הַיּוֹם שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום לקראת נישואין וזוגיות

בהנהלת: יעל מהדרום , ברוקולי , ארץ השוקולד , נגמרו לי השמות
מכתב פתיחה
ד' בחשוון(שמירת הלשון 4)דרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ה'

אם הוא רואה אחד שמספר לשון הרע על חבירו, גם זה נחשב עבירה שבין אדם לחבירו. ולכן אם יושלמו הפרטים, מותר לפרסם גודל גנות המספר לבני אדם. וכל זה מותר רק אם התגלה הלשון הרע לאדם שסופר עליו. אבל אם עדיין לא התגלה, אסור לספר הדבר אפילו לאחרים, כיון שלבסוף יתגלה למי שסופר עליו, ויעבור באיסור רכילות.
וכל שכן שאסור לספר לאדם עצמו שסופר עליו, כיון שהוא שזה רכילות גמורה. ואפילו אם מדובר באחד הפחותים שבישראל מלגלג על החשוב שבישראל והוא אביו או רבו.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ו'

ולפעמים מותר לספר לאחרים אפילו אם לא נודע עדיין למי שסופר עליו. כגון אם הוא רואה שיבוא תועלת מזה שיספר. כגון שאם יספר קודם לאנשים שפלוני מספר בגנות פלוני לחינם, אחר כשיבוא פלוני לגנותו בפניהם, יידעו שהוא רק מדבר לשון לשון הרע, לא יקבלו את דבריו, ויוכיחוהו. וכך גם יציל את מי שמסופר עליו הלשון הרע מחרפה, וגם את נפש המספר והמקבל מדינה של גיהנם.וגם יקיימו מצות עשה של הוכח תוכיח.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (4)

"תבוא ותכונן עיר סיחון". דרשו את המילה "עיר סיחון" באופן אחר. כי כתוב אחר כך (במדבר כ"א כ"ח) "כי אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון". ודרשו כך: אם אדם עושה את עצמו כעיר (חמור צעיר), שמהלך אחרי סייחה נאה (שמתפתה ליצרו), תצא אש מחשבון. זאת אומרת מאנשים שמחשבין חשבונו של עולם. "להבה מקרית סיחון", אלו הצדיקים שנקראו שיחין. (אילנות טובים). ותאכל את אלה שלא מחשבים את סופם.
ובאור הדברים לפי מה שאמרנו שהרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום, וזה שאמרו "כי אש יצאה מחשבון", היינו אש של גיהנם שנברא על ידי העוונות. תצא אש אש מהם, שלא תשלוט בצדיקים, אלא ברשעים שלא מחשבים את סופם. וזה הפשט בסוף הפסוק "אכלה ער מואב". למרוז שאכלה בעלי תאוות.

 

אופה.ruthi
הקפצתי
עוד פעם.ruthi
עד שמשה ינעץ...
עוד פעםyakov1
אופyakov1
פופפפyakov1
הגזמת!ruthi
יעקב נשאר עם המצב רוח המרומם מאמש...אדרת
מה היה אמש?yakov1
להזכיר לך?אדרת
למה לא?yakov1
נשלח לך במסראדרת
את רוצה שינעצו את זה או לא?yakov1
אולי כדאי שלא ינעצומשה4
ואז יותר אנשים יקראו את ההלכות.
טיבעם של שרשורים נעוצים להישכח מהלב....
ה' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ז'

וכעת נבאר את הפרט השלישי, שצריך בשביל להתיר לספר אל אדם שעושה רעה לחבירו.
מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו.
ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מסתר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו.
ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ח'

וכל זה כשאין בליבו אימה מהאדם ההוא שעושה רעה לחבירו, אבל אם יש בליבו אימה ממנו, אפשר שיש להקל על העוולה שהוא עושה לחבירו, גם שלא בפני שלושה.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (1)

כתוב במסכת ערכין (טו אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע, כאילו כפר בעיקר. שנאמר "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו, מי אדון לנו" (תהילים י"ב ה').
והכוונה, שדרך מי שלשונו שלוחה כחץ, להשתבח בעצמו שכשירצה יכול לכלות אנשים על ידי לשונו. ואינו חושב כלל שיש אלוהים עליון, שעיניו משוטטות בכל הארץ.
ובאמת בכל העברות יש שבאות מחמת תאוות, ויש מחמת חמדת ממון. מה שאין כן בסיפור לשון הרע על חבירו, אין שום הנאה בזה. כמו שכתוב בקהלת "אין יתרון לבעל הלשון" (י' י"א). והמספר לשון הרע, אין זה אלא שדבר ה' בעיניו הפקר, ואינו חושש לציווי ה'. לכן נחשב מספר לשון הרע ככופר בעיקר.
ועוד טעם כתוב בספרי יראים, כי ידוע שמי שרוצה לספר לשון הרע מביט לכל הצדדים שמא המסופר נמצא שם ומקשיב לסיפורו, ועושה כאילו שעין של מעלה אינה קיימת ואינו חושש לספר בגללה.
ו' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט'

אם אדם שמוחזק לרבים, שלא ישא פני איש, ומה שמספר לשון הרע על אנשים שלא בפניהם אין לו בעיה לספר להם בפניהם, והוחזק בישראל שלא מדבר אמת - מותר לספר לאנשים דבר עוולה שעושה אדם כזה לחבירו, אפילו שלא בפני שלושה. כיון שהשומעים לא יחשדוהו לחונף או לשקרן, ויידעו שהוא מתכווין לקנא לאמת ולעזור למי שנעשה לו עוול. אבל צריך שיושלמו שאר הפרטים מלבד הפרט של בפני שלושה.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י'

דע עוד, ששווה סיפור לשון הרע על דבר עוון שבין אדם לחבירו, לבין על עבירה שבין אדם למקום. אבל בעבירה שבין אדם למקום, גם אם יושלמו כל הפרטים שצויינו בסעיף ב', אסור לספר עליו אלא אם כן ראה עליו שאוחז בעבירה זאת ועשה אותה כמה פעמים במזיד, והוא דבר שמפורסם לכול שהוא איסור.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (2)

וכאשר נתבונן נגלה שהלשון הרע הראשון בא לעולם על ידי הנחש וכפירה בה'. שאמר הנחש לחווה (בראשית ג' ה') "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם". ועונשו היה מידה כנגד מידה. שכל הבריות שונאים אותו ורוצים להרגו, וניטל ממנו כח הדיבור.
וגם בעל לשון נענש כך. שכשמתפרסם טבעו הרע שהוא בעל לשון הרע,כולם שונאים אותו ומתרחקים ממנו מחשש שמא יספר עליהם לשון הרע. וגם לעתיד לבוא בתחיית המתים לא יפתח פיו. כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה ו') שעתיד הקדוש ברוך לחתוך לשונם של בעלי לשון הרע. שנאמר (תהילים י"ב ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות". וכוונתם היא על זמן תחיית המתים. ויהיה לו צער הגדול שבתחיית המתים כולם יידעו את גודל שפלותו וטבעו הרע שהיה מטיל שנאה בין איש לחברו.
ז' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"א

מה מאוד יש להיזהר של להתיר לעצמו לספר לאחרים איך היה לו עסק עם פלוני וגזלו או עשקו, או שחרפו או ביישו וכיוצא בזה. ואפילו אם יודע בעצמו שהסיפור אמת, ויש את כל הפרטים להתיר, בכל זאת אסור. כיון שבשעת הסיפור כוונתו רק לגנות את חבירו ולא לתועלת. וככל שיראה שחבירו מתגנה יותר, כך ייהנה יותר.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ב

וקל וחומר אם לא הירע לו, רק לא היטיב איתו בטובות שלפי דעתו היה ראוי שייטיב לו. כמו הלוואה, צדקה והכנסת אורחים וכיוצא בזה, אם מגנה אותו בזה אחר כך, לשון הרע גמורה היא. ועובר בעוד כמה לאוין לפעמים.
ונכשלין בזה בעוונתינו הרבים אנשים רבים, שלא קיבלו אותם יפה בעיר מסויימת, ואחר כך מספרים בעיר אחרת בגנות אנשים החשובים בעיר שלא קיבלו אותם יפה. וכל שכן אם מספרים בגנות עיר שלימה, וודאי איסור לשון הרע. כיון שאיסור לשון הרע הוא גם על איש יחיד, וגם על עיר שלימה מישראל.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (3)

ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.
מה קורה עם המשמרות?פרת משה רבינו
ח' בחשווןדרדוסית

ב"ה\

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ג

אם הוא משער שעל ידי שיספר שאדם פלוני גרם לו עוולה, יהיה לו תועלת להבא, כגון שיספר לאנשים שפלוני נשמע להם, והם יוכיחוהו ועל ידי זה ישיב לו את הנזק או הגזילה שגרם לו, מותר לו לספר להם ולבקש שיעזרו לו.
ולפעמים יש תועלת גם לא בענין ממון. כגון אם נודע לו בבירור שפלוני רוצה לחרפו ולגדפו על ענין מסויים, אם יספר לאנשים חשובים או לקרוביו של פלוני, והם יאמינו לו וימנעו מפלוני לחרפו או לגדפו. או אפילו אם סיפר עליו כבר, אבל על ידי שיספר לקרוביו או אנשים שמשפיעים עליו, על ידי זה יפסיק לספר עליו – בכזה מקרה מותר לספר להם.
ואפילו שבאלו האופנים יתבזה חבירו כשמספר על הרעה שגורם לו – מותר. כיון שאין כוונתו אלא לשמור את עצמו מהיזק או מצער וביוש.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ד

אבל צריך להיזהר בהיתר זה שלא יחזרו כל השבעה פרטים.
א. שיראה הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים.
ב. שלא יחליט מייד שהענין שחבירו גורם לו הוא גזל, אלא יתבונן היטב אם לפי התורה הדין איתו.
ג. שאם הוא משער שלהתווכח עמו בעצמו יועיל, צריך לדבר איתו קודם לפני שמפרסם לאנשים.
ד. שלא יגזים אפילו במעט בסיפור הדברים.
ה. שיכווין לתועלת, ולא מפני שנאתו למזיק לו.
ו. אם יש עצה אחרת לסובב את התועלת שיפסיק להזיק לו, חייב לעשות עצה אחרת ולא לספר. וגם אם יכול לספר את הסיפור בפחות גנאי, חובה להמעיט בגנאי חבירו במידת האפשר.
ז. שלא יסובב על חבירו יותר נזק ממה שהיה מסובב אילו העידו עליו בבית דין.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ט' שער התורה

ולענין של להתבונן בדרכי האבות, רמז לנו הכתוב בשיר השירים (א' פסוק ז'). כנסת ישראל שואלת "איכה תרעה", מהיכן יהיה לנו השפעה בימינו. "איכה תרביץ בצהרים", הכיצד נתמודד עם קשיי הזמן בדורנו. ועל זה התשובה "אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן". שנתבונן בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי זה נקבל השפעה כמו שהיה לאבותינו ויוקל לנו עם קשיי הזמן.

וכעין זה מצאתי גם בזוהר הקודש. שהפסוק מעורר אותנו לחזק בנינו לתורה, ועל ידי זה יהיה לנו כח להגן עליהם, ונתקיים בין העמים. וזה לשון הזוהר (תרגום): "אם לא תדעי לך" להתחזק בגלות ולהגן על בנייך, "צאי לך" להתחזק "בעקבי הצאן". אלו הם ילדים שבבית רבן שלומדים תורה, ומהם תטלי כח להגן על בנייך.
יג' בחשוון-אשתדל לעשות השלמות..דרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ו'
אפילו אם הוא רואה שעל ידי שלא יגלה יסובב לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אחרים, וכשהם רוצים שהוא יגלה להם מה אמרו עליהם ולא אומר, יסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו פרנסה למשפחתו. אפילו במקרה כזה אסור לספר, כמו שאר חייבי לאוין, שמחוייב לתת כל אשר לו, ולא לעבור עליהן.
אלא אם כן בגילוי יהיה תועלת לסלק את הנזקים, ולהשבית את הריב. אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כי צריך לזה פרטים רבים.

הלכות רכילות, כלל א', סעיף ז'
ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידעו בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'.

קטע מספר שמירת הלשון
פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (2)
ובאמת עצה טובה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים, ירגיל עצמו לא לדבר כלל בבית כנסת ובבית מדרש. כי מלבד שזה מצווה בגלל קדושת המקום, יש תועלת לענין כמה דברים.
א. שלא יפסיד אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו.
ב. שעל ידי זה ייצא לו שכל שנותיו יחד עשר שנים לא דיבר דיבורים אסורים. כי כל יהודי בבית כנסת ביום בערך ארבע שעות, ויש כאלה שגם לומדים שעתיים. וזכות גדולה היא בעולם הבא.
ג. שעל ידי זה יהיה לו רגיל לשמור לשונו כל היום, אחרי שהתרגל בבית כנסת לשמור כמה שעות.


ט' בחשוון-השלמהדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

שתי הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט"ו

וצריך שיקול דעת גדול לפני שמחליט לספר על חבירו שגורם לו עוולה או נזק. כי אם לא מילא בשלימות אפילו פרט אחד, מסתכן ב"מוות וחיים ביד הלשון". ואם לא יתכנן מראש איך לספר, בוודאי יכשל בחטא של לשון הרע. כי בשעת מעשה מתגבר כח הכעס על האדם ויבוא לספר יותר ממה שמותר לספר לפי הדין.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט"ז

ומכל זה אנו למידים את גודל הטעות של אנשים שמספרים לשון הרע על חבריהם בתואנה שהחבר סיפר עליהם לשון הרע גם. וטעות גדולה היא מכמה טעמים.
א. כיון שאסור להאמין שפלוני סיפר עליו לשון הרע.
ב. גם אם נכון הדבר שסיפר עליו, אין לו שום היתר לספר עליו לשון הרע.
י' בחשוון-השלמהדרדוסית
בסיעתא דשמיא!

שתי הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ד'
איסור רכילות הוא על אמת גמורה. ואין צריך לומר שאם מרכל בין שני חברים וגורם ביניהם שנאה, נקרא רשע ומתועב מאוד בעיני ה' בעבור זה. אלא אפילו אם בלא רכילותו היו שונאים מאוד, והולך ומרכל ביניהם, גם עובר על איסור רכילות.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ה'
אין חילוק באיסור רכילות בין אם סיפר לו מעצמו ברצונו, ובין אם חבירו הבין קצת מעצמו בדבר ועמד עליו והפצירו שיספר לו מה שדיבר פלוני לפניו עליו. ואפילו אביו או רבו הפצירוהו שיספר להם מה שדיבר עליהם פלוני, ואפילו אם הוא רק אבק רכילות, בכל אופנים אלו אסור לו בכל זאת לספר מפני איסור רכילות
צדיקה את!ט'
תודה מאמי!דרדוסית
יא' בחשוון-השלמהדרדוסית
בסיעתא דשמיא!

שתי הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ו'
אפילו אם הוא רואה שעל ידי שלא יגלה יסובב לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אחרים, וכשהם רוצים שהוא יגלה להם מה אמרו עליהם ולא אומר, יסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו פרנסה למשפחתו. אפילו במקרה כזה אסור לספר, כמו שאר חייבי לאוין, שמחוייב לתת כל אשר לו, ולא לעבור עליהן.
אלא אם כן בגילוי יהיה תועלת לסלק את הנזקים, ולהשבית את הריב. אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כי צריך לזה פרטים רבים.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ז'
ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידעו בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'
יב בחשוון-השלמהדרדוסית
בסיעתא דשמיא!

שתי הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ח'
אם שואל אותו חבירו "מה דיבר פלוני עלי". תלוי בזה. אם יש לו עצה מה להשיבו באופן שלא יהיה שקר גמור, וגם לא יהיה רכילות - יענה לו באופן הזה, ואל יוציא שקר מפיו.
אבל אם הוא מבין שחבירו לא יקבל תשובה זו, מותר לומר שקר גמור מפני השלום, אבל לא יישבע חס ושלום לשקר.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ט'
ודע, שאפילו אינו מספר לחבירו את שם האיש שסיפר עליו, רק מספר סתם ועל ידי סיפורו נודע לחבירו אחר כך מי סיפר עליו, או שחבירו ידע בעצמו מה עשו לו , רק לא ידע מי עשה לו, ועל ידי הרמז שלו נודע לחבירו מי זה - גם כן אסור מפני איסור רכילות.
טו' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות רכילות, כלל א', סעיף י'

אסור לספר רכילות דרך רמאות. כגון שיודע שפלוני גרם עוול לחבירו, והיה ביניהם מריבה על זה. והוא רוצה לעורר את המחלוקת הישנה, ורצונו שחבירו לא ישים לב שהוא מעורר שוב את המריבה. לכן הוא מזכיר את הגנות או הרעה שחבירו עשה לו, וכאילו מסיח לפי תומו ואינו יודע מי עשה לחבירו את העוול. ועל ידי זה נזכר חבירו שפלוני גרם לו את העוול - אסור מפני איסור רכילות.

הלכות רכילות, כלל א', סעיף י"א

דע עוד, שאין חילוק באיסור רכילות בין אם מספר לו מפורש מה שאחד עשה לו, או דיבר עליו, לבין אם מספר לו במכתב. ואין הבדל אם מספר לו שפלוני גינה אותו, לבין אם מספר לו שפלוני גינה את סחורתו. כיון שעל ידי זה מכניס שנאה בליבו עליו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (2)

ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה שלא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון.
רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.
השלמה של אתמול(יז בחשוון)דרדוסית
בס"ד

שתי הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ג'
יש אומרים שאם אחד סיפר על חבירו גנות בפני שלושה, אין בו משום רכילות אם יספרו למי שסופר עליו הרכילות שסופר עליו רכילות. והטעם הוא - כיון שכל דבר שסופר בפני שלושה אנשים, סופו שיתגלה בסוף. אבל אין לסמוך על דעה זאת למעשה כיון שרבים מהראשונים חולקים על דעה זו וסוברים שבכל מקרה אסור לספר לאחר גם אם סופר בפני שלושה, וכל שכן למסופר בעצמו.
הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ד'
ולפי זה אם שותף רצה להסתלק בנידון העסק שלו משותפו, כי חשב שאחרים ישתתפו איתו, ובסוף לא עלתה בידו, אסור לגלות דבר זה לשותפו הראשון. אפילו שהדבר כבר התפרסם בפי שלושה. כיון שבוודאי יכעס על שותפו שרצה לעזוב אותו.
יח' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף א' [הלכה יומית אחת]

אסור לספר רכילות גם אם הוא אמת גמור, אפילו שלא בפניו, גם אם יודע שהיה מספר את הרכילות בפניו ממש. וכל שכן אם מעיז לו לומר לו בפניו "אתה דיברת עליו כך וכך" "אתה עשית לו כך וכך", שעל ידי זה נגרם שנאה יותר חזקה. כיון שמי שסופר עליו, בטוח יותר שזה אמת גמור, כי אילולא זה היה אמת, לא היה מעיז לומר לו בפניו שהוא עשה כך.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (1)

על כן האיש הנבון צריך מאוד להתחזק בענין זה, שמירת הלשון. ואז אשרי לו עכשיו ולהבא. כי אפי' בשאר מצוות אם יתחזק במצוה אחת לא לעבור עליה בכלל, שכרו גדול מאוד.
וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם.
וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.
יט בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ב'

אם ראובן סיפור על שמעון בפני לוי. והלך לוי וסיפור את הדברים לשמעון. אסור לשמעון לומר אחר כך לראובן : איך דיברת עלי בפני לוי? כי על ידי זה עובר רכילות על לוי. ואפילו אם לא יזכיר לו מפורש שלוי סיפר לו. אם על ידי זה יבין ראובן מעצמו מי סיפר לשמעון, אסור לומר לו.

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ג' ד'

ודע עוד, שאיסור רכילות נקרא גם אם לא אומר בפני מי שנוגע לו הענין. כגון שאומר סתם לחברו , כך וכך שמעתי על ראובן, שסיפר על שמעון כך וכך. כי דרכם של כאלה סיפורים להתגלגל ולגרום מריבה בין פלוני לבין מי שסיפר עליו.
וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שסיפרו על בניו וקרוביו, כיון שדרך האדם להתרגז מכאלה סיפורים.
ואם כוונתו כשמספר לחבירו על מנת שיוכיח את ראובן שסיפר לשון הרע על שמעון, עיין בחלק א' כלל י' סעיף ו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)

ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב.
על כל האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד.
כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים
אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני.
לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.
כא' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

חפץ חיים - הקדמה (1) [הלכה יומית אחת]

ברוך ה' אלוהי ישראל אשר הבדילנו מכל העמים ונתן לנו תורתו והכניסנו לארץ הקודש כדי שנזכה לקיים כל מצוותיו. וכל כוונתו הוא רק לטובתנו כדי שעל ידי זה נהיה קדושים אליו כמו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם". ויהיה ביכולתינו לקבל את השפעת טובו ורוב חסדו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב (דברים י"ב י"ג) "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם וגו', לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אני מצוך היום לטוב לך".
ולא די בזה שנתן לנו את כלי חמדתו, אף גם צוה אותנו שלא נעזבנה. כמו שכתוב (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ולא כמידת בשר ודם שאם יתן לחברו מתנה טובה, וחברו אינו מתנהג בה כראוי, מצפה מתי חברו יפקירנה ויחזור ויזכה בה שוב. אבל לא כן חלק אלוקינו. כי הקים לנו בכל דור ודור בימי בית ראשון נביאים להחזירנו למוטב, ואף בימי בית שני שירד מצב היהודי בעוונתינו הרבים מקדושתנו הראשונה חסרו להם חמשה דברים שהיו להם בבית ראשון. עם כל זאת כשהיינו בארץ ישראל והיה לנו את בית המקדש, היינו יכולים להשלים כל חלקי הנפש שנמצאים בנו. כי בנפש יש גם רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים.
אך לבסוף בימי בית שני גברה שנאת חינם ולשון הרע בינינו, ובעוון זה חרב בית המקדש וגלינו מארצנו. ומאז ועד היום אנו מתפללים בכל יום לקדוש ברוך הוא שיקרב אותנו כמו שהבטיח לנו בתורה הקדושה ועל ידי נביאיו, ואין תפילתינו מתקבלת לפניו. כמו שאמרו חז"ח בברכות (דף ל"ב : מיום שנחרב בית המקדש, חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
ובאמת לא עליו חס ושלום היא תלונתינו, כי אם על עצמנו. כי מצדו לא יבצר חס ושלום כמו שכתוב בישעיה (נ"ט א') "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע כי אם עוונתיכם" וגו'. ובימי ר' יהושע בן לוי נמצא בגמרא סנהדרין (בפרק חלק דף צ"ח.) שהשיבו לו שהיום אם בקולו תשמעון יבוא משיח. אף שלא נשלם אז זמן הגלות שנקצב על ישראל. שיהיו אלף שנים בגלות כמנין יומו של הקדוש ברוך הוא. כמו שמצינו בדברי חז"ל. עם כל זאת היה כח התשובה מבטל את הגזירה. וכל שכן בזמנינו שעבר כבר שמונה שנה מאז שעבר היום הנ"ל. ואין הסיבה כי אם מצידנו, שבעוונתינו הרבים אין אנו מניחים לו שישרה שכינתו בתוכנו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ה' חתימת הספר "שנשית לבנו למסילה שהלכו בה אבותינו"

ונלך במסלה אשר דרכו בה אבותינו וכמו שכתוב "שתי לבך למסלה דרך הלכת". וזה לשון התנא דבי רבא אליהו פרק כ"ג : וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכו'.

וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים.
כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו אל את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'.
ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו.
ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם.
דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם.
בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'.

אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.
כב' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

חפץ חיים - הקדמה (2) [הלכה יומית אחת]

וכאשר נחפשה דרכינו ונחקורה, איזה עוונות הם העיקריים לאריכות גלותינו נמצאם הרבה. אך חטא הלשון עולה על כולו בגלל כמה טעמים.
אחד, כי זה היה הסיבה העיקרית לסיבת גלותינו. אם כן כל זמן שלא נתקן את זה החטא, איך תוכל להיות גאולה. כשזה החטא שגרם לכך שנגלה מארצנו, על אחת כמה וכמה שאין מניח לנו לבוא לארצנו.
ועוד הלא ידוע שנגזר עלינו גלות מעת מעשה המרגלים, כמו שכתוב בתהילים, כמו שכתוב בתהילים (פרק ק"ו, כ"ו-כ"ז) "וישא ידו להם להפיל אותם וגו' בגויים ולזרותם בארצות". וכמו שפירש רש"י שם. וחטא המרגלים הלא היה לשון הרע, אם כן מוכרחים אנו לתקן עוון זה קודם הגאולה.
ועוד נמצא מפורש שעוון זה גורם שיהיו ישראל נרדים בפרך. ממה שכתוב בפרשת שמות (ב' י"ד) "אכן נודע הדבר". ועוד נמצא מפורש במדרש רבה (דברים רבה ו' י"ד): "אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי שהיה לשון הרע ביניכם - סילקתי שכינה מביניכם אבל לעתיד לבוא וכו'. ועוד מקרא מפורש בפרשת ברכה (דברים ל"ג ה') : ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" ופרש רש"י שם, שאימתי מלך הוא בישורון? דווקא כשהם יחד שבטי ישראל ולא אגודות אגודות, וידוע שדבר זה רגיל לבוא על ידי לשון הרע.
ולבד זה, היאך יכולות לחול עלינו ברכותיו של הקדוש ברוך הוא, שאנו מקוים לזה, כיון שבעוונתינו הרבים אנו מורגלים בעוון זה. הלא יש על זה ארור מפורש בתורה (דברים כ"ז כ"ד) "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עולה על לשון הרע. ולבד שאר ארוין שיש שם.
ולבד זה ידוע הוא מגמרא בערכין (ט"ו שגודל עוןו זה הוא עד אין שיעור, עד שאמרו עליו שהוא ככופר בעיקר, חס ושלום. ואמרו בירושלמי בפאה (א' א') שנפרעים מן האדם עבור עוון זה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
ועיין לקמן בפתיחת ובספרי שמירת הלשון שם העתקנו כל מאמרי הש"ס והמדרשים והזוהר הנזכרים בענין זה, ומי שיעיין ויתבונן היטב בהם, תסמר שערות ראשו מגודל העוון.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (1)

ועתה נסיים את הספר במה שפתחנו בו (תהילים ל"ד י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" וגו'. וקודם נבאר את הפסוק (תהילים ק"מ י"ב) "איש לשון בל יכון בארץ, איש חמס רע יצודנו למדחפות".
ונקדים לזה הקדמה כוללת לספר הזה. וכללו של דבר: מי שרוצה לשמור את פיו ולשונו באמת, יקנה לעצמו בכסף מלא את המידה להיות מלא סבלנות ולהעביר על מידותיו בכל דבר וענין. והיינו שיסכים לעצמו להוציא על המידה הזאת סכום הגון כל שנה. ובאדם עשיר כפי יכולתו. כמו שתיכף נסביר.
כה' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

חפץ חיים - הקדמה (5) [הלכה יומית אחת]

על כן אזרתי כגבר חלצי, בעזרת ה' החונן לאדם דעת, וקבצתי כל דיני לשון הרע ורכילות אל ספר. ולקטתי אותם מכל המקומות המפוזרים.
וחלקתי את הספר לשני חלקים. א. הלכות איסורי לשון הרע. ב. הלכות אסורי רכילות. ואחר כך חלקתי את ההלכות הנ"ל לכללים, וכל כלל לכמה סעיפים. כדי שירוץ הקורא בו, וכמעט בכל כלל ציירתי ציורים הקשורים בו, כדי שממנו יתבונן הקורא איך להיזהר בזה למעשה.
וקראתי את שם הספר בכללו "חפץ חיים" על שם הכתוב (תהילים ל"א י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ומפני שלא יקוץ הקורא בקריאתו כל דין דין ומקורו מחמת האריכות שנמצא בו לפעמים, על כן חלקתיו לשנים. הפנים והוא ההלכה היוצאת אחר ברור כל הדברים נקרא "מקור החיים", כי הדבור שבאדם יוצא ממקור הנפש החיה אשר בו וכמו שכתוב (בראשית ב' ז') "ויהי האדם לנפש חיה". ותרגם אונקלוס: לרוח ממללא. ובאור סביב לו יקרא בשם "באר מים חיים" כי הוא הבאר שדליתי ממנו את באר החיים הפנימי.
וידע אחי הקורא שאפילו כל דבר פשוט שנמצא בפנים, הראיתי את מקורו בבאר מים חיים. למען יבורר לעיני כל, שספר זה לא חברתיו על פי מידת חסידות, רק על צד הדין.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (4)

ואסביר דבר זה במשל קצר: היה אחד קמצן גדול, ולא תרם לעניים, וקמץ כמה שנים בכל הוצאה בביתו. ועל ידי חסך סכום כסף גדול. וכל הזמן היה בודק מה יכול לחסוך עוד ועוד. לבסוף החליט שהוא יכול לקמץ מהאוכל שהוא אוכל, וכן עשה. כל יום הפחית מהמנה של האוכל שאוכל, והתווסף לו חסכון, ושמח שמחה גדולה על החסכון, ולא הרגיש את אשר גופו נחלש כיון שלא אוכל כראוי.
לבסוף חלה ונחלש והלך לרופא. הרופא אמר לו שהוא לוקה במחלת הרזון, והתרופה היחידה למחלתו היא סם שעולה סכום גדול. וכשמוע הקמצן זאת, ברח מבית הרופא. אבל המחלה התחזקה עליו, וראה שאין לו סיכוי בלי הסם. הלך לרופא והתחנן לסם, כיון הגיעה נפשו עד שערי מוות.
ענה הרופא ואמר שהוא צריך לבדוק קודם מה שורש מחלתו, ואיזה סם בדיוק להכין לו וכו'. התוודה החולה ואמר לרופא: אני סיבבתי את המחלה על עצמי כיון שחסכתי מעצמי אוכל. אמר לו הרופא: הוי הנך איש שותה ופתי. בשביל לחסוך מעט כסף, סכנת את עצמך, וכעת הנך חייב לקנות סם שעולה פי 50 מהרווח שלך.

כן הדבר בענינינו ממש. מי שמקפיד על כל פרוטה קטנה, בסופו בא לידי מאות עבירות לשון הרע רכילות ומחלוקת בשנה. ועלול שבגלל זה בשמיים ידונו אותו ליותר עוונות מזכויות בעולם הבא. ויהיה חייב מיתה בבין דין של מעלה. כמו שכתוב (ראש השנה טז : נכתבין ונחתמים לאלתר למיתה, והקדוש ברוך הוא מחליף את עונש המיתה בסקילה.
הנה רואים שהרבה חטאים בשמירת הלשון נגרמים עקב מריבה על כמה פרוטות בשנה. ומה הרויח מזה שדיבר? סה"כ עוד מספר עבירות. לכן עדיף שיחליט לשמור פיו ולשונו, מאשר לחסוף מעט כסף. ובעשיר לפי עשירותו צריך לוותר על סכום גדול יותר ולהעביר על מדותיו.
כו' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

חפץ חיים - הקדמה (6) [הלכה יומית אחת]

גם חיברתי על הספר הזה פתיחה ארוכה ורחבה, שם מבואר כמה לאוין ועשין רגיל לעבור מי שאינו נזהר מהאיסור המר של איסור לשון הרע ורכילות. אולי יתן ה' שעל ידי כך ינגף היצר בראותו את גודל המהומה והמכשלה שהוא עושה על ידי דיבורו.
גם מלבד זאת, ידוע מה שהובא במדרש רבה פרשת נשא (י"ד ד') וזה לשונו: אם יגעת הרבה בדבריהם, הקדוש ברוך הוא מסיר יצר הרע ממך. על כן אמרתי אל ליבי, אפשר שעל ידי שייעיינו בספר, שהוא מלוקט מכל מיני דברי הראשונים בענין זה ויתבוננו בו, לא ישלוט היצר הרע כל כך בענין הזה.
וממילא כשימשוך מתחילה את עצמו קצת מעוון זה, בהמשך הזמן ימשוך ממנו את ידו לגמרי. כי בעוון זה הרבה ההרגל עושה, והבא ליטהר מסייעין אותו (יומא ל"ח ובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (5)

וזה מה שאמר הכתוב "איש לשון בל יכון בארץ". פרוש: לא יהיה לו בסיס, וכן להתייצב על מעמדו תמיד, רק שיהיה נדחף מדחי אל דחי. וכמו שמסיים הפסוק :יצודנו למדחפות".
על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם יעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון. וגם ישאר על מצבו ממקודם, וגם הקדוש ברוך יוסיף לו בראש השנה את מה שנחסר לו על ידי המדה של מעביר על מדותיו.
וזהו שאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצור לשונך" וכו'.
כי אם לא כן, מוכרח שיחסר לו אחד אפילו בעולם הזה על ידי רוב העבירות, החיים או הטוב. אבל כשינצור לשונו, יזכר גם לחיים וגם לטוב. כמו שמובא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.
כז' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (1) [הלכה יומית אחת]

באהבת השם יתברך את עמו ישראל וחפץ מאוד בטובתם עד שקראם בשם בנים, וחלק ה' ונחלה, וכמה שמות חביבים המראים על גודל חיבתו לישראל, כמו שכתוב (מלאכי א' ב') " אהבתי אתכם אמר ה'", לפיכך הרחיקם מכל המדות רעות ובפרט מלשון הרע ורכילות. כי הוא מביא את בני האדם לכלל ריב, וכמה פעמים יוכלו לבוא בזה לידי שפיכות דמים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות (פרק ז' הלכה א'): אף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכך נסמך לו (ויקרא י"ט ט"ז): "לא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים.
ועוד כמה רעות עצומות שנסבו על ידי המידה המגונה הזאת. כמו שידוע שחטא הנחש היה העיקר על ידי לשון הרע. שדיבר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא שאמר : מן האילן הזה אכל וברא את העולם ועל ידי זה פיתה את חוה כמו שאמרו חז"ל (שבת קמ"ו.) בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה. הרי שגרם גלוי עריות וגם מיתה לכל העולם. הרי שפיכות דמים. ועל ידי זה גרם לאדם הראשון וחוה לעבור על רצונו של הקדוש ברוך הוא. וממילא זה המדבר לשון הרע אוחז במדתו המשחתת לבריאת העולם.
וגם שעיקר סיבת ירידת ישראל למצרים היתה מלכתחילה על ידי זה. כמו שכתוב (בראשית ל"ז ב') "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". ועל ידי זה נגזר עליו מן השמים מדה כנגד מדה שימכר לעבד. וכמו שאמר עליהם שקוראים לאחיהם עבדים.
ועוד שכל סיבת גלותינו עתה הוא העיקר בגלל מעשה המרגלים. כמו שכתוב בתהילים (ק"ו כ"ו- כ"ז) "וישא ידו להם להפיל וגו' ולזרותם בארצות" וכמו שפירש רש"י שם. וכן כתב הרמב"ן בחומש פרשת המרגלים (במדבר י"ד א') ואמרו בערכין (דף ט"ו.) שעיקר חטא מרגלים היה לשון הרע. שהוציאו דבה על הארץ. ועל ידי שבכו אז בכייה של חינם, נגזר עליהם בכייה לדורות. ועוד כמה רעות עד אין מספר השיגונו על ידי חטא החמור הזה. כי גם כל חכמי ישראל שנהרגו בימי שמעון בן שטח, גיסו של ינאי המלך, על ידי ינאי, היה גם כל על ידי רכילות. והריגת התנא ר' אלעזר המודעי שהיה גם כן סיבה לחורבן ביתר, היה גם כל על ידי רכילות. שהרכילו עליו לפני בן כוזיבא. כדאיתא במדרש איכה (איכה רבה ב' ד').

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)

וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".
כח' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (2) [הלכה יומית אחת]

ומפני גודל הרעות שנמצאו במדה המגונה הזאת, הזהירה התורה אותנו בפרטות על זה בלאו (ויקרא י"ט ט"ז) ד"לא תלך רכיל" וגו' וכמו שנבאר לקמן.
ועוד נראה טעם אחר, מה שהזהירה תורה בפרטות על זה. מפני שכשאשר נדייק בפרט הזה דהיינו לשון הרע ורכילות, נמצא שכמעט הם כוללים כל הלאוים והעשין שימצא בין אדם לחברו. והרבה בין אדם למקום. כאשר נבאר אם ירצה ה'. לכן הזהירה אותנו תורה בפירוש, כדי שלא נלכד במצודה הרעה הזאת. ועתיד אני לבאר זה בעזרת ה' יתברך,. ומזה ייצא דרך אגב תועלת רבה להלכות אחרות, וגם אולי על ידי זה ינגף היצר בראותו גודל המהומה והמכשלה שיעשה על ידי דיבורו. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ומתחילה צריך הכללים בהלכות אלו דלשון הרע ורכילות אסור אפילו על אמת. כמו שנבאר לקמן. גם אסור לשון הרע ורכילות הוא בין בפניו בין שלא בפניו, גם שאין חלוק בין מספר למקבל כמו שנבאר הכול לקמן. ומקבל מקרי במה שמאמין בלבו להסיפור שמספר לו חבירו אפי' אין מסייע לו בספור. רק שמאמין לו בליבו לסיפור לשון ורכילות ששמע, בזה מקרי שמע שוא. ועובר על ידי זה בלאו ד"לא תשא שמע שוא". כל אחד מאלו הכללים יש בו שרשים וענפים כמו בשאר חלקי התורה, ה' יזכנו לדעת אותם על בוריים.
ודע שמה שנכתוב דעובר בין בלאוין בין בעשין ובין בג' ארורין שנכתוב ונברר לקמן דיש עליו, כוונתנו בין בלשון הרע בין ברכילות ובין על שקר ובין על אמת. וזהו מה שנכתוב בכל מקום על באר מים חיים "ב-ד' אופנים ראשונים". ולא נשאר חוב עלינו רק לבאר בכל אחד מהלאוין או העשין אם קאי בפניו או שלא בפניו או על המספר או על המקבל.
והלאין או העשין שהם כוללים כל אופן אכתוב בקיצור מהבאר מים חיים ב"כל ח' האופנים". וכוונתנו בלשון הרע ורכילות ובפניו שלא בפניו ובין למספר ובין למקבל ובין על אמת בין על השקר. וזכור אלו הדברים.
ומתחלה נבאר כמה לאוין, ואחר כמה עשין, ואחר כך כמה ארורין, שמקבל על עצמו על ידי זה, ועוד כמה אסורין גדולין שנגרם על ידי זה.
ואחלק את הפתיחה הזאת לשניים. הפנים יקרא בשם "מקור החיים", ובאור סביב לו בשם "באר מים חיים". וטעם לשמות האלו כתבתי בהקדמה. ובבאר מים חיים יבואר על איזה אופן נאמר כל לאו או או עשה ועוד אי אלו הלכות אחרות. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (3)

והיא גדולה יותר ממצוות הצדקה כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ט אמר ר' אליעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י' י"ב) "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד". אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל.
תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו'. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
עוד אמרו חז"ל (בילקוט תהילים) החסד עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות. שנאמר (תהילים ק"ג י"ז) "וחסד ה' ליראיו מעולם ועד עולם על יראיו" וכו'. ומדה זו היא אחת משלושה מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים , וגומלי חסדים.
כט' בחשווןדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, א

המרגל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) :"לא תלך רכיל בעמך". איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר : כך אמר פלוני עליך. וכך וכך שמעתי על פלוני שעשה לך. אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. ויש עוון גדול מזה עד מאוד והוא לשון הרע והוא בכלל לאו זה. והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר נמצא מוציא שם רע על חברו.

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ב

ועובר גם המספר או המקבל בלאו (שמות כ"ג א') של "לא תשא שמע שוא" וקרוי גם "לא תשיא", ואם כן לאו זה כולל את שניהם, המספר והמקבל.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'.
וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו.
ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.
ב' בכיסלודרדוסית

בסיעתא דשמיא!

-לע"נ נשמתם של הצדיקים והטהורים שמסרו נפשם על קידוש השם!-

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ז

ולפעמים עובר גם המספר בלאו של (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך בלבבך". כגון אם בפניו שלום ידבר את רעהו, ושלא בפניו מבאיש את ריחו בפני אחרים. ועל אחת כמה וכמה אם בפרוש מצווה להם, שלא ילכו ויודיעוהו וודאי עובר על לאו זה.

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ח ט

ולפעמים שהמספר עובר גם כן על לאו (ויקרא י"ט י"ח) של "לא תקום ולא תטור". כגון שיש לו שנאה עליו על דבר, שבקש ממנו לעשות לו טובה כגון הלוואה וכיוצא בזה, ולא היטיבו ועבור זה נוטר לו שנאה בליבו. וכשרואה אחר כך עליו דבר גנאי, מפרסמו בפנים אנשים.
והוא עובר מתחילה על הנטירה בלב, על לאו "לא תטור". ואחר כך כשנוקם ממנו וסיפר עליו עבור זה הדברי גנות שראה עליו, עובר גם על לאו של "לא תקום. אלא צריך שימחה הדבר מליבו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (6)

ודע אחי שמצות גמילות חסדים היא המעלה הראשונה משמונה מעלות שבמצות צדקה, כמו שכתב הרמב"ם בפרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ז', וזה לשונו: שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו. המעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל שיורד מנכסיו ונותן לו הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול. ועל זה נאמר (ויקרא כ"ה ל"ה): "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך". כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך לבריות. עד כאן לשונו.
ו' כסלודרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, יב

ואם הוא מחזיק במחלוקת על ידי סיפורו עובר גם על לאו (במדבר יז ה') של "לא יהיה כקורח ועדתו" שהוא אזהרה לא להחזיק במחלוקת.

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, יג

ופעמים רבות מצוי לאו נוסף. לפי מה שרגילים לבזות אדם על פי מעשים שעשה בעבר, או ביחוס משפחתי נמוך. או בחוסר חוכמה או בחוסר הצלחה, כל אחד לפי מה שיכעיס אותו. אפילו אם הדבר היה רק בין שניהם, עובר בלאו של "לא תונו איש את עמיתו". וקל וחומר אם זה היה בפני אנשים.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

כתוב במשלי (י"ג ז'): "יש מתעשר ואין כל" וגו'. וידוע שמשלי הוא תמיד משלים. והיינו כמו שבעניני הממון רגיל הוא לאדם שמתעשר בעסקיו ועולה מעלה מעלה. ומכל מקום כשעושה חשבון צדק, מגלה שאין לו מאומה. מפני שכמה שהיה לו רווח, היו הפסדים רבים. כך בעניני הנצח. יש לך אדם שעושה תמיד מצוות ומעשים טובים, אבל יש לו טבע רע שדרכו להטיל דופי בבריות.
איש שכזה כשיבוא לעולם הבא, יגלה שאין לו מאומה. שכל הנטיעות והגפנים שנטע בגן עדן במעשיו, נתכסו פניו בקוצים וברקנים ולא נכר כלל הגפנים שיש בו. כמאמר הכתוב (משלי כ"ד ל') "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב". והיינו שיש שני מיני אנשים. אחד עצל להשיג לעצמו תורה ומעשים טובים, וזהו "שדה איש עצל". שלא למד או שכח על ידי עצלנותו. והשני "חסר לב". שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל לבו חסר דאגה עליהם שיתקיימו בידו. ומפרש על הראשון "והנה כולו עלה קמשונים"- שתחת נטיעות יפות מדברי תורה גדלו קוצים וברקנים מדברים בטלים. ועל השני "כוסו פניו חרולים" וגו'. ובאורו הוא לפי ענינינו, שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותן לעלות ולעשות פרי הלולים קודש לה', נכתסה ונמשכה עליו רוח הטומאה על ידי דיבוריו האסורים.
ז' בכסליודרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, יד

ואם גנהו בדברים עד כדי כך שהשתנו פניו, עובר גם על לאו של "לא תשא עליו חטא". שהזהירה התורה לא לבייש יהודי אפילו כשמוכיח אותו בינו לבין עצמו. קל וחומר שאסור לבייש יהודי כשלא מוכיח אותו.
וכל זה מדובר לא ברבים. אבל אם זה היה ברבים כבר כרתוהו חז"ל מעולם הבא ואמרו "כל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק בעולם הבא".

הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, טו

ואם מדובר ביתום או אלמנה, אפילו אם עשירים, וסיפור גנותם בפניהם עובר על עוד לאו של "כל אלמנה ויתום לא תענון". שהזהירה התורה בזה שלא להקניטן או להכאיב להם בכל צורה. וענשו מפורש בתורה (שמות כ"ב כ"ג) "וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'".

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

וכמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): "ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה." עד כאן לשון הזוהר.
וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.
ט' בכסלודרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - עשין, א

המספר לשון על חבירו עובר על מצוות עשה (דברים כ"ד ט') "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים בדרך וכו'". שהזהיר אותנו הכתוב את מה שה' עשה למרים, אפילו שסך הכול דיברה על אחיה. שאהבה אותו כנפשה, וסכנה עצמה להצילו מן הים, וסך הכול השוותה אותו לשאר נביאים ולא ממש דיברה בגנותו. ולא דיברה בפני רבים אלא רק בפני משה רבינו. בכל זאת נענשה בצרעת. קל וחומר לאנשים שמספרים בגנות חבריהם שייענשו.

הלכות לשון הרע, פתיחה - עשין, ב

ועובר בנוסף לזה גם על מצות עשה (ויקרא י"ט י"ח) "ואהבת לרעך כמוך". שמי שמספר לשון הרע, או מקבל לשון הרע, וודאי אינו אוהב את חבירו. שהרי הוא את חסרונות עצמו לא רוצה שיספרו, וודאי שחבירו לא חפץ שיספרו את חסרונותיו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)

וגם צריך לעקור קוצים וברקנים מכרמו, דהיינו לאנשים שהפסידם בלשונו או שביזה אותם וצערם. צריך לפייסם בפיו, וגם להתוודות לפני ה' על שעבר על רצונו שכתוב בתורה. שכל עוונות שבין אדם לחברו הוא גם כן עבירה שבין אדם למקום, כידוע. ואפילו אם דיבר עליהם שלא בפניהם, ולא הועיל מעשיו - צריך בכל מקרה לשוב לפני ה'. ובזה יעברו הקוצים מכרמו, ותסולק רוח הטומאה שכסתה פניו. ועיין בחלק ראשון שער התורה, פרק א', שהרחבנו שם הדיבור בזה.
וסוף הכתוב (משלי י"ג ז'): "מתרושש והון רב". ובאורו הוא: לפי מה שידוע שמי שעושה תשובה מאהבה, כל עוונתיו שעשה מתחילה נעשין לו כזכויות. ונמצא שכל מה שעשה יותר עוונות מתחילה נעשה רש יותר, ימצא אחר כך על ידי זה הון רב. והטעם אפשר כפשוטו, שמי שהוא עושה תשובה מאהבה, בוודאי מתמרמר על כל עוןו בפני עצמו, ובוכה ומתאונן, איך מלאו ליבו לעבור על רצון הבורא המחיה כל המציאות בחסדו ובטובו. וממילא נעלם החטא מעיקרו. ומקיים בזה מצוות עשה של תשובה. ונמצא שבכל חטא שעשה יש בו עכשיו מצות עשה של תשובה.
חיכינו חיכינו סוף סוף הנה באת ט'
י' כסלו- להלכות האלו אני תמיד נמצאת כאן ילדונת..דרדוסית

בסיעתא דשמיא!


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - עשין, ג

לעיתים בסיפור לשון הרע עובר גם במצות עשה של (ויקרא י"ט ט"ו) "בצדק תשפוט עמיתך". כגון שראה את חבירו שאפשר לדונו לכף חובה ולומר שעשה מעשה רע, או יש אפשרות לדונו לכף זכות ואז לא בהכרח שחבירו עשה מעשה רע. מצוות עשה מן התורה לדון את חבירו לכף זכות, שעל ידי זה חבירו לא עשה מעשה רע. ומי שהולך ומספר לשון הרע מבקום לדון לכף זכות, או מאמין ללשון הרע במקום לדון לכף זכות, עובר במצות עשה זו.

הלכות לשון הרע, פתיחה - עשין, ד

ואם על ידי סיפור לשון הרע חבירו איבד את פרנסתו, כגון שפרסם על חבירו שאינו נאמן. או שלא מקצועי במקצוע שלו, עובר על מצוות עשה של (ויקרא כ"ה ל"ה) "וגר ותושב וחי עמך", וכתוב אחר כך "וחי אחיך עמך". שנצטווינו לעזור ליהודים למצוא פרנסה, כדי שלא יצטרך לצדקה. ועל אחת כמה וכמה לא לגרום לו לאבד את פרנסתו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

והנה אמרו חז"ל ביומא (ל"ט.) על הפסוק (ויקרא י"א מ"ג): "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם". אדם מטמא את עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה. מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה- מטמאין אותו בעולם הבא. והנה רש"י פירש שם: מטמאין אותו הרבה- מניחין אותו להיטמא הרבה. אבל לשון מטמאין דחוק על זה.
אבל לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הזוהר הקדוש, ניחא בפשטות. והוא שכתב שם שעל ידי דיבורים אסורים שדיבר, נמשכה רוח הטומאה עליהם, ואחר כך נוטלין החיצונים אלו הדיבורים האסורים הטמאים, ומטמאין בהם כל דברי הקדושה. ומאבד אותם בזה, שלא יוכלו לעלות למעלה לפני ה' יתברך , אחרי שרוח הטומאה מרחפת עליהם. וזהו שאמרו: מטמאין אותו הרבה. ומה שאמרו : מלמטה - מטמאין אותו למעלה, היינו שנמשכת טומאה מלמעלה גם על שורש נפשו.
ומה שאמרו: מטמאין אותו לעולם הבא - היינו בעת שימות, ונפשו תשוב לאלוקים, אשר נתנה ליתן שם דין וחשבון, ורצונו יהיה בוודאי שיכניסוהו לגן עדן- יפגועוהו המשחיתים וילבישוהו לבוש מאוס וטמא שנברא מעוונתיו, ומי יוכל לשער גודל הבזיון והכלימה, שיהיה לו על ידי לבוש זה. ומוכרח על ידי זה לרדת לגיהנם - מקום חושך וצלמוות להתכבס שם מחלאת עוונותיו.
אז איפה ח'? ט'
יא' כסלו (כשאין הלכה זה בגלל שהמחשב לא נמצא...)דרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, פתיחה - עשין, ה

לעיתים עובר המקבל לשון הרע על מצוות עשה של (ויקרא י"ט י"ז) "הוכח תוכיח את עמיתך". כגון אם חבירו לו מספר לו לשון הרע בגנות חבירו, ויכול להוכיח אותו שיפסיק לספר, ולא מוכיחו.

הלכות לשון הרע, פתיחה - עשין, ו

אדם שיושב אם חבורת אנשי רשע בעלי לשון הרע, עובר על מצוות עשה של (דברים י' כ') "ובו תדבק". שמצווה להידבק בתלמידי חכמים, לאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות עסקים איתם כדי שילמד ממעשיהם. ומי שנדבק לחבורת רשעים, וודאי עובר על מצוות עשה זו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

.ולמה הדבר דומה? לחתן שמוליכין אותו השושבינין להכניסו לחופה, ובתוך כך פגעוהו ריקים ופוחזים. וישליכו עליו רפש וטיט וכל דבר מאוס מכף רגלו ועד ראשו. וכאשר יצעקו עליהם: הי ריקים ופוחזים!למה תעשו ככה? ואיזה השגתם כל כך רפש וטיט? הם מראים לכול שהחתן הוא ממיודעיהם, והוא בעצמו הכין הרפש והטיט עד למרבה. כן הדבר הזה ממש. האדם בעצמו על ידי חלאת עוונתיו בורא על ידי זה לבוש מאוס וטמא. ובעל כרחו מתלבש בו. ולא יוכל לפטור עצמו מזה אחרי שהוא הכינו בעצמו.
והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו.
וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".
אשרייך!!!משה4
פורום זוגיותאנונימי (פותח)אחרונה
אני מספיק טובחקלאי

אני נשבע לך שאתה מספיק טוב

כן, אתה מספיק טוב

המציאות זו לא האמת

אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.

גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.

גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.

גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.

אני אומר לך, א ת ה  מ ס פ י ק  ט ו ב.

אני נשבע.

גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.

אתה מספיק טוב.

וואי כמה הוא לא זוכר.

שחכת אותי ריבנו של עולם.

אני גם פה

ואני כבר מספיק טוב

א נ י. מ ס פ י ק  טוב.

אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה

ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.

אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,

אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז

וזה כואב לי האכזבה, כואב,

להחזיק בה' יתברךאשר ברא

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

כל כך יפה ונכון.נחלת
נכון! תחזיק את זהברוקולי
ואו זה מרגשהפי
מדהים ביותראני:)))))אחרונה

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

 

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

מה דעתכן על מישהו שמתחיל בקינוח?זכרושיצאנולרקוד
וזה הצחיק אותי ממש😂

סביר להניח שהפערים בהשקפה הדתית היו צפים די בהתחלהפ.א.
גם אם לא היה נופל בסינון הראשוני הזה, די מהר היו מתגלים פערים בינהם בדברים אחרים 
אולי מתחכם מידי בתור הכנה לדייטנקדימון

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

יש סיפור על הרב אליהואחד איש

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אז הנה משהו הפוךנחלת

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

 

 

 

למה זה הפוך?אחד איש
באמת לא הפוך.נחלת
חח למה לא?Lavender

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

לענ"דנחלת

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

א. אפשר לשאול באופן ישירנחלת

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

 

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

מסכים איתךארץ השוקולדאחרונה
אתם רוצים לפרגן?advfb

תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.

 

דוגמא - 

תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך

אתה אחד הניקים האהובים עליי בפורומיםקעלעברימבאר
הניק האהוב עליי...חתול זמני
אני מעריך שגם אתה תהיה הניק האהוב עליי בבוא הזמן,קעלעברימבאר

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

אני מזמין אותך לַפּרוֹם.חתול זמני
התרקוד איתי?חתול זמני
וודאי. בוא לשטו"ל. אני לא רוצה לשגע כאן את הניקיםקעלעברימבאר

עם שטויות

למה שטויות?חתול זמני
לא שטויות. שטויות שאני ממלמל. ניקיםקעלעברימבאר

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

מה הכוונה בו במי, על מי מדובר?הפי
באדם שאת רוצה לפרגן לוadvfb

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

למה בעצם?ריבוזום
מה עומד מאחורי ההצעה?

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

למה עדיף להמנע?advfb

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

כחתול זמני,חתול זמני

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

אסבירריבוזום
לגבי ילדים, יש מחקרים בנושא. לדוגמא: נתנו לכמה ילדים לצייר ציור, לחלק החמיאו שהציור מקסים ושהם "ממש ציירים", ולחלק החמיאו על דברים ספציפיים בציור: "אני רואה שהשתמשת בהרבה צבעים. עבדת ממש קשה על הציור הזה!". משהו בסגנון. אחר כך הציעו לילדים לנסות משימת ציור מסובכת יותר. הילדים שהחמיאו להם המחמאה מהסוג הראשון נטו יותר להימנע, לעומת הילדים מסגנון המחמאה השניה שיותר קידמו בברכה אתגר חדש. 
המשךריבוזום

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.


 

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

נכון מאודadvfb

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

אני רוצה לפרגן למישהו עם צרכים מיוחדיםהפי
למה? לא יודעת מלא אור אהבה חמלה רק להיות לידו זה עוזר לי להיות טובה יותר ולראות מה חשוב באמת בחיים

הוא כמובן לא קשור לכאן

להגיד שכיף לך להיות לידו זה אחלה בחלהadvfbאחרונה

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

יש הרבה, זה בעיהאני:)))))
תודה רבה. מאמצת. בעזרת השם.נחלת
נראלי זמן טוב לספרמבולבלת מאדדדד
ב"ה התארסתי לא מזמן

ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר


בקרוב אצל כולם בע"ה!

מזל טוב!! שיהיה לכם הרבה טוב ביחד!!יעל מהדרום
דיי באמת(;?הפי
חח אין עליך 
מזל טוב!אנונימי 14
וואו מזל טובבברקאני

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מבולבלתתתת!!!! מזזזלללל טווובבב!!!🤩🥰❤הרמוניה
מרגש ממשארץ השוקולד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תודה רבה לכולם!🤗מבולבלת מאדדדד
מזל טוב!חדשכאן

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

איזה יופי, בשעה טובה!! הרבה נחת ושמחה!נפש חיה.
כיף לשמוע, מזל טוב!advfb
מזל טוב! איזה יופי ב"הוהוא ישמיענו
ברוך השם!נחלת

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

וואו יקרה! מזל טוב ענקי 🥳❤️נגמרו לי השמות

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

מזל טוב!ניצן*
בשמחה ובאהבה
...רחל יהודייה בדםאחרונה
מזל טוב 
קבוצות שידוכים לדתי תורני/ חרדלניקיsh121234

שלום

האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?

קורס קצינים בשנה הראשונהמסיבת ישרים

היי לכולם,

בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)

כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין

הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת

ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.

אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?

מה שאר החיילים הנשואים עושים?

 

אם קבעתם תאריך - לוקחים בחשבון שיהיה קשה בחודשיםפ.א.

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  


מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

לא כל כך מסכימה. אבל לא כדאי להיכנס לויכוח.נחלת

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

הוא ציין שהתכנון לצאת לקורס 3 חודשים אחרי החתונהפ.א.אחרונה
כל שאת החוויות הראשונות של החודשים הראשונים של תחילת הנישואים, הם יעברו בנעימים.  
מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..

חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון

תודה רבה!

להעביר לפורום המתאיםברוקוליאחרונה
מחשבות מתקופה ההמתנה\מתנהאביעד מילוא

אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו" 

האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה? 

 והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך

שנאתי את התקופה ואני עדיין שונאת אותה במבט לאחורתמיד בבטחה

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

 

אז לא יודעת.

גם אני לא אוהב את התקופה הזואביעד מילוא

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

 

 

תראה קראתי ב"והגדת"חתול זמני

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

שכחת:לגדל קודם בטן הראויה לתיפוףנחלת
כבר בוצע, לדאבוני.חתול זמני
אהבתי מאודאני:)))))
על העצה הזאת אני גובה 50₪חתול זמני

לא כולל מע"מ.

שווה הרבה יותראני:)))))
אני יודע, זה מחיר מיוחד. אפשר להעביר לי בריאלחתול זמני

איראני בקריפטו.

אתה נוהג בכללי לקחת כסף על עצות של אחרים? אני:)))))
אני לא לוקח כסף על העצה עצמה,חתול זמני

זה יותר כמו דמי טיפול.

חחח יפהאני:)))))

הכסף הועבר

בZoom out הצעות או לא הצעות זה פחות משנהadvfb

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

כסבתא בת דורות רחוקיםנחלת

מה זה ZOOM out?

 

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

 

תודה!

 

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

פירוש zoom out - להסתכל במבט כללי, בלי לרדת לפרטיםפ.א.
להסתכל מרחוק, לראות את המציאות באופן כללי - ללא התעמקות בנסיבות הספציפיות 
מישהי או בת?אני:)))))
חתולה מאומצת.חתול זמני
חתולה מאומצת וחתול זמני יכולים להיות זוג נדירLavender

מזל טוב 🥳

 

(סורי הייתי חייבת)

פעם היתה כאן בפורום חתולה ג'ינג'יתפ.א.

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

מעדיף טריקולוריות.חתול זמני
אולי לזה מתכוונים הנשואים כשהם סונטים מידיLavender

פעם ברווקים הבררנים😊

לא אמרנו שמראה חיצוני זה חשוב???חתול זמני
היה חשוב, עד שאנשי הפורוםLavender

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

טוב, אולי אשקול גם חתולות אפורות.חתול זמני
מצאתי לך את האחת, אין מתוקה ממנה.Lavender

במחשבה שניה בא לה חתול לקשר רציניLavender

לא חתול זמני😸

הקשר רציני, רק החתול זמני.חתול זמני

סתם, אני לא ממש בשל.

כזו?פ.א.

אופסLavender

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

אולי עוד תירשם לכאן איזו חתולה זמנית?חתול זמני
נראה לי שקצת הגזמתם עם הניצלוש לקשקשתיעל מהדרום
לק"י

לא בכל שרשור זה מתאים.

סורי, קיבלתי.חתול זמניאחרונה
בת כמובן. בתי.נחלת

אולי יעניין אותך