רק לחזק את ידיך ולומר לך שאת ממש כמו כולם!!!!

כמעט אצל כולם יש נפילה גדולה אחרי לידה ראשונה במיוחד עם כל התוספות כמו שאת כותבת.

לדעתי:

א. תנסו לבקש החזר ממשרד השיכון על שכירות. תבדקי באינטרנט. לנו זה עזר בכמה מאות שקלים.

ב. ארוחת בוקר בבוקר היא הכרחית לשפיות של אמא ויולדת!!!!!!!תקפידי על ארוחה בבוקר שלא יגיע השעה 2 ותגלי שצמת עד עכשיו (גם אם תחליטי שאת אוכלת רק פרות או סנדוויץ או סלט וחלבי או כל דבר שהוא מעבר לקפה ועוגה)

ג. תחליטי על משו אחד שאת עושה ביום כדי שבעלך יהנה לחזור הביתה לדוגמא: יום אחד שטיפת כלים ואירגון המטבח, יום שני סידור החדרים, יום שלישי כביסות, יום רביעי בישול יום חמישי אירגון סלון וכו. לא משמעותי הסדר או המטלה, רק העשיה שלך, תשפיע עליך מאוד, כי ללא אוכל או חיים בתוך בלאגן משפיעים מאוד על מצב הרוח!!!!

ד. תחליטי!!וזה הכל ענין של החלטה! שאת אוהבת את בעלך ואת עושה הכל כדי שיהיה לו טוב!! וזה מתחיל בלהבין אותו! כלומר, תחשבי שהוא עזב את הכולל והלימוד שאהב, שהוא עובד קשה בעבודה לא כל כך מכובדת, שהוא אחרי ניתוח, שהוא לחוץ מהכסף כי ברור לו שזאת אחריות שלו ושהוא מתגעגע לאישה המקסימה שהיתה לו לפני הלידה,שהוא לא אישה ואין לו מושג איך מרגישים אחרי לידה, שהוא ממש רעב ואז העצבים גוברים.

לאחר מכן, תכיני ארוחת ערב קלילה (שלא תכביד עליך) תתקלחי ותתלבשי נורמלי (כלומר לא עם פיג'מה) ותסבירי לו כל מה שכתבת כאן. תתחילי עם זה שאת מבינה אותו ושאת מבינה מה עובר עליו ושאת מבינה שאת לא עושה את מה שהוא מפה ורוצה ושאת מאוד מתגעגעת לחיים הטובים שהיו לכם לפני... מותר לך לבכות! מותר לך להישען עליו! לבקש ממנו עצה והבנה!! 

אבל, תזהרי לא להאשים!!!!!!!!!! אל תדרשי ממנו עזרה ואל תאשימי אותו, תבקשי ממנו סליחה כדי שהשיחה תתחיל ברוח טובה. ותזכרי!!!: הכוח בידיים שלנו.!!אנחנו עיקר הבית!!לנו הזכות לבנות ולהקים ולגרום לבעל שלנו לחייך!!!

קחי את זה כזכות ותראי שהחיים יהיו אחרת.

מאחלת לך המון המון המון המון בהצלחה!!!!!!!!!!

חיבוק חזק חזק!!!

א. אני לא יודעת מה לעשות עם מניעה-  אני לא יודעת מה כדאי.

ב. יש ארוחות קפואות, אני בקושי קמה מהמיטה אפילו לחמם- אין לי כח להזיז יד!!!!!!!!!

ג. אין לי במה לעבוד- חיפשתי עבודה ולא מצאתי.למעון אין לי שקל...

ד. זה בית בגודל 35 מ טר רבוע ואין בו בדיוק אזורים....

ה. בבדיקות דם לא רואים כלום....

ה' תעזור לי!!!!!!!!!!!!!!

במה עבדת לפני? כמה זמן? את בטוחה שלא מגיעה לך חופשת לידה? אפילו לא חצי?

הבנות כאן המליצו על דברים טובים, אני מאמינה ששווה לטפח את הקשר עם הבעל-זה משפיע כ"כ הרבה..

תחשבי שאחרי הלידה יש מישהו שבאיזשהו מקום תופס את מקומו של הבעל, תנסי לחשוב מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.

לגבי האנטיביוטיקה- אני רק יכולה להמליץ לך לקחת פרוביוטיקה כדי למנוע פטריות אח"כ.

בהצלחה

קודם כל - יש מי שעוזר לך. ראשית: הקב"ה, כמובן. שנית, גם הפריקה פה בפורום עוזרת.

ועכשיו - המצב שאת מתארת יכול, באמת, להכניס כל אישה לדיכאון, גם אם כבר שנים לא חוותה לידה. אבל אין ספק שה"אחרי לידה" אצלך מוסיף על זה מאוד. אני מציעה לך כן להתייחס לזה כדיכאון לאחר לידה - כדי שתרגישי טוב עם עצמך, שהאשמה לא בך אלא בהורמונים, וגם כדי שיהיה לך מה לומר לבעלך - דיכאון אחרי לידה הוא מצב מוכר ומוסבר, ויותר קל להבין את האישה שנמצאת בו.

ומכיוון שכך, כדאי לפנות לרופא משפחה שייתן מרשם לכדורים נוגדי דיכאון (לא להיבהל!) - לקחת תקופה, וכבר חלק מהמצב ישתפר. לפחות יהיו לך הכוח והמוטיבציה לעשות את כל העצות שרשמו לך לעיל. בעיקרון הכי טוב ללוות את הכדורים בייעוץ פסיכולוגי, אך מכיוון שכתבת שהמצב הכספי שלכם דחוק - וזה עולה הרבה כסף - אז בינתיים אולי תנסי למצוא באמא או בחברה בוגרת את התמיכה הנפשית.

בהצלחה ממש, ושכול התקופה הזו כבר תהיה מאחוריכם, ותוכלו לראות איך צמחתם ממנה!

או פסיכיאטר בתשלום סמלי ממש.

אנונימית חיבוק גדול יקרה!

גם אני מציעה לך כמו מתואמת, לחשוב על זה כאילו זה דיכאון אחרי לידה. גם בגלל שהרבה פעמים דיכאון אחרי לידה 'יושב' על סיבות חיצוניות ואובייקטיביות.

תרגישי טוב! 

אני מניחה שהרבה נשים פה, וגם אני, יכולות להבין אותך וגם להזדהות.

אחרי לידה את במצב כל כך רגיש, פיזית ונפשית, גם אם הכול עובר חלק...

שכשמתווסף לזה עוד משהו, ואפילו קטן, זה יכול ממש למוטט.

על אחת כמה וכמה כשצריך להתמודד במקביל עם כל כך הרבה דברים.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד כרגע רק בשני דברים-

קודם כל בעצמך, ואחר כך בתינוק שלך.

לא בבית, ואפילו לא בבעל- התפקיד שלך עכשיו הוא לא לקחת אחריות על מה שקורה מסביב.

(כמובן שאם יש את הכוח והיכולת זה יכול להוסיף- קשר זוגי תומך בסופו של דבר גם נותן כוח...)

את חייבת לראות איך את דואגת לעצמך- 

גם פיזית- לנוח ולאכול דברים מזינים, להרים את הקטנצ'יק רק בישיבה, לישון איתו- אפילו חצי יום..

נשמע שהגוף שלך צועק לך שתתני לו לנוח...

וגם נפשית- למצוא מישהי שאפשר לדבר איתה ולהיעזר בה (אולי ארגון ניצה?).

תנסי להכין לך בבוקר מיץ ירקות- סלק, סלרי ותפוח- זה מחזק בצורה מדהימה ומעולה גם לטחורים וגם לדלקת בשתן.

תאכלי תמרים ושקדים, פירות טריים וירקות חיים ומבושלים.

זה לא הזמן להתבייש- אולי יש שכנות שאפשר לשתף ולבקש עזרה?

רבנית בסביבה שאת יכולה לפנות אליה?

תקפצי על כל הזדמנות לקבל עזרה!!

(גם בעניין הכלכלי- אולי יש איזה גמ"ח בסביבה?)

לעניין המניעה- אולי כדאי לך לנסות התקן לא הורמונלי? (מוכנה לתת עוד פרטים באישי.)

והכי חשוב- 

לדעת שזה זמני!!

אני זוכרת אחרי אחת הלידות שהיתה לי תקופה קשה מאוד,

הרבה דברים מסביב, חוץ מחולשה ושיבושים הורמונליים.. ואני עוד הייתי עם המון תמיכה מסביב ולא ידעתי

איך אני יוצאת מזה..

חלק מהדברים באמת עברו עם השתדלות גדולה ובסייעתא דשמייא גדולה,

וחלקם פשוט עברו עם הזמן (כמובן שגם בס"ד..).

תאמיני שיבוא זמן שבו תוכלי להסתכל אחורה ולא להאמין שעברת את זה..

תתפללי לה' שישלח לך רפו"ש ופרנסה טובה וכל מה שאת רק רוצה,

גם אני אתפלל בשבילך למרות שאני לא יודעת מי את- אני מאמינה שה' יודע..

ומאמינה בכל לבי שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזו.

חיבוק ענק.

פה באישי אם את צריכה משהו.

של הרבי שליט"א מלובאוויטש !!זה מעולה ובדוק עשרות רבות נושעו מכך !!!

עוד דבר תבדקו תפילין ומזוזות שבבית אם לא בדקתם י"ב חודש לפעמים קורים דברים בגלל אי דיוק בהם!!

את עוברת תקופה לא קלה בכלל  ואני מאוד מקווה שתוכלי פה במהרה לבשר לנו בשורות טובות בהצלחה !!

יש כאן כתובת דרך האינטרנט:

http://www.igrot.com/answer.html

דרך בתי חב"ד בכל מיני מקומות בארץ. הם שולחים לתקופה מסוימת בחורה שיכולה לעזור קצת בעבודות הבית. 

המלצה חמה מחברה שקיבלה מהם (הייתי שם כשהבחורה הייתה, מאוד עזר). תחפשי באיטרנט את הקו הארצי של בתי חב"ד.

מצטרפת להמלצה לפנות לניצ"ה. המצב נשמע במשבר.

ברכה והצלחה!

אשמח לעזור לך

בס"ד

קודם כל, יהי רצון שה' ישלח לך הרבה סיוע וכוח לעבור את כל המשוכות האלה.

במצבים כאלה, לצערנו ליצר הרע, בנוסף לכל הצרות יש נטיה להגיד "איזה אדם רע אני, אני לא מצליחה לעשות שום דבר, וכל דבר הולך לי גרוע..."

צריך לזכור שבמקום הכל כך קשה שאת נמצאת ה' מלווה אותך יד ביד והוא יעזור לך לקום!!

הטיפים שנתנו מעליי טובים ומצוינים!!

יש לי רעיון נוסף- אולי ללכת צעד-צעד. נניח- לא לנסות להשתלט על הכל בבת אחת. נראה לי הדבר הקריטי כרגע- הוא הדלקת, אז לנסות להתגבר עליה ואחר כך מכל השאר, אחר כך לראות איך אפשר להתקרב ממחדש לבעלך- לאט לאט- לנסות לדבר עוד, להיפתח עוד, אחר כך- לנסות לטפל בטחורים- לשתות מלא, לשמן את האיזור ועוד שפע טיפים שלא חסרים פה בפורום.

תנסי ללכת בצעדים קטנים ומדודים שלא תרגישי שאת נופלת חס וחלילה!!

אני באמת מאמינה שה' איתך ועם כל החושך והקושי- את עומדת לצמוח ולפרוח ובגדול בעזרת ה'!!

יהי רצון שתראי הרבה אור ושפע בקרוב!!

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷