נפרדת בקלות מהילדים שלי לטובת תינוקיות וסבתות עוזרות.

ואף פעם ברוך השם המקרה הזה לא חזר שוב.

אמא - מטבע היותה אמא צריכה גם לדעת להרפות אף אחת לא חייבת להיות סופרוומנית. וגם לא להקריב את עצמן על מזבח. ולכן קיימות התינוקיות בבית חולים ובבית החלמה.

ואני לא אוהבת את הטענות כביכול אנחנו לא מודעות.

כולנו קראנו ושמענו את המידע בדיוק כמוך וכאמהות טובות ומדהימות והכי הכי מתאימות לילדים שלנו - החלטנו אחרת ממך! 

(ולא אנחנו גם לא אגואיסטיות באופן נדיר כמו שכל הארגונים והתנועות הטבעיות והירוקות מנסים לצייר אותנו)

ועוד משהו - בדיוק כמו שאתן תובעות זכות מלאה לביות מלא. הכירו את זכותינו לתבוע תינוקיה ולתבוע לא להיות בחדר עם אישה שהחליטה לביית.

מייסרת, ולא התינוק.

האימא היא זו שזקוקה להחלמה, ולא התינוק.

האימא היא זו שמתמוטטת מחוסר שינה, ולא התינוק.

האימא היא זו שעלולה ללקות בדיכאון, ולא התינוק

האימא היא זו שצריכה לחזור לבית מלאה ילדים ולטפל גם בהם, ולא התינוק.

לכן ילדות לא יכולות ללדת ילדים, אלא רק נשים בוגרות.

תינוק הוא שיא החוסר ישע, ואמא היא אדם בתקופה שהיא שיא החוזק הפיזי בשנות קיומה.

היא הכי חזקה שהיא תהיה אי פעם, והוא הכי חלש שיהיה אי פעם (אולי חוץ מאשר בזיקנה, אבל אז לפחות תעמוד לו היכולת המנטליות שלו בע"ה).

וכמו שאמרתי:

אם היא עברה לידה מייסרת

אם היא זקוקה להחלמה

אם היא מתמוטטת מחוסר שינה (וזה נדיר, אחרי לידה טובה, אבל לפעמים הלידה היא לא משהו)

אם היא במצב נפשי לא טוב

אז זה המקרה שבו היא לא יכולה להתפנות לתינוק שלה, שזקוק לה כל כך, וחבל, אבל ככה זה לפעמים. העולם אינו מושלם.

אם ביום- יומיים שאחרי הלידה כשהגוף של האישה מפורק ולפניה עוד משפחה ברוכה שהאי אמורה לחזור אליה ולטפל בה- מישהו נוסף יעזור לטפל בתינוק- מה יקרה??

אתן נשמעות כאילו מישהו דיבר על מסירת התינוק לאומנה או משהו....

לידה היא בדרך כלל מייסרת ומפרקת את הגוף,

אישה, גם אם היא בחרה להביא ילד לעולם- היא לא מכונה,

ולידה אינה חוויה קלה, גם כשקוראים לה לידה קלה  (מושג מפגר כשלעצמו)

ואם תינתן ליולדת אפשרות לישון בלילה יום יומיים אחרי זה-

לא ייגרם שום נזק לאף אחד.

במקרה ההפוך, בו האם לא מאפשרת לעצמה את מינימום ההתאוששות והמנוחה הזו- נראה לי שהסיכון הרבה יותר גדול.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קוהלת ג' 1)

יש דברים שאמורים לקרות בזמן מסוים, ואם הם לא קורים בזמן הנכון, הדברים עלולים להשתבש ולהתקלקל, והתיקון עלול להיות קשה.

תינוק ואמא נועדו להיות יחד אחרי לידה: צמוד צמוד! קורים שם דברים שאת חלקם אנחנו רואים ומבינים, וקורים שם דברים שאנחנו לא רואים, אבל הם חשובים לא פחות.

אם זה לא מתאפשר, אפשר לתקן אחר כך, אבל זה עלול להיות קשה, וחבל.

ראי את המשל שלי על חתן שעבר חוויה קשה מדי בחתונה, ומבקש מהכלה לתת לו לישון בשקט אחרי הארוע, ושולח אותה לחדר אחר. מה לא הגיוני פה? הוא עייף, פיזית ונפשית - סך הכל לילה אחד! אולי שניים... היעלה על הדעת דבר כזה? (וגם פה אני אגיד "כן", במקרים קיצוניים)

כחברה, אנחנו "שוכחים" את התינוקות.

הכל מתוך כוונות טובות, אבל "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות".

מישהו ליד היולדת, שיכול לסייע לה בכל מה שתצטרך. כך היה פעם כשאישה ילדה, מיד הוקפה בנשים מסייעות מהמשפחה, היא יכלה לנוח כשחפצה, ואף אחד לא קרא לזה שהיא מזניחה את התינוק, הרי הוא עם הסבתא או הדודה.

כיום, אין אופציה כזו! ומגרשים את כל המבקרים כולל האב, והאם נשארת לבדה.

היא לא שוכחת את התינוק, היא נותנת למישהו אחראי לשמור עליו עמ"נ שתאסוף כוחות.

ככלל,לדעתי קיצוניות אינה טובה אף פעם.

לא לכיוון תינוקייה מלאה בכל מחיר ולא לכיוון ביות מלא בכל מחיר.

רוב היולדות חוץ מיחידות סגולה צריכות הרבה מנוחה אחרי לידה, ואם אמא או חברה או בעל מטפלים בתינוק זה מעולה, ואין פה הזנחה. ומן הסתם היולדת באופן טבעי רוצה להיות שותפה בטיפול, אז זה לא שהיא נעלמת מהאופק.

רק צריכה עזרה מהסביבה.

מעניין מאוד שהרבה נשים הולכות לאמא שלהן אחרי הלידה, והרבה קהילות שמבשלים אוכל למשפחת היולדת. כי היא צריכה עזרה, זה לא ברור?

עם כל הכבוד לנו - אנחנו לא סופר וומן ולא כדאי להגיע למצב של קריסה.

יוקטנה- אם יש לך גוף חזק שיכול להתמודד עם טיפול עצמאי בתינוק בלי עזרה זה לא אומר שכולם כמוך

ראשית כל, מרשה לי לומר לך משפט מעצבן? משהו מסגנון כשתגדלי תביני? זה משפט מאוד מרגיז, אבל אחת שלא עברה לידה לא ממש יכולה לשפוט בתהליך הזה.

שנית, לא הבנתי בכלל מה השאלה לגבי המטרה. מה הקשר? המטרה של האם הייתה להביא ילד לעולם. זה אומר שהיא חוטאת למטרה אם היה ישנה בלילה שעתיים שלוש רצוף???? היא נטשה? הלכה הביתה? בסה"כ ביקשה לישון שעתיים עד הפעם הבאה שהתינוק מתעורר!! והיא תטפל בו לבדה לילות שלמים ותגדלו לחופה ולמעשים טובים!!! השאלה שלך מוגזמת ומקצינה, לא?

"לתת למישהו אחר לטפל"? הלו? גם בבית את תתני לבעלך לשמור על העוללים שעתיים ותלכי לישון. זה אומר שנטשת? שזו גישה גרועה ביותר?

עכשיו תנסי להיכנס לראש של אישה שאחרי הלידה, אחרי יומיים בלבד, חוזרת לבית עם חמישה מלאכים שהתגעגעו אליה נואשות. והנקיפות מצפון האימהיים שלה משתוללים. איך היא אמורה לשרוד את הטיפול בהם אם לא תישן אפילו שלוש שעות רצוף?

אגב, אני דווקא חושבת הפעם ללכת על ביות מלא.

פעם קודמת הילדה הייתה לידי רוב מוחלט של שעות היום, ובלילה בתינוקייה כשכל שעתיים באו להעיר אותי שהיא התעוררה ובוכה.

אין לי שום נקיפות מצפון, פשוט לא בטוחה שההליכה במסדרונות באמצע הלילה כשכולי רועדת וכמעט מתעלפת, היא חוויה נכונה.

אם בעלי היה יכול הביא לי אותה, מה טוב. כשלא, יתכן ואלך על ביות מלא.

מיני גישות של כל מיני נשים כ- "גרועה ביותר", או "חוטאת למטרה" או "חוסר מודעות" או "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות"....

הלו? שה' ישמור!  לפעמים יש תחושה שכל אחת בטוחה שהיא אורים ותומים ורק היא יודעת מה נכון וראוי והגיוני, וכל השאר.... ישר לדיווח לעבודה סוציאלית....

אפשר ורצוי לומר דעה, אך לא לקטול אישה בוגרת אחרת בזלזול או בהאשמות שווא חמורות.

יש הרבה דרכים להביע דעה שונה.

אלוקים חנן כל אימא בחוכמה בינה ודעת, וכל אחת יכולה ורשאית וזכאית להחליט לעצמה ולהביע את תחושותיה בלי שתואשם בנטישת הילד, לא?

אז תיקנתי את אי הדיוק

וההבדל, (למרות שלא ניסיתי להכנס לדיון )הוא שלדעות אפשר להגיד שהן לא מתאימות, או לא נכונות לראייתנו. לגיטימי לא עם הכל להסכים. אין עניין לראות את זה כפגיעה אישית, כי מצד האמת זה באמת לא כך..

כשמפנים אצבע כלפי המחזיקים בדעה- זה כבר באמת לא לעניין..

בה שהיא הדרך הטובה לגיהינום, זה אומר שהאישה בוחרת במעשה המוביל לגיהינום. 

לגיטימי למשל לומר כך על הבדלי גישות במה גורם להתחממות כדור הארץ, או דברים כאלה...... לא לגיטימי בעיני לומר בכזו חריפות על בחירה אישית שקולה ואחראית ואימהית של נשים לגבי היומיים שאחרי הלידה- "גישה גרועה ביותר".

זה מצביע על האישה ממש.

אגב, השתמשתי במונח "בוגרת" כי יוקטנה נקטה בו...

בסדר גמור, אנושי והוגן, ואתן שסבורות אחרת צריכות לחשוב קצת מחוץ לבועה שלכן.

תקיפות הדברים כן מעבירה תחושה של שיפוטיות. להגיד על נשים שבחרו בדעה צלולה לגמרי ובאחריות רבה בגישה שונה משלכן, שהן פשוט לא יודעות ולא מודעות ועושות את כל השגיאות בדרך לגיהינום, זו האשמה ושיפוטיות שאין להם מקום כיון שאינם נכונים ואינם נעימים לאוזן.

את וודאי לא מתכוונת אבל מרוח הדברים עולה התנשאות. כביכול, "אנחנו היחידות שאכפת לנו מהתינוקות ואנחנו היחידות שאנושיות כלפיהן".

חוסר הפרופורציה של "אלו לא סתם יומיים", כביכול היולדות נעלמו למלון ליומיים וזנחו את התינוק, היא הגזמה חסרת שחר שאינה הוגנת כלל. האמהות לא עזבו ליומיים, אלא נעזרו ביומיים אלו פה ושם בעזרת אחיות נעימות סבר בבית החולים. 

לומר שאותן אלו שבוחרות אחרת ממכן זה רק כי הן מהסוג האימהי המסכן שלא מסוגל לספק לתינוק את צרכיו זה חוסר רגישות ועובדתית לא נכון.

אני כלל לא בוחרת צד. אני מאמינה באמונה שלמה שכל יולדת מסוגלת וראויה וזכאית לבחור בהתנהלות משלה לאחר הלידה, ולזכות לכל הכבוד הראוי לה. מכולנו.

במעבר בין הרחם המוגן והנעים אל אור חזק וקור. אני לא חולקת שךאמא זה לא קל, אבל התינוק  בהחלט זקוק לאמא צמודה, אבל עם כוחות.

זה לא היגייני בשבילו, לא יקרה לו כלום אם תשאירי אותו כמה דקות לבד, או עם מבקר, או עם שכנה לחדר, בטח כשהוא ישן. הוא לא יקפוץ מהעריסה, מבטיחה לך! אין הבדל בין הבי"ח לבין הבית בעניין הזה...

או אורח???

או שכנה יתנו לו יחס אישי

אבל....

אני עדיין הייתי מעדיפה אחות מאשר שכנה לחדר אחרי לידה או אורח שאני ארגיש לא נעים וירצה ישר לצאת מהשירותים, לסיים מקלחת מהר וכד'... זה לחץ גרוע לאחרי לידה....

יחס אישי..... אני מעדיפה קצת פחות אישי אבל יחס של אחות......

בעיקר מקום סטרילי ושלא כל אחד יכניס ידיים לעריסה....

אם התינוק יבכה (מקרה נפוץ) אני מעדיפה שאחות תהיה איתו ולא אורח.

ז"א מה טוב למשפחה וזה נכון בהרבה דברים לענ"ד.

לא מה טוב לאם ומה לתינוק.

בעיקר, והכי חשוב זה להסתכל מה הכי נכון לטווח הארוך.

התשובות יכולות להשתנות מאשה לאשה ומלידה ללידה.

לרב אנשים, דר"א, אני חושבת שאידיאלי תינוקיה מאד מאד פתוחה כמו בבי"ח שאני הייתי, חבל שאין את זה בכל בתי החולים, זה הכי הגיוני......

בבי"ח שהייתי אפשר להיות עם התינוק כל זמן שאת לא ישנה, כל הבדיקות והכל בכל שעה ביום.....

את מחליטה....

רחצה האחיות עושות.....

החלפת חיתול בעיקרון האחיות אבל את יכולה להחליף בעצמך......

בסה"כ, את יכולה לעשות הכל, אם לא תעשי יהיה מי שיעשה את זה זה לא עלייך....

וגם לביות מלא יש תנאים,תינוק לא פג מעל משקל 2.500 קילו,ושנולד מעל שבוע 37.

בדר"כ לא אחרי לידת ואקום או לידה קיסרית.

ייתרונות וחסרונות יש בביות מלא ובביות חלקי.

תראי איך תהיה הלידה שלך בע"ה וכמה כוחות יהיה לך.

ב"ח זה במילא מקום שלא ישנים כ"כ טוב. אני אישי ת עשיתי ביות מלא רק בלידה השלישית ובע"ה גם הפעם אעשה.. בלידה הראשונה לא הכרתי את האופצייה ולא הייתי כ"כ במצב הזה. בלידה השניה לא הייי בבי"ח שתומך בביות מלא,אז ביליתי חצי מהלילה בתינוקיה

וכל תנועה הייתה מלווה בכאבים, שהיה פשוט לא רלוונטי בעליל לנסות ביות מלא. בקושי בזמן שכן הייתי איתה, הצלחתי להסתדר. זה מאוד תלוי במצב.. 

רק 6 שעות או 8 אחרי הניתוח ולא שעתיים כמו אישה רגילה.

אחרי ואקום את מקבלת רגיל כמו כולם.

בסורוקה אין תנאים-תינוק בסדר, אמא לא במצב של רעלת הריון, או סכנת חיים, תקבל את התינוק ברגע שאפשר.

לא נחים ללא עזרה.

וראיתי גם יולדת שקיבלה דלקת ריאות בחודש תשיעי, ילדה בניתוח, ועם השיעולים של הדלקת, אחרי הניתוח וכל ההחלמה - היתה צריכה גם לטפל בתינוק.

זה היה פשוט מעורר רחמים.

אישה אחרי ניתוח צריכה עזרה רק כדי להתרומם משכיבה לישיבה

היא לא מסוגלת לעמוד בעומס הפיזי של לטפל לבד בתינוק

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.