א. המצאת המאה מבחינת הצורה הדרמטית שהיא השפיעה על חיינו, ומגוון הפיתוחים שלה לשימושים שונים - המחשב.

ב. הכוונה למשהו שגם הוא המצאה של המאה האחרונה? מממ. שאלה קשה, אני לא מצליחה לחשוב על משהו שבתוך ההקשר של המאה ה-19 - שבו יהיו גם כל שאר האנשים סביבי - הכי יחסר לי. אולי אנטיביוטיקה?

א': מסך מגע.

ב': טלפון. 

או יכולת ליצירת קשר.

למאה התשע עשרה? שירות דואר. 

א. טרנזיסטור.

ב. מחשב עם העתק ויקיפדיה ומדריכים נוספים לפיתוח טכנולוגיה מתקדמת .

שרותים. 

א. את הכבוד והחירות של הפרט\ החברה הספציפית

ב. (לא משו שכותבים בפורום...)

הוא נמצא בכל דבר כיום

כן גם במזגן

כשאתם בוחרים תסתכלו בצורה קצת יותר מעמיקה, ותנסו לדמיין את עצמכם בסיטואציות שונות, לצורך העניין, החיים בלי רכב, ושאתם צריכים ליסוע ממקום למקום עם עגלה או סוס, או בשביל לשתות מים, ללכת לבאר שנמצאת איפשהו, בכל מיני תנאים של מזג אוויר ולשאוב מים, וכ"ו..

לק"י

מזגן.

(אחרי שבת חמה, זה אחד ה-דברים).

וגם מכונת כביסה..לכבס ביד זה לא משו.

א. מכונת כביסה/מקלחת ביתית.

ב. מאוורר. (על פלא' הייתי מוותרת בשמחה רבה )

וכל פעם הגעתי למסקנה אחרת-

והמסקנה: תלוי במה אתה עוסק ומה אתה נצרך כרגע זוהי המצאת המאה מבחינתי

ב. נענה על השאלה הפוך- הייתי רוצה לחזור אחורה- רק בשביל הלבביות והיחס שהיו מקבל כל עובר אורח- פעם באמת כל שטעטל היה משפחה,

ואם נתעמק קצת יותר- המצאת המאה היא היכולת שלנו להתרגל לשינויים, לחדור לעומק הדברים ולקבל חוכמה מכל חפץ שקיים על הגלקסיה, וההמאה הכי גדולה- היא היכולת להבין את התורה ופסקי הלכה גמרא ומשנה שבמאה ה19 היה הרבה יותר קשה להגיע אליהם ולהבינם- היום הכל נגיש וברור לכל אחד כמעט בכל רמה- שזו לדעתי ההמצאה של המאה

לא יודעת אם זה הומצא במאה שנים האחרונות...

אבל זה!!!

אני לא בטוחה שזה של המאה האחרונה , אבל עצם המבנה שלו גאוני: החלק הפנימי (הספירלה) והחלק החיצוני (הקוים לאורך כדי שיהיה קל יותר לסובב בלי שהידים יחליקו וכו').

ב. משכך כאבים- יש דברים שבאמת לא הייתי מסוגלת לסבול בלעדיו.

הייתם מדמיינים את החיים בלעדיו?!

לא נגמלתי.

שמקנחים עם הממחטות האלה, ואז שולפים מהכיס ההוא סוכריה ומציעים לך 

לא בדיוק המצאה של המאה הזו, אבל למעשה כן.

פתח דמיון לכל-כך הרבה המצאות..

מה הייתי לוקח?

חוות שרתים שמכילה כמה שיותר ידע מדעי והסטורי, אבל זה רק אני.

המצאות מחיי היומיום שקרו בטעות

קורנפלקס.

האחים ג'ון הארווי קלוג ווויליאם קית' קלוג היו חלק מקבוצה בכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שניסו לפתח מזון שנוגד תשוקה. בשנת 1984, במהלך ניסוי שערכו עם חיטה, הם שכחו גרעיני חיטה מבושלים מושרים, וגילו אחר זמן שהם איבדו את טעמם. הם החליטו לא לזרוק אותם מטעמי חיסכון ובמקום זאת סחטו אותם בעזרת מכבש ואפו אותם. להפתעתם, הפתיתים האפויים יצאו טעימים מאוד עד שהם החליטו לערוך ניסויים עם דגנים אחרים. הם הגיעו למסקנה שהפתיתים המוצלחים ביותר יוצאים מתירס. וויליאם קית' שיכנע אותם להקים עסק שייצר את פתיתי התירס לשיווק המוני.

קפיץ (סלינקי)

בשנת 1943, מהנדס מכונות צעיר בצי האמריקני, ריצ'רד ג'יימס וסגנו, קולמן ברבר ערכו ניסויים בקפיצים שונים שיוכלו לתמוך ולייצב כלים רגישים שונים שנמצאים בסירה, בתנאי ים קיצוניים. ג'יימס שמט בטעות את אחד הקפיצים שהיה על המדף, והוא שם לב שהקפיץ מתחיל "ללכת" על הריצפה. הוא חשב שזה יכול להיות צעצוע מדליק לילדים ובשנת 1945 כבר הקפיץ הראשון שווק לציבור הרחב.

קוקה-קולה

הרוקח שהמציא את הקוקה-קולה, ג'ון פמברטון, נפצע במהלך קרב קולומבוס בשנת 1865. כמו פצועים רבים, הוא התמכר למורפיום ששימש להפחתת כאביו. כהוא החל לעבוד כרוקח בחברת "Eagle Drug & Chemical Company" שבקולומבוס, ג'ורג'יה, הוא ניסה למצוא תרופה שתחליף את התמכרותו. הוא החל לבצע ניסויים ולבסוף יצר משקה אלכוהולי, שאותו הוא הכין מקוקה, אגוז קולה וצמח הדמיאנה. בשנת 1885, הונהגו באטלנטה חוקי היובש, שאסרו משקאות אלכוהוליים, דבר שאילץ את פמברטון ליצור גרסה לא-אלכוהולית למשקה שהכין. השם שהוא בחר למשקה החדש היה "קוקה-קולה", על שם 2 המרכיבים העיקריים שלו.

פתקיות דביקות

בשנת 1968, בעת שניסה ליצור דבק חזק מאוד, המדען, ד"ר ספנסר סילבר, שעבד בחברת 3M, הצליח ליצור בדיוק את ההיפך. הוא יצר דבק חלש שהוסר בקלות מכל משטח שהודבק עליו. הוא והממונים עליו לא ראו כל שימוש אפשרי בדבק ועזבו את הנושא. 6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1974, עובד אחר בחברה בשם ארט פריי ניסה להשתמש בדבק הזה כדי להדביק סימניות בספר שירי הכנסייה שלו וגילה שהוא לא משאיר סימנים. הם החליטו לשווק את המוצר החדשני.

חטיף תפוחי אדמה

על ההמצאה הזו אתם יכולים להודות ללקוח אחד מאוד בררן שהיה לא מרוצה מהצי'פס שקיבל. בשנת 1853, בסרטוגה ספרינגס, יו יורק, לאחר שהלקוח הבעייתי לא הסכים לקבל את הצ'יפס שלו מהמלצר, בטענה שהוא רטוב ועבה מידיי, השף ג'ורג' קראם החליט לעשות מעשה. הוא לקח את תפוחי האדמה, חתך אותם דק ככל שיכל וטיגן אותם עד שיצאו קריספיים. הלקוח מאוד אהב את המנה, ולכן הוחלט להוסיף אותה לתפריט תחת השם "צ'יפס סרטוגה".

פלסטלינה

הרכב הפלסטלינה גובש על ידי ויליאם הארבט, מורה לאומנות מאנגליה, בשנת 1897. הוא ניסה ליצור חימר לפיסול עבור תלמידיו, אך כזה שלא מתייבש. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים הוא יצר חומר אפור שהיה רך, לא רעיל, סטרילי וגמיש שלא מתייבש בחשיפה לאוויר.

שמפניה

הוויכוח מיהו האדם שהמציא את השמפניה כנראה לא יפתר לעולם - אבל יכול להיות שהזכות תיזקף לזכות מזג האוויר. בשנת 1940 היה שינוי משמעותי במזג האוויר, שהשפיע באופן דרמטי על תסיסת היין. במקום מיץ ענבים תוסס באופן מושלם, ירידת הטמפרטורות גרמה לשמרים להפסיק לעבוד מוקדם מהרגיל ולהכנס לתרדמת עד האביב, שאז התרחש גל התסיסה השני. פער זה הוביל להיווצרות פחמן דו-חמצני ביין, או כפי שאנו מכינים אותו היום - גזים.

מסטיק

המום ומתוסכל מכך שניסיונותיו ליצור מהשרף של עץ הספודיליה מוצרי גומי שונים כמו צמיגים, הכניס תומאס אדמס חתיכה לפיו. להפתעתו, הוא גילה שהחומר גמיש מאוד ומהנה ללעיסה. הוא הוסיף לו טעמים והחל לשווק את הממתק הנחשק בשנת 1871.

תחליף סוכר

האם זו הפעם היחידה שאי שטיפת ידיים הובילה למשהו טוב? בשנת 1879 חזר הכימאי קונסנטין פאלברג לביתו. מייד שהגיע לביתו הוא ישב לאכול עם אשתו את ארוחת הערב ולא שטף את ידיו. בזמן הארוחה הוא שם לב שלכל מה שהכניס לפיו היה טעם מתקתק, ולאחר בחינה מדוקדקת הוא גילה שזה היה בגלל הסכרין - הממתיק המלאכותי הראשון שהתגלה.

ארטיק

בשנת 1904, פרנק אפרסון, אז בן 11, התנסה בדרכים שונות ליצירת גזוז ביתי. בטעות הוא השאיר את הגזוז שהכין באותו היום עם המקל ששימש אותו לערבוב מחוץ לבית. בלילה, צנחו הטמפרטורות ולמחרת בבוקר הוא יצא מביתו וגילה את הפינוק הקפוא.

עוגיות שוקולד צ'יפס

מעולם מתכון אפייה לא השתבש כל כך ויצא מוצלח כל כך בו זמנית. בשנת 1930, רות גרייבס ווייקפילד אפתה קינוח שוקולד. השוקולד ששימש אותה באופן קבוע למתכון זה נגמר לה והיא השתמשה בשבבי שוקולד מריר מבית נסטלה. השבבים לא נמסו כמתוכנן, ובשנת 1939 הציגה נסטלה את עוגיות השוקולד צ'יפס.

ויש ברשימה לפחות טעות אחת- שמפניה לא נוצרה לראשונה במאה ה20, אלא בימי הביניים

"היין המבעבע המסחרי הראשון הופק באזור לימו (Limoux) בלנגדוק החל משנת 1535." (ויקיפדיה )

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.