לק"י

צניעות זה תמיד חשוב, ולכל שלב בחיים יש את מה שמותר ורצוי בו.

ולפותחת השרשור- נראה לי שככל שהקשר יותר מתקדם, אז יש מקום למחמאות (בגבול הנורמלי..).

חוץ מזה, שאני לא הייתי כ"כ שמחה לקבל מחמאות ממישו שבקושי מכיר אותי (לפעמים זאת סתם חנפנות או לא יודעת מה).

ומחמאה שבאה ממקום אמיתי והיא גם באמת נכונה והיא מתייחסת לפְּנים שלי תתקבל אצלי בברכה אני חושבת.

לעומת מחמאה על מראה- שמן הסתם תביך אותי ותרגיש לי לא שייך.

לא יודעת איפה עובר הגבול בדיוק, אבל צריך להיות רגישים ולשים לב שלא גולשים..

חסרת-טעם, במחילה.

[ומה את רוצה לומר? שלא צריך צניעות וטעם טוב?  מה קרה?.. הבחורה שאלה היכן עובר הגבול של "רמת המחמאה", וסייגה "לא בתקופת האירוסין" -  וקיבלה תשובה שבשניהם זה צריך להיות בצניעות ובטעם טוב, ואין חילוק הלכתי בין אחרי האירוסין ללפניהם... מי שמדמיין "צניעות" בתור דבר בעייתי - עניינו. בעיני צניעות רק משביחה ומעמיקה את דרך ההחמאה. ואם דעתך שונה, את יכולה לכתוב, למשל, "בחוסר צניעות ובלי טעם טוב". זכותך.

ואם את חושבת שסיגנון הערתך מוסיף לך זכויות לימים הבעל"ט, אני אינני בטוח בכך]

כי הוא כבר לא 'סתם' אדם שאולי תיפרד ממנו, אלא אדם שכבר החלטת על הקשר שלך עמו.

בשפה העברית יש הרבה מילים שאפשר להתאים אותן לכל צורך אפשרי.

מכבד/מעריך יקלט יותר טוב לעומת "אוהב" השחוק והמוצא-מהקשרו.

לק"י

יש מילים ומחמאות שהן בגבול הצניעות ובעיני זה טוב להגיד אותן מידי פעם.

להעריך התנהגות במילים וכאלה.

אבל משהו שהחיים לימודו אותי זה ש:

"המחמאה הגדולה ביותר היא כזאת שאנחנו מרגישים אותה למרות שלא אמרנו אותה"

בכללי, מילים יכולות לברוא מציאות שהיא לא בהכרח קיימת ויש כאן סכנה.

מניסיון של כמה וכמה קשרים. עדיף להימנע ממחמאות לפני האירוסין, זה ממלכד אותך.

לקבל מחמאה זה תמיד כיף ולא משנה ממי אבל התחושה הלא נוחה מגיע ממקום לא בטוח וזה הגיוני.

אתם עדיין לא מאורסים הקשר עדיין לא סגור וזה מציף הרבה שאלות שגורמות לתחושה לא נוחה.

נראה לי שהגבול עובר כשאת מרגישה לא בנוח, ברגע שאת מרגישה שהמחמאה באה בשביל למלכד אותך.

לקלקל לך את השכל הישר ולהביא אותך למקום מסונוור. אז נראה לי שהגבול עובר.

הרבה הצלחה! שבוע טוב ובשורות טובות!!

אני לא רואה בזה דבר רע,

דווקא טוב שהאדם יודע לתת מחמאות.

כמובן כמו בכל דבר, לא צריך להגזים.

...קורה לפעמים שמקבל המחמאה מרגיש לא בנוח, לפעמים נותן המחמאה לא מודע לרגשות המקבל בנוגע לנושא או שיש בינהם פער בחשיבה (לדוגמא- מחמיא לך על שמלה שאת ממש לא אוהבת, הוא דווקא חושב שהיא יפה.)

שנה טובה!

רק שיש יותר ציפייה למחמאות כי באמת מחבבים זה את זה וזו תקופה מלאת לחץ שדורשת הרבה תמיכה.

קל וחומר אחרי החתונה, ובלידות- אז תחמיאו כמה שבא לכם וכל המרבה הרי זה משובח.

כמובן שאפשר להחמיא בהגזמה אבל עדיף להיות אמיתיים, כי תפיסה בשקר עלולה לפגוע באמינות אצל הצד השני.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳