חוץ מזה שמדרשה היא פלוס ענק בשבילי, בלי שום קשר לסגנון (או סטיגמה) של המדרשה.

וכמו שהזכרתי לעיל חובה לבדוק כול מקרה לגופו, ולדעת שהאופי של המדרשה/ישיבה לא מעיד על האופי של הבנאדם.

אפילו הייתי אומר שזה מעלה את הסיכויים שאני אאשר את ההצעה

מי שפוסל/ת על ישיבה/מדרשה זה פספוס אדיר.

לא רק במובן של על מה בוחרים לפסול/לא,

אלא ההבנה שמעבר.

הרי אנחנו רוצים  למצוא בן/ת זוג, נכון?

וצריך לעשות כאן הפרדה, היא לדעתי מאוד חיונית:

אם היינו רוצות לחפש ישיבה- היינו בודקים סגנונות של ישיבות, ראשי ישיבה וכו' ובוחרות ישיבה.

אם בנים היו מחפשים ישיבה- אותו הדבר.

אבל כאן אנחנו בחיפוש של אדם, לא של מקום.

נכון שהמקום משפיע המון, נכון שבאופן כללי ישנן סגנונות של ישיבות שעלולות באופן גס להתאים/לא,

אבל צריך תמיד לזכור- שישנם כל מיני שיקולים לאדם כשהוא בוחר ישיבה, ולבחורה כשהיא בוחרת מדרשה.

תמיד יהיו את האלו שלא יהיו בסטיגמה, ושיהיו שונים אפילו אולי בנקודה מסויימת מהדרך הכללית- ואולי זו הנקודה שתהיה משמעותית עבורנו.

לכן, כדאי מאוד לברר על האדם- ולא על הישיבה/ מדרשה.

וגם- לא כל סגנון חייב להסתדר עם אותו סגנון בדיוק,ישנם דברים יותר חשובים מזה(תכונות אופי למשל)

ו יש הרבה הפתעות בעולמו של הקב"ה, אז תנו לעצמכם תאופציה לראותם

אף פעם האמת לא הבנתי את החיפוש על פי ישיבה (ואני גם ממש לא מכירה ישיבות, על הקיום של הישיבה של בעלי לא שמעתי עד אליו), אבל סופסוף מצאתי מישהו שהצליח להגדיר את זה כל כך יפה!

תגידו את זה לחברה שלי רווקה בת 22

שפוסלת הצעות כי הבחור לא למד בישיבה הספיציפית שהיא רוצה, או ישיבה שמאוד דומה לה.

אני כבר לא מצליחה להגיד לה כלום....

ב.- בכל גיל זה לא צעד חכם,

ולהגיד- צריך לדעת כיצד להגיד...

אם מתייחסים אליה בתור "רווקה" מסכנה, שצריכה עיצות כיצד להיפטר מהתואר הזה-

אז וודאי שהיא לא תקשיב...

אם אומרים זאת מתוך ידידות, ובתור שיחה נעימה בין חברות,

בלי טיפה של התנשאות-

אז יכול להיות שהיא תסכים איתך בסוף.

ואולי- צריך להרפות

יש למידות שאנשים צריכים ללמוד לבד בחיים, מהניסיון...

בהחלט יש מקום לברר על תכונות או מאפיינים מסוימים שהם חלק מהסטיגמה שיש למקום, אם הם מפריעים לך. אותו דבר לגבי ישיבה לבנים.

כרגע יש לך להתמקד בעכשוי כלומר אם זה מוסד שאת אוהבת ויכול לקדם אותך לכי על זה [זכרי שאת בדרך להקים בית ולשם כך את צריכה להיות במקום שאת אוהבת ומקום בריא]

בנוגע לשידוך אל לך לדאוג ואולי דווקא משם תצמח לך הישועה

במקרה שלי אני הולכת למקום שמצד אחד אני שלמה איתו, ומצד שני יש חששות. [נזהרת מלקרוא לזה ספקות]

הסטיגמה קיימת במקום. זה לא המצאות. מצד שני גם קיים כל הטוב.

אני לא בטוחה עד כמה אני רוצה שמשם תצמח הישועה בעניין השידוך... אבל  אני רוצה לבוא ללמוד מהמקום. זה כן.

ולא אחד ולא שניים כבר הזהירו אותי שהסטיגמה תפגע לי בשידוך.

אולי כאן פשוט כולם נחמדים?

שנה מדרשה רק בגלל שזה מצטייר לי כאילו יש כאן חוסר מימוש זמן נכון ולא בגלל מדרשה.

אבל אני בת, אז דעתי לא באמת משנה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳