שאלהבלי מקוריות

בעלי בצבא, ולרוב יוצא יומיות (פעם בשבוע, שבועיים יש לו תורנות/ ניסויים שדורשים ממנו לא להיות בבית). אנחנו נשואים רק חודשיים, ועוד מעט אני טובלת בפעם השנייה ויוצא שהוא יהיה בניסוי בליל טבילה ולא יהיה בבית.

איכשהו עלה הנושא והוא אמר שאם זה היה נופל על ערב של שמחה משפחתית (בר מצווה של קרוב משפחה נגיד/ חתונה של חבר) הוא היה מבקש שמישהו אחר יחליף אותו והיו נותנים לו. 

קשה לי שאני פחות חשובה לו מאיזה בר מצווה (ברור שלא באמת, אבל זה ההרגשה שלי) ואני מתלבטת ביני לבין עצמי אם זה סביר לבקש ממנו שיבקש שיחליפו אותו באותו הלילה (שימציא בר מצווה, לא אכפת לי איך). השאלה שלי אם אני סתם מטומטמת ונשואה טרייה שקשה לי כ"כ אחרי שבועיים וחצי שאנחנו אסורים שבאותו הלילה הוא לא יהיה, או שבאמת יש מקום לדרישה כזאתי?

סביר ומִצוה (אם מסתפק - שישאל רב..)ד.
מבינה אותך מאוד! !רחלקה
שיבקש שיחליפו אותו, זאת באסת עולם לטבול כשהבעל לא נמצא.. ולישון לבד. תסבירי לו את זה, ותנסו לחשטב איך הוא כן ייוצא הביתה באותו לילה.
אם אפחד לא מוכן להחליף אותו אז שידבר עם המפקד ויסבביר לו. לחיילים נשטאים יש פריבילגיות
ראוי שיבקש החלפהאלעד

ואת ממש לא מטומטמת.

ליל מצווה הוא ערב קדוש וכ"כ מחזק ומהותי מבחינה הזוגית- שאסור אסור אסור לוותר עליו.

 

תכניסו את זה טוב טוב לראש

ובהצלחה!

אני יודעת שיש אפשרות כזאת לצאת לליל טבילה..פרפר לבן

וגם-

 

תנסי לסלוח לו ולדבר איתו בצורה הכי עדינה שיש שזה חשוב לך ושאת מבקשת ממנו להתחלף עם מישהו.. זה לא תמיד מובן לןו  מאליו...

אין שום חוקהביצה שהתחפשה
בסד

המאפשר לחייל לצאת לליל טבילה של אישתו
מה שכן הוא יכול להגיד שיש לו אירוע- בלי לפרט. יכול להיות שלא נעים לו לבקש לצאת לדבר כזה.

ממש לא מטומטמת, יש גם בעיה מבחינת הקבלה לישון לבד בלילות טבילה.
אולי אין חוק אבל הוא יכול לבקשהערה

הרבה מהמפקדים מכירים את המושג ואפשר גם לערב את רב הבסיס מאוד משתדלים כן לשחרר אם אפשר.

אני הוצאתי את בעלי משבת סגורה של כל הבסיס כי טבלתי בשבת... הרב התערב לטובתו ואמר ששבת שגם כך אין שום אימון או צורך מבצעי ברור שהוא יוצא,

בפעם אחרת הוא היה באמצע תרגיל מטורף ולא הסכימו להוציא. היה לי ממש קשה נפשית לעבור כך את כל הערב, ההכנות לבד ולחזור לבית כשהוא לא מחכה לי.

(וסתם קטע טכני שהייתי צריכה מישהו שישמור על הבן שלי ולא ידעתי מה לעשות, בסוף הבלנית הסכימה שאני יביא אותו ישן והיא תשמור עליו...)

אם צריך להגיד בפרוש את הסיבה אז אומרים.זכיתי

מפקדים משחררים עלזה.

שמעתי מחברה שלי שהם השתמשו בזה..פרפר לבן

אני מעולם לא השתמשתי.. ויצא לי הרבה פעמים ( עד עכשיו חוץ מפעמיים- הכל..) .

 

אני עדיין חושבת שכדאי לדבר איתו פתוח ושינסה להתחלף או להודיע על ארוע..

מנסיון בצה"ל...שלום ורעות

יש מושג מקובל שנקרא ל"ט שמחוייבים לשחרר את הבעל בליל טבילה...

אם המפקדים לא מכירים את המושג פשוט צריך לשלוח אותם לרב הבסיס...

ברור שהבעל אמור לחזור הביתה!!!! ובטח שאחרי כל כך מעט זמן מהחתונה...

מצטרפת לשלום ורעותמשרת אם

יש מושג שנקרא ל"ט והמפקדים מכירים.

לנו פעם אישרו כשבעלי אמר....

אין חוק (!!) שמחייב לשחררהביצה שהתחפשה
סד

אין שום חוק ואתן יכולות לבדוק בחוקים המטכליים
גם אני נשואה לאיש קבע ולא מעט לילות טבילה חזרתי לבית ריק...

אם הוא רוצה להגיד שהוא יוצא לליל טבילה אדרבה, אולם את בטוחה שאת רוצה שאנשים ידעו שהוא חוזר בערב הישר למיטה שלכם?

אני לא.
אני דיברתי על חייל סדירמשרת אם

ונראה שזה גם המקרה של הנשואה הטרייה, אבל במחשבה שנייה עדיף לשאול ולא להניח שזה המקרה.

לגבי איש קבע - מן הסתם לא יתנו לצאת אם צריכים אותו דחוף....

בכל זאת, מדובר בעבודה בשכר.

 

יש לי הרבה מה להגיד...הביצה שהתחפשה
בסד

אבל לא נעים לנצלש...

עכפ, גם אם יש חוק (ואין, בררתי את זה בזמנו) כדאי לעשות חושבים אם רוצים לשתף מפקדים ואת רב היחידה בעניין פרטי ואינטימי ככ
גם אני דיברתי על סדיר וככה אני יודעת...שלום ורעות
וואלה שווה להיות בצה"לארוון

לא נראה לי שהאחראי על תורניות ורופאים ידע מה זה אם יבקשו ממנו להחליף.

מה גם שהרבה מהם לא יהודים ואין שם רב שמתעסק בזה.

 

או כל מקצוע אחר במשמרות...וכאן הבעיה היא גם של בנות...ואפילו כפולה[לדג' משמרת ערב- שנגמרת אין מקווה].

כנראה פשוט דוחים.

 

אני שרתתי בחיל הרבנותחלום חלומותיי

ויש באמת חוק כזה בצבא, אך שימושו בעייתי מכיוון שמטעמי צניות אסור להגיד מתי ליל הטבילה.

יש עניין שלא לפרסם אבל אם יש צורך מותרהערה

ובמקרה הנידון זה בהחלט נצרך לספר למפקד ו/או הרב כדי שישוחרר.

כפי שבלנית במקווה יודעת שהאישה טובלת, והיא עוזרת בכך לקיים את המצווה ככה במידת הצורך אפשר לערב עוד אנשים כדי לקיים את המצווה הזו. כמובן שמשתדלים כמה שפחות.

אין חוק כזהרוממות

פעם רצו להוציא פקודת מטכ"ל כזאת. אבל עשו ניסיוןן וראו שאנשים נצלים את זה אז החליטו לא לעשות חוק. אבל בעיקרון הרבה מפקדים מתחשבים.

סתם סיפור בטירונות של בעלי היה חייל שיצא לל"ט וחזר רק אחרי שלושה ימים. התברר לחברה שהוא תכנן ליסוע עם אשתו לצימר ולא ידע איך אז אמר שיש לו ל"ט וככה יצא והלך לביקור רופא והצליח להוציא גימלים (ברופא צבאי זה מאוד קשה) וככה יכל ליסוע עם אישתו לחופש...

וואו, איזה חוצפה...ארוון

 

את מה זה צודקת!!!!! בהצלחה!!!מה אני ומה חיי
רק נקודה נוספתנשואים פלוס

מאוד יכול להיות שחוסר ה"רצון" שלו לבקש להחליף לא נובעת מחוסר אכפתיות או מכך שאת פחות חשובה.

יכול להיות שדווקא בגלל שאת חשובה לו לא נעים לו לציין את הסיבה למפקדים.

 

אני חושבת שאם תבואי אליו בגישה שאת רוצה ולך זה מאוד חשוב ואת מבקשת

הוא יעשה את זה בכיף ובשמחה.

 

פחות מומלץ לדעתי לדבר איתו בגישה של נפגעתי ואני פחות חשובה וכו.

מכיוון שהוא בטח לא התכוון לכך וזה יכול להגיע למקומות לא טובים (לדעתי)

 

בהצלחה!!!!!!!

יש מקום!שביב
בעלי היה שנתיים בצבא אחרי שהתחתנו (גבעתי) ושחררו אותו תמיד בימי טבילה.

לדעתי פי מיליון יותר חשוב מבר מצווה..תסבירי לבעלך.. הוא צעיר ולא מבין עדיין כמה זה קריטי. חוץ מזה שזאת אחת המצוות שדווקא הוא מחויב להן. ולפני חודשיים הוא חתם לך על זה
המשפט האחרון שלך לא מדויק...כתר הרימון

מי שהתחתנה עם בעל שהיא יודעת שהוא לא נמצא כל הזמן בבית, הוא לא מחויב לה כמו מי שנמצא תמיד בבית...

הוא חתם על אותה כתובהרחלקה
והוא חייב ב"עונתה", השאלה היא מה התדירות שהוא חייבכתר הרימון

בה.

דיברו על ליל טבילה. שהוא חובה לכולם.רחלקה
לא על כמה פעמים בחודש וכד
אבל עדיין היה ידוע שהוא לא כל לילה נמצא בבית...כתר הרימון
צאו בבקשה מהראש של "חייב או לא חייב"אלעד

לא מדובר בזוג שהגיע לבית דין ומבקש לדעת עם מי הצדק,

אלא מה הכי נכון לעשות כרגע במצב הנתון, מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות.

פרח

אני לקחתי את זה למקום ההלכתי היבש.רחלקה
ונראה לי גם כתר ככה.
ויש מקום לדון גם על דברים כאלה..
כתר - אין הבדל בחיוב המצווה.אלירז

הוא חייב בה, ולא זכור לי שרושמים בכתובה אם החתן חייל או רב חובל או רבי עקיבא..

זה ממש לא נוגע לעיקר המצווה.
הוא מחוייב ב"שארה כסותה ועונתה"..
היא תמיד יכולה למחול - זה נכון.

אבל זה לא כזה פשוט - בטח בערב מקווה..

אם כבר המשכתן עם זה-אלעד

אז הגמרא לא קובעת חיוב אחיד לכל הבעלים,

אלא כל אחד לפי מקצועו, מתוך הבנה שלא כל אדם יכול ל"לקבוע עיתים" לעניין זה,

[וישנה התייחסות הלכתית כבר בגמרא לאשה שבדעתה להתגרש בגלל זה, וזה תלוי במה היה מצב הבעל בזמן החתונה]

 

מתוך ויקיפדיה:

"הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים".

הטיילים הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין אביי לרבא בשאלה האם בני הישיבה הם בגדר "טיילים". לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו. החמרים הם אלה המובילים משאות באמצעות חמור, ולפיכך נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע. הגמלים מובילים משאות במדבר, ולכן היעדרותם ממושכת יותר, ועונתם אחת לשלושים יום. הגמרא עוסקת גם בשאלה מה הדין כאשר הגבר רוצה בקידום מקצועי, המביא להרחקת העונה: "אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: חמר ונעשה גמל מאי? אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות[1] מעשרה קבין ופרישות" (כתובות סב ע"ב).

אולי אני טועהאבא שמואל

היה לי ברור תמיד שליל טבילה לא קשור לציטוט.

 

ציטוט מדרכי טהרה (הירוק) עמ' קפג

"... מלבד זמנים אלה, חייב האדם לפקוד את אשתו גם במקרים הבאים, ובכלל מצות עונה הם:

א. בליל טבילתה*.

ב. פני שהוא יוצא לדרך ויש אומרים גם הבא מן הדרך.

ג. המכיר באשתו שהיא רוצה שיתן דעתו עליה."

בהערות:

* ע' רש"י ברכות כד. שו"ע או"ח ס' ר"מ סע' ע', בא"ח וירא כ"ג.

תודה שמואל, לזה התכוונתי.רחלקה
זו אוקימתא מעט דחוקהיזהר
עבר עריכה על ידי יזהר בתאריך כ"ה באלול תשע"ג 22:04

הספנים יוצאים למסעות למדינת הים רק כשהאישה בהריון?

 

וגם מסברא: בסופו של דבר גם ליל טבילה זו עונה שאפשר למחול עליה, ומסתבר שנשות הספנים מוחלות.

אבל ליל טבילה לא קשור להיריון...משיח עכשיו!

כמובן שבדרך כלל יוצא שליל הטבילה הו ביום הביוץ... אבל המצווה היא של "בין אדם לחבירו" ולא בשביל להוליד ילדים דווקא.

התכוונתי לומריזהר
עבר עריכה על ידי יזהר בתאריך כ"ו באלול תשע"ג 21:14

שרק בהריון יוצא שאין ליל טבילה במשך חודשים. בשאר הזמן, הספנים לא יכולים בכלל לצאת למדינת הים, כי הם מחוייבים לליל טבילה, לפי ההבנה בגמרא שהעונות המדוברות לא כוללות ליל טבילה.

איזה חינוך של מדריכות כלה...ארוון

לא,אם מוסכם על הזוג אפשר לדחות.

 

[ולפני שתבואו אליי בצעקות, הייתי צריכה את הבירור הזה למשהו, לא מקובל? לכו לפי הרב שלכם]

תתחתני ותחזרי לכאן שובאלעד

סבבה?

איכשהוא קרה לי שהמון ויכוחיםלא פרייאר
עם זוגות בנושאים כאלו (צבא וחתונה וכאלה)
הסתיימו במשפט דומה מאד
יכול להיות שההיגיון נגמר ובמקומו מדבר ההכרח?
לא. ההגיון משתנה ומתבגר עם הנסיוןאלעדאחרונה


הוא מחוייב לה בדיוק באותה צורה אבל,פרפר לבן

היא גם ידעה שהיא תצטרך לעשות הקרבות קשות..

 

 

אני רואה שהרוב פה חושבים שברור שצריך לצאת...יום בחצריך

בס"ד

אני חושב שאם אפשר זה בטח טוב, אבל אני לא הייתי עומד באי נעימות הזאת ... נ"ל, ו"גדול כבוד הבריות..." ובהקשר הזה לא נעים זה לא סתם גחמה.. 

ובנוסף לזה, שירות בצבא הוא מצוה, באמת מצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה (גם אגב ממצוות אחרות וזה ממש לא וורט או דבר אגדה זה גדר הלכתי לכל דבר גם לעניין חיוב בתפילה) 

אני חושב שאל תלחצי את בעלך אם נראה לך שהוא יכול להתבזות בגלל זה, מן הסתם העניין חשוב מאוד גם לו, ואם אתם לא מצליחים לסדר את העניין (תצליחו בע"ה!! תתפללו על זה!) אז תתעודדו בשותפות שלכם עם כלל ישראל!

 

נכון,ד.

גם לי לא נראה המחיר של להגיד למפקד. כלל לא שייך ,לענ"ד. וזה בכלל לא דומה לבלנית, כמו שאיש לא דומה לאשה..

 

אבל בהיות שהיא ציינה שאם היה אירוע היה יוצא בלי בעיות - אז הוא יכול להגיד שיש לו אירוע משפחתי.

ממתי דוחים טבילה בגלל בושה?זהר הרקיע
ואם ביום שמשהי צריכה לטבול יש במקוה בלנית שהיא מתביישת ממנה אז היא תדחה טבילה?

אם מישהו מוכן לדחות רק כדי לא להתפדח לרגע אחד זה בהחלט מראה על החשיבות שרואה בעניין.

לא שאשתו לא חשובה לו חו'ש.
אלא שהערך של טבילה בזמנה לא מספיק ברור לו.

אני במקומך היתי מדברת איתו על זה בכנות וברוגע.
אני בטוחה שזה חשוב לו באמת.
אולי את האומץ לעשות זאת הוא צריך לקבל ממך.
לא קשור, לדעתיד.

א. האשה עצמה אמרה שמצידה יגיד "בר מצוה" או כד', והוא יודע שהיו משחררים לכך. אז בוודאי שאסור לומר סיבה אמיתית. לא "מפדח" - אסור.

 

ב. גם אם לא היה אופן אחר - אם הברירה היא לומר בפירוש למפקד בצבא, זה יכול להיות בגדר מצוה-הבאה-בעבירה, ואז אין לכך מקום. דבר כזה שואלים רב. וכבר כתבתי לעיל, זה כלל לא דומה לאי נעימות מפני בלנית. שהאיש יספר ל"מפקד", זה נושא אחר.

זה בטוח לא בגדר מצווה הבאה בעבירה אבל אין חיוב להגהערה
עבר עריכה על ידי אלעד בתאריך ט"ו באלול תשע"ג 11:50

עריכה: טבלה מיותרת שחזרה על עצמה עשרות פעמים

 

 

מצורפת תשובה מרב ממכון פועה.

 

תוכן השאלה

האם נכון וראוי להגיד למפקד בצבא שהלילה ליל טבילה של אישתי בשביל שישחרר אותי, או שזו מצווה הבאה בעבירה מכיוון שאני אומר לו בפירוש שהיא טובלת?
 
תודה

 

תוכן התשובה

שלום וברכה,
הדבר תלוי בענין באופן אישי, בעיקרון הצבא אמור להיות עם מודעות לנושא זה ואפשר להעזר גם ברב הגדוד או הבסיס שלכם, אבל הדבר תלוי גם בהקשר הכללי של המציאות שלך בצבא ושל המציאות האישית שלכם.
 ודאי שאין זה בגדר מצווה הבאה בעבירה.
בהצלחה רבה
אודי רט
רב משיב מכון פועה

לא בטוח..ד.

תלוי עם מי מדברים.

 

 

הרי גם רבנים מצוי ששואלים אותם שאלות בסיגנון של "הערב יש ליל טבילה ו.." - ואין בכך כמובן שום בעיה.

 

אבל לא כל מפקד בצבא זה רב. תלוי מאיזה הווי הוא (זה, אגב, כנראה גם רמוז בתשובה הנ"ל). ואם השאלה הזו תגרום לכך שזה מה שהראש שלו יתעסק בו, ולא מצד "העומק הרעיוני של קדושת הענין והצורך להתאמץ לשחרר בשבילו".. אז זה בהחלט יכול להיות בגדר הנ"ל.  צריך פשוט שיקול דעת בשכל ישר, ולסמוך על כך שהאיש מבין יותר טוב ראש של מפקד, מאשר אשה.

 

וברור שבכל מקרה, כמה שאפשר "לשַנות" את הסיבה עדיף. ואין לכך כל קשר למה שכתוב בכותרת הבאה ש"לא צריך להתבייש בליל טבילה". זה נכון לגבי האנשים עצמם, אבל כלפי ידיעת מי שאינו צריך - בוודאי שצריך תחושת בושה וצניעות לדבר, כמו כל נושא אישי וצנוע.  דבר צנוע - זה לא דבר "רע" ו"מבייש". זה פשוט דבר צנוע. והנגיעה החיצונית, עלולה לחלל גם שמן טהור.

...הערה

אם יש אפשרות לשנות את הסיבה ברור שעדיף, זו לא שאלה.

 

אני חושבת שגם אם שאלה כזאת תגרום למפקד לחשוב על דברים אחרת מרב אין סיבה שבגלל זה לא יבקש לצאת ויבטל מצווה חשובה, צניעות צריך אבל לא צריך להקצין.

 

ולפי הבנתי את תשובת הרב זה תלוי במציאות שלך בצבא ולא איזה בנאדם המפקד, אם לאיש זה יצור אי נעימות שהמפקד יחשוב כך או אחרת הזוג יכול להחליט לוותר, אבל לא רק אם אתה יודע שזה מה שהמפקד יחשוב.

 

פשוט כשיוצאים בהגדרה שזה מצווה הבאה בעבירה זה גורם לאחרים לחשוב שבכל מקרה שאתה מספר למישהו לצורך זה בעייתי וזה לא נכון.

אני לא מסכיםד.

גם מבחינה הלכתית, וגם מבחינה רעיונית.

 

ומי שרוצה  -שישאל על זה עצמו רב.

 

 

ומה שכתבת בשורה האחרונה - כלל אינו נכון. ההלכה אינה בנויה כך ש"זה יגרום לאחרים לחשוב" שגם במקרים אחרים שמספרים זה אסור. כאן - לפעמים זה אסור ולפעמים זו מצוה.

בשביל זה צריך או להיות בקי בהלכה/ סתם סברה ישרה, או לשאול רב.

 

אין להקיש מדבר לדבר. וכבר הערתי לעיל, בענ"ד, שיש הבדל גדול בין לספר ישירות לאיזה סתם-מפקד, לבין בלנית/שאלת חכם וכד'.

 

 

ואני חושבת שמה שאתה אומר זו עבירה בתרוץ של מצוהזהר הרקיע
אם יש אפשרות לומר תרוץ אחר- מה טוב!

ואם אין- אז בודאי שלא דוחים טבילה.
זו הנהגה חשובה לא לספר.
אבל טבילה בזמנה זה לא רק 'הנהגה טובה'.
ואם יש פה אפילו ניד של צער לאישה אם ידחה זה כבר חשש לעבור על 'ועונתה לא יגרע'

לחלוטין לא מסכימה איתך.
לא...ד.

מי אמר לך שאם לא "בוודאי שלא דוחים"?.. צריך זהירות בפסיקת-הלכה..

 

הרי כבר כתבתי כמה פעמים שאינני מדבר על הענין של "לא לספר" באופן כללי (אגב, זו לא "הנהגה". זו הלכה מפורשת "לא לפרסם". וכאשר נצרך לספר לצורך גדול - אז יש לכך את הגדרים של זה. כמו כל הלכה). כאן המדובר לדבר עם גבר זר, לא ת"ח, כדי ש"ישחרר" אותו. מי אמר לך שזו מצוה; ואם יש "אפילו ניד של צער" וכו'..

 

בוודאי שחלילה לדחות סתם, וחלילה לצער וכו' - אבל אם זה היה אסור, אז כמו כל מצוה, אין מקיימים אותה ע"י עבירה. לכן אמרתי, דבר כזה צריך ספציפית שאלת חכם.

 

ובהיות שאת בטוחה שלא יתכן דבר כזה שבגלל ה"הנהגה" לא לספר - ידחו,

אני מעתיק לך מספרו של הרב אליהו זצ"ל (פרק י"ח):

 

"אשה שמתארחת אצל אחרים וחוששת שירגישו בטובילתה, לא תטבול באותו ערב אלא תמתין ליום אחר"

ועם זה - באותה הלכה - על הצורך ליידע לעיתים מישהי אחרת, לצורך עזרה הכרחית.

 

אני מניח שעל הרב אליהו זצ"ל לא תאמרי שדבריו הם "עבירה בתירוץ של מצוה"; 

 

על כן, כפי שכתבתי לעיל - בוודאי שהשאיפה נכונה, ובוודאי שראוי להשתחרר בתירוץ כלשהו.

אם זה לא אפשרי, זו בעיה רצינית (ליידע מפקד). יכול לשאול ספציפית רב. לענ"ד, זו ממש בעיה.

 

 

 

 

 

עיין בתגובתי הקודמת לאלעדאבא שמואל
עבר עריכה על ידי אבא שמואל בתאריך ט"ז באלול תשע"ג 01:20

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t571205#6330896

 

נראה בפשטות שיש לקרא ציטוט שהבאת יחד עם סעיף אורחים בפרק כג.

"אורחים אסורים לשמש משום צניעות.."

 

 

תגובתך הקודמת ראיתי..ד.

אבל זה לא קשור לכאן.

 

כאן מדובר על ליל טבילה.

 

ובפשטות, זה לא הנושא שאתה מזכיר מפרק כ"ג שם. כאן מדובר ממש בגלל שמא "ירגישו בטבילתה", לא אח"כ. וכן כל ההמשך שם דן בנושא זה בלבד.

 

 

א.‏ ‏לא‏ ‏צריך‏ ‏להתבייש‏ ‏בטבילההדרכה
ב.‏ ‏לא‏ ‏צריך‏ ‏לעשות‏ ‏מליל‏ ‏טבילה‏ ‏עניין‏ ‏גדול‏ ‏מדי.‏ בשעת‏ ‏הדחק‏ ‏‏מה‏ ‏יקרה‏ ‏אם‏ ‏נתאפק‏ ‏עוד‏ ‏יום‏ ‏יומיים‏?‏‏ ‏(בעיקר‏ ‏מתייחס‏ ‏לא‏ ‏לשואלת‏ ‏אלא‏ ‏לנשואים‏ ‏זמן‏ ‏רב‏ ‏יותר)
שאלה כואבת של מי שנשוי זמן רב!!אלירז

מה יקרה אם נתאפק עוד יום יומיים?

אם את/ה זוכר/ת -
בקושי את ימי ההרחקה המחוייבים שורדים - אין שום סיבה להאריך את זה!!

לא לדחות טבילה. אם כבר-את המצווהמה אני ומה חיי
פשוט וברור - להיות בבית בליל טבילתה!אבא שמואל

כנראה גם חיוב..

 

אפשר לדון באיזו צורה להשיג את ה"חופשה".

 

גם ברור כי זו דרישה בריאה ונכונה.

הערהמשיח עכשיו!

גם אם ח"ו בעלך לא אמור להיות בבית בל"ט, אני מציעה לך כן לטבול.

גם אני פעם אחת  בעלי לא היה אמור להיות בבית בל"ט, ומאד התלבטתי אם לטבול או לא, ומאד לא רציתי לעשות את זה . אז שאלתי רב והוא אמר לי שאני חייבת.. וטבלתי קצת עצובה.

 

וכשהגעתי הבייתה בעלי התקשר אלי אומר שעוד שעתיים משחררים אותו והוא בא...

 

אז תמיד לטבול, בלי קשר למצווה או לא!

סוף טוב בלי מקוריות

תודה רבה לכל העצות!

ברור לי שבעלי לא רוצה להחליף כי הוא אחראי ומרגיש מחוייב לתפקיד ולא רוצה "לנצל" מישהו אחר על חשבונו במיוחד כשהתחייב למשהו (ואלו תכונות שאני אוהבת בו), אבל...

לא הייתי מרגישה בנוח שיבקש מהמפקד שלו (שהוא בן אדם מדהים ומתחשב ולא דתי ואנחנו נורא אוהבים אותו, אבל לא נראה לי מתאים).

 

פרפר לבן ונשואים פלוס- האמת שאני כן קצת כעסתי עליו (ונראה לי שגם זה שאנחנו אסורים ומרוחקים מוסיף על זה. הדיני הרחקות הן סיוט! במיוחד ההעברה מיד ליד- זה משגע אותי!) שהוא מעצמו לא חשב על זה, וכנראה לא קשה לו עם זה.

 

משיח עכשיו- מסכימה שעם הצבא לא כדאי לדחות ליל טבילה- שבוע שעבר הם הקדימו וחזרו ב3 לפנות בוקר במקום למחרת. אבל הוא לא יכל לבוא, כי אחותי ישנה אצלי וגם לא היה לו איך לחזור חוץ ממונית... מה שעוד יותר ביאס אותי זה המחשבה שאני אשאר לבד באותו הלילה (כי אני לא יכולה להזמין חברה ולהיעלם לכמה שעות...).

 

יש סוף טוב ובגלל שזה הצבא (לא מאמינה שאני אומרת שנובע משהו טוב מהצבא) דחו לפתע את הניסוי ביום. אז לשמחתי הוא יהיה בליל טבילה! אבל בקצב הזה של הסגירות (יש עוד אחד שבוע אחרי) אני חוששת שזה עוד עלול לקרות שוב בשנה הקרובה וטוב לדעת שכולם מסכימים שזה ראוי ונכון שיהיה בבית. נדמה לי שאחרי הלילה טבילה אני אדבר איתו על זה להבא.

יופי באמת הכי חשוב לדבר לדבר ולדבררחלקה
סליחה שאני נתפסת לזוטות אבל למה התכוונתמה אני ומה חיי

בסוגריים "לא מאמינה שאני אומרת שנובע משהו טוב מהצבא"? זה פשוט צורם לי...

נו, תגובה טבעיתד.

 של תסכול של כלה צעירה שבעלה בצבא..

 

אני דווקא התפעלתי מההיפך: איך למרות ה"קיטורים" האלה, מבינים את החשיבות ולוקחים את המשימה..

 

זה מאד-מאד יפה. למרות "תחושה טבעית" פרטית - גומרים לקטר וממשיכים בגלל הערך והחשיבות..

כי הצבא מעצם הייותו הצבאבלי מקוריות

זה לא באמת מקום מתחשב (אולי היה באמת יותר נכון להגיד שאני לא מאמינה שמשהו טוב נובע מזה שהצבא מתנהל כצבא...). מניסיון רע של להיות מאורסת עם מישהו בצבא (דוגמא אחת קטנה שלא הסכימו לשחרר אותו בערב חמישי אחד כשהם יצאו שו"שים למרות שהיו לנו 2 חתונות (!!) להיות בהם, ורצינו להזמין חדר שינה כי אנחנו הרי מתחתנים עוד חודש. מיותר לציין שהם לא עשו כלום מחמישי בצהריים עד שישי ב10 כשישחררו אותם. בסוף ישנו על מזרונים שהוא הביא 3 ימים לפני החתונה...).

ועוד דוגמא טרייה- הצבא נותן מענק חתונה אחרי שמתחתנים (איזה 350 ש"ח), רק שמתברר שהם הורידו אותו מההשתתפות בשכ"ד (שלא באמת נדיבה, כי הרי בגלל הצבא אנחנו צריכים לגור באיזור המרכז ואולי מחסן אפשר למצוא ב785 ש"ח). האמת היא שאני חושבת שזה מאוד נחמד שהצבא נותן מתנה, והוא ממש לא חייב- אבל אם כבר נתתם, אל תורידו אותו!.. כבר עדיף שלא תתנו.... (אותי זה דווקא נורא הצחיק.)

שמחה לשמועמשיח עכשיו!
אהם... לא כולם מסכימים... עייני לעייליום בחצריך

בס"ד 

ליתר דיוק לא בכל מחיר.. 

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך