טופי תות - זה כאן 
פרשת שבוע - ראה - אני משפיע על העולם
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו ... והקללה אם לא תשמעו ... " [א]
הפסוק מתחיל בלשון יחיד "ראה" וממשיך בלשון רבים "לפניכם". לכאורה תמוה, למה לשנות את הלשון באמצע הפסוק? היה צריך הפסוק להתחיל בלשון יחיד ולהמשיך בלשון יחיד, "ראה אנכי נתן לפניך ..." או, להתחיל בלשון רבים ולהמשיך בלשון רבים "ראו אנכי נתן לפניכם ... " למה שינוי הלשון?
חז"ל אמרו "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו חייב ... עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" [ב]. הכוונה בדבריהם היא: שלעולם, כלומר תמיד, יראה אדם את עצמו כולו עומד על מאזניים היכולות לנטות לשני צדדים שונים, ויראה כאילו חציו חייב וחציו זכאי, הכל מאוזן עכשיו - חציו חייב (עוונות) וחציו זכאי (זכויות). ואם כך - עשה מצווה אחת אשריו שמכריע את עצמו את כל העולם לכף זכות ... - אם הכל מאוזן, המעשה הבא שעומד האדם לעשות הוא זה שיכריע את העולם לכף זכות או חלילה לכף חובה.
אומר הקב"ה לכל אחד ואחד מישראל - "ראה" - אתה תראה כי עליך מוטלת ההכרעה לגבי כל העולם ולכן מסיים ב-"לפניכם"- כי הברכה או חלילה הקללה היא לכולם, בזכותך [ג]
ובלשון הכלי יקר: "ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ לעולם ידמה לאדם כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה זכיות ועונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם" [ד]
הפניה לראות היא לכל אחד ואחד – "ראה", כי לכל אחד אחריות על מעשיו. כל אחד צריך לבחון את דרכיו. אבל הסיום, הברכה או חלילה הקללה, היא "לפניכם", לכולם. כי מעשהו של כל אחד ואחד מכריע את העולם לחיוב או שלילה. על כל אחד מוטלת ההכרעה לגבי כל העולם.
בפסוק כתוב "ראה אנכי נותן לפניכם היום ...." המילה היום היתה רלוונטית ביום נתינת התורה, אולי גם ביום שמשה אומר לעם ישראל את הדברים. אבל זה כתוב עבורנו, אנחנו קוראים את זה היום – כל אחד ביום בו קורא, או עם ישראל בכללו בקריאת התורה בשבת. איך המילה היום קשורה אלינו? לכאורה לא נאמר לנו עכשיו.
המילה היום באה לעורר אותנו, שהדיבור הזה, כמו כל התורה, הוא נצחי ונוגע בנו ישירות היום ותמיד. באמת הפנימית זה כן נאמר היום! בכל תקופה בה קוראים את זה. בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב, לעורר אותנו לעבודתנו. וגם אם אנו לא שומעים את בת הקול הזו, הרי שהנשמה שלנו שומעת. והרהורי תשובה יכולים להתעורר בנו. [ה]
בפסוק זה התורה קוראת לנו, לכל אחד ואחד ("ראה") לראות בכל יום ("היום") את המשימה המיוחדת המוטלת עלינו באותו יום, את ההזדמנות שלנו היום להכריע את העולם ("לפניכם"). גם אם המקרים ביום זה נראים לנו טובים, וגם אם חלילה בתחושתינו הם רעים – בכל יום אנו צריכים למלא את המשימה המיוחדת לנו. "תראו ותתבוננו היטב בכל המאורעות אשר אני נותן לפניכם בכל יום ויום, אשר המה קריאה ובת קול מיוחדת לעורר את היהודי למלא תפקידו ביום הזה" [ו] והתורה ממליצה ואומרת לנו במה לבחור ולאן להכריע "ובחרת בחיים"! "העידותי בכם היום ... נתתי לפניך את הברכה והקללה. ובחרת בחיים ..." [ז] בחיים ובברכה ולא חלילה בקללה.
מקורות [א] דברים, יא, כו-כח [ב] אהבת חיים (החת"ם סופר), פרשת ראה [ג] קידושין, מ: [ד] דברים, יא, כו – כלי יקר [ה] ספר חרדים: כבר ידעת מה שאמרו בזוהר - בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים. ובת קול יוצאת מהר חורב בכל יום ויום ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וקשה, למי מכריזין, הלא אין אנו שומעין כלום. אלא ודאי, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי [פרק עג]
[ו] נתיבות שלום על התורה [ז] דברים, ל, יט (- פרשת נצבים)
חז"ל אמרו "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו חייב ... עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" [ב]. הכוונה בדבריהם היא: שלעולם, כלומר תמיד, יראה אדם את עצמו כולו עומד על מאזניים היכולות לנטות לשני צדדים שונים, ויראה כאילו חציו חייב וחציו זכאי, הכל מאוזן עכשיו - חציו חייב (עוונות) וחציו זכאי (זכויות). ואם כך - עשה מצווה אחת אשריו שמכריע את עצמו את כל העולם לכף זכות ... - אם הכל מאוזן, המעשה הבא שעומד האדם לעשות הוא זה שיכריע את העולם לכף זכות או חלילה לכף חובה.
אומר הקב"ה לכל אחד ואחד מישראל - "ראה" - אתה תראה כי עליך מוטלת ההכרעה לגבי כל העולם ולכן מסיים ב-"לפניכם"- כי הברכה או חלילה הקללה היא לכולם, בזכותך [ג].
ובלשון הכלי יקר: "ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ
לעולם ידמה לאדם כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה זכיות ועונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם" [ד]. הפניה לראות היא לכל אחד ואחד – "ראה", כי לכל אחד אחריות על מעשיו. כל אחד צריך לבחון את דרכיו. אבל הסיום, הברכה או חלילה הקללה, היא "לפניכם", לכולם. כי מעשהו של כל אחד ואחד מכריע את העולם לחיוב או שלילה. על כל אחד מוטלת ההכרעה לגבי כל העולם.
המילה היום באה לעורר אותנו, שהדיבור הזה, כמו כל התורה, הוא נצחי ונוגע בנו ישירות היום ותמיד. באמת הפנימית זה כן נאמר היום! בכל תקופה בה קוראים את זה. בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב, לעורר אותנו לעבודתנו. וגם אם אנו לא שומעים את בת הקול הזו, הרי שהנשמה שלנו שומעת. והרהורי תשובה יכולים להתעורר בנו. [ה]
מקורות [א] דברים, יא, כו-כח [ב] אהבת חיים (החת"ם סופר), פרשת ראה [ג] קידושין, מ: [ד] דברים, יא, כו – כלי יקר [ה] ספר חרדים: כבר ידעת מה שאמרו בזוהר - בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים. ובת קול יוצאת מהר חורב בכל יום ויום ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וקשה, למי מכריזין, הלא אין אנו שומעין כלום. אלא ודאי, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי [פרק עג] [ו] נתיבות שלום על התורה [ז] דברים, ל, יט (- פרשת נצבים)
