כאשר נצטוה אברהם אבינו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו, נתברך מאת הקב"ה בברכות רבות. רש"י על פסוקים אלו מבאר ש"ואעשך לגוי גדול" הוא הבטחה שיהיה לו זרע: "ואברכך" הוא ברכה על הממון: "ואגדלה שמך" הוא הבטחה על השם - במקום "אברם" יקרא "אברהם". רש"י מבאר שהשם "אברהם" אינו סתם שינוי ותוספת אות לעומת השם "אברם". השם "אברהם" (עם ה´) עולה למנין רמ"ח כנגד אבריו של אדם. הרי שנתברך אברהם אבינו להיות אדם שלם בלי שום חסרון ופגם. לכאורה היה מקום לחשוב שאחרי שנתברך אברהם אבינו בברכות כל כך גדולות - בנים, ממון, ושם, - כבר אין מקום לתוספת ברכה.
מעיון בהמשך הפסוק אנו רואים שיש ברכה גדולה אף יותר מאלו שנזכרו כבר, והיא: "והיה ברכה!". לאמר, זה שהאדם יהיה לברכה לזולת, הוא עצמו הברכה הגדולה ביותר.
אדם המבקש שמחה ואושר בחייו צריך לדעת שהדרך היחידה להשיג שמחה ואושר אמיתי הוא על ידי שיעזור לזולת להיות שמח ומאושר. כאשר אדם מפריש מעשר שני ונותן מתבואתו "ללוי לגר ליתום ולאלמנה", התורה מצוה עליו לומר "וידוי מעשרות". בתוך הוידוי הוא אומר "עשיתי ככל אשר ציויתני" (דברים כ"ו י"ד), ומפרש רש"י שהכוונה בזה הוא ש - "שמחתי ושמחתי בו". היינו, שהשמחה שיש לו עצמו בתבואה שלו, הולך בד בבד עם זה שהוא משמח אחרים עם תבואתו. אברהם אבינו היה לעמוד החסד, וכידוע. כל מהותו היה עשיית צדקה וחסד לזולת. בזה קיים אברהם אבינו את הציווי והברכה שהוא עצמו נתברך בה: "והייה ברכה!" - להיות ברכה לזולת. בהמשך הפסוק רש"י מוסיף פירוש אחר: "דבר אחר, "ואעשך לגוי גדול" – זה שאומרים אלקי אברהם. "ואברכך" - זה שאומרים אלקי יצחק. "ואגדלה שמך" - זה שאומרים אלוקי יעקב. יכול יהיו חותמים בכולם? תלמוד לומר "והיה
ברכה"; בך חותמים ולא בהם!"
כאשר נתחזק בברכה שנתברך אברהם אבינו להיות לברכה לזולת - "והיה
ברכה" - ונרבה בגמילות חסדים וקירוב רחוקים, נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן!
דבר תורה זה לעילוי נשמת סבי ר´ שמואל צבי ב"ר ר´ ישראל ארייה לייב וחיה ברכה ז"ל שהלך לעולמו באור לי"א במר חשוון תשס"ח.
ולעילוי נשמת שלום בן אסתר ז"ל שהלך לעולמו ביום י"א במר חשוון תשנ"ד.(סבא של חובשת)


